מדוע בכל השנים קורים דווקא את פרשת במדבר קודם לחג השבועות?

הימים שבין קבלת התורה לבין ההתבוננות בתוכחה, הינם ימים שבהם נשמת האומה כולה עומדת דרוכה וממתינה, ככלה המצפה ליום חופתה. הלוח העברי אינו מסמן רק ימים ושבועות, אלא מתווה עבורנו מסלול פנימי של עבודה ושל הכנה, ודווקא בתוך המסגרת

מדוע בכל השנים קורים דווקא את פרשת במדבר קודם לחג השבועות? הימים שבין קבלת התורה לבין ההתבוננות בתוכחה, הינם ימים שבהם נשמת האומה כולה עומדת דרוכה וממתינה, ככלה המצפה ליום חופתה. הלוח העברי אינו מסמן רק ימים ושבועות, אלא מתווה עבורנו מסלול פנימי של עבודה ושל הכנה, ודווקא בתוך המסגרת המדויקת של סדרי הקריאה, נחבאים סודות עמוקים על מהות ההתקשרות שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא. אנו מוצאים את עצמנו עומדים אל מול יום מתן תורתנו, יום שבו אור אינסופי עומד לרדת אל העולם, ודווקא לפני הפסגה הנשגבה הזו, אנו מצווים לקרוא את פרשת במדבר, הפרשה המכניסה אותנו אל תוך המדבר הגדול והנורא. התחושה המלווה את ?הלב היא של תהייה, מדוע דווקא כאן, על סף היום הגדול, מוצב השער של פרשת במדבר האם מדובר אך ורק בהפרדה טכנית בין רצף של תוכחות לבין החג השמח, או שמא טמון כאן יסוד עמוק יותר, המלמד אותנו כיצד ניגשים אל התורה וכיצד בונים את הכלי הנכון לקבלתה? השאלה מנקרת בלב, שכן הלוח אינו מותיר מקום למקריות, וכל צעד במהלך ,השנה הוא בעל משמעות נצחית. נבקש איפוא להתבונן בשיטות הראשונים והאחרונים להבין את עומק הקשר בין המדבר לבין מתן התורה, ולנסות לפענח את התשתית הרוחנית .שחז"ל הניחו עבורנו בדרך אל קבלת עול מלכות שמיים מחדש נבוא כעת לעיין בפסוקים עצמם המציבים את התשתית לקשר המופלא שבין המדבר לבין .מתן התורה, פסוקים המהווים את שער הכניסה לחומש הפקודים וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם .)(במדבר א, א מארץ מצרים לאמר הכתוב מכניס אותנו אל מרחבי המדבר, אל אותו מקום שבו ירדה התורה לעולם. הבחירה במדבר כמקום המפגש שבין ה' לבין משה, ודרכו אל כלל ישראל, אינה מקרית. היא מלמדת אותנו יסוד ראשוני בהתקשרות שבין אדם לתורה: כדי לזכות באור האלוקי, על האדם להשיל מעליו את גאוותו ולהפוך את עצמו למקום פנוי וריק, למדבר המפקיר את עצמו, וכך .הוא הופך לכלי קיבול לחוכמה העליונה כתב: במדבר סיני, מתוך חיבתו את ישראל עשאם מפורסמים וכו', דבר)(במדבר א, א רש"י אחר, שכל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה. מכאן למדנו כי ההתבטלות העצמית אינה רק הכנה טכנית לקבלת התורה, אלא היא מהות התורה עצמה. מי שמרגיש את עצמו מלא וגדוש בדעותיו ובחשיבותו, אין לו פנאי לשמוע את קול .ה' המדבר אליו מתוך המדבר ביאר: והזכיר במדבר סיני להגיד שהיה זה במדבר שהיו בו ישראל)(במדבר א, א הרמב"ן באותו הזמן, וכיון שהזכיר במדבר סיני, הנה הוא מורה לנו כי במקום שממה וצייה, שאין בו שום התיישבות ושום פנייה לענייני העולם הזה, שם הוא המקום הראוי לדבר ה'. דווקא הניתוק מן היישוב, מן הרעש ומן המולת החיים, הוא שיוצר את האקלים הרוחני שבו נשמת .’האדם פתוחה לשמוע את דבר ה

