כמה שעות הגיהנום בוער בשבוע, ומה משמעות החשבון?

בלב המדבר, אל מול המשכן העומד על מכונו בשלמות מפעימה, ניצב משה רבנו ועיניו רואות את כל המלאכה אשר נעשתה בדיוק נמרץ כפי שציווה השם. ברגע נשגב זה, כאשר הקדושה עומדת לרדת ולשכון בתוך מעשה ידי בשר ודם, בקעה מפיו של רעיא מהימנא תפילה עתיקה ומרטיטת לב: "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו". אולם מעבר לברכה הגלויה על המשכן, מסתתר בתוך פסוקי תהילים הללו סוד אפל ונורא…

?כמה שעות הגיהינום בוער בשבוע

בלב המדבר, אל מול המשכן העומד על מכונו בשלמות מפעימה, ניצב משה רבנו ועיניו רואות את כל המלאכה אשר נעשתה בדיוק נמרץ כפי שציווה השם. ברגע נשגב זה, כאשר הקדושה עומדת לרדת ולשכון בתוך מעשה ידי בשר ודם, בקעה מפיו של רעיא מהימנא תפילה עתיקה ומרטיטת לב: "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו". אולם מעבר לברכה הגלויה על המשכן, מסתתר בתוך פסוקי תהילים הללו סוד אפל ונורא המקפל בתוכו את גורלן של הנשמות הנידונות במצולות הגיהינום. השאלה המהדהדת בין קירות המשכן לבין להבות ,השאול היא: מהו הקשר המיסטי שבין תפילות ישראל, מזמורי התהילים ושיר השירים ,לבין השעות המדויקות שבהן אש הגיהינום שובתת או בוערת? כיצד מצליח עם ישראל במילותיו ובדיבורי פיו, לכבות את האש היוקדת ולצמצם את שעות הדין לכדי חשבון מדויק ,המסתתר בין פסוקי התורה ומזמורי דוד המלך? אנו יוצאים למסע של חשבון וקבלה המבקש לפענח את סוד הקי"ז שעות ואת עוצמת האהבה של שיר השירים הממתקת את

.הדינים הקשים ביותר

מתוך הברכה המרעידה שנשא משה רבנו אל מול יריעות המשכן הפרושות, אנו קרבים אל הפסוקים החותמים את המעשה הכביר, ומבקשים לדלות מהם את שורש התפילה הממתקת

.את הדינים הקשים ביותר בעולם

וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה

)(שמות ל''ט, מ''ג

ביאר את תוכן הברכה שנאמרה באותה שעה גורלית. הוא מפרש)(שמות ל''ט, מ''ג רש"י שאמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. הסבר הדבר הוא שמשה רבנו ראה שבני ישראל הגיעו ,לדרגת ביטול מוחלטת לרצון השם, ולכן בירכם שהשכינה, שהיא תמצית הנועם העליון תתאחד עם עשייתם הגשמית. המחשבה המזוקקת מכאן היא שתפילה זו, המופיעה במזמור

.צ' בתהילים, היא המפתח לפתיחת שערי רחמים ולחסימת כוחות הדין

ביאר את עניין הראייה של משה. הוא מפרש)(שמות ל''ט, מ''ג רבי אברהם אבן עזרא שראיית משה את "כל המלאכה" מלמדת על השגחה פרטית על כל פרט ופרט, וברכתו הייתה שהמלאכה תתקיים לעד ולא תשלט בה יד זר. הסבר הדבר הוא שהברכה יוצרת הגנה רוחנית סביב המעשה, הגנה המשתרעת מעולם המשכן ועד לעומק נשמות ישראל

.המבקשות מפלט מדין

חידש בטעם הברכה הכפולה. הוא מפרש שבירכם על הזריזות)(שמות ל''ט, מ''ג הרמב"ן ועל האהבה שהשקיעו במלאכה, שכן "כן עשו" מורה על עשייה בשמחה. הסבר הדבר הוא שמידת האהבה שנתגלתה בבניין המשכן היא הכוח המסוגל לכבות את אש הגיהינום, כפי

