איך מותר לאליהו הנביא לבא בשבת לכל הבריתות והרי אסור לצאת מחוץ לתחום בשבת?

איך מותר לאליהו הנביא לבא בשבת לכל הבריתות והרי אסור לצאת מחוץ לתחום בשבת? להבת האש היהודית יוקדת בכל עוזה כאשר ניצבים אנו מול פלא פלאי הבריאה ומצוות המילה היקרה מכל ,אות ברית קודש בבשרנו ,המאירה את חשכת העולם ופורצת גבולות של זמן ומקום עד שדוחה היא אפילו את קדושת השבת החמורה .והנה ,במסורת הדורות ובסוד שיח צדיקים ,יודעים אנו כי בכל ברית ובכל עת שבה נימול…

איך מותר לאליהו הנביא לבא בשבת לכל הבריתות והרי אסור לצאת מחוץ לתחום בשבת? להבת האש היהודית יוקדת בכל עוזה כאשר ניצבים אנו מול פלא פלאי הבריאה ומצוות המילה היקרה מכל ,אות ברית קודש בבשרנו ,המאירה את חשכת העולם ופורצת גבולות של זמן ומקום עד שדוחה היא אפילו את קדושת השבת החמורה .והנה ,במסורת הדורות ובסוד שיח צדיקים ,יודעים אנו כי בכל ברית ובכל עת שבה נימול ילד מישראל ,מופיע ומתגלה מלאך הברית ,אליהו הנביא זכור לטוב ,השומר על הברית וניצב על ימינם של ישראל. אך כאן מתפרצת אל חלל המחשבה שאלה יסודית המטלטלת את עולמה של הלכה ,שהרי אליהו הנביא ,אותו נביא אמת שחי בקרבנו ונתעלה במערבולת של אש, כפוף הוא לכאורה לחוקי התורה ככל אדם מישראל .כיצד אם כן ייתכן הדבר ,שביום השבת קודש ,כאשר כל יהודי ויהודי מוגבל בד' אמותיו ובחובת התחומין האוסרת עליו לצאת מחוץ לעירו ,מופיע אליהו הנביא בבת אחת באלפי מוקדים ,חוצה ימים ויבשות ,ועובר על איסורי תחומין חמורים לכאורה כדי להשתתף בשמחת המצווה. הרי הגמרא עצמה מעידה כי אין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח, ושאלת התחומין למעלה מעשרה טפחים עומדת ותלויה כהרים המתנשאים ,ומכאן