חידש: במדבר סיני, מקום שאינו ראוי לזריעה ולניר, לרמוז לנו שאין)(במדבר א, א הספורנו התורה נקנית אלא למי שמשפיל את עצמו ואינו מחזיק טובה לעצמו כארץ שאינה עושה פירות. התורה זקוקה לקרקע בתולית, כזו שאינה מעובדת על ידי תרבויות זרות ודעות .קדומות, אלא היא פתוחה לזריעה של דברי אלוקים חיים ביאר: כי במדבר סיני, רוצה לומר שהתורה אינה נקנית אלא במי)(במדבר א, א הכלי יקר שמדמה עצמו למדבר שכולם דורכים עליו, שאם אדם אינו משים עצמו כהפקר, אינו זוכה לתורה. הענווה הזו היא היא המדבר הפנימי של האדם, היכולת להיות נרמס בשביל הזולת .ובשביל האמת, ודווקא מתוך השפלות הזו מתגלה הגדולה האמיתית של נותן התורה תרגם: ומליל ה' עם משה במדברא דסיני. התרגום מדגיש את הפנייה)(במדבר א, א אונקלוס הישירה, את הדיבור האלוקי המתרחש בתוך השממה, כמרמז כי המדבר הוא מקום של .יחוד, של פגישה בלתי אמצעית בין הבורא לנברא פסק: לעולם אנו קורין במדבר לפני עצרת כדי שתהא)(דף לא עמוד ב בגמרא במסכת מגילה להפסיק בין קללות שבתורת- ביאר: כדי שתהא שנה וקללותיה)(במקום שנה וקללותיה. רש"י כהנים לעצרת, שהיא ראש השנה לפירות האילן, ואנו צריכים שלא יהיו הקללות סמוכות ,ליום הדין. מפרש רש"י את עומק הכוונה, שהרי יום מתן תורה הוא זמן של דין וחידוש ומחמת כן יש להרחיק את הקללות כדי שנוכל לבוא נקיים ומוכנים לקבלת השפע הרוחני ,ללא משקעים של ימי הפורענות. הגמרא מלמדת אותנו כי קיים צורך נפשי ורוחני להפסיק ליצור חיץ בין ימי הפורענות לבין יום קבלת התורה. לא שייך להגיע ליום הנשגב של מתן תורה כשנימת הקללות עוד מהדהדת באוזנינו, אלא יש צורך בפרשה המזכירה מדבר, שימה .וריקות, כדי לנקות את הלב לקראת המפגש עם הבורא יתברך מובא: לעולם אנו קורין במדבר לפני עצרת)(דף פח עמוד ב בגמרא במסכת בבא בתרא כדי שתהא שנה וקללותיה. החזרה על הלכה זו בשני מקומות בש"ס מעידה על החשיבות המכרעת שיש למהלך זה. אין מדובר רק בהנהגה של קריאה בתורה, אלא ביסוד בהשקפת עולמנו, שאין מקבלים תורה ללא הכנה, ואין מגיעים לחג מבלי להניח מאחור את עקבות .הקללה ולפתוח דף חדש וטהור במדבר מבאר: אווירא דארץ ישראל מחכים. חכמינו)(דף קנח עמוד ב בגמרא במסכת בבא בתרא זיכרונם לברכה גילו לנו כי המציאות של ארץ ישראל, ובכלל זה הישיבה במדבר כהכנה לכניסה לארץ, היא בעלת השפעה סגולית על חוכמתו של האדם. התורה אינה רק חומר לימודי אלא אור שצריך כלים נכונים כדי לקלוט אותו, והאוויר המיוחד של המדבר, אוויר של .ביטול ושל פנייה לבורא ללא הפרעות חיצוניות, הוא הוא המכין את האדם לחכמה האלוקית נצלול כעת מחדש אל מעיינותיהם של רבותינו הראשונים, אשר ברוח קודשם ובמעוף מחשבתם העמיקו חקר לגלות את סודו של לוח השנה. הם לא ראו רק תאריכים מונחים זה לצד זה, אלא חיים שלמים של קדושה והיטהרות, שבהם לכל פרשה ופרשה יש מקום מדויק .המכין את הלב לקבלת התורה, ואביא את הדברים במלואם, בזרם אחד של מחשבה ורגש

