תאומים סיאמיים האם נחשבים לאדם אחד או שנחשב שני בני אדם? הוכח מפרשת השבוע!

דמיינו את המחנה העצום של בני ישראל במדבר, שורות שורות של שבטים, דגלים .מתנופפים ברוח, וקולו של משה רבנו מהדהד בציווי האלוקי למנות את כל זכר לגלגולתם והנה, בתוך המולת המניין, מתעוררת שאלה המרעידה את אמות הסיפים של ההגדרה

תאומים סיאמיים האם נחשבים לאדם אחד או שנחשב שני בני אדם? הוכח מפרשת השבוע! דמיינו את המחנה העצום של בני ישראל במדבר, שורות שורות של שבטים, דגלים .מתנופפים ברוח, וקולו של משה רבנו מהדהד בציווי האלוקי למנות את כל זכר לגלגולתם והנה, בתוך המולת המניין, מתעוררת שאלה המרעידה את אמות הסיפים של ההגדרה האנושית: מה דינו של עובר שנולד עם שני ראשים? האם מולנו ניצבת נשמה אחת בגוף מורכב, או שמא שני בני אדם שנכפו לחיות בחיבור בל ינתק? זוהי אינה רק שאלה רפואית ,מודרנית על תאומים סיאמיים, אלא דרמה רוחנית והלכתית שראשיתה במדרשי חז"ל המשכה בחכמת שלמה המלך, ושיאה בפולמוס אדיר בין ענקי הדורות – מהחתם סופר ועד לשבט הלוי. כיצד מילה אחת קטנה בפרשתנו, "לגלגולתם", הופכת למפתח המכריע בפתרון התעלומה המרתקת הזו? אנו יוצאים למסע של בירור, שבו המדע פוגש את הנבואה, וההלכה .מגדירה מחדש את גבולות האדם נפנה כעת אל פסוקי המקור בפרשתנו, שם נטבע המונח המלווה את המניין ואת בירור זהות היחיד, ונחזה כיצד מפרשי התורה דלו מתוך המילים הללו את יסודות הדיון בשאלת .ריבוי הפרצופים והגולגולות

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר )(במדבר א, ב לגלגלותם מבאר וכותב על המילה "לגלגלותם" כי)(במדבר א, ב רבינו שלמה יצחקי בפירוש רש"י המניין נעשה על ידי שקלים, וכל אחד נותן בקע לגלגולת. רש"י מדגיש כי היחידה הקובעת את המניין היא הגולגולת, ובכך הוא מניח את התשתית לשאלה: מה יהיה הדין כאשר תחת ?גוף אחד נמצאות שתי גולגולות? האם המניין עוקב אחר הגוף או אחר הראש מפרש וחידש כי המניין לגלגולת נועד להבטיח)(במדבר א, ב רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן שלא תהיה טעות, וכי כל אחד יעבור לפני משה ואהרון. הרמב"ן מבאר כי הראייה של המנהיג על "ראשו" של האדם היא המעניקה לו את המעמד במניין, ומכאן שהגולגולת היא הביטוי .המובהק ביותר של אישיות האדם וחשיבותו לפני המקום מבאר וכתב כי המילה "לגלגלותם" מרמזת על כך שכל)(במדבר א, ב רבינו בחיי בן אשר נשמה מישראל חקוקה תחת כיסא הכבוד. הוא מחדש כי המניין אינו רק גשמי, אלא הוא מכוון כנגד הגלגלת העליונה, ובכך הוא פותח פתח להבנה כי ריבוי גולגולות עשוי להורות על .ריבוי נשמות, גם אם הן שוכנות בבית קיבול אחד מפרש וביאר כי המניין לגלגולת בא להורות על השוויון)(במדבר א, ב רבינו עובדיה ספורנו בין כל ישראל, שכל אחד נמנה כאחד. הספורנו מדגיש כי הגולגולת היא המכנה המשותף לכולם, ומכאן עולה השאלה המרתקת: האם אדם עם שתי גולגולות שובר את השוויון הזה ?