מדוע מותר לתלמיד ללמוד אצל רבו בתשלום הרי מכשילו בקבלת שכר עבור הלימוד?

,בין כותלי היכל התורה, היכן שקולות הלומדים מתמזגים באש המצווה והמסירות מתעוררת לעיתים סערה רוחנית עזה ונוקבת המטלטלת את המצפון היהודי. הנה ניצב לפנינו יהודי שחשקה נפשו בתורה, וליבו צמא לרוות ממעיינות החכמה, אך אבוי, אין הוא

מדוע מותר לתלמיד ללמוד אצל רבו בתשלום הרי מכשילו בקבלת שכר עבור הלימוד? ,בין כותלי היכל התורה, היכן שקולות הלומדים מתמזגים באש המצווה והמסירות מתעוררת לעיתים סערה רוחנית עזה ונוקבת המטלטלת את המצפון היהודי. הנה ניצב לפנינו יהודי שחשקה נפשו בתורה, וליבו צמא לרוות ממעיינות החכמה, אך אבוי, אין הוא מוצא מלמד שיפתח לו את שערי התורה ללא תמורה. במר יאושו, מוכן הוא להקריב מממונו ולשלם שכר עבור הלימוד, אך כאן נעצר הוא בחיל ורעדה: האם בעצם נתינת המעות למלמד, אין הוא הופך לשותף לדבר עבירה? האם אין הוא מניח מכשול בפני עמיתו, בזה שהוא גורם לו לעבור על הציווי הנשגב והנורא של "מה אני בחינם אף אתם בחינם"? השאלה זועקת מתוך דפי ההלכה – האם הצימאון לחיי עולם של התלמיד יכול להצדיק את הכשלת הרב באיסור נטילת השכר, וכיצד ניתן ליישב את הסתירה שבין חובת הקניין של האמת לבין ?האיסור המוחלט להפוך את התורה למקור של פרנסה ורווח נפנה כעת מבטנו אל עבר הכתובים, אל אותן אותיות פורחות באוויר המהוות את שורש היניקה של התורה כולה, ונבקש לדלות מהן את המקור האלוקי לאותו מתח עדין שבין .החובה להשיג את התורה לבין האיסור לסחור בה )(משלי כג, כג אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה פסוק זה, שנאמר ברוח קודשו של שלמה המלך, החכם מכל אדם, מהווה את התשתית המוסרית וההלכתית לכל הסוגיה. יש כאן צו כפול – מצד אחד "אמת קנה", דהיינו תעשה כל מאמץ, גם במחיר ממוני, כדי להשיג את האמת. ומצד שני "אל תמכור", אזהרה חמורה .למחזיק באמת שלא להפוך אותה למצרך עובר לסוחר מפרש וכותב: אמת קנה, אפילו בדמים, ואל תמכור, אם דחקך השעה אל)(משלי כג, כג רש"י תמכור תורתך. הנה רש"י מבאר כי החובה לקנות מוטלת על התלמיד אפילו כשזה עולה לו .בכסף מלא, בעוד האיסור למכור הוא ניסיון של המלמד בשעת דחקו מבאר בדרכו הנשגבת את הפסוק "ראה)(דברים ד, ה רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה'", וכותב כי מצוות הלימוד בחינם היא יסוד המדמה את המלמד לבורא עולם ממש, שנתן תורה בחינם. הוא מחדד כי הלימוד בחינם .נועד להסיר כל מחיצה של גשמיות בין הרב לתלמיד מפרש וכותב: אמת קנה, שיתן אדם כל מה שיש לו)(משלי כג, כג רבנו אברהם אבן עזרא ,עד שידע האמת. האבן עזרא רואה ב"קנייה" את המאמץ הטוטאלי של האדם להשיג דעת ומשתמע מדבריו שערך האמת כה נעלה, עד שכל ממון שיינתן בעבורה בטל בששים .לעומת המהות הנקנית מבאר וכותב: אמת קנה, השתדל בכל כחך להשיג האמת)(משלי כג, כג רבנו עובדיה ספורנו בכל דבר. הוא מסיט את המבט מהמטבע אל ההשתדלות, ומלמד שה"קנייה" היא בעצם .היגיעה האישית של האדם, גם אם היא כרוכה בתשלום למלמד

