יוהרב יוסף ויצמןתורה. מחשבה. חיים.לחיפוש
מתוך „גם לנשמה מגיע אוכל”חומש ויקרא · פרשת קדושים · עמ׳ 161–162

בעומק הפרשה - פרשת קדושים

בעומק הפרשה - פרשת קדושים המילים הפותחות את פרשתנו ,קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם ,אינן רק ציווי דתי המתווסף למניין המצוות ,אלא הן המניפסט הגדול ביותר של הקיום היהודי עלי אדמות ,קריאה המהדהדת מקצה העולם ועד קצהו .בפרשת קדושים אנו ניצבים מול התביעה המטלטלת והנשגבת ביותר שניתן להעלות על הדעת :להידמות למקור האור, לפרוץ את כבלי החומריות והאנוכיות ולהפוך את…

בעומק הפרשה - פרשת קדושים המילים הפותחות את פרשתנו ,קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם ,אינן רק ציווי דתי המתווסף למניין המצוות ,אלא הן המניפסט הגדול ביותר של הקיום היהודי עלי אדמות ,קריאה המהדהדת מקצה העולם ועד קצהו .בפרשת קדושים אנו ניצבים מול התביעה המטלטלת והנשגבת ביותר שניתן להעלות על הדעת :להידמות למקור האור, לפרוץ את כבלי החומריות והאנוכיות ולהפוך את עצם הווייתנו למרכבה לשכינה .השאלה המרעידה את כותלי הלב היא כיצד יכול בשר ודם ,השוכן בתוך עולם של יצרים סוערים, מאבקים קיומיים וחולשות אנושיות ,להעפיל אל המדרגה המופשטת והטהורה של קדוש? מדוע בחרה התורה לומר את הפרשה הזו בכל מושב בני ישראל ובהקהל ,כאילו הקדושה אינה נחלתם הבלעדית של יחידי סגולה או פרושים המסתגרים בראש הר ,אלא היא שפת החיים הפשוטה ,היומיומית והחיונית של כל איש ואישה בתוך המחנה? אנו עומדים מול רגע שבו השמיים נושקים לארץ ,והחולין הדק הופך להיות חומר הגלם של הנצח. כאשר אנו צוללים אל מעמקי הפרשה ,אנו מגלים שפרשת קדושים היא הגשר המלכותי המחבר בין קודש הקודשים לבין הרחוב הסואן ,בין הדבקות העילאית לבין המשא והמתן. הקדושה המופיעה כאן איננה פרישה מן העולם או התנכרות לחיים ,אלא היא נוכחות מקודשת ובוערת בתוך הלב הפועם של העולם .היא איננה מסתתרת רק בענני קטורת ובין בדי הפרוכת ,אלא מתגלה ומתממשת בדיני לקט ,שכחה ופיאה ,ביושר הקיצוני של המאזניים והמשקלות ,בכבוד המרטיט לאב ואם ובאיסור המוחלט על לשון הרע ופירוד לבבות .עומק העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו שהדרך להיות קדוש עוברת בהכרח דרך היכולת להיות אדם במובן העמוק והמזוקק ביותר – אדם שרואה בכל זולת את צלם האלוקים ומתהלך בתוך שוק החיים בזהירות ,בעדינות וביראת רוממות של כהן גדול ביום הכיפורים .זוהי מהפכה קיומית המלמדת שאין רגע בחייו של יהודי ,ולו הפשוט ביותר, שאינו יכול להפוך למקדש מעט ,בקדושה עילאית המאירה את המציאות כולה באור של צדק ,חסד ורגישות אינסופית.