ונחשב כמי שזכאי למעמד כפול במחנה ישראל נצלול כעת אל מעמקי הסוגיות בש"ס, שם נחשפת התמודדותם הישירה והמפעימה של חכמינו עם המציאות של אדם בעל שני ראשים, וכיצד הכרעותיהם משפיעות על הגדרת .האישיות ההלכתית עד ימינו שיח חריף ויוצא דופן בין התנא פלימו לרבינו- מובא דו)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת מנחות הקדוש. פלימו שאל: מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהם מניח תפילין? רבי, שסבר כי מדובר ,בשאלה תיאורטית שנועדה להתל בו, הגיב בחריפות "או קום גלי או קבל עליך שמתא". אולם המציאות עלתה על כל דמיון כאשר נכנס אדם לבית המדרש ובישר שנולד לו תינוק בעל שני ראשים, ושאל כמה סלעים עליו לתת לפדיון הבן. מסקנת הגמרא שם היא שיש לפדותו ."בעשרה סלעים, שכן התורה תלתה את הפדיון במניין הגולגולות, "דבגולגולת תלה רחמנא מובא מדרש מופלא המיוחס לימי שלמה המלך. מסופר כי אשמדאי)(שם, ד"ה או בתוספות הוציא מתחת הארץ אדם בעל שני ראשים, וזה נשא אישה והוליד בנים – חלקם עם ראש אחד וחלקם עם שניים. כאשר באו לחלוק בירושת אביהם, תבע הבן בעל שני הראשים שני .חלקים בנכסים, בטענה שהוא נחשב כשני בני אדם . מבואר כיצד הכריע שלמה המלך בחכמתו את הדין)(על גיליון הגמרא שם בשיטה מקובצת הוא הרתיח מים, כיסה את אחד הראשים ושפך את המים הרותחים על הראש השני. כאשר צעקו שני הראשים כאחד מכאב הרותחים, הסיק שלמה המלך: "שמע מינה דתולדה אחת

לשני ראשים, ואין נידון אלא כאיש אחד". מבחן התחושה המשותפת הכריע כי למרות כפל .האיברים, הנפש והחיות הן אחת מצינו דעה מרתקת של חלק מהאמוראים לפיה)(דף יח עמוד א בגמרא במסכת עירובין פרצופין", כפי שנאמר "אחור וקדם צרתני". רש"י מבאר שם-אדם הראשון עצמו נברא "דו שבתחילה היו זכר ונקבה מחוברים גב אל גב, ורק לאחר מכן "נסרם" הקדוש ברוך הוא לשני בני אדם נפרדים. סוגיה זו מלמדת כי במקור הבריאה, חיבור גופני אינו סותר את האפשרות .של קיום שתי זהויות נפרדות הממתינות להיפרד נפסע כעת בין נתיבותיהם של רבותינו הראשונים, אשר בכוח עיונם הגדירו את גבולות האישיות ההלכתית במצבי חיבור מורכבים, וקבעו יסודות לשאלת אחדות הגוף מול .ריבוי האיברים ביאר ופירש את מעמדו)(חלק א סימן צח רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א, בתשובותיו של אדם שנולד עם איבר יתר. הוא כתב וחידש כי ישנו הבדל יסודי בין טרפה רגילה לבין "יתרת", שכן יתרת חיה ואינה נחשבת כמי שעומדת למות. הרשב"א מניח כאן יסוד חשוב לדיון המאוחר יותר בחתם סופר: אם אדם בעל שני ראשים יכול לחיות, הרי שהוא נחשב כחלק לגיטימי מהמניין, והשאלה האם הוא נספר כאחד או כשניים הופכת לשאלה מעשית ."