סוד הנשמה המושקעת בנשך ובמרבית: מדוע מלווה בריבית נפקד ?מתחיית המתים

?מתחיית המתים העולם הזה נברא כפרוזדור המוליך אל הטרקלין של הנצח, והנה, בתוך המארג המופלא של מצוות התורה, אנו פוגשים איסור חמור ומצמרר שקולו מהדהד במרחבי

סוד הנשמה המושקעת בנשך ובמרבית: מדוע מלווה בריבית נפקד ?מתחיית המתים העולם הזה נברא כפרוזדור המוליך אל הטרקלין של הנצח, והנה, בתוך המארג המופלא של מצוות התורה, אנו פוגשים איסור חמור ומצמרר שקולו מהדהד במרחבי הזמן: איסור הריבית. התורה אינה מסתפקת בהגדרתו כאיסור ממוני, אלא קושרת את גורלו של המלווה בריבית עם הסתלקותו מהתקווה הגדולה ביותר של האנושות – תחיית המתים. כיצד ייתכן שאדם שמילא את פיו כסף, ימצא את עצמו ריק מכל כאשר יבוא המשיח ויקימו המתים לתחייה? מדוע עבירה זו, הנוגעת לכיסו של אדם, חורצת את גורלו הנצחי באופן כה טוטאלי, בעוד עבירות ממוניות אחרות אינן נושאות עונש דרמטי 202 202 שכזה? כאן אנו ניצבים מול תהום של עומק, מול הבנה מחודשת של הקשר שבין האדם לזמן, בין הממון לבין האמונה, ובין החסד האנושי לבין הנצח האלוקי. ננסה לפתוח צוהר אל הסוד הנורא הזה, המלמד אותנו כי הממון אינו רק כלי חליפין, אלא ביטוי .של תפיסת עולם, של אמונה, ושל היחס לזולת השאלה הזו אינה רק תהייה ממונית, אלא זעקה המרעידה את אמות הסיפים של העולם הרוחני. כיצד ייתכן שאדם המשתמש בממונו כדי להרבות את הונו, מוצא את עצמו מחוץ למעגל הנצח? אנו עומדים נפעמים מול החומרה שבה נוהגת התורה במי שנוגס בפת לחמו של אחינו, ומבקשים להבין את הקשר הפנימי שבין מעשה החמס .בעולם הזה לבין השלילה המוחלטת של החיים בעתיד לבוא ביאר, וחי אחיך עמך, ללמד שהלוקח נשך מאחיו)(תוספות על התורה רבי חיים פלטיאל הוא ממיתו ולכך לא יחיה בתחיית המתים מידה כנגד מידה. רמזו משה דבמקום אחד קורהו נשך ובמקום אחר קורהו תרבית, אם כן מם ותיו יתירים זהו מת ללמד שלא יחיה לעתיד. בעומק דבריו מונחת ההכרה כי הלוואה בריבית אינה עסקה גרידא, אלא מעשה .שסותר את עצם החיים, ועל כן התגובה האלוהית היא מניעת החיים בעתיד לבוא בעל הטורים כתב, וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך ותרבית, רמז שכל המלווה בריבית אינו חי. הוא מצביע על הסמיכות המקראית המלמדת אותנו כי מי שנוגע ביסוד הקיום .של אחינו, מנתק את עצמו משרשרת החיים הנצחיים המובטחים בתחיית המתים ביאר, אמר הקדוש ברוך הוא מי שחיה)(פרשת משפטים פרשה ל"א מדרש שמות רבה ברבית בעולם הזה לא יחיה לעולם הבא. המדרש מעמיד את הדברים כתביעה אלוהית חד משמעית, המגדירה את הריבית כמי שבוחר בחיי שעה על חשבון חיי הנצח, וממילא .אין לו חלק בהם הביאו, מתים שהחיה יחזקאל ששים רבוא, וכולם)'(מסכת בבא מציעא דף ע' ע"ב תוספות ,עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד, אמר לו הנביא רבון העולמים מה טיבו של זה האיש אמר לו בנשך נתן ותרבית לקח וחי חיה לא יחיה. הם מגלים לנו את הדרמה הגדולה המתרחשת בעת התחייה, שבה גם כשכוחו של הקב"ה מחייה את הכל, האיש הזה נשאר .