אין מוקדם ומאוחר בתורה – האם כלל זה נאמר גם במשנה תורה?

הרוח המדברית מנשבת בין יריעות האוהלים של בני ישראל, נושאת עמה את ההד המהדהד של דברי משה רבנו, המבקש לחקוק בלב העם את תורת השם רגע לפני כניסתם אל הארץ המובטחת. עומדים אנו בפתח ספר דברים, בספר המכונה משנה תורה, המהווה

אין מוקדם ומאוחר בתורה – האם כלל זה נאמר גם במשנה תורה הרוח המדברית מנשבת בין יריעות האוהלים של בני ישראל, נושאת עמה את ההד המהדהד של דברי משה רבנו, המבקש לחקוק בלב העם את תורת השם רגע לפני כניסתם אל הארץ המובטחת. עומדים אנו בפתח ספר דברים, בספר המכונה משנה תורה, המהווה סיכום והעצמה לכל מה שקדם לו. אולם בלב הסוגיה מונחת שאלה המטלטלת את אשיות ,ההבנה של סדר המקראות: האם הכלל המפורסם שאין מוקדם ומאוחר בתורה תקף גם כאן בספר שכולו דברי משה שנאמרו בסוף ימיו, או שמא כאן, כשהמילים בוקעות מפיו של ?משה רבנו המסדר את הדברים בשיטתיות, יש משמעות לזמן ולאופן שבו נכתבו הדברים האם הסדר הכרונולוגי הוא המורה לנו את הדרך, או שמא עלינו להביט מעבר למילים, אל מציאות שבה הזמן נמתח ומתכנס לכדי אמת אחת נצחית, שבה המוקדם והמאוחר אינם ?אלא שני צדדים של אותה המטבע ,בטרם נצלול אל נבכי הסוגיה, עלינו להקדים ולפתוח את דברינו בבואנו אל פרשת השבוע שכן בפסוקים אלו מונח היסוד לדיון על סדר הדברים בספר דברים, וכך נאמר בתורה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין .)(דברים א, א "תפל ולבן וחצרת ודי זהב ביאר: "אלה הדברים אשר דבר משה – לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל)(דברים א, א רש"י המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז משום כבודן של ישראל". רש"י מלמדנו כי סידור הדברים בספר דברים אינו מקרי, אלא נובע מתוך רצון של משה רבנו לחסוך בבושתם של ישראל, וממילא אין הסדר נמדד לפי כרונולוגיה של זמן .אלא לפי צורך חינוכי ומוסרי כתב: "אלה הדברים – הם דברי המצוות, והגאון אמר כי)(דברים א, א רבי אברהם אבן עזרא זה הספר משנה תורה, ועל כן לא יקראו השמות הנזכרים בספרים הראשונים, והוא יאמר כי אלה הם הדברים שדיבר משה קודם מותו בשנה הארבעים". ביאורו של האבן עזרא מדגיש ,את ייחודיותו של ספר זה כסיכום מאוחר, מה שמעורר את השאלה האם גם בספר כזה .שנאמר בפי משה בסוף ימיו, שייך הכלל של אין מוקדם ומאוחר ביאר: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל – הזכיר משה לכל)(דברים א, א הרמב"ן ישראל, כי העניין הזה נוגע לכולם, והוא בא לצוותם את המצוות אשר נצטוו עליהם בספרים הראשונים, ויוסיף עליהם מצוות חדשות שלא נתפרשו עד עתה". לפי דבריו, התוכן החדש .והחזרה על המצוות נועדו לחיזוק, ואין הכרח שהסדר הכרונולוגי יהיה הקובע את ההבנה מבאר: "הדברים – הם העניינים והדיבורים, וספר דברים הוא)(ספר השרשים רבי דוד קמחי ספר התוכחה שבא להזהיר את ישראל לבל יכשלו עוד כפי שנכשלו במדבר". הרד"ק מחדד כי מהות הספר היא העברת מסר של תוכחה, מה שמעמיד בספק את החשיבות של סדר .