האם מותר לגבות שכר לימוד עבור תלמוד תורה? הוכח מפרשת השבוע!

הלב נרעש והנשמה עומדת בציפייה גדולה אל מול פתיחת ספר הפקודים, כאשר אנו מוצאים את שכינת עוזנו מדברת אל משה רבנו דווקא בתוככי השממה השוממה. הנה עומדת לה האומה הישראלית על סף הכניסה אל ארץ נחלה, ארץ ערים גדולות וטובות

האם מותר לגבות שכר לימוד עבור תלמוד תורה? הוכח מפרשת השבוע! הלב נרעש והנשמה עומדת בציפייה גדולה אל מול פתיחת ספר הפקודים, כאשר אנו מוצאים את שכינת עוזנו מדברת אל משה רבנו דווקא בתוככי השממה השוממה. הנה

עומדת לה האומה הישראלית על סף הכניסה אל ארץ נחלה, ארץ ערים גדולות וטובות ובתים מלאים כל טוב, ובכל זאת בחר הבורא יתברך להעניק את היקרה מכל פנינים דווקא במקום צייה וצלמוות, בארץ לא זרועה אשר אין לה בעלים ואין בה יישוב. התמיהה עולה מאליה ובוקעת מבין חולות המדבר, שהרי התורה היא תורת חיים, היא הסדר והחוק של העולם המיושב, ואם כן מדוע הורתה ולידתה היו דווקא במקום שבו החיים אינם מתקיימים כסדרם? מה סוד טמון באותם מרחבים צרובי שמש המלמדים אותנו על מהותה החינמית והנגישה של התורה, והאם יש בכך כדי להשליך על דורות עולם בשאלת גביית השכר עבור הנחלתה? אנו מבקשים בחרדה של קודש להבין כיצד השממה הגדולה, שאינה דורשת דבר לעצמה, מעניקה לתורה את נצחיותה, וכיצד מתיישב סוד ה"חינם" שבמדבר עם המציאות .המוחשית שבה מלמדי התורה והוגיה נזקקים לפרנסה כדי להגדיל תורה ולהאדירה נפנה כעת אל המקורות הראשונים הכתובים בתורתנו הקדושה, שם נחקקו האותיות ,המוליכות אותנו אל עומק המדבר ואל היסוד המופלא של קבלת התורה ללא תמורה גשמית .כפי שמשתקף בפסוק הפותח את ספרנו "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם .)(במדבר א, א "מארץ מצרים לאמר ,הפסוק מדגיש כי הדיבור האלוקי התרחש דווקא במדבר סיני, מקום שאינו שייך לאיש .ובכך הוא מניח את התשתית להבנה כי התורה היא נחלת הכלל הניתנת בחינם לכל צמא הקשר שבין המדבר לבין העדר התשלום עבור הלימוד מתבאר מתוך דברי רבותינו .המפרשים המדייקים כל תיבה ותיבה בכתוב כתב: במדבר סיני, מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה וכו'. בפירושו)(במדבר א, א רש"י הוא מאיר את עניין המניין והחיבה, אך במקום אחר בפירושיו על התורה ועל פי המדרש ביאר שניתנה התורה במדבר כדי להורות שכל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בחיבורו על התורה מבאר את דברי רש"י ומוסיף כי החיבה הגדולה שהתגלתה במדבר נובעת מכך שבמקום הזה הוכחו ישראל בביטחונם המוחלט בבורא, ודווקא שם, מתוך ההפקר והעדר הקניין הפרטי המאפיין ,את המדבר, התאפשר המניין המדויק המבטא את חשיבותו של כל יחיד ויחיד בתוך הכלל .ללא תלות בממון או במעמד ביאר: במדבר סיני, טעם להזכיר המקום, כי שם)(במדבר א, א רבי אברהם אבן עזרא נתעכבו זמן רב ושם הוקם המשכן. הוא מדייק את השהות הממושכת במדבר כהכנה נדרשת לניתוק מהרגלי מצרים, הכנה הכוללת את ההבנה שהתורה היא מעל לצרכי המסחר והקניין .של הישוב פירש: וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אחרי שהוקם המשכן והשכינה)(במדבר א, א הרמב"ן שורה בו, חזר הדיבור אל משה מאוהל מועד כפי שהיה בהר סיני. הרמב"ן קושר בין קדושת המדבר לבין קדושת הר סיני, ומלמדנו כי המדבר הוא המקום שבו האדם מתעלה מעל חוקי .הטבע והמסחר כדי לחיות במציאות של דיבור אלוקי טהור

