האם מותר להעביר פתילי ציצית מטלית גדול לטלית קטן?

?משום מעלין בקודש ואין מורידין

האם מותר להעביר את פתילי הציצית מטלית גדול לטלית קטן

?משום מעלין בקודש ואין מורידין

בשיאו של רגע נשגב, כאשר עמד המשכן על מכונו כחתן בחופתו, ניצב משה רבנו לבדו במלאכת ההקמה. "ויקם משה את המשכן", מעידה התורה, ובכך חתמה לדורות את היסוד הכביר כי בקודש ישנה רק דרך אחת – הדרך העולה אל על. השאלה המהדהדת מתוך אותה הקמה דרמטית היא: האם הדין המופלא של "מעלין בקודש ואין מורידין", שנלמד מפעולתו היחידנית של רעיא מהימנא שלא נסתייע בלוויים או בכוהנים, חובק בתוכו גם את פתילי הציצית המלווים את האדם בכל צעד? האם פתילי התכלת והלבן, שנתלשו מטלית גדול רחבת ידיים כדי לפאר טלית קטן הצמודה לגופו של האדם, נחשבים כמי שירדו מדרגתם המלכותית, או שמא בעולם המצוות המעשיות חלים חוקים אחרים של קדושה? אנו יוצאים למסע הלכתי המבקש לברר את הגבול הדק שבין תשמישי קדושה לתשמישי מצווה, בין

הסוד הטמון בטלית הגדול לבין פשטות ההלכה המאפשרת את המעבר, ומנסים להבין האם

.הנמכת הדרגה החיצונית היא בעצם עלייה בקדושת המעשה

מתוך המעמד הנשגב של הקמת המשכן, אנו ניצבים אל מול הפסוקים החותמים את מפעל הבנייה הכביר במדבר, ומבקשים לדלות מהם את שורש הדין המלווה כל חפץ של

.מצווה עד לימינו אנו

ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו

)(שמות מ', י''ח

כתב וביאר את אופן ההקמה שנעשתה על ידי משה רבנו לבדו. הוא)(שמות מ', י''ח רש"י מפרש כי משה העמיד את המשכן בכוח נסי, שכן לא היה כוח בשר ודם שיכול להקימו. הסבר הדבר הוא שמכאן למדו רבותינו את היסוד שאין מורידין בקדושה; משה, שהיה במדרגת הקדושה העליונה ביותר, הוא זה שהקים את המשכן, ולא רצה להוריד את הקדושה על ידי סיוע של אחרים הפחותים ממנו במעלה. המחשבה המזוקקת מכאן היא שהקדושה דורשת

.התעלות מתמדת, וכל פעולה של "ירידה" זקוקה לבירור הלכתי מעמיק

כתב וביאר את משמעות הקימה. הוא מפרש כי)(שמות מ', י''ח רבי אברהם אבן עזרא "ויקם משה" נאמר על כל חלקי המשכן שסודרו בסדר מופתי זה אחר זה. הסבר הדבר הוא שהקדושה אינה שורה אלא במקום שיש בו סדר של עלייה, ומכאן שהמעבר מחפץ מצווה

.אחד למשנהו חייב להיעשות מתוך הבנת המדרג הרוחני של כל כלי וכלי

כתב וחידש בטעם כפל הלשון "ויקם". הוא מפרש שהקמה זו הייתה)(שמות מ', י''ח רמב"ן בחינת חנוכה לדורות, וכל מעשה שעשה משה הפך לחוק עולם בקדושת הכלים. הסבר הדבר הוא שאם במשכן הקפידו על דרגת המקים, הרי שיש לבחון האם גם בציצית, שהיא בחינת

.משכן קטן המלווה את האדם, ישנה הקפדה על דרגת הטלית והפלילים

כתב וביאר בדרך המוסר את עניין ההקמה. הוא מפרש שמשה הקים)(שמות מ', י''ח הכלי יקר את המשכן מלמטה למעלה – קודם האדנים ואחר כך הקרשים – כדי ללמדנו שתמיד יש ,לעלות בקודש. המחשבה העולה מכאן היא שהתנועה הטבעית של היהודי היא כלפי מעלה