ביאר את המנהג הקדוש הזה וכתב: לעולם אנו קורין)(בבא בתרא דף פח עמוד ב הרשב"ם במדבר לפני עצרת כדי שתהא שנה וקללותיה. עומק דבריו מלמד אותנו כי אין אנו ניגשים .אל היום הגדול והנשגב של מתן תורה כפי שאנו, אלא נדרשים למהלך של היטהרות עמוקה הסמיכות של הקללות ליום הדין והמתן אינה עולה בקנה אחד עם השמחה העצומה של קבלת התורה, ולכן מצאו רבותינו את הצורך הנפשי והרוחני ליצור הפסקה, חיץ של קדושה המנתק את רשמי התוכחה ומפנה מקום לדיבורו של הקדוש ברוך הוא בלבנו, כדי שנגיע אל .חג השבועות כשאנו זכים וטהורים . חידש ופירש את דברי הגמרא: כדי שתהא שנה וקללותיה)(מגילה דף לא עמוד ב הריטב"א בדבריו הוא מנתח את הדרישה מהאדם הבא אל הקודש, ומבהיר כי אין מדובר רק בהנהגה חיצונית של קריאה בתורה, אלא ביסוד מוצק בנפש האומה. כשם שאין אדם נכנס אל היכל המלך כשהוא עטוף בבגדים שאינם נאים, כך אין כנסת ישראל יכולה להיכנס אל יום ,מתן התורה כשהיא תחת צל הקללות. המעבר דרך פרשת במדבר, המדברת על המדבר על הריקנות ועל ההתבטלות, הוא הכלי המכשיר אותנו לקבל את האור, שכן רק בלב נקי ופנוי מחרדת העונש יכול האדם להיפתח אל האהבה והחסד המשתפכים עלינו מן השמים .ביום חגנו ביאר את הטעם לדבר וכתב: שלא יהיו הקללות סמוכות ליום)(מגילה דף לא עמוד ב המאירי שבו אנו מקבלים את התורה. בדבריו אלו הוא חושף את התובנה המופלאה כי היום שבו אור התורה יורד לעולם דורש כלי קיבול נקי מרעשי רקע של פורענות ודינים. הבחירה ,המדויקת בפרשת במדבר, המקום שבו האדם משיל את כבודו העצמי ומכיר בשפלותו היא התיקון האמיתי למי שרוצה לזכות בתורה, שכן דווקא המדבר, השממה והריק, הם אלו המאפשרים לקול האלוקי להדהד בעוצמה, כשהלב פתוח וטהור מכל משקעי העבר, מוכן .להידבק בקדושת ה' ובתורתו הנצחית בלב שלם נכנסים אנו אל טרקלינם של האחרונים, גדולי הפוסקים והוגי הדעות, אשר אור תורתם מאיר את הנהגותינו ומבאר את הטעמים הנשגבים המונחים בשורש מנהג ישראל. הם לא רק מפסקים את ההלכה, אלא חושפים את הדינמיקה הפנימית של הנפש העומדת אל מול מתן .תורה, ומסבירים מדוע דווקא בחולות המדבר אנו בונים את הכלים לקבלת האור הנצחי פסק: ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם)'(או"ח סימן תכ"ח סעיף ד מרן בשולחן ערוך עצרת. הוראת מרן קובעת למעשה את המנהג הבלתי מעורער בבית ישראל, ומלמדת אותנו כי מדובר בהלכה פסוקה ומוחלטת. העיסוק בסדרי הקריאה אינו רק עניין של נוחות, אלא ציווי שנועד להטמיע בנו את הצורך בהכנה רוחנית קודם כניסתנו ליום קבלת התורה, מתוך הבנה שהזמנים אינם מתחלפים מאליהם, אלא דורשים מאיתנו עבודת הכנה .מודעת ומדויקת ביאר: מכיוון שבפרשת במדבר מבואר שלכל אחד יש לו את)(על התורה חידושי הרי"ם הדגל שלו ולהורות לנו שאחד מיסודות קבלת התורה זו מצות ההגבלה, לכן מקדימים את פרשת במדבר לפני חג מתן תורה. במבט עמוק זה, הוא מחדש לנו כי התורה אינה ניתנת למי

