האם מותר לעמוד מאחורי בית המדרש ולהקשיב לדרשה מאדם שמבקש כסף מכל משתתף שמגיע ושומע משום גזל? הוכח מפרשת השבוע!

בלב ליבו של עולם התורה, אל מול שעריו הנעולים של בית המדרש, ניצב לו יהודי שכיסו ריק אך נשמתו בוערת בצימאון אדיר לדבר ה'. הוא אינו מבקש לתפוס מקום של כבוד בספסלים הקדמיים, ואף אינו חפץ ליהנות מאורו של הנר או מנוחות המושב; כל רצונו הוא

האם מותר לעמוד מאחורי בית המדרש ולהקשיב לדרשה מאדם שמבקש כסף מכל משתתף שמגיע ושומע משום גזל? הוכח מפרשת השבוע! בלב ליבו של עולם התורה, אל מול שעריו הנעולים של בית המדרש, ניצב לו יהודי שכיסו ריק אך נשמתו בוערת בצימאון אדיר לדבר ה'. הוא אינו מבקש לתפוס מקום של כבוד בספסלים הקדמיים, ואף אינו חפץ ליהנות מאורו של הנר או מנוחות המושב; כל רצונו הוא רק להטות אוזן מעבר לכותל, לגנוב רגע של נצח מפי הדרשן המבקש שכר מכל שומעיו. כאן מתעוררת סערה מוסרית והלכתית עזה: האם הקשבה זו, הנעשית בניגוד לרצונו המפורש של המלמד המבקש להפוך את תורתו לקרדום לחפור בו, נחשבת כגזלה חמורה? האם מותר לאדם "לגנוב" את דעת רבו כאשר ידו אינה משגת לשלם, או שמא גבולות הממון חוצצים גם בפני קדושת המילים? השאלה מהדהדת מדפי ההיסטוריה, מדמותו המרעידה של הלל הזקן על הגג המכוסה שלג, ותובעת מאיתנו לברר את גדרי הבעלות על חכמת האלוקים אל .מול דרישת הממון האנושית נפנה כעת מבטנו אל עבר הכתובים, אל אותן אותיות פורחות באוויר המהוות את שורש היניקה של התורה כולה, ונבקש לדלות מהן את המקור האלוקי לאותו מתח עדין שבין .החובה להשיג את התורה לבין האיסור לסחור בה )(משלי ו, ל לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב פסוק זה, שנאמר ברוח קודשו של שלמה המלך, החכם מכל אדם, מהווה את התשתית ,המוסרית וההלכתית לכל הסוגיה. יש כאן לימוד זכות עצום על מי שגונב מחמת רעבון .וחז"ל ברוח קודשם העתיקו את הדברים מרעבון של לחם לרעבון של רוח מפרש וכותב: לא יבוזו לגנב, רבותינו דרשוהו בתלמיד חכם המתגנב ולומד)(משלי ו, ל רש"י

,תורה מאחורי חבריו. הנה רש"י מגלה לנו כי ישנה "גניבה" שאינה מעוררת בוז, אלא אדרבה .'היא מעידה על רעבון קדוש שאינו מוצא מנוח אלא בדבר ה מבאר בדרכו הנשגבת את הפסוק "ראה)(דברים ד, ה רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש ,למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה'", וכותב כי התורה היא נחלה לכל ישראל ואין היא קניין פרטי שיכול אדם לנעול בפני חברו. הוא מחדד כי הלימוד בחינם הוא היסוד .המאפשר לכל נפש מישראל לדבוק באלוקים ללא מחיצה של ממון מפרש וכותב: כי ירעב, רעבון הנפש להבין האמת. האבן)(משלי ו, ל רבנו אברהם אבן עזרא עזרא רואה ברעבון זה כוח המניע את האדם לפעול לעיתים מחוץ לשורת הדין הרגילה, כיוון .