.וכל שאלה של "הורדה" מטלית גדול לטלית קטן נוגעת בשורש הזה של צמיחה רוחנית

כתב וביאר את השלמת המלאכה כאישור סופי. הוא מפרש שמשה)(שמות מ', י''ח הספורנו ראה שהכל נעשה "כאשר ציווה ה'", ולכן הקים אותו בדרגה הגבוהה ביותר האפשרית. הסבר הדבר הוא שהציות המוחלט לציווי הוא שמשרה את הקדושה, ומכאן אנו יוצאים לברר מהו

.הציווי המדויק לגבי העברת פתילי הציצית ממקום למקום

מתוך יסודות הקמת המשכן בידי משה רבנו, אנו פוסעים אל היכלי התלמוד, המקום בו המעשים הגדולים של המדבר הופכים להלכות קצובות ומדויקות המלוות את פתילי הציצית

.שעל בגדנו

כתבו וביאו את הלימוד העולה מהקמת המשכן. הגמרא)(דף צ''ט ע''א בגמרא במסכת מנחות

מפרשת כי מכך שמשה רבנו הקים את המשכן לבדו ולא נעזר באחיו הכוהנים, אנו למדים את הכלל הכביר: מעלין בקודש ואין מורידין בקדושה. הסבר הדבר הוא שכל חפץ או אדם שהגיע למדרגת קדושה מסוימת, אין ראוי שישמש במדרגה פחותה ממנה. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שהמשכן שימש כמעבדה רוחנית שבה נקבעו חוקי ה"אנרגיה" של

.הקדושה לדורות

. כתבו וביארו את ההבחנה היסודית בין סוגי החפצים)(דף כ''ו ע''ב בגמרא במסכת מגילה ,הגמרא מפרשת ומחלקת בין תשמישי קדושה, כגון תיק של ספר תורה, לבין תשמישי מצווה כגון סוכה, לולב וציצית. הסבר הדבר הוא שתשמישי מצווה "נזרקין" לאחר מצוותן, כלומר שאין גופם קדוש אלא הם רק אמצעים לקיום הרצון העליון. המחשבה העולה מכאן היא שהשאלה האם מותר להוריד פתילי ציצית מטלית גדול לקטן תלויה בהגדרה האם הציצית

.היא חפץ שחלה עליו קדושה עצמית או שמא היא כלי עבודה רוחני בלבד

כתבו וביארו את עניין נר חנוכה לשיטת בית הלל. הגמרא)(דף כ''א ע''ב בגמרא במסכת שבת מפרשת שמוסיפים והולכים בנרות משום דמעלין בקודש ואין מורידין. הסבר הדבר הוא שגם במצווה שאין בה קדושת גוף כקרבנות או כמשכן, אנו מוצאים את הכלל של עלייה בקודש. המחשבה העולה מדברי הגמרא היא שישנו מתח פנימי: מחד, ציצית היא "תשמיש מצווה", ומאידך, אנו רואים שכלל העלייה בקודש חורג לעיתים מגבולות הקדושה המוגדרת

.ומתפשט גם אל עולם המצוות המעשיות

כתבו וביארו את הדין בישראל שהתנדב מנורה לבית)(דף ו' ע''א בגמרא במסכת ערכין .הכנסת. הגמרא מפרשת שאסור לשנותה לדבר הרשות אך מותר לשנותה לדבר מצווה אחר הסבר הדבר הוא שהשימוש למצווה מעניק לחפץ מעמד שאינו מאפשר לו לחזור לחולין, אך "הוא מותיר פתח לתנועה בתוך עולם המצוות. המחשבה המזוקקת כאן היא הגדרת ה"תנועה – האם מעבר מטלית גדול לקטן נחשב כתנועה אופקית בתוך אותה מדרגה, או שמא יש כאן

.ירידה בדרגה התובעת זהירות

מתוך בירור יסודות הסוגיה בין כותלי בית המדרש של התנאים והאמוראים, אנו קרבים אל היכלם של רבותינו הראשונים. כאן אנו מבקשים לדלות את הגדרתם המדויקת של פתילי הציצית, ולבחון האם כוחם של תשמישי המצווה זהה לכוחם של כלי המשכן בכל הנוגע

