אדם שאין לו קרקע בארץ ישראל, או שדר בחו"ל האם יש ענין שירכוש קרקע בארץ ישראל כדי לקיים מצוות שביעית? הוכח !מפרשת השבוע

שירכוש קרקע בארץ ישראל כדי לקיים מצוות שביעית? הוכח ,בכל שש שנים, כאשר עולם התורה וההלכה נערך לקראת בואה של שנת השמיטה עולה ועומדת שאלה אחת המרטיטה את לבם של אוהבי הארץ בכל קצוות תבל. האם

אדם שאין לו קרקע בארץ ישראל, או שדר בחו"ל האם יש ענין שירכוש קרקע בארץ ישראל כדי לקיים מצוות שביעית? הוכח ,בכל שש שנים, כאשר עולם התורה וההלכה נערך לקראת בואה של שנת השמיטה עולה ועומדת שאלה אחת המרטיטה את לבם של אוהבי הארץ בכל קצוות תבל. האם יהודי הדר בנכר, או כזה שחייו עוברים עליו בין חומות הבטון של העיר הגדולה ללא פיסת קרקע משלו, צריך להדר ולרכוש לו חלקת אדמה בארץ ישראל רק כדי לזכות במצווה הנדירה של שביתת הארץ? האם שנת השבתון היא חובה המוטלת רק על מי ש"במקרה" מחזיק שדה, או שמא היא יעד רוחני שעל כל יהודי לרדוף אחריו, בדומה למצוות ציצית שאנו קונים בגד במיוחד כדי להתחייב בה? הדיון הזה, המפגיש בין דברי המלאך לרב קטינא לבין צוואתו המרתקת של רבנו יוסף חיים מבגדאד, מגלה לנו כמה .רחוק מוכן היהודי ללכת כדי לזכות ברגב אדמה ששובת למען השם מתוך רגבי האדמה הממתינים לשנת מנוחתם, אנו שבים אל אותיותיה המאירות של הפרשה, שם התורה אינה פונה רק אל החקלאי, אלא מגדירה את מעמדה של הארץ .עצמה כשלוחה של מעלה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור .)(ויקרא כה, ד , כתב שבת לה', לשם ה'. כשם שנאמר בשבת)(ויקרא כה, ד רבנו שלמה יצחקי, רש"י בראשית שבת לה', כך נאמר בשביעית שבת לה' על הארץ. רש"י מדגיש כאן שהשביתה היא "לארץ", היינו שהחפץ עצמו – האדמה – מקבל מדרגת קדושה של שביתה, ומכאן .מתחילה להתבהר השאלה האם האדם צריך "להמציא" לארץ את ההזדמנות הזו , ביאר כי מצוות השמיטה היא סוד מסודות)(ויקרא כה, ב רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן התורה, עניין "שבת הארץ" כנגד ימי עולם. לפי הרמב"ן, המצווה היא חלק מברית עולם שבין ישראל לארצם, ולכן יש עניין מהותי לכל יהודי להיות חלק מהברית הזו דרך .בעלות על הקרקע פירש כי טעם השמיטה הוא "שבת לה'", כדי)(ויקרא כה, ב רבי אברהם אבן עזרא שיתפנה האדם לעסוק בתורה ולא יהיה משועבד לאדמתו. לפי פירוש זה, הרכישה של קרקע בחו"ל או על ידי מי שאינו חקלאי עשויה להיראות כהידור המאפשר לאדם .להצהיר על חירותו מהחומר חידש שהשביתה נועדה "להתבונן בדרכי השם", וכי)(ויקרא כה, ד רבי עובדיה ספורנו רהב תשרפ 47 47 הארץ צריכה לשבות כדי שהאדם יכיר כי "לה' הארץ ומלואה". המוסר העולה מדבריו .