שהדברים נוגעים בשורש מהותו של אליהו ,האם אדם הוא או מלאך ,והאם הופעתו בברית המילה היא גילוי של גוף גשמי הכפוף למגבלות העולם הזה ,או שמא הנהגה רוחנית פלאית הפטורה מכל מוסרות החומר והזמן. וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא י''ב ג') הפסוק הנורא הלז ,המקפל בתוכו את המצווה הראשונה שנכרתה עליה ברית דמים בין הקדוש ברוך הוא לעמו הנבחר ,מהווה את התשתית העמוקה לכל מהלך בירורנו ,שכן ממנו למדו רבותינו את היסוד העצום שמילה דוחה את השבת ,וכי האור הגנוז שבמצווה זו גובר על קדושת היום הזמנית .אך כאן מתחיל הבירור בשורש הקשר שבין מופעי אליהו לבין גדרי התורה ,וכיצד פסוקי התורה ומפרשיה מאירים את דמותו של מלאך הברית. רבי יצחק אברבנאל (ויקרא י''ב ג') ביאר כי המילה ביום השמיני דווקא היא חוק עולם החורג מגדר הטבע ,ולכן התורה הדגישה את היום גם כשהוא חל בשבת. רש"י (ויקרא י''ב ג') כתב שאפילו בשבת ידחה את האיסור ,ללמדנו שחביבה מצווה זו לפני המקום. הנשר הגדול רבנו משה בן מימון בפירושו למשנה (שבת פרק י''ט) פירש כי דחיית שבת במילה היא גזירת הכתוב ברורה ,ומכאן שהמערכת ההלכתית בשבת נסוגה בפני המילה. רבנו עובדיה ספורנו (ויקרא י''ב ג') ביאר שביום השמיני יזכה הילד לאור עליון ,וזהו עניין ברית המילה שמחברת את האדם אל הנצח מעל למגבלות הזמן. הכלי יקר (ויקרא י''ב ג') חידש כי המספר שמונה מרמז על עולם שלמעלה מן הטבע ,ולכן המילה דוחה שבת השייכת לשבעת ימי בראשית ,וזהו הטעם שאליהו הנביא ,המייצג את עולם הנצח ,קשור בטבורו למצווה זו שפורצת את גבולות השבת. בתרגום יונתן בן עוזיאל (ויקרא י''ב ג') פירש את הפסוק תוך הדגשה כי ברית המילה היא חותם קדוש ,ורבותינו הוסיפו כי אליהו מונה להיות עד על חותם זה בכל דור ודור. נמצאנו למדים מתוך הפסוקים ומדברי רבותינו מפרשי המקרא ,כי המילה בטבעה היא מצווה של "מעל הזמן" ,דבר המסביר מדוע דווקא כאן נוצר המפגש המופלא עם אליהו הנביא ,שגם הוא בבחינת חי וקיים מעבר לגבולות האדם הרגיל ,ומכאן נסללת הדרך להבנת השתתפותו בבריתות השבת למרות איסורי התחומין. כעת נבוא בשערי תורה שבעל פה ,במקום שבו רבותינו בשערים דנים בכובד ראש במהותו של מבשר הגאולה ובגבולותיו ההלכתיים בשבת קודש ,ונראה כיצד הדיון התלמודי מעמיק את הקושי אך גם זורע את הזרעים לתירוץ המיוחל. בגמרא במסכת עירובין (דף מ''ג ע''א) מבואר כי אליהו אין יכול לבא בערבי שבתות וימים טובים לבשר על הגאולה מפני הטורח ,ודנה הגמרא שם בשאלה האם יכול לבוא בשבת

עצמה ,ותולה זאת בשאלה האם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים ,וכתב רש''י (שם) שבאליהו הנביא שייך חשש תחומין שמא הוא בא מחוץ לתחום בדרכו אלינו ,והתוספות (שם) הוסיפו וביארו שאף שאליהו טס באוויר ,אם יש תחומין למעלה מעשרה הרי הוא מוגבל בתנועתו ככל אדם. בגמרא במסכת שבת (דף קל''ב ע''א) חידשו רבותינו כי מהכתוב וביום השמיני ימול למדנו שמילה דוחה שבת ,ופירש רש''י (שם) שדחייה זו היא גמורה לכל צרכי המילה ,אך לכאורה אין בזה היתר לאליהו לבוא ממרחקים אם הוא כפוף לדיני תחומין. בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים (פרק ט' הלכה א') דנו רבותינו בעניין אדם שהיה בדרך רחוקה ,והביאו שם את עניין פלאי הילוכו של אליהו ,וכתבו מפרשי הירושלמי במקום כי הופעתו של אליהו אינה כדרך בני אדם הרגילים ,אולם עדיין צריכים אנו להבין כיצד זה מתיישב עם הסוגיה בעירובין המחשיבה אותו כמי שמוגבל בדיני שבת. בגמרא במסכת ברכות (דף ד' ע''ב) מבואר שאליהו בארבע טיסות הוא טס ,וביאר שם רש''י (שם) את המהירות העצומה והעל-טבעית של הילוך אליהו בעולם ,דבר המעורר את השאלה ביתר שאת :אם הוא פועל בכוח כה רוחני ומהיר ,מדוע שבכלל יחולו עליו דיני תחומין הגשמיים המגבילים את האדם המהלך על הארץ. נפנה כעת אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר ברוח קודשם ובעומק סברתם סללו לנו נתיבות בתוך ים התלמוד ,והעמידו את דמותו של אליהו הנביא במבחן גדרי ההלכה והמציאות. רבנו אברהם בן הרמב"ם כתב כי אליהו הנביא במעמד עלייתו השמימה פשט את צורתו הגשמית לגמרי ,והפך ליצור רוחני המופשט מכל משיגי הגוף ,וממילא אין עליו תורת אדם במובן הפשוט של הגבלות המקום. רבנו אלעזר מגרמייזא בספרו סוד רזיא (אות ק''ע) ביאר כי אליהו זכור לטוב ממונה על המון רב של עניינים בעולם ,ולצורך כך יש לו שלוחין רבים שתחת ידו ,ובשעה שנמולים ישראל בשבת במקומות רבים ומרוחקים ,אין אליהו עצמו חייב להיות בכל מקום בגופו, אלא שלוחיו עושים את מלאכתו והם המופיעים בכל ברית וברית. רבנו שמחה מויטרי בספרו מחזור ויטרי (סימן תק''ה) כתב כי בכל ברית מילה אנו מכינים כיסא לאליהו משום שהוא קרוי מלאך הברית ,והדגיש שמעמדו כמלאך הוא המאפשר לו את הנוכחות התמידית הזו ,שהרי מלאכי השרת אינם כפופים לדיני תחומין ואיסורי הילוך של בני אדם. רבנו ניסים במסכת עירובין (דף מ''ג ע''א) ביאר את הסתירה לכאורה מהגמרא בעירובין, וכתב ששם מדובר על הופעתו של אליהו כמבשר הגאולה בבשר ודם ,שאז הוא צריך

