מערה הנמצאת מתחת לאדמת ארץ ישראל – האם דיני שביעית ?חלים במעמקיה

?חלים במעמקיה בלב ליבה של ארץ הקודש, הרחק מעין השמש ומתחת לרגבי העפר המוכרים, משתרע עולם נסתר של מערות ומחילות המבקש את תיקונו ההלכתי. כאשר התורה מצווה

מערה הנמצאת מתחת לאדמת ארץ ישראל – האם דיני שביעית ?חלים במעמקיה בלב ליבה של ארץ הקודש, הרחק מעין השמש ומתחת לרגבי העפר המוכרים, משתרע עולם נסתר של מערות ומחילות המבקש את תיקונו ההלכתי. כאשר התורה מצווה "ושבתה הארץ שבת לה'", אנו ניצבים בפני שאלה המרעידה את יסודות הבנתנו במושג "ארץ": האם קדושת הארץ היא מעטפת דקה של עפר הצומח תחת כיפת השמיים, או שמא מדובר בישות רוחנית וכבירה החודרת לעומק התהום? המערה האפלה, המנותקת מחום השמש וממראה העין, הופכת לזירת קרב למדנית – האם הגידולים העולים במעמקיה יונקים מכוחה המקודש של הארץ המצויה מעליהם, או שמא המעמקים הם רשות בפני עצמה, הפטורה מחובת השביתה וההפרשה? זהו מסע מרתק אל תוך עוביה של הרצפה הארצישראלית, בחיפוש אחר הגבול שבו מסתיימת המצווה ומתחיל .החולין, במקום שבו האדמה סוגרת על האדם והצמח גם יחד מתוך החשיכה המעטפת את חללי המערה, אנו שבים אל המקורות הגלוים, אל .המילים המקודשות של התורה המשרטטות את גבולות חובתנו "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה .)(ויקרא כה, ב "'הארץ שבת לה , כתב ושבתה הארץ, שביתה לה' לשמו, כשם)(ויקרא כה, ב רבנו שלמה יצחקי, רש"י שנאמר בשבת בראשית שבת לה'. בביאורו זה מדגיש רש"י כי הקדושה תלויה בשם השם השורה על הארץ, ומכאן יש לחקור האם שמו של הקדוש ברוך הוא שורה גם .במעמקי המחילות או רק על פני השטח הנראים לעין , פירש כי הארץ כולה צריכה לשבות, וסוד)(ויקרא כה, ב רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן השביעית קשור ליסודות עמוקים של בריאת העולם. לפי דבריו, אם הארץ היא מהות אחת, הרי שאין לחלק בין גבהה לעומקה, שהרי הכל יחידה אחת היא הנתונה .לממשל הבורא , ביאר כי המצווה היא על הארץ אשר אני נותן לכם)(ויקרא כה, ב רבי אברהם אבן עזרא ומשמעות הדבר היא כל מה שנכלל בנתינה האלוקית. האם המערות והמחילות נחשבות ?"כחלק מאותה נתינה או שהן נחשבות כדבר הצפון והנסתר שאינו בכלל "ארץ , חידש כי השביתה היא כדי שיתבוננו בדרכי השם)(ויקרא כה, ב רבי עובדיה ספורנו ואם אדם עוסק בחקלאות במעמקי האדמה, הרי הוא מבטל את תכלית השביתה של .התבוננות ורוחניות, בין אם הוא מעל האדמה ובין אם הוא מתחתיה , כתב כי השביעית באה להזכיר לאדם כי)(ויקרא כה, ב רבי אפרים לונשיץ, הכלי יקר 32 32 הוא גר ותושב על הארץ. תחושה זו של זרות באדמה נכונה שבעתיים כאשר אדם נמצא .במערה, מקום המזכיר לו את ארעיותו בעולם הזה , ביאר את הדיוק ושבתה הארץ, שהארץ)(ויקרא כה, ב רבי מאיר ליבוש, המלבי"ם עצמה היא המצווה לשבות. כאן נשאלת השאלה האם "עובי הארץ" נחשב כחלק מהארץ .המצווה, או שרק השכבה העליונה הראויה לזריעה כדרך העולם היא זו שנתקדשה מתוך דממת המחילות אנו פוסעים אל עבר ים התלמוד, שם דנו רבותינו בגבולות .