דיין שנוטל כסף על כתיבת וסידור גט האם הגט כשר? הוכח מפרשת השבוע!

בלב ליבו של המדבר השומם, תחת חופת העננים ובמעמד הנשגב של סיני, ניתנה תורת אמת לעם ישראל. שם, בין להבות האש ושאון המים, נחקק היסוד כי דבר האלוקים אינו למכירה והוא מוענק בחינם לכל מבקש. אולם, כאשר אנו יורדים אל עמק המציאות

דיין שנוטל כסף על כתיבת וסידור גט האם הגט כשר? הוכח מפרשת השבוע! בלב ליבו של המדבר השומם, תחת חופת העננים ובמעמד הנשגב של סיני, ניתנה תורת אמת לעם ישראל. שם, בין להבות האש ושאון המים, נחקק היסוד כי דבר האלוקים אינו למכירה והוא מוענק בחינם לכל מבקש. אולם, כאשר אנו יורדים אל עמק המציאות האנושית, אל המקום שבו חיים זוגיים מגיעים אל קיצם והצורך בגט פיטורין עולה, אנו נתקלים בשאלה נוקבת: האם הדיין היושב על כיסא המשפט רשאי להפוך את כתיבת הגט והדרכת הזוג למקור הכנסה? האם מטבעות הזהב העוברות מיד ליד עלולות להחשיך את אור הגט ולפסול אותו מעיקרו? זוהי שאלה המטלטלת את עולמם של פוסקי הדורות, הנעים בין תביעת הברטנורא לראות בכך שערורייה וגזלנות המבטלת את הגט, לבין הכרעת הרמ"א הרואה בכך לימוד אומנות המותר בשכר. אנו נצא למסע מבין חולות המדבר אל שולחן .הדיינים, לברר האם כשרות הגט תלויה בחינמיותה של התורה נפנה כעת אל המעיין הנובע של פרשת השבוע, ונבקש לדלות מבין חולות המדבר את השורש העמוק ביותר לחובת הנתינה בחינם, המהווה את סלע המחלוקת בשאלת שכרו של .מסדר הגט

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם )(במדבר א, א מארץ מצרים לאמר מובא ומבואר: מכאן שנו רבותינו בשלושה דברים)'(במדבר א' א במדרש ילקוט שמעוני ניתנה התורה באש מים ובמדבר, במדבר דכתיב: "במדבר סיני", ולמה ניתנה תורה בשלושה דברים הללו לומר לך מה אלו חינם לעולם אף התורה חנם לעולם. המדרש מלמדנו כי המדבר אינו רק מקום גאוגרפי, אלא הוא מהות של "הפקר" וחינמיות, המורה כי דבר ה' אינו .יכול להיות כבול לשום קניין פרטי מבאר וכותב כי מתוך חיבתם של ישראל)(במדבר א, א רבינו שלמה יצחקי בפירוש רש"י לפניו הוא מונה אותם בכל שעה. החיבה הזו, המתבטאת במניין במדבר, מורה כי הקשר בין .הקדוש ברוך הוא לישראל הוא ישיר ונטול אינטרסים, כשם שהמדבר פתוח לכל ללא תמורה מפרש ומוסיף כי התורה ניתנה במדבר כדי שלא תהא רשות)(במדבר א, א רבנו בחיי בן אשר לאומות העולם לומר שאין להם חלק בה, אלא היא חינם לכל. הוא מדגיש כי החינם הוא .תנאי הכרחי להכלת התורה בכלל ישראל, ומכאן ההשלכה לכל מי שעוסק בהוראתה מבאר וכותב על הפסוק "ראה למדתי אתכם": מה)(דברים ד, ה רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן אני בחנם אף אתם בחנם. הוא מבהיר כי השליחות של משה רבנו היתה להנחיל את החוקים .ללא נטילת פרס, וזהו המודל לכל דיין ומורה הוראה בכל הדורות מבאר ומחדש כי הדיבור במדבר סיני בא להורות על)(במדבר א, א רבינו עובדיה ספורנו ,הכנת המקבלים, שצריכים להיות כמדבר המפקיר עצמו, וכשם שהתורה ניתנה ללא מחיר .