דומם, מעיד על הנתק שיצר במעשיו הקשו, אמאי לא חשיב זה המלווה בריבית במשנה)'(מסכת סוטה דף ה' ע"א תוספות במסכת סנהדרין ביחד עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ומניחים בצריך עיון. הם מציפים קושיה שחודרת עמוק, שכן השתיקה של המשנה ביחס למלווה בריבית לצד עבירות חמורות אחרות מעוררת תהייה על הייחודיות של האיסור הזה, ועל גודל העונש .שאין לו אח ורע בשאר עבירות הממון רהב תשרפ 203 203 כעת נצלול אל דברי גדולי האחרונים, אשר הניחו את יסודות הביאור לסוגיה זו בדרך .של מידה כנגד מידה, בראייה עמוקה על מהות האמונה והפרנסה ביאר, טעם הדבר דאינו קם לתחיית)(דרוש י"ג פרשת בהר החיד"א בספרו כסא דוד המתים מידה כנגד מידה, שהרי עני חשוב כמת, ועל ידי שנותן לו צדקה ומפרנסו הוא מחייה אותו ומקיים את נפשו. כמו כן המלווה לעני בשעת דוחקו כדי שיוכל לפרנס את עצמו הוא גם כן מחייה אותו, מה שאין כן כשלוקח מאיתו נשך ריבית הרי הוא נושך אותו בזה, ומגרע ממנו עד לבסוף לא נשאר מאומה בידו והוא ממיתו, תחת שהיה לו להחיותו, ולכך מי שעוזר לעני ומלווהו בשעת הצורך הוא כמחייה מתים, וזה שמלווהו .בריבית ראוי לו שלא יעמוד בתחיית המתים ביאר, מכיוון דקיימא)(פרשת כי תצא הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן ,לן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולהלוות לישראל מצוה היא, ולכך אין ליטול שכר ולעובד כוכבים ומזלות דליכא מצוה מותר, ולכך מי שנטל ריבית הפסיד שכרו לתחיית המתים. עוד כתב בספרו תפארת יהונתן, זה שנוטל ריבית אם כן מדבר מועט מתהווה ,דבר מרובה, וכן הוא העניין בתחיית המתים, כי מעצם אחד שבשדרה נתהווה כל הגוף .ולכך מידה כנגד מידה שזה הרבה קנינו, מידה כנגד מידה לבל יתרבה העצם דשדרה ביאר בדרך הלצה)'(חלק ב' דרוש ה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש למה אדם המלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים, משום דמרגלא בפומי דאינשי ,על המלווה בריבית, זה האיש מצליח, הוא ישן ומעות שלו גדלות ויוסיפו יום ביומו ואם כן לעתיד לבוא כשיבקש לקום בתחיית המתים, יאמרו לו למה לך לקום, שכב כי .מעותיך יוסיפו ביומו ביאר, שהרי לעתיד לבוא כבר נאמר)(דרוש שמיני הנודע ביהודה בספרו אהבת ציון כי לא יהיה עוד השמש לאור יומם, והיה לך ה' לאור עולם, וידוע שסדר הזמנים הוא החילוף מיום ולילה והוא בסיבת תנועת הגלגלים השמש והכוכבים והירח, אבל בהיבטל כל אלה אין בו שום שינוי ולא יהיה מידת לילה ויהיה כולו יום. והמלווה בריבית ידוע שלפי התחדשות יום ולילה יתוסף מעותיו והוא מצפה לחילוף הזמנים, אבל בביטול הזמנים איך יתוסף מעותיו, ולכן אין חפצו שיהיה אור ה' נגה עלינו, ולכן מדויל ידו .'משתלם עונשו, ורצונו יקוים לו ולא יקום לראות באור ה ביאר, כי הרי כל חיותם)(ספר מאיר החיים, חלק ד' עמוד שפ"ד האדמו"ר בעל האמרי חיים היא שהיום והלילה מתחלפים, ובעד כל יום חדש הם מקבלים רווח נוסף, ואם כן לעתיד לבוא כאשר הלילה כיום יאיר, לא יהיו לילות ממילא כספם לא יביא רווחים, עקב זה .