.לאיסור ההורדה מקדושתם

כתב וחידש יסוד גדול בביאור הגמרא במסכת ערכין. הוא)(בבא בתרא, פרק קמא המרדכי מפרש כי האיסור לשנות חפץ שהוקדש למצווה חל רק כאשר מבקשים להורידו ל"דבר הרשות", כלומר לחולין גמורים. אולם, כאשר מדובר בתשמישי מצווה כגון ציצית, לולב .וסוכה, הוא מבאר שאין בהם דין "מעלין בקודש ואין מורידין" כפי שקיים בתשמישי קדושה הסבר הדבר הוא שבתשמישי מצווה אין הקדושה דבקה בגוף החפץ באופן עצמי, אלא הוא .רק כלי עזר לקיום רצון הבורא, ולכן מותר לשנותם אפילו למצווה שנתפסת כפחותה ממנה המחשבה המזוקקת מכאן היא שהמעבר מטלית גדול לטלית קטן הוא תנועה מותרת בתוך

.מרחב המצווה, שכן הציצית נותרת בשירות הקודש

כתב וביאר את חלוקת הגמרא במסכת מגילה. הוא מפרש)(הלכות ציצית רבנו אשר, הרא"ש כי מאחר שציצית נחשבת לתשמיש מצווה שנזרק לאחר השימוש, אין בה איסור הורדה בדרגות המצווה. הסבר הדבר הוא שעיקר המצווה הוא בחוטים ובבגד המקיים את הדין, וכל .עוד הם משמשים למטרה זו, אין אנו מדקדקים ב"גודלו" של הבגד או בחשיבותו החיצונית המחשבה העולה מדבריו היא שגדר "מעלין בקודש" שייך רק בדברים שיש להם קדושת גוף

.או שהם תשמישים ישירים לספרי קודש ושמות השם

כתב וביאר את מהות מצוות הציצית כזיכרון למצוות. הוא)'(הלכות ציצית פרק א רמב"ם מפרש שהחוטים הם אמצעי המביא לידי עשייה, "וראיתם אותו וזכרתם". הסבר הדבר הוא שהתועלת הרוחנית של הציצית קיימת בכל בגד החייב בציצית, בין אם הוא טלית גדול המיועדת לתפילה ובין אם הוא טלית קטן המלווה את האדם בדרכו. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שבעולם המעשה, אין "דרגה" פחותה במצווה המביאה לידי זיכרון, ולכן אין

.חשש להעביר את הפתילים מהבגד הגדול אל הקטן

כתב וביאר את הלימוד מ"ויקם משה". הוא מפרש)(מנחות דף צ''ט רבנו שלמה יצחקי, רש"י שהוראה זו של מעלין בקודש נאמרה במקור על עבודת המשכן והקרבנות, שם הקדושה היא מהותית ומוחלטת. הסבר הדבר הוא שבאותם מקומות שיש בהם השראת שכינה גלויה, כל שינוי למטה נחשב לפגימה, מה שאין כן במצוות שניתנו לאדם לקיים בגופו ובבגדיו, שבהן

.המטרה היא עצם העשייה

מתוך בירור דברי הראשונים המפלסים את הדרך בין קדושת הגוף לחובת המצווה, אנו קרבים אל שולחנם של גדולי האחרונים. כאן אנו מבקשים ליישב את הסתירה המרתקת העולה מדין נר חנוכה, שבו נאמר "מעלין בקודש", ולבחון כיצד משפיע יישוב זה על העברת

.הפתילים בין הבגדים

כתב וביאר את הקושי)(הוספות סימן י"א הגאון רבי שלמה מוילנא בספרו שו"ת בנין שלמה בנוסח "הנרות הללו קודש הם". הוא מפרש כיצד ייתכן לומר עליהם "קודש" והרי נר חנוכה הוא תשמיש מצווה ולא תשמיש קדושה. הסבר הדבר הוא שמאחר שאסור להשתמש לאורה של החנוכייה, היא מקבלת דמיון מסוים לנרות המנורה בבית המקדש. המחשבה המזוקקת מכאן היא שהכלל "מעלין בקודש" בנר חנוכה נובע מהדימיון למקדש, בעוד שבציצית, שאין בה איסור הנאה מהחפץ עצמו, חוזר הדין ליסודו של המרדכי שתשמישי מצווה אינם כפופים