הוא שרכישת קרקע לצורך שמיטה היא מעשה של הכרה במלכות שמיים , כתב שהשמיטה באה להסיר מלב האדם)(ויקרא כה, ב רבי אפרים לונשיץ, הכלי יקר .את חטא הגזל והחמדה, שכן כשהוא מפקיר את שלו הוא מבין שאין לו בעלות אמיתית .”מי שקונה קרקע במיוחד כדי להפקירה, מקיים בכך את שיא הביטול של "שלי שלך , ביאר את ההבדל בין שביתת האדם לשביתת)(ויקרא כה, ב רבי מאיר ליבוש, המלבי"ם הארץ. הוא מדגיש שהפסוק אומר "ושבתה הארץ", כלומר שהמצווה מתקיימת בגוף .הקרקע. תובנה זו מהווה יסוד לדיון ההלכתי האם המצווה היא על הגברא או על החפצא מתוך קולותיהם של חכמי התלמוד אנו למדים על המתח שבין חובת המצווה לבין .הרדיפה אחריה, ועל האופן שבו המצווה נדבקת בחפץ ובאדם כאחד מסופר על המלאך שנגלה לרב קטינא בשעה שהיה)(דף מא ע"א בגמרא במסכת מנחות לבוש בבגד שאינו מחויב בציצית. המלאך העיר לו: קטינא קטינא, ציצית מה תהא עליה? הגמרא מבארת כי אף על פי שאין מענישים על ביטול מצוות עשה, הרי שבעידנא דריתחא, בשעת כעס ודין בעולם, מענישים גם על מי שלא גרם לעצמו להתחייב במצווה. מכאן למדו האחרונים את היסוד של רדיפה אחר מצוות, גם אם אינן חובה .גמורה על האדם בכל רגע מביאים התוספות חילוק משמעותי. לדעתם, העונש)(דף ב ע"א בגמרא במסכת ערכין לרב קטינא היה משום שבזמנם רוב הבגדים היו בני ארבע כנפות, ורב קטינא שינה ממנהג העולם כדי להיפטר. אולם בזמן הזה, שרוב הבגדים פטורים, אין עונש למי שאינו קונה בגד של ד' כנפות. אם נשליך זאת לשביעית, הרי שמאחר שלרוב האנשים .אין קרקע, ייתכן שאין כאן תביעה בעידנא דריתחא מצינו את עניין שביתת הבהמה. הגמרא מספרת על)(דף נד ע"ב בגמרא במסכת שבת פרתו של רבי אלעזר בן עזריה שהייתה יוצאת ברצועה שבין קרניה בשבת, וחכמים לא נוחו מכך. הגמרא מבארת שהפרה הייתה של שכנתו, אך כיוון שלא מיחה בה, נקראה – על שמו. מכאן מוכיח המנחת חינוך שהמצווה אינה רק בגוף האדם אלא על רכושו .שבהמתו תנוח קיימת השוואה ישירה בין שביתת בהמתו בשבת)(דף טו ע"ב בגמרא במסכת עבודה זרה לבין שביתת שדהו בשביעית. רש"י שם מבאר: אדם מצווה על שביתת שדהו, שנאמר "שנת שבתון יהיה לארץ". השוואה זו יוצרת גשר הלכתי – אם אדם מצווה שרכושו .ישבות, הרי שיש ערך לכך שהרכוש יהיה בבעלותו כדי שיוכל לקיים בו את רצון השם דנים בדין הקונה עובר חמורו של נכרי. רש"י שם)(דף ג ע"ב בגמרא במסכת בכורות 48 48 מפרש שהקדושה חלה כדי שהבהמה תהא שובתת בשבת. מכאן עולה דיוק מרתק: האדם קונה את הבהמה מהגוי במטרה להכניסה תחת כנפי הקדושה שתשבות בשבת. זוהי ראיה . כדי להחיל עליו את מצוות השביתה)(או קרקע כבירה לכך שיש עניין ברכישת חפץ מתוך דברי חכמי התלמוד אנו עולים אל היכלם של הראשונים, המשרטטים את גבולות החיוב ובוחנים האם המצווה היא "חובת הגוף" או "חובת הנכסים", וממילא האם .