מחדש וכותב כי התורה נמשלה)(דברים ד, ה רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר למדבר שהכל דורכים בו והוא הפקר לכל, ולכן הציווי הוא ללמד בחינם כדי לשמור על .אופייה של התורה כדבר שאינו תחת בעלות פרטית של אדם ,נרד כעת אל עומקי ים התלמוד, אל המקום שבו גלי ההלכה מתנפצים אל סלעי המוסר ונבקש לדלות את פניני דבריהם של התנאים והאמוראים אשר העמידו את היסודות לדין .נטילת השכר ואת השלכותיו הממוניות והמוסריות מובא המקור המרעיד לחיוב הלימוד ללא תמורה: מנין)(דף כט עמוד א בגמרא במסכת בכורות שכשם שקבלתיה בחנם כך תלמדוה בחנם? תלמוד לומר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים , מה אני בחנם אף אתם בחנם. אך מיד לאחר מכן הגמרא פותחת)(דברים ד, ה כאשר ציוני ה' אלהי צוהר של תקווה לצמאים לתורה שאינם מוצאים מלמד בחינם: מנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר? תלמוד לומר אמת קנה. ומנין שלא יאמר אדם כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר? תלמוד לומר ואל תמכור. הנה לפנינו היסוד המבחין בין התלמיד למלמד – התלמיד .מצווה לקנות בכל מחיר כדי להציל את נפשו ובניינו הרוחני, אך המלמד מוזהר בל תמכור הובא היסוד של משה רבנו בהקשר)(פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים רחב יותר, ושם מבואר כי החובה ללמד בחינם היא חובה המוטלת על כתפי החכם כחלק משליחותו האלוקית. הירושלמי מדגיש כי התורה היא ירושה לכל קהילת יעקב, ואין לאדם .רשות למנוע אותה מחברו מחמת ממון כותב ומבאר: מניין שאם לא מצא בחינם)(בכורות כט, א רבנו שלמה יצחקי בפירוש רש"י שילמוד בשכר, דכתיב אמת קנה, מכל מקום. רש"י מדגיש כי הביטוי "מכל מקום" בא ללמדנו שהציווי "אמת קנה" גובר על המניעה הממונית עבור התלמיד, והוא מחויב להשקיע .את הונו כדי לזכות בכתרה של תורה דנו חכמים בשכר פיסוק טעמים ובשכר שימור, ושם מובא)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת נדרים היסוד שמותר ליטול שכר על מה שאינו גוף לימוד התורה. הגמרא שם משרטטת את הגבולות שבין הלימוד האסור בשכר לבין המטלות הנלוות המותרות, דבר המשליך ישירות על שאלת .ה"לפני עיוור" – שכן במקום שיש היתר מסוים, פוקע ממילא החשש להכשיל את המלמד מובא כי התורה היא "חיינו ואורך ימינו", ומכאן למדו חכמים)(דף קי עמוד א במסכת סנהדרין את חומרת ביטולה. יסוד זה מהווה את התשתית לתירוץ המופיע באמרי בינה, לפיו ביטול .תורה נחשב כפיקוח נפש רוחני המתרים כל איסור אחר נפסע כעת אל בין עמודי האש של רבותינו הראשונים, אשר ברוח בינתם דלו ממעמקי הסוגיה את גדרי הממון והקניין, והשיבו לשאלה כיצד ייתכן שהתלמיד רשאי לשלם שכר .בעוד שהמלמד מוזהר שלא ליטלו, וכיצד מתיישב הדבר עם חובת הזהירות ממכשול כתב וביאר: היה)(הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ב רבינו משה בן מימון, הרמב"ם, בספרו יד החזקה מנהג המדינה ליטול שכר למלמד תינוקות, נוטל; אבל מלמד תורה שבעל פה, אסור ליטול עליה שכר. לא מצא מי שילמדו בחינם, ילמוד בשכר, שנאמר אמת קנה. הרמב"ם מציב