.לכלל זה

הגאון רבי מאיר ליבוש, המלבי"ם, בספרו ארצות החיים כתב וביאר את הכרעת ההלכה שהביא)(יו"ד סימן רנ"ט בנדון זה. הוא מפרש ומביא את דברי מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך את דברי המרדכי להלכה, ומוסיף כי אף שהרמ"א ציין שיש חולקים, הש"ך הכריע שהלכה ,כהמרדכי. הסבר הדבר הוא שבמישור ההלכתי הפסוק, אין איסור "להוריד" בתשמישי מצווה ולכן מצד הדין היבש מותר לחלוטין לעשות מטלית גדול טלית קטן. המחשבה העולה מדבריו היא שבעולם הפסיקה הגלוי, התועלת המעשית של המצווה גוברת על הדרגות

.החיצוניות של החפץ

. כתב ופסק בעניין התרת ציצית מבגד לבגד)(או"ח סימן ט"ו מרן רבנו יוסף קארו בשולחן ערוך הוא מפרש שאם הבגד הראשון בלה, מותר להעביר את הציציות לבגד אחר. הסבר הדבר הוא שהקשר בין הציצית לבגד אינו יוצר קדושה עולמית בבגד הספציפי, אלא הכל תלוי במטרת המצווה. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שחכמת ההלכה מבקשת לאפשר את קיום

.המצווה ברציפות, מבלי שחששות של "דרגות קדושה" יעכבו את האדם מלהתעטף בציצית

כתב וביאר את דעת)(סימן ט"ו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה הפוסקים בנדון. הוא מפרש כי מותר להוריד ציצית מטלית גדול להכניסו לטלית קטן. הסבר הדבר הוא שמאחר ששניהם משמשים לאותה מצווה של "וזכרתם את כל מצוות ה'", אין כאן "ירידה אלא המשכיות של המצווה בבגד אחר. המחשבה העולה מכאן היא שהגדרת ה"קדושה

.בתשמישי מצווה היא פונקציונלית – כל עוד החפץ משמש למצווה, הוא בשיא מעלתו

,מתוך בירור פסקי ההלכה המפורשים המאפשרים את המעבר מן הבגד הגדול אל הקטן אנו מעפילים אל היכל המחשבה של חכמי הרזים. כאן אנו מבקשים לדלות את דבריהם של גדולי הדורות המביטים אל מעבר לאריג הגלוי, ובוחנים האם בתוך קפלי הטלית שוכנת

.מעלה רוחנית שאינה נמדדת רק בכללי ההלכה היבשים

כתב וחיקר בעומק הסוגיה האם מותר)(ח''א סימן צ''ב הגר''ח פלאג'י בספרו שו''ת לב חיים לעשות טלית קטן מטלית גדול. הוא מפרש ומסיק כי אף שעל פי שורת הדין וההלכה הפשוטה מותר הדבר, שהרי אין בזה ירידה בדרגת המצווה הגלויה, הרי שעל דרך הסוד התמונה משתנה. הסבר הדבר הוא שעל פי המקובלים, לטלית גדול ישנן מעלות רבות וסגולות רוחניות גבוהות יותר מאשר לטלית קטן, המושכות אורות עליונים של מקיפים דבינה. המחשבה המזוקקת מכאן היא שיש להיזהר שלא להוריד את החפץ מקדושתו הסגולית, שכן בעולמות העליונים המעבר מהטלית העוטפת את כל הגוף אל הבגד הצמוד

.אליו נחשב לירידה במדרג האורות, ובכך חזרנו לדין של אין מורידין בקדושה

כתב וביאר)(מ''ת סימן י''א הגאון רבי מרדכי יהודה ליב באב''ד בספרו שו''ת לבושי מרדכי את צדדי ההיתר בנדון זה. הוא מפרש כי אין איסור לעשות מטלית גדול טלית קטן, שכן בסופו של יום שניהם משמשים לאותה מטרה עליונה של זיכרון המצוות. הסבר הדבר הוא שגם אם ישנן מעלות רוחניות שונות, הרי שהן אינן מגדירות את "קדושת החפץ" לעניין האיסור ההלכתי של הורדה. המחשבה העולה מדבריו היא שבעולם הפסיקה אנו הולכים אחר הכללים המסורים לנו בתלמוד, והגדרת הציצית כתשמיש מצווה גוברת על החילוקים