המרחב המקודש ובדין הנעשה בתוך חללה של הארץ מובא כי עשר קדושות הן, וארץ ישראל מקודשת)(פרק א משנה ו במשנה במסכת כלים מכל הארצות. חכמים דנו האם קדושה זו היא רק על פני השטח או שהיא חודרת .אל המעמקים מצינו דיון נרחב לגבי קדושת הגגין והעליות בבית)(דף טז ע"א בגמרא במסכת שבועות המקדש, ושם נאמר כי גגין ועליות לא נתקדשו. מאידך, לגבי עובי הרצפה בעזרה, נאמר כי רצפת העזרה קדושה כעוביה עד התהום. כאן נחלקו)(דף כד ע"א בגמרא במסכת זבחים המחשבות: האם דין זה של "עד התהום" נאמר רק במקום המקדש המיוחד, או שמא ?הוא בניין אב לכל מרחבי ארץ הקודש מובא כי בית שזרע בתוכו נתמעט מדין)(פרק א הלכה ה בתלמוד ירושלמי במסכת חלה שדה, שנאמר "שדך לא תזרע", ומכאן דייקו המפרשים כי מקום מקורה או מבנה סגור יש לו דין שונה משדה הפתוחה לשמים. המערה, בהיותה חלל סגור ומקורה בתקרת ,סלע, מעוררת את השאלה האם היא נחשבת כ"שדה" לעניין שביעית ותרומות ומעשרות .או שמא היותה תחת האדמה מחריגה אותה מגדרי המצווה מצינו מחלוקת לגבי מערה לעניין מעשר שני)(דף יב ע"א בגמרא במסכת מכות בירושלים, האם הולכים אחר פתחה של המערה או אחר חללה. מדיון זה עולה כי ,חכמים ראו במערה יחידה גיאוגרפית שיש להתחשב במיקומה ביחס לקדושת העיר .מה שמחזק את הצד שיש למערה זיקה לקדושה השורה מעליה דנו חכמים בדין טומאה רצוצה הבוקעת ועולה)(פרק טו משנה ה במשנה במסכת אהלות ובוקעת ויורדת. מכאן אנו למדים על תפיסה הכללית של "עמוד" קדושה או טומאה המשתרע לכל גובה המרחב, מהתהום ועד הרקיע, יסוד המהווה תשתית לדיון על .קדושת המעמקים בשביעית מתוך רזי המערות אנו עולים אל היכלם של הראשונים, אשר ביררו את גדרי השטח .והמרחב לעניין מצוות התלויות בארץ וקדושת המקום רהב תשרפ 33 33 , כתב כי ארץ ישראל היא)(הלכות תרומות פרק א הלכה ה רבנו משה בן מימון, הרמב"ם כל המקומות שכבשו אותם ישראל, וכל ששמו "ארץ" נכלל במצוות. אמנם, לגבי זריעה שהזורע בבית פטור מן התורה, אך חייב)(הלכות שביעית פרק א הלכה ו בבית, פסק הרמב"ם מדבריהם. כאן עולה השאלה הגדולה: האם מערה דינה כבית משום שהיא מקורה, או .שמא כיוון שהיא חלק מגוף האדמה דינה כשדה , דן בעניין גגין ועליות)(בחידושיו למסכת שבועות טז ע"א רבנו שלמה בן אדרת, הרשב"א ומבאר שהקדושה משתנה לפי אופי המקום. בדבריו הוא מעורר את המחשבה כי קדושת הארץ היא עצמית לאדמה, ועל כן מסתבר שהיא חודרת למעמקים, בניגוד לקדושת .מקדש שתלויה בבניין ובקידוש הפה על שטח מסוים , מבאר כי קדושת הארץ חלה על)(בפירושו למסכת כלים א, ו רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש ,כל גבולותיה. בדבריו אלו הוא מניח את היסוד להבנה כי הארץ אינה רק קליפה חיצונית .אלא כל המרחב שבין הגבולין נתקדש, וממילא גם המחילות שבתוכו , כתב בעניין מחילות שלא נתקדשו)(שבועות טז ע"א רבנו מנחם המאירי, בית הבחירה ,בהר הבית, ומסביר שהדבר נובע מגזירת הכתוב מיוחדת. מכאן ניתן לדייק לדעתו שבמקום שלא מצאנו מיעוט מפורש, הקדושה קיימת גם במעמקי האדמה, ואין המערה .