קודש במערה – מדוע הקפיד רשב"י על העוסקים ביישובו של ?עולם

?עולם ביציאתו מן המערה, לאחר שנים של התעלות וזיכוך במעמקי האדמה, נתקל התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי במראה המטלטל את נפשו: יהודים העוסקים בחרישה

קודש במערה – מדוע הקפיד רשב"י על העוסקים ביישובו של ?עולם ביציאתו מן המערה, לאחר שנים של התעלות וזיכוך במעמקי האדמה, נתקל התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי במראה המטלטל את נפשו: יהודים העוסקים בחרישה ובזריעה. בעיניו הקדושות, שראו את האור הגנוז, נתפס המעשה הזה כהפקרת חיי עולם עבור חיי שעה, עד שכל מקום שנתנו בו הוא ובנו את עיניהם – מיד היה נשרף. השאלה זועקת מעצמה: כיצד התיישבה דעתו של רשב"י להעניש את העוסקים במלאכה, והלא הוא עצמו דרש שיוצאים ידי חובת תלמוד תורה בקריאת שמע שחרית וערבית? האם ייתכן שמי שדרש להקל על המון העם, יחמיר עד כדי שריפת שדותיהם של אלו המקיימים את העולם במלאכת כפיים? אנו ניצבים מול סתירה מרתקת בין דברי רשב"י בגמרא במסכת ברכות לבין דבריו במסכת מנחות, סתירה המקפלת בתוכה את הסוד .הגדול של קיום העולם בכוח התורה מתוך סערת האש שיצאה מעיני התנאים, אנו שבים אל המילים הפשוטות והנצחיות .של התורה, המשרטטות את סדר יומו של היהודי בעולמו של הקדוש ברוך הוא .)(ויקרא כה, ג ""שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה , כתב שש שנים תזרע שדך, התורה קבעה זמן)(ויקרא כה, ג רבנו שלמה יצחקי, רש"י רהב תשרפ 39 39 למלאכה וזמן לשביתה, ובכך היא נותנת לגיטימציה לעסק השדה בשנים כתיקונן. מכאן עולה פליאתו של רשב"י: אם התורה נתנה זמן למלאכה, מדוע נחשב הדבר כזניחת ?חיי עולם , ביאר בפרשת "ואספת דגנך" כי התורה)(דברים יא, יד רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן ,מבטיחה את ברכת היבול כתוצאה מעשיית רצונו של מקום. רשב"י, בעומק מבטו פירש זאת כך שעיקר הרצון הוא העסק בתורה, והמלאכה אינה אלא תוצאה של חסרון .במעלה הרוחנית . פירש על הפסוק "ודברת בם" – בכל עת ובכל שעה)(דברים ו, ז רבי אברהם אבן עזרא זוהי התביעה המקסימליסטית שעמדה לנגד עיני רשב"י בצאתו מהמערה, הדורשת .מהאדם להיות דבוק במקור החיים ללא הפסק חידש כי התורה נתנה את שנות המעשה כדי להכין)(ויקרא כה, ג רבי עובדיה ספורנו את האדם לשנת השבת. רשב"י הקפיד על כך שההכנה הפכה לעיקר, והאדם שוקע בחיי .השעה ושוכח את התכלית שעבורה ניתנה לו הארץ , כתב כי האדם נמשל לעץ השדה, וכשם)(ויקרא כה, ב רבי אפרים לונשיץ הכלי יקר שהעץ זקוק למים, כך הנפש זקוקה לתורה. לפיכך, כשראה רשב"י אנשים העוסקים .בהשקיית השדה במקום בהשקיית הנפש, בערה בו חמתו על אובדן המדרגה ,", ביאר את הפסוק "ובתורתו יהגה יומם ולילה)(תהלים א, ב רבי מאיר ליבוש המלבי"ם .שההגייה בתורה צריכה להיות הקבע של האדם, ואילו המלאכה היא רק הכרח צדדי .רשב"י בצאתו מהמערה ראה עולם שבו ההכרח הפך לקבע, והקבע הפך לטפל מתוך האש המלחכת את השדות, אנו צוללים אל ים התלמוד, שם נפרשת היריעה .הרחבה של המחלוקת המהותית על תפקידו של האדם בעולמו : מתואר הרגע הדרמטי שבו יצאו רשב"י ובנו מהמערה)(דף לג ע"ב בגמרא במסכת שבת חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמרו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. כאן נחשף המתח בין הראייה הצרופה של יושבי המערה לבין המציאות .