אם ענני הכבוד הגנו על ישראל, מדוע נזקקו לכיסויים נגד גשם ואבק?

,תחת חופת ענני הכבוד, במדבר השממה שבו הזמן עמד מלכת והטבע כפף קומתו בפני הנס ניצבו בני ישראל עטופים בהשגחה עליונה. אך בין קפלי היריעות ותכלת האדנים, צפה ועולה תמיהה מרעישה המבקשת לערער על השלווה המוגנת של מחנה ישראל. אם היו העננים כמחיצה של אש ורוח המגוננת מכל פגע, מדוע נצטוו האומנים ליצור מכסאות כבדים של עורות אילים ותחשים? מדוע היה צורך לעטוף את כלי…

?הכבוד

,תחת חופת ענני הכבוד, במדבר השממה שבו הזמן עמד מלכת והטבע כפף קומתו בפני הנס ניצבו בני ישראל עטופים בהשגחה עליונה. אך בין קפלי היריעות ותכלת האדנים, צפה ועולה תמיהה מרעישה המבקשת לערער על השלווה המוגנת של מחנה ישראל. אם היו העננים כמחיצה של אש ורוח המגוננת מכל פגע, מדוע נצטוו האומנים ליצור מכסאות כבדים של עורות אילים ותחשים? מדוע היה צורך לעטוף את כלי הקודש בבגדי שרד אטומים מפני האבק והמטר בעת המסעות? האם ייתכן שסדקים נפלו במחיצת העננים, או שמא הסתתרה כאן הכנה לימים אחרים, רחוקים יותר, תחת שמי ארץ ישראל? אנו יוצאים למסע בין שיטות רבותינו, מחקירת האבן עזרא על הצורך המעשי במכסה, ועד לפניני תורתו של מרן הגרא"ל שטיינמן וסודותיו של החתם סופר על הרוח שנשבה דווקא לשבט לוי. נברר האם האבק חדר

.אל הקודש, וכיצד בגדי השרד הפכו לעדות על הגנה שמעבר לטבע

מתוך ענני הכבוד המגוננים על המחנה, אנו פונים אל פסוקי סיום המלאכה, שם נמנים בגדי השרד המסתוריים שנועדו לשירות בקודש. כאן אנו מגלים כיצד התורה יורדת לפרטי פרטים

.של הגנה ועטיפה, ומעוררת את שאלת הצורך המעשי במכסה אל מול ההשגחה הניסית

"ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקודש ויעשו את בגדי הקודש

.)'(שמות ל''ט, א "אשר לאהרן כאשר ציווה ה' את משה

, כתב וביאר כי בגדי השרד הללו אינם בגדי כהונה רגילים)(שם רבנו אברהם אבן עזרא

אלא הם הכיסויים הנזכרים בפרשת במדבר ששימשו לכיסוי כלי הקודש בעת המסעות. הוא מחדש כי ה' ציווה לכסות את הארון בפרוכת בעבור כבודו, ועליה להוסיף מכסה עור תחש ועליו בגד תכלת. האבן עזרא מבאר על דרך הסברא כי בגד התכלת היה מוצג לראווה בעבור כבוד הארון כאשר היה האוויר זך, אך אם ירד גשם, היו מסיירים את התכלת ומניחים את

.מכסה התחש שנועד להגן מפני המטר

, כתב ופירש האבן)(שמות כ''ו, י''ד "במקום נוסף, על הפסוק "ומכסה עורות תחשים מלמעלה עזרא כי היה צורך להניח מכסה על גבי מכסה דווקא בעבור הגשם. הוא מחזק את דבריו גם וכותב שעל כל הכלים בעת המסעות שמו עורות תחשים כדי להגן)'(ד', ו בפרשת במדבר עליהם מפני הגשם והאבק. ביאורו של האבן עזרא מציב אותנו בפני מציאות ארצית מאוד בתוך המדבר: הצורך להתגונן מפני איתני הטבע המאיימים לפגום ביופיים ובקדושתם של

