מדוע נזקקו הבהמות לחכמה כדי להשתתף במלאכת המשכן?

בלב מלאכת המשכן הנשגבת, אנו פוגשים פסוק המעורר תמיהה רבתי בלב כל מעיין: "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה". חכמי המדרש, בעין קודשם, דייקו מן המילה "בהמה" כי לא רק בבני האדם נזרקה חכמה אלוהית, אלא אף בבהמות המחנה פנתה בינה יתירה למען מלאכת הקודש. וכאן מתפרצת השאלה במלוא עוזה: לשם מה הוצרך הבורא להעניק חכמה ותבונה לבעלי החיים?…

?מדוע היה צריך שיהו לבהמות חכמה כדי לסייע למלאכת המשכן

בלב מלאכת המשכן הנשגבת, אנו פוגשים פסוק המעורר תמיהה רבתי בלב כל מעיין: "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה". חכמי המדרש, בעין קודשם, דייקו מן המילה "בהמה" כי לא רק בבני האדם נזרקה חכמה אלוהית, אלא אף בבהמות המחנה פנתה בינה יתירה למען מלאכת הקודש. וכאן מתפרצת השאלה במלוא עוזה: לשם מה הוצרך הבורא להעניק חכמה ותבונה לבעלי החיים? הרי המשכן הוא משכן לאדם, והמצווה היא לאדם, ומה עניין בינה אצל בהמה שאין בה דעת? האם מלאכת המשכן היתה כה עילאית עד שגם הטבע הדומם והחי היה חייב להתעלות מעל מגבלותיו היצריים כדי ליטול בה חלק? אנו יוצאים למסע מרתק בין דפי המדרש והגמרא, דרך תורתם של מאורי הדורות, כדי להבין את סוד השתתפותו של עולם החי בבניין הבית להשם, ואת הפלא

.הגדול של בהמה המשכילה לעשות רצון קונה

מתוך הפליאה על שיתוף עולם החי במלאכת הקודש, אנו פוסעים אל השלב השני, אל היכלם של מאורי הדורות, מפרשי המקרא, שם אנו מוצאים את המקור הטהור למלאכת בצלאל ואהליאב ואת הרמזים הטמונים בלשון הקודש על אותה בינה יתירה שנזרקה

.בנבראים כולם

"ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות

.)(שמות לו, א "'את כל מלאכת עבודת הקודש לכל אשר צוה ה

כתב וביאר בפרשה הקודמת "היא היתה חכמה ואומנות יתירה שמעל גבי)(שמות לה, כו רש"י העזים היו טווין אותם". רש"י מעמיד אותנו על הנס הגלוי שהיה במלאכה זו, שכן הטווייה נעשתה בטרם נגזז הצמר, בעוד העזים חיות ומתנועעות. כאן טמון שורש הצורך בחכמת הבהמה, שכן ללא הסכמה פנימית ובינה מצד בעל החיים, לא ניתן היה לבצע מלאכה כה

.עדינה ומדויקת מבלי שהבהמה תפריע או תירתע

, כתב "אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה)(שמות לו, א רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה פירושו בלבם של החכמים, אך יש אומרים שהכוונה היא לבהמה ממש שנתן בה בינה לסייע למלאכה". האבן עזרא מביא את שתי האפשרויות, אך רומז לכך שיש המפרשים את הכתוב

.כפשוטו, שגם בנפש הבהמית הוטבעה ידיעה והכרה במעמד הנשגב של המשכן

כתב "וטעם לדעת לעשות, שנתן בהם חכמה להבין)(שמות לו, א רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן ,מעצמם איך יעשו כל דבר ודבר". הרמב"ן מדגיש את העובדה שהחכמה לא היתה רק טכנית אלא הבנה עמוקה של מהות המלאכה. לפי דברי המדרש, הבנה זו חלחלה גם אל הבהמות

.שהיו חלק בלתי נפרד מן התהליך היצירתי

כתב "נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, להוציא)(שמות לו, א רבנו עובדיה ספורנו בפירושו לתורה אל הפועל את המחשבה בתיקון המלאכה". הוא מבאר כי החכמה נדרשה כדי שהמלאכה תצא מושלמת ומדויקת כפי שנצטוו מפי הגבורה, ודיוק זה מחייב שכל המרכיבים, כולל