יגדל צערם, לפיכך לא יקים אותם הקדוש ברוך הוא לתחייה כדי שלא יגרם להם צער ,ועוד הוסיף, כי הרי מובא בחז"ל שבתחיית המתים תוציא הארץ גלוסקאות וכלי מילת 204 204 ולא יהיה צורך בהוצאות, ממילא לא יצטרכו לבקש הלוואות, ולמלווים בריבית לא יהיה .במה להתעסק, על כן לא יקומו לתחיית המתים מו"ר הגרב"צ מוצפי ביאר על פי דרוש מדרש הנעלם בפרשת חיי שרה, כי עפרון הוא שר דומה שנפקדו בידו כל נפשות שוכני עפר המתים, והוא נותן משלו להם לקיים הבלי ,דגרמי, שיהיה להם חיבור עם הנפש והרוח. ואם כן זהו האיש שעבר על אם כסף תלווה ,ולא רצה להלוות בחינם, אף עפרון אינו מלווה לו שפע, וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי .ולא יהיה לו קימה בעת תחיה כעת נעמיק אל לב השאלה: מהו הקשר העמוק בין איסור הריבית לבין המהות של תחיית המתים? אנו מגלים כי השורש אינו נעוץ רק במעשה הטכני, אלא בתפיסת עולמו .של האדם ובמידת האמונה שלו בבורא עולם, המנהיג את פרנסתו ואת קיומו , אמר, אדם הראשון מיסב בגן עדן היה)(מסכת סנהדרין דף נ"ט ע"ב רבי יהודה בן תימא והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין. אחרי החטא נענש ונגזר עליו בזיעת אפך תאכל לחם. הביאור הפשוט הוא שעמל הפרנסה אינו עונש בלבד, אלא הוא הדרך שבה הקדוש ברוך הוא קושר את האדם אליו, שכן האדם נדרש לשאת את עיניו אל השמיים ולבטוח בה' שיצליח את דרכו. בעולם הזה, כאשר סוחר מנסה לפתוח חנות, הוא מלא בחששות ודאגות, ופתרונו היחיד הוא התפילה והאמונה שהקב"ה הוא המפרנס ומצליח את המעשה. לעומת זאת, המלווה בריבית חי באשליה שאין לו דאגה, שכן אם הלווה לא ישלם, הוא יגבה את חובו ללא רחמים. אמונה זו בכוחו ובעוצם ידו, ללא הצורך להישען .על השגחת ה', היא שיוצרת את הנתק הרוחני שמוביל לריחוק מהאמונה השלמה האמונה בתחיית המתים היא הנס הגדול מכולם, שבו אנו מאמינים כי הקדוש ברוך הוא יאסוף את העצמות והגופות שנרקבו וייתן בהם חיים. זהו שיא האמונה במי שחידש את העולם וביכולתו לשנות את הטבע. מי שחי את חייו מתוך ביטחון עצמי מוחלט ומתוך תפיסה שהכסף והרווחים הם תוצאה של חכמתו ומעשיו, ולא של השגחת ה', אינו כתב, שהקבורה היא)'(גור אריה פרק ב מסוגל להפנים את האמונה בנס שכזה. המהר"ל (מסכת שבת כהטמנה של זרע באדמה, המאמין בצמיחה עתידית מתוך הריקבון. תוספות ביארו, שסדר זרעים נקרא אמונה, משום שמי שזורע מאמין בבורא שיצמיח לו)דף ל"א פרי. אם כן, השורש של התחייה והשורש של עבודת השדה והפרנסה אחד הם: האמונה .בכך שהקב"ה מנהיג את העולם גם במקומות שבהם הטבע נראה כמת .