של הגדרת ה"גלגולת מבאר וכתב על סוגיית פלימו ורבי, כי)(פרק ד רבינו אשר, הרא"ש, בפירושו למסכת מנחות הכרעת הגמרא לפדות את הבן בעשרה סלעים נובעת מגזירת הכתוב המפורשת התולה את הפדיון בראשים. הרא"ש מבהיר כי אין ללמוד מכאן בהכרח שזהו דינו של האדם לכל דבר ועניין, אלא שישנם תחומים שבהם התורה העניקה חשיבות עצמאית לכל גולגולת, גם אם .היא שייכת לגוף אחד מבאר ופירש את)(דף לז רבינו שלמה יצחקי, רש"י, בפירושו לסוגיית הגמרא במנחות המושג "עשרה סלעים" בכך שכל ראש נחשב כבכור בפני עצמו לעניין פדיון. רש"י מדגיש במילותיו "דחד בכור הוא וחשיב כתרין", ובכך הוא מתווה את הדרך להבנה שמדובר בישות .אחת שזכתה למעמד כפול מצד התורה, ולאו דווקא בשני בני אדם נפרדים מובא ביאור על דברי רבי לפלימו "קום גלי". הוא פירש)(בערך פלימו בספר סדר הדורות שבו נולדים יצורים בעלי שני ראשים)"(ארץ "תבל וחידש כי קיים מקום רוחני או גיאוגרפי באופן קבוע. הראשונים דנים בזה כדי להראות שאין המציאות הזו נמנעת מצד הטבע, אלא שהיא דורשת הגדרה הלכתית ברורה – האם הם "בני אדם" כפי שאנו מכירים אותם, או בריה .בפני עצמה נפנה כעת אל היכלי האחרונים ומאורי ההלכה, אשר בכוח פלפולם וידיעתם הרחבה הפכו כל מילה בפרשתנו לאבן בוחן בהגדרת האדם, ודנו בשאלה המרתקת של כפל הראשים .מתוך מבט משפטי ותורני עמוק כתב וביאר את דברי הגאון רבי)(יו"ד סימן רצ"ד רבנו משה סופר בספרו שו"ת חתם סופר

שמואל קראקוואר בספרו קול יהודה. הוא מביא את הדיוק המפעים מדוע במניין בני ישראל כתיב לגלגלותם, ואילו במניין שבט לוי לא נאמר לגלגלותם. החתם סופר מבהיר כי אילו היה נכתב לגלגלותם אצל הלויים, הנמנים מבן חודש, היינו טועים לחשוב שאם נולד לוי עם שני ראשים הוא נמנה כשניים. אולם בשאר השבטים, הנמנים מבן עשרים, לא היה חשש כזה כי סברו ש"טריפה אינה חיה", ומי שיש לו שני ראשים נחשב טריפה. אך החתם סופר דוחה זאת וחידש כי לפי הרשב"א יתרת חיה, ולכן הוא מסיק כי בפרשתנו נאמר לגלגלותם משום שבאותו מניין במדבר אכן היה אדם אחד בעל שני ראשים בתוך שבטי ישראל, והיה צורך .להגדיר את מניינו ביאר ופירש את השאלה)(ח"א סימן רמה רבנו יצחק חאגיז בספרו שו"ת הלכות קטנות המעשית של תאומים המחוברים בגופם. הוא כתב וחידש כי המבחן המכריע הוא התגובה .המשותפת; אם אחד מרגיש את כאבו של השני, הרי הם אדם אחד, ואם לאו – הרי הם שניים הלכתי-פסק זה מהדהד את מבחן המים הרותחים של שלמה המלך, ומניח יסוד רפואי .המבחין בין חיבור גופני לבין אחדות הנפש פירש וביאר את סוגיית פדיון הבן)(ח"א סימן סד רבינו יעקב ריישר בספרו שו"ת שבות יעקב בתינוק בעל שני ראשים. הוא כתב וחידש כי אף שלעניין ממון התורה החמירה והצריכה ,עשרה סלעים מצד המניין הטכני של הגולגולות, הרי שבכל שאר ענייני התורה, כגון עדות ירושה ומניין הקהל, נידון הוא כנפש אחת בלבד. לשיטתו, ריבוי הראשים הוא "יתירות" בגוף .