כתב: במדבר סיני, ולא במקום יישוב, כדי שלא יהיו אומות העולם)(במדבר א, א החזקוני אומרים שבארצם ניתנה התורה ויהיו מערערים עליה. בכך הוא חושף טעם של בעלות .ומשפט, שהתורה ניתנה במקום שאינו שייך לאיש כדי שתהיה בחינם לכל ללא עוררין ביאר: באחד לחדש השני, להורות כי מיד שהוקם המשכן נזדרז)(במדבר א, א הספורנו הקדוש ברוך הוא להשרות שכינתו ולסדר את מחנותיהם. הסדר המדויק בתוך המדבר, על פי דבריו, מראה כי התורה מביאה סדר פנימי גם למקום הפרוץ והשומם, והיא ניתנת כמתנה .מיד הבורא ללא תמורה חידש: במדבר סיני, לרמוז שכל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר)(במדבר א, א הכלי יקר אינו זוכה לתורה, שהתורה ניתנה במדבר, באש ובמים, שהם דברים הניתנים בחינם לכל. הוא מעמיק ביסוד הענווה והנגישות של התורה לכל דורש, ומדגיש כי כשם שהמדבר מופקר .וניתן בחינם, כך גם התורה חייבת להיות נגישה ללא חסימות של ממון , ביאר כי המדבר רומז לענווה הגדולה)(במדבר א, א רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש שרק מתוכה אפשר לקבל את התורה במתנה גמורה, ומכאן שהתורה במהותה אינה דבר .הנקנה בכסף אלא בביטול היש נפנה כעת אל היכלם של רבותינו חכמי המשנה והתלמוד, אשר ברוח קודשם ובבינתם הרחבה חשפו בפנינו את יסודות הדין וההנהגה בשאלת השכר בעבור הלימוד, והראו לנו .כיצד השממה המדברית והחינמית משתקפת בהלכות הקצובות לדורות למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בשלושה דברים ניתנה)(במדבר א, ז איתא במדרש רבה . ובמים מנין)(שמות יט, יח "התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין: "והר סיני עשן כולו , ובמדבר מנין "וידבר ה' אל משה)(שופטים ה, ד "שנאמר: "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים במדבר סיני", ולמה ניתנה בג' דברים הללו? אלא מה אלו חינם לכל באי העולם כך דברי הוי כל צמא לכו למים. המדרש קובע מסמרות ביסוד)(ישעיה נה, א תורה חנם הם שנאמר ,המציאות של התורה – היא נחלת הכלל, וכל המבקש ליטול ממנה אינו צריך לשלם דמים .כשם שהאש, המים והמדבר אינם עומדים למכירה אלא מופקרים הם לכל חי מובא: אמר שמואל לא שנו אלא מקרא אבל מדרש)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת נדרים אסור. הגמרא דנה שם בדין המודר הנאה מחברו, האם מותר לו ללמדו תורה, ומחלקת בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. הסוגיה מסיקה כי יש חילוק מהותי בין המקרא, שעליו ניתן :, שאותו יש ללמד בחינם. המקור לכך הוא מהפסוק)(תורה שבעל פה ליטול שכר, לבין המדרש – מה אני בחנם אף אתם נמי)(דברים ד, ה "'"'רְ אֵ ה לִמַּ דְ תִּ י אֶ תְ כֶם חֻ קִּ ים וּמִ שְ ׁ פָּ טִ ים כַּ אֲשֶ ׁ ר צִ וַּנִי ה בחנם. משה רבנו קיבל את התורה מפי הגבורה ללא תשלום, וכך נצטווה להעבירה הלאה פירש: רב אמר – מאי טעמא התירו למשקל)(במקום לדורות עולם ללא נטילת שכר. רש"י שכר מן המקרא, מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין התינוקות שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים, ולא שכר לימוד המקרא. רב מסביר כי ההיתר במקרא אינו על עצם החכמה, אלא על המלאכה הצדדית של שמירת הילדים, מעין שירות .של שמרטפות, מה שאין כן בגדולים הלומדים מדרש ואינם צריכים שימור