.שעולה מהקשר שבין שיר השירים למספר השעות שבהן האש בוערת

ביאר בדרך המוסר. הוא מפרש שהברכה חלה דווקא משום)(שמות ל''ט, מ''ג הכלי יקר שעשו "כאשר ציווה ה'", ללא פנייה אישית או גאווה. הסבר הדבר הוא שהענווה והביטול הם הכלים המחזיקים את הברכה, והם אלו המאפשרים לתפילת "ויהי נועם" לפעול את פעולתה

.המיסטית בצמצום שעות הדין בעולמות התחתונים

ביאר את משמעות הברכה כהסכמה אלוקית. הוא מפרש שמשה)(שמות ל''ט, מ''ג הספורנו ראה שהמלאכה ראויה להשראת שכינה מצד עצמה, וברכתו רק הוציאה אל הפועל את מה שכבר היה טמון במעשיהם. המחשבה העולה מכאן היא שהכוח לצמצם את אש הגיהינום

.טמון במעשינו למטה, המעוררים את ברכת משה מלמעלה

מתוך הברכה המופלאה של משה רבנו על מלאכת המשכן, אנו פוסעים אל מסתורי עולמות עליונים ותחתונים. כאן אנו מבקשים לדלות מדברי רבותינו את סוד השעות שבהן אש הדין נאלמת דום, ואת כוחן הכביר של תפילות ישראל המצליחות להשבית את להבות השאול

.ולהעניק מנוחה לנשמות

כתבו וגילו את הסוד המרעיד על שביתת)'(פרשת נח חלק א' דף ס''ב עמוד ב בזוהר הקדוש הגיהינום. הוא מבאר כי בכל עת שעם ישראל עוסקים בתפילה למטה, אש הגיהינום שובתת ואינה שולטת במי שנדון שם. הסבר הדבר הוא ששערי הרחמים הנפתחים בעת התפילה משפיעים טל של תחייה וקרירות גם במדוריה התחתונים של הבריאה, והזמן המוקצב לכל תפילה הוא שעה וחצי של חסד גמור. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שתפילותינו אינן

רק צורך אישי, אלא הן מפעל של רחמים גלובלי המשנה את מאזן הכוחות בין הדין לחסד

.בכל היקום כולו

כתבו וביארו את הפסוק "כל האומר שירה בעולם)'(דף צ''ב עמוד א בגמרא במסכת סנהדרין הזה זוכה ואומרה לעולם הבא". הגמרא מלמדת על כוחה של השירה – ובייחוד שיר השירים פירש וביאר כי השירה נובעת)(שם ד''ה שירה – להציל את האדם מדינה של גיהינום. רש"י מדבקות הנפש בבוראה, ודבקות זו היא המגן הגדול ביותר מפני אש הדין. הסבר הדבר הוא שהשירה מעלה את האדם למדרגה שבה אין לחיצוניים אחיזה בו, ובכך היא מכבה את

.הלהבות הבוערות כנגד פגמי הנפש

." כתבו וביארו את מזמור "יושב בסתר" כ"שיר של פגעים)(מזמור צ''א במדרש תהילים .המדרש מפרש שמשה רבנו תיקן מזמור זה בעת שעלה למרום כדי להגן עליו מן המזיקים הסבר הדבר הוא שכל תיבה ותיבה במזמור זה, הנאמר בברכת המשכן, מכוונת כנגד כוח ,שלילי אחר, ומכאן הקשר העמוק למספר התיבות המגן על הנשמה בשעות שבהן הדין מתוח

.בייחוד במוצאי שבת עם חזרת האש לפעולתה

כתבו וביארו את זמני התפילה כנגד)'(פרק ד' הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות הקרבנות. הירושלמי מלמד כי התפילות נתקנו בחסד כדי לכפר על ישראל, ובשעה שהן פירש וביאר כי התפילה)(שם ד''ה תפילות נאמרות הן מבטלות את הגזירות הקשות. פני משה היא בחינת "אש אוכלה אש" – אש הקדושה של הלב המבטלת את אש הגיהינום. המחשבה העולה מכאן היא שהדינמיקה של שעות השביתה אינה מקרית, אלא היא תוצאה ישירה של