שאין רעב קשה מרעבון הדעת , מבאר וכותב: לא יבוזו לגנב, אף על פי שעשה שלא כהוגן)(משלי ו, ל רבנו עובדיה ספורנו מכל מקום כוונתו רצויה להחיות נפשו. הוא מלמדנו כי במבט המוסרי, הכוונה הפנימית של .הלומד הצמא מצילה אותו מהגנאי הנלווה למעשה הגניבה הרגיל מחדש וכותב כי יש הבדל בין)(משלי ו, ל רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר מי שגונב ממון לבין מי שגונב חכמה, שהרי בחכמה זה נהנה וזה אינו חסר, ולכן הקפידה על ."גניבת דעת" כזו היא פחותה בהרבה נרד כעת אל עומקי ים התלמוד, אל המקום שבו גלי ההלכה והאגדה מתמזגים לדמות אחת מופלאה של מסירות נפש, ונבקש לדלות את פניני דבריהם של התנאים והאמוראים .אשר העמידו את היסוד למותר והאסור בעמידה מאחורי הפרגוד של דברי אלוהים חיים מובא הסיפור המרעיד על הלל הזקן, שבאותה עת)(דף ל''ה עמוד ב בגמרא במסכת יומא היה עני מרוד ולא היה בידו ממון לשלם לשומר בית המדרש כדי לשמוע את דרשתם של שמעיה ואבטליון. הגמרא מספרת: עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. באותה שעה ירד שלג מן השמים וכיסהו. הנה לפנינו המקור הראשוני והעמוק ביותר להנהגה של "התגנבות" למקום לימוד; הלל הזקן אינו נמנע מלשמוע את התורה למרות הדרישה הכספית של השומר, ומסירותו זו הפכה למופת לדורות ."עד שאמרו חז"ל "הלל מחייב את העניים מובא יסוד מוסרי נוקב: המתגנב מאחורי חברו)(פרק ז הלכה יג בתוספתא במסכת בבא קמא והולך ושונה פרקו, אעפ"י שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנאמר "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב", סוף שמתמנה פרנס על הציבור ומזכה את הרבים. חז"ל מעניקים כאן "תעודת הכשר" רוחנית לאותו אדם שצמאו לתורה דוחק בו לעקוף את המחסומים הממוניים, ורואים .בכך סימן למנהיגות עתידית מתואר כיצד עלה הלל הזקן ונתמנה לנשיא על)(דף ס''ו עמוד א בגמרא במסכת פסחים ישראל לאחר שהשיב לבני בתירה בעניין קרבן פסח שחל להיות בשבת. הקשר שבין התגנבותו לארובה לבין עלייתו לנשיאות מלמדנו כי החכמה ש"נגנבה" במסירות נפש היא זו .שבסופו של דבר הופכת לקניין הציבור כולו

הובא העיקרון שדברי תורה הם הפקר, וכמו)(פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים המדבר שאין עליו בעלות, כך גם קולו של החכם המדבר ברבים אינו יכול להיות מוגדר כנכס פרטי המונע מאחרים להטות אוזן מבחוץ. יסוד זה מחזק את הסברה כי אין גזל בשמיעה .בעלמא, שכן המדבר אינו חסר דבר משמיעתו של זה העומד מאחורי הכותל נפסע כעת אל בין עמודי האש של רבותינו הראשונים, אשר ברוח בינתם דלו ממעמקי הסוגיה את גדרי הממון והקניין, והשיבו לשאלה האם יש בעלות על קולו של אדם וכיצד .נתפס מעשהו של הלל הזקן במאזני משפט התורה כתב וביאר על מעשהו של הלל: כדי שישמע)(יומא לה, ב רבינו שלמה יצחקי בפירוש רש"י דברי אלהים חיים, ולא היה לו במה לפרוע לשומר הפתח. רש"י מדגיש כי המניע של הלל היה דבקות ב"דברי אלוהים חיים", ומשתמע מדבריו שערכם הנשגב של הדברים הוא זה שדחק את המניעה הממונית הצדדית של שומר הפתח, שכן דברי אלוהים אינם יכולים .