כך על המקבלים לדעת כי ערכה הוא אינסופי ולא ניתן למדידה בממון ,נרד כעת אל עומקי ים התלמוד, אל המקום שבו מתעצבים גדרי הדין והוראת השעה ונחפש את היסודות ההלכתיים המבדילים בין שליחותו הרוחנית של הדיין לבין צרכי .פרנסתו הגשמיים יצקו חז"ל)(דף כט עמוד א וכן בגמרא במסכת בכורות)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת נדרים את אבן הפינה של הסוגיה. הגמרא דורשת את הפסוק "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלוהי", ומבארת כי כשם שמשה רבנו קיבל את התורה מהקדוש ברוך הוא בחינם, כך מחויבים אנו להעבירה הלאה בחינם: מה אני בחינם, אף אתם בחינם. הנה לנו הכלל הגדול המלווה את כל מורי ההוראה בישראל – התורה היא קניינו של הכלל ואין לגבות .עליה שכר מובא הדין המעשי הנובע מיסוד זה: הנוטל שכר לדון)(פרק ד משנה ו במשנה במסכת בכורות – דיניו בטלים; להעיד – עדותו בטילה. חכמים החמירו עד מאד במי שמנצל את כוח הדין והעדות למטרות רווח, עד כדי ביטול המעשה המשפטי מעיקרו. החשש הכבד הוא שהממון .יעוור עיני חכמים ויטה את הדין, או שיהפוך את התורה לדבר שבממון במקום דבר שברוח דנו חכמים בפרנסתם של דיינים שגזלו מזמנם)(דף קה עמוד א בגמרא במסכת כתובות

ומתורתם כדי לעסוק בצרכי ציבור. שם הותר המושג של "שכר בטלה" – כלומר, אין הדיין מקבל שכר על עצם הדין, אלא פיצוי על המלאכה האחרת שהיה יכול לעסוק בה באותו זמן. זהו הפתח הדק שדרכו מנסים הפוסקים ליישב את המציאות שבה דיינים מתפרנסים .מעבודתם מבלי לעבור על איסור נטילת שכר מובא כי מי שנוטל שכר לכתוב גט, הדבר נחשב)(פרק ג הלכה ח בתוספתא במסכת בכורות )(האם מותר להתגרש כמעשה של אומנות ולא כעצם הדין. חז"ל הבחינו בין שלב פסיקת הדין לבין השלב הטכני של כתיבת השטר. אבחנה זו היא שעומדת במוקד הדיון בין הברטנורא .לרמ"א לגבי כשרות הגט כאשר נגבה עליו שכר גבוה נפסע כעת אל בין עמודי האש של רבותינו הראשונים, אשר ברוח בינתם דלו ממעמקי הסוגיה את ההבחנה הדקה שבין "שכר תורה" האסור לבין "שכר מלאכה" המותר, וכיצד כל .אלו משתקפים אל תוך קדושת שטר הכריתות כתב וביאר את)(הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ז רבינו משה בן מימון, הרמב"ם, בספרו יד החזקה פרטי הדינים לגבי לימוד תורה בשכר. הוא פוסק כי מי שציווהו הכתוב ללמוד וללמד, מחויב לעשות זאת בחינם, ורק במקום שבו אין ידו משגת או שאין למלמד פרנסה אחרת, התירו לו שכר בטלה. הרמב"ם מדגיש כי הדיין המשתמש בתורה כדי לגבות ממון עובר על איסור חמור של "קרדום לחפור בו", ובכך הוא מציב רף מוסרי גבוה המטיל צל על דיין הגובה .שכר מופקע כתב וביאר)'(פרק ד' משנה ו רבינו עובדיה מברטנורה בפירושו על המשנה במסכת בכורות ,"דברים חריפים כנגד המציאות שראה בימיו. על דברי המשנה "הנוטל שכר לדון דיניו בטלים הוא מעיד: וברבני אשכנז ראיתי שערוריה בדבר זה, שלא יבוש הרב הנסמך ראש ישיבה ליטול עשרה זהובים כדי להיות חצי שעה על כתיבת ונתינת גט אחד, והעדים החותמים על הגט שני זהובים או זהוב לכל הפחות לכל אחד, ואין זה הרב בעיני אלא גזלן ואנס, לפי שהוא .