לפעול בתוך גדרי הטבע וההלכה האנושית ,מה שאין כן בהופעתו בבריתות שהיא בבחינת גילוי רוחני בלבד. לאחר שראינו את יסודות הדברים בדברי רבותינו הראשונים ,נבוא כעת אל היכלם של רבותינו האחרונים אשר ביררו את הדברים בטוב טעם ודעת ,וחילקו בין מצבי ההתגלות השונים של מלאך הברית. הגאון רבי משה סופר בשו"ת חתם סופר (ליקוטי תשובות סימן צ''ח) כתב ליישב קושיה זו ביסוד נפלא ,וביאר כי בעת שעלה אליהו בסערה השמימה לא עלה עם גופו הממשי, אלא נשמתו נפרדה מן הגוף ורק היא עלתה למרום ,בעוד שגופו הקדוש שורה בגן עדן התחתון .וחידש כי ביום הבשורה על הגאולה ,עתידה נשמתו להתלבש שוב בגופו הגשמי ואז יהיה מחויב במצוות ככל אדם ,ולכן אינו יכול לבוא בשבת מחוץ לתחום .אולם ,כאשר הוא בא לכל ברית מילה ,אין הוא בא בגופו אלא בנשמתו בלבד ,ובבחינה זו הוא כמלאך שאינו מחויב במצוות ואינו מוגבל בדיני תחומין ,והביא ראיה לדבריו ממה שקראו לו חז"ל מלאך הברית ,לומר שביאתו היא בבחינת מלאך ורוח. הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו טוב טעם ודעת (מהדורא ג' חלק ב' סימן רל''ד) ביאר עניין זה אגב ספק אחר ,שכן הסתפק האם מותר לקיים ברית מילה במקום שיש בו מת ,שהרי ישנן שיטות שפנחס הוא אליהו ואם כן הרי הוא כהן ואסור לו להיטמא למת .ומסיק שם להלכה כי הדבר מותר ,וזאת משום שביאתו של אליהו לברית אינה בגוף גשמי ממש אלא בהתגלות רוחנית ,וממילא אין עליו דין טומאה ואין עליו איסור תחומין בשבת. הגאון המקובל רבי יעקב צמח בספרו (מובא בכתביו) כתב ליישב את התמיהה כיצד ייתכן שאליהו נמצא בכמה בריתות בבת אחת ,וביאר שאין מדובר בביאת עצמותו ממש ,אלא שניצוץ אחד קדוש נשלח מאורו הגדול לכל מקום ומקום שבו נערכת ברית ,וניצוץ רוחני זה פטור מכל הגבלות המקום והזמן של שבת קודש. הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקומרנא בספרו אוצר חיים (פרשת לך) כתב אף הוא בדרך זו ,והובאו דבריו גם במנהג ישראל תורה (סימן תפא אות ל) ,שאין אליהו הנביא בא בברית בעצמותו הגשמית ,אלא ניצוץ מאורותיו הגבוהים הוא שבא להשתתף בשמחתם של ישראל ,ועל אור רוחני זה לא שייך כלל לדון בדיני תחומין האמורים בבני אדם. נפנה כעת אל בירורם המעמיק של מאורי הדורות האחרונים ,אשר בחנו את הסוגיה באספקלריה של הלכה צרופה ודיוקי דברי חז"ל ,והוסיפו נדבכים של עומק ובהירות בהבנת מהותו של אליהו הנביא בשבת קודש. הגר"ח קניבסקי בספרו דרך אמונה (ח''ד ע''מ ק') בביאור הלכה ,מביא התכתבות מופלאה שבה שאל את מרן החזון איש רבי אברהם ישעיהו קרליץ ,לפי דברי החתם סופר שאליהו בא לברית כמלאך ולכן פטור מתחומין ,מדוע אם כן הגמרא במסכת עירובין (דף מ''ג ע''א)