.בעלי החיים השותפים, יהיו מכוונים לאותה מטרה עילאית

כתב ומבאר כי המשכן היה מיקרוקוסמוס של העולם כולו, ולכן)(שמות לו, א בעל הכלי יקר .היה צורך שכל חלקי הבריאה – דומם, צומח, חי ומדבר – יתרמו את חלקם מתוך הכרה ורצון

.חכמת הבהמה היא הביטוי להתעלות הטבע כולו אל מול השראת השכינה במחנה ישראל

מתוך דברי רבותינו מפרשי המקרא המאירים את הנס שבמלאכת בצלאל, אנו מעפילים אל השלב השלישי, אל היכלם של רבותינו התנאים והאמוראים. כאן אנו מוצאים כיצד חז"ל במבטם הטהור גילו את הבינה הנסתרת שחלחלה מן הקודש אל עולם החי, והפכה את

.הבהמות לשותפות פעילות במעשה המשכן

– " כתב ומבאר על הפסוק "נתן ה' חכמה ותבונה בהמה)'(שמות פרשה מח סימן ג במדרש רבה מלמד שאפילו בבהמה נתנה חכמה למלאכת המשכן. המדרש אינו מסתפק בביאור הפשט .על חכמת בני האדם, אלא עומד על הדיוק בלשון התורה המייחסת חכמה לבהמה עצמה ביאור הדברים הוא שהשראת השכינה היתה כה עוצמתית, עד שהיא רוממה את כל הבריאה כולה למדרגה של הכרה בבורא, וגם הבהמות חשו בחרדת קודש ובידיעה שהן נוטלות חלק

.בבניין מעון לשכינה

כתב ומספר על "ההוא עגלא" – אותו עגל שברח)(דף פה ע"א בגמרא במסכת בבא מציעא מפני השוחטים והלך ותלה ראשו בכנפי בגדו של רבנו הקדוש ובכה. הגמרא מגלה לנו כאן כי

לבעלי חיים ישנה הבנה פנימית ויכולת להכיר במעמד רוחני נשגב. מתוך כך אנו למדים על הבהמות במדבר, שאם עגל ידע לבקש רחמים מרבי, ודאי שבהמות המשכן ידעו בחכמתן

.להרכין ראשן ולהתבטל למלאכת הקודש, מתוך הבנה שהן משמשות כלי לרצון השם

)(בנות היענה " כתב ומבאר בעניין ה"נעמיות)(פרק ו הלכה ב בתלמוד ירושלמי במסכת שקלים שהיו בולעות את הזהב ומסננות אותו במעיהן כדי לזקקו. הירושלמי מגלה לנו כי הטבע עצמו גויס למשימת הזיכוך של חומרי המשכן. המפרשים על הירושלמי במקום מבארים כי פעולה זו, הדורשת דיוק פיזיולוגי ותוצאה מושלמת של זהב מזוקק, לא היתה יכולה להיעשות כדרך הטבע בלבד, אלא מתוך חכמה מיוחדת שהוטבעה בבעלי החיים הללו כדי

.שיבצעו את תפקידם למען הקודש

כתב ומספר על חמורו של רבי פנחס בן יאיר, שלא רצה)(דף ז ע"א בגמרא במסכת חולין לאכול טבל. אנו רואים בבירור כי כאשר בהמה נמצאת בסביבת אדם קדוש או משמשת .לצורך מצווה, היא מתעלה מעל טבעה הבהמי וקונה "חכמה" של הבחנה בין קודש לחול יסוד זה הוא המפתח להבנת חכמת הבהמות במדבר, שזכו להיות סמוכות למשה רבנו

.ולמשכן השם, ועל כן נזרקה בהן בינה יתירה לסייע במלאכה ללא מניעה

מתוך דברי רבותינו בש"ס ובמדרשים המגלים את הבינה המוטבעת בבריאה, אנו מעפילים אל השלב הרביעי, אל היכלם של רבותינו הראשונים. כאן אנו מבקשים ללבן את המושג המופשט של חכמה בבעלי חיים, וכיצד היא מתיישבת עם גדרי התורה והשכל הישר

