איך היה מותר לשמעיה ואבטליון לשים שומר כדי לבקש כסף ממי שרוצה ללמוד בישיבתם והרי אסור ללמד בשכר?

הלב נרעש והנשמה עומדת בציפייה גדולה אל מול דמותו הפלאית של הלל הזקן, אותו עני שבדור שבא ומחייב את העניים, אשר מסר נפשו על פתחה של ישיבת שמעיה ואבטליון. הנה עומד לו הלל הקדוש בשלג המקפיא, נתלה בארובה כדי לשמוע דברי אלוהים חיים, וכל זאת

איך היה מותר לשמעיה ואבטליון לשים שומר כדי לבקש כסף ממי שרוצה ללמוד בישיבתם והרי אסור ללמד בשכר? הלב נרעש והנשמה עומדת בציפייה גדולה אל מול דמותו הפלאית של הלל הזקן, אותו עני שבדור שבא ומחייב את העניים, אשר מסר נפשו על פתחה של ישיבת שמעיה ואבטליון. הנה עומד לו הלל הקדוש בשלג המקפיא, נתלה בארובה כדי לשמוע דברי אלוהים חיים, וכל זאת משום שלא היה בידו אותו חצי טרפעיק עבור השומר הניצב בפתח. התמיהה עולה מאליה ובוקעת מתוך כותלי בית המדרש: כיצד ייתכן שגדולי הדור, שמעיה ואבטליון, העמידו מכשול כספי בפני המבקשים לחסות בצל השכינה? והרי התורה ניתנה במדבר בחינם, וקולו של משה רבנו מהדהד לדורות מה אני בחינם אף אתם בחינם. האם ייתכן ששער השמים היה נעול בפני מי שידו אינה משגת, וכיצד התיישב הדבר עם האיסור החמור ליטול שכר על הלימוד? אנו מבקשים בחרדה של קודש להבין את סוד השומר בפתח, וכיצד דווקא מתוך .אותו קושי נצרפה דמותו של הלל והתברר יסוד הנחלת התורה לדורות עולם נפנה כעת אל המקורות הראשונים הכתובים בתורתנו הקדושה, שם נחקקו האותיות המוליכות אותנו אל עומק המדבר ואל היסוד המופלא של קבלת התורה ללא תמורה גשמית, כפי שמשתקף בפסוק הפותח את ספרנו ומלמד על מהותה של התורה כנחלת הכלל .המופקרת לכל דורש "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם .)(במדבר א, א "מארץ מצרים לאמר הכתוב מדגיש את המקום שבו בחר ה' לדבר אל משה – במדבר, מקום שאין בו קניין פרטי ואין בו בעלות, כדי להורות לדורות עולם שהתורה שייכת לכל נפש ונפש מישראל ללא תלות בממון או במעמד. התמיהה על שמעיה ואבטליון מתעצמת לנוכח פסוק זה, ורבותינו .המפרשים מדייקים את הקשר שבין המדבר לבין הנגישות ללימוד כתב: במדבר סיני, מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה וכו'. רש"י)(במדבר א, א רש"י מבאר את עניין המניין המבטא את חיבתו של הבורא לכל אחד מישראל, ומכאן אנו למדים שכל יחיד הוא עולם מלא הראוי להימנות, ואם כן כיצד ייתכן למנוע מיחיד זה את הכניסה ?להיכל התורה בשל חסרון כיס ביאר: במדבר סיני, טעם להזכיר המקום, כי שם נתעכבו זמן)(במדבר א, א רבי אברהם אבן עזרא רב ושם הוקם המשכן. הוא מדייק כי המדבר היה המצע להקמת המשכן, המקום שבו השכינה .שורה באופן הקבוע הראשון, ומשכן זה היה פתוח לכל ישראל ללא מס שפתיים או ממון פירש: וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אחרי שהוקם המשכן והשכינה)(במדבר א, א הרמב"ן שורה בו, חזר הדיבור אל משה מאוהל מועד. הרמב"ן קושר בין קדושת המדבר להשראת ,השכינה, ומלמד שכל מקום שבו שורה השכינה, כגון בית המדרש של שמעיה ואבטליון .יסודו ב"במדבר" – במקום הניתן לכל כתב: במדבר סיני, ולא במקום יישוב, כדי שלא יהיו אומות העולם)(במדבר א, א החזקוני