מכאן מובן הקשר לארץ ישראל, פלטרין של מלך, שבה האמונה היא תנאי לקיום כאשר הקב"ה מזכיר את יציאת מצרים בפרשת ריבית, הוא מלמד אותנו כי השקפת העולם המצרית, שסמכה על הנילוס ולא על תפילה וביטחון בה', היא השורש של האמונה המוטעית. עם ישראל יצא ממצרים כדי לעבור שינוי מהותי, לשוב ולהכיר כי רהב תשרפ 205 205 ,הכל תלוי בה'. לכן בכל יום אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה בברכת מחייה המתים ביאר, שכל מי שאומר ברכה זו חייב לקבוע בליבו)(יערות דבש ורבי יהונתן אייבשיץ את האמונה בהקב"ה שמחייה מתים. המלווה בריבית, שכל חייו התרגל לסמוך על רווחי הריבית ועל תנועת הזמן הכלכלית ולא על השגחת ה', מאבד את הכלי הפנימי .שבאמצעותו ניתן להאמין בתחיית המתים ההעמקה בדרך החסידות והפנימיות מגלה לנו כי שאלת הריבית אינה מסתכמת רק במערכת היחסים הממונית שבין מלווה ללווה, אלא היא נוגעת בשורש החיים ובאנרגיה האלוהית הזורמת בבריאה. בעולם הפנימי, הכסף נתפס ככלי המעביר שפע, וכאשר אדם נוטל ריבית, הוא עושה פעולה של עצירה ושל חסימה, המנתקת את השפע ממקורו .ומכלה את חיותו של האחר ביאר, ענין הריבית הוא בחינת סמא)(מאור עיניים, פרשת בהר רבי מנחם נחום מצ'רנוביל דמותא, שהרי כשמלווה לו בחינם הוא נותן לו חיים, וכשהוא לוקח ממנו ריבית הוא גוזל ממנו את חיותו והוא בבחינת ממית את הנפש. בספרו הוא מעמיק ומסביר שהעולם כולו בנוי על חסד ועל השפעה, ומי שמבקש לקחת לעצמו מתוך דוחקו של חברו, פועל הפוך ממידת הבורא. החיות של תחיית המתים באה מאותה מידת חסד שבה הקדוש ברוך הוא מחייה את המתים, ולכן מי שהופך את כלי החסד – הכסף וההלוואה – לכלי של מיתה ושל ריבוי עצמי על חשבון השני, מנתק את עצמו מאותה מידה של חסד .המאפשרת את התחייה נרמז, כי ישנם כוחות המבקשים לינוק מן החיות של)(חלק א', דף ק"ג בספר הזוהר האדם, והריבית נחשבת כפעולה המזינה את כוחות הקליפה המבקשים להפריד בין הנשמה לבין המקור. כאשר אדם לוקח ריבית, הוא מוסיף כוח לאותם כוחות המבקשים להעמיד את האדם על כוחו העצמי בלבד, כביכול בנפרד מהבורא. זוהי תמצית החטא שבעקבותיו איבד אדם הראשון את חיי הנצח המוחלטים, והתיקון שבו שבים לתחיית .המתים הוא על ידי הכרה גמורה בכך שהכל מהשם כתב, כי הריבית מבטאת את חוסר האמון)(על התורה, פרשת בהר בעל הבית הלוי בהשגחת השם. הלווה בריבית חושב שבאמצעות פעולה זו הוא מבטיח לעצמו את עתידו הכלכלי, אך באמת הוא רק מחזק את האחיזה בעולם הזה ומרחיק את האחיזה בעולם הבא. התיקון לנפש הוא להבין שההון האמיתי אינו נמדד בתוספת של אחוזים על הלוואה, אלא במידת ההתקשרות לבורא. ככל שהאדם מוותר על רדיפת היתרון המדומה, כך הוא מתחבר יותר למקור החיים, וכך הוא נעשה כלי לקבל את חיות הנצח .בתחיית המתים הנפש הפועלת מתוך הבנה שכל מה שניתן לה הוא פיקדון, אינה מבקשת להוסיף על 206 206 חשבון הזולת, אלא מבקשת להרבות חסד בעולם. כשאדם מבין כי בתחיית המתים לא יהיה ערך לכסף, אלא רק לזכויות ולחיבורים הרוחניים שצבר, הוא מפסיק לחפש את .הריבית ומחפש את הריבית הרוחנית – את החיבור לה' שאינו פוסק לעולם הדיון ההלכתי המעשי בעניינו של המלווה בריבית חושף את החומרה שבה ראו חכמינו את האיסור הזה, חומרה שאינה רק תיאורטית אלא מתרגמת למציאות משפטית וקהילתית ברורה. כשאנו בוחנים את פסיקותיהם של חז"ל, אנו מגלים כי המלווה בריבית נתפס כמי שחצה קו אדום במרקם החברתי והמוסרי, ולכן עליו לשאת בהשלכות .