?האם בשנת השמיטה מותר להתפלל שירד גשם על השדות

במעמקי שדותיה המוריקים של ארץ הקודש, בשעה ששבת הארץ פורסת את כנפיה ושקט מופלא אופף את רגבי האדמה, מתעוררת שאלה המרעידה את נימי הנפש האמונית. התורה מצווה אותנו "שנת שבתון יהיה לארץ", השבתה מוחלטת של כל

?האם בשנת השמיטה מותר להתפלל שירד גשם על השדות במעמקי שדותיה המוריקים של ארץ הקודש, בשעה ששבת הארץ פורסת את כנפיה ושקט מופלא אופף את רגבי האדמה, מתעוררת שאלה המרעידה את נימי הנפש האמונית. התורה מצווה אותנו "שנת שבתון יהיה לארץ", השבתה מוחלטת של כל מלאכה, עמל ודאגה לקרקע, והנה השמיים נעצרים והאדמה צמאה למטר. כאן עומד היהודי ותוהה: האם בשנה שבה הארץ מופקרת ומושבתת, מותר לו לשאת עיניים למרום ,ולבקש על השדות? האם התחינה על הגשם, אותו כוח חיים המצמיח ומפרה את השדה אינה נחשבת כביטוי של בעלות ודאגה האסורים בשנה זו? מחד גיסא, הלב זועק לגשמי ברכה שיחיו את נפש כל חי, ומאידך גיסא, שמא התפילה על התבואה והאילן עומדת בסתירה לציווי של "והשביעית תשמטנה ונטשתה". זוהי דרמה רוחנית הנעה בין חובת ההפקרות של השביעית לבין כוחה של תפילה, וביקשנו לברר האם גם בעולם הרוח של הבקשה והתחינה קיימים גבולות של מלאכה ושביתה, או שמא שערי דמעה ותפילה לא .ננעלו מעולם, גם לא בפני שדות השביעית הממתינים לטללי תחייה מתוך הלהבה היוקדת של השאלה המהדהדת בין שמים לארץ, אנו פוסעים אל עבר .היכלם של המקראות, שם נטמן השורש למצוות השביתה וההפקר של אדמת הקודש . ובפסוק הסמוך נאמר: והיתה שבת הארץ)(ויקרא כה, ד 'שנת שבתון יהיה לארץ שבת לה .)(ויקרא כה, ו לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך , כתב שנת שבתון יהיה לארץ, שתהא שביתה)(ויקרא כה, ד רבנו שלמה יצחקי, רש"י לארץ ולא לעבוד בה עבודת האדמה. בדבריו אלו משרטט רש"י את גבולות האיסור המעשי, אך מותיר לנו את הפתח לחקור האם איסור עבודת האדמה כולל גם את העבודה .שבלב, היא התפילה על חיותה של אותה אדמה , פירש כי השבת של הארץ היא דוגמת שבת בראשית)(ויקרא כה, ד רבי אברהם אבן עזרא שכשם שהאדם שובת ממלאכה ביום השביעי, כך הארץ שובתת בשנה השביעית, להורות .כי לה' הארץ ומלואה , ביאר כי מצוות השביתה היא חובה להפקיר)(ויקרא כה, ב רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן את הפירות ולהשליך את הבעלות, כדי שידע האדם שהארץ אינה שלו. בביאורו זה עולה השאלה האם התפילה על הגשם לצורך השדה אינה בבחינת "אחיזה" מחודשת .בבעלות שהתורה ביקשה להפקיע , כתב שתכלית השמיטה היא להתפנות)(ויקרא כה, ב רבי לוי בן גרשום, הרלב"ג מעסקי העולם הזה אל עסק התורה והחכמה, ומכאן שהתפילה, שהיא שיא הדבקות רהב תשרפ 25 25 הרוחנית, צריכה להיבחן האם היא משמשת ככלי לעבודת השם או ככלי לקידום צרכי .