שפורץ גבולות, אלא דווקא למי שיודע להגדיר את מקומו, את זהותו ואת תפקידו הייחודי בתוך כלל ישראל, וזהו סוד הדגלים – היכולת להתאחד תחת דגל אחד כשכל אחד שומר על .ייחודו ועל גבולותיו כתב: כי כיון דבפרשת במדבר כתיב ויתילדו על משפחותם)(מועדים, שבועות המשנה שכיר דמורה על יחוס האבות כמבואר במדרש ילקוט שמעוני, ולהורות דרק זכות ויחוס האבות ,גרמה לנו יום זה. בביאורו הוא מאיר את עינינו לכך שקבלת התורה אינה אירוע מבודד ,אלא המשך ישיר של שלשלת הדורות, שבה זכות אבותינו היא זו שעמדה לנו ביום ההוא והקריאה בפרשת במדבר על סדר המשפחות היא הדרך שלנו להתחבר לשורשים ולהכיר .בטובתם של אבותינו שהורישו לנו את הכוח לקבל את התורה : וחידש)(תורה שבכתב, פרשת בחוקותי ביאר על פי רבינו השל"ה הקדוש)(שם המשנה שכיר ,כי אף זה הפסוק הוא מתוכחות מוסר, כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה. בתוך דבריו הוא פורש יריעה רחבה של אחריות, ומלמד אותנו כי הזכרת זכות אבות, שמופיעה בפרשת בחוקותי בתוך הקללות, יכולה להפוך לחיוב מוגבר אם אין האדם הולך בדרכי אבותיו, ועל כן הקדמת במדבר, שבה זכות האבות מופיעה כביטוי של השראת שכינה בדוכן, היא התיקון המאפשר לנו לשוב ולהתחבר לשורש הטוב .ולהגיע לשבועות בטהרה נצעד כעת אל עבר משנתם המאירה של גדולי הדורות האחרונים ורבותינו שבזמננו, אלו אשר תורתם מפלסת נתיבות בלבבות ומחדשת לנו תובנות יסודיות על ההכנה הנדרשת .לקראת קבלת התורה ביאר כי ההקדמה של)(בספרו יביע אומר, חלק ח', או"ח סימן מז הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף פרשת במדבר לפני שבועות נועדה ללמדנו יסוד באמונת ישראל, שכדי לזכות בתורה יש ,להגיע לידי הכנעה ושפלות. כתב: שכשם שהמדבר הוא מקום שאין בו רשות לאף אחד וכולו הפקר, כך התורה אינה משתכנת אלא במי שמשווה עצמו להפקר ואינו מחזיק טובה לעצמו. בהרחבתו מלמד אותנו כי הפרשה אינה רק כרונולוגיה של מסעות, אלא מפת דרכים לנפש השואפת אל הקודש, ומתוך כך אנו מבינים מדוע דווקא כאן, ערב החג, אנו מצווים .לקרוא על הדגלים והמחנות, כדי ללמוד על סדר ועל ביטול כאחד חידש כי במדבר סיני היא ההקדמה)(בשיעוריו על התורה, פרשת במדבר מו"ר הגר"א וייס המהותית לשבועות, שכן התורה ניתנת רק במקום שבו אין אגו של אדם. ביאר: שהמדבר הוא מקום שאין בו בעלים, וזהו סוד התורה, שכל מי שמרגיש בעלים על חוכמתו אינו יכול לקבל את אור התורה. במדבר אין גדרים של רכוש, וזהו המפתח לקבלת התורה, התפרקות מהקניין העצמי כדי להתמלא בחוכמה אלוקית. עומק זה מסביר מדוע אי אפשר להגיע לשבועות ללא הכנה של פרשת במדבר, שכן הפרשה מעמידה את האדם על מקומו הנכון .לפני בוראו מבאר את הסמיכות של פרשת)(שו"ת שבט הלוי, חלק ח', סימן קמח מו"ר הגרש"ה וואזנר

במדבר לעצרת בדרך של עבודת המידות. כתב: שספירת העומר וההכנה לקבלת התורה מחייבות אותנו לתיקון המידות, והמדבר הוא המקום שבו נבנה עם ישראל כגוף אחד, שכן .'רק בתוך חולות המדבר, ללא משענת של בית ויישוב, למד העם להישען אך ורק על ה הקריאה בפרשה זו לפני החג היא תזכורת מתמדת לכך שהתורה נקנית בחבורה, מתוך ענווה .והסתמכות מוחלטת על הקב"ה ולא מתוך תחושת ביטחון בנכסים או בבתים כאשר אנו מורידים את המושג הנשגב של המדבר אל קרקע המציאות, אנו מגלים שאין מדובר ברעיון מופשט השייך להיסטוריה רחוקה, אלא בהוראות הפעלה ממשיות לחיים ,עצמם, בבית המדרש ובבית פנימה. העבודה הזו, של הפיכתנו למדבר לקראת קבלת התורה .