יודע שאין נותנים בעירו גט שלא ברשותו, ונותן הגט בעל כרחו צריך שייתן לו כל חפציו ,וחושש אני לגט זה שהוא פסול, דהא תנן במתניתין הנוטל שכר לדון, דיניו בטלין. להעיד עדותו בטילה. דברי הברטנורה מהווים קריאת אזהרה דרמטית, שכן הוא רואה בסידור הגט .חלק בלתי נפרד מהדין וההוראה, וממילא השכר הופך את המעשה כולו לבטל ומבוטל פירש וחידש כי יש לחלק)(חלק א' סימן תרי"א רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א, בתשובותיו ,בין עצם פסיקת הדין לבין כתיבת השטרות. לשיטתו, כתיבת השטר היא מלאכה ואומנות .ואדם רשאי ליטול שכר על הקולמוס והנייר ועל הזמן שהוא משקיע במעשה הטכני הרשב"א סולל כאן נתיב המאפשר להבין מדוע אין המעשה בטל מעיקרו, כל עוד השכר ."אינו על ה"הוראה" אלא על ה"מלאכה ביאר וכתב כי שכר בטלה המותר)'(פרק ד רבינו אשר, הרא"ש, בפירושו למסכת בכורות הוא רק כדי פרנסתו המצומצמת של הדיין, ואם הוא נוטל יותר מזה – הרי זה נחשב כשכר דין ממש ודיניו בטלים. הרא"ש מחזק את החשש של הברטנורה במקום שבו הסכומים הם .גבוהים ובלתי סבירים, שכן אז ניכר שהממון אינו חלף בטלה אלא שכר עבור גוף הדין

נפנה כעת אל היכליהם של רבותינו גדולי האחרונים ומאורי הדורות, אשר ניצבו מול דבריו החריפים של רבנו עובדיה מברטנורה וביקשו להכריע את ההלכה למעשה, תוך שהם .שוקלים את כבוד התורה אל מול צרכיו הקיומיים של הדיין ואמינותו של הגט )(סי' א' בסוף שו"ע הלכות גיטין סי' קנ"ד רבנו משה איסרליש בספרו דרכי משה ובסדר הגט הביא את דברי רבנו עובדיה מברטנורה וכתב וביאר כי לא נהגו כמותו. הרמ"א משיב על דברי הברטנורה בטענה כי סידור הגט אינו נחשב ל"דין" במובנו המובהק, שכן הדין עוסק בהכרעה בין בעלי דין, ואילו סידור גט הוא "לימוד בעלמא". הרמ"א מחדש כי הדיין הפועל במסגרת הגט מתפקד כמורה המלמד את הצדדים כיצד לבצע את המעשה, ועל לימוד תורה .או אומנות הכתיבה מותר ליטול שכר במקום שאין אחר שיעשה זאת בחינם כתב ופסק כי מעיקר הדין אין)'(או"ח סימן תנ''ו וכן בחו''מ סימן ט רבנו יוסף קארו בשולחן ערוך ליטול שכר על הדין, אך התירו שכר בטלה מוכח. מרן רבנו יוסף קארו מבהיר כי כל עוד השכר ניתן עבור הזמן שבו הדיין בטל ממלאכתו האחרת, אין הדבר פוסל את המעשה. הוא .אינו מקבל את הפסול הגורף של הברטנורה, כל עוד ניתן לתלות את השכר בטרחה ובזמן מפרש ומוסיף על דברי הרמ"א, וביאר)(חו''מ סימן ט' סק''ה רבנו יהושע פלק בספרו סמ"ע .כי כתיבת הגט והשגחה על פרטיו הרבים נחשבת למלאכה גדולה שדורשת בקיאות רבה לשיטתו, השכר ניתן עבור האומנות והזהירות הנדרשת כדי שהגט לא יהיה פסול מבחינה ."טכנית, ואין זה נחשב לנטילת שכר על עצם "הוראת התורה כתב וחידש כי יש)(חו''מ סימן ט' סק''ד רבנו שבתי כהן בספרו שפתי כהן על השולחן ערוך להיזהר מאד שלא יהיה השכר מופקע מעבר לשכר בטלה המקובל. הוא מבאר כי אם השכר ,הוא גבוה בצורה חריגה, שוב חוזר החשש של הברטנורה שהדיין נוטל שכר על הדין עצמו .