האדמה המושבתת מפרש כי שבת לה' פירושו שהשביתה היא לכבודו)(ויקרא כה, ד רבי עובדיה ספורנו של הבורא, להכיר בחידוש העולם, ועל כן בכל עניין שנוגע לשביעית יש לבחון האם .הוא מוסיף כבוד שמים או מבטא דאגה גשמית לאדמה , חידש כי מצוות השמיטה באה להסיר)(ויקרא כה, ב רבי אפרים לונשיץ, הכלי יקר מהאדם את הביטחון בכוחו ובעוצם ידו, ולהשליך יהבו על הקדוש ברוך הוא, ועל כן דווקא בשנה זו נדרשת פנייה ישירה אל ה' שיוריד גשמי ברכה, שכן אין לנו על מי .להישען אלא על אבינו שבשמים , ביאר כי בשביעית הארץ מתעלה)(ויקרא כה, ב רבי משה אלשיך, האלשיך הקדוש למדרגה רוחנית, וכשם שביום השבת יורד שפע רוחני ללא מלאכה, כך הארץ צריכה .לקבל את השפע שלה בדרך של נס ותפילה ולא בדרך של עמל האדם מתוך עיון בכתובים אנו באים אל היכלם של חז"ל, שם ביררו רבותינו בבבלי ובירושלמי .את גדרי התפילה וההתראה על הגשמים בשנה שבה האדמה שובתת ממלאכתה מובא: תנו רבנן מתריעים על האילנות בשאר שני)(דף יט ע"ב בגמרא במסכת תענית ביאר את טעם)(שם שבוע, על הבורות ועל השיחין ועל המערות אפילו בשביעית. רש"י הדבר וכתב: כל שעה צריכים לגשמים לשתייה, ואף על פי שהגשמים מועילים לקרקע בשביעית. בדבריו אלו פותח רש"י פתח לחקירה עצומה, שכן משמע שאילו הייתה התפילה מכוונת אך ורק לתועלת הקרקע והצמיחה, היה מקום לאסור את ההתראה בשביעית, משום שהגשמים "מועילים לקרקע", והתפילה עליהם נתפסת כעין מלאכה .או דאגה לקרקע האסורה בשביתתה מצינו דיון רחב בסדר התעניות)(פרק ג הלכה ח בתלמוד ירושלמי במסכת תענית וההתראות, ושם מבואר כי כל ענייני הציבור וצרכיהם החיוניים דוחים את שביתת .הארץ לעניין התפילה, שכן גזרת הבצורת היא גזרה על האדם ולא רק על האדמה מובא עוד: רשב"ג אומר אף על האילנות בשביעית מפני)(שם בגמרא במסכת תענית שיש בהם פרנסה לעניים. בדברים אלו מרחיב רשב"ג את היתר התפילה וההתראה מעבר לצורך השתייה הבסיסי, ומורה כי מאחר ופירות השביעית מופקרים לעניים, הרי .שהתפילה עליהם היא בגדר חסד ודאגה לעניים ולא עבודה האסורה בארץ מובא כי בשביעית אין מתריעים על האילנות)(פרק ב הלכה ט בתוספתא במסכת תענית .כדרך שמתריעים בשאר שני שבוע, אך מוסיפה כי על צרכי הרבים מתריעים תמיד 26 26 המפרשים שם דנים האם הכוונה היא לאיסור מוחלט או לשינוי בצורת ההתראה, כדי .להדגיש שאין אנו מתפללים מכוח בעלותנו על השדה אלא מכוח תלותנו בחסדי שמים ,לאחר שחזינו באורחות התלמוד המבחינות בין צורכי השתייה לבין טובת השדות הרינו קרבים אל דברי רבותינו הראשונים אשר העמיקו את המבט בגדרי האיסור .וההיתר של תפילה זו , פסק כי בשביעית מתריעים)(הלכות תעניות פרק ב הלכה ט רבנו משה בן מימון, הרמב"ם על הבורות והשיחין והמערות, ואפילו בשאר השנים אין מתריעים על האילנות אלא אם כן עבר זמן הגשמים. בביאורו שם השמיט הרמב"ם את החלוקה המפורשת בין שביעית לשאר שני שבוע לעניין ההתראה הכללית, ומכאן דייקו המפרשים שסבר כי מאחר שתפילה היא צורך חיים בסיסי לכל היצורים, אין לחלק בה בין השנים, ואין היא .