ראוי לאדם להכניס עצמו לחיוב זה , בפירושו על קניית עובר חמור מהגוי, מחדש)(בכורות ג ע"ב רבנו שלמה יצחקי, רש"י כי ישנה חשיבות לקנייה המביאה את הבהמה לידי קדושה של שביתה בשבת. מכאן עולה יסוד כביר: כאשר אדם רוכש רכוש במטרה להחיל עליו מצוות שביתה, אין זה .רק הידור צדדי, אלא מעשה שיש לו ערך עצמי של הבאת חולין אל הקודש , חידש יסוד המבחין בין)(קידושין כט ע"א רבנו יום טוב בן אברהם אשבילי, הריטב"א מצוות שבגופו של אדם לבין מצוות המוטלות על "דבר אחר". לשיטתו, מצוות שביתת בהמה או שביתת שדה אינן מצוות "הזמן גרמא" הקלאסיות, שכן החיוב אינו על גוף האדם אלא על חפציו. לפיכך, גם נשים מחויבות בהן. הבנה זו מעצימה את העניין ברכישת קרקע: אם המצווה היא שהארץ תנוח, הרי שכל רגב אדמה שנוסף לבעלות .יהודית בשמיטה הוא עוד חלק מהארץ שזוכה לממש את תכליתה , דן בדברי המלאך לרב קטינא)(בפירושו למסכת מנחות רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש ומבאר כי מידת חסידות היא לאדם שלא להשתמט ממצוות שבידו לקיימן על ידי פעולה פשוטה. למרות שמעיקר הדין אינו חייב לקנות בגד בן ד' כנפות, הרי שהימנעות .מכך נחשבת כחיסרון בחיבת המצווה, ובשעת ריתחא נתבעים על כך , כתב כי המצווה היא "שתשבות)(ספר המצוות, עשה קלה רבנו משה בן מימון, הרמב"ם .הארץ ממלאכתה בשביעית". בלשונו המדויקת הוא מדגיש שהשביתה היא חובת הארץ פסק הרמב"ם כי זו מצוות עשה "לשבות)(פרק א הלכה א עם זאת, בהלכות שביעית מעבודת הארץ". השילוב בין השניים מלמד שהאדם מקיים את המצווה על ידי כך שהוא .גורם לארצו לשבות, ומכאן שהרכישה היא האמצעי לקיום העשה מחלקים כאמור בין זמנים שבהם המצווה שכיחה לבין)(ערכין ב ע"א בעלי התוספות זמנים שאינה שכיחה. הם מלמדים אותנו כי המוסר ההלכתי תלוי גם במציאות המקובלת – אם קניית קרקע לשמיטה הופכת לתופעה רווחת המבטאת את אהבת הארץ, הרי .שההימנעות ממנה עלולה להיחשב כהתעלמות ממצווה זמינה וחשובה מתוך דברי הראשונים אנו יורדים אל עולמם של האחרונים, שם השאלה העקרונית .הופכת להדרכה מעשית עבור כל יהודי החפץ בקשר עם אדמת הקודש רהב תשרפ 49 49 , מבסס את היסוד שנשים חייבות)(מצוה קיב רבי יוסף באב"ד, בספרו מנחת חינוך במצוות שמיטה למרות היותה מצוות עשה שהזמן גרמא. הוא מסתמך על דברי הריטב"א שהמצווה אינה "חובת הגוף" אלא "חובת הנכסים". לפי המנחת חינוך, כיוון שהמצווה :מוטלת על הקרקע שתשבות, אין זה משנה מי הבעלים. מכאן עולה תובנה מרתקת אם המצווה היא על הקרקע, הרי שכל אדם הקונה קרקע "מייצר" חתיכת ארץ ישראל .