מה שעלול להוביל לביטול המעשה כתב)(חלק ד' אבן העזר סימן י''ג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר וביאר בהרחבה את המנהג להלכה. הוא פוסק כי הגט כשר לכתחילה, שכן המנהג פשט בכל קהילות ישראל שהדיינים והסופרים נוטלים שכר על טרחתם בסידור הגט. הוא מחדד כי דברי הברטנורה נאמרו על מציאות של ניצול וכפייה, אך כאשר מדובר בשכר קצוב וידוע .המיועד לפרנסת העוסקים בקודש, אין בכך כל פסול נרד כעת אל שולחן הדיונים של מאורי דורנו, אלו אשר יושבים על המדין ומנהיגים את קהילות ישראל, ונבקש לראות כיצד הם משלבים בין זעקת הברטנורא לבין מנהג העולם .שהכריע הרמ''א, ומהו המצפן המכוון אותם בסידור גיטין בימינו כתב וביאר כי יש להבחין הבחנה)(מנחת אשר על מסכת בכורות מו''ר הגר''א וייס בשיעוריו גמורה בין הדין המהותי לבין הפרוצדורה ההלכתית. הוא חידש וביאר כי סידור גט אינו נחשב "דין" משום שאין כאן הכרעה בין שני צדדים הניצים על ממון, אלא הדרכה בביצוע מצווה. לשיטתו, כשם שמותר ליטול שכר על הדרכת חתן וכללה או על בדיקת תפילין .ומזוזות, כך מותר ליטול שכר על סידור הגט, והגט כשר ללא פקפוק

כתב וחידש כי המנהג כיום)(כללי הוראה ושכר הראשל''צ רבנו הגר''י יוסף בחיבורו עין יצחק שדייני הרבנות והמועצות הדתיות מקבלים שכר קבוע מהמדינה, פותר לחלוטין את חששו של הברטנורה. הוא מבאר כי מאחר שהדיין אינו נוטל את הממון ישירות מיד הבעל והאישה עבור המעשה הספציפי, אלא מקבל משכורת על זמנו ובטלתו ממלאכה אחרת, הרי שאין .כאן שום צד של פסול בגט, והדברים נעשים ביושר ובצדק פירש וביאר את דברי)(חלק ט סימן רסד מו''ר הגרש''ה וואזנר בספרו שו''ת שבט הלוי הברטנורה כקריאה מוסרית לחכמי הדור. הוא כתב וחידש כי אף שהלכה כרמ''א שהגט כשר, הרי שאם הרב מתנה את כתיבת הגט בתשלום מופקע ומנצל את מצוקת הזוג, יש בזה פגם מוסרי קשה של "קרדום לחפור בו". עם זאת, הוא מדגיש כי בדיעבד, ואפילו לכתחילה .במקום שזהו שכר הטרחה המקובל, אין כוח בשכר זה לפסול את הגט התייחס לעניין)(סימן תנו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה שכר על כתיבת שטרות של מצווה, וביאר כי כל מקום שבו נדרשת מומחיות מיוחדת ובקיאות רבה, השכר נחשב כשכר חכמה ואומנות. הוא מבהיר כי הגט כשר משום שהסופר .והדיין משקיעים עמל רב שאינו מחובת גוף הדין אלא מחובת המקצועיות ההלכתית מתוך סערת המחלוקת שבין הברטנורא לרמ"א, ודרך בירור דברי פוסקי זמננו, אנו מזקקים כעת את ההשלכות המעשיות המאירות את שולחן הדיינים ואת חייהם של .העוסקים במלאכת הקודש של סידור גיטין הנפקא מינה הראשונה והיסודית נוגעת לכשרות הגט בדיעבד. למרות דבריו החריפים של הברטנורה שחשש לפסול את הגט במקום שנלקח שכר מופקע, ההכרעה המעשית כדברי הרמ"א והאחרונים היא שהגט כשר לכתחילה. מכאן עולה הדרכה למעשה: גם אם אדם נאלץ לשלם סכום נכבד עבור סידור הגט, אין לו לחשוש כלל לכשרות הגירושין, שכן המעשה .