הארצית שבה חפץ הבורא ," מובא היסוד למחלוקת: תנו רבנן "ואספת דגנך)(דף לה ע"ב בגמרא במסכת ברכות ?מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן :תלמוד לומר "ואספת דגנך", הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה... תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים. רשב"י רואה בביטול ."התורה לצורך מלאכה חסרון בעשיית "רצונו של מקום 40 40 מצינו את הצד השני של המטבע, המעורר את)(דף צט ע"ב בגמרא במסכת מנחות התמיהה הגדולה. רבי יוחנן משום רשב"י אומר: אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים "לא ימוש". הגמרא שם אף מציינת שדבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ כדי שלא יפרקו עול, אך מבחינת הדין – זהו המינימום הנדרש. מכאן עולה ?הסתירה: אם קריאת שמע מספיקה, מדוע שרף רשב"י את שדות החורשים בסוגיית תנורו של עכנאי, אנו למדים את היסוד)(דף נט ע"ב בגמרא במסכת בבא מציעא ש"לא בשמים היא". אף על פי שיצאה בת קול, חכמים לא השגיחו בה לעניין פסיקת הלכה. דבר זה מעצים את השאלה על רשב"י: האם הבת קול היא זו ששינתה את דעתו ?ההלכתית, והרי הכלל הוא שאין משגיחין בבת קול , נאמר כי בעוון ביטול תורה חרב בא לעולם. רשב"י)(פרק מא במדרש אבות דרבי נתן שהיה חדור בתחושת האחריות לקיום העולם, ראה במלאכה לא רק "חיי שעה", אלא .סכנה קיומית ליציבות העולם כולו, התלוי בכל רגע ורגע בהבל פיהם של לומדי התורה מתוך הלהבות המטהרות של הדיון התלמודי, אנו עולים אל היכליהם של רבותינו הראשונים, המיישבים את דעתו של רשב"י ומבארים את עומק הנהגתו ואת היחס שבין .פסק ההלכה לבין חובת המציאות , ביאר יסוד גדול בעניין הבת קול. לדעתו)(בפירושו למסכת ברכות יט ע"ב רבנו ניסים גאון הבת קול לא באה לשנות את ההלכה הצרופה, אלא היא באה כניסיון לחכמים לראות אם יניחו את הקבלה שבידם עבור קול מן השמים. בכך הוא מיישב את הקושיה מהסוגיה של "לא בשמים היא" – הבת קול אינה "פוסקת" הלכה, אלא היא מעוררת את החכמים .לבחון מחדש את הנהגתם בהתאם לצורך השעה ולמדרגת הדור , פסק להלכה שכל איש מישראל)(הלכות תלמוד תורה פרק א רבנו משה בן מימון, הרמב"ם ,חייב בתלמוד תורה, בין עני ובין עשיר. עם זאת, הוא מדגיש שמי שאין לו מה יאכל יעשה מלאכה מעט כדי פרנסתו ויקבע עתים לתורה. מכאן נלמד שגם לדעת הראשונים הפוסקים כרבי ישמעאל, המלאכה היא רק "כדי פרנסה" ולא כמטרה בפני עצמה, וייתכן .שרשב"י הקפיד על אלו שהפכו את המלאכה לעיקר ושכחו את הטפל , ביאר שרשב"י ובנו היו)(בפירושו למסכת שבת לג ע"ב רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש במדרגה של מלאכים בצאתם מהמערה. לפיכך, השריפה ששרפו בעיניהם לא הייתה עונש משפטי רגיל, אלא תוצאה ישירה של מפגש בין קדושה עליונה למציאות חומרית שאינה מזוככת. לפי הרא"ש, הקפדתם הייתה על כך שהעולם מסוגל להגיע למדרגה .