.הדקים שבין סוגי הבגדים

כתב ופסק למעשה)(סימן ט''ו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה בנדון זה. הוא מפרש ומכריע כי מותר להוריד את הציצית מהטלית הגדול כדי להכניסה לטלית קטן. הסבר הדבר הוא שהמשנה ברורה אינו חושש למעלות שבסוד אל מול הצורך .המעשי בקיום המצווה, ורואה בשניהם דרגה אחת של תשמישי מצווה שאין בהם דין הורדה המחשבה המזוקקת משלב זה היא שדרכה של ההלכה היא להקל במקום שבו החפץ ממשיך

.לשמש לקודש, גם אם בצורה מצומצמת יותר

כתב וביאר את)'(חלק ב' סימן א הראשל''צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו''ת יביע אומר ההיתר המוחלט בזה. הוא מפרש כי מאחר שמעלין בקודש נאמר בתשמישי קדושה ולא בתשמישי מצווה, אין מקום להחמיר בשינוי הבגד. הסבר הדבר הוא שכל עוד הפתילים מבצעים את שליחותם הרוחנית, אין אנו גורעים ממעלתם. המחשבה העולה מכאן היא שהפסיקה הספרדית, בדרכו של מרן, מעדיפה את בהירות ההלכה הפשוטה המאפשרת

.לאדם להשתמש בחפציו למצווה בכל דרך שיידרש לה

מתוך פסיקתם המאירה של גדולי הדורות, אנו יורדים אל נבכי עולם המעשה והזהירות הנדרשת בעת הטיפול בפתילי המצווה. כאן אנו מבקשים לדלות את הנפקא מינות המעשיות העולות מתוך דברי הראשל''צ רבנו הגר''י יוסף, המורה לנו כיצד לשמור על רצף הקדושה

.גם בשעה שהבגד הישן משיל מעליו את עדיו

נפקא מינה ראשונה עולה בעניין חובת ה"מוכן ומזומן". הראשל''צ רבנו הגר''י יוסף בספרו ילקוט יוסף כתב וחידש כי נכון להקפיד שקודם התרת הציציות מהטלית הישנה, תהיה הטלית החדשה מונחת לפני האדם ומוכנה לקבל את הפתילים. הסבר הדבר הוא שחוששים אנו שמא לאחר שיתיר האדם את הציציות, יבוא לידי פשיעה והתרשלות, והבגד החדש יישאר בשיממונו ללא מצווה. המחשבה המזוקקת מכאן היא שההלכה אינה מביטה רק על רגע המעשה, אלא על רצף החיים הרוחניים של האדם, ומבקשת למנוע חלל ריק של

.ביטול מצווה

נפקא מינה נוספת מתגלה בשאלת ה"הורדה" המהותית. אם פסקנו כדעת רוב הפוסקים ובראשם הראשל''צ מרן רבנו עובדיה יוסף כי אין דין מעלין בקודש בתשמישי מצווה, הרי שהנפקא מינה היא שאין לאדם לחשוש כלל מלהשתמש בציציות איכותיות ויקרות שהיו לו בטלית הגדול עבור הטלית הקטן שלו. הסבר הדבר הוא שהקדושה אינה שורה בבד הגדול יותר, אלא בעצם קיום הציווי של "ועשו להם ציצית", וכל עוד הפתילים עוברים ממצווה למצווה, הרי הם עומדים בשיא מעלתם. המחשבה העולה מכאן היא שהיעילות הרוחנית