.כלי המשכן

כתב וביאר אף הוא כי הכיסויים נועדו להגנה מפני)'(במדבר ד', ו רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן פגעי הדרך. הוא מחדש כי למרות שהכלים היו קדושים ונעלה כוחם, הרי שבהנהגת העולם הזה נצטוו ישראל לנהוג בדרך הטבע ולשמור עליהם מכל משמר, כדי שלא יתגאלו באבק

.המדבר או יירטבו במי הגשמים

,מתוך דברי האבן עזרא המשרטטים את המאמץ המעשי להגן על הכלים מפני הגשם והאבק .אנו פונים אל עולם המדרש והתרגום, שם מצטיירת תמונה פלאית של הגנה ניסית מוחלטת כאן מתעוררת הקושיה במלוא עוזה: האם ייתכן שסדק נפער בענני הכבוד, או שמא דברי

?המפרשים מסתירים סוד עמוק יותר על טבעה של ההשגחה במדבר

כתבו וביארו רבותינו את עוצמת ההגנה של ענני הכבוד)'(ב', ו בתרגום על שיר השירים שעטפו את ישראל מכל עבר. הוא מפרש כי ענן אחד היה פרוס מעליהם "בגין דלא ישלוט בהון שרבא ושמשא ואוף לא מטרא וברדא". ביאור הדברים הוא ששום פגע ממזג האוויר – לא חום השמש הקופחת, לא גשם שוטף ואף לא ברד כבד – לא יכלו לחדור את מחיצת העננים

.ולגעת בבני ישראל

, ובספרי כתבו ודרשו רבותינו כי ענני הכבוד לא רק הגנו מלמעלה)(פרשת בשלח במכילתא אלא היו "מכבסים ומגהצים" את בגדיהם של ישראל, ומנקים את הדרך מכל נחש ועקרב ומכל אבק המדבר. מכאן עולה השאלה המהדהדת: אם העננים יצרו סביבה סטרילית ומוגנת שבה אין מטר ואין אבק, מדוע נזקק משה רבנו לציווי המפורט על עורות תחשים ומכסאות

?כבדים להגנת הארון והמשכן

כתב וביאר את סדר הנחת הכיסויים, אך הוא אינו מציין)'(במדבר ד', ו רבנו שלמה יצחקי, רש"י במפורש את סיבת הגשם כפי שעשה האבן עזרא. הסבר הדבר בדעת רש"י הוא שהכיסויים ,נועדו בראש ובראשונה לכבודו של הארון, כדי שלא יראו אותו הלוויים הנושאים אותו. אולם דברי האבן עזרא והרמב"ן נותרים תלויים ועומדים: אם אין גשם במדבר בזכות העננים, למה

?לי מכסה עור תחש "מלמעלה" בעבור המטר

מתוך המבוי הסתום שבין דברי האבן עזרא על הצורך המעשי במכסה לבין עדות התרגום על הגנת העננים, אנו פוסעים אל היכלו של מרן הגרא"ל שטיינמן זצוק"ל. כאן אנו מוצאים יישוב המאיר את המבט על תולדות המשכן לא רק כמבנה לשעה במדבר, אלא כבית עולמים

.העתיד לנדוד אל תוך המציאות הטבעית של ארץ ישראל

כתב וביאר יישוב)(שמות כ''ו, י''ג מרן רבנו אהרון יהודה לייב שטיינמן בספרו אילת השחר ,נפלא לקושיה זו. הוא מחדש כי אמנם במדבר, תחת כנפי ענני הכבוד, לא היה גשם ואבק כלל אך התורה ציוותה על עשיית המכסאות והיריעות הללו מתוך ראייה עתידית. הוא מבאר כי כאשר המשכן הגיע לשילה ועמד שם במשך שלוש מאות שישים ותשע שנים, השתמשו באותן יריעות עורות תחשים ואילים שנעשו במדבר. שם, בארץ ישראל, כבר לא היו ענני הכבוד שיחצצו בפני המטר, והיה צורך גמור במכסאות הללו כדי להגן על הקודש מפני