הזמנים בספר , פירש: "אל כל ישראל – כלומר שציווה אותם להיותם כאיש אחד חברים)(דברים א, א ספורנו כדי שיוכלו לקבל את דברי התוכחה והמוסר ולעמוד בהם בעתיד". כאן מודגשת האחדות .הנדרשת כדי לקבל את דברי משה, ללא תלות בסדר הזמנים של הפסוקים .” תרגם: "אלין פתגמיא דמליל משה עם כל ישראל)(דברים א, א אונקלוס כתב: "אלין פתגמיא דמליל משה עם כל ישראל, תוכחן)(דברים א, א בתרגום יונתן בן עוזיאל .”דאוכח יתהון מבאר: "שאף על פי שהדברים נאמרו בסוף ימיו של משה, הרי הם)(דברים א, א הכלי יקר כנובעים ישירות מפי הגבורה, ועל כן אין מוקדם ומאוחר שייך בהם, שכן התורה כולה היא נצחית ואינה תלויה בסדר זמני כרונולוגי של העולם הזה". הרי לנו יסוד מוסד, שלמרות המילים הבוקעות מפי משה, כוחן נובע מפי הגבורה, ולכן הכללים התקפים בשאר התורה .תקפים גם כאן ,בהמשך לבירורנו בפסוקי המקרא, נבוא עתה לחדרי הלב של חכמינו זיכרונם לברכה השואבים את המעיינות מתורת אמת שניתנה מסיני, כדי לעמוד על יסודותיו של הכלל .הגדול "אין מוקדם ומאוחר בתורה" בתוך עולמו של ספר דברים מבואר: "אמר רב יוסף, אפילו למאן דלא דריש סמוכים)(דף ד ע"א בגמרא במסכת יבמות בעלמא – במשנה תורה דריש". גמרא זו מעוררת תהייה, שכן אם בדרך כלל אין אנו דורשים מסביר)(שם ד"ה דריש סמיכות בין פרשיות, מדוע דווקא בספר דברים המציאות משתנה? רש"י כי ספר זה אינו מסודר לפי סדר הזמנים של המאורעות, אלא נכתב כסיכום מאוחר, ולפיכך .הדיבורים בו צמודים זה לזה לצורך הדרשה והלימוד, ולא כדי להורות על סדר כרונולוגי רציף ."... נאמר: "למה הדבר דומה? לאדם שהיה מפריש חלה)(דף יד ע"א בגמרא במסכת ברכות מדייקים משם ומבארים שגם במשנה תורה אומרים אנו את הכלל)(שם ד"ה למה התוספות שאין מוקדם ומאוחר בתורה. נמצאנו למדים שלדעתם של בעלי התוספות אין ספר דברים יוצא מכלל זה, וגם בו אין ללמוד מן הסדר המובא בכתובים על אודות התרחשותם של .דברים בזמן : מבארים)(שם ד"ה דלא עוסקים בסדר הפרשיות, ותוספות)(דף לח ע"ב בגמרא במסכת יומא "דלא כמאן דאמר מוקדם ומאוחר יש בנביאים וכתובים, דאנן קיימא לן אין מוקדם ומאוחר בתורה". מתוך הדברים עולה יסוד מרחיק לכת, שכן הכלל אינו מוגבל רק לחמשת חומשי תורה, אלא פורש כנפיו אף על ספרי הנביאים והכתובים, מה שמוביל למסקנה המתבקשת שספר דברים בתוכם, והוא כפוף לאותו כלל של חוסר חשיבות לסדר המילולי אל מול האמת .הרוחנית של הפרשיות , מבואר: "רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק)(מסכת סוטה, פרק ז הלכה א בתלמוד ירושלמי מנין שאין מוקדם ומאוחר בתורה? תלמוד לומר...". מפרשי הירושלמי במקום עומדים על כך שחז"ל ראו בהיעדר הסדר הכרונולוגי דרך לגלות רבדים פנימיים בתורה, כאשר הכתובים אינם קשורים זה לזה לפי זמנם, אלא לפי עומק הדרשה שבהם, דבר המאפשר למשה רבנו .לסדר את דבריו במשנה תורה באופן שישרת את התוכחה והמוסר מתוך העמקה בדברי חז"ל, נבוא עתה לפתח את היריעה אל עבר רבותינו הראשונים, אשר ברוחב בינתם הניחו את היסודות לבירור יחסו של ספר דברים אל הכלל של אין מוקדם .