נחשב כלימוד אומנות וכשכר בטלה המותר מן הדין נפקא מינה נוספת עולה בהגדרת מהות התשלום. לפי הרמ"א, סידור גט הוא לימוד ולא דין. ההשלכה המעשית היא שעל הדיין להקפיד שהתשלום לא יוצג כ"שכר פסק הלכה" אלא כ"שכר טרחה" עבור סידור הטקס, כתיבת השטר וההשגחה על פרטיו. הבחנה זו שומרת על .טוהר הדין ומונעת את הכשל המוסרי של נטילת שכר על עצם הוראת התורה ,"נפקא מינה שלישית נוגעת למקום שבו יש דיינים אחרים. לפי היסוד של "מה אני בחינם אם ישנו דיין מומחה המוכן לסדר את הגט ללא תמורה, הרי שחל איסור על דיין אחר לתבוע שכר עבור אותה פעולה. הנפקא מינה למעשה היא שעל הדיין המבקש שכר לוודא שאין בנמצא מי שיעשה את המלאכה בחינם, או לחילופין להגדיר את שכרו כשכר בטלה .מוכח בלבד לבסוף, נפקא מינה חשובה נוגעת ליחס אל עדי הגט. הברטנורה תמה על עדים הנוטלים שכר גבוה, ולשיטתו עדותם בטילה. אולם למעשה, מאחר שפעולת העדים בסידור גט דורשת זמן רב ובטלה ממלאכה, נהגו להתיר להם ליטול שכר בטלה. ההוראה למעשה

היא שיש לקצוב לעדים שכר הוגן המשקף את זמן שהייתם בבית הדין, ובכך להימנע מן .ה"שערורייה" עליה דיבר הברטנורה ,נפליג כעת אל עומק הים הרעיוני, אל המקום שבו המדבר הצחיח פוגש את שולחן הדיונים וננסה להבין מדוע התעקשה התורה להינתן דווקא בחינם, וכיצד רעיון זה עומד במבחן .כאשר חיי הנישואין עולים על שרטון שורש הרעיון הטמון במדרש על האש, המים והמדבר, הוא שהתורה היא מעל לכל ערך חומרי. כאשר דבר מה ניתן בחינם, הוא הופך להיות שייך לכל אדם באותה מידה, ללא תלות במעמדו הכלכלי. המדבר הוא המקום שבו אין בעלות, אין גבולות ואין חומות; שם הדיבור האלוקי נשמע בטהרתו. התורה מלמדת אותנו כי האמת המוחלטת אינה יכולה להיות "סחורה" עוברת לסוחר, שכן ברגע שמוצמד לה תג מחיר, היא מאבדת את נשמתה והופכת .לכלי שרת בידי בעלי המאה כאשר אנו מגיעים אל סידור הגט, המאבק בין הברטנורה לרמ"א אינו רק ויכוח הלכתי על כשרות שטר, אלא מאבק על דמותה של התורה במציאות החיים המורכבת. זעקת הברטנורא על ה"שערורייה" נובעת מהחשש המוסרי שמא התורה תהפוך ל"קרדום לחפור בו". אם אדם אינו יכול להתגרש ולפתוח דף חדש בחייו רק משום שאין בידו לשלם לדיין, הרי שהדיין אינו מייצג עוד את התורה שניתנה במדבר בחינם, אלא הוא הופך למחסום המפריד בין האדם לבין תיקונו. הברטנורה מבקש לשמור על ה"מדבר" שבתוך בית הדין – מקום שבו .האמת נגישה לכל, ללא מורא של שוחד או לחץ ממון .מנגד, רבנו משה איסרליש וסיעתו המכשירים את השכר, מגלים לנו זווית עמוקה אחרת הם מלמדים אותנו כי בתוך עולם של חומר, יש צורך בכלים גשמיים כדי להוציא את הרוח אל הפועל. כתיבת הגט דורשת ריכוז, זמן, מיומנות ואחריות כבדת משקל. השכר אינו ניתן על ה"תורה" עצמה, אלא על ה"שירות" וה"אומנות". כאן טמון רעיון של שותפות: כדי שהשמיים ירדו לארץ, יש צורך באנשים שיקדישו את חייהם לכך, והחברה מחויבת לאפשר להם להתקיים בכבוד. המפגש הזה מלמד אותנו כי האמת אמנם ניתנה במדבר בחינם, אך .