ששובתת לכבוד השם, ובכך הוא מקיים את רצון התורה שהארץ תנוח האריך בזה)'(מערכת כ' סימן א והנה רבנו יוסף חיים זיע"א הבן איש חי בספרו רב ברכות רבות ובמסקנה העלה, שמועיל למנות שליח. וכמו שפסק כך נהג בעצמו כמו שמובא שנהג כאביו, והיה מהדר ומחזר)031 (הוצאת אהבת שלום עמוד בספר תולדות הבן איש חי ,לקיים מצוות התלויות בארץ, באמצעות עמיתו רבי אליהו מני ז"ל שהיה דר בחברון שהיה שולח לו מעות לקנות עבורו בשליחותו בית דירה, שדה, וכרם, על מנת שיתנהג בהם ככל דיני המצוות התלויות בארץ. ובהמשך הדברים הביא רבנו יוסף חיים זיע"א שבצוואת בנו של רבי אליהו מני נמצא: הנני מודה כי הכרם הנמצא בחברון במקום ג'ניב' והרשום במשרד ספרי האחוזה שם, שייך ליורשי המנוח הרב-הנקרא 'קוביב אל .יוסף חיים ב"ר אליהו מבגדאד רבנו יוסף חיים ביאר את היסוד המוסרי וההלכתי לרכישה זו. הוא נדרש לשאלה האם יש טעם ותועלת לאדם הדר בחוץ לארץ לקנות קרקע בארץ ישראל כדי לקיים .בה מצוות שביעית, והוא משיב בנהרה של שמחה של מצווה רבנו יוסף חיים כתב כי אף שאין האדם מחויב להכניס עצמו לחיוב זה, הרי שכל יהודי שיש בידו יכולת, ראוי לו להדר ולרכוש פיסת אדמה בקודש. הוא מבאר כי ברגע שהקרקע עוברת לבעלותו של היהודי, היא "מתקדשת" בקדושת הארץ, ובבוא שנת השמיטה היא שובתת מכוחו. בכך, הוא הופך להיות שותף פעיל ב"שבת לה'", וגורם נחת רוח גדולה לבורא עולם, שכן הוא מגדיל את מספר הלבבות והקרקעות המכירים במלכותו. הוא הוסיף כי אין המרחק הגיאוגרפי מהווה חציצה בין האדם למצווה. כשם שאדם יכול למנות שליח להפריש תרומות ומעשרות, כך הוא יכול למנות שליח בארץ ישראל שיקנה עבורו את הקרקע ויפקיר את פירותיה בשמו. רבנו יוסף חיים רואה בכך סגולה עצומה לחיבור הנשמה לארץ ישראל, ודרך להגן על האדם ועל ביתו בזכות .המצווה הנדירה הזו, שהיא יסוד האמונה והביטחון , מביא בשם)(ציון ההלכה פ"א סק"א מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, בספרו דרך אמונה החזון איש כי לפי הרמב"ם עיקר המצווה היא על הארץ. הוא מדייק שלפי זה אין האיסור על הבעלים עצמו אלא על מציאות העבודה בקרקע. לכן, מי שקונה קרקע במיוחד 50 50 כדי להשביתה, הרי הוא כמי שקונה תפילין כדי להניחן – הוא מכין את ה"חפצא" של .המצווה כדי שיוכל לקיים בה את דבר השם רבי ישראל יהושע מקוטנא, בספרו ישועות מלכו, דן בחשיבות המצוות התלויות ,בארץ בזמן הזה. הוא מדגיש שגם אם שמיטה בזמן הזה היא מדרבנן לרוב הפוסקים הרי שיש ערך עצום לכל גילוי של בעלות יהודית השובתת בשביעית, שכן זהו ביטוי .