.עמל התפילה המשותף של כלל ישראל

מתוך הדממה המשתרעת בין שביתת להבות השאול לבין שירת המלאכים המלווה את תפילות ישראל, אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים. כאן אנו מבקשים לפענח את סוד הדיבור האנושי – אותו גשר דק ומופלא המחבר בין הלב הפועם לבין המילים היוצאות מן הפה, ומגלים כיצד האיחוד הזה, המקופל בגימטרייה של "פה לב", הוא המגן הכביר ביותר

.מפני שעות הדין והבערה

כתב וביאר את גודל מעלת הדיבור)(שער שלישי רבנו יונה גירונדי בספרו שערי תשובה בקדושה. הוא מפרש כי כאשר האדם מטהר את פיו ומשעבדו לביטוי של אהבת השם, הוא בונה חומה בצורה בפני כל מקטרג. הסבר הדבר הוא שהגיהינום ניזון מדיבורים אסורים ומרפיון הלב, ולכן כאשר הפה והלב שווים בדבקותם, כפי שמתבטא בשיר השירים, נוצרת ."אנרגיה של רחמים המבטלת את אש הדין בבחינת "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה המחשבה המזוקקת מכאן היא שהמספר קי"ז, המאחד את ה"פה" וה"לב", הוא למעשה הקוד

.הסודי של החסינות הרוחנית

כתב וחידש בביאור הברכה "ויהי נועם". הוא מפרש כי)(שמות ל''ט, מ''ג רבנו בחיי בן אשר .ה"נועם" הוא האור העליון המאיר רק במקום שיש בו אחדות מוחלטת בין המחשבה למעשה הסבר הדבר הוא שמשה רבנו ראה בבני ישראל את השלמות הזו של "פה ולב שווים", שכן

כל מה שציווה השם בליבו של משה יצא אל הפועל בדיוק נמרץ על ידי ישראל. המחשבה העולה מכאן היא שהקי"ז שעות שבהן הגיהינום בוער הן השעות שבהן חסר החיבור הזה

.בעולם, והתפילה באה להשלים את החסר ולהשקיט את המהומה

." כתב וביאר את סוד "ישקני מנשיקות פיהו)'(שיר השירים פרק א רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן הוא מפרש כי הנשיקה היא איחוד הרוחות בין הכנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, מקום שבו "אין פער בין הפנימיות לחיצוניות. הסבר הדבר הוא ששיר השירים הוא "קודש קודשים דווקא מפני שהוא מבטא את שיא ההרמוניה בין הפה ללב. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שזו הסיבה לכך ששיר השירים והמזמור של משה רבנו הם הכלים המדויקים לכבות

.את אש הגיהינום, שכן הם מרפאים את שורש הפירוד שהוא חומר הבעירה של השאול

כתב וביאר את המזמור "יושב בסתר עליון". הוא)'(תהלים צ''א, א רבנו שלמה יצחקי, רש"י .מפרש כי זהו מזמור שבו האדם חוסה בצל שכינה ומצהיר על ביטחונו המוחלט בבורא הסבר הדבר הוא שההצהרה הזו בפה, כשהיא נובעת מעומק הלב, יוצרת את הקי"ז תיבות המכוונות כנגד שעות הדין. המחשבה העולה מדבריו היא שכל מילה במזמור הזה היא בחינת

."קטורת" רוחנית המבשמת את האוויר ומסלקת את ריח השרפה של הדינים הקשים

מתוך השירה הנבואית של רבותינו הראשונים, אנו צוללים אל מעמקי החשבון המיסטי והמדהים של גדולי האחרונים, המפרקים את השעות, הדקות והתיבות לכדי מפה מדויקת של מאבק האור בחושך. כאן אנו פוגשים את דמותו הפלאית של המגלה עמוקות, המשרטט