נחשבת כמלאכה בשדה , כתב כי יש לפסוק כדעת תנא קמא)(מסכת תענית פרק ג רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש שמתריעים בשביעית על צורכי המים של האדם, אך מדבריו נראה שפשט המנהג שלא לחלק בין שביעית לשאר השנים לעניין עצם התחינה על הגשם, שכן הגשם הוא רחמי .שמים הכלליים ואינו נחשב כפעולה חקלאית האסורה , ביאר כי כל מלאכה שהיא)(בשו"ת חלק א סימן תשע"ו רבנו שלמה בן אדרת, הרשב"א לצורך קיום הדבר ולא לצורך השבחתו מותרת בשביעית במקומות מסוימים, ואם כן ,התפילה על הגשם, שהיא בבחינת "חיי נפש" למנוע מוות וצמאון מהבריות ומהאילנות .ודאי שאינה אסורה משום עבודת הקרקע , פירש כי אף שרש"י רמז שעיקר ההיתר)(תענית יט, ב רבנו מנחם המאירי, בית הבחירה הוא משום שתייה, מכל מקום לדעת רוב הפוסקים, מאחר שפירות שביעית מותרים באכילה ומהווים פרנסה לעניים ולכלל ישראל, הרי שהתפילה עליהם היא תפילה על מחייתם של ישראל, ואין בה משום ביטול מצוות "ונטשתה", שהרי גם כשהקרקע .נטושה, הפירות הצומחים בה מיועדים לאכילה בקדושה מתוך בירור יסודות הראשונים שדנו בגדרי ההתראה, אנו באים אל שולחנם של רבותינו האחרונים אשר פלפלו בדברי רש"י וביארו את עומק השביתה של השביעית .גם בתוך עולם התפילה , חקר בדברי)(דף לג ע"ב רבי יצחק זילברשטיין, בספרו חשוקי חמד על מסכת שבת רש"י בתענית שמשמע מהם כי לולא הצורך בשתייה היה איסור להתפלל על גשם לצורך האדמה. הוא ביאר כי אין הכוונה שהתפילה עצמה נחשבת כעשיית מלאכה גופנית בקרקע, אלא שהמצווה של "תשמטנה ונטשתה" מחייבת את האדם להזניח את הקרקע רהב תשרפ 27 27 מבלי שיהיה לו שום עסק עמה, וכאילו אינה שלו כלל. אם הוא עומד ומתפלל על ,הגשמים עבור השדה, הרי הוא מראה בזה שדעתו על הקרקע ויש לו עניין בטובתה .ובכך הוא מבטל את מצוות העשה של "ונטשתה" המורה על הפקר גמור ושכחה ,)'(מצוה קי"ב אות י"ב, ומצוה שכ"ט ס"ק י עוד הוסיף בביאורו שם על פי דברי המנחת חינוך שכתב כי אסור מן התורה לעבוד בשביעית גם על ידי אמירה לנכרי, משום שהתורה .אמרה "והשביעית תשמטנה ונטשתה", ולכן כל פעולה שגורמת לעבודת הקרקע אסורה לפי זה חידש שאולי גם התפילה, שהיא הפעלת כוחות רוחניים הגורמים להשקיית .השדה, נחשבת כפעולה המפרה את חובת ההשמטה וההזנחה של האדמה דן בעניינים אלו וביאר כי מאחר)(חזון עובדיה, שביעית הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף שפירות שביעית עומדים לאכילה לכל ישראל, הרי שהתפילה עליהם אינה נחשבת כדאגה ל"שדה שלי" אלא כדאגה למזונותיהם של ישראל ולחיותם של העניים. הוא הוכיח כי אין התפילה נחשבת מלאכה, שהרי תפילה היא בקשת רחמים, ורחמי שמים אינם נחשבים כפעולה אנושית של עבודת קרקע, אלא כהנהגה עליונה שהאדם משליך .