.הגשמים היורדים כדרכו של עולם

כתב וביאר כי המשכן שעשה)'(הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה ב רבנו משה בן מימון, הרמב"ם משה במדבר הוא זה שהוקם לאחר מכן בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון. הוא מפרש כי כל הכלים והיריעות ליוו את המשכן בכל תחנותיו. הסבר הדבר בדעת אילת השחר הוא שהתורה הקדימה ,רפואה למכה, וציוותה על בניית מערכת הגנה שתתאים גם לתנאי האקלים של ארץ ישראל

."שבה "מטר השמים תשתה מים

עוד הוסיף וחידש מרן הגרא"ל שטיינמן באילת השחר לגבי בגדי השרד המכסים את הכלים ,בעת המסע. הוא מבאר כי גם אם במדבר היו העננים מגינים, הרי שלאחר הכניסה לארץ כאשר היו צריכים להעביר את כלי הקודש ממקום למקום – למשל מהגלגל לשילה או משילה לנוב – כבר לא היו ענני הכבוד מלווים אותם. באותם מסעות בארץ ישראל, היו הכלים חשופים

.לאבק הדרכים ולגשמי הארץ, ועל כן הוצרכו לאותם בגדי שרד שתיאר האבן עזרא

מתוך יישובו המאיר של מרן הגרא"ל שטיינמן על עתידו של המשכן בשילה, אנו חוזרים אל ימי המדבר עצמם, אל רגעים של שבר ושינוי בהנהגה הניסית. כאן אנו מבקשים לברר האם היו זמנים שבהם המחיצה המגינה של ענני הכבוד הוסרה, והמשכן נותר חשוף תחת

.שמי המדבר ללא הגנה עליונה

כתבו ודרשו רבותינו כי שלושה פרנסים טובים עמדו)(דף ט' ע"א בגמרא במסכת תענית .לישראל: משה, אהרן ומרים, ובזכותם ניתנו שלוש מתנות טובות – הבאר, ענני הכבוד והמן הגמרא מלמדת כי כשמת אהרן, נסתלקו ענני הכבוד. ביאור הדבר הוא שברגעים אלו של אבל

.ופרידה, איבדו ישראל את המעטפת המגינה שהייתה להם במשך ארבעים שנה

כתבו וביארו רבותינו את המקרא "וישמע הכנעני מלך)(דף ג' ע"א בגמרא במסכת ראש השנה ערד... כי בא ישראל דרך האתרים". הגמרא מפרשת כי הכנעני שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, וכסבור היה שניתנה רשות להילחם בישראל. הסבר הדבר הוא שאילו היו העננים חוזרים מיד בזכותו של משה, לא היה מלך ערד מעז לבוא ולהילחם. מכאן אנו למדים שהיה

.פרק זמן מסוים במדבר שבו ענני הכבוד לא היו קיימים

נמצאנו למדים כי דווקא באותם ימים שבהם נסתלקו העננים, היו המשכן וכליו חשופים לגמרי לאבק המדבר ולגשמים המקריים העלולים לרדת בו. כאן מתבאר היטב הצורך המעשי ביריעות עורות האילים והתחשים שתיאר האבן עזרא. התורה, הצופה מראש את פטירת אהרן ואת הסתלקות ההגנה הניסית, ציוותה להכין מכסאות שיגנו על הקודש בשעות שבהן הטבע חוזר למסלולו הרגיל. הנפקא מינה היא שחובת השמירה על כלי הקודש אינה פוקעת