תובעת מאיתנו שינוי תודעתי עמוק בכל רגע ובכל מפגש ראשית, עלינו לתרגם את רעיון הוויתור על הבעלות לתוך סדר היום הלימודי שלנו. בכל פעם שאדם פותח גמרא או ספר, הוא ניצב בפני סכנה של תחושת בעלות על החכמה. אם הוא מגיע עם תפיסות מגובשות ועם אגו נפוח, הוא אינו מסוגל לקלוט תורה חדשה. הנפקא מינה המעשית היא הכניסה ללימוד מתוך תחושת ריקנות וביטול, במובן של הכרה בכך .שהתורה היא דברו של הקדוש ברוך הוא, ואין לי שום קניין בה, אלא אני רק צינור המקבל לפני כל לימוד, עלינו לעצור לרגע ולהפנים: אני כעת במדבר, אין כאן בעלים לדעותיי, אני .פתוח לשמוע את האמת כפי שהיא, ולא כפי שאני רוצה שהיא תהיה שנית, בהתנהלות הבין אישית, ובמיוחד בתוך הקהילה או המשפחה, עלינו ליישם את עקרון המדבר כמקום הפקר. סכסוכים רבים נוצרים משום שאנשים מרגישים בעלים על ,המרחב הרגשי שלהם, על הכבוד שלהם ועל המקום שהם תופסים. מי שמתנהג כמדבר יודע להיות קשוב לאחר, לוותר על אחיזתו בקרקע המציאות כדי לאפשר לשלום לשכון. זהו ביטוי מעשי של המדבר: מקום שבו כל אחד מוצא את מקומו, מבלי לדרוס את האחר, תוך .שמירה על גבולות ודגלים אישיים, כפי שראינו בסידור השבטים סביב המשכן שלישית, ההכנה לחג השבועות מחייבת אותנו לבדוק מהם אותם הדגלים שמגדירים אותנו, ועד כמה אנו מוכנים להציב אותם סביב מרכז אחד. בחיים המעשיים, מדובר ביכולת לשמור על זהות אישית חזקה, על מנהגים ועל סגנון חיים שקיבלנו מאבותינו, מבלי שהדבר יהפוך למחיצה בינינו לבין שאר עם ישראל. הדוכן שבו הוזכר שמו של יעקב לטובה הוא .’המודל: חיבור לשורשי האבות, לא כדי להתנשא, אלא כדי לשאוב משם את הכוח לעבודת ה לבסוף, בעבודת המוסר היומיומית, עלינו לתרגם את המושג אווירא דארץ ישראל מחכים לתוך אורח החיים שלנו. לא מספיק לגור בארץ, אלא צריך ליצור סביבה של חכמה. המדבר :הוא מקום שאין בו הפרעות, אין בו רעשי רקע של יישוב, וזהו המסר המעשי עבורנו ליצור לעצמנו זמנים של מדבר בתוך השגרה. זמנים של שקט, של התבודדות, של ניתוק מהסחות הדעת הטכנולוגיות והחברתיות, שבהם נוכל להקשיב לקולו של הקדוש ברוך הוא .בתוך נשמתנו מהו אותו סוד חבוי במרחבי השממה, המושך את הלב אל קבלת התורה דווקא מתוך

הריקנות הגדולה? הרי אנו רגילים לחפש את השכינה בבתי כנסת, בהיכלי תורה ובמרכזי יישוב הומי אדם, אך התורה בחרה להיוולד במדבר, בארץ גזרה, מקום שאינו שייך לאיש ואינו מעובד בידי אדם. עלינו להעמיק ולהבין כי המדבר אינו רק גיאוגרפיה, אלא מצב נפשי עליון. כאשר אנו מתבוננים על הסתירה שבין העולם המיושב לבין המדבר, אנו פוגשים את שורש היחס שבין האדם לבוראו. העולם המיושב, על כל גווניו, הוא עולם של קניין, של בעלות ושל אחיזה. האדם מגדיר את עצמו דרך מה שיש לו, דרך הנחלה שלו ודרך ההישגים שלו. בתוך מציאות כזו, קשה מאוד לשמוע את קול ה', שכן הנפש תפוסה בתוך הכלים של עצמה. המדבר, לעומת זאת, הוא המרחב היחיד שבו אין שייכות. אין בו גדרות, אין בו שדות ואין בו רכוש. הוא שייך לכולם ובאותה מידה אינו שייך לאף אחד. זהו המקום היחיד שבו .