להיות נתונים במצור כתב וחידש)(הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ט רבינו משה בן מימון, הרמב"ם, בספרו יד החזקה כי הלל הזקן היה עני ביותר והיה משתכר בטרפעיק אחד בכל יום, וחציו נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו. מדברי הרמב"ם עולה כי התשלום לשומר לא היה על "קניית החכמה" אלא על הוצאות החזקת בית המדרש, וממילא כשהלל שמע מהגג, הוא לא נהנה .משירותי בית המדרש הגשמיים ולכן לא היה בכך משום גזל כלל ביאר וכתב בעניין המתגנב אחר)(פרק ז רבינו אשר, הרא"ש, בפירושו למסכת בבא קמא חברו ושונה פרקו, כי אף על פי שנקרא גנב, אין כאן איסור גזל ממש משום ש"זה נהנה וזה לא חסר". הרא"ש מבהיר כי החכמה אינה מתמעטת כאשר אחרים שומעים אותה, ולכן הקפידה של המלמד במקרה כזה נחשבת למידת סדום, שאין חוששים לה במקום שבו יהודי רעב .'לדבר ה פירש וביאר כי כל מקום שהתורה)(דף לז עמוד א רבינו ניסים, הר"ן, בחידושיו למסכת נדרים אמרה "קנה", הכוונה היא שהתלמיד מחויב להשיג את התורה בכל דרך, ואם המלמד נועל את הדלת שלא כדין, רשאי התלמיד לעקוף את המנעול. לשיטתו, המלמד המבקש שכר עבור עצם השמיעה עובר על "מה אני בחינם", וממילא אין לו בעלות חוקית למנוע את .השמיעה ממי שאינו משלם כתב וביאר כי מעשה הלל בא ללמדנו)(יומא לה, ב רבינו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה שאין שום מניעה בעולם שיכולה לעמוד בפני הרצון ללמוד. המאירי רואה בסיפור זה הוראה מוסרית לפיה הקניין הרוחני אינו כפוף לכללי הקניין הגשמי, ומי ששומע מבחוץ אינו גוזל .דבר, אלא אדרבה, הוא מקיים את תכלית בריאת החכמה – שתישמע ותתפשט נעבור כעת אל היכליהם של רבותינו גדולי האחרונים, אשר במאזני משפטם שקלו את גדרי הממון והאיסור בסוגיה זו, וביקשו להכריע האם יש ממש בטענת הגזל כאשר מדובר .בשמיעת דברי תורה מן החוץ

הקשה המחבר קושיה נוקבת: אם נניח שהשכר)(חלק ב' סימן כ''ח בספר שו"ת עמק הלכה ששולם לשומר בית המדרש בימי שמעיה ואבטליון היה בעבור עצם הזכות לשמוע את הדרשות, הרי שומר בית המדרש בוודאי לא פעל על דעת עצמו כגובה מכס, אלא נצטווה מפי שמעיה ואבטליון שלא להניח לאיש להיכנס ללא תשלום. אם כן, נשאלת השאלה כיצד הותר להלל הזקן לעלות על הגג ולהקשיב לדבריהם בניגוד לרצונם המפורש? הרי לכאורה .יש כאן חשש גזילה כתב וביאר תירוץ המבוסס על דברי רבנו יהושע פלק בספרו)(שם בשו"ת עמק הלכה . הש"ך פסק כי במקום שבו החפץ)(חו''מ סימן רצ''ב מאירת עיניים על השולחן ערוך, הוא הש"ך אינו מתקלקל כלל, מותר להעתיק ממנו אפילו אם בעליו מקפיד על כך. מכאן למד בעל עמק הלכה כי למידה ושמיעה דינן כהעתקה; כיוון שהדרשן אינו מפסיד דבר מקולו והתורה אינה "מתקלקלת" או מתמעטת בשל כך שמישהו נוסף שומע אותה מן החוץ, הרי שמותר ."