מעשיות המעידות על איבוד האמון בו קבעה כי המלווה בריבית פסול לעדות. רש"י שם)'(דף כ"ד ע"ב המשנה במסכת סנהדרין ביאר כי המלווה בריבית מוחזק כמי שאינו חושש לשם שמיים ואינו נרתע מלעבור על דברי תורה בשביל רווח כספי, ולכן אינו נאמן עוד בבית דין. חומרה זו מלמדת אותנו כי העבירה על איסור ריבית פוגעת ביושר הפנימי של האדם עד כדי כך שהוא אינו ראוי להעיד על האמת, שהרי אדם שמעוות את האמת הכלכלית למען בצע כסף, אינו יכול .להיות עד נאמן למציאות דנה בהרחבה בהבדל שבין ריבית קצוצה)'(דף ע"ב ע"א הגמרא במסכת בבא מציעא לבין אבק ריבית, ומבארת כיצד יש להשיב את הממון. הראשונים דנו ארוכות בשאלה האם מלווה בריבית חייב להחזיר את הממון ללווה, וקבעו כי בריבית קצוצה בית הדין הרחיבו בביאור הדברים וציינו)(מסכת בבא מציעא שם מוציא את הממון מידו. התוספות כי הדין הזה נועד להרחיק את האדם מן העבירה ולהחזיר את הגזילה לבעליה, שהרי .אין כל תוקף ממוני לריבית שנוטלת את חיותו של הזולת ביאר כי חומרת האיסור נובעת מכך שהתורה רוצה שהאדם)(מצווה ס"ו בספר החינוך יהיה מלא בחסד ורחמים כלפי חברו, והריבית היא ביטוי ללב קשה ואכזרי. לכן, גזרו חכמים גזירות שונות כדי להרחיק את האדם מכל חשש ריבית, אפילו במקרים שאינם ריבית גמורה. ההלכה אינה מסתפקת רק באיסור התורה, אלא בונה מערכת של סייגים שנועדו להגן על הלווה ולהבטיח ששום טיפה של ריבית לא תחלחל למערכת היחסים .בין יהודי לחברו ,העיקרון המנחה את כל הדיונים הללו הוא ההבנה שהמלווה בריבית, בעצם פעולתו מציב את ממונו כערך עליון על פני האמונה והחסד. חכמינו, בחוכמתם, זיהו כי ברגע שהאדם מתיר לעצמו לנצל את מצוקתו של חברו לצורך רווח אישי, הוא מאבד את השייכות הטבעית שלו לקהילה המבוססת על אמון הדדי. הפסול לעדות, החובה להחזיר את הממון, וההקפדה היתרה של חכמים, אינם רק עונשים משפטיים, אלא ביטוי לרצון רהב תשרפ 207 207 לשמור על נפשו של האדם מלהתדרדר למקום שבו הוא שוכח את חובתו כלפי בוראו .וכלפי אחיו הקשר בין איסור הריבית לבין מידת החסד הוא בבחינת הפכים המכחישים זה את זה, שכן עולם החסד בנוי על הנתינה וההתפשטות, בעוד שהריבית בנויה על הנטילה והצמצום. מידת החסד היא הנקודה שבה הנשמה יוצאת מעצמה אל הזולת, ובכך היא מדמה את עצמה לבורא יתברך, שכל עניינו הוא להשפיע ולהחיות, ואילו הריבית היא .ההיפך הגמור, שכן היא מבקשת לבלוע את חיותו של האחר לתוך עצמו מבאר, כי כל קיומו של העולם תלוי)'(חלק ב', פרק א החפץ חיים בספרו אהבת חסד בחסד, ומי שמלווה בריבית הרי הוא עוקר את יסוד החסד ומחליף אותו במידת הדין והאכזריות. החסד הוא הערוץ שדרכו יורד השפע האלוקי לעולם, וכאשר אדם מחליט לחסום את הערוץ הזה על ידי דרישת ריבית, הוא אינו רק עובר עבירה ממונית, אלא הוא מנתק את הצינור שמחבר אותו ואת זולתו אל מקור השפע. הנתינה שבתורה, וההלוואה בחינם בפרט, הן כלים שנועדו לבנות חברה שבה האדם מרגיש אחריות על אחיו, ובכך .