עליה את יהבו , פירש בעניין "ושבתה הארץ" שעיקר)(מצוה שכט רבי יוסף באב"ד, בעל המנחת חינוך המצווה היא שהארץ תנוח מפעולת האדם, אך גשמים היורדים מן השמים הם פעולת הבורא, ואין לאסור על האדם לבקש מאת השם שינהיג עולמו בחסד, שהרי גשם הוא ."מפתח" שבידו של הקדוש ברוך הוא בלבד, ואינו נחשב מלאכת אדם כלל , כתב כי כל דבר שהוא לצורך)(חלק א סימן נא רבי שלמה זלמן אוירבך, במנחת שלמה קיום האילנות שלא ימותו מותר בשביעית משום "לאוקמי אילנא", ואם כן תפילה על גשמים כדי שלא יתייבשו האילנות והתבואה ודאי מותרת, שהרי לא גרעה תפילה .מפעולה גופנית שמותרת לצורך הצלת האילן מהפסד גמור מתוך דברי האחרונים שדנו בשרשי השביתה של האדמה, אנו קרבים אל גדולי הדורות האחרונים ומאורי דורנו, שפשטו את השאלה הלכה למעשה אל מול עצירת גשמים .בשנות השמיטה , נשאל מאת כ"ק מרן הגה"ק האדמו"ר)(חלק ח סימן נב הגר"י וייס, בעל שו"ת מנחת יצחק מערלוי האם מתריעים על הגשמים בשנת השמיטה. בביאורו שם דקדק מדברי הרא"ש והרמב"ם והשו"ע שהשמיטו את החילוק שבין שאר שני השבוע לבין שנת השביעית בעניין ההתראה על האילנות. הוא הסיק כי מאחר שהפוסקים לא הביאו את החילוק המופיע בגמרא בדעת תנא קמא, הרי שסבירא להו שאין לחלק כלל, וגם בשביעית יש .להתפלל ולהתריע על הגשם לצורך האילנות והתבואה, שהרי הם פרנסה לכל ישראל 28 28 , הביא את דברי הרב חוקי)(או"ח סימן תקע"ה אות מא רבי חיים סופר, בספרו כף החיים שכתב כי אף שאין נוהגים בירושלים להתענות על גשמי בורות, מכל)(סימן ד חיים גאגין מקום בשנת השמיטה מתענים על עצירת גשמים בעבור התבואה והאילנות. הוא סמך את דבריו על דברי הרב חסדי דוד על התוספתא בתענית, והעיד כי כך עשו בבית הדין הגדול בירושלים הלכה למעשה כאשר הייתה עצירת גשמים, ופרסמו תפילה מיוחדת .על הגשמים ונתקבלה תפילתם ברחמים ביאר כי התפילה על הגשם אינה סותרת את מצוות)(מנחת אשר, שביעית מו"ר הגר"א וייס "ונטשתה" כלל. הוא חידש כי האיסור להראות עניין בקרקע נאמר רק כאשר האדם פועל כבעל הבית הדואג לנכסיו הפרטיים, אך כאשר הציבור מתפלל על הגשם, אין זו בקשה על "שדה פרטי" אלא תחינה על הנהגת השפע האלוקי בעולם. בכך מתיישבים דברי רש"י, שהחשש הוא רק כאשר התפילה נתפסת כעבודת האדמה, אך כשהיא נעשית .כחלק מרחמי שמים על הבריות כולם, היא מותרת ללא ספק כתב כי אין להעלות על הדעת שיהיה איסור)(שבט הלוי, חלק ד מו"ר הגרש"ה וואזנר להתפלל על הגשם בשביעית, שהרי הגשם מביא עמו ברכה גם לאדם, גם לבהמה וגם לצמחים המופקרים לכל. הוא הוסיף כי אדרבה, דווקא בשביעית שבה עיני הכל נשואות אל ה' ללא עבודה גשמית, התפילה היא הכלי היחיד שנותר לנו, ואין בה משום מלאכה .אלא משום ביטוי עילאי של אמונה וביטחון בנותן לחם לכל בשר מתוך בירור דבריהם המאירים של גדולי הדורות, אנו נגשים לחלץ את הפנינים .