האדם ולא ריבוי של אישיות , מבאר וכתב בעניין זה)(יו"ד ח"ב סימן צט רבנו יצחק שמעלקיש בספרו שו"ת בית יצחק כשהוא דן בשאלות סבוכות של תאומים סיאמיים שהגיעו לגיל מצוות. הוא פירש וחידש כי השאלה המרכזית היא מספר הלבבות והמוחות; אם יש שני מוחות המנהלים שתי מערכות מחשבה נפרדות, יש מקום לראות בהם שתי נשמות השוכנות בגוף אחד, ובכך הוא מרחיב .נפשי-את הגדרת ה"גולגולת" מהמובן הפיזי למובן המחשבתי בספר מרפסין איגרא על פרשת השבוע ביאר וחידש את הקשר שבין מניין הלויים למניין ישראל. הוא פירש כי הסיבה שלא נאמר לגלגלותם בלויים היא דווקא כדי שלא נטעה לחשוב שהם נמנים כשניים. הוא מדגיש כי למרות שבפדיון הבן משלמים עשרה סלעים, אין זה אומר שמדובר בשני בני אדם, אלא ב"בכור אחד שחשוב כתרין" לעניין כספי בלבד, אך .במניין המבטא את מהות האדם וקדושתו – אדם אחד הוא נפנה כעת אל היכלי העיון של גדולי דורנו, אשר אל מול פלאי הרפואה והטכנולוגיה המודרנית המאפשרים לנתח ולהבין את המבנה המורכב של תאומים סיאמיים, שבו וצללו .אל פסוקי התורה כדי להגדיר את מהות הנשמה והאדם כתב וביאר באריכות את השאלה)(מנחת אשר על פרשת במדבר מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו המרתקת הזו מתוך מבט משפטי והלכתי מקיף. הוא מחדש כי יש להבחין בין ה"גוף" לבין ה"אדם". לשיטתו, למרות שהתורה תלתה את פדיון הבן בגולגולת, אין זה הופך את היצור

;לשני בני אדם. הוא פירש כי הגדרת "אדם" בהלכה נקבעת לפי השליטה המוחית והלבבית אם מדובר בשני רצונות נפרדים ובשתי מערכות הכרה, הרי שיש כאן שתי נשמות השוכנות בתוך שותפות גופנית. הוא מדגיש כי המילה "לגלגולתם" בפרשתנו באה ללמדנו שהמניין .מתייחס לפנימיות הנשקפת מן הפנים, ולא רק למסת הגוף דן במקרה מעשי של תאומים)(חלק ט סימן ריג מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי המחוברים בחלק מגופם ושאלת הפרדתם. הוא ביאר וכתב כי כל אחד מהם נחשב לנפש חיה העומדת בפני עצמה, ואסור להקריב אחד למען השני. הוא מחדש כי עצם העובדה שכל או ברכות – מעידה)(בדיון על המוח אחד מהם יכול לקיים מצוות באופן עצמאי – כגון תפילין על כך שמבחינה תורנית מדובר בשתי ישויות. הוא מקשר זאת למניין בפרשתנו ומסביר כי "לגלגולתם" הוא הביטוי לכך שהתורה סופרת נשמות, ובמקום שיש שתי גולגולות המבטאות .שתי דעות, ישנם שני בני אדם פירש וביאר את דברי החתם סופר)(על פרשת במדבר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשיעוריו בעין בוחנת. הוא כתב וחידש כי המסקנה העולה היא שאדם בעל שני ראשים הוא בריה נדירה אך קיימת, והתורה נתנה לה מקום במניין. הוא מדגיש את החשיבות המוסרית העולה ,מכך: התורה לא הוציאה את בעל שני הראשים מן הכלל, אלא מנתה אותו לגלגולתו. לשיטתו המצפן המוסרי של הפרשה מלמד שכל מבנה גופני, מורכב ככל שיהיה, מקבל את הכרתו .