הוא הופך לשותף בבניינו של עולם כתב, כי החסד הוא מידה אלוהית שניתנה לאדם)(בכד הקמח, ערך גמילות חסדים רבנו בחיי כדי שיהיה בה שותף למעשה בראשית. הריבית, לעומת זאת, היא הפגנת חוסר אמון ,בהשגחה, שהרי המלווה בריבית חושש שמא יחסר לו ממונו ולכן הוא תובע תוספת אך האמת היא שהחסד הוא המבטיח את השפע. המלווה בחסד יודע שהקדוש ברוך הוא הוא הזן ומפרנס לכל, ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להלוות בחינם, מתוך ביטחון ,מלא שהחסד יחזור אליו כפל כפליים. הריבית היא ביטוי של פחד ושל חוסר אמונה .בעוד שהחסד הוא ביטוי של אהבה ושל ביטחון בבורא הדגיש, כי התורה חסה על הלווה ורוצה להסיר ממנו את עול)(מצווה ס"ו ספר החינוך הדאגה, ומי שנוהג במידת החסד ומלווה ללא ריבית, מקבל על עצמו את עול מלכות ,שמיים ומצטרף למעגל החיים של הכלל. החסד אינו רק פעולה חיצונית של נתינת כסף .אלא הוא שינוי של הלב – לעבור ממצב של תביעה לקבל, למצב של שאיפה להעניק כשם שהקב"ה מחייה את העולם בחסד, כך האדם המלווה בחסד מקדש את הממון שלו והופך אותו לכלי המעביר חיים, וכך הוא נבנה כמי שראוי לחיי הנצח, כי הוא בנה .בתוכו את המידה הנצחית של החסד ,עומק הדיון בין הריבית האסורה מדאורייתא לבין הריבית שנאסרה מדברי חכמים חושף לפנינו תמונה מורכבת של השמירה על נשמת האדם מפני שחיקה רוחנית. חכמינו זכרונם לברכה, ברוח קודשם, לא רק פירשו את רצון התורה, אלא בנו סייג ועומק של 208 208 הגנה כדי להבטיח שגם באזורים אפורים, שבהם לכאורה אין נשך ישיר, לא ייווצר הנתק .המקולל מהחיים הנצחיים כתב, איזהו נשך ואיזהו תרבית, נשך זה האוכל)'(הלכות מלווה ולווה פרק ד' הלכה א הרמב"ם ריבית, תרבית זה המרבה מעותיו, וכל אלו אסורין מן התורה. ובדבריו הוא מגדיר את גבולות האיסור המוחלט שבו התורה הציבה מחסום ברור בפני הפגיעה בחיותו של הזולת. כאשר הרמב"ם מפרט את ההלכות, הוא מציב רף גבוה של אזהרה המיועדת להרחיק את האדם מכל צורה של ניצול, ומדגיש כי גם הפעולות שנראות כמשא ומתן .רגיל עלולות להפוך לריבית אם אין אדם נזהר בדקדוקי הדין ביאר, שכל המלווה בריבית עובר בלאו, ויש)'(יו"ד סימן ק"ס סעיף א מרן השולחן ערוך בזה חומרה יתרה עד שאין לו חלק לעולם הבא. הדיון המפורט בספרי הפוסקים על הריבית מדרבנן, כמו אבק ריבית או ריבית מאוחרת, מלמד אותנו כי גם היכן שאין איסור גמור מהתורה, חכמים ראו לנכון להגביל את הממון מתוך הבנה שכל מגע עם ריבית .משפיע על האדם, משנה את יחסו לכסף, ומחליש את הביטחון שלו בהשגחה הפרטית ביאר, שחכמים תקנו סייגים לריבית כדי למנוע מצב שבו)'(יו"ד סימן ע החזון איש הסוחר יתרגל לחשיבה עסקית שבה האדם מחפש רווח על חשבון הזמן של חברו, דבר שמהווה שורש הרע. ההבנה העמוקה היא שהריבית מדרבנן, אף שאינה בעלת אותה חומרה טכנית, היא תמרור אזהרה שמטרתו לעצור את האדם בטרם ידרדר אל האיסור .דאורייתא, שבו השכחה מהבורא הופכת לדרך חיים ההבחנה הזו מלמדת אותנו כי עבודת ה' אינה מסתפקת בציות יבש לחוק, אלא דורשת מודעות פנימית. כאשר אדם נזהר גם מהריבית שנאסרה מדברי חכמים, הוא מוכיח .