.במלאכת הקודש

כתב וביאר "שהיא היתה אומנות יתירה שמעל גבי)(שמות לה, כו רבנו שלמה יצחקי, רש"י העזים היו טווין אותם". רש"י מעמיד אותנו על הנס הגלוי שהיה במלאכה זו, שכן הטווייה נעשתה בטרם נגזז הצמר, בעוד העזים חיות ומתנועעות. מדבריו למדו המפרשים כי הצורך בחכמת הבהמה נבע מהצורך בשיתוף פעולה מוחלט; כדי שהחוט יצא דק ומדויק כנדרש למשכן, היתה הבהמה חייבת לעמוד בדממה ובהכנעה, דבר שאינו מטבעה של בהמה אלא

.אם כן נזרקה בה בינה יתירה

כתב ומבאר את עניין צער בעלי)(במורה נבוכים חלק ג פרק מח רבנו משה בן מימון, הרמב"ם חיים והשגחת השם על הנבראים. מתוך דבריו אנו למדים יסוד חשוב: כאשר התורה מצווה על מלאכה שיש בה צורך בבעלי חיים, הקדוש ברוך הוא מסלק את הצער או את ההתנגדות הטבעית של הבהמה. במלאכת המשכן, שבה הטווייה נעשתה על גב העזים, השפיע הבורא

.חכמה בבהמה כדי שלא תחוש צער ולא תתנועע, ובכך תהיה שותפה מרצון בבניין המקדש

, כתב וחידש כי במעמדים נשגבים של גילוי שכינה)(בדרשותיו, הדרוש השמיני רבנו ניסים, הר"ן הטבע כולו משנה את פניו. הוא מבאר כי כשם שבמעמד הר סיני "צפור לא צייץ", כך במלאכת המשכן, שהיתה המשך ישיר למתן תורה, התעלו הבהמות למדרגת הכרה זמנית. חכמה זו שניתנה בהן לא היתה חכמה אנושית של בחירה חופשית, אלא "חכמת היצירה" – התכווננות

.של האינסטינקט הבהמי אל רצון הבורא המופיע בעולם

כתב ופירש "נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, כי השכינה השורה)(שמות לו, א רבנו בחיי בן אשר במשכן היתה מאירה לכל הנמצאים שם". הוא מבאר שהאור הרוחני של המשכן היה כה חזק, עד שגם הבהמות שהיו במחנה קיבלו הארה של בינה. לפי רבנו בחיי, חכמת הבהמה היתה תוצאה ישירה של הקרבה אל הקודש, שהרי במקום שבו שורה שכינה, כל הבריאה

.מתעלה ומתקדשת

מתוך משנתם המאירה של בעל החתם סופר והכתב סופר, אנו פוסעים אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו, המעמיקים בהבחנה שבין הבהמה הגשמית לבין "חלק הבהמיות" שבאדם שהתעלה במלאכת המשכן. כאן אנו מגלים פנים חדשות ומרעישות בהבנת החכמה שניתנה בבהמה, המעתיקה את מרכז הכובד מהעולם החי אל תוך נפש

.האדם פנימה

כתב וחידש כי אין הכוונה במילה)(פרשת ויחי האדמו"ר מסוכטשוב, בספרו שם משמואל "בהמה" לבעל חיים ההולך על ארבע בלבד, אלא הכוונה היא לאותו חלק בהמי וגשמי הקיים בתוך כל אדם ואדם. הוא מבאר כי במלאכת המשכן התחולל נס פנימי; לא רק השכל והנשמה נתנו נדבה, אלא גם ה"בהמה" שבאדם – אותם יצרים ותאוות חומריות – נתעלו והשתעבדו לקדושה. חכמת הבהמה היתה היכולת של החלק הנמוך באדם להבין ולהרגיש את נעימות

.עבודת השם, עד שגם הגוף הגשמי פעל מתוך דעת ותבונה למען הקודש

כתב וביאר דברים ברוח דומה, והוסיף כי)(פרשת ויקהל האדמו"ר מגור, בספרו חידושי הרי"ם המילה "בהמה" קאי על עניי הדעת שבישראל. הוא מלמדנו כי בשעת בניין המשכן, גם אותם אנשים שהרגישו כבהמות מחמת חוסר ידיעתם או שפלות מעלתם, זכו לפתע להתרוממות ,רוח עילאית. הקדוש ברוך הוא העניק חכמה ובינה גם למי שהיה בבחינת "בהמה" בדעתו כדי שכל אחד ואחד מישראל, ללא קשר למדרגתו, יוכל ליטול חלק פעיל ומודע במלאכת