.עוד באותה סוגיה בנדרים, מובאת דעתו של רבי יוחנן: ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים ,רבי יוחנן סובר כי השכר המותר במקרא הוא עבור הטורח בלימוד הנגינה ופיסוק המקראות )(במקום דברים שהם בבחינת מלאכה ואינם בכלל האיסור של "מה אני בחינם". התוספות מבארים את עומק הקושיא: וכי מה ההבדל בין מקרא למדרש, הרי בשניהם למדנו "מה אני בחינם"? אלא שבמדרש אין שכר פיסוק טעמים או שכר שימור שיכול להצדיק את נטילת .הממון, ולכן שם האיסור נשאר בעינו " ביאר: "רְ אֵ ה לִמַּ דְ תִּ י אֶ תְ כֶם חֻ קִּ ים וּמִ שְ ׁ פָּ טִ ים)(פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים :"– מה אני בחנם, אף אתם בחנם. יכול מקרא ותרגום כן? תלמוד לומר "חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם, ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום. וכי חמיי מתנייא נסבין אגריהון? אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל: שכר בטילין הן נוטלין. הירושלמי נוטלים שכר, ומתרץ ביסוד גדול: השכר)(מדרש מקשה מהמציאות שבה מלמדי המשניות אינו על הלימוד עצמו, אלא הוא "שכר בטלה". המלמד אינו מקבל כסף על דברי התורה, אלא על כך שהוא מבטל ממלאכתו האחרת שיכול היה להרוויח בה ממון, ובכך נמצא שפרנסתו .נשמרת למרות שהוא עוסק בקודש נעפיל כעת אל היכליהם של רבותינו הראשונים, אשר ניצבו כחומה בצורה להגדרת גבולות הקדושה והחולין, וביארו לנו כיצד יכול האדם המקדיש חייו לתורה להתקיים בתוך עולם .של חומר מבלי לחלל את קדושת הלימוד כתב: כל המשים)(הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"י רבינו משה בן מימון, הרמב"ם, בספרו יד החזקה על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. בביאורו הנוקב והחריף הוא מציב רף עליון של נקיות, שכן לשיטתו התורה חייבת להיות חופשית מכל אינטרס כלכלי, ועל החכם לעמול לפרנסתו במלאכה ולא כי מי שמשתמש בתורה)(ד, ו להשליך עצמו על הציבור. הוא מוסיף בפירושו למסכת אבות כקרדום לחפור בה הופך את הקודש לכלי שרת של צרכיו הגשמיים, דבר הנוגד את מהותה .של התורה שניתנה במדבר בחינם חידש וביאר את צד ההיתר: וראינו כל)(על הרמב"ם שם רבינו יוסף קארו בספרו כסף משנה חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור וכו' ואפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והייתה התורה משתכחת ח"ו. בביאורו הוא יוצק מים על ידינו ומסביר כי אף שהרמב"ם צודק מצד שורת הדין האידיאלית, הרי שלמעשה, כדי להבטיח את קיום התורה לדורות, התירו חכמים ליטול שכר כדי שיוכלו .המלמדים להתמסר לתפקידם ללא דאגות פרנסה המבטלות את הלימוד כתב: דאע"ג דמדרש אסור)(דף לז עמוד א רבינו ניסים, הר"ן, בחידושיו למסכת נדרים למשקל עליה שכר היינו דוקא כשמלמדו בחינם אבל היכא דמלמדו בשכר מהני ליה השכר שהיה לו ליתן. הוא מבאר את דברי הגמרא ומדייק כי האיסור לקבל שכר על מדרש הוא