.והחיסכון במשאבי מצווה הם ערכים חיוביים המאפשרים לאדם להדר במצוותיו

,נפקא מינה שלישית נוגעת לטלית שבלה. אם הבגד הגדול התבלה ואינו ראוי עוד לשימוש כתב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן שמותר ללא ספק להעביר את הציציות לטלית קטן. הנפקא מינה היא שחפץ המצווה אינו הופך ל"מוקצה" מחמת קדושה ישנה, אלא הוא נזיל ודינמי. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שחכמת התורה מלמדת אותנו להפיח חיים חדשים בחפצי קדושה ישנים, ובכך אנו דומים למשה רבנו שהקים את המשכן בכל

.יום מחדש, תוך שהוא מעלה את כל חלקיו למדרגה של השראת שכינה

,מתוך בירור הנפקא מינות המעשיות העולות מתוך מניין השעות והשפעתן על המציאות אנו מעפילים אל היכל הרעיון. כאן אנו מבקשים להתבונן ביסוד הכביר של מעלין בקודש לא רק כדין טכני במלאכת המשכן, אלא ככוח חיים המניע את היהודי להתעלות מתמדת, ובוחנים

.כיצד המעבר מהטלית הגדול אל הטלית הקטן מקפל בתוכו עלייה פנימית של דבקות

הרעיון המרכזי העולה מתוך דברי המרדכי והראשל''צ מרן רבנו עובדיה יוסף חושף בפנינו את מהותה של מצוות הציצית כחובת הגוף המלווה את האדם בכל רגע. המחשבה היא שהקדושה אינה שוכנת במידותיו הפיזיות של הבגד, אלא בזיכרון המצוות שהוא מעורר ,בלב הלובש. הסבר הדבר הוא שבתשמישי מצווה, החפץ הוא כלי עבודה עבור הנשמה; לכן כאשר מעבירים את הפתילים מהטלית הגדול המשמשת רק בשעת התפילה, אל הטלית הקטן המלווה את האדם בשוק, ברחוב ובכל מלאכת יומו, הרי שבמובן מסוים זוהי עלייה בקודש. המחשבה המזוקקת מכאן היא שהמצווה הופכת מחוויה רגעית ומרוממת לחלק

.בלתי נפרד ממרקם החיים התמידי

זאת ועוד, עלינו להתבונן ברעיון העמוק של "ויקם משה את המשכן" כמודל לכל מעשה מצווה. משה רבנו הקים את המשכן לבדו כדי ללמדנו שהקדושה דורשת שלמות ומסירות נפש. המחשבה היא שגם בציצית, הדינמיות שבין הטליתות מבטאת את היכולת של האדם לקחת את האור המקיף הגדול ולצמצם אותו לתוך חיי המעשה הקטנים שלו. הסבר הדבר הוא שכפי שהמשכן היה בנוי מחלקים המתפרקים ומתחברים מחדש בכל מסע, כך גם המצוות שלנו זקוקות לחיבור מחודש בכל בגד ובכל סיטואציה. המחשבה העולה מכאן היא שההיתר להוריד את הפתילים אינו פשרה הלכתית, אלא ביטוי לכך שהמצווה חיה ונושמת

.בתוך עולם החומר

המחשבה המזוקקת משלב זה היא שחכמת התורה מלמדת אותנו שאין "ירידה" כאשר המטרה היא עשיית רצון הבורא. הקי"ז שעות של הדין שראינו בשלב הקודם מתמתקות כאן דרך הציצית, שהרי "ציצית" בגימטרייה עם שמונה חוטים וחמישה קשרים עולה תרי"ג, כנגד ,כל המצוות. הרעיון הוא שהאדם המתעטף בציצית, בין אם היא גדולה ובין אם היא קטנה בונה לעצמו משכן פרטי שבו השכינה שורה תמיד. המחשבה העולה מדברי רבותינו היא שעיקר ה"מעלין בקודש" הוא בלב האדם – אם הוא מעלה את כוונתו ודבקותו, הרי שכל כלי

.שבידו מתקדש ומתעלה עמו יחד

מתוך עומק הרעיון המאחד את החפץ עם כוונת הלב, אנו פוסעים אל היכל המחשבה. כאן אנו מבקשים להתבונן בנפש האדם העומד בין שני בגדים – הטלית הגדול העוטפת אותו בשעת התפילה בבית הכנסת, והטלית הקטן המלווה אותו בנבכי עולם המעשה – ותוהים