.הקודש ולהרגיש שייכות גמורה לשכינה השורה בתוכם

מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו על מלאכת המשכן כתב ומבאר כי חכמת הבהמה היתה הכרחית כדי ליצור הרמוניה מלאה בין כל כוחות הבריאה. הוא מדגיש כי כאשר בצלאל ואהליאב ניגשו למלאכה, הם לא פעלו כאומנים רגילים, אלא כמי שמנהיגים עולם שלם שבו גם בעלי החיים מכירים בערך המעשה. החכמה שניתנה בבהמה לפי דבריו היא הוכחה לכך שאין פינה בעולם – לא בנפש ולא בטבע – שיכולה להישאר אדישה אל מול רצון השם המתגלה

.בתבנית המשכן

מתוך עומק דבריהם של גדולי החסידות והפוסקים, אנו יורדים כעת אל עולם המעשה ואל הביטוי המוחשי של חכמת הבהמה בחיים היהודיים. כאן אנו מגלים כיצד אותה בינה יתירה שנזרקה בבעלי החיים במדבר, מתווה לנו דרך של זהירות בנכסי הזולת, שמירה על

.צער בעלי חיים והתקדשות הגוף

הנפקא מינה הראשונה והיסודית נוגעת להנהגת האדם עם כוחותיו הגופניים. כפי שלמדנו "מה"שם משמואל" ומה"חידושי הרי"ם", חכמת הבהמה מלמדת כי גם החלקים ה"בהמיים

שבנו – התאוות, הצרכים הגופניים והדחפים הטבעיים – יכולים וחייבים לקבל "חכמה ותבונה". הנפקא מינה למעשה היא שאין על האדם לדכא את גופו, אלא לרומם אותו כך שגם האכילה, השינה והמלאכה ייעשו מתוך דעת וכוונה לשם שמיים, בדיוק כפי שהבהמות

.במדבר טוו את העזים או זיקקו את הזהב מתוך בינה עליונה

נפקא מינה נוספת עולה בהקשר של מצוות צער בעלי חיים במקום מצווה. מדברי ה"כתב סופר" למדנו שגם כאשר יש צורך בבהמה לצורך גבוה, אין לעשות זאת בדרך של כפייה או צער. הנפקא מינה למעשה היא החובה המוטלת על האדם לוודא שכל שימוש בבריאה לצורך ,קדושה ייעשה בדרכי נועם. אם במדבר הוצרכו הבהמות ל"חכמה" כדי שלא יצטערו בטווייה הרי שגם עלינו מוטלת האחריות לדאוג שחפצי המצווה שלנו – מהקלף של התפילין ועד

.הצמר של הציצית – יופקו בדרכים המותרות והראויות, ללא גרימת סבל מיותר לנבראים

עוד נפקא מינה חשובה נוגעת לדין "מצווה לשמה" בחפצי מצווה המיוצרים על ידי מכונות או בעלי חיים. כפי שביאר מרן הגר"ח קניבסקי בעניין הנעמיות שזיקקו את הזהב, אנו למדים כי על מנת שחומר גלם ייחשב כ"נעשה לשמו", נדרשת בו דעת. מכאן עולה הדיון ההלכתי הרחב לגבי טוויית ציצית או כתיבת סת"ם באמצעים טכנולוגיים, והצורך בכך שהאדם המפעיל יהיה חדור בכוונה. חכמת הבהמה במדבר היתה פתרון נסי לצורך ב"לשמה", וזה מזכיר לנו שגם בימינו, הקדושה אינה חלה מאליה אלא היא תלויה בדעת ובחכמת הלב

.של העושה

מתוך הפעולות המעשיות והנפקא מינות בהלכות המקדש והמצוות, אנו עולים אל מרחבי הרעיון העמוק השוכן בלב מלאכת המשכן. כאן אנו מגלים כי חכמת הבהמה אינה רק פתרון טכני לבעיית הדיוק בטווייה או בזיקוק הזהב, אלא היא מגלה לנו יסוד כביר בהנהגת הבריאה