המעשיות ואת הנפקא מינות העולות מתוך הסוגיה אל שדה המעשה וההלכה ראשית, למדנו כי הלכה למעשה, אין שנת השמיטה מונעת מהציבור או מהיחיד לשאת תפילה וזעקה על עצירת גשמים. נפקא מינה גדולה יש בדבר עבור בתי הדין ומנהיגי ,הקהילות, שעליהם לפרסם תפילות ולעורר רחמי שמים גם כשאין השדות מעובדים .שכן הגשם הוא צורך קיומי לחיים עצמם ולא רק אמצעי חקלאי שנית, עולה מתוך הדברים נפקא מינה חשובה לעניין כוונת התפילה. על פי דברי רש"י והגר"י זילברשטיין, יש לאדם להקפיד בכוונתו שלא יתפלל על הגשם מתוך .תחושת בעלות על שדהו, אלא מתוך הכרה בצורך הכללי של הבריות במים ובפרנסה נפקא מינה זו מלמדת אותנו כי גם בעומדנו לפני בורא עולם, עלינו לזכור את חובת ההפקרה של השביעית, ולבקש על הברכה שתחול על פירות ההפקר המיועדים לכלל .ישראל ולעניים ,זאת ועוד, נפקא מינה נוספת עולה בעניין התעניות וההתראות. כפי שראינו בכף החיים המנהג הפשוט הוא שמתענים ומתריעים בשביעית על עצירת גשמים עבור התבואה והאילנות. מכאן למדנו כי למרות שביתת הארץ, אין אנו נמנעים מפעולות רוחניות רהב תשרפ 29 29 של תשובה ותפילה הקשורות לטבע, שכן התפילה אינה נחשבת למלאכה גשמית אלא .להשתדלות רוחנית שהיא מחובת היום עוד נפקא מינה עולה לעניין "לאוקמי אילנא", דהיינו פעולות לצורך קיום האילן. אם התפילה מותרת משום שהיא מונעת הפסד ומוות מהצומח, הרי שיש לראות בה חלק ממערכת ההיתרים המאפשרת לאדם למנוע חורבן מנכסיו המופקרים, כדי שיעמדו .למאכל בני האדם לאחר מכן עומק הרעיון הטמון במתח שבין התפילה על הגשם לבין שביתת הארץ, מגלה לנו רובד חדש במהותה של השמיטה. אנו רגילים לראות בשמיטה מצווה של מניעת פעולה – האדם מושך את ידו מן המחרשה ומן המעדר. אך כאן מתברר שהשמיטה תובעת מהאדם גם "השמטת הלב". האתגר הגדול אינו רק להפסיק לעבוד, אלא להפסיק להרגיש בעל בית. כאשר האדם עומד בתפילה על השדה שלו בשנת השמיטה, הוא נבחן בנקודה הרגישה ביותר: האם הוא מבקש גשם כי זהו "השדה שלי" וחשוב לי רווחו, או שהוא .מבקש גשם כי העולם זקוק לחיות מאת השם ההרחבה הרעיונית הזו מלמדת אותנו שהתפילה בשמיטה היא זיכוך של מושג ההשתדלות. בכל שאר שני השבוע, האדם פועל בקרקע ומתפלל, והפעולות מתערבבות זו בזו עד שהוא עלול לחשוב ש"כחי ועוצם ידי" יחד עם התפילה הם שהביאו את ,התוצאה. בשביעית, כשהידיים כבולות בצו המלך, נותרת רק התפילה. במצב זה התפילה הופכת להיות "עבודת אדמה" מסוג אחר לגמרי – עבודה שכולה רוח, שכולה .הכרה בכך שהמפתח נמצא בידי שמים זאת ועוד, העובדה שמתפללים על הגשם למרות שהארץ מופקרת, מורה על כך שקדושת השביעית אינה חפצה בחורבן העולם אלא ברוממותו. הקדוש ברוך הוא אינו רוצה שדות יבשים ואילנות קמלים, אלא הוא רוצה שדות הצומחים מכוח ברכתו ולא ,מכוח עמלו של האדם. התפילה על הגשם בשמיטה היא ההוכחה שההפקר אינו הזנחה אלא העברה של המפתחות מיד האדם ליד הבורא. כביכול אנו אומרים בתפילתנו: ריבונו של עולם, אני את שלי עשיתי והפקרתי את האדמה, עכשיו תורך להשקות את שדותיך .