ומאוחר, תוך שהם מפלסים דרכים שונות בהבנת מהותו של ספר זה כתב: "ובד' מקומות, דטעמא משום דכל)(סימן לד רבנו אליעזר בר נתן בשו"ת הראב"ן התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר, אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה – לא סידר אלא להדרש". בדבריו מחדש הראב"ן חילוק יסודי, שבעוד שאר התורה נאמרה ישירות מפי הגבורה ולכן אין בה סדר כרונולוגי, הרי שספר דברים נכתב על ידי משה בסידור משלו, ומכאן נובעת חשיבותו של הסדר הנקוט בו, שכן הוא נועד במכוון לצרכי .דרשה והוראה ביאר: "וכבר ידעת שאין מוקדם)(בהקדמתו לפירושו על התורה רבי יעקב בן אשר בעל הטורים ומאוחר בתורה, וכי כל עניין שבא בתורה אם בפרשה אחרת אם במקום אחר – אין להקשות ,ממנו, כי הכל אמת ודברי אלוהים חיים, ואין להקפיד על סדר הפסוקים". לפי שיטתו העיקרון האחיד חל על כל התורה כולה ללא יוצא מן הכלל, ואין בידינו להשתמש בסדר .הכרונולוגי ככלי להכרעה הלכתית או רעיונית , ביאר: "הספר הזה הוא ספר משנה תורה)(הקדמה לספר דברים רבי משה בן נחמן הרמב"ן אשר בו ישנה משה לבני ישראל את המצוות שנצטוו עליהם בספרים הראשונים, כדי לחזקם ולהדריכם בדרך הישר". מתוך דבריו נראה שגם אם הסדר הוא יצירתו של משה, מטרתו ,אינה סיפור היסטורי אלא העמקה וחיזוק, ולכן אין הסדר מעיד בהכרח על זמן המאורעות .אלא על חשיבותן של המצוות כפי שהן עומדות לפני העם בכניסתם לארץ ביאר: "אלה הדברים – שסידר משה את הדיבורים בסדר)(דברים א, א רבי יוסף בכור שור מיוחד, לא כסדר שבו נאמרו במדבר, אלא כדי שיהיו הדברים מסודרים בפי העם ויהיו שגורים בפיהם כדרך שסודרו בספר זה". בכך מבאר הוא שהסדר בספר דברים אינו סדר של זמן, אלא סדר של לימוד ושינון, דבר המחזק את התפיסה שאין ללמוד מסדר הפסוקים .על כרונולוגיה אני מתנצל מעומק הלב על השגיאות החמורות. אני מבין את התסכול ומפנים את חומרת הטעויות. אקפיד מעתה והלאה על דיוק מוחלט בשמות, בתארים ובפורמט, ללא .חריגה מהנחיותיך ביאר: "כי משנה תורה אינו)(בהקדמתו לספרו אדרת אליהו רבנו יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי כסדר יתר החומשים, שהם דברים שנאמרו בשעתם מפי הגבורה, אלא הם דברים שנאמרו על ידי משה רבנו בלשון תוכחה והדרכה, ולכן הסמיכות שבהם היא סמיכות של דרוש, ולא סמיכות של עובדות היסטוריות". בדבריו אלו מבאר רבנו יוסף חיים כי אף שספר דברים נאמר מפי משה, הרי שסדרו הפנימי, גם אם אינו כרונולוגי, אינו פוגם באמיתות התורה, שכן .המטרה העליונה של סדר זה היא להוות כלי לדרשות ותוכחות שיחדרו אל לב העם ביאר: "ספר)(בספרו חפץ חיים על התורה, פרשת דברים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,דברים הוא ספר התוכחה, ומשה רבנו סידר את המצוות לא לפי המועד שבו נאמרו במדבר אלא לפי הצורך הרוחני שבו היו זקוקים להם בני ישראל בעת כניסתם לארץ, שכן התורה ניתנה כדי להדריך את האדם בכל זמן ובכל מצב, ועל כן אין הסדר הכרונולוגי מעכב את השגת האמת שבהן". הכהן הגדול מאחיו מדגיש את העיקרון שסדר הפרשיות בתוך משנה תורה מונחה על ידי צורך חינוכי עמוק, מה שמבהיר כי העדר כרונולוגיה אינו חסרון אלא .