האדם יכול לפגוש את האינסוף מבלי שהמחיצות של האני שלו יחצצו בינו לבין המקור קבלת התורה היא הפיכת האדם מכלי סגור לכלי פתוח. כאשר אנו קוראים את פרשת במדבר לפני שבועות, אנו מקבלים שיעור בנפש: לפני שניתן לקבל את דבר ה', עלינו לפנות את המרחב הפנימי שלנו. התורה אינה נכנסת אל מקום מלא. היא דורשת מדבר. היא דורשת מודעות לכך שכל הידע שלנו, כל ההישגים שלנו וכל הכוח שלנו הם בטלים לעומת החכמה האלוקית. הריקנות של המדבר היא למעשה מלאות של פוטנציאל. כשהשדה אינו זרוע, הוא יכול לקלוט כל זרע. כשהלב אינו מלא בדעות קדומות ובגאווה, הוא יכול לקלוט את אור .התורה בצורתו הטהורה ההכנה לקבלת התורה אינה רק לימוד הלכות או הכנה נפשית, אלא תהליך של התפשטות מן הגשמיות. השהות במדבר, שבה ישראל היו תלויים לחלוטין בהשגחת ה' – מהמן שירד .מהשמיים ועד לענני הכבוד – מלמדת אותנו כי כדי לזכות בתורה, עלינו להכיר באפסותנו במדבר אין לאדם על מה להישען. אין טכנולוגיה, אין חקלאות, אין כלכלה אנושית. יש רק את הקשר הבלתי אמצעי עם הבורא. זוהי התשתית לקבלת התורה: ההכרה כי התורה היא חוכמה אלוקית שאינה כפופה לחוקי הטבע או להיגיון האנושי המוגבל. היא ניתנה במקום שבו הטבע עוצר מלכת, כדי להבהיר לנו שהיא מגיעה ממקום גבוה יותר מכל מה שאנו .מכירים ביישובינו ,הקריאה בפרשת במדבר, שבה אנו רואים כיצד עם ישראל מסתדר במחנות, סביב המשכן מלמדת אותנו כי גם בתוך המדבר יש סדר וארגון, אך הוא אינו סדר של בעלות, אלא סדר של עבודת ה'. הדגלים, המשפחות והשבטים – כולם ערוכים סביב השכינה. זהו הרעיון העמוק: האדם יכול לחיות בעולם, להיות בעל משפחה, בעל תפקיד ובעל מעמד, אך כל זה צריך להיות תחת דגל אחד, תחת המטרה האחת של קבלת עול מלכות שמיים. המדבר הוא החיץ המגן עלינו מלהתמכר לעולם הזה, הוא שומר עלינו שנהיה תמיד במצב של כיסופים, של פנייה אל ה', וזוהי הדרך היחידה להגיע לשבועות בלב נקי, פנוי ומוכן לאור .החדש שירד לעולם נצלול כעת אל המרחב הפנימי, אל הנפש האנושית המבקשת לעצמה מקום של התייחדות עם קונה, ונבחן כיצד המדבר אינו רק נוף גיאוגרפי אלא תשתית נפשית הנחוצה לכל אדם

המבקש לשאת את אור התורה בקרבו. השאלה הניצבת לפתחנו אינה רק היסטורית, אלא ,קיומית: כיצד אדם החי בתוך המולת העולם, עמוס בדאגות ובפרנסה ובקשרים חברתיים יכול לייצר בתוכו את המדבר הפנימי הזה, את הריק המבורך שבו יכול דברו של השם ?למצוא אכסניה בלבבו בתוך הנפש, המדבר הוא היכולת לומר לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אינני מלא בעצמי. זהו מאבק מתמיד עם האגו, עם הצורך להוכיח, עם הרצון להיות מובן או מוערך על ידי אחרים. כל אלו הם ה"יישוב" – הרעשים שממלאים את החלל הפנימי ואינם מותירים מקום לדבר תורה. כאשר אדם עושה עצמו כמדבר, הוא למעשה מוותר על הבעלות על תודעתו. הוא מפסיק לחפש את האישור החיצוני וממתין בכיסופים לקול הפנימי המדבר "אליו מתוך השקט. זהו תהליך של התפשטות מן ה"אני" המנופח כדי להתמלא ב"אנכי האלוקי. בנפש המבקשת אמת, המדבר הוא מצב של התמסרות, שבו האדם מכיר בכך שכל .