.בלהב עטו את לוח הזמנים של העולמות התחתונים

כתב וחידש חשבון)(פרשת ואתחנן, אופן קכ''ז הגאון רבי נתן נטע שפירא בספרו מגלה עמוקות , אך אין)24*7( שעות168 מרעיד לב על שעות פעולת הגיהינום. הוא מפרש כי בשבוע ישנן 4.5 הן בוערות כולן בלהבה שווה. על פי סוד הזוהר, בכל יום מימי החול שובת הגיהינום שעות בששת ימי המעשה. הסבר הדבר הוא27 שעות בזמן שלוש התפילות, ובסך הכל . שעות נוספות24 שבשבת קודש, מרגע כניסתה ועד יציאתה, שובת הגיהינום לחלוטין למשך שעות בכל שבוע117 המחשבה המזוקקת מכאן היא שבחישוב הכולל, הגיהינום בוער בדיוק . המגלה עמוקות חושף כי מספר זה אינו מקרי, אלא הוא מכוון כנגד כוח)117 = 24 - 27 - 168(

.הדיבור והלב של האדם

כתב וביאר את הקשר שבין)(על תהלים צ''א הגאון רבי משה הלוי זצ"ל בספר כרם חמד , תיבות112 מזמור "יושב בסתר" לבין שעות הבעירה. הוא מפרש ומדקדק כי במזמור זה ישנן , תיבות5 וכאשר כופלים את הפסוק האחרון "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" שיש בו תיבות. הסבר הדבר הוא שכל תיבה ותיבה שאמר משה רבנו בברכת117 מגיעים בדיוק למניין המשכן נועדה לכבות שעה אחת של אש הגיהינום המאיימת לפרוץ במוצאי שבת. המחשבה העולה מכאן היא שהמזמור הוא בחינת "כיבוי אש" רוחני, המגן על נשמות ישראל בשעה

.שהדין חוזר למקומו

כתב וביאר את עוצמת השביתה)(פרשת נח הגאון רבי דוד שלמה אייבשיץ בספרו ערבי נחל

בזמן התפילה. הוא מפרש כי השעה וחצי של כל תפילה אינה רק זמן טכני, אלא היא הארה של "רעוא דרעונין" הנמשכת גם לימי החול. הסבר הדבר הוא שהתפילה בונה גשר של רחמים שדרכו עובר הטל המצנן את הלהבות. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שכל יהודי בתפילתו הופך לשותף בבניין המשכן, ובכך הוא מסייע למשה רבנו במלאכת "ויהי

.נועם" הממתקת את הדינים הקשים ביותר

הגאון רבי אברהם מטשכנוב בספרו רחמי האב כתב וחידש רמז מופלא המאחד את שיר "השירים עם חשבון השעות. הוא מפרש כי שיר השירים מכיל בתוכו את סוד ה"פה" וה"לב . הסבר הדבר הוא ששיר השירים הוא פסגת האהבה) = פה85 , = לב32( 117 שערכם הגימטרי הוא שבין השם לישראל, ואהבה זו היא הכוח היחיד שיכול לעמוד אל מול אש הדין. המחשבה העולה מדבריו היא שמי שזוכה לומר שיר השירים בפה ולב שווים, הרי הוא מבטל מעליו

.את כל הקי"ז שעות של הדין, והופך את כולן לשעות של דבקות ונועם

מתוך בירור החשבון המדויק של שעות בעירת האש בנבכי השאול, אנו מעפילים אל היכלם של גדולי הפוסקים ובני דורנו, המבקשים להבין כיצד החגים והמועדים משנים את ,מאזן הכוחות הרוחני בעולם. כאן אנו מגלים כי לוח השנה היהודי אינו רק סדר זמנים טכני

.אלא הוא מערכת דינמית המשפיעה על עוצמת הדין והחסד בכל העולמות כולם

כתב וביאר נפקא מינה מרעידה)(על תהלים צ''א הגאון רבי משה הלוי זצ"ל בספרו כרם חמד לגבי אמירת המזמור במוצאי שבת. הוא מפרש כי הסיבה שאומרים במוצאי שבת את המזמור "ויהי נועם" ו"יושב בסתר" דווקא במתכונת של קי"ז תיבות, היא כדי להגן על הנשמות בשעות שבהן הגיהינום חוזר לבעור. הסבר הדבר הוא שכאשר חל יום טוב באמצע השבוע, סדרי הדין משתנים; ביום טוב, כבשבת, אין הרשעים נידונים בגיהינום. המחשבה המזוקקת מכאן ,היא שבשבוע כזה אין צורך בכל הקי"ז תיבות, שכן מספר שעות הבעירה פחת משמעותית