.גם כשהנס מסתלק, והמכסאות הם ה"אדנים" המבטיחים את רציפות הקדושה בכל מצב

מתוך בירור רגעי השבר והסתלקות העננים בפטירת אהרן, אנו מעפילים אל היכלו של רבנו משה סופר, בעל החתם סופר. כאן אנו מוצאים חילוק דק ומרטיט בין שבט לוי, נושאי המשכן, לבין שאר העם, חילוק המאיר באור חדש את האפשרות שרוח וגשם חדרו אל תוך

.המחנה פנימה

. כתב וביאר את סוגיית ברית המילה במדבר)(או"ח סימן ר''ח רבנו משה סופר בשו"ת חתם סופר המלמדת כי ישראל לא מלו במדבר)(דף ע''ב ע''א הוא מתייחס לדברי הגמרא במסכת יבמות משום שלא נשבה להם רוח צפונית, שהיא רוח המרפאת וממתנת את המזג. הוא מביא את דברי רש"י והתוספות שנחלקו האם היו נזופים מחמת חטא העגל או המרגלים, ולכן נמנעה

.מהם הרוח המיטיבה

החתם סופר מחדש יסוד עצום: כל זה נאמר רק לגבי שאר שבטי ישראל, אך שבט לוי, שלא חטא בעגל ולא במרגלים, לא היה בכלל הנזיפה. הוא מפרש כי עבור שבט לוי נשבה גם נשבה רוח צפונית בתוך המדבר, והיא חדרה אל תוך מעטפת ענני הכבוד שלהם. הסבר הדבר הוא שהעננים, שהיו חוסמים את הרוח והגשם עבור כל העם, הפכו ל"חדירים" עבור שבט לוי כדי

.לאפשר להם את המילה ואת הריפוי

לפי יסוד זה, מבאר החתם סופר את תמיהת המשכילים: אם הלויים מלו את עצמם ולא ניזוקו, מדוע לא זירז משה את שאר העם? התשובה היא שרק ללויים נשבה הרוח בתוך העננים. ומכאן עולה יישוב נפלא לשאלתנו: כיוון שבמחנה לוי, שם שכן המשכן ושם נשאו את הכלים, נשבה רוח צפונית המפזרת את העננים, הרי שבאופן טבעי יכלו לחדור לשם גם

.אבק וטיפות גשם

נמצאנו למדים כי דווקא בגלל מעלתם של הלויים וזכותם למילה, נוצרה מציאות שבה המשכן נזקק להגנה פיזית. הרוח שהביאה מרפא, הביאה עמה גם את צרכי הטבע – אבק המדבר וגשמי השמים. לכן נצטוו האומנים להכין את עורות התחשים והאילים ואת בגדי

.השרד, כדי שהקודש יישמר בטהרתו גם בתוך הרוח המנשבת במחנה לוי

מתוך המפגש המרתק בין הגנת ענני הכבוד לבין הצורך המעשי במכסאות עור ותחשים, אנו יורדים אל עולמן של הנפקא מינות המעשיות. כאן אנו מבקשים לזקק מתוך הנהגת המדבר והכרעת הפוסקים כללים ברורים המדריכים את האדם המאמין במתח שבין ביטחון בנס

.לבין חובת ההשתדלות הטבעית

נפקא מינה ראשונה עולה בשאלת "השתדלות במקום נס". למדנו כי למרות שישראל היו

מוקפים בענני כבוד שמנעו גשם ואבק, התורה ציוותה על עשיית מכסאות עורות תחשים ."בעבור המטר". הנפקא מינה המעשית היא שאין לסמוך על הנס גם כאשר הוא גלוי לעין אדם המניח חפץ קדושה במקום שיש בו חשש רחוק לנזק, אינו יכול לומר "ה' ישמור", אלא עליו לעשות את כל פעולות ההגנה הטבעיות – כגון כיסוי כפול ומכסה – בדיוק כפי שעשו במשכן. התובנה היא שההגנה האלוקית חלה דווקא על מה שהאדם השתדל לשמור עליו בכל