גבוהה יותר, והאנשים "מסתפקים" בחיי שעה , חידש כי המחלוקת בין רבי ישמעאל)(ברכות לה ע"ב רבנו מנחם המאירי, בית הבחירה לרשב"י אינה על עצם ההיתר לעבוד, אלא על המינון והמדרגה. לדעת המאירי, רשב"י רהב תשרפ 41 41 מדבר על יחידי סגולה שראוי להם שתורתם תהיה אומנותם, ואילו רבי ישמעאל מדבר על הנהגת הכלל. הסתירה בדברי רשב"י מיושבת בכך שקריאת שמע מספיקה למי שמוכרח לעמול, אך למי שבידו לעסוק בתורה – "תורה מה תהא עליה" היא .תביעה ממשית , דן בעניין ביטול תורה לעומת גמילות)(בפירושו למסכת פאה רבי שמשון משאנץ, הר"ש חסדים ומלאכה. הוא מדגיש שקדושת התורה היא חיונית לקיום העולם, ומכאן שהקפדת רשב"י נבעה מהבנה שכל רגע של ביטול תורה מסכן את עצם המציאות, ולכן אין זו רק .שאלה של "יציאה ידי חובה", אלא של החזקת העולם מתוך אש המערה אנו באים אל שולחנם של האחרונים, אשר בחנו את המדרגות .השונות בהנהגת רשב"י וחיפשו את הגשר המחבר בין "חיי עולם" לבין המציאות הארצית , מציע תירוץ יסודי המבוסס על)(מערכת ו' כלל ט"ו רבי יוסף ענגיל, בספרו שדי חמד ציר הזמן והשינוי שעבר רשב"י עצמו. לשיטתו, דברי רשב"י במסכת ברכות – התובעים .התמסרות מוחלטת לתורה – נאמרו "קודם צאתו מהמערה" או ברגע היציאה הראשון אז סבר רשב"י שאין כל היתר למלאכה כלל, ומי שעוסק בה מחריב את העולם. אולם לאחר שיצאה בת קול והחזירה אותם למערה לשנה נוספת, "נתקררה דעתם" והם הבינו שיש מקום בעולם גם לאלו שאינם במדרגתם. לכן, דבריו במסכת מנחות, שיוצאים ידי חובה בקריאת שמע, נאמרו לאחר הזיכוך הנוסף במערה, מתוך הכרה במציאותו של .עולם הדורש יישוב , מציב תשתית קיומית להבנת)(שער ד' פרק כ"ה מרן הגר"ח מוולוז'ין, בספרו נפש החיים חרדתו של רשב"י. הוא כותב כי אם היה מצויר רגע אחד שבו העולם כולו פנוי מעסק ,התורה, היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. רשב"י, שחי את המציאות הזו בחושיו הרוחניים ,ראה בחורשים ובזורעים אנשים המנתקים את חבל הטבור של חיות העולם. לדידו "תורה מה תהא עליה" אינה רק שאלה של כמות הלימוד, אלא של החזקת הקיום בכל .רגע נתון , מבאר כי הקפדת רשב"י)(בפירושו למסכת שבת רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א לא הייתה על עצם המלאכה, אלא על ה"הנחה" – "מניחין חיי עולם". הוא דייק בלשון הגמרא: הבעיה לא הייתה שהם עבדו, אלא שהם הניחו את התורה והתמסרו למלאכה מתוך תפיסה שהיא העיקר. על פי זה, מי שקובע עתים לתורה ויוצא ידי חובה בקריאת .שמע, אך לבו נותר דבוק ב"חיי עולם", אינו נכלל בהקפדת רשב"י , דן במתח שבין)(אורח חיים סימן קנה רבי יחיאל מיכל אפשטיין, בעל ערוך השולחן דברי רשב"י להלכה הפסוקה. הוא מסביר שרשב"י מייצג את "מידת חסידות" העליונה ביותר, שבה האדם הופך להיות מרכבה לשכינה. במדרגה זו, כל עיסוק בחומר נתפס 42 42 כביטול, אך התורה ניתנה לכלל ישראל שאינם יכולים לעמוד במדרגה זו, ולכן נפסקה .הלכה כרבי ישמעאל ,מתוך עומק הסוגיה ודברי האחרונים, אנו קרבים אל גדולי הדורות האחרונים המאירים את הנהגתו של רשב"י באור חדש של שליחות וערבות הדדית למען קיום .המציאות כולה מביא את היסוד שגם אם)(ילקוט יוסף, הלכות תלמוד תורה הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף להלכה אנו פוסקים כרבי ישמעאל ש"הנהג בהן מנהג דרך ארץ", הרי שחובה על כל אדם לדעת שעיקר חיותו היא התורה. הוא מסביר שרשב"י לא העניש על עצם המלאכה, אלא על היסח הדעת מהמקור האלוקי המקיים את השדה. לשיטתו, אדם העוסק במלאכה וקובע עתים לתורה, מקיים את רצון השם במדרגתו, אך רשב"י תבע את המדרגה שבה .