.וזהו עומק המנהג לדלג על המזמור או לשנותו במוצאי שבת הסמוכים לחג

. כתב וחידש בביאור קדושת יום טוב לעומת שבת)(מועדים מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר הוא מבאר כי יום טוב הוא בחינת "מקרא קודש" הממשיך הארה של רחמים הממתקת את הדינים הקשים. הסבר הדבר הוא שביום טוב מתגלה האהבה שבין הקב"ה לישראל, בחינת שיר השירים, וכוחה של אהבה זו "מכבה" את האש היוקדת של הגיהינום. המחשבה העולה מדבריו היא שביום טוב האדם זוכה לדרגת "פה ולב שווים" באופן טבעי יותר, ולכן הצורך

.בהגנה המיוחדת של מזמורי התפילה מצטמצם

כתב ופסק לגבי מנהגי)(הלכות יום טוב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה התפילה בימים אלו. הוא מפרש כי השמחה של המועד היא הכלי הגדול ביותר לביטול הגזירות. הסבר הדבר הוא שהשמחה בלב משפיעה על הדיבור בפה, ויוצרת את אותו איחוד של "פה לב" המבטל את שעות הדין. המחשבה העולה מכאן היא שהמועדים הם בחינת "עיר מקלט" לנשמות, שעות של חסד צרוף שבהן הגיהינום אינו שולט כלל, ומכאן שהחשבון של

.המגלה עמוקות משתנה ומתעדכן בכל שבוע לפי קדושת הזמן

הגאון רבי אשר זעליג מרגליות בספרו אשמורת הבוקר כתב וביאר את סוד הקי"ז שעות

כנגד שבעת ימי השבוע. הוא מפרש כי כל שעה ושעה של בעירה היא תוצאה של פגם מסוים בבריאה, והחגים באים לרפא את הפגמים הללו בשורשם. הסבר הדבר הוא שביום טוב יורד שפע של "נועם" כפי שבירך משה את בוני המשכן, ונועם זה מציף את המקומות החשוכים ביותר ומעניק מנוחה לנשמות הנידונות. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שחיי היהודי הם ריקוד מתמיד בין שעות הדין לשעות החסד, כשהמטרה היא להפוך את כל השבוע כולו

."לזמן של "פה ולב שווים

מתוך בירור החשבון המדויק של שעות בעירת האש בנבכי השאול והשפעת המועדים על מאזן הכוחות הרוחני, אנו יורדים אל עולם המעשה. כאן אנו מבקשים לבחון את הנפקא ,מינות המעשיות העולות מתוך ההבנה כיצד התפילה שלנו בכל יום ויום, ודיבורי הפה והלב

.הופכים למנוע של רחמים המציל נשמות מרדת שחת ומכבה להבות יוקדות

נפקא מינה ראשונה עולה בעניין חשיבות הריכוז ומשך התפילה. אם כדברי הזוהר הקדוש שביתת הגיהינום תלויה בזמן התפילה של ישראל למטה, הרי שכל דקה נוספת של כוונה וכל הרחבה בתפילה בנחת ובמתינות, אינה רק זכות אישית למתפלל, אלא היא הצלה ממשית ;לנשמות הנידונות. הנפקא מינה היא שעל האדם לראות בתפילתו שליחות ציבורית קוסמית ככל שהתפילה נאמרת ב"פה ולב שווים" ובאריכות הראויה, כך מתארך זמן החסד והמנוחה

.בעולמות התחתונים

נפקא מינה נוספת מתגלה בסדר אמירת "ויהי נועם" ו"יושב בסתר" במוצאי שבת. על פי ."דברי הכרם חמד והמגלה עמוקות, אנו מבינים את המשמעות של כפל הפסוק "אורך ימים הנפקא מינה היא הדיוק בתיבות; מי שמחסיר תיבה או שמדלג על הכפל, מחסיר לכאורה מההגנה המכוונת כנגד הקי"ז שעות. מכאן נלמד שיש להקפיד על אמירת המזמור במלואו ובדיוק נמרץ, שכן כל תיבה היא בחינת "טיפת מים" המצננת שעה אחת של בעירה, ובייחוד