לזיקה הנצחית שבין עם ישראל לארצו הרידב"ז, רבי יעקב דוד וילובסקי, בקונטרס השמיטה שלו, מתאר בהתרגשות כיצד רכש בעצמו כברת ארץ סמוך לצפת וזיכה בה חלקים לכל יהודי ישראל הנפוצים בתפוצות. הוא כותב שרצונו היה ש"יזכו כל ישראל במצווה הזאת". מדבריו עולה בבירור כי ראה ברכישת קרקע עבור יהודי חו"ל זכות של ממש, המאפשרת להם להיות שותפים .במצוות שביתת הארץ ממרחקים מעודד את העניין של)(ערך שמחה של מצוה מרן הגר"ח קנייבסקי בספרו אורחות יושר רדיפה אחר מצוות נדירות. הוא מביא מקורות לכך שמי שבא לידו לקיים מצווה שאינו .מחויב בה מעיקר הדין, ובכל זאת מתאמץ עבורה, הרי זה מראה על אהבתו לבורא רכישת קרקע לשביעית היא הדוגמה המובהקת לכך – האדם מוציא ממון לא כדי להפיק .”רווח, אלא כדי להפיק "שביתה מתוך הבירור ההלכתי של האחרונים והנהגות גדולי הדור, אנו מגיעים אל השאלות ,המעשיות העומדות לפתחו של היהודי המבקש לגעת באדמת הקודש ממרחקים .ומחלצים תובנות הנוגעות ללב המעשה נפקא מינה ראשונה נוגעת לעצם המושג של רדיפת מצוות שאינן חובה. כפי שלמדנו (כמו רכישת מהמלאך לרב קטינא, אדם המשתדל לקיים מצוות עשה שאינו מחויב בהן , יוצר לעצמו הגנה בעידנא דריתחא. הנפקא מינה למעשה היא שיש ערך)קרקע לשביעית רוחני וסגולי ברכישת חלקת קרקע, גם אם היא קטנה ואינה מיועדת לעיבוד חקלאי .רווחי, כדי להימנות על שומרי השביעית נפקא מינה שנייה עוסקת בשאלת השליחות ליהודי חו"ל. האם אדם שאינו נמצא פיזית בארץ יכול למנות שליח שיקנה עבורו קרקע? כאן אנו פוגשים את הדין ש"כל מילי דאיהו לא מצי עביד – שליח נמי לא מצי משוי". אולם, כפי שפסק רבנו יוסף חיים, הבן איש חי, כיוון שהקרקע נקנית לו והיא שלו, הרי שהמצווה מתקיימת בנכסיו, והמרחק הגיאוגרפי אינו מעכב. הנפקא מינה היא שיהודי בבגדאד או בניו יורק יכול לקיים מצוות .התלויות בארץ למהדרין על ידי מינוי שליח בארץ ישראל נפקא מינה שלישית היא הגדרת המצווה כ"חובת הקרקע". אם המצווה הייתה רק על רהב תשרפ גוף האדם, ייתכן שהיה צורך בפעולה פיזית של האדם עצמו. אך כיוון שהמצווה היא "ושבתה הארץ", הרי שברגע שהקרקע בבעלותו והיא שובתת, הוא מקיים את מצוות העשה של התורה. הדבר מאפשר גם לאנשים חולים, זקנים או נשים להיות שותפים .מלאים במצווה, כפי שביאר המנחת חינוך נפקא מינה אחרונה נוגעת לחיבור שבין כלל ישראל. הרידב"ז חידש שניתן לזכות במצווה לרבים. המעשה של רכישת קרקע וזיכויה לאחרים מלמד שניתן ליצור שותפות רוחנית במצוות הארץ, ובכך לחזק את הקשר של יהודי התפוצות לארץ ישראל לא רק .כרעיון מופשט, אלא כמחויבות הלכתית ומעשית לשביתת רגביה ,מתוך פסק ההלכה והנהגת גדולי הדור, אנו עולים אל הפסגות של המחשבה היהודית שם רכישת קרקע לשביעית הופכת למעשה של הצהרת אמונים לבורא עולם. הרעיון הטמון במצווה זו הוא המעבר מתפיסה של "כוחי ועוצם ידי" לתפיסה של "כי לי הארץ". כאשר יהודי מוציא את מיטב כספו כדי לקנות פיסת אדמה שאין לו בה כל תועלת כלכלית – אדרבה, הוא קונה אותה כדי "להפקיר" אותה – הוא מבטא את שיא החירות הרוחנית. הוא מוכיח כי הנכסים אינם המטרה, אלא הם כלים לביטוי הרצון .