היישום שלה בתוך הכלים האנושיים דורש עמל ומחויבות הדורשים הכרה ותגמול נפנה כעת אל היכלי המחשבה והנפש, ונתבונן כיצד דמותו של המדבר והנהגת הדיין בשכר מעצבים את עולמו הפנימי של המאמין, ואת הדרך שבה אנו ניגשים אל קדושת ההלכה .ברגעי משבר ההרחבה המחשבתית הנלמדת מפרשתנו היא שהאדם נדרש להיות "כמדבר" – מופקר ופתוח לקבלת האמת ללא תנאים מוקדמים. האמונה הצרופה מלמדת כי התורה, שניתנה באש ומים, היא כוח טבע רוחני שאינו כפוף לחוקי המסחר האנושי. כאשר אדם נקלע למשבר הגירושין, הוא נמצא בנקודת שפל בחייו, מקום צחיח ומדברי. בנקודה זו, התורה מבקשת להיות לו למחסה ולא למעמסה. המחשבה היהודית תובעת מאיתנו להבין שהקשר של היהודי עם דבר ה' הוא קשר של חיים, וכפי שאין גובים שכר על עצם הנשימה, כך באופן .מהותי אין לגבות שכר על עצם הוראת הדרך והתרת הסבך הרוחני

בהנהגת האדם עם עצמו, הסוגיה מלמדת אותנו על יושרה ועל "נקיות הדעת". הדיין העוסק ,בסידור הגט עומד במבחן תמידי של טוהר הכוונות. הנהגת הרמ"א, המתירה נטילת שכר דורשת מהאדם לעמוד על המשמר שלא יהפוך את תורתו למסחר. זוהי הזמנה לכל אדם העוסק בצרכי ציבור לבחון את המצפן הפנימי שלו: האם אני פועל מתוך שליחות והבנת כובד האחריות של "כאשר ציוני ה'", או שמא עיניי נשואות אל הפרס? הנהגה נכונה היא זו המשלבת בין הצורך להתקיים בעולם החומר לבין הידיעה שברגע שאני מורה הלכה, אני .משמש כצינור לדבר ה' שניתן בחינם בסיני יתרה מכך, הסוגיה נוגעת בנפשם של הזוג העומד להיפרד. לעיתים המחסום הכלכלי בבית "הדין עלול לעורר תחושת ניכור כלפי התורה והמצווה. האמונה שהתורה היא "חינם לעולם צריכה להקרין על היחס של הדיין אל הפונים אליו. הנהגה של חסד ורגישות, המבינה כי לא הכל נמדד בממון, היא הדרך שבה אנו מראים לעולם שהתורה שניתנה במדבר עדיין חיה ופועמת בתוכנו. זוהי קריאה לאמונה בהשגחה – המלמד והדיין צריכים להאמין שפרנסתם .תגיע בדרכים המותרות, מבלי שיצטרכו להפוך את המצווה לסחורה עוברת לסוחר נצב כעת מול המצפן המוסרי המזדקק מתוך הדיון בשכרו של מסדר הגט, ונבקש להבין .כיצד הערכים של חינמיות התורה והגינות הדין מתלכדים ליצירת מצפון אנושי ודתי צרוף הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא חובת הנגישות. המוסר העולה מדברי הילקוט שמעוני .'ומדברי הברטנורא הוא שאין להציב חומות של ממון בפני מי שמבקש לעשות את רצון ה כאשר דיין גובה שכר המכביד על הזוג, הוא עובר על עוול מוסרי של ניצול סמכות. המצפן המוסרי מכוון אותנו להבנה כי כוחו של הדיין אינו רכושו הפרטי, אלא הוא פיקדון שהופקד בידו כדי להשכין שלום או להתיר קשרים בצדק. מוסר זה תובע מאתנו רגישות חברתית עמוקה: האם המערכת ההלכתית פתוחה לעני כפי היא פתוחה לעשיר? הידיעה שהתורה היא "חינם לעולם" מחייבת אותנו לוודא ששירותי הדת הבסיסיים ביותר יהיו נגישים לכל .