נשמת הפרשה - פרשת דברים

סוד הזיכרון והתקומה בפתח חומש המשנה ,פרשת דברים פותחת את השער אל הספר האחרון בחמישה חומשי תורה, ספר דברים .המהווה את צוואתו הרוחנית והנצחית של משה רבינו אל העם העומד על סף הכניסה לארץ

נשמת הפרשה - פרשת דברים סוד הזיכרון והתקומה בפתח חומש המשנה ,פרשת דברים פותחת את השער אל הספר האחרון בחמישה חומשי תורה, ספר דברים .המהווה את צוואתו הרוחנית והנצחית של משה רבינו אל העם העומד על סף הכניסה לארץ המילים אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, אינן רק הקדמה היסטורית או נאום פרידה, אלא הן התחלה של מהלך פנימי עמוק שבו משה רבינו מחזיר את העם אל נקודת ההתחלה, אל המדבר, כדי להכין אותם אל הנצח. משה, הניצב אל מול הדור החדש ,שלא ידע את מצרים ואת ניסי המדבר הראשונים, בוחר שלא לספר להם רק את העובדות אלא להעמיד אותם מול הזיכרון החי של המעשים, התקלות והצמיחה. הוא מזכיר להם את כל התחנות, את חטאי המרגלים, את המרידות ואת רגעי השפל, לא כדי להטיל מורא או בושה, אלא כדי לטבוע בליבם את ההבנה שכל רגע בחיים הוא בירור, וכל משבר הוא מדרגה ,בדרך אל הייעוד. במבט הזה, העבר אינו נשאר מאחור, אלא הופך לכוח המניע של ההווה ליסוד שעליו נבנית הקומה הבאה של הקדושה בארץ ישראל, ובכך הוא מלמד את האדם שאין תקומה ללא מבט אמיץ אל כל תולדות הנשמה, על עליותיה ומורדותיה, שכן רק מתוך .חיבור עמוק אל הדרך שעברנו אפשר לזכות ולהגיע אל הנחלה המובטחת .האמירה אלה הדברים מזמינה אותנו להתבונן בזיכרון לא כבנטל, אלא כבסיס של כוח משה רבינו מראה לעם כי גם המקומות שהיו נראים כמקומות של כישלון, כמו המדבר הגדול והנורא, היו למעשה המרחב שבו עוצבה אישיותה של האומה והושרשה בה האמונה. הזיכרון הופך לכלי שדרכו האדם משחזר את היחסים בינו לבין בוראו, בוחן את הבחירות שביצע ומזקק את השאיפות שלו לעתיד. דווקא מתוך הסקירה של כל מה שקרה, משה מכין את העם לכך שהחיים בארץ יהיו שונים בתכלית, מורכבים יותר, אך גם מאפשרים גילויים של קדושה שאינם יכולים להופיע במדבר. הנשמה האנושית, כמו העם כולו, זקוקה לרגעים של סיכום, של עמידה מול עצמה ושל הכרה בדרך שעשתה, כדי לא להיבלע בתוך שטף היומיום אלא לצעוד בביטחון אל עבר השליחות שלה. פרשת דברים היא קריאה לכל אחד מאתנו לעמוד מול ה'דברים' של חיינו, ללמוד מהם ולהפוך את העבר לאבן הראשה של עתיד מלא .משמעות, חיבור ושמחה ’דרישת השכל וסוד ההוכחה בעבודת ה פתיחת ספר דברים מעמידה את הלומד בפני שאלת היסוד של הנהגת הדור – כיצד מכין משה רבינו את העם אל הכניסה לארץ ישראל, ומהו התוכן הרוחני המהותי שבו הוא בוחר להתמקד בנאומו האחרון. הפסוקים המפרטים את סדר המקומות ואת ההיסטוריה של המדבר, מלווים בתביעה רוחנית מתמדת ללמוד מן העבר וליישם את הלקח בבניין .