,כה חזק, עד שמי שמלמד בחינם נחשב כמהנה את חברו ב"שכר" שהחבר היה אמור לשלם ומכאן שהכלל "מה אני בחינם" הוא יסוד שאין לזוז ממנו אלא במקומות שבהם התירו .חכמים מטעם אחר כתבו: וכי תימא מה אני בחנם אף אתם)(דף כט עמוד א בעלי התוספות במסכת בכורות בחנם והא חזינן דשקלי שכר תרדו ומתניא? וי"ל דהיינו שכר בטלה דמוכח. בביאורם הם מיישבים את הסתירה שבין המציאות שבה מלמדים נוטלים שכר לבין הדין, ומסבירים שהשכר אינו על הלימוד עצמו אלא פיצוי על הזמן שהמלמד יכול היה לעסוק בו במלאכה .אחרת ולהשתכר, וזהו "שכר בטלה" המותר אף בתורה שבעל פה כתב: ונהגו האידנא שנוטלין)(פרק ד סימן ה רבינו אשר, הרא"ש, בספרו על מסכת בכורות שכר בין על תורה שבכתב בין על תורה שבעל פה וכו' והיינו טעמא משום שכר בטלה. הוא מאושש את המנהג וקובע כי השכר ניתן על כך שהמלמד מפנה את זמנו ומתבטל מעסקיו כדי .להנחיל תורה לאחרים, ובכך הוא הולך בדרכו של הירושלמי שהתיר נטילת שכר מטעם זה נצעד כעת אל עבר היכליהם של רבותינו גדולי האחרונים והפוסקים, אשר העמיקו בחקר הסוגיה והתוו את השביל המעשי שבו צועדת האומה, תוך שקלול הצורך הקיומי של .המלמדים אל מול קדושת התורה שניתנה בחינם , פסק: מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר)(יו"ד רמו, ה מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר. לא מצא מי שילמדנו בחנם, ילמוד בשכר. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס, שרי, ואפילו יש לו, אם הוא שכר בטלה דמוכח, שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו, שרי. בביאורו הוא קובע את ההלכה למעשה, תוך שהוא מביא את היסודות שראינו בראשונים. מרן מדגיש כי אף שמעיקר הדין בתורה שבעל פה הכלל הוא "מה אני בחינם", הרי שהמציאות והצורך בפרנסה .הולידו את היתר שכר הבטלה, המאפשר למלמדים להתמסר לתלמידיהם כתב: ולכן נהגו בכל מקומות ישראל)(יו"ד רמו, ה רבי משה איסרליש, הרמ"א, בהגהתו שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. ודווקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. הרמ"א מבאר ;כי השכר הניתן לרבנים אינו רק לצורך פרנסתם האישית, אלא כדי לשמור על כבוד התורה .אדם העסוק במלאכה בזויה לפרנסתו עלול לגרום לכך שהבריות יזלזלו בתורה שהוא מייצג עם זאת, הוא מסייג וכותב כי מי שעשיר ויכול להתפרנס ללא שכר התורה, ראוי לו שיחמיר .על עצמו כמידת חסידות חידש וכתב: ואמת שאל"כ)(חולין ג, ט רבי שלמה לוריא, המהרש"ל, בספרו ים של שלמה כבר הייתה בטלה תורה מישראל, כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה, וגם להתפרנס ממעשה ידיו. ועוד אני אומר, מי שהוא בעל ישיבה ומרביץ תורה ברבים וכו' עוון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים. הוא הופך את המבט המקובל וטוען שקבלת השכר אינה רק היתר בדיעבד, אלא לעיתים היא חובה גמורה; מי שמסוגל להרביץ תורה ברבים ומסרב לקבל .שכר ובכך נאלץ לבטל תורה לצורך מלאכה, הרי הוא חוטא לתפקידו הציבורי

ביאר כי ההיתר ליטול שכר בטלה הוא רחב)(יו"ד רמו רבי יואל סירקיש בספרו בית חדש מאוד, שכן בזמננו אין התורה נקנית אלא על ידי לימוד רצוף ועיון מעמיק, ודבר זה אינו מתאפשר למי שראשו ורובו בעסקי העולם הזה. לכן, לשיטתו, השכר נחשב כהכרחי לעצם .קיום התורה ומפרשי השולחן)(סימן רמה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה ערוך האחרונים, דנו רבות בשאלה האם מותר להעלות את שכר הלימוד מעבר למינימום הנדרש. הם ביארו כי כיוון שההיתר מבוסס על שכר בטלה או על הצורך בפרנסה ברווח כדי שיוכל ללמוד ביישוב הדעת, הרי שכל סכום המקובל באותה מדינה נחשב כחלק מן ההיתר ."'