.במוצאי שבת כשהדין חוזר למקומו בתוקף

"נפקא מינה שלישית נוגעת לאמירת שיר השירים. אם שיר השירים בגימטרייה "פה לב ופסוקיו מגנים מדינה של גיהינום, הרי שיש עניין גדול לאומרו לא רק כפיוט, אלא)(קי"ז כסגולה ליצירת אחדות פנימית בין הדיבור למחשבה. הנפקא מינה היא שבכל עת שאדם ,מרגיש ש"האש" בוערת בו – בין אם זו אש הכעס או אש התאווה – עליו לדבוק בשיר השירים

.המאחד את הפה והלב באהבת השם ומכבה את הדינים הפנימיים והחיצוניים כאחד

מתוך בירור הנפקא מינות המעשיות העולות מתוך מניין שעות הדין וסדרי התפילה המגינים עלינו, אנו מעפילים אל היכל הרעיון. כאן אנו מבקשים להתבונן בעומק המושג ,פה ולב שווים לא רק כדרישה הלכתית ליושר, אלא כמצב קיומי של דבקות מוחלטת בבורא

.ההופכת את האדם עצמו למשכן מהלך שבו אין פירוד ואין להבה זרה

הרעיון המרכזי העולה מתוך דברי המגלה עמוקות ורחמי האב חושף בפנינו את סוד הריפוי של עולם הדין. הגיהינום, בעומק הגדרתו, הוא מקום של פירוד – מקום שבו המעשה מנותק מהכוונה והדיבור מנותק מהלב. כאשר האש בוערת קי"ז שעות בשבוע, היא למעשה מבטאת

את הזמן שבו האנושות שרויה בפירוד הזה. הרעיון הוא שכל תפילה של שעה וחצי, שבה היהודי מאחד את פיו ולבו, היא בחינת בניין המשכן מחדש. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שדין עוסק במצווה פטור מן המצווה, שלמדנו בבניין המשכן, מתגלם כאן בשביתת הגיהינום: כאשר ישראל עוסקים בתפילה, שהיא המצווה העליונה של איחוד הפה והלב, הם

.פוטרים את העולם כולו מן הדין

זאת ועוד, עלינו להתבונן ברעיון של שיר השירים כנוגדן לאש השאול. שיר השירים הוא "קודש קודשים" משום שהוא מבטא אהבה שאין בה פער – "ישקני מנשיקות פיהו" הוא חיבור פה אל פה, רוח אל רוח. המחשבה היא שהגיהינום בוער רק במקום שבו האהבה חסרה. כאשר ,אנו אומרים את קי"ז הפסוקים של שיר השירים, או את קי"ז התיבות של מזמור יושב בסתר אנו מזרימים לעולם אנרגיה של אהבה ודבקות שמבטלת את הצורך בזיקוק של אש. הסבר הדבר הוא שהאש הגשמית והרוחנית נכבית רק על ידי אש גבוהה ממנה – אש האהבה של

.""רשפיה רשפי אש שלהבתיה

המחשבה העולה מכאן היא שהמשכן שבנו ישראל במדבר לא היה רק מבנה של עצים ויריעות, אלא הוא היה כלי לתיקון הדיבור והלב של כל הדורות. משה רבנו, בברכתו "ויהי נועם", ביקש שהחיבור הזה של פה ולב יהיה נחלתנו תמיד. בכל פעם שאנו מקפידים על כפל הפסוק "אורך ימים" במוצאי שבת, אנו למעשה מכריזים שהחיים האמיתיים הם האורך "וההמשכיות של הקדושה אל תוך החול. הרעיון הוא שגם בתוך הקי"ז שעות של ה"חול והדין, אנו יכולים להטמיע את הקי"ז של ה"פה והלב", ובכך להפוך את הגיהינום עצמו לגן