גרועה מפני השטח , דן בדין טומאה רצוצה)(בפירושו למסכת אהלות טו, ה רבי שמשון משאנץ, הר"ש הבוקעת עד התהום. הוא מעלה את הסברא שגבולות המרחב של ארץ ישראל הם ,אנכיים, וכל מה שנמצא בתוך ה"עמוד" הגיאוגרפי של הארץ, בין למעלה ובין למטה .נגרר אחר קדושתה מתוך שבילי הראשונים אנו באים אל שולחנם של האחרונים אשר צללו אל עובי .האדמה וחקרו את גבולותיה של ארץ ישראל בממד העומק שלה , העיר הערה)(חלק א סימן א אות ב מרן הגרש"ז אוירבאך, בספרו שו"ת מנחת שלמה מעמיקה המרעידה את אמות הסיפים של מושג הקדושה המרחבית. הוא הניח כדבר פשוט שקדושת ארץ ישראל משתרעת מהתהום ועד לרקיע, בדומה לדין שמצינו לגבי בית המקדש ועובי הרצפה בעזרה. מתוך כך הקשה קושיה עצומה: אם הקדושה בוקעת ויורדת עד התהום, מדוע שלא תתפשט גם אל צדו השני של כדור העולם, הנמצא ממש כנגד ארץ ישראל. הוא תמה מדוע לעניין טומאה וקדושה אנו מתייחסים לעולם כשטח ישר ושטוח, ואיננו חוששים לכך שהטומאה הבוקעת מתחתית הארץ תצא מן העבר השני של הכדור. למרות שנשאר בדבריו בצריך עיון, יסוד דבריו מניח כי אין הבדל .בין פני האדמה למעמקיה 34 34 (חוברת מט עמוד לעומתו, הגרי"מ טיקוצינסקי, במכתב המובא בקובץ קול התורה , כתב דברים מפורשים בדעתו של רבי משה קלירס. לשיטתו, ארץ ישראל)לא נתקדשה עד התהום, בין אם נאמר שקדושתה באה מכוח דיבור ובין אם מכוח כיבוש. הוא חידש שאפילו אם אדם נעקר חוליה מן האדמה וזרע בתוכה, או זרע בתוך מערה ומחילה, הרי הוא חייב בתרומות ומעשרות ובשביעית. סייג אחד הציב בדבריו: שהמערה תהיה חרושה וזרועה באופן שיינתן לה שם של שדה, שכן אם היא נראית כבית, היא עלולה להתמעט מדין שביעית כפי שמצינו בירושלמי לגבי .בית שנתמעט משדה , אשר סבר שרק בעזרה)(מצווה שסב הגרי"מ טיקוצינסקי חלק על המנחת חינוך ,נתקדשה עובי הרצפה ולא בשאר ירושלים וארץ ישראל. לדעת הגרי"מ טיקוצינסקי .המנחת חינוך טעה בזה, והאמת היא שכל ארץ ישראל נתקדשה בעובי הרצפה שלה הוא ביאר שמה שאמרו חז"ל שרק בעזרה נתקדשה עובי הרצפה, הכוונה הייתה להוציא מן הסברא שהעזרה היא ככלי שרת שנתקדש רק שטחו העליון, אך בשאר הארץ פשוט .שהקדושה חודרת לעומק , נקט כאמור עמדה מצמצמת יותר, וסבר)(שם רבי משה באב"ד, בעל המנחת חינוך שאין לנו מקור לכך שקדושת הארץ חודרת לעומק האדמה מלבד במקומות המקודשים ביותר במקדש. לפי דבריו, ייתכן ומערה תהיה פטורה מדיני שביעית ותרומות ומעשרות מן התורה, שכן היא אינה נחשבת כחלק מה"ארץ" הגלויה שניתנה לישראל .לזריעה וחרישה מתוך הפולמוס המרתק בין מאורי הדורות הקודמים, אנו קרבים אל דבריהם של גדולי דורנו, הממשיכים ללבן את שאלת המעמקים אל מול חידושי המציאות והטכנולוגיה .