כאן את הפסק המפורש שממנו יצאה שאלת האחרונים: התורה התירה לתלמיד לעשות את המעשה הזה בפירוש, ומשתמע מדבריו שהציווי "אמת קנה" יוצר היתר מיוחד לתלמיד .לפעול להשגת חכמתו, גם אם המלמד עומד בעברה פירש וביאר כי האיסור)(דף לז עמוד א רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א, בחידושיו למסכת נדרים ליטול שכר הוא חובה המוטלת על המלמד מכוח מצוות עשה של "מה אני בחינם". מדבריו עולה כי התלמיד, במקום שבו הוא נאלץ לשלם, אינו נחשב כמכשיל אלא כמי שמקיים מצווה אחרת המוטלת עליו – "אמת קנה". הרשב"א מדגיש כי הצורך של התלמיד הוא צורך קיומי של "חיי .עולם", ובמקום כזה אין אנו גוזרים עליו להימנע מלימוד כדי להציל את המלמד מאיסורו כתב וחידש כי במקום שבו אין המלמד)(נדרים לז, א רבינו ניסים, הר"ן, בפירושו על הרי"ף .רוצה ללמד בחינם, נחשב הדבר כ"שעת הדחק", ובשעת הדחק התירו לשלם שכר בטלה מדבריו נלמד כי פעמים רבות התשלום אינו על עצם הלימוד אלא על הזמן שהמלמד .מקדיש, ובכך פוקע איסור "לפני עיוור" מעיקרו, שכן יש צד היתר למלמד לקבל את הממון ביאר וכתב כי התורה חסה על)(פרק ד סימן ה רבינו אשר, הרא"ש, בפירושו למסכת בכורות בני ישראל שלא תשתכח תורה מהם, ולכן גם אם המלמד נוהג שלא כדין, התלמיד רשאי ,ואף חייב לעשות ככל שביכולתו כדי ללמוד. הרא"ש רואה ב"אמת קנה" היתר גורף לתלמיד משום שביטול תורה הוא העברה הגדולה מכולן, ואין איסורו של המלמד עומד כנגד חובת .הלימוד של התלמיד כתב וביאר כי כל מקום)(קידושין נח, ב רבינו יום טוב בן אברהם אשבילי בחידושי הריטב''א שהתורה אמרה "קנה", הרי היא נתנה כוח ביד הקונה לפעול את הקניין. לשיטתו, הציווי "אמת קנה" הוא הוראה ישירה מהבורא לתלמיד, והוראה זו דוחה את החשש של "לפני .עיוור", שכן התלמיד עוסק במצווה המוטלת עליו במישרין נעבור כעת אל היכליהם של רבותינו גדולי האחרונים, אשר במאזני משפטם שקלו את גדרי הממון והאיסור, וביקשו להכריע כיצד מתיישבת חובת התלמיד לקנות אמת עם איסור .המלמד למכרה, וכיצד נפתרת סבכת ה"לפני עיוור" הכרוכה בכך פסק וכתב: תורה שבעל פה אסור ללמד)(יו''ד סימן רמ''ו ס''ה רבינו יוסף קארו בשולחן ערוך בשכר; לא מצא מי שילמדנו בחינם, ילמד בשכר. מרן השולחן ערוך מעתיק את פסק הרמב"ם .כהלכה פסוקה, ומכאן שהתורה עצמה יצרה מסלול עוקף לאיסור נטילת השכר עבור התלמיד ?השאלה המוסרית נותרת על כנה: כיצד רשאי התלמיד לגרום למלמד לעבור על איסורו כתב וחידש יסוד מרעיד: מדוע מותר)(גארמיזאן זרעים וליקוטים עמוד תל''ח בספר אמרי בינה לתלמיד לשלם שכר אף שמכשילו? לא גרע חיי עולם מחיי שעה. האמרי בינה מבאר כי כשם שבסכנת נפשות מותר לעבור על איסורים כדי להציל חיים, כך בביטול תורה, שהוא סכנה לנפש ולחיי הנצח של האדם, מותר לתלמיד לעבור על איסור "לפני עיוור" כדי להציל את עצמו ממיתה רוחנית. התורה, שהיא חיינו, דוחה את החשש מהכשלת הזולת במקום .שבו אין דרך אחרת ללמוד