חוכמתו היא מתנת שמיים, וכי הוא אינו אלא כלי, שביכולתו להיות ריק או מלא האמונה בתוך המדבר של הלב מקבלת גוון של ביטחון מוחלט. במדבר אין למי לפנות מלבד לשם יתברך. אין שכנים לבקש מהם סיוע, אין חנויות לקנות מהן מזון. המדבר מלמד את הנפש כי הקדוש ברוך הוא הוא המשען היחיד. כאשר אדם מביא את המודעות הזו אל ,חיי היומיום שלו, הוא מתחיל לחיות בתוך המציאות מבלי להיות משועבד לה. הוא פועל הוא עובד, הוא מנהל בית, אך ליבו נמצא במדבר, כלומר – מוחו וליבו מושענים אך ורק על השם. זוהי הנהגה של אמונה מעשית: לדעת שגם כאשר הכל נראה מסודר ומובן מאליו, הכל .תלוי בחסדו של בורא עולם ההנהגה היומיומית הנובעת מכך היא יצירת רגעי מדבר יזומים. אדם צריך להקצות לעצמו פינה, זמן, או אפילו דקה של מחשבה שבה הוא מנתק את הקשר עם העולם החיצוני וחוזר להיות "במדבר". זהו רגע שבו הוא מניח את הכל בצד, את התארים, את הציפיות, את התסכולים, ועומד חשוף לפני בוראו. בתוך המרחב הזה, הוא מברר לעצמו: האם אני פועל מתוך רצון פנימי או מתוך כוח האינרציה של העולם? האם אני מקשיב לקולו של השם או להד של עצמי? השהות במדבר הזה מאפשרת לנפש לנשום, להתחדש, ולהגיע אל חג .השבועות כשהיא מוכנה לקבל את התורה לא כעול חיצוני, אלא כחלק מעצמותה נבוא כעת אל השלב שבו אנו אוספים את כל האורות והמסקנות לכדי מצפן פנימי, כלי שיוכל להנחות אותנו בנפתולי החיים ולכוון את הלב אל השמים, מתוך הבנה שהמדבר אינו .רק מקום גיאוגרפי אלא המרחב הנפשי שבו האדם זוכה להכיר את האמת , ביאר כי יסוד הכל הוא ענווה, שכן הענווה היא הדרך)(מסילת ישרים פרק י"א ,הרמח"ל שבה האדם מפנה את המקום בנפשו להשראת השכינה. המדבר, בהיותו שממה, מורה לנו כי הענווה אינה השפלה עצמית אלא תודעת אמת, שבה האדם מכיר בכך שכל קיומו וכל .כישרונותיו הם פיקדון מאת השם יתברך, ואין לו במה להתגאות, כי אם בחסד הבורא עליו מצפן זה מכוון את האדם להשתמש בכוחותיו לא לצרכי עצמו ולכבודו, אלא להאדרת שם .שמים ולהטבת הבריות, שכן זהו תכליתו של כל נברא

, חידש כי כוחו של המדבר הוא בכך שבו אין שום דבר המסיח)(פרשת במדבר ,השפת אמת את הדעת מן האמת, ועל כן שם ניתן להתחיל מחדש, בראשית, כאילו לא היה עבר. המצפן הפנימי הנבנה מתוך תודעה זו מאפשר לאדם להתחיל את יומו ואת מעשיו מתוך נקודת מוצא של טהרה, בלי להיגרר אחר טעויות העבר או אחר דעות קדומות שספג ביישוב, אלא .מתוך הקשבה לצו הפנימי המבקש לעשות את רצון הבורא בשלמות, בכל רגע מחדש , ביאר כי שמירת הפה והמחשבה הם המדבר של הנפש, שבו)(שמירת הלשון ,החפץ חיים אדם בונה גבולות סביב עולמו הפנימי כדי שלא יחדרו אליו זרות ורעשים. כשם שעם ישראל במדבר היה מוקף בדגלים ובגבולות סביב המשכן, כך האדם נדרש להציב גדרות סביב ליבו :וסביב דבריו, כדי לשמור על האור שנכנס אליו ביום קבלת התורה. זהו המצפן המעשי לדעת מה ראוי להיכנס אל היכל הנפש ומה ראוי להישאר בחוץ, כדי שהלב יישאר מקדש .מעט הראוי להשראת שכינה סוד המצפן הפנימי הזה הוא הידיעה כי התורה אינה ניתנת לאדם המלא בעצמו, אלא לאדם המדמה עצמו למדבר. כאשר האדם מבין שאין לו שום בעלות על האמת, הוא הופך לצינור, למקום שדרכו עובר השפע האלוקי. העבודה המוסרית שלנו היא לתרגל את הריקנות הזו, את ההתבטלות הזו, בכל החלטה ופעולה, מתוך הכרה שכל צעד שלנו הוא .