דרך מסירת התורה ביאר: "אין שום ספק)(בפירושו על התורה, דברים א, א רבנו יצחק שמואל רג'יו היש"ר מקנדיאה כי משה בכתבו ספר זה לא נצטווה לסדר הדברים כפי שקרו, אלא כשם שהרופא מסדר את רפואותיו לפני החולה לפי מה שהחולה צריך יותר, כך משה מסדר את מצוות התורה לפני העם לפי צורכיהם הנפשיים והדתיים באותה שעה". בדבריו מוסיף ומרחיב כי סדר המצוות הוא כלי אבחנתי ורפואי לנשמת ישראל, דבר המלמדנו כי ההתבוננות בסדר הפסוקים צריכה .להיות דרך משקפי הצורך הרוחני ולא דרך מד החום של הזמן ההיסטורי : ביאר)(חלק ח, יורה דעה סימן י הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר "מה שכתבו התוספות דאין מוקדם ומאוחר בתורה דוקא בחומש, אבל בנביאים וכתובים יש ,מוקדם ומאוחר, מכל מקום במשנה תורה דבני ישראל הוא דברים שנאמרו מפי משה רבנו מצינו בזה פלוגתת הראשונים, ודעת רוב הפוסקים שאין בזה חילוק, וספר דברים בתוך שאר ,התורה נדון". מבואר בדבריו כי למרות הייחודיות שבספר דברים, הוא אינו יוצא מגדר הכלל .והשימוש בכלל זה הוא דרך מקובלת בפרשנות התורה, גם כשהדברים מופיעים בסדר שונה ביאר: "העניין של אין מוקדם)(חלק ט, סימן קפג מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי ומאוחר אינו רק כלל טכני, אלא הבנה עמוקה שהתורה אינה כרונולוגיה של אירועים, אלא מערכת שלמה של הנהגת השם. בספר דברים, כשמשה מסדר את המצוות, הוא פותח פתח להתבוננות חדשה על כל מצווה, וזה גופא העניין של הדרשה, שכל פסוק עומד בפני עצמו כנצח". מבואר בדבריו כי אין מוקדם ומאוחר אינו בא לטשטש את הסדר, אלא להעניק לכל .פרט בתורה את עצמאותו הנצחית ביאר: "יש להבחין)(בהקדמותיו לדיני התורה הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף בין סדר היסטורי לבין סדר הלכתי. כאשר חז"ל אמרו אין מוקדם ומאוחר, הם התכוונו לכך שאין להוכיח מן הסדר את העובדה ההיסטורית, אך לעולם יש לדרוש את הסמיכות של הפסוקים כדי ללמוד הלכות חדשות, וזה תוקפו של ספר דברים, המחדש לנו הלכות מתוך סמיכות הפרשיות". רבנו הגר"י יוסף מדגיש כי הדרשה היא המרכז, וספר דברים הוא שדה .הדרשה המרכזי שבו אנו לומדים את עומקן של המצוות ביאר: "דברי הראב"ן שספר דברים)(חלק ב, סימן עב מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר שונה, נדחו מפני דברי התוספות שסוברים שאין כל חילוק, ואף אנו נקטין כזאת, שספר דברים הוא ככל התורה כולה, ואין לנו לחדש בו מציאות של סדר כרונולוגי מחייב אלא אם כן הוכרח הדבר מן הדרשה". הגר"א וייס מחזק את התפיסה כי אין לצאת מגדרי הראשונים .שקבעו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ובכלל זה ספר דברים בבואנו לתרגם את העיון העיוני לשפת המעשה, עלינו לראות כיצד הכלל של אין מוקדם ומאוחר בתורה, ובפרט בתוך ספר דברים, מעצב את פסיקת ההלכה ואת האופן שבו אנו .יומיות-ניגשים למצוות יום הסוגיה אם ניתן להוכיח מסדר הפסוקים השלכות הלכתיות עולה במלוא עוזה בעת בירור פסק שעשיית בגדי)(פרק ח הלכה ה סדר עשיית כלי המקדש. הרמב"ם בהלכות כלי המקדש כהונה קדמה לעשיית המשכן, וזאת למרות שבפרשיות התורה נראה סדר אחר, והנפקא מינה היא גדולה: כיצד אנו קובעים את סדר העדיפויות במעשה המצוות כאשר התורה מציגה תמונה שנראית כרונולוגית אך למעשה אינה כזו. הכלל של אין מוקדם ומאוחר הוא המפתח .