.כיצד המעבר הפיזי של הפתילים משקף את התנועה הפנימית של הקדושה בחיינו

,המחשבה העמוקה העולה מתוך סוגיית העברת הציציות היא שהקדושה אינה סטטית אלא היא זרם חי ודינמי. המחשבה היא שהבגד, רחב ככל שיהיה, הוא רק כלי קיבול לאור המצווה. כאשר האדם מעביר את הפתילים מהטלית הגדול לקטן, הוא מבצע בנפשו פעולה של "המשכת האור": הוא לוקח את הקדושה הנעלה והמקיפה של שעת התפילה, ומצמצם אותה לתוך היומיום, לתוך הבגד הצמוד לגופו. המחשבה המזוקקת משלב זה היא שזוהי תמצית עבודת המשכן – לקחת את האש הגבוהה שירדה מן השמיים ולשמר אותה בתוך כלים של חומר, בתוך קרשים ואדנים ובתוך פתילי צמר. המחשבה העולה מכאן היא שהמעבר

.הזה אינו ירידה בדרגה, אלא הוא פעולה של "כיבוש" המציאות הגשמית על ידי הקודש

.זאת ועוד, עלינו להתבונן במחשבה של "מעלין בקודש" כציווי על התפתחות הנפש .המחשבה היא שהאדם אינו יכול להישאר במדרגה אחת; עליו תמיד לשאוף להוסיף קדושה אם אדם מרגיש שהטלית הקטן שלו זקוקה לחיזוק, והוא מחליט להעניק לה את הפתילים המהודרים של הטלית הגדול שלו, הרי שהוא מעלה את רמת המצווה של ה"תמיד". המחשבה המזוקקת משלב זה היא שההלכה המאפשרת את המעבר הזה מלמדת אותנו על גמישותו של הקודש. בניגוד לכלי המקדש שהיו קבועים במקומם, הציצית היא מצווה נודדת, בדיוק כפי שישראל היו נודדים במדבר עם המשכן על כתפיהם. המחשבה העולה מדברי רבותינו היא שכל עוד המטרה היא עשיית רצון הבורא בבהירות ובשמחה, הרי שהאדם נמצא בתנועה

.של עלייה מתמדת

.הסבר הדברים בחיבור לאדם הוא שהציצית היא ה"חתימה" של היהודי על עולם החומר המחשבה היא שכאשר הפה והלב מכוונים למצווה אחת, אין חשיבות לגודל הבד אלא לעוצמת הקשר. המחשבה המזוקקת כאן היא שהזהירות שמבקש מאיתנו הראשל''צ רבנו הגר''י יוסף – שלא להשאיר חלל פנוי בין התרת הציציות להטלתן מחדש – נועדה לשמור על רצף המחשבה הקדושה. המחשבה העולה מכאן היא שהאדם הוא המשכן האמיתי, ובגדיו הם רק היריעות; כאשר הוא מחליף יריעה ביריעה, הוא דואג שהאור הפנימי לא יכבה אפילו

.לרגע אחד, ובכך הוא מקיים בנפשו את "ויקם משה את המשכן" בכל יום ויום מחדש

מתוך היכל המחשבה המאחד את תנועת החומר עם נצחיות הרוח, אנו מעפילים אל המצפן המוסרי. כאן אנו מבקשים לזקק מתוך הדינים של "מעלין בקודש" והתרת הפתילים הוראה פנימית ונוקבת, המורה לנו כיצד להתייחס לכל חפץ של מצווה לא כאל חפץ דומם, אלא

.כאל שותף לדרך של התעלות וזיכרון

המצפן המוסרי המזדקף מתוך סוגיית הציצית מלמדנו את האחריות הכבירה על "רצף הקדושה" בחיינו. בעולם שבו אנו נוטים לעיתים להפריד בין רגעי השיא של התפילה לבין שגרת היומיום האפורה, המצפן מורה לנו כי הקדושה אינה "כלואה" בתוך הטלית הגדול שבבית הכנסת. המוסר העולה מכאן הוא שהעברת הפתילים לבגד הקטן היא הצהרה מוסרית: אני מבקש לקחת את האור המרומם ולהלבישו על גופי בכל צעד ושעל. המצפן מחנך אותנו כי היהודי אינו חי בשתי רשויות, אלא הוא משכן מהלך המעלה את כל מציאותו