ואת קדושתו כחלק מעדת בני ישראל פירש וביאר את המבחן)(חשוקי חמד על מסכת מנחות הגאון רבי יצחק זילברשטיין בחיבוריו של שלמה המלך בעין מודרנית. הוא כתב וחידש כי בימינו, כשאנו יודעים על קיומם של מרכזי עצבים משותפים, המבחן של "צער אחד – צער שניהם" הוא הקובע האם מדובר בנפש אחת או בשתיים. הוא מקשר זאת למניין במדבר ומסביר כי משה רבנו, ברוח קודשו, ידע ,להבחין האם הגולגולת הנוספת היא "יתרה" בעלמא או שמא היא כלי קיבול לנשמה נוספת ."ועל פי זה קבע את המניין "לגלגולתם מתוך בירור המחלוקת המרתקת סביב שאלת הגולגולת הכפולה, אנו מזקקים כעת את ההשלכות המעשיות וההדרכות ההלכתיות הנוגעות לחיי המעשה, במקום שבו הגדרת .האדם פוגשת את חובותיו כלפי שמיא וכלפי חברו הנפקא מינה הראשונה והמפורסמת ביותר היא לעניין פדיון הבן. כפי שביארנו, הגמרא במסכת מנחות הכריעה כי תינוק בעל שני ראשים חייב בעשרה סלעים, שכן "בגולגולת ,תלה רחמנא". הנפקא מינה למעשה היא שלמרות שייתכן וייחשב כאדם אחד לשאר עניינים .הרי שבחובות הממוניות שהתורה קשרה מפורשות למניין הגולגולות, עליו לתת חלק כפול ,ההדרכה היא שעל האב או התינוק לכשיגדל לוודא כי פדיון הנפש נעשה כנגד כל ראש וראש .כדי לצאת ידי חובת התורה התולה את הפדיון בראשו של האדם נפקא מינה נוספת ועמוקה עולה לעניין מצוות תפילין. אם נחשב אדם אחד, הרי שמוטל עליו להניח תפילין בראש אחד בלבד, שכן התורה אמרה "וקשרתם לאות על ידך והיו

לטוטפות בין עיניך", ולנפש אחת יש חיוב אחד. אך אם נחשיבם כשני בני אדם, הרי שכל ראש וראש חייב בתפילין בפני עצמו. הנפקא מינה למעשה במקרה של ספק היא להניח בשניהם, אך יש לדון האם יברך על כל אחד מהם, או שמא ברכה אחת פוטרת את שתי .הגולגולות השייכות לגוף אחד ,נפקא מינה שלישית נוגעת לדיני ירושה וממון. כפי שראינו במעשה של שלמה המלך השאלה האם הבן בעל שני הראשים נוטל חלק אחד או שניים בנכסי אביו היא שאלה של (כגון שפיכת מים הגדרת ה"אישיות". הנפקא מינה למעשה היא שאם הוכח במבחן התחושה , שמדובר בנפש אחת, הוא יירש חלק אחד ככל אחיו. אולם)רותחים או תגובה עצבית משותפת אם מדובר בתאומים סיאמיים בעלי מערכות נפרדות החשים כל אחד את עצמו בלבד, הרי .שהם נחשבים כשני יורשים לכל דבר ועניין . אם אדם כזה נכנס)(עשרה נפקא מינה רביעית נוגעת למניין בני ישראל ולצירוף למניין לבית הכנסת, האם הוא יכול להיחשב כשני אנשים להשלמת מניין? הנפקא מינה העולה מדברי החתם סופר והמרפסין איגרא היא שמאחר ובמניין ישראל נאמר "לגלגולתם" כדי להכיר בקיומו של כל ראש, אך המהות היא אדם אחד, הרי שאינו יכול להשלים מניין פעמיים. אדם אחד הוא, וכמו שאינו יכול להעיד כשני עדים, כך אינו יכול להימנות כשני .'אנשים בקהל ה לבסוף, עולה נפקא מינה קריטית לעניין דיני נפשות והצלה. במקרה של סכנת חיים ,המאיימת על גוף המשותף לשני ראשים, או במקרה שבו יש צורך לנתח ולהפריד ביניהם הנפקא מינה למעשה היא היחס לכל ראש כאל נפש מלאה. אסור להציל ראש אחד על ידי פגיעה בראש השני, שכן "אין דוחים נפש מפני נפש", וכל גולגולת נושאת בתוכה עולם מלא .