העיר וביאר על)(דף כ''ט מו"ר הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד על מסכת בכורות ?דברי האמרי בינה, ותמה: וכי יהיה מותר לעבור על איסורים כמו שעטנז כדי ללמוד תורה הוא מחדש ומבאר שהיתר זה קיים דווקא כאן, משום שכשם שמותר לאדם להציל נפשו בממון חברו על מנת להשיבו, כך מותר לו "לקפח" את המלמד מבחינה רוחנית ולגרום לו .לעבור על איסור קל של ביטול עשה של ללמד בחינם, כדי שהתלמיד יזכה לחיי עולם לשיטתו, מדובר בהיררכיה של ערכים שבה חיי הנצח של התלמיד גוברים על הזהירות .מאיסורו של המלמד רבינו יוסף רוזין, הגאון מרוגאצ'וב, בספרו צפנת פענח כתב וביאר כי הציווי "אמת קנה" אינו רק היתר אלא מצווה חיובית על התלמיד. הוא מחדש שברגע שהתורה ציוותה על התלמיד לקנות, הרי שהמעשה מופקע מגדר "לפני עיוור", שכן התלמיד אינו "מכשיל" אלא מקיים .את חובתו, והמלמד הוא זה שבוחר להפר את חובתו שלו כתב וביאר כי)(חלק ד, יורה דעה סימן טו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו''ת יביע אומר ברוב המקרים אין כאן כלל איסור "לפני עיוור", שכן ניתן לתלות שהמלמד לוקח את השכר בתורת "שכר בטלה" או "שכר פיסוק טעמים", ובמקום שיש צד היתר, אין התלמיד מחויב .לחשוש שהמלמד מתכוון לאיסור נפנה כעת אל היכליהם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמננו, אשר העמיקו חקר בסתירה הפנימית שבין מצוות התלמיד לאיסורו של המלמד, וביקשו לשרטט את נתיב .ההנהגה הראוי במקום שבו חיי עולם עומדים למבחן מול חשש מכשול כתב)(סימן רמה ס"ק לב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה וביאר בביאור הלכה כי האיסור ללמד בשכר הוא כה חמור עד שאפילו בשכר בטלה יש המפקפקים, אך לעניין התלמיד פסק באופן ברור כי עליו לעשות כל טרחה ולהוציא כל ממון כדי שלא יישאר בבורות. הוא מדגיש כי הנהגת ה"אמת קנה" היא הצלה מוחשית מפני .השכחה והביטול, ואין התלמיד צריך למנוע מעצמו חיי עולם בשל חטאו של המלמד העמיק ביסוד של האמרי בינה וביאר)(מנחת אשר על מסכת בכורות מו"ר הגר"א וייס בשיעוריו כי ישנה הבחנה מהותית בין איסור "לפני עיוור" רגיל לבין מקום שבו התורה עצמה יצרה את המציאות הזו. הוא חידש כי כיוון שהתורה אמרה "אמת קנה", היא בעצם הוציאה את ."המעשה של התלמיד מגדר "מסייע לדבר עבירה", והפכה אותו למעשה של "הצלה עצמית ,לשיטתו, התלמיד אינו מכשיל את הרב, אלא הרב הוא זה שמעמיד את האמת למכירה .והתלמיד רק פודה אותה מידו הביא את תשובת מו"ח מרן)(כללי ולפני עיוור הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בחיבורו עין יצחק הגרי"ש אלישיב זצ"ל כפי שהובאה בחשוקי חמד, וביאר אותה בטוב טעם. הוא כתב וחידש כי ,במקרה שבו המלמד בכל מקרה לא ילמד בחינם, הרי שאין כאן "לפני עיוור" מצד התלמיד , קיים ועומד גם ללא התשלום. אדרבה)(לבטל תורה ולא ללמד בחינם שהרי האיסור של המלמד על ידי התשלום התלמיד מציל את המלמד מאיסור חמור יותר של ביטול תורה ומניעת .לימוד מאחרים