לשמוע גם כשיש הקפדה מצד המלמד, משום שנאמר "אל יבוזו לגנב כי ייתכן וזהו הרמז בדברי חז"ל בתוספתא)(שם עוד הוסיף וחידש בשו"ת עמק הלכה שהביא הש"ך, האומרת שהמתגנב אחר חבירו ושונה פרקו)(פרק ז' הלכה יג במסכת בבא קמא זוכה לעצמו. הוא מבאר כי במאמר זה רמזו חכמים על הלל הזקן עצמו, שהיה מתגנב לשמוע דברי אלוהים חיים, ודווקא מכוח אותה "גניבה" של מסירות נפש זכה בסופו של דבר .להתמנות לפרנס על הציבור, כפי שמבואר במסכת פסחים (פרשת משפטים רמז רבנו אברהם אבלי הלוי גומבינר בספרו זית רענן על הילקוט שמעוני פירש וביאר אף הוא את דברי התוספתא בדרך זו. הוא כתב וחידש כי לא מדובר כאן במי)שמ''ג ,שגונב חידושי תורה ומשמיעם בשמו, אלא בתלמיד שחברו אינו רוצה ללמד אותו בחינם – והוא מתגנב מאחורי הגדר לשמוע את דברי התורה. על כך נאמר שסופו לשלם שבעתיים .בכך שהוא עצמו יזכה ללמד לאחרים ולהפיץ את התורה שקנה במסירות העלה צד נוסף לתירוץ וביאר כי ייתכן ששמעיה ואבטליון)(שם בהערה בשו"ת עמק הלכה לא הקפידו כלל על מי ששומע מן החוץ. הקפדתם הייתה רק על היושבים בפנים, שכן המקום בבית המדרש מוגבל, ואם המקום מלא, אין להם עניין למנוע ממי שנמצא בחוץ להפיק .תועלת מהקול המהדהד מעבר לכתלים, שכן בזה "זה נהנה וזה אינו חסר" באופן מוחלט נפנה כעת אל היכליהם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמננו, אשר העמיקו חקר בדמותו של הלל על הגג ובגדרי "גזל דברים" ו"גזל חכמה", וביקשו להתוות את קו הגבול .שבין זכות המלמד על עמלו לבין זכות התלמיד לשתות ממי התורה כתב)(הלכות רכילות כלל ט רבינו ישראל מאיר הכהן, הכהן הגדול מאחיו בספרו חפץ חיים ,וביאר כי אין לאדם רשות למנוע מחברו לשמוע דברי תורה, ואפילו אם הוא מקפיד על כך "אין הקפדתו נחשבת. הוא מביא את היסוד שבתורה אין בעלות ממונית המאפשרת "לסגור את השמיעה בפני המבקשים לדעת את דבר ה', ובכך הוא מחזק את דברי העמק הלכה .שמותר לשמוע מן הצד

העמיק בסיפורו של הלל וביאר כי התשלום)(מנחת אשר על מסכת יומא מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו .לשומר הפתח היה "דמי כניסה" לצורך אחזקת המקום, ולא "דמי שמיעה" של התורה עצמה הוא חידש וביאר כי מאחר שהתורה היא הפקר, המלמד אינו יכול לאסור את ההנאה מקולו על מי שנמצא ברשות הרבים. לשיטתו, גדר "זה נהנה וזה לא חסר" חל כאן במלוא עוצמתו, שכן .הקול יוצא לחוץ מאליו ואין המלמד מפסיד דבר משמיעת העומד מאחורי הכותל כתב וחידש כי יש)(כללי גזל וזכויות יוצרים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בחיבורו עין יצחק .להבחין בין שימוש בנכס פיזי של השני לבין הנאה מדבר רוחני שאינו מחסר את הבעלים הוא מבאר כי מי שעומד מחוץ לבית המדרש אינו משתמש בכיסאות, בתאורה או במיזוג האוויר שעליהם שילמו המשתתפים, ולכן אין עליו שום חובת תשלום מדין נהנה. הוא הוסיף וביאר כי מעשה הלל הוא בניין אב לכל מי שידו אינה משגת, שמותר לו להשיג את התורה .