אל מול קריאת הקדושים תהיו – סוד הקידוש שבתוך החומר הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כתב "דבר אל כל עדת בני ישראל – מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל ,לפי שרוב גופי תורה תלויים בה" .ביאור העניין הוא שהקדושה אינה

נחלתם של יחידים המסתגרים בדל אמותיהם ,אלא היא ייעוד קולקטיבי של אומה שלמה. מרן רבנו עובדיה יוסף מעמיק ומלמד שדווקא המפגש של הקהל ,על כל גווניו והבדליו, הוא המקום שבו נבחנת הקדושה האמיתית – ביכולת לחיות יחד מתוך הרמוניה וקדושה המקיפה את כל רבדי העם. רבנו שמשון רפאל הירש (ויקרא יט ,ב) ביאר "קדושים תהיו – פרושים תהיו .הקדושה היא החירות המוסרית המוחלטת ,שבה האדם מושל על כל כוחותיו ויצריו ומעמיד אותם תחת רצון ה'" .הסבר הדברים הוא שהקדושה אינה דיכוי של הכוחות האנושיים ,אלא רוממות שלהם .האדם הקדוש לפי רבנו הירש הוא האדם החופשי ביותר בעולם ,שכן הוא אינו עבד ליצריו או לתכתיבי החברה ,אלא הוא פועל מתוך דבקות פנימית במקור הטוב ,ובכך הוא הופך את כל חייו ליצירת אמנות של קדושה. רבנו בחיי (שם) חידש "ציווה בקדושה אחר פרשת העריות ,לומר לך שכל הפורש מן העריות נקרא קדוש ,וזהו שאמרו קדושים תהיו – פרושים תהיו" .הפירוש העמוק כאן הוא שהקדושה מתחילה בתיקון היסוד ובשמירת הכוחות האינטימיים ביותר של האדם. רבנו בחיי מלמדנו שהפרישה מן האסור היא רק השלב הראשון ,והקדושה האמיתית היא היכולת להמשיך את האור הזה אל תוך כל המעשים ,כדי שהאדם יהיה מובדל ומקודש גם ברגעי החולין שלו. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (בספרו שמירת הלשון) כתב "תמצית הקדושה תלויה בשמירת הלשון ,שכן מי שאינו נזהר בדיבורו ,כל קדושתו פגומה ,שהרי הוא מטמא את כלי השרת של הנשמה" .ביאור הדברים הוא שהפה הוא הפתח של המקדש האנושי. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן מעורר אותנו לכך שאי אפשר לשאוף לקדושת השמיים בזמן שהלשון זורעת פירוד ומדון בארץ .הקדושה דורשת זיכוך מוחלט של הדיבור ,שכן הוא הכלי שבאמצעותו אנו מחברים בין העולמות. הכלי יקר (ויקרא יט ,ב) ביאר "קדושים תהיו – לפי שהקדוש ברוך הוא נבדל מכל חומר, כך אתם צריכים להדמות לו ולהיות נבדלים מן התאוות החומריות המרחיקות את האדם מצור מחצבתו" .הסבר העניין הוא שהדבקות בה' דורשת השתדלות אנושית להידמות למידותיו .הכלי יקר מלמד שהמרחק בין האדם לאלוקיו אינו מקום ,אלא שינוי צורה; ככל שהאדם מזכך את עצמו והופך להיות רוחני יותר ועסוק פחות בחומריות הגסה ,כך הוא מתקרב אל הקודש ונעשה מרכבה לשכינה. תובנה משנת חיים שתהדהד בעוצמה בין דפי הספר :אל תסתפקו בלהיות אנשים טובים ומוסריים לפי קני מידה אנושיים ,שאפו בכל מאודכם להיות אנשים קדושים – כאלו שהנוכחות השקטה שלהם בעולם משרה שכינה ,מפיצה אור ומשכינה שלום בין הבריות. בסופו של יום ,היהודי הקדוש הוא האדם שלמד שסוד החיים ופסגת ההוויה אינם מצויים בצבירת הישגים וחומר ,אלא בזיכוך המציאות והעלאתה לשורשה ,וכי כל מעשה קטן

הדברים נגעו בכם? שתפו אותם עם אדם נוסף