דן בשאלת התשלום למדרשות)(חלק ב סימן נה מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי ולישיבות וביאר כי בימינו, שאין יד הציבור משגת להחזיק מלמדים בחינם, הרי שכל התשלום נחשב כהכרח קיומי להעמדת הדת. הוא כתב וביאר כי במציאות כזו פוקע חשש "לפני עיוור" מהתלמיד, כיוון שהתשלום הופך להיות חלק ממנגנון של "אמת קנה" הכללי .של עם ישראל, שנועד להבטיח שקול התורה לא ייאלם מתוך הבירורים המעמיקים שעלינו בהם בהיכלי הלימוד, ננסה כעת לדלות את הפנינים המעשיות המאירות את נתיב חיינו, ולראות כיצד המחלוקת והתירוצים השונים מעצבים את .הנהגתנו היומיומית אל מול מלמדי התורה והחכמה הנפקא מינה הראשונה והמרכזית עולה בשאלת החיפוש אחר מלמד בחינם. מתוך דברי מרן בשולחן ערוך והכרעת הרא"ש, אנו למדים כי חובת ה"אמת קנה" אינה חלה אלא אם כן "לא מצא מי שילמדנו בחינם". מכאן עולה הוראה למעשה: תלמיד המבקש ללמוד אינו .רשאי לפנות לכתחילה למלמד בשכר אם יש באפשרותו להשיג את אותה הידיעה בחינם עליו להפוך עולמות ולחפש מי שינחיל לו תורה לשמה, ורק כשכלו כל הקיצין ואין מושיע .בחינם, נפתח לפניו השער של "אמת קנה" המעניק לו את ההיתר המיוחד לשלם נפקא מינה נוספת נוגעת להבחנה שבין איסור "לפני עיוור" לבין "מסייע לדבר עבירה". לפי יסודו של מו"ר הגר"י זילברשטיין, התלמיד רשאי לגרום למלמד לעבור על איסור קל כדי לזכות בחיי עולם. נפקא מינה מכאן למקרים של שיעורי תורה פרטיים או קורסים תורניים בשכר: אם התלמיד מרגיש שזהו המקום היחיד שבו נפשו תמצא מרגוע והבנה בתורה, הרי שגם אם המלמד נוהג שלא כשורה בתביעת השכר, רשאי התלמיד לשלם. האחריות על .האיסור נותרת על כתפי המלמד, בעוד התלמיד נחשב כמי שעוסק בהצלת נפשו הרוחנית .עוד נפקא מינה עולה מדברי מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניין מניעת הלימוד כליל אם התלמיד יחליט שלא לשלם מתוך חשש של "לפני עיוור", והתוצאה תהיה שהמלמד לא ילמד איתו כלל, הרי שהתלמיד גורם למלמד לעבור על איסור חמור יותר – מניעת תורה מישראל. מכאן אנו למדים כלל חשוב בהנהגה: כאשר עומדים בפני שתי רעות, בוחרים מאשר שיבטל תורה)(לפי חלק מהשיטות ברעה הפחותה. עדיף שהמלמד יקבל שכר באיסור .”וימנע לימוד מאחרים, ובכך התשלום הופך למעשה של "תיקון" ולא של "קלקול לבסוף, נפקא מינה חשובה נוגעת לתחושת ה"אמת קנה" אל מול "אל תמכור". אדם שמשלם על לימוד תורה חייב לדעת שפעולת התשלום שלו היא פעולה של גאולה – הוא פודה את התורה כדי שתהיה שלו. תחושה זו צריכה ללוות כל הורה המשלם שכר לימוד למוסדות החינוך; אין מדובר ב"קניית מוצר" אלא בקיום ציווי אלוקי להשיג את האמת בכל מחיר. ההבנה שאין כאן מכשול אלא הצלה משנה את כל המבט על ההוצאות הכספיות עבור .רוחניות, והופכת אותן מהוצאה מעיקה למצווה של חיי עולם נשתהה לרגע אל מול האש היוקדת של סוגיה זו, וננסה לחשוף את עומק המחשבה הטמון במתח שבין הממון לחכמה, בין האדם המבקש לקנות את עולמו לבין האמת שמטבעה היא .חופשית ואינסופית