,אומרים שבארצם ניתנה התורה ויהיו מערערים עליה. בכך הוא חושף טעם של חוסר בעלות .שהתורה ניתנה במקום שאינו שייך לאיש כדי שתהיה בחינם לכל ללא עוררין מצד איש ביאר: באחד לחדש השני, להורות כי מיד שהוקם המשכן נזדרז)(במדבר א, א הספורנו הקדוש ברוך הוא להשרות שכינתו. הזריזות האלוקית להשרות שכינה מלמדת על הרצון .להיטיב עם הכלל, דבר העומד לכאורה בסתירה להעמדת שומר המעכב את הנכנסים חידש: במדבר סיני, לרמוז שכל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר)(במדבר א, א הכלי יקר .אינו זוכה לתורה, שהתורה ניתנה במדבר, באש ובמים, שהם דברים הניתנים בחינם לכל הוא מעמיק ביסוד הנגישות המוחלטת, ומדגיש כי כשם שהמדבר מופקר וניתן בחינם, כך .גם התורה חייבת להיות נגישה ללא חסמי ממון ביאר כי המדבר רומז לענווה הגדולה, שרק מתוכה אפשר)(במדבר א, א האור החיים הקדוש לקבל את התורה במתנה גמורה, ומכאן שהתורה במהותה אינה דבר הנקנה בכסף אלא .בביטול היש נפנה כעת אל היכלם של רבותינו חכמי המשנה והתלמוד, אשר ברוח קודשם חשפו בפנינו את המעשה המרטיט של הלל הזקן, ודרכו העמידו אותנו על הבירור ההלכתי והמוסרי של .נטישת הממון אל מול פתח בית המדרש מובא המעשה המפעים: אמרו עליו על הלל הזקן שבכל)(דף לה עמוד ב בגמרא במסכת יומא יום ויום היה משתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. הגמרא מעמידה את הלל כמי שמחייב את העניים, אך מתוך דבריה עולה זעקה גדולה: כיצד הועמד אותו ?שומר בפתח וגבה ממון עבור הזכות לשמוע דברי אלוהים חיים מובא היסוד ההלכתי המקשה על הנהגה זו: "'רְ אֵ ה)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת נדרים . – מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם)(דברים ד, ה "'לִמַּ דְ תִּ י אֶ תְ כֶם חֻ קִּ ים וּמִ שְ ׁ פָּ טִ ים כַּ אֲשֶ ׁ ר צִ וַּנִי ה חז"ל מלמדים כי משה רבנו העביר את התורה ללא תמורה, וכך מחויבים כל חכמי ישראל בכל הדורות. הגמרא שם אמנם מחלקת ומתירה שכר פיסוק טעמים או שכר שימור, אך כאן .מדובר בבית מדרש של גדולים, שבו לכאורה אין מקום לשכר כזה מובאת דרשה המאירה זווית נוספת: אמר רבי)(דף לח עמוד א עוד בגמרא במסכת נדרים יוסי בר חנינא דלימוד פלפול לא ניתנה לישראל, ומשה נהג בה טובת עין. דרשה זו מלמדת כי יסוד הפלפול והעיון העמוק אינו בכלל החובה הבסיסית של "מה אני בחינם", ויש בה כדי .ליישב את שאלת השכר במקומות שבהם הלימוד חורג מגוף ההלכות הפשוטות מצינו הנהגה אחרת המזכירה את השומר בפתח: תנא)(דף כח עמוד א בגמרא במסכת ברכות באותו היום סילקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. מכאן אנו למדים ששומר הפתח לא .תמיד הוצב כדי לגבות ממון, אלא לעיתים כדי לבחון את אישיות הנכנסים ואת טהרת ליבם