מבקשת להביא ראיה שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים מהעובדה שאליהו שהה בשבת בבוקר בסורא ובערב נראה בפומפדיתא ,והרי ניתן לומר שהגיע כמלאך ורק אז נהפך לאדם .ותירץ מרן החזון איש בדרך צחות ובדיחותא דאורייתא ,שאדם אסור לו ליהפך למלאך בשבת משום איסור נטילת נשמה ,ובכך רמז כי כאשר אליהו מופיע כאדם המורה הלכה ברבים ,הוא חייב לנהוג ככל גדרי האדם ואינו יכול להשתמש בזהותו המלאכית כדי לעקוף את איסורי השבת. מרן פוסק הדור רבי יוסף שלום אלישיב בשיעוריו על מסכת ברכות (עמ' יד וכן בעמוד תרנ) ביאר את שיטת החתם סופר והוסיף בה נופך משלו ,וכתב כי אכן ישנן שתי בחינות נפרדות ושונות לחלוטין בהתגלות אליהו הנביא בעולם הזה .הבחינה הראשונה היא התגלות בלבוש גשמי גמור ,בתוך גוף אנושי ,ובמצב זה הרי הוא ככל אחד ואחד מישראל המחויב בכל תרי''ג מצוות ודיני תחומין בכללן .לעומת זאת ,הבחינה השנייה היא התגלות בלבוש רוחני מופשט ,ואז הוא בדרגת מלאך השרת שפטור מן המצוות המעשיות התלויות בגוף .על פי חילוק זה הסביר מרן הגרי''ש אלישיב ,כי בעוד שלעניין בשורת הגאולה והוראת הלכה הוא בא כאדם ,הרי שלעניין השתתפותו בברית המילה הוא מופיע בבחינתו הרוחנית כמלאך, וממילא אין עליו כל הגבלה של יציאה מחוץ לתחום. הגאון רבי משה לוי בספרו מנוחת אהבה (חלק א) דן אף הוא בעניין תחומין באוויר, וביאר כי גדולי הפוסקים הסכימו שכל הופעה של אליהו הנביא שאינה מצריכה מגע פיזי גמור או פעולה אנושית רגילה ,נחשבת כפעולה של "רוח" שאין בה איסור תחומין, ובכך מיושב המנהג הפשוט שכל מוהל ומוהל מבקש את עזרתו של אליהו בשבת ללא חשש מכשול. כאשר אנו מורידים את הדיון המופשט והשמימי אל עולם המעשה ואל שולחן ההלכה, מתברר כי לחקירה זו על מהותו של אליהו הנביא ביום השבת ישנן השלכות מעשיות מרתקות המשפיעות על הנהגתנו ועל תפיסתנו את גדרי המצווה במציאות. השלכה ראשונה נוגעת לדין המפורש בשולחן ערוך לגבי מי שיוצא חוץ לתחום בשבת. אם היינו מגדירים את בואו של אליהו כהילוך של אדם גשמי ,הרי שכל תורתו והוראותיו באותה שבת היו עלולות להיחשב כ"נהנה ממלאכת שבת" או מעשה שנעשה באיסור .מכך שאנו סומכים על דבריו ומבקשים את נוכחותו ,מוכח להלכה כדברי האחרונים שביאתו אינה כרוכה באיסור תחומין כלל ,וניתן להשתמש באורו ובסיועו ללא חשש. נפקא מינה נוספת עולה ביחס לדיני טומאה וטהרה בחדר שבו נערכת הברית .כפי שהביא הגאון רבי שלמה קלוגר ,אם אליהו היה מופיע בגופו ככהן ,היה עלינו להיזהר מאוד בטומאת כהנים בקרבת הכיסא המוכן לו .למעשה ,אנו פוסקים כי אין כאן חשש טומאה ,משום שהופעתו היא בבחינת מלאך ורוח ,ודבר זה מלמדנו שגילויים רוחניים אינם כפופים להגבלות הפיזיות של עולם החומר.