.כוחו בדרך הטבע

נפקא מינה נוספת נוגעת להכנה לזמנים של "הסתר פנים" או שינוי בהנהגה. ראינו בשיטת אילת השחר וההסבר על פטירת אהרן, שהכיסויים הוכנו עבור רגעים שבהם העננים יסתלקו או עבור הכניסה לארץ ישראל שבה פסק הנס. הנפקא מינה למעשה היא שעל האדם לבנות את תשתית עבודת ה' שלו באופן שתחזיק מעמד גם בשעות קשות של יובש רוחני או שינוי נסיבות. כשם שהמשכן הצטייד במכסאות גשם עוד בטרם ירדה טיפה אחת במדבר, כך עלינו להכין "בגדי שרד" רוחניים – הרגלי תפילה ולימוד מוצקים – שיגנו על קדושתנו גם כשהרגשת

.הקרבה הניסית נעלמת

עוד נפקא מינה עולה מחילוקו של החתם סופר לגבי שבט לוי. למדנו שדווקא למובדלים .ולקדושים שבעם נשבה רוח בתוך העננים, ועל כן הם נזקקו ליותר שמירה פיזית על הכלים הנפקא מינה היא שככל שאדם עולה במעלות הקודש ועוסק בעניינים נעלים יותר, כך עליו להיזהר יותר מפגעי ה"אבק" וה"גשם" של העולם הזה. דווקא במקום שבו הרוח מנשבת והעננים נפתחים, נדרשת עירנות כפולה בבגדי השרד ובכיסויים, כדי שהקדושה הפנימית

.לא תיפגם מהמגע עם המציאות החיצונית

מתוך בירור הנפקא מינות המעשיות על חובת ההשתדלות בצל הנס, אנו מעפילים אל היכל הרעיון, המקום בו אנו מתבוננים בסוד ה"כיסוי" והגנת הקודש מפני פגעי תבל. כאן אנו מגלים כיצד בגדי השרד ומכסאות התחש אינם רק אמצעי טכני נגד רטיבות ואבק, אלא הם מבטאים

.יסוד עמוק במבנה העולם וביחס שבין האדם לבוראו

."הרעיון המרכזי העולה מתוך דברי האבן עזרא והרמב"ן הוא מושג ה"דינמיות של הקדושה המשכן אינו גוף קפוא החי בבועה ניסית מנותקת, אלא הוא אור אלוקי המבקש לשכון בתוך מציאות משתנה. הרעיון הוא שהקדושה צריכה לדעת "להתלבש" ולהתגונן. כאשר האוויר זך והעננים פרוסים, הקדושה מתגלה ביופייה, בתכלת ובארגמן. אך כאשר מגיעים ימי הגשם – והאבק – בין אם מדובר במזג אוויר פיזי ובין אם מדובר בירידת הדורות ובשינויי המקום על הקדושה לעטות עליה מכסה עור תחש חזק ואטום. הרעיון המחשבתי הוא שהיכולת של ,המשכן להישמר בתוך האבק היא זו שמאפשרת לו להיות "משכן לעדות" בכל תחנה ותחנה

.משילה ועד ימינו אלו

זאת ועוד, עלינו להתבונן ברעיון ה"חציצה למען החיבור". דווקא המכסאות המסתירים את הכלים מפני האבק, הם אלו השומרים על הכלים ראויים להשראת שכינה. המחשבה היא שהעולם הזה מלא ב"אבק" – רעיונות זרים, טרדות הפרנסה וסערות החומר – המאיימים לעמעם את זהותו של היהודי. בגדי השרד הם הסייגים והגדרות שאנו בונים סביב עולמנו

הרוחני. הרעיון הוא שהגנה מפני האבק אינה בריחה מהעולם, אלא הכנה הכרחית כדי שנוכל לשאת את ארון העדות בתוכו מבלי שייפגם. כפי שביאר החתם סופר, דווקא מי שזוכה לרוח