שלך, למען יאכלו עניי עמך וישבעו מתוך הצלילה אל עומק הסוגיה, אנו קרבים אל היכל הנפש, שם מתחולל המפגש האינטימי ביותר בין האדם לבוראו בשנת השמיטה. המחשבה המלווה אותנו היא שדווקא בשנה שבה כביכול "נלקח" מאיתנו הכוח לשלוט בגורלנו הכלכלי, אנו מגלים את עוצמתה של התפילה ככלי של חיבור ולא של שליטה. הנפש נדרשת לעמוד במבחן של עמידה לפני ה' מתוך ערווה וחוסר כל, כשהיא מבקשת גשם לא עבור "נכסיה", אלא .עבור עצם קיום החיים 30 30 .החיבור לנפש מלמד אותנו כי התפילה על הגשם בשביעית היא תרגיל בביטול היש כשאדם מתפלל על שדה שאינו שלו עוד, שדה שהפקיר לכל דכפין, הוא מזכך את תפילתו מכל שמץ של אנוכיות. זוהי תפילה טהורה של חסד, שבה האדם הופך להיות צינור לשפע שאינו מיועד לו לבדו. המאבק הפנימי המתואר בדברי רש"י והגר"י זילברשטיין :– האם מותר לי להתפלל על מה שמועיל לקרקע – הוא למעשה בירור נפשי עמוק .האם אני מסוגל להתנתק מתחושת הבעלות ולהיות שותף לרצון השם להיטיב לעולמו זאת ועוד, התפילה הזו נוסכת בנפש ביטחון ושלווה. היא משחררת את האדם מהחרדה הקיומית של "מה נאכל בשנה השביעית", משום שהיא מעבירה את כובד המשקל מהפעולה הפיזית אל הפעולה הרוחנית. כשהיהודי רואה כי שערי שמים פתוחים לתפילתו גם כשידיו ריקות ממלאכה, הוא מפנים כי מקור הברכה אינו המחרשה אלא המברך ברוך הוא. זוהי המדרגה הגבוהה ביותר של "שבת הארץ" בתוך הנפש – מנוחה מוחלטת מכל רדיפה, מתוך ידיעה שתפילה מעומק הלב בוקעת רקיעים ומביאה גשמי .ברכה לכל ומכאן אנו דולים את פניני התובנות לחיינו, שהרי בכל עת שבה אדם מרגיש כי "שמימיו" נעולים ואין בכוחו לפעול ולשנות את המציאות בכוח ידיו, עליו לזכור את סוד השמיטה. התפילה על הגשם בשנה זו מלמדת אותנו כי גם כשהעשייה הגשמית שובתת, שערי שמים נותרים פתוחים לרווחה בפני העבודה שבלב. עלינו להפנים כי הביטחון האמיתי אינו נשען על המחרשה והמעדר, אלא על היכולת להשליך את יהבנו על מי שהארץ והשמים שלו הם, ומתוך השביתה וההפקר לצמוח למדרגה של אמונה .צרופה שאינה תלויה בדבר :עיקר העניין:עיקר העניין ,הוא הגילוי המרעיד כי התפילה על הגשם בשביעית אינה רק בקשה למילוי צורך ,אלא היא היא שיאה של מצוות השמיטה. כאשר היהודי עומד בשדהו המופקר ,"שדה שאין לו בו חרישה וזריעה, ונושא עיניו למרום בבקשת "ותן טל ומטר לברכה .הוא מוכיח כי השביתה לא החלישה את הקשר שלו עם הבורא, אלא זיקקה אותו התפילה הופכת מהשתדלות אינטרסנטית להכרזה של מלכות שמים, שבה אנו מכירים בכך שהגשם היורד אינו מיועד לרווחנו האישי אלא לחיותם של כל בריותיו של מקום. בנקודה זו, שבה האדם משחרר את האחיזה בשדה ומתחבר למקור השפע בתפילה, הוא זוכה לטעום מעין עולם הבא, שבו הברכה זורמת מאליה ללא עמל, מתוך ברית עולם שבין הארץ השובתת לבין אביה שבשמים המרעיף עליה .טללי תחייה וברכה רהב תשרפ