עוד השלכה מעשית קיימת לגבי סדר התפילה והבקשה .בברית המילה בשבת ,כאשר המוהל מבקש "יעמוד אליהו על ימיני" ,אין בזה משום חשש שהוא מבקש מהנביא לעשות מעשה האסור לו בשבת ,אלא אדרבה ,בקשה זו מתבססת על ההבנה שאליהו פועל בשבת במדרגה שמעל התחומין ,ובכך אנו מחזקים את האמונה בהנהגה הניסית המלווה את מצוות המילה.

כמו כן ,הדברים משליכים על שאלת ה"נוכחות" בכמה מקומות בבת אחת .לפי שיטת המקובלים והחתם סופר ,ההלכה מכירה בכך שקדושה יכולה להתפשט ולהופיע בריבוי מוקדים ללא צורך בהילוך גשמי ממקום למקום ,וזהו יסוד גדול בהבנת השראת שכינה וגילויים רוחניים במרחב ההלכתי.

מתוך הצלילה אל מעמקי הסוגיה ההלכתית ,נחשף לפנינו רעיון כביר המאיר את מהות הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים .אליהו הנביא ,הקנאי לברית ,אינו רק דמות היסטורית או נביא שעלה בסערה ,אלא הוא מהווה את הגשר החי בין עולם החומר המוגבל לבין עולם הרוח האינסופי .כאשר אנו דנים בשאלת התחומין של אליהו בשבת ,אנו בעצם מבררים את כוחה של מצוות המילה עצמה .המילה היא "אות" הנחקקת בבשר ,הפיכת הגוף הגשמי למשכן לקדושה ,ובדיוק כפי שהמילה דוחה שבת ,כך אליהו המלווה אותה פושט את בגדיו הגשמיים ולובש עוז רוחני .זהו בירור עמוק המלמדנו כי בשעה שיהודי עוסק במצווה שהיא מעל לטבע ,הוא מושך על עצמו הנהגה שהיא מעל למגבלות הזמן והמקום ,ובאותה שעה אליהו הנביא אינו "אורח" הכפוף לחוקי הדרך ,אלא הוא גילוי של השכינה עצמה השורה על עם ישראל.

העומק הרעיוני כאן טמון בכך שהתורה נתנה לנו כלים להבין גם את מה שמעבר להשגתנו .החילוק בין אליהו כ"אדם" לאליהו כ"מלאך" אינו רק תירוץ טכני לקושיה הלכתית ,אלא הוא הגדרה של המציאות היהודית :יש זמנים שבהם האדם פועל בתוך גבולות הטבע ,ויש רגעים של התעלות ,כמו ברית מילה או רגע של דבקות ,שבהם הנשמה פורצת את תחומי הדין היבש ומגיעה למקום שבו אין תחומין ואין מעצורים .אליהו הנביא המופיע בברית מזכיר לנו שבכל אחד מאיתנו יש ניצוץ כזה ,המסוגל להתעלות מעל מגבלות הגוף ולהיות נוכח בבת אחת בכמה עולמות של קדושה.