הכללי של "עת לעשות לה נמשיך בנתיב המאיר אל עבר היכליהם של גדולי הדור ובני דורנו, הממשיכים להורות לנו את הדרך בתוך נפתולי המציאות המשתנה, ומבארים כיצד נשמר חותם הנצח של התורה גם .כאשר המבנה הכלכלי של עולמנו דורש פתרונות מעשיים להחזקת לומדיה כתב: שמי)(חלק ז, יו"ד סימן יז אות ג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר שהוא רב ומורה הוראה מקבל משכורתו מקופת הצבור, ואין שום מדת חסידות להימנע מזה. הראשל"צ מבאר כי בזמננו אין כל עניין להחמיר ולהימנע מקבלת שכר, שכן האחריות המוטלת על כתפי תלמידי החכמים היא כבדה מנשוא, ואם ינסו לעסוק במלאכה אחרת .לא יוכלו להקדיש את זמנם לטרוח בתורה כראוי, והייתה התורה משתכחת מישראל ח"ו הוא פוסק כי קבלת השכר היא הדרך להגדיל תורה ולהאדירה, ואין בזה שום שמץ של פגם .ביראת השמיים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשיעוריו המופלאים חידש כי ההיתר ליטול שכר כיום אינו נשען רק על הדין היבש, אלא על ההבנה העמוקה שתפקיד הרב והמלמד הוא עבודה במשרה מלאה הדורשת ריכוז נפשי וזמינות מתמדת. כתב: שראינו שגדולי עולם מסרו נפשם כדי שיוכלו המלמדים להתפרנס בכבוד, שכן בזמן שהמלמד פנוי מדאגות הלחם, הוא יכול להשקיע את כל מרצו בנשמתם של התלמידים. הוא מדגיש כי השכר הניתן בימינו למורים בבתי הספר ובתלמודי התורה הוא בבחינת שכר בטלה גמור, שכן הם מבטלים את .יכולתם לעסוק במקצועות אחרים כדי להנחיל את המסורת לדור הבא " ביאר כי היסוד של "מה אני בחינם)(מנחת אשר מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו על הסוגיה נשמר בכך שאין אדם רשאי למכור את גופי התורה כסחורה בשוק, אך הטורח, הזמן, והכנת השיעורים הם דברים הניתנים לתגמול. כתב: שהתורה במהותה היא אכן חינמית כמדבר, אך הכלי שדרכו היא עוברת – שהוא האדם המלמד – זקוק לתחזוקה ולפרנסה. לשיטתו, השכר אינו על ה"חפצא" של התורה אלא על ה"גברא" שמוסר אותה, ובכך נשמרת ההבחנה בין .קדושת התורה לבין צרכי העולם הזה ביאר את חשיבות קבלת השכר)(חלק ח סימן רו מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי דווקא כדי לשמור על רמת הלימוד. כתב: שאם המלמדים יהיו רעבים ללחם או טרודים

במחייתם, איכות הלימוד תפגע אנושות, ואין זה כבוד התורה שתהיה נלמדת מתוך עוני ומחסור המבלבלים את הדעת. הוא מחזק את ידי המלמדים ליטול שכרם בלב שלם, שכן .זהו כלי שרת הכרחי להמשכיות הדורות הקשה על דברי המדרש שהזכרנו)(במדבר רבי צדוק הכהן מלובלין בחיבורו פרי צדיק בתחילה: דהרי ענין אש ומים שניתנה תורה בהם, אין להם שום שייכות לפרשה זו, ואפילו מדבר שהוזכר כאן במדבר סיני, מכל מקום טפי הווה ליה להמדרש לקבוע דרשתם בפרשת יתרו בשעת מתן תורה. הוא מחדש שהזכרת המדבר דווקא כאן באה ללמדנו שהתורה נשארת בחינם גם בתוך הסדר של החיים, המניינים והמחנות, להורות שהמהות הפנימית .שלה אינה משתנה לעולם, גם כשהיא מתלבשת בתוך מסגרות של הנהגה אנושית היסודות שלמדנו מן המדבר ועד לפסיקת האחרונים מולידים השלכות מעשיות ברורות בניהול המוסדות ובהנהגת המלמדים בימינו. הנפקא מינה הראשונה היא הגדרת מהות ,התשלום במוסדות החינוך. כאשר הורים משלמים שכר לימוד לתלמוד תורה או לישיבה עליהם לדעת כי אין הם "קונים" את התורה עבור בנם, שהרי התורה היא הפקר וניתנה ,בחינם לכל דורש. התשלום מוגדר הלכתית כשכר בטלה למלמדים, שכר שימור על הילדים ותשלום עבור התנאים הסביבתיים המאפשרים את הלימוד. הבנה זו משנה את כל היחס של ההורה כלפי המוסד; אין מדובר בעסקה מסחרית רגילה, אריזה של ידע תמורת כסף, אלא .