התורה היא "אומנותו" של כל יהודי ויהודי חידש ביאור נפלא בעניין דברי הבת)(מנחת אשר, שיעורים למסכת שבת מו"ר הגר"א וייס קול. לדעתו, המילים "להחריב עולמי יצאתם" לא היו נזיפה על השריפה הפיזית של "השדות, אלא הודעה על שינוי בתפקיד הקוסמי של רשב"י ובנו. במערה הם היו ה"מנוע הרוחני של העולם, וביציאתם הם הפסיקו את הלימוד שהחזיק את היקום. הבת קול אמרה להם: העולם זקוק לתורה שלכם כדי להתקיים, ואם תצאו ותתבטלו מהלימוד .המוחלט שלכם כדי להקפיד על אחרים – העולם יחרב מחוסר חיות רוחנית נדרש להבנת המושג "תורתו אומנותו" ומבאר שזוהי)(שבט הלוי מו"ר הגרש"ה וואזנר ,מדרגה שבה האדם אינו רק לומד תורה, אלא הוא הופך להיות התורה עצמה. לשיטתו רשב"י הקפיד על כך שיהודים "מניחין חיי עולם" כי הוא ראה בהם פוטנציאל להיות גם הם במדרגת "תורתו אומנותו". הוא מלמדנו שכל לומד תורה בדורנו, בין אם הוא אברך .ובין אם הוא קובע עתים לתורה, נושא על כתפיו חלק מחובת קיום העולם שרשב"י תבע עורר רבות)(החפץ חיים, בספרו תורת הבית הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן על כך שביטול תורה גורם להסתרת פנים בעולם. הוא ראה בדברי רשב"י אזהרה מוסרית וקיומית: כאשר עם ישראל שוקע בחומריות ושוכח את חיי העולם, הוא מאבד את ההגנה הרוחנית שלו. לפי החפץ חיים, האש שיצאה מעיני רשב"י הייתה המחשה מוחשית למה שקורה בעולמות העליונים כאשר התורה נזנחת – המציאות הופכת להיות .דליקה ופגיעה מתוך בירור המדרגות של רשב"י והבנת האחריות הקוסמית המוטלת על לומדי התורה, אנו מבקשים לדלות את ההשלכות המעשיות וההלכתיות העולות מתוך הנהגה .נשגבת זו נפקא מינה ראשונה נוגעת להגדרת "תורתו אומנותו" לעניין פטור ממצוות אחרות רהב תשרפ 43 43 ומחובות ציבוריות. לשיטת רשב"י, כפי שהוסברה בנפש החיים, מי שתורתו אומנותו אינו רק "לומד", אלא הוא מחזיק את קיום העולם בכל רגע. מכאן צומחת ההלכה שמי , שכן הפסקתו תגרום)(במדרגה של רשב"י שתורתו אומנותו פטור מקריאת שמע ומתפילה ל"חורבן" העולם הרוחני. עבורנו, נפקא מינה זו מלמדת על סדרי העדיפויות של בן .תורה ועל החשיבות של רציפות הלימוד ללא הפסקות מיותרות נפקא מינה נוספת עולה לעניין היחס בין עבודה לקביעת עתים לתורה. מדברי רשב"י "במסכת מנחות אנו למדים שגם אדם העמל לפרנסתו יכול לצאת ידי חובת "לא ימוש בקריאת שמע שחרית וערבית. הנפקא מינה למעשה היא שאף אם אדם אנוס לעבוד רוב יומו, אל לו ליפול בדעתו כאילו הוא מנותק מחיי עולם. אם הוא קובע עתים ומחובר בנפשו לתורה, הוא מקיים את חובתו, אך עליו להיזהר מן ה"הנחה" – שלא יהפוך את .המלאכה לעיקר ואת התורה לטפל עוד נפקא מינה קיימת בדיני הנהגת הכלל לעומת הנהגת היחיד. כפי שראינו בשדי חמד, רשב"י חזר בו מהקפדתו על הכלל לאחר שמיעת הבת קול. ההשלכה המעשית היא שיש להפריד בין התביעה העצמית של האדם לעלייה במדרגות הקדושה, לבין המבט שלו על אחרים. אדם המקדיש את חייו לתורה במדרגה גבוהה, אינו יכול להשליך את מדרגתו על הציבור הרחב ולזלזל בעוסקים ביישובו של עולם, שכן העולם זקוק גם .