.צפונית של ריפוי וגילוי, זקוק ליותר "כיסוי" כדי שהאור לא יתפזר לחיצונים

מתוך סוד הצמצום והכיסוי המאפשר את הופעת הקודש בתוך חומר גס, אנו פוסעים אל היכל המחשבה. כאן אנו מבקשים לגעת בנפשו של נושא הכלים, ובשאלה כיצד המעבר מהגנת העננים הניסית להגנת היריעות הגשמית מעצב את האחריות האנושית בבניין המקדש

.הפנימי והחיצוני

ההרחבה המחשבתית בפרשה זו מלמדת אותנו על מושג ה"עצמאות הרוחנית". אילו היה המשכן מוגן לעד רק על ידי ענני הכבוד, הרי שכל המושג של "שמירה" ו"זהירות" היה נותר .תיאורטי בלבד. המחשבה היהודית מציבה את מכסאות עור התחש כגשר בין הנס לבין הטבע כאשר האדם נדרש לפרוס מכסה מפני הגשם והאבק, הוא הופך מ"צופה" בנס ל"שותף" פעיל בהגנה על השכינה. המחשבה היא שהקב"ה חפץ שדווקא האדם, בידיו הגשמיות ובחומרים מן החי, יצור את המעטפת המגינה. זוהי קריאה למחשבה מעמיקה על האחריות שלנו: גם כשהשכינה שורה עמנו, אין אנו פטורים מבניית ה"מכסאות" שישמרו על קדושתנו בתוך

.אבק היומיום

זאת ועוד, עלינו להתבונן במחשבה שהגנה מפני האבק היא בעצם הגנה על ה"פרטים הקטנים". האבק אינו הורס את הכלי בבת אחת, אלא הוא מצטבר לאט לאט ומעמעם את הזהב והתכלת. המחשבה כאן היא שהסכנה הגדולה ביותר לקודש אינה תמיד סערה גדולה, אלא דווקא האבק הדק של ההרגל והשחיקה. בגדי השרד, כפי שביאר האבן עזרא, הם המחסום בפני אותה עמימות. אדם המורגל במחשבה של "מכסה על מכסה", לומד שגם כשנדמה שהאוויר זך, עליו להיות מוכן לרגע שבו הרוח תנשב ותביא עמה את חול המדבר. הדינמיות שבין העננים למכסאות יוצרת בנפש דריכות מתמדת, המבינה שהקדושה היא פיקדון שיש

.לעטוף אותו בכל שכבות ההגנה האפשריות

מתוך עומק המחשבה על האחריות האנושית וההגנה על הפרטים הדקים שבקודש, אנו פוסעים אל עבר המצפן המוסרי. כאן אנו מבקשים לדלות מתוך יריעות התחשים ובגדי השרד הוראות של יושרה, עירנות ומחויבות אישית, הבונות את קומתו המוסרית של האדם המופקד

.על "כלי הקודש" שבחייו

המצפן המוסרי המזדקף מתוך דברי האבן עזרא והחתם סופר מלמדנו את חובת ה"זהירות בפיקדון". אנו נושאים עמנו בעולם הזה אוצרות יקרים – נשמה טהורה, ערכים וחינוך. המצפן מורה לנו כי גם כשאנו מרגישים מוגנים בתוך "ענני כבוד" של קהילה תומכת או אווירה רוחנית נעלה, אין אנו רשאים להפקיר את הכלים לאבק ולגשם. המוסר העולה מכאן הוא שהשמירה על הטוהר היא אחריות אישית שאינה ניתנת להעברה. אדם המכין "מכסה על מכסה" מבטא מוסר של אכפתיות ודקדוק, ומבין כי כבוד השכינה תלוי במידת המאמץ שהוא