ביאר רבי יודן בי רבי ישמעאל: שכר)(פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים בטילין הן נוטלין. הירושלמי מעניק את ההיתר המעשי לנטילת שכר כדי לפצות את המלמד על בטלתו ממלאכה אחרת, אך עדיין קשה הדבר לגבי השומר בפתח ישיבתם של שמעיה ?ואבטליון, האם גם הוא נחשב לחלק מאותו "שכר בטלה" של הלימוד עצמו נעפיל כעת אל היכליהם של רבותינו הראשונים, אשר ניצבו כחומה בצורה להגדרת גבולות הקדושה והחולין, וביארו לנו כיצד ייתכן שגדולי עולם כשמעיה ואבטליון ינהגו .בדרך המעלה תמיהה על יסודות החינמיות של התורה כתב: כל המשים)(הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"י רבינו משה בן מימון, הרמב"ם, בספרו יד החזקה על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה. הרמב"ם מציב רף עליון של נקיות מהנאה מדברי תורה, ולכאורה לפי שיטתו קשה שבעתיים מעשה השומר בפתח, שהרי אם החכם עצמו חייב לעמול למחייתו, איך ?התירו להטיל מס על הלומדים המבקשים להתעלות חידש וביאר כי במקום שהלומדים)(על הרמב"ם שם רבינו יוסף קארו בספרו כסף משנה .צריכים סיוע ופרנסה כדי שיוכלו לעסוק בתורה ביישוב הדעת, התירו חכמים ליטול שכר בביאורו הוא מאיר את הצורך של המערכת הלימודית בתחזוקה ובניהול, דבר המוליך אותנו להבנה כי ייתכן והשכר שנגבה בפתח לא היה בעבור "מכירת" התורה, אלא לצורך החזקת .המקום וניקיונו פירש כי הגמרא העמידה את)(דף לז עמוד א רבינו ניסים, הר"ן, בחידושיו למסכת נדרים .המשנה במצב בו מלמדו בחינם, ועל כן אסור ללמדו מקרא, שהרי היה אמור לקבל שכר הר"ן מדגיש כי במקומות שבהם מותר ליטול שכר, כמו במקרא או בשימור, הדבר הופך לחלק מהסדר הכלכלי המותר, ומכאן שהשאלה על שמעיה ואבטליון מצטמצמת להבנת .סוג השירות שנתן אותו שומר כתבו: וכי תימא מה אני בחנם אף אתם)(דף כט עמוד א בעלי התוספות במסכת בכורות בחנם והא חזינן דשקלי שכר תרדו ומתניא? וי"ל דהיינו שכר בטלה דמוכח. בביאורם הם מיישבים את המנהג ליטול שכר בכך שהדבר מהווה פיצוי על הזמן האבוד, ואולי ניתן לומר שגם השומר בפתח היה זקוק לפיצוי על זמנו שבו הוא משמש את בית המדרש ומונע את .כניסת מי שאינו ראוי כתב: ונהגו האידנא שנוטלין)(פרק ד סימן ה רבינו אשר, הרא"ש, בספרו על מסכת בכורות שכר בין על תורה שבכתב בין על תורה שבעל פה וכו' והיינו טעמא משום שכר בטלה. הוא מאושש את המציאות שבה המוסד הלימודי דורש משאבים, ומלמדנו כי אין בכך חלילה .משום "קרדום לחפור בה" אלא הכרח קיומי להעמדת התורה על תילה נצעד כעת אל עבר היכליהם של רבותינו גדולי האחרונים והפוסקים, אשר העמיקו בחקר המעשה המופלא בהלל ובשמעיה ואבטליון, וביארו בטוב טעם ודעת כיצד התיישבו דבריהם .עם האיסור ליטול שכר על הלימוד

, פסק כי מה שמהגו האידנא ללמד הכל בשכר)(יו"ד רמו, ה מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך אם אין לו במה להתפרנס, שרי. בביאורו הוא מניח את התשתית להבנת הצורך המוסדי .בקיום כלכלי, אך כאן אנו מבקשים לדייק את המעשה הספציפי בשומר הישיבה כתב וביאר)(לה, ב רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, המהרש"א, בחידושיו למסכת יומא שכל עניין נתינת השכר לשומר, אפשר משום שהיו בתי מדרשות שלהן בשדה והיה צריך שמירה, אי נמי שלא היו מניחין הכל לבית המדרש כמו שאמרינן בגמרא במסכת ברכות שהיה רבן גמליאל מכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ועל דבר זה הושיבו שומר. המהרש"א מאיר שתי נקודות מהותיות: האחת, צורך ביטחוני של שמירה פיזית על המקום שהיה מחוץ לישוב, והשנייה, צורך רוחני בסינון הנכנסים כדי לוודא שרק הראויים והמסורים באמת יכנסו. השכר לשומר לא היה על הלימוד עצמו, אלא על המלאכה .