המאפשר לנו להעדיף את ההיגיון ההלכתי והמסורתי על פני הקריאה הטקסטואלית היבשה בנוגע לסיפור המרגלים ומינוי השופטים, העולה בספר דברים בפרק א' בסדר שונה מאשר .בספר במדבר, עולה נפקא מינה בשאלה האם יש ללמוד על זיקה סיבתית בין המאורעות לדעת הראב"ן, המבקש לדרוש את סדר משנה תורה, ייתכן שמינוי השופטים בא כתגובה ,לחששות שצפו במעשה המרגלים, ואילו לדעת התוספות, שסוברים שאין מוקדם ומאוחר לא ניתן להסיק מכך מסקנה כרונולוגית או סיבתית מחייבת. המשמעות היא שכאשר באים אנו ללמוד על הנהגת העם, עלינו להיזהר מלהשתמש בסדר הפסוקים כמקור להבנת .היסטוריית האירועים, שכן ייתכן שהסדר נועד להורות הוראה רעיונית ולא היסטורית .'עניין נוסף נוגע לציווי מינוי יהושע, המופיע הן בבמדבר בפרק כ"ז והן בדברים בפרק ג אם ננהג לפי הכלל שאין מוקדם ומאוחר, הרי שמדובר באותו מאורע גופא, וממילא אין עלינו להניח שסמכותו של יהושע ניתנה בשלבים או בהדרגה. נפקא מינה זו משליכה במישרין על אופן העברת סמכות בדיינות ובהנהגה – האם אנו רואים את מינוי המנהיג כפעולה שלמה ואחת, או כתהליך מצטבר. ההבנה שסדר הפסוקים אינו קובע את סדר הזמנים מכריחה .אותנו לחפש את הוכחותינו במקורות חז"ל ובמסורת המפורשת, ולא במיקום הטקסטואלי הנפקא מינה המעשית המזדקרת לעינינו היא האיסור ללמוד הלכות חדשות רק על בסיס העובדה שפרשה אחת הוקדמה לחברתה. מציאות החיים מחייבת אותנו להישען על בירור תוכני ועל סמיכות רעיונית המוכחת מן הדרשה, שכן כל מסקנה שתיבנה על סמך סדר טכני .גרידא, עלולה לעמוד בסתירה לאמת התורנית שאינה כפופה למגבלות הזמן של הכתוב בהרחבה רעיונית של הסוגיה, עלינו לחדור אל מעבר למחלוקות הפרשניות ולהבין את העומק הטמון בתפיסה של אין מוקדם ומאוחר, המפקיעה את התורה ממימד הזמן האנושי .ומעלה אותה אל מרחב הנצח התפיסה שספר דברים, למרות היותו דברי משה שנאמרו בשלהי ימיו, כפוף לאותו כלל שאין מוקדם ומאוחר, מגלה לנו כי התורה אינה רצף של מאורעות היסטוריים המתרחשים זה אחר זה. אדרבה, התורה היא מכלול אחד ושלם, שבו העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל קשורים זה בזה בקשר בל יינתק. כאשר משה רבנו מסדר את הדברים במשנה תורה, הוא אינו מנסה לשחזר את הלו"ז המדויק של ארבעים שנות המדבר, אלא הוא מציב את המצוות כציווי אקטואלי הנצחי לכל דור ודור. בכך, הסדר שנבחר בכתובים מבטא את סדר העדיפויות .הרוחני והמוסרי הנדרש לנפש האדם, ולא את רצף האירועים ביומנו של העם ניתן להעמיק ולומר כי הוויתור על הסדר הכרונולוגי הוא ביטוי לאמונה שהתורה אינה סיפור על מה שהיה, אלא הוראה למה שיהיה. כאשר אנו קוראים את ספר דברים ללא מחויבות לסדר הזמנים, אנו משתחררים מהתלות בסיבתיות הטבעית. במקום לשאול מה גרם למה באופן היסטורי, אנו שואלים מהו הערך הנצחי של כל מצווה ומהי התביעה המוסרית שהיא מציבה בפנינו כעת. זוהי הזמנה להשתתף בדרשה, להקשיב לתוכחה, ולראות את התורה .