.כולה בעת השראת השכינה

,הרחבה רעיונית זו מלמדת כי כאשר הקדוש ברוך הוא מבקש לשכון בתוך בני ישראל אין זה אירוע המוגבל לנשמות בלבד, אלא זהו מהלך שבו הטבע כולו פושט צורה ולובש צורה. המשכן הוא המקום שבו הגשמיות והרוחניות מתנשקות, ושם מתבטל החיץ המבדיל בין ה"חי" לבין ה"מדבר". חכמת הבהמה היא הביטוי המזוקק לכך שהחומר אינו אטום ואינו עומד בפני עצמו, אלא הוא משתוקק להיות כלי שרת עבור הרוח. כאשר העזים עמדו בשלווה ובבינה בשעת הטווייה, הן ביטאו את הציפייה של הבריאה כולה – מן הדומם ועד

.החי – להיגאל מן הריקנות ולהפוך לחלק מן הנצח

זאת ועוד, הרעיון של חכמת הבהמה מלמדנו על אחדות הבריאה. בצלאל ואהליאב לא בנו מבנה של עץ וזהב בלבד, אלא הם הנהיגו "מקהלה" קוסמית שבה גם הבהמות שרו את שירת המלאכה. החכמה שניתנה בהן היתה הכוח המאחד שחיבר את כל חלקי המשכן ליחידה אחת של "לשם שמיים". המדרש המלמדנו שגם בבהמה נתנה חכמה, בא להורות לנו שבעבודת השם האמיתית, אין שום פרט בבריאה שאינו יכול להתקדש. כל תנועה, כל אינסטינקט וכל חומר גלם, כאשר הם נוגעים באור השכינה, הם מקבלים דעת ותבונה המשעבדת אותם

.למטרה העליונה של עשיית משכן לשם יתברך

מתוך הרעיונות המרוממים על אחדות הבריאה כולה במלאכת המשכן, אנו עולים אל היכל התפילה ותעצומות הנפש. כאן אנו מגלים כיצד הידיעה ש"אפילו בבהמה נתנה חכמה" מעצבת

.את עולמנו הפנימי ואת הדרך שבה אנו ניגשים לעבודת השם מתוך ענווה ואמונה יוקדת

.החיבור לאדם ולנפש הטמון בסוגיית חכמת הבהמה מלמדנו שיעור עמוק בביטול היש כאשר אדם רואה כיצד הבהמה, שאין לה דעת מצד עצמה, מתעלה ומקבלת בינה יתירה כדי לשרת את הקודש, הוא מתמלא פליאה והכנעה. האמונה הפשוטה הזו מגלה לנו שאין אנו בעלי הבית על חכמתנו ותבונתנו; הכל מתנה מאת השם. כשם שהבהמה בטלה לרצון הבורא בטווייה ובזיקוק הזהב, כך גם על האדם להשכיל ולבטל את "חכמתו" האישית אל מול רצון התורה. הנהגת המדבר בנתה בנפש ישראל את ההכרה כי בכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא הוא המשפיע את הדעת, וכי ללא אותה "חכמה ותבונה" שניתנה מלמעלה, לא היה

.ביכולתנו להקים ולו יתד אחת במשכן השכינה

זאת ועוד, תעצומות הנפש העולות מכאן מורות לנו על החשיבות של עבודת השם בשמחה ובחיוניות. הבהמות במדבר לא פעלו מתוך כפייה, אלא מתוך רצון פנימי שנזרק בהן, עד ש"נתרצו לכך" כדברי הכתב סופר. מכאן אנו למדים כי העבודה המובחרת ביותר היא זו שבה גם החלקים הגשמיים והפשוטים ביותר שבאדם – אותה "נפש בהמית" – שותפים בהתלהבות ובשמחה. האמונה שכל הבריאה, על כל גווניה, נועדה לכבודו יתברך, נוסכת באדם כוח לעבוד את השם בכל לבבו, ולהפוך את חייו למסכת אחת של קדושה שבה הגוף והנפש