בשותפות בהחזקת תלמידי חכמים כדי שיוכלו להעביר את המסורת הלאה נפקא מינה נוספת עולה בנוגע לזכותם של המלמדים לתבוע את שכרם. למרות שהתורה ,"ניתנה בחינם, מרגע שנכנסו המלמדים למסגרת של "שכר בטלה" או "שכר פיסוק טעמים הרי שחלים עליהם כל דיני פועלים שביו"ד ובחו"מ. המוסד מחויב לשלם להם שכר הוגן ומכובד, ואין הוא יכול להשתמש בטיעון שהתורה צריכה להינתן בחינם כדי לקפח את שכרם. אדרבה, כפי שלמדנו מהמהרש"ל ומהראשל"צ רבנו עובדיה יוסף, חובה על הציבור להעניק למלמדים שכר שיאפשר להם לעסוק בתורה ברווח וביישוב הדעת, כדי שלא .תשתכח תורה מישראל עוד נפקא מינה חשובה נוגעת לדין של אדם עשיר המבקש ללמד תורה. כפי שראינו בדברי הרמ"א, מי שיש לו מקור פרנסה אחר ואינו זקוק לשכר לצורך מחייתו, ראוי לו לנהוג במידת חסידות וללמד בחינם, כדי לשמר את המודל המקורי של "מה אני בחינם אף אתם בחינם". עם זאת, במקומות שבהם גביית שכר היא תקנה קבועה של המוסד למען הסדר הטוב ומניעת זלזול במלמד, גם העשיר יכול לקבל את שכרו ולתרום אותו לצדקה, ובכך .לצאת ידי כל השיטות לבסוף, עולה השאלה של לימוד תורה פרטי בשכר. אדם המבקש מחברו ללמדו גמרא או הלכה בבאופן פרטי, רשאי המלמד לבקש שכר בטלה עבור הזמן שהוא מקדיש לכך. אך אם מדובר באדם שאינו עוסק במלאכה אחרת וזמנו פנוי, עליו להיזהר שלא להפוך את הלימוד למקור פרנסה העומד בפני עצמו ללא הצדקה של "שכר בטלה דמוכח", אלא אם כן מדובר .במקום שבו נהגו כך כדי לאפשר ללומדים להתקיים

העומק הטמון במתח שבין חינמיות התורה לבין הצורך בשכר חושף בפנינו את מהותה הכפולה של התורה בעולמנו. מחד גיסא התורה היא חכמה אלוקית מופשטת שאין לה דמים ואין לה ערך כספי כלל, ומאידך גיסא היא חייבת להתלבש בתוך כלים אנושיים, בתוך גוף ונפש שזקוקים ללחם ולבגד. המדבר שבו ניתנה התורה מלמדנו כי בבסיסה התורה היא מעל ,לכלכלה, מעל לחילופי סחורות ומעל לערך שוק. היא המתנה הגדולה ביותר של הבורא לנברא וככזו היא חייבת להישאר נגישה לכל אדם ללא קשר למצבו הכלכלי. הכלל מה אני בחינם אף .אתם בחינם אינו רק תקנה טכנית, אלא הוא הצהרה על מהות התורה כאור שאינו ניתן למכירה אולם דווקא מתוך ההבנה שהתורה היא מעל לכל מחיר, עולה החובה של הציבור לדאוג .ללומדיה. אם התורה הייתה מוצר מדף רגיל, היה לה מחיר קצוב המבוסס על היצע וביקוש אך כיוון שהיא נשמת אפו של העם, האחריות לקיומה מוטלת על הכלל. השכר שנוטלים המלמדים אינו מחיר התורה אלא מחיר הקיום של נושאי התורה. ההיתר של שכר בטלה הוא גשר דק ומדויק המחבר בין האידיאל לבין המציאות; הוא מאפשר לאדם להיות מחובר .אל החול מבחינה טכנית כדי שיוכל להיות פנוי אל הקודש מבחינה תודעתית הרעיון העמוק כאן הוא סוד הצמצום. כדי שהתורה תשרה בעולם הזה, היא צריכה להצטמצם לתוך מסגרות אנושיות. המלמד הוא המתווך המוריד את האש מהר סיני אל תוך .כיתת הלימוד, וכדי שיוכל לעשות זאת הוא צריך להיות משוחרר מכבלי דאגת הפרנסה השכר הוא הכלי שבו הציבור מביע את הערכתו לא רק למלמד כפרט, אלא לערך של התורה עצמה. כאשר אנו משלמים שכר לימוד, אנו בעצם אומרים: אנו יודעים שהתורה עצמה היא חינם, אך אנו מקדשים את זמנך ואת חייך שמוקדשים לה, כדי שתוכל להמשיך ולהיות .