נפש, ללא מורא של חסרון כיס הנדבך השני עוסק ביושרה של העוסק בקודש. המצפן המוסרי מורה לדיין ולסופר לבחון ,את עצמם בשבע עיניים: האם השכר שהם נוטלים הוא אכן "שכר בטלה" והוגן עבור הטרחה או שמא הוא הופך לרווח קל על חשבון מצוקת הזולת? המוסר היהודי אינו מסתפק רק בהיתר ההלכתי היבש של הרמ"א, אלא הוא דורש "נקיות" – להיות נקי מה' וממישראל. אדם שנוטל שכר מופקע, גם אם ימצא לו היתרים של "אומנות", פוגם באמינות המוסרית של המעשה כולו. המצפן הזה קורא לנו לאמץ את מידת הענווה וההסתפקות במועט כאשר אנו .עוסקים בדברי תורה ובמצוות יתרה מכך, המצפן המוסרי בונה קומה של אחריות חברתית. הקהילה מחויבת לדאוג לפרנסת דייניה כדי שלא יזדקקו ליטול שכר מהמתדיינים או מהמתגרשים. המוסר הנלמד כאן הוא מוסר של ערבות הדדית; כדי למנוע את ה"שערורייה" של הברטנורא, על הציבור להקים מערכות שבהן הדיין משוחרר מדאגות פרנסה, ובכך יוכל לשפוט צדק בלב שלם

ובחינם. זהו מצפן המכוון לבניית חברה מתוקנת שבה הרוח והחומר אינם מתנגשים, אלא .משלימים זה את זה ביושר ובכבוד .מתוך הצלילה אל עומקי הסוגיה, אנו דולים הדרכות המלוות את צעדינו בחיי המעשה ראשית, עלינו להפנים את ערך החינמיות של האמת; בכל מקום שבו אנו עוסקים בהנחלת ידע או בעזרה לזולת, עלינו לשאוף לעשות זאת בלב פתוח ובמינימום אינטרס אישי, כפי – שהתורה ניתנה במדבר. שנית, למדנו את חשיבות ההבחנה בין המהות לבין המעטפת עלינו לדעת להעריך ולתגמל את העמל והמקצועיות של העוסקים במלאכה, אך לעולם לא להפוך את עצם הדין והחכמה למסחר. שלישית, עלינו לאמץ את מידת הרגישות המוסרית של הברטנורא; בכל עמדת כוח או סמכות שניתנה לנו, עלינו להיזהר שלא לנצל את חולשת הזולת לטובתנו האישית. לבסוף, התובנה המזקקת היא שההלכה מבקשת לייצר איזון עדין בין עולם הרוח לעולם החומר, איזון המאפשר לדבר ה' לשכון בתוך הכלים האנושיים מבלי .לאבד את קדושתו המדברית וחופשית :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם דיין הנוטל שכר על סידור גט פוסל את הגט, מציפה את היסוד המופיע שם נלמד מהמילה "במדבר" שהתורה ניתנה בחינם לכל דורש, כפי ,)(במדבר א, א בפרשתנו :בכלל המפורסם )(כט ע"א שביאר המדרש בילקוט שמעוני. יסוד זה התפרט בגמרא בבכורות ."מה אני בחינם אף אתם בחינם", ומכאן קבעה המשנה כי דיין הנוטל שכר – דיניו בטלים ,(בכורות ד במוקד הדיון עומדת מחלוקתם של גדולי הפוסקים. רבנו עובדיה מברטנורה " זעק נגד רבני אשכנז שנטלו שכר גבוה על סידור גט, וטען כי מדובר ב"גזלנות ואונס)ו הפוסלים את הגט, שכן סידור הגט הוא חלק מגוף הדין. מנגד, רבנו משה איסרליש, הרמ"א , פסק כי המנהג להכשיר גיטין אלו שריר וקיים, שכן סידור הגט אינו)(סדר הגט קנ"ד "דין" אלא "לימוד בעלמא" ואומנות כתיבה, שעליהם מותר ליטול שכר במקום שאין מי ,שיעשה זאת בחינם. להלכה, כפי שסיכמו גדולי הדורות ובהם הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף הגט כשר ללא פקפוק, שכן השכר נחשב כ"שכר בטלה" או כשכר על הטרחה המרובה והאחריות המקצועית הכרוכה בכתיבת הגט ובסידורו, ובלבד שהדברים נעשים בהגינות .ובמידה ראויה