.למדרגה אחת של דבקות

זאת ועוד, המצפן המוסרי מאיר את ערך ה"מוכנות" והזהירות מפני השכחה. כפי שהורה ,לנו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף שלא להתיר את הציציות עד שהבגד החדש מזומן לפנינו המצפן מורה לנו במישור המוסרי כי אסור לאדם להשאיר "חלל ריק" בעולמו הרוחני. המוסר התורני מלמדנו כי בחיים שאין בהם עלייה, ישנה סכנה של ירידה ופשיעה. המצפן מורה לנו ,להיות ערניים תמיד, לדאוג שהמעבר מתחנה לתחנה בחיים ייעשה מתוך הכנה מוקדמת

.ובכך אנו שומרים על שלמותו של המשכן הפנימי שלנו מפני רוחות הזמן והשכחה

.המחשבה המזוקקת משלב זה היא שכל מעשה של מצווה הוא הזדמנות לחינוך עצמי המצפן המוסרי מורה לנו כי היחס לפתילי הציצית – הדאגה שלא יתבזו והשאיפה להדר בהם

גם בבגד הקטן – משקף את היחס שלנו לבורא עולם. הקי"ז שעות של הדין שראינו בשלבים המוקדמים מתמתקות כאן דרך המצפן המוסרי, המלמד אותנו כי כאשר האדם פועל ביושר ובכוונה של "פה ולב שווים", הוא הופך את כל כלי המעשה שלו לכלים של חסד, ובכך הוא

.מקיים בנפשו את הציווי הכביר לעלות תמיד בקודש ולא להרפות מן האחיזה בנצח

מתוך המעמד הנשגב שבו הקים משה רבנו את המשכן לבדו, למדנו את סוד העלייה המתמדת בקודש, יסוד שאינו נשאר רק בין יריעות המשכן אלא חודר אל פתילי הציצית המלווים את האדם בכל רגע. התובנה המלווה אותנו בסיום המסע היא שחפצי המצווה שלנו הם כלים חיים של דבקות, והמעבר של הציציות מטלית גדול לטלית קטן אינו נסיגה אלא המשכיות של קדושה. אנו לומדים כי ההלכה המאפשרת את המעבר הזה מבקשת לאחד את רגעי השיא של התפילה עם שגרת החולין, ולהבטיח שהזיכרון המקופל בפתילים יהיה צמוד לגופו של היהודי תמיד. אנו נוצרים בלבנו את הזהירות המופלאה של רבותינו, המורים לנו לא להשאיר חלל ריק של ביטול מצווה בשעת ההחלפה, ובכך אנו הופכים את גופנו למשכן

.מהלך שבו האור אינו כבה לעולם, אלא הולך ומוסיף, הולך ומתעלה

עיקר העניין:

השאלה האם מותר להעביר פתילי ציצית מטלית גדול לטלית קטן נוגעת בשורש ההבחנה בין תשמישי קדושה לתשמישי מצווה. למדנו כי בעוד שבתשמישי קדושה חל הדין הכביר של "מעלין בקודש ואין מורידין", הרי שבציצית, המוגדרת כתשמיש מצווה, אין איסור להוריד מדרגת הבגד הגדול אל הקטן. המרדכי והרא"ש פילסו את הדרך להיתר זה, ובעקבותיהם פסקו מרן בשולחן ערוך והמשנה ברורה כי מותר להתיר ציציות ולהעבירן לבגד אחר. אמנם על פי סודם של מקובלים ודברי הגר"ח פלאג'י ישנן מעלות יתירות בטלית הגדול, אך להלכה הכריעו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ובנו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף שמותר הדבר לחלוטין. הסיכום המזוקק הוא שיש להקפיד שהבגד החדש יהיה מוכן לפני התרת הישן כדי למנוע פשיעה, ובכך אנו מקיימים את רצון הבורא בחיבור תמידי בין הדיבור, הלב ומעשה

.המצווה בכל בגד ובכל עת