המורכבת של השמירה והסינון כתב וביאר שלכן הניחו השומר שהיה בו)(יומה לה, ב רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בן יהוידע ,צורך לבית המדרש בשביל שעות הלילה שאי אפשר להניח פתח בית המדרש פתוח כל הלילה ומוכרח שיעמוד השומר אצל הפתח כל הלילה לפתוח לכל הבא ולנעול אחריו, וגם עוד אפשר שהוצאות של הדלקת אש בימי הקור וגם הדלקת שמן לנירות. הבן איש חי מלמדנו כי מדובר בהוצאות תחזוקה טכניות והכרחיות – חימום, תאורה ושירותי פתיחה ונעילה – דברים שהם .בבחינת שירותים נלווים ללימוד ולא הלימוד עצמו, ולכן מותר היה לגבות עליהם תשלום חידש ביאור עמוק)(פסקי הלכות אישות קד, ב הגה"ק דוד מקארלין זצ"ל בספרו שאילת דוד ויסודי, וכתב שלא בכל פלפול מותר ליטול שכר דעל ללמד פלפול מותר ליטול שכר, והוא ע"פ מה דאיתא בגמרא במסכת נדרים אמר רבי יוסי בר חנינא דלימוד פלפול לא ניתנה לישראל, ומשה נהג בה טובת עין. השאילת דוד מחדש כי כיוון שהפלפול והעיון המעמיק אינם בכלל החובה הבסיסית שנאמר עליה "כאשר ציווני ה' מה אני בחינם", הרי שעל חלק זה של הלימוד מותר היה מעיקר הדין ליטול שכר. בבית מדרשם של שמעיה ואבטליון, שהיו ."דרשנים גדולים", עסקו בפלפולא דאורייתא, ועל כן היה מקום לשכר זה רבינו צדוק הכהן מלובלין בחיבורו פרי צדיק ביאר כי השומר בפתח היה שם כדי לבחון את מסירות הנפש של התלמידים, וכפי שראינו אצל הלל, שדווקא דרך המחסום הכספי התברר גודל תשוקתו לתורה, ובכך נמצא שהשכר שירת מטרה חינוכית עליונה של בירור .הרצון הפנימי נפנה כעת אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ופוסקי זמננו, אשר שילבו את דברי המהרש"א והשאילת דוד לתוך משנה סדורה המבארת כיצד התנהלה ישיבתם של שמעיה .ואבטליון, ומה אנו למדים מכך על אופי החזקת התורה בכל עת ביאר כי ההנהגה)(חלק ז, יו"ד סימן יז הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר של שמעיה ואבטליון מלמדת אותנו יסוד גדול בהלכות צדקה והחזקת מוסדות. הוא כתב כי השכר שנגבה בפתח לא היה בעבור עצם הלימוד, שהרי דבר ה' אינו למכירה, אלא עבור

השירותים המקיפים את הלומד. הראשל"צ הדגיש כי אם המוסד מספק מקום מוגן, תאורה וחימום, הרי שכל אלו דורשים ממון, ואין הציבור יכול לצפות שהדברים יינתנו בחינם ללא השתתפות בהוצאות התחזוקה. בכך הוא מחזק את דברי הבן איש חי, שהשומר היה בעצם .ה"גזבר" שדאג לכך שהמקום יוכל להמשיך ולתפקד מבחינה טכנית הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ביאר בשיעוריו כי המעשה בהלל הזקן משמש כתמרור אזהרה לדורות הבאים. הוא כתב כי אף ששמעיה ואבטליון פעלו על פי הדין כפי שביאר השאילת דוד בעניין הפלפול, הרי שלאחר המעשה המרטיט בהלל שכמעט קפח את חייו על גג בית המדרש, הגיעו חכמים למסקנה שיש להסיר את השומר ולהעניק גישה חופשית לכל, שמא יאבד חלילה הלל נוסף. הוא מבאר כי ההיתר ליטול שכר על פלפול קיים, אך האחריות .