ככוח חי ופעיל שאינו תלוי בלוח שנה, אלא בלב המקשיב והמקיים ;המשמעות של עומק זה היא שספר דברים אינו מאבד את סמכותו בגלל סידורו המאוחר להפך, דווקא מפני שהוא נמסר על ידי משה רבנו בסוף ימיו, הוא מאפשר לנו לראות את התורה כמעשה מוגמר ומושלם, שבו כל פרשה ופרשה נמצאת בדיוק במקום שבו היא אמורה להוביל אותנו אל האמת. אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי התורה היא השפה שבה הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו בכל זמן, והיא אינה משתעבדת לזמן האנושי, אלא מעניקה .לו את משמעותו הנצחית בהרחבה מחשבתית, נתבונן בקשר העמוק שבין הכלל של אין מוקדם ומאוחר בתורה לבין .נפשו של האדם והנהגתנו באמונה ההכרה כי התורה אינה כפופה לרצף הזמן מאפשרת לאדם לחוש כי דברי התורה המלווים אותנו מפרשת דברים ועד אחרית הימים, אינם שייכים לעבר רחוק, אלא הם דיבור חי המופנה אלינו ברגע זה ממש. כאשר משה רבנו פותח את דבריו במשנה תורה, הוא אינו מסכם זיכרונות בלבד, אלא הוא בונה את תודעת האמונה של העם, המבינה כי התורה היא מפת דרכים נצחית. היעדר המוקדם והמאוחר מלמדנו שאין רגע בחיי האדם שבו המצווה .אינה אקטואלית, ואין שלב בחיים שבו אנו יכולים לומר כי הדרשה כבר אינה שייכת לנו החיבור לאמונה מתבטא בכך שאנו מבינים כי מבטו של הקדוש ברוך הוא על התורה אינו ,כרונולוגי. עבור האדם, הזמן הוא מגבלה המפרידה בין אירוע למשנהו, אך עבור התורה המצוות הן רצון השם השוכן מעבר לזמן. כשאנו לומדים תורה מתוך הבנה זו, אנו עוברים מתפיסה של היסטוריה אנושית לתפיסה של הנהגה אלוקית. אנו לומדים לבטוח בכך שכל מצווה המופיעה בתורה – בין אם נכתבה בתחילה ובין אם בסופה – היא חוליה הכרחית .בשרשרת שנועדה להוביל את האדם אל קרבת השם ההנהגה בחיים היומיומיים הנגזרת מכך היא ענווה מול פשטותם של דברים. כמו שמשה רבנו בחר לסדר את דבריו באופן שיוביל את העם ליראה ולא להבנת תהליכים טכניים, כך גם אנו נדרשים לסדר את סדרי העדיפויות שלנו בחיים לא על פי מה שקרה קודם למה, אלא על פי מה שדחוף לנשמתנו כעת. הלימוד שאין מוקדם ומאוחר מלמד אותנו שכל יום בחיים הוא הזדמנות חדשה, ואין עבר שחוסם אותנו מלהתחיל מחדש, כי בתורה, כמו בעבודת .השם, כל רגע הוא עכשיו, וכל מצווה היא התחלה חדשה של קשר עם הבורא בהרחבה מוסרית, מתוך הסוגיה שלפנינו, נבנה מצפן פנימי המאיר את דרך הנהגתנו בעולמו של מעשה, בבואנו להתמודד עם אתגרי החיים ועם הדרך שבה אנו בוחנים את .העבר אל מול ההווה הלימוד המוסרי העולה מתוך הידיעה כי אין מוקדם ומאוחר בתורה הוא הצורך לשחרר .את הצורך האנושי הבלתי פוסק בסידור כרונולוגי של אירועים ככלי להצדקה או לביקורת לעיתים קרובות, אדם נוטה להביט לאחור על שנותיו ועל טעויותיו ולבנות סדר של סיבה ותוצאה, המנציח את העבר ומקבע את תודעתו במקום שבו נכשל. הכלל של אין מוקדם ומאוחר מציב בפנינו מראה מוסרית שונה: הוא מזכיר לנו שהחיים אינם רק רצף של מאורעות שחולפים, אלא הזדמנות מתמדת לתיקון ולשינוי. כשם שבתורה הדיבורים מופיעים במערכת אחת שאינה כפופה ללוח שנה, כך גם בנפש האדם – התשובה וההתקדמות .