לאלו וגם לאלו .נפקא מינה אחרונה נוגעת לדין פטור מתשלום מכסים ומיסים עבור תלמידי חכמים כפי שהוזכר, רשב"י הקפיד על המלכות המטילה מכסים משום שהדבר מאלץ תלמידי חכמים להתבטל מלימודם. בהלכה נפסק שתלמידי חכמים שאין להם עסק אחר מלבד תורה פטורים מהשתתפות במיסי העיר המיועדים לשמירה וכדומה, וזאת משום .שהתורה שהם לומדים היא היא המגינה על העיר ועל העולם כולו מתוך הלהבות המכלות את השדות אנו עולים אל הבנה רעיונית עמוקה יותר על מהות המאבק שבין "חיי עולם" ל"חיי שעה". רשב"י, בצאתו מן המערה, לא ראה רק חקלאים העובדים את אדמתם; הוא ראה אנשים הבוחרים להשקיע את כל כוחות נפשם – במציאות שהיא בת חלוף, בעוד שהמקור המקיים את אותה מציאות ממש – התורה נותר בקרן זוית. ההרחבה הרעיונית כאן מלמדת אותנו כי העולם אינו עומד על חוקי ,הפיזיקה או הכלכלה בלבד, אלא על זרם פנימי של חיות רוחנית. כאשר זרם זה נפסק .או כאשר האדם שוכח אותו, המציאות כולה מאבדת את זכות קיומה הרעיון של "תורה מה תהא עליה" אינו רק דאגה לספרים שיישארו על המדף, אלא "דאגה לשכינה השורה בעולם. רשב"י הבין כי תפקידו של עם ישראל הוא להיות ה"לב של האנושות, זה המזרים דם וחיות לכל האיברים. אם הלב מפסיק לפעום כדי לעסוק במלאכת הידיים, הגוף כולו בסכנה. האש שיצאה מעיניו הייתה ביטוי לרצון לזכך את 44 44 העולם מן החומריות הגסה המסתירה את האמת. אולם, הבת קול לימדה אותו כי רצון "הבורא הוא שהקדושה תופיע דווקא בתוך המציאות המורכבת, ושגם בתוך "חיי השעה .ניתן למצוא נקודות של חיי עולם זאת ועוד, המושג "תורתו אומנותו" כפי שעולה מהנהגת רשב"י, מגדיר מחדש את המושג "אומנות". בדרך כלל, אדם מתפרנס מאומנותו כדי לחיות. אצל רשב"י, האומנות היא החיים עצמם. הוא אינו לומד כדי לדעת, אלא לומד כדי להיות. הבנה זו מרחיבה את המבט שלנו על כל רגע של לימוד: אין זה צבירת ידע גרידא, אלא מעשה של יצירה .והחזקת כל העולמות כולם במרחבי הנפש פנימה, המערה של רשב"י היא המקום שבו האדם מתנער מכל "המוסכמות החיצוניות ופוגש את האמת העירומה של נשמתו. המאבק בין "חיי עולם ל"חיי שעה" אינו מתרחש רק בשדות הגליל, אלא בכל רגע ורגע בתוך הלב. לכל אדם "יש את ה"שדה" שלו – המטלות, הדאגות והעיסוק בחומר, ולכל אדם יש את ה"מערה שלו – המקום שבו הוא מתחבר לנצח. הקפדתו של רשב"י מלמדת אותנו על הסכנה ,"של שקיעת הנפש בתוך השגרה עד כדי שכחת המקור. כאשר אדם "מניח חיי עולם .הוא למעשה מאבד את הקשר עם המרכז המעניק משמעות לכל מעשיו החיבור לנפש מזמין אותנו לבחון את ה"מבט" שלנו. האש שיצאה מעיני רשב"י היא משל למבט של ביקורת נוקבת, מבט שאינו סובל פשרות ובינוניות. לעיתים, כשאנו חוזרים מרגעים של התעלות, קשה לנו לשאת את המציאות היומיומית האפורה. אך הבת קול "חזרו למערתכם" מלמדת אותנו שיעור עמוק בענווה ובסבלנות: התפקיד של האדם הרוחני אינו לשרוף את העולם בביקורת, אלא להאיר אותו בהדרגה. עלינו ללמוד .לשאת את המורכבות שבין השאיפה למדרגת רשב"י לבין הצורך לחיות בעולם הזה זאת ועוד, התובנה ש"די לעולם אני ואתה" מגלה את כוחו של היחיד. לעיתים אדם חש שמעשיו הקטנים, תפילתו או לימודו, אינם משנים דבר בעולם הגדול והרועש. רשב"י מלמד אותנו שכל רגע של דביקות באמת יכול להחזיק עולם שלם. הנפש שמוצאת את ה"מערה" שבתוכה, את המקום שבו היא "תורתה אומנותה", הופכת להיות מקור של .