הציבורית גדולה יותר, ועל כן בזמננו המגמה היא להנגיש את התורה לכל דורש ככל הניתן העמיק בדברי המהרש"א וביאר כי)(מנחת אשר על מסכת יומא מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו השומר בפתח היה בבחינת "בוחן כליות ולב". הוא כתב כי שמעיה ואבטליון רצו לוודא שהתלמידים הנכנסים הם כאלו המוכנים למסור נפשם עבור התורה, והדרישה לתשלום ,הייתה המבחן המעשי למסירות זו. מי שמוכן לתת חצי משכרו היומי כדי לשמוע שיעור מוכיח כי התורה יקרה בעיניו יותר מכל הון שבעולם. לשיטתו, השכר היה כלי חינוכי שנועד .לרומם את ערך הלימוד בעיני התלמידים דן ביחס שבין דברי המהרש"א)(חלק ח סימן רו מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי לשאילת דוד, וביאר כי שני הטעמים משלימים זה את זה. הוא כתב כי כיוון שלימדו שם פלפולא דאורייתא, כפי שחידש השאילת דוד, הרי שהיה מותר להם להשתמש בשכר זה כדי לממן את השמירה והתחזוקה שביאר המהרש"א. בכך נמצא כי השכר שירת את צורכי ."המוסד מבלי לעבור על איסור "מה אני בחינם רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו מחשבות חרוץ הוסיף כי השומר בפתח ישיבתם של שמעיה ואבטליון היה רמז לשמירה הרוחנית הנדרשת מן האדם בבואו אל הקודש. הוא כתב כי התשלום ,מסמל את ה"צמצום" והוויתור על הגשמיות שהלומד חייב לעשות כדי לזכות באור התורה .ודווקא הלל, שוויתר על פתו האחרונה, הפך להיות זה שהסיר את השומר לדורות הבאים הבנת המניעים שהביאו להצבת השומר בפתח בית המדרש העתיק, כפי שביארו המהרש"א והבן איש חי, מולידה השלכות מעשיות והלכתיות רבות הנוגעות לניהול מוסדות התורה והתנהלות הלומדים בימינו. הנפקא מינה הראשונה היא הלגיטימיות של גביית דמי רישום או "דמי השתתפות" במוסדות חינוך ובשיעורי תורה. כפי שלמדנו מהמהרש"א ומהבן איש חי, כאשר התשלום נועד לכיסוי הוצאות תחזוקה, תאורה, חימום, או שמירה פיזית על המקום, אין בזה משום איסור של נטילת שכר על הלימוד. מכאן, שגבאי בית כנסת או מנהלי ישיבה רשאים לדרוש תשלום עבור השירותים הסביבתיים המאפשרים את הלימוד, ואין ."התלמיד יכול לטעון שזכותו להיכנס בחינם מכוח הכלל "מה אני בחינם נפקא מינה נוספת עולה מדברי השאילת דוד בעניין לימוד הפלפול. כאשר מדובר

בשיעורים המעניקים כלים לימודיים עמוקים, שיטות עיון או פלפול, שהם מעבר לעצם מסירת ההלכה הפסוקה, ישנו בסיס הלכתי רחב יותר לקבלת שכר. דבר זה משפיע על הגדרת השכר הניתן למרצים בכינוסים תורניים או למחברי ספרים המרהיטים את דרכי העיון. כיוון שחלק זה של התורה הוגדר כ"טובת עין" של משה רבנו ולא כחובה בסיסית, הוא .מאפשר מרחב תמרון כלכלי רחב יותר לשם החזקת תלמידי החכמים המפיצים דרכים אלו עוד נפקא מינה חשובה נוגעת לאחריות המוסד כלפי העני. מעשהו של הלל הזקן מלמד , חובת המוסד)(לצורך תחזוקה או סינון אותנו כי גם כאשר קיימת הצדקה הלכתית לגביית שכר היא להיות ערני למקרים חריגים של מסירות נפש. המעבר מהנהגת שמעיה ואבטליון להנהגה המאוחרת יותר של פתיחת הדלתות לכל, כפי שביארו גדולי הדור, מלמד שבכל 'מערכת כלכלית תורנית חייב להיות "שסתום ביטחון" שיאפשר למי שבאמת צמא לדבר ה להיכנס גם ללא פרוטה בכיסו. מנהל מוסד צריך לשקול את הצורך הכלכלי מול החשש של ."