שורש העניין נעוץ בהבנה שהתורה איננה רק "מידע" או "חכמה" ככל החכמות, אלא היא המהות המכוננת של האדם מישראל. כאשר רבותינו דנים בשאלה האם מותר לתלמיד לשלם שכר, הם בעצם שואלים על גבולות הבעלות על הרוח. הציווי מה אני בחינם אף אתם .בחינם בא ללמדנו שהתורה היא ירושה לכל אחד ואחד, ואיש אינו יכול לנכס אותה לעצמו אך מאידך, התורה מכירה במציאות האנושית, בשיברון הלב של תלמיד שאינו מוצא דרך אל האמת ללא תמורה. כאן מתגלה הרעיון הנשגב של אמת קנה – האמת היא כה יקרה, כה ,"קיומית, עד שהיא עומדת מעל לכללים הממוניים הרגילים. התלמיד אינו קונה "סחורה .אלא הוא פודה את עצמו מן הבערות ומשיב לנשמתו את אבידתה העומק הרעיוני שבתירוצו של האמרי בינה, המשווה את לימוד התורה לפיקוח נפש, חושף בפנינו מבט מרעיד על חייו של יהודי. לא מדובר כאן רק ב"העברת ידע", אלא בנשימה של הנשמה. כשם שאדם הנמצא בסכנה רשאי להציל את עצמו בכל דרך, כך התלמיד הצמא ,לתורה רואה בביטולה מיתה רוחנית ממש. הרעיון כאן הוא שהתורה היא החיים עצמם ובמקום שבו החיים מונחים על כף המאזניים, גם האיסור של המלמד בטל בפני הצורך של .התלמיד לחיות. המחלוקת אינה על המטבע, אלא על הזכות לחיים של משמעות מאידך, הערתו של מו"ר הגר"י זילברשטיין מובילה אותנו להבנה שההיתר הזה אינו הפקרות. הוא משרטט גבול דק של אחריות מוסרית: התלמיד רשאי "לקפח" את המלמד .רק משום שהאיסור של המלמד הוא איסור קל יחסית לעומת האובדן הנצחי של התלמיד יש כאן שיעור בענווה וביחס לזולת – גם כשאנו עסוקים בבניית עולמנו הרוחני, אנו נדרשים לשקול את הנזק שאנו גורמים לאחר. התורה מלמדת אותנו כאן אסטרטגיה של "הצלה עצמית" מתוך הכרה במורכבות של העולם הזה, שבו לעיתים האור והחושך משמשים .בערבוביה, והאמת צריכה להיגאל מתוך ציפורני האינטרס הממוני בסופו של דבר, הרעיון העולה הוא שהאמת היא המטרה הסופית, והיא מצדיקה מאמץ עילאי. התורה נותנת כוח לתלמיד להבקיע חומות של איסור וממון כדי להגיע אל מקור .המים החיים, ובכך היא מעידה על עצמה שהיא גדולה מכל כלי ונעלה מכל מחיר נשליך כעת את חבל המחשבה אל מעמקי הנפש, במקום שבו האמונה והנהגת האדם עומדות למבחן אל מול פיתויי החומר ומול השאיפה להידבקות באמת הצרופה, ונבקש .’להבין כיצד מאבקים ממוניים אלו מעצבים את עולמו הפנימי של עובד ה :הסוגיה של נטילת שכר לימוד חושפת את אחד המאבקים העדינים ביותר בנפש האדם המאבק על המניע. כשאדם ניגש ללמוד או ללמד תורה, הוא עומד על מפתנו של היכל ,הקודש. המחשבה היהודית תובעת מאתנו לזקק את הרצון כך שיהיה לשם שמים בלבד בחינת "מה אני בחינם". אולם המציאות האנושית, על צרכיה ודאגותיה, מזמנת לנו את הניסיון של שילוב הממון בתוך הקודש. המלמד שנטל שכר עומד בפני המראה של נשמתו ושואל: האם התורה שבליבי היא קניין פרטי שלי שאני יכול לסחור בו, או שהיא פיקדון ?אלוקי שנועד לעבור הלאה בטהרה מבחינת האמונה, דברי רבותינו המדגישים את "אמת קנה" פותחים צוהר להבנה עמוקה