עבורנו הצינור שדרכו זורם דבר ה' מן המדבר אל הישוב בבואנו להעמיק בנבכי הנפש אל מול סוגיית השכר והלימוד אנו מגלים כי המדבר אינו רק מקום גיאוגרפי אלא הוא מצב תודעתי שבו האדם נדרש לעמוד בכל יום מחדש. השאלה האם לגבות שכר עבור התורה נוגעת בשורש הקשר של האדם עם בוראו ועם שליחותו בעולם. במישור הנפשי המדבר מייצג את היכולת של האדם להיות ריק מאינטרסים אישיים ומחשבונות של כדאיות גשמית כדי להפוך לכלי קיבול לאמת. כאשר חז"ל מלמדים אותנו שהתורה ניתנה בחינם הם בעצם מורים לנו על הדרך להנהגה עצמית: כל חכמה וכל מעשה קודש צריכים לנבוע מתוך מקום של התבטלות, מתוך הבנה שהאור שאני מעביר אינו שייך .לי אלא הוא פיקדון אלוקי המיועד לכלל מצד האמונה ההיתר ליטול שכר בטלה הוא שיעור עצום במידת הביטחון ובהנהגת השילוב שבין שמיים לארץ. המלמד המקבל את שכרו מהציבור נמצא במתח מתמיד; עליו לזכור כי פרנסתו אמנם מגיעה בדרך הטבע דרך המוסד או ההורים אך שורשה הוא בברכת ה' על עמלו בקודש. הנהגה זו דורשת מהאדם אצילות נפש – להיות מעורב בחיי המעשה ובדאגות הכלכלה מבלי שהללו יכתימו את טהרת הלימוד שלו. זוהי קריאה למלמד וללומד כאחד שלא להפוך את התורה למקצוע במובן המצמצם של המילה אלא לראות בשכר אמצעי טכני .בלבד המאפשר לנשמה להישאר חופשייה ומשוחררת במרחבי המדבר הרוחני

בהיבט של הנהגת הנפש הסוגיה מלמדת אותנו על ערך הנתינה ללא תנאי. כשם שהבורא נתן לנו את התורה בחינם כך על האדם לשאוף לכך שעיקר פועלו בעולם יהיה מתוך חסד ונתינה שאינה תלויה בדבר. השכר שאנו גובים או משלמים הוא הצורך של העולם המיושב והמוגבל אך השאיפה הנפשית צריכה תמיד להיות אל עבר המדבר – אל המקום שבו הנתינה היא טבעית ופשוטה כמו מים ואש. אדם המאמץ הנהגה זו בחייו מגלה כי ככל שהוא משחרר את האחיזה בבעלות ובתגמול על מעשיו הטובים כך הוא זוכה לשפע פנימי גדול יותר .ולחיבור עמוק יותר אל מקור החיים העמידה אל מול המצפן המוסרי העולה מסוגיית השכר בלימוד התורה מחייבת אותנו לבירור נוקב בטוהר המניעים של כל פעולה ופעולה שאנו עושים למען הקודש. המצפן הזה מורה לנו כי גם בתוך עולם שבו המטבע עובר לסוחר והצורך בפרנסה הוא הכרח קיומי עלינו לשמור על גרעין פנימי של קדושה שאינו עומד למכירה לעולם. המוסר הנלמד מהמדבר הוא מוסר של אחריות ללא בעלות; המלמד נושא באחריות כבדה להעברת השמועה בדייקנות ובמסירות אך עליו להישמר מן התחושה שהתורה היא קניינו האישי אותו הוא מוכר לאחרים. המצפן מכוון אותנו להבין כי השכר הוא אמצעי להחזקת הגוף אך הלב חייב .'להישאר מופקר בחינם לכל תלמיד ולכל מבקש ה מבחינה מוסרית הידיעה שהתורה ניתנה במדבר באש ובמים מטילה עלינו חובה של הוגנות ורגישות חברתית. אם התורה היא נחלת הכלל בחינם הרי שכל חסם כלכלי המונע מילד או מאדם ללמוד תורה הוא פגם במוסר היהודי המקורי. המצפן המוסרי דורש מן .המוסדות ומן הקהילה לוודא שהשכר הנגבה אינו הופך לקיר המפריד בין הצמא לבין המים הצדק המוסרי כאן הוא דו צדדי: חובה על הציבור לשלם שכר מכובד למלמדים כדי שלא יתבזו בתורתם וחובה על המערכת לוודא שהתורה נשארת נגישה לכל שכבות העם ללא .