ביטול תורה" של הלל הפוטנציאלי הממתין בחוץ לבסוף, עולה נפקא מינה לעניין "סינון" תלמידים. מדברי המהרש"א למדנו כי השומר הוצב גם כדי לוודא ש"תוכו כברו". מכאן שישנה זכות הלכתית ומוסרית למוסד חינוכי להציב תנאי קבלה, ואין בכך משום "מניעת תורה" מהציבור, אלא שמירה על איכות הלימוד וקדושת המקום. עם זאת, התשלום משמש כאן ככלי לבחינת הרצינות והמחויבות של התלמיד, כפי .שהסביר מו"ר הגר"א וייס, וזהו כלי פדגוגי לגיטימי גם בימינו נפנה כעת אל עומקם של דברים, אל המקום שבו הלב פועם בדבקות והשכל מבקש לפצח את רז המפגש שבין חול לקודש, בין המטבע העובר לסוחר לבין אש דת הבוערת מעל פסגת .הארובה בבית מדרשם של שמעיה ואבטליון הסוד הגדול המסתתר מאחורי דמותו של אותו שומר קשוח בפתח היכל התורה אינו עוסק בכלכלה קרה, אלא בשורשי הנשמה ובערך הנצח של התורה. כשאנו מתבוננים בלהט הלב של הלל הזקן, המעדיף לקפוא בשלג ובלבד שלא יחסיר מילה אחת מדברי אלוהים חיים, אנו מגלים שהמחסום שהוצב בפתח לא נועד לנעול את הדלת, אלא להפוך את הכניסה למעשה של קנייה וקניין בנפש. התורה היא אמנם מתנת חינם מהמדבר, אך כדי שהאדם יהפוך להיות כלי קיבול לאור הזה, עליו להוכיח כי הוא מוכן להשליך את כל היש שלו עבורה. השומר ?הוא המראה שמציבים שמעיה ואבטליון בפני הלומד, השואלת אותו: עד כמה אתה צמא ?עד כמה יקרה בעיניך החכמה העתיקה הזו עומק הרעיון טמון בכך שהתורה זקוקה ל"צמצום" כדי לשכון בעולם הזה. אם הכל היה פרוץ וחינמי ללא שום מאמץ, הייתה התורה עלולה להיתפס כדבר זול, כמידע הנגיש לכל עובר ושב ללא צורך בזיכוך המידות. התשלום לשומר, אותה פרוטה אחרונה של הלל, היא הביטוי המוחשי לכך שהתורה היא מעל לכל מחיר. כשאדם נותן מממונו עבור הלימוד, הוא בעצם מעביר את הבעלות על חייו מידי החומר לידי הרוח. הוא מכריז כי הכסף, שמייצג את 'כל עמלו בעולם הזה, אינו אלא משרת נאמן למטרה נעלה יותר – הזכות להקשיב לקול ה .המהדהד מפי רבותינו

במובן העמוק יותר, השומר מייצג את המאבק הפנימי של האדם. כל אחד מאתנו פוגש בפתח "בית המדרש" הפרטי שלו את השומר המעכב – את דאגות הפרנסה, את הקשיים הטכניים, את הקור המקפיא של המציאות. הניצחון של הלל אינו רק בעלייה על הגג, אלא ,בהבנה שהקשיים הם הם הסולם שדרכו מגיעים לארובה. שמעיה ואבטליון, ברוח קודשם ידעו כי רק מתוך התנגדות ורק מתוך בירור המחיר, יוכל לצמוח מנהיג כהלל, שכל תורתו חדורה במסירות נפש שאין לה גבול. השומר היה הקליפה הקשה המגנה על הפרי, ודווקא .דרך המאמץ לפצח אותה, זוכה הלומד לטעום ממתק המהות האלוקית נצעד כעת אל תוך היכל המחשבה, במקום שבו הנשמה מתעטפת בכיסופים והתודעה האנושית מבקשת להיצמד אל אמת הנצח, בחיבור חי ופועם שבין עמלו של אדם עלי .אדמות לבין האור הגנוז הממתין לו בתוך כותלי בית המדרש כשאנו מתבוננים בדמותו של הלל המוטל על הגג, מכוסה בשלג ומבקש רק לגמוע עוד מילה אחת של תורה, אנו נחשפים לשיעור המרטיט ביותר בהנהגת הנפש ובכוחה של האמונה. השומר בפתח אינו רק דמות היסטורית, אלא הוא משל לכל המחיצות והמניעות ,שכל אדם פוגש בדרכו אל הקודש. המחשבה היהודית מלמדת אותנו כי דווקא הקושי ,המחסור והדלת הנעולה, הם אלו שמזקקים את הרצון. אמונה אינה רק ידיעה שכלית אלא היא היכולת להתעלות מעל הנסיבות הטבעיות – לראות בדרישת התשלום או בקור המקפיא של המציאות הזמנה למסירות נפש גדולה יותר. האדם המבקש להתעלות חייב להכריע בתוכו בכל יום מחדש: האם דאגות הלחם יכבו את אש הנשמה, או שמא האש תהיה .