כי לבו נתון אל הקדושה וכי הוא מבין שהממון הוא פיקדון ולא אמצעי לצבירת כוח בדרך זו, הוא מחזק את אמונתו ומבטיח לעצמו שגם אם עולם העסקים דורש ממנו התעסקות יומיומית, הוא לא יאבד את הקשר לחיים הנצחיים, ויהיה ראוי לאותו עולם .שכולו חסד וחיים הבית היהודי הוא המבצר האחרון של הקדושה, מקדש מעט שבו שורה השכינה כאשר אנו מקפידים על אדני האמת והיושר. כאשר אנו מכניסים אל תוך הבית ממון שהושג ,בדרך של נטילת ריבית, אנו מערערים את היסודות שעליהם בנויה האהבה והאמון ומחדירים אל תוך האווירה המשפחתית מתח של חוסר מנוחה, שכן הריבית נושאת .עמה את החרדה של הלווה ואת אכזריותו של המלווה ביאר, כי הממון שאינו מגיע ביושר ובדרך)'(ספרו אהבת חסד, חלק ב' פרק ב החפץ חיים חסד אינו מביא ברכה לביתו של אדם, אלא להיפך, הוא מביא עמו מריבה וקנאה. הברכה בבית תלויה בכך שהפרנסה תהיה נקייה מכל שמץ של עוולה, שכן הבית הוא המקום רהב תשרפ 209 209 שבו האדם אמור לחוש את חסד ה' ואת השגחתו, וכאשר הכסף שבבית מקורו בנשיכת .אחינו, הצינור שדרכו יורדת השפע והשלווה נסתם , חידש, כי האדם המכניס ממון של ריבית לביתו)(בספרו מדרגת האדם הסבא מנובהרדוק מכניס עמו כוח של פירוד. הוא מסביר כי הריבית מעוררת אצל המלווה את מידת האנוכיות ואצל הלווה את מידת הקפידא והכעס, ומשני הכיוונים מתערער השלום שבין בני הזוג, שהרי השלום זקוק לאווירה של ויתור ושל נתינה, ולא לאווירה של חישוב ושל תביעת יתר. התביעה להוסיף על הקרן היא שורש הרע שמרחיק את לבבות בני המשפחה זה מזה, שכן במקום לראות זה את זה כשותפים לבניית בית של חסד, הם .עלולים להתחיל למדוד זה את זה במידות של כדאיות ושל חשבונות ביאר, כי עוון הגזל והריבית פוגע בחינוך)'(לרבינו יונה, שער ג בספר שערי תשובה הילדים, שהרי הילדים צופים בהתנהגות ההורים ורואים כיצד הם מתייחסים לרכוש ולממון. כאשר ההורים נוהגים בהקפדה יתרה על ממונם באופן שאינו הגון, הילדים סופגים את הערכים הללו והבית הופך למקום שבו העיקר הוא הצבירה ולא הערכים הנשמתיים. התוצאה היא דור שגדל עם תפיסה מעוותת של ערך החיים ושל הכבוד .לזולת, דבר שפוגע בטווח הארוך בחוסן המשפחתי ובשמחה הפנימית של בני הבית השלווה המשפחתית זקוקה לרוחב לב, והריבית היא כוח המצמצם את הלב. כשאדם מלווה בריבית, הוא לומד לחפש את הרווח המהיר ואת התוספת המידית, ובתוך כך הוא מאבד את הסבלנות הנחוצה כל כך בתוך המשפחה. האימון שה' יזמין לנו את פרנסתנו ביושר, הוא התרופה הטובה ביותר לשלום בית, שכן הוא משחרר את האדם מהלחץ .המיותר ומאפשר לו להקדיש את זמנו ואת כוחו לבניית הקשרים היקרים ביותר בחייו אחרי שהעמקנו בכל חומרת האיסור ובשורשו הנורא, עולה השאלה הגדולה שנוקבת ,את הלב: האם יש תקנה לאדם שנכשל בנתינת ריבית? האם ניתן לשוב מן המקום הזה שבו נראה כי האדם חתם את גורלו ונתק עצמו ממעגל החיים הנצחי? התשובה המזוככת והמרטיטה היא ששערי תשובה לעולם אינם ננעלים, והקדוש ברוך הוא ממתין לכל שב ושב, מחכה לראות את האדם מנער מעליו את האבק ואת הלכלוך שדבק בו, ושב .