.עדן של דבקות

מתוך עומק הרעיון של איחוד הדיבור והלב כמכבה אש ומרבה שלום, אנו פוסעים אל היכל המחשבה. כאן אנו מבקשים להתבונן בנפש האדם החי בתוך זרם הזמן, ובשאלה כיצד היכולת לקדש את השעות והרגעים הופכת את האדם עצמו לבעל שליטה על להבות הדין

.בחייו הפרטיים ובבריאה כולה

המחשבה העמוקה העולה מתוך חשבון הקי"ז שעות היא שהזמן אינו מרחב ריק, אלא הוא כלי קיבול לאור או לחושך. המחשבה היא שהשעות שבהן הגיהינום בוער אינן גזירה ,שרירותית, אלא הן שיקוף של "הזמן האבוד" – אותן שעות שבהן האדם פועל ללא כוונה מדבר ללא לב, וחי ללא דבקות. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שכל שעה של תפילה ב"פה ולב שווים" היא למעשה פעולה של "גאולת הזמן". האדם המתפלל שעה וחצי אינו רק ממלמל מילים, הוא "מכבה" את הזמן של הפירוד וממיר אותו בזמן של משכן. המחשבה העולה מכאן היא שהכוח שניתן לישראל בברכת משה הוא היכולת לקבוע את לוח הזמנים

.של העולמות העליונים דרך עבודתם למטה

זאת ועוד, עלינו להתבונן במחשבה של המאבק הפנימי בין אש האהבה לאש הדין. המחשבה ,היא שבכל אדם בוערת אש, והשאלה היא לאן היא מופנית. אם האש היא אש של פירוד היא הופכת לאש הגיהינום הבוערת בתוך הנפש ככעס, מרירות ודין. אך אם האדם משתמש בקי"ז התיבות של שיר השירים, הוא הופך את האש הזו ל"רשפי אש" של אהבה. המחשבה

המזוקקת משלב זה היא שהתיקון הגדול ביותר שהביא המשכן לעולם הוא האפשרות להפוך את המלאכה הגשמית למצווה, ואת השעה החולפת לנצח. משה רבנו ראה את המלאכה ובירכם שתשרה שכינה במעשה ידיהם – כלומר, שהזמן והחומר שלהם יהיו רוויים בנועם

.השם, ובמקום שיש בו נועם, אין אש יכולה לשלוט

הסבר הדברים בחיבור לאדם הוא שהקי"ז הוא המצפן של האיזון. המחשבה היא שכאשר הפה והלב מתואמים, האדם נמצא במצב של הרמוניה שבה אין מקום לדינים. השעות שבהן הגיהינום בוער הן תזכורת למקומות בתוכנו שעדיין זקוקים לזיקוק, אך התפילה ומזמורי התהילים הם הכלים שניתנו לנו כדי להקדים תרופה למכה. המחשבה העולה מכאן היא שהיהודי אינו קרבן של הזמן, אלא הוא האדריכל שלו; בכל מילה היוצאת מפיו בטהרה, הוא

.בונה עוד נדבך במשכן שבו הדין הופך לרחמים והלהבה הופכת לאור גדול

מתוך היכל המחשבה המאחד את זרם הזמן עם נצחיות הנפש, אנו מעפילים אל המצפן המוסרי. כאן אנו מבקשים לזקק מתוך הלהבות השובתות ומתוך תיבות המזמור הוראה פנימית ונוקבת, המורה לנו כיצד להפוך את כוח הדיבור שלנו למגן חי בפני הדין ומרפא

.לנשמות העייפות

המצפן המוסרי המזדקף מתוך חשבון הקי"ז שעות מלמדנו את האחריות הכבירה המונחת על שפתינו. בעולם שבו הדיבור הפך לעיתים קרובות לכלי של פירוד, זלזול וריקנות, המצפן מורה לנו כי כל מילה היוצאת מפינו היא בחינת "דינמיט" רוחני – היא יכולה להצית אש של גיהינום או לכבותה. המוסר העולה מכאן הוא שהדיבור אינו מעשה פרטי; כאשר אדם מתפלל .בנחת או אומר שיר השירים בדבקות, הוא פועל פעולה מוסרית של חסד עם הבריאה כולה המצפן מחנך אותנו כי טהרת הפה היא התנאי הראשוני להשכנת שלום בעולמות, וכי מי