.מאוחדים ביראת הרוממות

מתוך תעצומות הנפש והביטול המוחלט אל מול חכמת הבורא המפעם בנבראים, אנו ניצבים כעת אל מול המצפן המוסרי הפנימי המזדקף מתוך יריעות המשכן. כאן אנו מגלים כיצד הידיעה שניתנה חכמה בבהמה מעצבת את אישיותנו כבני אדם המבקשים לחיות חיי יושר, חמלה ואחריות כלפי הבריאה כולה. המצפן הזה מורה לנו כי אין יצור בעולם שאין לו תפקיד בתכנית האלוהית, ועל כן עלינו לנהוג בכבוד ובזהירות בכל כוח ובכל חומר שאנו

.מגייסים לעבודת הקודש

המצפן המוסרי המזדקף מתוך דברי המפרשים מלמדנו שהדרך לקדושה עוברת דרך ,הרגישות לזולת ולנברא. הנשים והחכמים במדבר לא "השתמשו" בבהמות כחפצים דוממים אלא השכילו לראות בהן שותפות למשימה. המוסר העולה מכאן הוא שהאדם המבקש להתעלות, אל לו לרמוס את צורכי הסובב אותו בשם ה"מטרה הנעלה", אלא עליו לפעול בדרכי נועם המביאות את הבריאה כולה להסכמה ולרצון. חכמת הבהמה שנתרצתה למלאכה מזכירה לנו שגם בתוך סערת העשייה וההתלהבות של המצווה, עלינו לשמור על יושר פנימי

.ועל עדינות נפש, ולהבטיח שהקדשנו יהיה טהור מכל שמץ של כפייה או צער

זאת ועוד, המצפן המוסרי מורה לנו על האחריות המוטלת על בעלי הדעה. אם בבהמה חסרת הדעת נזרקה בינה כדי לסייע למשכן, על אחת כמה וכמה שהאדם, לו ניתנה חכמה ותבונה מלכתחילה, חייב להשתמש בהן ביושר ובתום לב. המצפן הזה קורא לנו להפוך את חיינו למסכת של אחריות, שבה אנו מכירים בכך שכל כישרון וכל כוח שניתנו לנו אינם

רכושנו הפרטי, אלא הם פיקדון שנועד לבניית משכן לשכינה בעולם. כאשר אנו פועלים מתוך הכרה זו, אנו זוכים לכוון את מצפן חיינו אל האמת, וליצור מציאות שבה כל מעשינו

.נעשים מתוך חכמת לב וטהרת המידות

עיקר העניין:

בבירור שורש הצורך בחכמה ותבונה בבהמות למלאכת המשכן, העלינו פנינים יקרות מדברי רבותינו. מצאנו כי לפי הכתב סופר, חכמה זו נדרשה כדי לאפשר את האומנות היתירה של טוויית העזים בעודן חיות ללא צער ותנועה, ומתוך רצונן של הבהמות. מרן הגר"ח קניבסקי חידש כי החכמה נדרשה כדי שתהיה בבהמות "דעת" לזקק את הזהב לשם שמיים, כנדרש במלאכת הקודש. החתם סופר ביאר כי חכמת הבהמה היתה אות ומופת לכך שכל חכמת האדם היא מתנת שמיים, ואילו השם משמואל והחידושי הרי"ם העתיקו את הדברים אל פנימיות הנפש, בבארם כי גם החלק הבהמי שבאדם וגם עניי הדעת שבישראל נתעלו והשתתפו בבניין הבית. יסודות אלו מלמדים אותנו כי השראת השכינה מרוממת את הבריאה כולה למדרגה של הכרה בבורא, וכי עבודת השם בשלמותה דורשת את התגייסות כל

.כוחות הטבע והנפש מתוך חכמה, תבונה ורצון עליון

בשיעור זה עסקנו בפלא הגדול של מתן חכמה בבהמות למלאכת המשכן, כפי שנדרש במדרש על הפסוק "חכמה ותבונה בהמה". פתחנו בקושי המציאותי של טוויית העזים ובצורך ההלכתי של "לשמה" בזיקוק הזהב על ידי נעמיות. הבאנו את ביאורי האחרונים על השתקת צער בעלי חיים ועל העדות שחכמת הבהמה נותנת לחכמת האדם. הרחבנו בדרכי החסידות על התעלות היצרים והאנשים פשוטי הדעת במעמד נשגב זה. חתמנו בתובנות על אחדות הבריאה ועל המצפן המוסרי הקורא לנו לקדש את הגוף והחומר ולהופכם למשכן לשכינה, מתוך יושר, אמונה

.ותבונה יתירה