אל אמונתו הפשוטה ותמימה בבורא העולם ביאר, שעיקר התשובה היא עזיבת החטא, והתשובה)'(הלכות תשובה פרק א הרמב"ם ,'המלאה בממון היא השבת הגזילה לידי בעליה. המלווה בריבית שהחליט לשוב אל ה מחויב בראש ובראשונה להוציא מכיסו את הממון שאינו שלו, שכן הריבית שנטל היא גזל גמור, וכל עוד היא בידו, הוא מחזיק בידו את הסיבה להרחקה מהחיים. החזרת הממון היא המעשה הראשון שפותח את הסתימות שבנפש ומאפשר לאור האמונה לחזור .ולהאיר בו 210 210 ביאר, כיצד יש לבצע את ההשבה בפועל, ומורה)'(יו"ד סימן ק"ס סעיף א השולחן ערוך .על כך שהמלווה חייב להחזיר ללווה את כל הריבית שנטל ממנו, ואין בזה שום פשרה כאשר האדם משיב את המעות, הוא לא רק עושה פעולה טכנית של חשבונאות, אלא הוא מכריז קבל עם ועולם: אני מוותר על הרדיפה אחר היתרון המדומה, אני מוותר על הכוחנות שביקשתי להפגין על חשבון אחי, ואני חוזר להיות חלק מהעם שמבטחיו .'רק בה ביאר, שתשובה על עבירות שבין אדם לחברו דורשת)'(שערי תשובה שער ג רבינו יונה חרטה עמוקה על הצער והנזק שנגרמו לזולת. המלווה בריבית צריך להכיר בכך שעל ידי מעשיו הוא גרם לזולתו תחושת חנק וייאוש, והחרטה צריכה להגיע מתוך הבנה שהפגיעה בחברו היא פגיעה בצלם אלוהים שבו. כאשר האדם בוכים לבו על כך שפגע .בחייו של אחיו, התשובה הופכת למטהרת ומשנה את מהותו ביאר, שהתיקון השלם למלווה בריבית הוא להפוך)'(בספרו אהבת חסד חלק ב החפץ חיים את דרכיו ולהפוך לאיש חסד. במקום לחפש רווח על כל צעד ושעל, עליו להתחיל לחפש את ההזדמנות להלוות בחינם, לעזור לזולת להשתקם, ולהיות שותף בהחיאת נפשות. כאשר האדם משנה את כיוון הממון שלו מנשיכה לנתינה, הוא לא רק מתקן את העבר, אלא הוא בונה לעצמו עתיד חדש שבו הוא מוכשר לקבל את החיות של תחיית .המתים, שכן הוא הפך את עצמו לכלי שכולו חסד :עיקר העניין:עיקר העניין המסע המרתק שעברנו סביב איסור הריבית גילה לנו עומק מפתיע בפרשת ,הדרכים שבין הממון לבין הנצח. גילינו כי איסור זה אינו רק תקנה כלכלית קרה אלא שזורה בו תפיסת עולם שורשית המקשרת בין האופן שבו אנו מתנהלים עם כספנו לבין זכייתנו בעולם העתיד. הריבית מסמלת במידת מה את הניתוק מן החסד האלוקי ואת הניסיון האנושי לצמצם את זולתנו לטובת רווח אישי, ובכך היא עומדת בסתירה מוחלטת למידת החיקוי של הקדוש ברוך הוא, המנהיג את עולמו במידת הרחמים. הבנו כי מי שבוחר לחיות מנשיכת אחינו, שוכח שהקיום האמיתי ,והתחייה אינם נובעים ממעשי ידינו אלא מהתקשרות עמוקה ואמונית למקור החיים הזן ומפרנס לכל. זכינו לראות כיצד התשובה, השבת הממון וההתחזקות במידת החסד, הם הדרך היחידה להסיר את המחיצות המפרידות בינינו לבין שורש החיים. בסיכומו של דבר, הריבית היא קריאה פנימית להתעוררות רוחנית, להמיר את דאגות הממון באמונה שלמה בבורא, ובכך להפוך לכלי קיבול לברכה ולחיים .נצחיים שאינם פוסקים לעולם רהב תשרפ 211 211