בתוך מדבר החיים, שבו רק השם יתברך מנחה אותנו, וכל השאר הוא רק תפאורה מתחלפת זוהי ההכנה הנשגבת ביותר לחג השבועות, שבו אנו מקבלים עלינו את עול התורה מתוך לב .פתוח וטהור, כלי קיבול מוכן ומזומן לאור החדש שיורד לעולם .ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: המדבר אינו נוף רחוק, אלא הזמנה חיה בכל רגע עיקר העניין הוא הכרת האמת הפשוטה: הפיכת הלב למדבר אינה בריחה מן העולם, אלא ,יציקת משמעות עמוקה אל תוכו. הדרך לקבלת התורה אינה נמדדת בניתוק מן המציאות אלא במידת הפינוי שאנו עושים בנפשנו כדי להכיל את דבר ה'. כשאדם מבין שביתו, עבודתו ,ומשפחתו הם רק כלים שניתנו לו מיד הבורא, הוא מפסיק להיאבק על הבעלות עליהם .ומתוך כך הוא הופך את שגרת יומו למדבר קדוש שבו השכינה יכולה לשכון היישום המעשי של יסוד זה מתחיל בשינוי התדר של ההקשבה. בתוך דיאלוגים מורכבים ,בבית או במקום העבודה, אנו נוטים לעמוד על שלנו, להחזיק בדעותינו כבקניין פרטי ולהשיב מלחמה כדי לשמר את הכבוד. אדם המאמץ את מידת המדבר לומד להניח את הדיעה שלו לרגע, להקשיב באמת לזולת, ולתת מקום לדעות אחרות לצמוח. זוהי ההקרבה של האגו לטובת האמת, והיא המפתח ליצירת מרחב שבו דברי תורה יכולים להישמע ולא .רק להישמע אלא להשפיע במישור ההתמודדות עם קשיים, המדבר מלמד אותנו להשליך את יהבנו על ה'. פעמים רבות אנו חשים עומס אדיר תחת נטל הפרנסה והדאגות, כי אנו סבורים שאנחנו הם האחראים הבלעדיים על התוצאות. ההבנה שאנו נמצאים במדבר, שבו הכל הוא הפקר וכל כולו תלוי בהשגחה עליונה, מאפשרת לנו לפעול בשלוות נפש. אנו עושים את ההשתדלות הנדרשת, אך את התוצאות אנו מותירים בביטחון מוחלט בידי מי שזן ומפרנס לכל. זהו

שקט פנימי שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת, והוא שמאפשר לנו להגיע לחג השבועות .כשאנו זכים ומוכנים לאור האלוקי כדי ליישם זאת, עלינו לבנות לעצמנו איים של שקט בתוך המולת היום. רגע אחד ביום של התבוננות, שבו אנו מניחים את כל העיסוקים, את כל הבעלות על המעשים שלנו, ועומדים לפני הקדוש ברוך הוא כפי שאנו, ללא תארים וללא הישגים. ברגעים אלו, אנו משחזרים את מעמד המדבר, את התחושה שאין לנו דבר מלבד הרצון להידבק בבורא. זוהי הכנה יומיומית לחג, שבה אנו מכשירים את הלב להיות אכסניה לתורה, לא מתוך מאמץ כביר וחיצוני, אלא .מתוך פנימיות רגועה ומזמינה :עיקר העניין:עיקר העניין .החיבור בין המדבר לבין מתן התורה אינו מקרי, הוא היסוד לכל צמיחה רוחנית כדי לקבל את האור הנצחי, עלינו ללמוד את אמנות הפינוי – היכולת להשיל את האחיזה המדומיינת שלנו בחיים ולהבין שאנו רק אורחים בעולם. כאשר אדם עוצר את מרוץ הבעלות, מוותר על הגאווה, ומפנה את נפשו מכל רעש חיצוני, הוא מגלה כי דווקא בריקנות הזו טמונה מלאות אינסופית. השממה החיצונית הופכת לגן פורח של חכמה, והלב הופך למדבר שבו השכינה חונה ומדברת. זוהי הקריאה הנצחית של פרשת במדבר: אל תחפשו את ה' בתוך המולת ההישגים, אלא בתוך השקט שבו האדם מוכן להפסיק להיות בעל הבית, ולהפוך למקום פנוי עבור קולו של .הבורא, ובכך לזכות בתורה במתנה בכל שנה מחדש ?