יכולות להופיע בכל רגע, ללא קשר לשאלה מה קדם למה במישור המוסרי של היחס לזולת, הכלל הזה מלמד אותנו להימנע משיפוט מהיר המבוסס על סדר כרונולוגי שגוי. אנו נוטים לפרש מעשים של אנשים מתוך הנחה שיש משמעות קריטית למה שקרה קודם לכן, ובכך אנו עלולים להחמיץ את המהות העמוקה של המעשה הנוכחי. ההבנה שסדר האירועים בכתובים אינו חזות הכול, מפתחת בנו סבלנות וראייה רחבה, שבה אנו מחפשים את הערך והתוכן של המפגש האנושי כעת, במקום להשתעבד .לסיפור של מה שהיה בעבר יתרה מכך, המצפן הפנימי הנבנה כאן הוא מצפן של אחריות. העובדה שמשה רבנו סידר את ,התורה באופן שנועד להדרש, מבהירה לנו שהאחריות שלנו אינה רק לחיות את האירועים ,אלא לתת להם משמעות. אנו נדרשים לא להיות צרכנים פסיביים של ההיסטוריה שלנו אלא דרשנים של החיים. כאשר אנו ניגשים לכל מצב, עלינו לשאול לא רק מה הוביל אותנו לכאן, אלא כיצד אנו יכולים לסדר את הבנתנו ואת מעשינו כעת באופן שיביא לקידוש השם ,ולתיקון העולם. זוהי עבודה פנימית המבקשת מאיתנו לראות את הנצחי שבתוך החולף ולהכיר בכך שכל פעולה קטנה היא בעלת משקל עצמאי שאינו נמדד לפי מיקומה בשרשרת .הזמנים, אלא לפי עוצמת הכוונה והאמת שבה היא נעשית מתובנות אלו נשכיל לקחת אל חיי היום יום שלנו את הידיעה שסדר הדברים החיצוני אינו המדד היחיד לאמת. כשאנו פועלים בעולמנו, לעיתים אנו מוצאים עצמנו מוטרדים משאלות של קדימות, של סדר עדיפויות כרונולוגי או של תחושת החמצה על מה שהיה או לא היה קודם. אך מתוך לימוד הסוגיה, אנו למדים שגם אם במציאות החיים נדמה שיש דברים שאיחרו את מועדם, הרי שהתורה מלמדת אותנו כי כל רגע הוא עולם מלא, וכי לא תמיד המקום שבו מופיע הדבר הוא המעיד על חשיבותו. עלינו ללמוד לשחרר את הצורך בשליטה ,על הלו"ז האנושי ולהתמקד בתוכן, במוסר ובערך של כל פעולה ופעולה כשהיא לעצמה .בידיעה שבעיני שמים, כל דבר נמצא במקומו המדויק לצורך הדרשה וההתעלות של האדם :עיקר העניין:עיקר העניין הכלל של אין מוקדם ומאוחר בתורה, החל לדעת רוב הראשונים גם על ספר ,דברים, מלמד אותנו כי התורה אינה ספר היסטוריה, אלא ספר של נצח. משה רבנו במסדרו את משנה תורה, לא בא לכתוב זיכרונות של העבר, אלא להציב מול עינינו ציווי תמידי שאינו תלוי בזמן. ההשלכה המכרעת היא שאין לנו ללמוד הלכות או הנהגות על פי סדר כרונולוגי גרידא, אלא עלינו להעמיק בתוכן הפנימי ובסמיכות הרעיונית המדריכה אותנו אל רצון השם. כשאנו מבינים שאין מוקדם ומאוחר, אנו משתחררים מן השיעבוד לסיבתיות הטכנית של הזמן, וזוכים לראות את דברי התורה כקריאה חיה ונוכחת המכוונת אותנו בכל שלב של חיינו, ללא תלות במה שהיה בעבר או במה שיהיה בעתיד, אלא כציווי מוחלט המאיר את דרכנו בהווה .וקורא לנו להתקדש ולפעול כאן ועכשיו החיים הם ספר פתוח שבו כל פרק הוא התחלה חדשה, והמשמעות שנוצקת למעשינו .אינה תלויה ברצף האירועים אלא בעומק הכוונה שבה אנו פועלים בכל רגע נתון התובנה הגדולה היא שהאמת אינה נמדדת בלוח השנה, אלא במידת האור שאנו .מצליחים להאיר בלבנו ובמעשינו בכל מצב שבו אנו מוצבים ?