בכל דרך שאינה גורמת חסרון ממשי למלמד דן בעניין זכויות יוצרים)(חלק ד סימן קצז מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי והעתקת דברי תורה, וכתב וביאר כי אף שבאופן כללי יש להקפיד על רצון הבעלים, הרי שבלימוד תורה קיים הכלל של "קנאת סופרים תרבה חכמה". הוא פסק כי במקום שבו אדם ,)(כגון שאינו תופס מקום של תלמיד המשלם מבקש ללמוד לעצמו ואינו גורם להפסד ממון למלמד .אין בזה משום גזל כלל, והביא ראיה מהתוספתא שהזכרנו בעניין המתגנב אחר חברו מתוך בירור דברי רבותינו האחרונים ופוסקי דורנו, אנו דולים כעת את הפנינים המעשיות המאירות את נתיב ההנהגה בבית המדרש ומחוצה לו, ובוחנים כיצד ההבחנה שבין גזל ממון .לגניבת חכמה באה לידי ביטוי במציאות חיינו הנפקא מינה הראשונה והבולטת ביותר נוגעת לשאלת השימוש במשאבי המקום. כפי שעולה מדברי הרמב"ם והגר"א וייס, כל ההיתר לעמוד מאחורי הכותל ולהקשיב נאמר דווקא כאשר השומע אינו נהנה מהתנאים הגשמיים של המקום. מכאן עולה הוראה למעשה: אדם המבקש לשמוע דרשה ללא תשלום רשאי לעשות זאת רק אם הוא נשאר מחוץ למבנה. אם נכנס פנימה והתיישב על כיסא, נהנה ממיזוג האוויר או השתמש בתאורה, הרי שגם אם אין .גזל בעצם השמיעה, יש כאן משום גזל של הנאה משירותי המקום שנועדו למשלמים בלבד נפקא מינה נוספת עולה בעניין הקלטת שיעורים או צפייה בשידורים חיים ללא רשות. לפי יסודו של בעל עמק הלכה, המבוסס על הש"ך, במקום שבו החפץ אינו מתקלקל והבעלים אינם חסרים דבר, מותר "להעתיק". מכאן ניתן ללמוד כי מי שמקשיב לשיעור תורה דרך הרדיו או האינטרנט במקום שבו נדרש תשלום עבור הכניסה הפיזית, אינו עובר על איסור .גזל, שכן הוא אינו תופס מקום של אדם אחר ואינו מחסר מהמרצה דבר מקולו ומחכמתו עם זאת, המצפן המוסרי מחייב לבחון האם ההפצה החינמית גורמת להפסד הכנסה ממשי ."למרצה, שאז יש מקום להחמיר מדין "יורד לאומנות חברו עוד נפקא מינה עולה מדברי הזית רענן בעניין "שבעתיים ישלם". התורה מתירה את

,ה"גניבה" הזו בתנאי שהיא מביאה לתוצאה של ריבוי תורה. אדם ששומע דברי תורה מן הצד עליו לקבל על עצמו אחריות מוסרית: להפוך את הידע הזה לכוח חיובי בעולם. הנפקא מינה למעשה היא שתלמיד כזה חייב להקפיד לומר דבר בשם אומרו ולחלוק את החכמה עם .אחרים, ובכך הוא "משלם" את חובו המוסרי כלפי המלמד שביקש שכר ולא קיבל לבסוף, נפקא מינה חשובה נוגעת ליחס של המלמד כלפי ה"מתגנבים". לאור דברי התוספתא והחפץ חיים, מלמד תורה צריך לדעת שאין לו בעלות מוחלטת על קולו ברשות הרבים. נפקא מינה למעשה למרצים ודרשנים: אין טעם או רשות להקפיד על מי שמקשיב מבחוץ או דרך החלון. אדרבה, עליהם לשמוח בכך שדבריהם מהדהדים רחוק יותר, ולהבין שחלק מהשליחות של מנחיל תורה היא הידיעה שהאמת סופה לפרוץ גדרות ולמלא את נפש .'