.משקיע בכיסוי הארון ובשמירתו מכל רבב

,זאת ועוד, המצפן המוסרי מאיר את ערך ה"הכנה למשבר". כפי שביאר אילת השחר היריעות הוכנו במדבר עבור ימי שילה העתידיים. המוסר התורני מחנך אותנו לא לחיות רק את הרגע הניסי והנוח, אלא לצפות את הרוחות והגשמים שעוד יבואו. המצפן מורה לנו לבנות לעצמנו מנגנוני הגנה מוסריים – סייגים וגדרות – עוד לפני שהניסיון מתדפק על דלתנו. הענווה הנדרשת מן האדם היא להכיר בכך שהעננים עשויים להסתלק, כפי שקרה בפטירת אהרן, וכי

.המוכנות שלו באותם רגעים של "חשיפה" היא המבחן האמיתי לנאמנותו לקודש

מתוך בירור המצפן המוסרי הקורא לנו לעירנות בתוך הנס ולבניית מכסאות מגן בעוד מועד, אנו שבים אל המציאות העכשווית, אל המקום שבו האדם נושא את עדותו בתוך אבק הדרכים. כאן אנו מגלים כיצד בגדי השרד ומכסאות התחש אינם שייכים רק למדבר או

.לשילה, אלא הם המעטפת ההכרחית לכל יהודי המבקש לשמור על קדושתו פנימה

ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: תובנה ראשונה היא "הכנה בתוך השלווה". למדנו ,כי למרות שהיו ענני כבוד, משה רבנו ציווה להכין מכסאות "בעבור המטר". בחיינו האישיים עלינו לנצל את הזמנים הטובים והמוגנים כדי לבנות "בגדי שרד" של הרגלים וגדרות. התובנה המעשית היא לא לחכות לימי הגשם והניסיון כדי להתחזק, אלא להכין את הכלים להגנה

.דווקא כשהאוויר זך והעננים פרוסים, מתוך ידיעה שהאחריות על הקודש מוטלת על כתפינו

תובנה שנייה עוסקת ב"זהירות מן האבק". למדנו כי הכיסויים נועדו להגן גם מפני האבק הדק של המדבר. עלינו לאמץ תובנה זו במפגשנו עם העולם החיצוני: לא רק סערות גדולות .מאיימות על נשמתנו, אלא גם ה"אבק" של הרחוב, הדיבורים הבטלים והשחיקה היומיומית התובנה היא להקפיד על "מכסה על מכסה" – להוסיף סייג וזהירות גם בדברים קטנים, כדי

.שהזהב הפנימי של ערכינו לא יעמעם את זהרו בגלל אבק הדרכים

עיקר העניין:

בבירור שאלת הצורך במכסאות גשם ואבק תחת ענני הכבוד, מצאנו מהלך עמוק המשלב בין הנס לבין המציאות הטבעית. ראינו כי רבנו אברהם אבן עזרא והרמב"ן עמדו על הצורך המעשי במכסאות עורות תחשים ובגדי שרד להגנה על המשכן וכליו מפני המטר והאבק בעת המסעות. מנגד, הצבנו את עדות התרגום על הגנתם המוחלטת של ענני הכבוד שמנעו כל מטר וברד. העיקר העולה מדברינו הוא יישובו של מרן הגרא"ל שטיינמן באילת השחר, שהסביר כי היריעות הוכנו עבור ימי שילה והמסעות בארץ ישראל שבהם לא היו עננים. עוד התבאר בדרך הדרש כי היו רגעים במדבר שבהם נסתלקו העננים, כמו בפטירת אהרן, והיה צורך בהגנה מיידית. וביותר הפליא החתם סופר לבאר כי לשבט לוי נשבה רוח בתוך העננים כדי לאפשר להם למול, ועל כן הם נזקקו למכסאות דווקא בשל מעלתם. בסופו של יום, בגדי השרד מלמדים אותנו שהקדושה מחייבת השתדלות אנושית תמידית, וכי

.גם בתוך הנס, עלינו להיות אלו הפורסים את המכסה השומר על הארון