האלוקי בעולם הרחבה זו מלמדת אותנו שארץ ישראל אינה רק טריטוריה גאוגרפית, אלא היא "ממלכת "כהנים" שבה גם האדמה עצמה שותפה לעבודת השם. כשם שהשבת היא "נשמה יתירה בזמן, כך השמיטה היא "נשמה יתירה" במקום. האדם המבקש לרכוש קרקע לשביעית מבקש למעשה לקנות לעצמו אחיזה בנצח, בנקודה שבה החומר שובת ומפנה מקום ,לרוח. זהו אקט של אהבה שאינה תלויה בדבר; אהבה של בן המשתוקק למצוות אביו גם אם הוא נמצא במרחקים, והוא עושה הכל כדי שיהיה לו "חלק ונחלה" בקדושה .המתפרצת מרגבי הארץ בשנה זו יתרה מכך, המעשה הזה מגשר על המרחק שבין חו"ל לארץ ישראל. הוא הופך את הגלות לזמנית ואת הקשר לארץ למוחשי. יהודי בבגדאד שקונה כרם בחברון אינו רק בעל נכסים; הוא הופך לשותף ב"שבת לה'", הוא הופך לחלק מהמנגינה המיוחדת של הארץ בשעת שביתתה. זוהי הרחבה של מושג ה"בעלות" – הבעלות אינה נועדה לשליטה, אלא ליצירת אחריות. האחריות שלי היא שהאדמה הזו תנוח, שפירותיה יהיו .הפקר, ובכך אני הופך להיות שותף למעשה בראשית במחשכי הגלות ובמרחקי המקום, המערה של האדם היא הגעגוע. ההרחבה המחשבתית כאן נוגעת בנקודה העמוקה ביותר של הנפש היהודית: הצורך להרגיש שייך. כשאדם רוכש קרקע בארץ ישראל כדי לקיים שמיטה, הוא לא רק מבצע פעולה משפטית, הוא 52 52 מרפא את הפירוד שבין גופו הנמצא בחו"ל לבין נשמתו השוכנת בציון. הנפש זקוקה .ל"אחיזה" ממשית, לדעת שיש לה חלק ונחלה במקום שבו שכינה שורה המצווה הזו פועלת על הנפש כמעשה של שחרור. אנחנו חיים בעולם שבו הבעלות מגדירה אותנו – ככל שיש לנו יותר, אנחנו מרגישים חזקים יותר. השמיטה באה והופכת את הקערה: הבעלות שלי נועדה רק כדי שאוכל לוותר עליה. במישור הנפשי, זוהי עבודה על מידת הביטחון וההתבטלות. האדם קונה קרקע בכסף מלא, רק כדי לומר בלב שלם: "ריבונו של עולם, הנה האדמה שלי, והיא אינה שלי – היא שלך". הוויתור .הזה הוא שמוליד את השמחה הפנימית של המצווה החיבור לנפש מתבטא גם במושג של "שלוחו של אדם כמותו". כשרבנו יוסף חיים שלח מעות לחברון, הוא לא רק שלח כסף; הוא שלח את רצונו, את כוונתו וא את .נשמתו. המעשה הזה מלמד אותנו שאין מרחק שיכול לעמוד בפני הרצון לקיים מצווה גם כשאנחנו רחוקים מהיעד, מהחזון או מהמדרגה הרוחנית שאנו שואפים אליה, אנחנו .יכולים לשלוח "שליח" – לעשות מעשה קטן וממשי שקושר אותנו אל האמת הגדולה .