הרעבים לה נשתהה לרגע אל מול דמותו של הלל הקפוא על הגג, וננסה לחשוף את עומק המחשבה הטמון במפגש שבין חומת הממון לבין פריצת הרוח, בין רשות היחיד של המלמד לרשות .הרבים של השכינה שורש העניין טמון בהבנה שהתורה היא "מורשה קהילת יעקב" – ירושה ששייכת לכל אחד ואחד מישראל עוד בטרם בא לעולם. כאשר אדם מבקש שכר על דברי תורה, הוא מציב גבול אנושי במקום שבו הבורא העניק חירות מוחלטת. הרעיון של "המתגנב מאחורי חברו" אינו עוסק בגניבה רגילה, אלא בתביעה של הבן על נחלת אבותיו. התורה מלמדת .אותנו כאן שהאמת אינה יכולה להיות "כלואה" בתוך כותלי בית מדרש שגובה דמי כניסה קולו של הדרשן, ברגע שהוא יוצא לחלל העולם, הופך להיות חלק מאווירה של ארץ ישראל .המחכים, ואין לאיש כוח לעצור את התפשטות האור בטענות של קניין פרטי העומק הרעיוני שבתירוצו של העמק הלכה, המדמה שמיעה להעתקת ספר שאינו מתקלקל, חושף בפנינו מבט נשגב על מהותה של החכמה. בניגוד לחומר, שבו הנתינה לאחר מחסרת מהבעלים, בעולם הרוח ככל שמרבים לשמוע ולהשמיע, החכמה רק מתרבה ומתעלה. זהו סודו של "זה נהנה וזה אינו חסר" – האדם שעומד בחוץ ומקשיב אינו גוזל את המלמד, אלא הוא בעצם מוציא מן הכוח אל הפועל את תכלית הדיבור של המלמד. אם המלמד מקפיד, אין זו הקפדה ממונית צודקת, אלא "מידת סדום" המבקשת למנוע טוב מן .הזולת במקום שאין בו חסרון לממון יתרה מכך, דברי הזית רענן על כך שמי שגונב חכמה סופו שמשלם שבעתיים על ידי זיכוי ,הרבים, מגלים לנו את מושג ה"אחריות של החכמה". הגניבה הזו אינה מעשה של אנוכיות אלא מעשה של בנייה. מי שמוכן לסבול את קור השלג על הגג או את חוסר הנוחות שבעמידה .מאחורי הגדר כדי לשמוע דברי אלוהים חיים, מעיד על כך שהתורה עבורו היא חיים ממש התשלום שלו לחברה יהיה בהפצת האור הלאה. כאן אנו למדים שהקניין האמיתי על התורה אינו נקנה במעות, אלא בעמל ובמסירות נפש, ומי שמוסר נפשו על התורה – היא הופכת .להיות שלו בזכות ולא בחסד

בסופו של דבר, הרעיון העולה הוא שהאמת היא נחלת הכלל, וכל ניסיון לגדר אותה במחיצות של ממון סופו להיכשל אל מול הצמא האנושי הבלתי נשלט לדבר ה'. הלל על .הגג הוא הסמל לכך שהרוח תמיד תמצא פרצה בארובה כדי להאיר את הלבבות המחפשים נשלח כעת את מבטנו פנימה אל נבכי הלב, אל המקום שבו האמונה והנהגת האדם עומדות למבחן אל מול חומות של קושי ומניעה, ונבקש להבין מה מבקש הלל שעל הגג ללמד את .נשמתנו על עוצמתו של הרצון ועל גבולות המחויבות לאמת הסוגיה של שמיעת דברי תורה מן החוץ חושפת את אחד הכוחות העוצמתיים ביותר בנפש: כוח הצמא. הלל הזקן, בעלותו על הגג בקור המקפיא, מלמד אותנו כי כאשר הנפש רעבה לדבר ה', שום מחסום גשמי – בין אם הוא דלת נעולה ובין אם הוא דרישה ממונית שאין ביד האדם לעמוד בה – אינו יכול לעצור את הדביקות. המחשבה היהודית רואה בצמא .זה את המפתח לקניין התורה; לא הכסף הוא שקונה את החכמה, אלא המסירות והרצון העז האמונה כאן היא הידיעה שהתורה היא חמצן לנשמה, וכפי שאדם לא יוותר על נשימתו בשל .