קרקעיים-המאפשרים גידולים בחללים תת דן ביסודות הקדושה המרחבית ומבאר כי יש)(מנחת אשר, שביעית מו"ר הגר"א וייס לחלק בין קדושה הדין של הארץ לבין הגדר הבוטני של המצווה. לשיטתו, אף שקדושת "הארץ ודאי חודרת עד התהום לעניין בעלות וקדושה עצמית, הרי שלעניין "שדה יש לבחון האם דרך בני אדם לזרוע במקום כזה. הוא נוטה לומר שאם המערה היא מקום שאין דרך זריעה בו כלל, היא עשויה להיחשב כ"בית" הפטור מן התורה, אך ככל שהדבר הופך לאפשרי ומצוי, הקדושה הבוקעת מהתהום מחייבת את הגידולים .במצוות התלויות בארץ מביא את פסקי אביו מרן רבנו עובדיה)(ילקוט יוסף, שביעית הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף יוסף, וכותב כי למעשה אנו חוששים לדעת המחמירים שהקדושה קיימת גם תחת האדמה. עם זאת, הוא מציין כי יש לצרף את הסברא שגידול בתוך מקום מקורה ומנותק רהב תשרפ 35 35 מן השמים יש בו הקלות מסוימות מדברי סופרים, אך אין לפטור מערה מדין שביעית .רק בשל היותה מתחת לפני השטח, שהרי היא חלק מגוף הארץ נדרש לשאלה זו בהקשר של מחילות ומערות בירושלים)(שבט הלוי מו"ר הגרש"ה וואזנר ובארץ ישראל, וכתב כי סברת הגרי"מ טיקוצינסקי שהקדושה היא עד התהום היא סברא איתנה ומקובלת. הוא מבאר כי בניגוד לגגות שלא נתקדשו, הרי שהאדמה היא מהות אחת, וכל חפירה בתוכה אינה מפקיעה את שם "ארץ ישראל" מהמקום, ולכן הגידולים .שם חייבים במצוות עסק ביסודות)(החפץ חיים, ליקוטי הלכות הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,קדושת הארץ וביאר כי המצוות התלויות בארץ אינן תלויות רק במראה העין של השדה אלא בשייכות הקרקע לארץ ישראל. מכאן עולה חיזוק לשיטה שהמערה, בהיותה נטועה .בתוך גוף ארץ הקודש, אינה יכולה להימלט מחובת השביעית והתרומות מתוך משעולי הלמדנות והחקירה של גדולי הדורות, אנו יורדים אל עולם המעשה כדי לדלות את ההשלכות המעשיות וההלכתיות הנובעות מהדיון על .קדושת המעמקים ראשית, נפקא מינה גדולה נמצאת בעצם החובה לשמור שביעית במערות טבעיות או מלאכותיות. לשיטת הגרי"מ טיקוצינסקי והגרש"ז אוירבאך, אדם המגדל פטריות או גידולים אחרים המסתייעים בלחות ובחשיכה של מעמקי האדמה, חייב להפקיר את יבולו ולשבות ממלאכה כבשדה פתוחה. זאת ועוד, גם לעניין תרומות ומעשרות, אין המערה משמשת עיר מקלט מפני חובת ההפרשה, שכן היא יונקת מקדושתה של ארץ .ישראל הבוקעת ועולה מהתהום ,שנית, קיימת נפקא מינה לעניין הגדרת המקום כ"שדה" או כ"בית". כפי שראינו הירושלמי מציין כי בית זרוע נתמעט מדין שדה. הנפקא מינה כאן היא האם המערה . או שהיא חלל סגור המנתק את הגידול מהארץ)(ואז היא שדה נחשבת כחלק מהקרקע אם נגדיר את המערה כבית, הרי שהחיוב בשביעית יהיה רק מדרבנן, דבר המשנה את .תוקף האיסורים ואת האפשרות להקל במקרי ספק או בהפסד מרובה .קרקעיים-נפקא מינה נוספת עולה לעניין מלאכות האסורות בשביעית במקומות תת אם הקדושה קיימת עד התהום, הרי שגם חפירת מחילות או הרחבת מערות לצורך .חקלאי בשנת השמיטה תהיה אסורה כחרישה, אף שהדבר נעשה הרחק מעין השמש מאידך, אם נפסוק כסברת המנחת חינוך שהקדושה היא רק על פני השטח, הרי שכל .