רכישת הקרקע היא העוגן ששומר על הנפש שלא תלך לאיבוד בסערות חיי השעה מתוך השביתה המוחלטת של השדות עולה קול מוסרי צלול, המזכיר לנו כי הצדק החברתי האמיתי אינו נשען על חוקים אנושיים משתנים, אלא על הכרה בשוויון היסודי של כל בני האדם בפני הבורא. המוסר העולה מרכישת קרקע במיוחד עבור שנת ,השמיטה הוא מוסר של נתינה ללא תמורה. אדם קונה שדה כדי להפקיר את פירותיו ובכך הוא מקיים את הפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה... ולענייך ולבהמתך". זהו מעשה מוסרי הממוטט את חומות המעמדות; בפיסת האדמה הזו, העני והעשיר שווים .הם, ואפילו חיית השדה מוזמנת לסעוד על שולחנו של בעל הבית המעשה המוסרי הזה מחנך אותנו נגד תאוות הצבירה והאנוכיות. כשאדם בחו"ל משקיע מכספו כדי שלעניי ארץ ישראל תהיה זכות לאכול מפירות "שלו", הוא מרחיב את מושג הערבות ההדדית אל מעבר לגבולות גיאוגרפיים. המוסר הנלמד כאן הוא מוסר של אחריות: הנכסים שלי אינם שייכים לי בלבד, אלא הם פיקדון שנועד לשרת את .המטרה הרוחנית והחברתית הנעלה ביותר יתרה מכך, ישנו לקח מוסרי עמוק בהנהגת המלאך לרב קטינא וביחס של האחרונים ,"אליה. המוסר התורני תובע מהאדם שלא להסתפק במינימום ההכרחי של "איני מחויב אלא לחפש את הטוב והישר בכל עת. המוסר הזה מלמד אותנו ש"עידנא דריתחא" נוצר כאשר בני אדם מצטמצמים רק בחובותיהם היבשות ושוכחים את הלב הפועם של המצווה. רכישת קרקע לשמיטה היא המענה המוסרי לציניות ולבינוניות – היא הוכחה רהב תשרפ 53 53 לכך שניתן לעשות מעשה שכולו "לשם שמיים", ללא גרגר של אינטרס אישי, ובכך להגן .על הדור כולו במידת החסד והרחמים מתוך רגבי האדמה הממתינים לשנת מנוחתם, הגענו אל פסגת הבירור, שם מתאחדים .המעשה ההלכתי עם הכיסופים הנצחיים של הנשמה לארצה :עיקר העניין:עיקר העניין הוא שרכישת קרקע בארץ ישראל לצורך קיום מצוות השביעית אינה רק הידור חסידי, אלא היא ביטוי מוחשי למדרגה שבה האדם בוחר להכפיף את קניינו ואת רכושו למלכות שמיים. מצאנו כי אף שמעיקר הדין אין חובה על מי שאין לו קרקע לרכוש אחת, הרי שמהנהגת המלאך לרב קטינא ומדברי רש"י והמהרש"א עולה כי רדיפה אחר המצווה וגרימת "קדושה" לחפץ או לאדמה כדי שישבתו, היא סגולה להגנה בעידנא דריתחא. התובנה המרכזית היא שמצוות שביעית היא "חובת הקרקע", ולכן כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, יכול להפוך לשותף בברית שבין הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל על ידי מעשה של קניין ושביתה. הנהגת הבן איש ,חי והרידב"ז מלמדת אותנו שהמרחק הגיאוגרפי מתבטל בפני כוחה של השליחות וכי רגב אדמה קטן בחברון או בצפת יכול להיות העוגן הרוחני שמחבר קהילות .שלמות אל חיי הנצח ואל השמחה שבשמירת השמיטה כדת וכדין