קושי כספי, כך אין הוא יכול לוותר על לימודו בהנהגת האדם עם עצמו, הסוגיה הזו בונה בתוכנו קומה של עזות דקדושה. לעיתים אנו מרגישים שסגרו בפנינו את הדלת – אם בשל חוסר יכולת כלכלית, אם בשל חוסר התאמה .חברתית ואם בשל קשיים אחרים. הלל מלמד אותנו שהאמת שייכת למי שרוצה בה באמת הנהגת ה"התגנבות" הרוחנית הזו היא בעצם הצהרה של ענווה ושפלות רוח מחד, אך של תעוזה בלתי מתפשרת מאידך. האדם לומד לא להיעלב מן השומר שבדלת ולא להרים ידיים מול המניעות, אלא למצוא את ה"ארובה" הפרטית שלו, את הדרך העקיפה שדרכה יוכל .לינוק מן הקדושה יתרה מכך, הסוגיה נוגעת ביחסנו אל ה"גבולות" בחיים. המבט המחשבתי על "לא יבוזו .לגנב" מלמד אותנו לדון לכף זכות את אלו המבקשים את הטוב בדרכים לא קונבנציונליות האמונה בהשגחה מלמדת שפעמים רבות המניעות מוצבות בפנינו רק כדי לבחון כמה אנו באמת חפצים בדבר. מי שזוכה לשמוע את קול ה' מבעד לכתלים, מפתח שמיעה דקה ופנימית יותר; הוא לומד להקשיב לאמת גם כשהיא אינה מוגשת לו על מגש של כסף בתוך אולם ממוזג. הנהגה זו מזקקת בנפש את ההכרה שהקשר עם הבורא ועם תורתו הוא אישי .ובלתי תלוי, והוא נמצא מעבר לכל סחר ומכר אנושי נעמוד כעת נכחו של המצפן המוסרי המזדקק מתוך דמותו של הלל על הגג ומתוך דיוני ,הפוסקים בגדרי הבעלות על הרוח. המצפן הזה אינו עוסק רק בשאלה המשפטית של גזל אלא הוא תובע מאתנו לבחון את טוהר המניעים שלנו ואת האחריות המוסרית הכרוכה .בבקשת האמת הנדבך הראשון במצפן המוסרי הוא ההבחנה בין זכות לבין חובה. מוסר התורה מלמדנו כי אף שהמלמד רשאי לבקש שכר על טרחתו ועל אחזקת המקום, אין לו רשות מוסרית לנעול

את שערי החכמה בפני הצמאים לה. המצפן המוסרי מורה לנו כי במקום שבו הממון הופך למחסום בפני הרוח, ישנה הצדקה מוסרית לעקוף את המחסום הזה. זוהי קריאה למלמדים ולמנהיגים לבחון תמיד האם דרישותיהם הכלכליות אינן מונעות מאור התורה להגיע אל אלו הזקוקים לו ביותר. המוסר הנלמד כאן הוא מוסר של חסד ופתיחות, המעדיף את ריבוי .הדעת על פני הקפדה ממונית צרה במקום שבו אין חסרון ממשי "מצד הלומד, המצפן המוסרי בונה קומה של מסירות נפש ויושר פנימי. ההיתר "להתגנב ולשמוע אינו היתר להפקרות או לזלזול ברכוש הזולת. המצפן הזה מכוון אותנו להבנה כי ה"גניבה" של הלל הייתה מוצדקת רק משום שנבעה מרעבון רוחני אמיתי ומחוסר יכולת כלכלית מוחלטת. המוסר תובע מאיתנו כנות: האם אנו מנסים לחסוך כסף על חשבון המלמד מתוך קמצנות, או שמא אנו באמת נמצאים במצב שבו רק העמידה מאחורי הכותל מאפשרת לנו לינוק מן האמת? המצפן הזה דורש מהאדם להיות דיין של עצמו ולפעול מתוך .יראת שמיים וטהרת הלב .