עבודה במעמקים תהיה מותרת ללא חשש איסור שביעית עוד נפקא מינה נוגעת לדין "עציץ נקוב" המונח במערה. אם רצפת המערה קדושה 36 36 כעוביה עד התהום, הרי שעציץ המונח עליה נחשב כמחובר לקרקע ארץ ישראל לכל דבר ועניין, ודינו יהיה חמור יותר מעציץ המונח על גבי רצפת בית רגילה שאינה חלק .מגוף הסלע של הארץ המחשבה על קדושה החודרת למעמקי האדמה פותחת לפנינו צוהר אל הבנת מהותה של ארץ ישראל לא רק כשטח גיאוגרפי, אלא כיישות רוחנית חיה. הרעיון שקדושת "הארץ בוקעת ועולה מהתהום ועד לרקיע מלמדנו שארץ הקודש איננה רק "מעטפת חיצונית של חומר, אלא היא עמוד של אור וקדושה הממלא את כל החלל שבין שמיים לארץ. המערה, למרות היותה נסתרת וחשוכה, אינה יכולה להתנתק מהמקור הקדוש .העוטף אותה מכל עבר ההרחבה הרעיונית הזו מגלה לנו שאין מקום בעולם שהוא "מחוץ לתחום" של הקדושה. אדם יכול לחשוב שאם הוא יירד למעמקים, למקומות שאין עין השמש שולטת בהם ואין עין הבריות רואה אותם, שם הוא יהיה פטור מחובותיו הרוחניות. באה ההלכה ומלמדת כי "קדושת ארץ ישראל היא מתהום ארעא ועד רום רקיע". הקדושה אינה תלויה בראייה או בפרסום, אלא היא מציאות קיימת וחודרת כל. המערה הופכת ,להיות משל לחדרי הלב הנסתרים של האדם – גם שם, במקומות הכמוסים ביותר .שוררת קדושה המחייבת אותו לפעול מתוך הכרה אלוקית זאת ועוד, המושג של "עובי הרצפה" שנתקדש מבטא את היציבות והעומק של הקשר בין עם ישראל לארצו. זוהי קדושה שאינה "צפה" על פני השטח, אלא היא נטועה בתוך סלע הקיום. השמיטה במערה מזכירה לנו שהשביתה היא טוטאלית; היא דורשת מהאדם להכיר במלכות השם לא רק במרחב הציבורי והגלוי, אלא גם במרחב הפרטי והמוצנע ביותר. כאשר הארץ שובתת, היא שובתת בכל רובדיה, ובכך היא מעניקה לאדם את .היכולת להתחבר אל הממד הפנימי והעמוק ביותר של המציאות בהתבוננות אל מעמקי הנפש פנימה, המערה אינה רק חלל פיזי באדמה, אלא היא משל לאותן פינות חשוכות ומרוחקות שבתוכנו, המקומות שאנו נוטים להסתיר אפילו מעצמנו. לעיתים אדם חש כי בחייו המעשיים, הגלויים לכל, הוא מחויב לקדושה ולמוסר, אך ב"מערות" של לבו, באותם מקומות נסתרים מעין כל חי, הוא פטור מן .העבודה הרוחנית. באה תורת ארץ ישראל ומלמדת כי הקדושה מחלחלת עד התהום .אין רגב של אדמה ואין נימי נפש שקדושת הארץ אינה מגעת אליהם החיבור לנפש מלמד אותנו כי השביעית במערה היא ההזדמנות לגלות את האור בתוך החושך. דווקא במקום שבו אין אור שמש טבעי, והצמיחה נראית כמעט בלתי אפשרית או מנותקת, שם נדרש האדם לגלות כי חיותו מגיעה ממקור עליון יותר. כשהאדם שובת ממלאכה גם במעמקי המערה, הוא משחרר את האחיזה בצורך להסתתר או רהב תשרפ 37 37 לברוח מהמציאות. הוא מבין כי גם בתוך המצוקות, בתוך ה"מחילות" שאליהן הוא נדחק .לעיתים בחייו, שורה שכינה .זאת ועוד, העמידה מול קדושת המעמקים בונה בנפש קומה של תמימות ויושר הידיעה כי "עובי הרצפה" קדוש נוסכת באדם את ההכרה כי עולמו אינו בנוי על שכבה דקה וארעית, אלא על יסודות מוצקים וקדושים עד אין חקר. השמיטה במעמקים מזמינה את הנפש למנוחה שלמה, לא רק מהמרוץ החיצוני אחר הישגים וקניין, אלא גם מהמאבק הפנימי של הסתרת הפגמים. כשהכל מופקר והכל שובת, גם המערות .