חזקה כל כך עד שתמיס את השלג ותפתח את שערי השמים מבחינת ההנהגה האישית, המעשה הזה תובע מאתנו כנות אכזרית. השאלה "מה המחיר שאתה מוכן לשלם עבור הרוחניות שלך" אינה שאלה כלכלית, אלא שאלה של סדר עדיפויות בנפש. הלל מלמד אותנו הנהגה של "ביטול היש" – היכולת להניח בצד את הצרכים הגופניים הבסיסיים ביותר כאשר עומדים מול דברי אלוהים חיים. זוהי אמונה יוקדת שהתורה היא חיונית כמו אוויר לנשימה, וכמו שאדם לא יפסיק לנשום בגלל חוסר בממון, כך לא יפסיק ללמוד. ההנהגה הזו יוצרת אדם שאינו משועבד לנסיבות חייו, אלא מוביל אותן בכוח הרצון .הטהור שלו, והופך כל קושי לסולם של עלייה במישור הנפשי, הסוגיה נוגעת בחרדה הקיומית של האדם מפני החמצה. הלל חושש להחמיץ את שיעורם של שמעיה ואבטליון, והפחד הזה גובר על הפחד מהמוות בקור. זוהי הדרכה עוצמתית לכל מי שמרגיש שחיי השגרה והחומריות "נועלים" אותו בחוץ. המעשה ,הזה קורא לכל יהודי: אל תישאר בחוץ רק בגלל שאין לך את "המטבע" הנכון. תעלה על הגג ,תמצא את הארובה, תתחבר אל המקור בכל דרך אפשרית. כשאדם מוסר את נפשו באמת השמים נפתחים בפניו, ובסופו של דבר גם השומר בפתח נאלץ להיכנע ולהכיר במלכותה .של הנשמה על הגוף נשתהה לרגע אל מול המראה המוסרי המשתקף אלינו מבין פתיתי השלג שעל גגו של

בית המדרש, ונבקש לכוונן את מצפן הלב אל מול התביעה המוסרית הנשגבת העולה מתוך .הנהגתם של שמעיה ואבטליון ומסירותו של הלל "עצם קיומו של השומר בפתח מטיל עלינו חובה מוסרית לבחון את היחס שבין ה"מחיר לבין ה"ערך". המוסר הנלמד כאן אינו עוסק בנהלים יבשים, אלא בשאלה הנוקבת של הנגשת הקודש. המצפן המוסרי מורה לנו כי גם כאשר יש צורך בסינון, בהעמדת תנאים או בדרישה למאמץ מצד הלומד – כל אלו חייבים להיעשות בחרדת קודש, מתוך מטרה לרומם את הלומד ולא חלילה כדי להשאיר את הצמא מחוץ למעיין. האחריות המוסרית של נושאי התורה היא לוודא שהמערכת הכלכלית או המבנית לעולם לא תהפוך למחסום בפני הנשמה המבקשת את תיקונה. עלינו להיות רגישים מספיק כדי לזהות את ה"הלל" שמסתתר בין אלו שאין ידם משגת, ולהבין כי לעיתים, דווקא מי שנראה כעומד בחוץ, הוא זה שנושא בתוכו .את האש הטהורה ביותר במישור האישי, המצפן הפנימי הנבנה כאן מחייב אותנו ליושר מוחלט בכל הנוגע לשימוש בתורה. אם שמעיה ואבטליון התירו לעצמם להציב שומר רק משום הצורך בשמירה פיזית או בבירור פנימי של הלומד, הרי שכל אדם העוסק בהנחלת התורה חייב לבדוק בציציותיו: האם הדרישות שאני מציב לאחרים נובעות מתוך דאגה לכבודה של התורה, או שמא מעורבים כאן שיקולים של נוחות אישית וגאווה? המוסר היהודי תובע מאתנו להיות כשמעיה ואבטליון ברגע השיא – לדעת מתי להסיר את השומר, מתי לפרוץ את הגדרות .ומתי להכיר בכך שמסירות הנפש של הלומד גוברת על כל תקנה ונוהל המצפן הזה מכוון אותנו גם אל מידת הצדק החברתי שבתוך עולם התורה. עלינו לבנות חברה שבה השכר והממון משרתים את הרוח ולא להפך. המוסר העולה מהסוגיה הוא מוסר של חמלה וגבורה כאחד; גבורה לעמוד על עקרונות ועל רצינות הלימוד, וחמלה אינסופית שאינה מאפשרת ליהודי לקפוא בשלג בגלל חוסר בפרוטה. בניית מצפן כזה בתוכנו הופכת אותנו לבני אדם רגישים יותר, המבינים שהזכות ללמוד וללמד היא פיקדון יקר ערך המחייב .