של חיות וקדושה נפליג כעת אל עומק הים הרעיוני, אל המקום שבו המבנה הגופני הופך למשל על מהות הנשמה ואחדות האומה, ונבקש להבין מה מגלה לנו הסוגיה המופלאה של ריבוי הראשים על .סוד הקיום האנושי שורש הרעיון הטמון במילה לגלגולתם מגלה לנו כי הגוף אינו אלא לבוש לנפש, והראש הוא הכלי שדרכו הנשמה מאירה אל העולם. כאשר אנו דנים באדם בעל שני ראשים, אנו בעצם שואלים על היחס שבין ריבוי לאחדות. המדרש על שלמה המלך, שבחן את אחדות הנפש דרך צער הגוף, מלמדנו כי האדם אינו נמדד לפי מספר איבריו, אלא לפי מרכז החיות שלו. אם הצער של האחד הוא הצער של השני, הרי שזו עדות לכך ששורש הנשמה הוא אחד. הרעיון הוא שגם במציאות של פירוד נראה לעין, קיימת נקודת חיבור פנימית שהופכת את הריבוי לישות אחת. זהו משל עמוק לכלל ישראל: למרות שאנו נראים כגולגולות רבות ונפרדות, בתוך עומק הנשמה אנו "קומה אחת שלמה", וכאשר איבר אחד כואב, כל הגוף .מרגיש את הצער יתרה מכך, הסוגיה של "שני ראשים" בפרשת המניין מדגישה את חשיבות ההכרה ביוצא

– הדופן. התורה לא בחרה להתעלם מהמבנה המורכב הזה, אלא קבעה לו הגדרה מדויקת לגלגולתם. הרעיון העולה מכאן הוא שהקדושה האלוקית אינה מוגבלת לתבניות המוכרות לנו. גם מי שנראה כחורג מהטבע, גם מי שנושא על כתפיו כפל של אחריות או כפל של ,אישיות, הוא חלק בלתי נפרד מהמניין האלוקי. משה רבנו, במנותו את ישראל לגלגולתם לימד אותנו שכל "ראש" הוא עולם מלא, וגם אם הדרך שבה הנשמה מופיעה בעולם היא .מורכבת ובלתי שגרתית, היא אינה מאבדת מערכה ומקדושתה פרצופין" מתחיל עוד בבריאת אדם הראשון. חז"ל מגלים לנו שהחיבור-עומק הרעיון של "דו המקורי היה גב אל גב, ורק ה"נסירה" הפכה אותם לשני בני אדם. מכאן אנו למדים שהמצב של "תאומים סיאמיים" הוא בעצם תזכורת למצב הראשוני של האנושות – מצב שבו החיבור הוא כה עמוק עד שקשה להבחין היכן נגמר האחד ומתחיל השני. הסוגיה מלמדת אותנו שהשאיפה האנושית היא תמיד לחזור לאותה אחדות, אך מתוך הכרה בייחודיות של כל "פנים". המניין לגלגולתם בפרשתנו הוא הניסיון האלוקי לתת מקום לכל פרצוף ופרצוף בתוך המכלול הגדול, מתוך ידיעה שהשלמות האמיתית מורכבת מחיבור של יחידים השומרים .על זהותם המיוחדת נפנה כעת אל היכלי המחשבה והנפש, ונתבונן כיצד הסוגיה המופלאה של שני הראשים משמשת לנו כמראה אל מעמקי אישיותנו, אל המאבקים הפנימיים שבנו, ואל הדרך שבה .