כאשר אנו מתבוננים פנימה אל נבכי הנפש ,הסוגיה של אליהו הנביא בשבת מלמדת אותנו שיעור מאלף על דואליות החיים של כל יהודי ויהודי .אנו חיים בעולם של גבולות ,של תחומין ,של ד' אמות שמעבר להן אסור לנו לצאת ,וזוהי העבודה היומיומית שלנו בתוך כבלי החומר .אך יחד עם זאת ,התורה מגלה לנו שיש באדם בחינה של נשמה ,שהיא כמו אליהו הנביא בגרסתו המלאכית ,שאינה יודעת גבולות מהם .האמונה הנטועה בנו היא היכולת להבין שגם כשהגוף נמצא במקום אחד ,הלב והמחשבה יכולים

להיות בכל מקום שבו יש קדושה ,בדיוק כפי שניצוץ מאורו של אליהו מופיע בכל ברית וברית בבת אחת. החיבור המחשבתי הזה מעניק לאדם כוח עצום ברגעי קושי ומבוכה .לעיתים אדם מרגיש כלוא בתוך התחום האישי שלו ,מוגבל על ידי הנסיבות ,הבריאות או הפרנסה ,והוא חש שאין ביכולתו להשפיע או להתקדם .כאן בא אליהו הנביא ומלמד אותנו שבעת מצווה, בעת מסירות נפש ,האדם יכול להפוך למלאך .כשאדם מבטל את רצונו בפני רצון בוראו, הוא זוכה ל"קפיצת הדרך" רוחנית ,שבה המרחקים מתקצרים והמחיצות נופלות .האמונה היא הידיעה שמתחת למעטפת הגשמית המוגבלת שלנו ,פועם ניצוץ נצחי שיכול להגיע עד כיסא הכבוד ,מעל לכל עשרה טפחים של גשמיות. מתוך הבירור המעמיק בדמותו של מלאך הברית ,עולה מצפן מוסרי המנחה את האדם בדרכו בעולם הזה .אנו למדים כי אליהו הנביא ,אשר קנא לה' צבאות וראה את ישראל עוזבים את הברית ,נצטווה להיות נוכח בכל ברית וברית כדי להעיד על מסירותם של ישראל .המוסר הנלמד מכאן הוא היכולת להפוך את הביקורת לעדות של חסד .גם כאשר אנו נתקלים במציאות שנראית כעזיבת הברית או כריחוק ,חובתנו היא למצוא את הדרך להיות נוכחים ,להופיע כ"מלאכים" המלמדים זכות ,ולראות את הנקודה היהודית היקרה המפציעה גם מתוך החשיכה. עוד נבנה בלבנו המוסר של האחריות האישית אל מול המרחב הציבורי .אליהו הנביא נזהר שלא לבוא כמבשר הגאולה בשבת משום הטורח ומשום גדרי תחומין ,ובכך הוא מלמדנו שגם אדם במדרגה הגבוהה ביותר ,המחזיק בידיו את בשורת הגאולה ,אינו רשאי לדרוס ברגליו את גדרי ההלכה והסדר החברתי של עם ישראל .המצפן הפנימי מורה לנו כי הקדושה אינה רישיון לפרוק עול ,אלא אדרבה ,היא מחייבת דקדוק יתיר בין אדם לחברו ובין אדם למקום .היכולת לפעול כמלאך בעת מצווה ,מתוך ענווה והסתתרות ,מבלי לנקר עיניים ומבלי להפר את שלוות השבת של הכלל ,היא פסגת המוסר של עובד ה' באמת. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :כאשר יהודי עוסק במצווה יקרה הוא מתעלה מעל למגבלותיו האישיות וזוכה לסיוע משמים מעבר לגדרי הטבע הרגילים שכן המצווה מעניקה כנפיים לנשמה לפרוץ כל מחסום. עלינו לדעת להפריד בין רגעי ההתעלות הרוחנית לבין חיי המעשה וההלכה הפשוטה שבהם אנו מחויבים בכל דקדוק וסייג ללא פשרות ובלי ניסיונות לעקוף את גדרי הדין. היכולת להיות נוכח ולהשפיע לטובה קיימת בכל אחד מאיתנו גם אם המרחק הפיזי נראה גדול שכן הניצוץ הרוחני והמחשבה הטהורה אינם מוגבלים בתחומין של מקום וזמן. האהבה והמסירות לברית בין עם ישראל לאביהם שבשמים היא הכוח שגורם אפילו