יוצא מן הכלל במישור האישי המצפן הפנימי הנבנה מתוך הדברים קורא לאדם לבחון את מידת הענווה :שלו. כאשר אנו עוסקים בדברים שבקדושה ועולה שאלת התגמול עלינו לשאול את עצמנו האם אני פועל כאן כבעל הבית המבקש למקסם רווחים או כשליח נאמן המבקש רק את היכולת להמשיך בשליחותו? המדבר שבתוכנו הוא המקום שבו אנו מוותרים על הגאווה שבחכמה ועל הציפייה להאדרה אישית ומבינים כי הזכות הגדולה ביותר היא עצם היותנו חוליה בשרשרת מסירת התורה. מוסר זה מגן עלינו מפני הפיכת הקודש לקרדום ומבטיח .כי דברי התורה יישארו חיים ורעננים בתוכנו כביום נתינתם בסיני ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום, בראש ובראשונה את ההכרה כי בכל אינטראקציה של לימוד והשפעה, עלינו לייצר "מרחב מדברי" – מקום שבו אנו מעניקים מעצמנו ללא תנאי ,וללא ציפייה לתמורה מיידית. כשאדם מלמד את חברו, מדריך את בנו או מייעץ לעמיתו עליו לזכור כי הערך האמיתי של הנתינה נמצא ביכולת להיות "הפקר", להעביר את הטוב הלאה מתוך תחושת שליחות טהורה שאינה נמדדת במונחים של כדאיות כלכלית. תובנה נוספת היא היכולת להפריד בין הצרכים הטכניים של הקיום לבין המהות הרוחנית; אדם

,"יכול לעסוק במשא ומתן ובצורכי פרנסה, אך עליו לשמור על פינה אחת בלב שהיא "בחינם מקום שבו הוא עוסק בתורה ובחסד רק מפני שהם אמת, מבלי לערב בהם שיקולים של רווח והפסד. היכולת הזו מבטיחה שהרוח תישאר חופשיה גם בתוך כבלי החומר. ולבסוף, עלינו לאמץ את מוסר האחריות הקהילתית – להבין כי החזקת לומדי התורה ומלמדיה אינה נטל אלא זכות ושאיפה להבטיח שהמעיין לא ייפסק, ובכך כל אחד הופך לשותף פעיל במעמד .הר סיני הפרטי של הדור הבא :עיקר העניין:עיקר העניין המזדקק מתוך עמקי הסוגיה הוא ההבנה המרעידה כי התורה, אף שהיא מתלבשת במלבושי העולם הזה ונזקקת למערכות של שכר ופרנסה כדי להתקיים בישובו של עולם, נותרת במהותה בת חורין וחינמית כביום הינתנה במדבר סיני. המתח שבין ה"חינם" האלוקי לבין ה"שכר" האנושי אינו סתירה, אלא הרמוניה מופלאה המלמדת אותנו כי הקדושה זקוקה לכלים גשמיים כדי לשכון בתוכנו, אך הכלים לעולם אינם מגדירים את האור. התורה ניתנה במדבר, באש ובמים, כדי לחקוק בתודעתנו לדורות כי כל יהודי, בכל מצב, הוא בעלים שווה על אוצר החכמה, וכי המלמד המקבל את שכרו אינו מוכר את התורה אלא מקבל את האפשרות להתבטל אליה ולהיות צינור נקי עבורה. בסופו של יום, כאשר אנו משילים את קליפות הבעלות והממון, אנו מגלים כי התורה היא מתנת חינם מבורא עולם, וכי רק מי שעושה עצמו .כמדבר הפקר, זוכה שהיא תהיה לו לנחלת עולם ולמקור חיים נצחי השאלה האם מותר לגבות שכר עבור לימוד תורה מובילה אותנו למסע עמוק בין מרחבי המדבר לבין צורכי הישוב, כשהיא חושפת את המתח המובנה שבין רוח לחומר. דרך פסקיהם של גדולי הדורות, מהרמב"ם שהחמיר באיסור הנאה מדברי תורה ועד הכסף משנה ומרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף שהתירו ואף .חייבו מתן שכר למלמדים למען קיום התורה, נפרס בפנינו המודל היהודי הייחודי המדבר מלמדנו כי התורה היא הפקר וניתנת בחינם לכל דורש, אך המציאות האנושית מחייבת אותנו לבנות "שכר בטלה" ו"שכר שימור" כדי לאפשר לנושאי האור להתמסר לשליחותם ביישוב הדעת. המסקנה העולה היא קריאה לאיזון עדין: שמירה על טהרת הלימוד כמתנת חינם אלוקית, לצד אחריות חברתית נעלה הדואגת לפרנסת המלמדים ברווח, כדי שהאש שנדלקה בסיני תמשיך להאיר .בלבבות ללא מצרים וללא חסמי ממון