האמונה מאחדת את קרעי הנפש ההרחבה המחשבתית הנלמדת משאלת כפל הראשים נוגעת בראש ובראשונה למורכבות הנפשית של כל אדם. בכל אחד מאיתנו שוכנים לעיתים "שני ראשים" – שתי דעות, שתי שאיפות מנוגדות, או קולות פנימיים הנאבקים זה בזה. האדם המאמין שואל את עצמו: האם אני אדם אחד או שאני אוסף של רצונות סותרים? הסוגיה של שלמה המלך מלמדת אותנו את סוד האחדות מתוך הצער; כאשר כל חלקי הנפש חשים בזהירות ובצער של השני, כאשר ישנה ערבות פנימית בין ה"ראשים" השונים שבתוכנו – אז אנו הופכים לאדם אחד המכוון ליעד אחד. המחשבה היהודית תובעת מאתנו לא להישאר בפיצול אישיות רוחני, אלא לחבר .את כל ה"גולגולות" שלנו תחת כתר אחד של עבודת השם בהנהגת האדם עם עצמו, הסוגיה מלמדת אותנו על קבלת המציאות כפי שהיא חקוקה מאת הבורא. הדיון האם אדם בעל שני ראשים הוא טריפה או חי, והכרעת החתם סופר שיש לו מקום במניין, מעניקים לנו כוח אמונה אדיר. גם אם אדם מרגיש "חריג", גם אם נסיבות חייו מורכבות ואינן דומות לאף אחד אחר, עליו לדעת שהוא נמנה "לגלגולתו" בתוך מחנה ישראל. האמונה היא לדעת שהבורא לא יצר דבר לבטלה, וכל מבנה נפשי או גופני, משונה .ככל שיהיה, הוא כלי קיבול לאור אלוקי ייחודי שרק הוא יכול להפיץ בעולם יתרה מכך, הסוגיה נוגעת בנפש המנהיג והמחנך אל מול ריבוי הדעות. המנהיג נדרש "לשאת את ראש" כל עדת בני ישראל, והמילה "לגלגולתם" רומזת על כך שעליו להכיל כל גולגולת וכל צורת חשיבה. הנהגה נכונה אינה כזו המבקשת למחוק את ההבדלים ולהפוך את כולם לראש אחד, אלא כזו היודעת לאחד את הריבוי תחת גוף אחד של אומה. כפי שמשה

רבנו מנה את ישראל ברוח קודשו והכיר בכל אחד ואחד, כך עלינו ללמוד להקשיב לקולות השונים בקהילה ובמשפחה, ולהבין שלעיתים דווקא השילוב של "שני ראשים" שונים הוא זה .שיוצר את השלמות ואת חכמת הכלל נציב כעת מול עינינו את המצפן המוסרי המזדקק מתוך דמותו של האדם המורכב וחידת שני הראשים, ונבקש להבין כיצד ערכי האחריות, השוויון והרגישות לזולת נבנים מתוך .בירור גבולות האדם הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא חובת ההכרה בערך החיים של כל בריה, ללא תלות במצבה הגופני. המוסר העולה מדברי החתם סופר והשבט הלוי הוא שאין אדם שהוא "טעות .של הטבע". אם התורה מונה את האדם לגלגולתו, היא מעניקה לו תעודת זהות של קדושה המצפן המוסרי מכוון אותנו להבנה כי חברה מוסרית נמדדת ביכולתה להכיל את החריג ואת השונה, ולראות בו חלק בלתי נפרד מן המניין. המוסר הזה תובע מאתנו לבחון את המבט שלנו: האם אנו רואים באדם בעל מוגבלות או מבנה גוף שונה "בעיה" שיש לפתור, או שאנו ?רואים בו "אות" בספר התורה האנושי שיש לכבד ולמנות הנדבך השני עוסק ביושרה ובידיעת גבולות הכוח בהכרעות גורליות. המצפן המוסרי מורה לנו כי במצבים שבהם נפש אחת כרוכה בשנייה, כבתאומים סיאמיים, האחריות ,המוסרית היא כבדת משקל מנשוא. הכלל "אין דוחים נפש מפני נפש" אינו רק כלל הלכתי אלא עמוד שדרה מוסרי המלמד אותנו על השוויון המוחלט בין בני אדם. המוסר היהודי .