ברכה וחיות לכל סביבתה, גם אם כלפי חוץ נדמה שהיא עסוקה בחיי שעה מתוך הדיון על כוחה של התורה להחזיק את המציאות, אנו עולים אל המישור המוסרי המזקק את חובתנו כלפי הכלל וכלפי המטרה שלשמה נשלחנו לעולם הזה. המוסר העולה מהנהגת רשב"י אינו רק תביעה ללימוד, אלא דרישה לערנות מוסרית מפני השקיעה בתרבות של "חיי שעה" – תרבות המקדשת את הצבירה החומרית וההישגיות הארצית כשאיפה עליונה. רשב"י מזכיר לנו כי מוסריות אמיתית פירושה לזכור את האחריות שלנו לקיום העולם. אם העולם עומד על התורה, הרי שביטול תורה אינו רק .עבירה פרטית, אלא מעשה בלתי מוסרי כלפי כלל הבריאה התלויה בחיות הזו רהב תשרפ 45 45 זאת ועוד, ישנו לקח מוסרי עצום בדברי הבת קול "להחריב עולמי יצאתם". התורה מלמדת את האדם המעלה, את הצדיק המזוכך, שגם אם הוא נמצא במדרגה שבה העולם החומרי נראה לו כחסר ערך, אין לו רשות להחריב את עולמם של אחרים או לבוז למאמציהם. המוסר הנלמד כאן הוא מוסר של חמלה וסבלנות: על האדם הרוחני להשתמש בכוחו כדי לבנות ולרומם את המציאות, ולא כדי לשרוף אותה בלהבת הקדושה שלו. בניית עולם דורשת הכרה בכך שלכל אדם יש תפקיד, וגם העוסק .במלאכה כדי לקיים את יישובו של עולם שותף במערכת האלוקית הגדולה לבסוף, המוסר המנחה אותנו כאן הוא מוסר של "תורתו אומנותו" במובן של נאמנות לערכים. אדם המנהיג את חייו מתוך הכרה ש"די לעולם אני ואתה", מקבל על עצמו אחריות מוסרית להוות דוגמה חיה לאמת. הוא מבין שחייו אינם שייכים לו בלבד, אלא הם משמשים כעוגן מוסרי ורוחני לסביבה כולה. השילוב שבין התביעה של רשב"י לבין ההכרה של בת הקול בערכו של העולם, יוצר מוסר שלם המאזן בין שאיפה אינסופית .לקדושה לבין אחריות מלאה לתיקון עולם במלכות שדי מתוך מסענו בין אש המערה לשדות הגליל, אנו מזקקים את התובנה המרכזית: התורה אינה רק ספר חוקים או מקצוע לימודי, אלא היא הדופק הפועם המקיים את המציאות כולה. למדנו כי הקפדתו של רשב"י לא נבעה מזלזול במלאכה, אלא מתוך חרדה קיומית לשלומו של עולם העלול לחזור לתוהו ובוהו אם תפסק ממנו החיות הרוחנית ולו לרגע אחד. התובנה העמוקה היא שהעולם נבנה משילוב של מדרגות: ישנם יחידי סגולה שתורתם אומנותם והם מחזיקים את הבסיס הקיומי, וישנו הכלל העוסק ביישובו של .עולם מתוך חיבור למקור הנצח :עיקר העניין:עיקר העניין הוא שהנהגתו של רשב"י עברה זיכוך ודיוק ביציאתו מהמערה. בתחילה סבר כי כל עיסוק בחיי שעה הוא חורבן, אך בת הקול לימדה אותו שהבורא חפץ בעולמו כפי שהוא, על כל גווניו ומורכבויותיו. הפתרון לסתירה בדבריו טמון בהבנה שקדושת ,התורה יכולה להופיע בשתי דרכים: כלהבה השורפת את החומריות ומבטלת אותה או כמאור המאיר את חיי המעשה ומקדש אותם. רשב"י גילה לנו כי בכוחו של צדיק אחד הדבוק בתורה ללא הרף להגן על דור שלם של עמלים, ובכך הוא יוצר גשר של ערבות הדדית. סוף דבר, התורה היא חיינו ואורך ימינו, וגם מי שיוצא ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית, נקרא לשאת בליבו את אש המערה – את הידיעה .שכל חרישה וכל זריעה יונקות את כוחן מחיי העולם הבא המאירים בתוך הזמן 46 46