אותנו לענווה גדולה אל מול כל מי שמתדפק על דלתנו כעת, מתוך רטט של קדושה ובהתפעמות הנפש, נבוא אל שער המלך – אל השלב שבו כל ,הנהרות זורמים אל הים, והבירור ההלכתי והמחשבתי הופך למסילת חיים סלולה עבורנו ."בבחינת "תורת ה' תמימה משיבת נפש מתוך צלילה לעומקם של דברים, אנו דולים פנינים של הנהגה ליום יום. ראשית, עלינו לאמץ את מידת "מסירות הרצון" של הלל הזקן; להבין כי הקשיים הטכניים, המחסור .'הכלכלי או דלתות סגורות, אינם אלא הזמנה להוכיח עד כמה הלב באמת צמא לדבר ה עלינו ללמוד להפוך כל "ארובה" לסולם של עלייה, ולא לתת לשלג של טרדות העולם הזה "לצנן את אש התורה הבוערת בנו. שנית, הסוגיה מלמדת אותנו את סוד ה"השקעה בקודש – הכסף שאנו נותנים עבור חינוך, ספרים או החזקת לומדי תורה, אינו הוצאה אלא השקעה בתחזוקת הכלים המאפשרים לאור לשכון. עלינו לשלם בלב חפץ עבור השמירה, החימום והמאמץ המושקע בהנגשת התורה, מתוך הבנה שהשכר אינו על המהות האלוקית, אלא על

הכלים האנושיים הנושאים אותה. ולבסוף, עלינו לפתח עיניים רגישות לסובב אותנו, לזהות את אלו שמוכנים למסור נפש אך ידם אינה משגת, ולהיות אלו שפותחים עבורם את הפתח .ומסירים את השומר, כדי שלא יישאר שום יהודי מחוץ להיכל התורה :עיקר העניין:עיקר העניין המזדקק מתוך עמקי הסוגיה הוא החיבור המופלא שבין האידיאל האינסופי לבין המציאות המוגבלת. התורה, שהיא "בחינם" מצד שורשה האלוקי במדבר, חייבת להתלבש בתוך עולם שיש בו שומרים, הוצאות וצרכים גשמיים. שמעיה ואבטליון לא נעלו את הדלת בפני התלמידים, אלא העמידו את התורה על תילה בתוך מסגרת של רצינות, עמל ואחריות קהילתית. השומר בפתח היה הביטוי לצורך בצמצום .ובכלי קיבול, והלל הזקן היה הביטוי לכוחה של הנשמה לפרוץ את כל הצמצומים התובנה המרעידה היא שאין סתירה בין האיסור ליטול שכר לבין החובה להחזיק את לומדיה ומלמדיה של התורה; אדרבה, דווקא מתוך הכבוד שאנו רוחשים לכלים – לשומר, למקום ולעמלו של המלמד – אנו מעניקים כבוד לתורה עצמה. בסופו של יום, המעשה בהלל נותר לדורות כדי ללמדנו כי התורה שייכת למי שמוסר עליה את נפשו, וכי המטבע היחיד שבאמת פותח את שערי שמים הוא המטבע של הרצון .הטהור והכיסופים לאור האלוקי מעשה הלל על הגג בבית מדרשם של שמעיה ואבטליון חושף את המתח העוצמתי שבין חובת לימוד התורה בחינם לבין הצורך המעשי בניהול מוסד רוחני. מתוך בירור דברי המהרש"א והבן איש חי, אנו מגלים שהשכר שנגבה בפתח לא היה בעבור עצם הלימוד, אלא לצורך אחזקה טכנית של המקום, שמירה ותאורה, או ככלי חינוכי לבחינת מסירות הנפש של התלמידים. הגה"ק דוד מקארלין מוסיף נדבך עמוק בקבעו כי על עמלה של פלפול ועיון מותר ליטול שכר, שכן אלו ניתנו ב"טובת עין". הסוגיה מתלכדת לכדי מסר נצחי המאזן בין קדושת התורה שמעל לממון לבין האחריות של הציבור לדאוג לרווחת נושאיה, ומלמדת אותנו כי מסירות נפשו של הלל היא זו שפרצה בסופו של דבר את המחסומים והעמידה את התורה .כנחלה פתוחה לכל נפש מישראל, לדורות עולם