החשוכות ביותר בנפש הופכות להיות היכל להשראת שכינה ההרחבה המוסרית הנלמדת מתוך חובת השביתה במעמקי הארץ, תובעת מאיתנו יושרה שאינה תלויה במבטם של בני אדם. בחברה האנושית, המוסר נמדד לעיתים קרובות לפי מה שנראה לעין, לפי המרחב הציבורי שבו אדם נדרש לתת דין וחשבון על מעשיו. אולם, המערה היא מקום של הסתר, מקום שבו האדם נמצא לבדו עם אדמתו ועם מצפונו. המוסר של השביעית במערה מלמדנו כי האחריות שלנו כלפי הבורא וכלפי הארץ אינה מסתיימת במקום שבו נגמרת הראות החברתית. זוהי קריאה למוסר פנימי .עמוק, המבין כי האמת אינה צריכה קהל כדי להיות מחייבת יתרה מכך, יש כאן שיעור מוסרי בחשיבותם של הפרטים הקטנים והנסתרים. אדם עלול לזלזל בגידולים שצומחים במערה, ולחשוב שהם זניחים או שאינם נכללים במערכת החוקים הכללית של הארץ. אך התורה מלמדת אותנו כי כל פרט, ולו הנסתר .ביותר, הוא חלק מהשלם הגדול. המוסר העולה מכאן הוא הכבוד לכל חלקי המציאות כשם שהתורה דואגת לקדושת המעמקים, כך עלינו לדאוג לצדק ולמוסר גם בפינות הנידחות של החברה, במקומות שאינם זוכים לאור הזרקורים, ולהבין שגם שם קדושת .הארץ וקדושת האדם צריכות להופיע לבסוף, השמיטה במערה מחנכת אותנו למוסר של צניעות והכנעה מול הטבע. האדם המנסה "לעקוף" את חוקי הארץ על ידי ירידה למחתרת, מגלה כי חוקי השמיים רודפים אותו גם שם. המוסר הנלמד הוא שאין לאדם אפשרות לברוח מגורלו ומחובותיו על ידי תחבולות טכניות. עליו לקבל את עול המצווה באהבה ובתמימות, מתוך הכרה כי בכל מקום שבו הוא דורך, הוא דורך על אדמת קודש, וכי היושר המוסרי שלו נמדד דווקא .ברגעים שבהם הוא חושב שאיש אינו רואה מתוך המסע שעברנו בין נקיקי הסלע למרחבי ההלכה, אנו מזקקים את התובנה כי קדושתה של ארץ ישראל אינה קרום דק המכסה את פני השטח, אלא היא מהות פנימית ויצוקה החודרת אל מעמקי ההוויה. למדנו כי בכל מקום שבו אנו מבקשים לצמוח, גם במקומות הנסתרים והחשוכים ביותר בחיינו, אנו נותרים קשורים בטבורנו אל המקור 38 38 הקדוש. האדם המבין כי עובי הרצפה קדוש, זוכה לחיות את חייו מתוך תחושת יציבות וביטחון, בידיעה שגם תחת רגליו, במקום שאינו נראה לעין, משתרעת תשתית של .קדושה המלווה את כל פסיעותיו :עיקר העניין:עיקר העניין הוא הגילוי כי אין "מחוץ לתחום" לקדושת השביעית, והמערה הנסתרת מתחת לאדמת ארץ ישראל הופכת להיכל של עבודת השם דווקא מתוך הסתרה. כאשר אדם שובת ממלאכה במעמקי האדמה, הוא מכריז קבל עם ועולם כי מלכותו של הקדוש ברוך הוא אינה מוגבלת למרחב הנגלה והציבורי, אלא היא חובקת תהומות ורקיעים כאחד. הגידולים הגדלים במערה, למרות ריחוקם מן השמש, יונקים את חיותם מאותה קדושה שנתנה התורה לארץ, ובכך הם מזכירים לנו שגם בחושך וגם במצרי האדמה, השכינה שורה. סוף דבר, השמיטה במעמקי הארץ היא שיעור בביטול היש ובקבלת עול מלכות שמים בתמימות, מתוך הכרה שכל רגב וכל מחילה בארץ ישראל הם חלק מהנחלה האלוקית המבקשת את מנוחתה ואת .קדושתה בכל עת