יתרה מכך, המצפן המוסרי מעמיד את ערך "אל יבוזו לגנב" כעיקרון של תיקון חברתי החברה נדרשת להביט בעין טובה על אלו הדוחקים את השעה כדי ללמוד. המוסר היהודי מלמד אותנו שלא לבזות את העני המבקש דעת בדרכים עקיפות, אלא להעריך את עוצמת ,רצונו. המצפן הזה מכוון אותנו לבניית חברה שבה הערך העליון הוא הצמיחה הרוחנית חברה שבה שערי בית המדרש, גם אם הם דורשים שכר לכתחילה, נותרים במישור המהותי .'פתוחים לכל מבקש ה בסופו של דבר, המצפן המוסרי הנבנה כאן מעמיד את האחריות על כתפי הלומד המקבל בחינם; כפי שביאר הזית רענן, החוב המוסרי שלו הוא לשלם "שבעתיים" על ידי העברת הטוב הלאה. המוסר אינו מסתיים בשמיעת השיעור, אלא הוא מתחיל ברגע שהתלמיד הופך "את החכמה שקיבל לכלי להטבה עם העולם. זהו מצפן של נתינה חוזרת, ההופך את ה"גנב .של היום ל"פרנס" של המחר מתוך המבט אל עבר הלל הזקן המוטל על גג בית המדרש, אנו דולים הדרכות מעשיות לחיינו, המלמדות אותנו כי הצימאון לרוח עומד מעל לכל מגבלה חומרית. ראשית, עלינו ללמוד את ערך הנחישות; כאשר אדם מזהה מקור של אמת וחיים, אל לו להניח למניעות טכניות או כספיות לרפות את ידיו, ועליו למצוא את הדרך היצירתית והמכובדת לינוק מאותו מקור. שנית, עלינו לאמץ הנהגה של עין טובה כלפי הזולת המבקש לצמוח; אם אנו ,מנהלים מוסד או מוסרים שיעור, עלינו לשמוח בכל מי שבוחר להאזין ולהפיק תועלת גם אם אין בידו לשלם, ולהבין שריבוי האור הוא השכר האמיתי. שלישית, עלינו לזכור את חובת ה"תשלום" המוסרי – מי שזכה לקבל חכמה בדרכים של חסד, מחויב להפוך בעצמו למנחיל תורה לאחרים, ובכך להשיב את חובו לעולם. לבסוף, התובנה המזקקת היא שהתורה היא הפקר כמדבר, והיא שייכת למי שמוסר את נפשו עליה יותר מאשר למי .שקונה אותה בממונו

:עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם מותר להאזין לדרשה מן החוץ כאשר המלמד דורש שכר לכל שומע, מובילה אותנו לבירור עומק הקניין בדברי תורה. בלב הסוגיה עומד מעשהו , שעלה לגג בית המדרש כדי לשמוע דברי)(יומא ל''ה ע"ב המרעיד של הלל הזקן אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון כשלא היה בידו לשלם לשומר הפתח. בספר התחדש היסוד כי מאחר ששמיעה והבנה אינן)(חלק ב' סימן כ''ח שו"ת עמק הלכה ,מחסרות דבר מן המלמד ואינן מקלקלות את ה"חפץ" הרוחני, אין בהן משום גזל .בחינת זה נהנה וזה אינו חסר המלמדת כי המתגנב)(בבא קמא פרק ז' הי"ג תמצית הדברים נשענת על דברי התוספתא אחר חברו ושונה פרקו, אף שנקרא גנב, הרי הוא זוכה לעצמו וסופו שמתמנה פרס מבאר כי מדובר)(ילקוט משפטים שמ''ג על הציבור. המגן אברהם בספרו זית רענן בדיוק במקרה שבו המלמד אינו רוצה ללמד בחינם, והתלמיד גונב את השמיעה כדי למלא את רעבון נפשו. המסקנה העולה היא שהתורה בבסיסה היא מתנה חופשית לכל דורש, וכל עוד השומע מן החוץ אינו נהנה ממשאביו הגשמיים של ,, הרי שאין במעשהו משום גזל ממון. אדרבה)(כגון ישיבה בפנים או שימוש במיזוג המקום מסירותו זו היא המזכה אותו לקנות שביתה בעולם הרוח ולהפוך במרוצת הימים .למשפיע ומזכה הרבים