.שפיו ולבו שווים, הופך לכוח מציל ומגן בתוך ים הדינים של החיים

זאת ועוד, המצפן המוסרי מאיר את ערך העקביות והדיוק. ראינו כיצד כפל של פסוק אחד או מניין מדויק של תיבות הם שקובעים את עוצמת ההגנה. המוסר התורני מלמדנו כי בחיים הרוחניים אין "פרטים קטנים". המצפן מורה לנו כי דווקא הדיוק במצוות, השמירה על זמני התפילה וההקפדה על איכות הדיבור במוצאי שבת, הם אלו שבונים את המחסום בפני כוחות השלילה. המצפן המוסרי הוא הקריאה לאדם להיות "אומן של מילים" – לא במובן

.של רטוריקה, אלא במובן של יצירת הרמוניה בין המחשבה לביטוי, שהיא תמצית הקדושה

.המחשבה המזוקקת משלב זה היא שכל אחד מאיתנו הוא בחינת "מכבה אש" פוטנציאלי המצפן המוסרי מורה לנו כי בכל פעם שאנו בוחרים בדיבור של אהבה ונועם על פני דיבור של מחלוקת, אנו מצמצמים את שעות הבעירה של הגיהינום בעולם. הקי"ז שעות שבהן הגיהינום בוער הן קריאה מוסרית אלינו למלא את השעות הללו בתוכן של קדושה, ולהפוך

.את ה"פה לב" למציאות קבועה ולא רק לגימטרייה מופשטת

,מתוך מסענו המרתק בין להבות השאול השובתות לבין מילותיו המזוקקות של משה רבנו אנו שבים אל המשכן הפרטי שלנו כשאמת גדולה מאירה את דרכנו: אין רגע של תפילה ואין

תיבת שיר שהולכות לאיבוד בתוך סבך הזמן הגשמי. התובנה המלווה אותנו היא שכל יהודי מחזיק בפיו את המפתח לשערי הגיהינום – לא כדי לפתוח אותם, אלא כדי לכבות את אשם ולמשוך טל של נועם ורחמים על הנשמות כולן. אנו לומדים כי הדיבור האנושי, כאשר הוא נאמר ב"פה ולב שווים", הוא הכוח החזק ביותר בבריאה, המסוגל לצמצם את שעות הדין ולהפוך את השבוע כולו למחול של קדושה. אנו נוצרים בלבנו את סוד הקי"ז, המזכיר לנו ;כי אהבת השם שבשיר השירים והביטחון שבמזמורו של משה הם המגנים האמיתיים שלנו הם אלו שהופכים את "מלאכת המעשה" של חיינו למשכן שבו השכינה אינה שורה רק בתוך

.העצים והאבנים, אלא בתוך הדיבורים הקדושים המאחדים שמיים וארץ

עיקר העניין:

הבנת מניין השעות שבהן הגיהינום בוער מגלה לנו כי העולם מנוהל במאזן דק של חסד ודין, הנקבע ישירות על ידי עבודתנו למטה. למדנו כי שביתת הגיהינום בזמן שלוש התפילות, יחד עם קדושת השבת והמועדים, משאירה רק קי"ז שעות של בעירה שבועית – מספר המכוון בדיוק כנגד "פה לב", ומלמד שהדרך היחידה "למתק את הדינים היא איחוד הדיבור והכוונה. משה רבנו בברכתו "ויהי נועם הנחיל לנו את המזמור המכיל קי"ז תיבות, ובכך העניק לנו נשק רוחני המגן עלינו במוצאי שבת עם חזרת האש למקומה. הסיכום המזוקק הוא שכאשר האדם דובק בשיר השירים ובמזמורי תהילים בלב שלם, הוא לא רק מציל את עצמו מדין, אלא הוא הופך לשותף פעיל בבניין המשכן הכללי, מקום שבו האהבה מכבה את כל

.הלהבות הזרות והופכת את חשכת השאול לאור של גאולה ונועם נצחי