האומה החדש ביאר אלה הדברים אשר דבר משה – לפי שהן)(דברים א, א רבינו שלמה יצחקי בספרו רש"י דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז משום כבודן של ישראל. רש"י פותח בפנינו שער עמוק להבנת תפקידה של התוכחה בחינוך האומה. משה רבינו אינו מוכיח את העם מתוך כעס או התנשאות, אלא מתוך אהבה ואחריות, תוך שהוא מגן על כבודם של ישראל ומזכיר את חטאי העבר רק ברמז, כדי לא לביישם. התוכחה בפרשת דברים היא כלי של בניין וזיכוך, המיועד לעורר את האדם להתבוננות פנימית ולתיקון המידות לקראת האתגרים הגדולים העומדים בפניו .בארץ ישראל כתב שקורין פרשת דברים קודם)(אורח חיים סימן תכ"ט מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך תשעה באב, לפי שהיא פרשת תוכחות, והיא מעוררת את הלב לתשובה ולחשבון נפש, שכן כל הצרות שבאו על ישראל הן תוצאה של הריחוק מדרך התורה. פסק ההלכה וההדרכה של מרן מחברים אותנו אל ההקשר התקופתי של הפרשה, שכן היא נקראת בסמיכות לימי הוא המפתח לתיקון-בין המצרים. הזיכרון של העבר, כפי שהוא מופיע בפרשת דברים, הוא ולגאולה, שכן ההכרה בשורשי החטא היא המאפשרת לאומה לשוב אל מקורה ולהיבנות .מחדש מתוך אהבה ודבקות – אמנם, בעיון עמוק בסוגיית הוכחת ישראל, מתעוררת חקירה יסודית במדרש ובמפרשים האם התוכחה נועדה לשנות את המציאות שחלה, או שמא עיקרה בשינוי התודעה של הדור .הבא, כדי שידעו להישמר מפני אותם טעויות , כתב משה רבינו רצה להזכיר להם את כל דרכיהם וכל עלילותיהם)(דברים א, א הרמב"ן לא כדי להוכיחם על העבר, אלא כדי שילמדו לקח לעתיד, ויהיו יראים מה' בכל ימי חייהם בארץ. הרמב"ן מדגיש כי המבט של משה הוא מבט של מנהיג הצופה פני עתיד. הוא מראה שהתוכחה אינה משפטית אלא חינוכית, שכן העבר משמש כמראה המלמדת את האדם על חולשותיו ועל כוחותיו, ומחייבת אותו לקבל על עצמו עול מלכות שמיים מתוך הכרה .עמוקה בחסד ה' ובצורך ביראת שמיים תמידית ביאר)(על התורה לעומת זאת, הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים שהתוכחה היא מצווה גדולה שחייב אדם להוכיח את חברו, אך בפרשת דברים אנו רואים את המודל המושלם של תוכחה, שבה המוכיח שותף לכאבם של המוכחים ומבקש רק את טובתם הנצחית. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן מלמד אותנו כי התוכחה האמיתית יכולה להצליח רק כאשר היא נובעת מתוך אחדות ואהבה. משה רבינו אינו עומד מחוץ לעם, אלא הוא חלק מהם, והוא מגיש להם את דברי התוכחה כדי להצילם מן הפורענות ולהבטיח את עתידם, דבר המלמד כל אחד מאתנו על האחריות לרומם את הזולת מתוך .התחשבות והבנה רגשית עמוקה – ההתבוננות בדרכו של משה בפרשת דברים חושפת בפנינו את סוד המנהיגות התורנית ,היכולת לחבר בין העבר המאתגר לבין העתיד המבטיח באמצעות דברי תוכחה מלאי חמלה המזמינים את האדם לשוב אל הדרך ולהתחבר אל מקור חייו. הפרשה מסיימת בזיכרון של התחנות שעברנו כדי שנבין שכל צעד הוא הכנה, וכל דבר שדיבר משה הוא יסוד איתן לבניין .האומה בנחלתה, מתוך ענווה, יראה ואהבה גדולה