תובע מאתנו לא לשחק את תפקיד הבורא ולא לקבוע למי יש זכות לחיות על חשבון השני כל גולגולת היא עולם מלא, והמצפן הפנימי שלנו חייב להיות מכוון תמיד אל השמירה על .כבודם וחיותם של כל המעורבים, גם במחיר של התמודדות עם מציאות מורכבת וקשה יתרה מכך, המצפן המוסרי בונה בקרבנו את מידת הרגישות לכאבו של הזולת. המבחן של .שלמה המלך – האם צעקת ראש אחד היא צעקת שניהם – הוא שיעור במוסר של אמפתיה המוסר הזה מלמד אותנו שאחדות אמיתית נבחנת ביכולת להרגיש את הצער של האחר כאילו הוא צערנו שלנו. אם אנו טוענים שאנו גוף אחד כעם או כקהילה, המבחן המוסרי שלנו הוא האם המים הרותחים הנשפכים על ראשו של אחד גורמים לצעקה אצל השני. המצפן המוסרי מכוון אותנו תמיד אל הערבות ההדדית, מתוך הבנה שכל עוד יש מישהו שכואב .בשולי המחנה, המניין כולו אינו יכול להיות שלם מתוך הבירור המרתק והמעמיק שערכנו בסוגיית האדם בעל שני הראשים, אנו דולים פנינים של הדרכה המאירות את נתיבי חיינו. למדנו כי הגדרת האדם אינה נקבעת רק על פי ,צורתו החיצונית, אלא על פי אחדות הנפש והחיות הפועמת בו; אם הלב והתחושה מאוחדים הרי שמדובר בנשמה אחת השוכנת בבית קיבול מורכב. עוד למדנו כי התורה אינה מתעלמת מהחריג, אלא מעניקה לו מקום של כבוד ומניין בתוך הכלל, מה שמחייב אותנו ליחס של רגישות והכלה כלפי כל אדם באשר הוא. תובנה נוספת היא שחובותיו של אדם לקדוש ברוך ,הוא, כמו תפילין ופדיון הבן, נגזרות מתוך דייקנות והכרה בכל כוח וכוח הקיים בו. ולבסוף

,המצפן המוסרי הורה לנו כי הערבות ההדדית נמדדת ביכולת להרגיש את כאבו של השני .מתוך הבנה שאנו גוף אחד בעל גולגולות רבות :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה המרתקת האם אדם בעל שני ראשים נחשב כאחד או כשניים, מוצאת את סביב המילה לגלגלותם. מניין בני ישראל)(במדבר א, ב מקורה ופתרונה בפרשתנו במדבר, המדגיש את המעבר של כל זכר לפני משה ואהרון, הופך לזירת בירור .הלכתית בשאלת הגדרת היחיד מול הריבוי , שם הכריעו חכמים כי)(דף לז במוקד הסוגיה עומדים דברי הגמרא במסכת מנחות .לעניין פדיון הבן יש לתת עשרה סלעים, שכן התורה תלתה את הפדיון בגולגולת אולם, כפי שביאר וכתב המרפסין איגרא, אין פירושו של דבר שמדובר בשני בני .אדם, אלא בבכור אחד שחשיבותו כפולה לעניין ממוני בלבד הכרעת שלמה המלך, כפי שהובאה בשיטה מקובצת, היא אבן הבוחן המרכזית: על ידי מבחן המים הרותחים הוכח כי אם שני הראשים חשים את הכאב כאחד, הרי )(יו''ד סימן רצ''ד שגוף אחד ונפש אחת לפנינו. רבנו משה סופר בשו''ת חתם סופר חידש והוסיף כי התורה כתבה לגלגלותם דווקא במניין השבטים כדי לכלול אדם ,כזה במניין, אך נמנעה מכך במניין הלויים כדי להבהיר שלמרות ריבוי הגולגולות במהותו של אדם מדובר בנפש אחת המצטרפת לקהל ה'. היסוד העולה הוא ,שהאדם נמדד לפי מרכז רצונו ותחושתו, וכל עוד הנשמה המאחדת פועמת בגוף .הרי שהריבוי הפיזי בטל בפני אחדות האישיות ,