של השגחה פרטית. לפעמים הדרך אל האמת רצופה במכשולים, ואפילו בתשלום שאינו "ראוי, אך האמונה מלמדת שהצמא של התלמיד לאמת הוא כה חזק, עד שהוא מוכן "לקנות אותה גם כשזה כרוך בעוול מסוים מצד המלמד. זהו שיעור בהנהגה של רדיפת הטוב בכל מחיר. התלמיד אינו עסוק בחינוכו של המלמד, אלא בתיקון עולמו שלו. הוא מבין שהאמת .היא המטרה הסופית, והממון הוא רק אמצעי, לעיתים מסורבל ומעכב, בדרך אל האור בהנהגת האדם עם עצמו ועם זולתו, הסוגיה הזו בונה בתוכנו עמוד שדרה של יושרה. מי שבוחר בדרכו של האמרי בינה ומבין שחיי עולם דוחים איסורים קלים, מעיד על עצמו שהוא מבקש לחיות חיים של סדרי עדיפויות נכונים. הוא מסרב לתת למכשולים חיצוניים ,לעצור את הצמיחה שלו. מנגד, הנהגת המחילה וההבנה של מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל המורה לנו כי עדיף לשלם מאשר לגרום למלמד לבטל תורה כליל, מלמדת אותנו על חמלה ,אנושית ועל ההכרה במורכבות של נפש השני. האדם לומד לראות את התמונה הגדולה להבין שפעמים רבות ה"עבירה" של השני היא רק תוצאה של חולשה, והתפקיד שלנו הוא להוסיף אור ולימוד ולא להיתקע במלחמות של צדקנות. בסופו של דבר, הסוגיה מזקקת בנפש את ההבנה שהתורה היא חיה וקיימת, והיא גדולה יותר מכל מטבע, אך הדרך שבה אנו .נוהגים במטבע הזה היא המבחן האמיתי לצדקתנו ולאמונתנו נעמוד כעת נכחו של המצפן המוסרי המתגבש מבין השיטות השונות, ונבקש לעצב בקרבנו את תודעת היושר והאחריות העולה מתוך הדיון בממון שבין המלמד ללומד. המצפן הזה אינו מסתפק בבירור יבש של מותר או אסור, אלא הוא תובע מאיתנו עמידה פנימית .זקופה אל מול מושגים של צדק, טוהר הנתינה וכבוד הזולת עומק המוסר הנלמד כאן עוסק בראש ובראשונה בחובת הדיוק שבין אדם לעצמו. כאשר אדם נוטל שכר על דבר שהיה אמור להינתן בחינם, הוא מציב במרכז את צרכיו האישיים על פני השליחות האלוקית. המצפן המוסרי מורה לנו כי גם אם מבחינת הצורך הקיומי של התלמיד הוא רשאי לשלם, הרי שמצד טהרת הלב של המלמד, יש כאן סדק בבניית הקשר שבין המנחיל למקבל. מוסר זה מלמד אותנו כי האמת אינה יכולה להיות מותנית בתגמול, ושעצם המחשבה על רווח אישי בתוך עולם של קדושה יוצרת רעש פנימי המעיב על הצלילות של העברת המסר. אדם המבקש לבנות בתוכו מצפן של אמת, חייב לשאוף לכך שכל מעשיו יהיו נקיים מכל פניה, ולהבין כי הערך של חינם אינו רק מחיר כלכלי, אלא .הצהרה מוסרית על אינסופיותה של התורה מצד המקבל, המצפן המוסרי בונה קומה של עין טובה והכרת הטוב. גם אם התורה ציוותה על המלמד להעניק בחינם, המוסר שבלב התלמיד אינו יכול לאפשר לו ליהנות מיגיע כפיו :של חברו ללא הכרה בערכו. הוויכוח על לפני עיוור חושף את הרגישות הנדרשת מאיתנו .מחד, התביעה לצדק ולמילוי החובה המקורית, ומאידך, ההבנה שכל עמל ראוי להערכה המצפן הזה מכוון אותנו לחיות בתוך עולם שבו אנו לוקחים אחריות על ההתחייבויות שלנו – אם בחרנו לשלם כדי לזכות באמת, המוסר מחייב אותנו לראות בכך השקעה בנצח ולא

עבירה של הזולת. זוהי קריאה ליושר פנימי שאינו מחפש פרצות, אלא מבקש לחיות חיי .אמת ושלום עם הזולת בסופו של דבר, המצפן המוסרי הנבנה כאן מעמיד את מושג האחריות ההדדית בדרגה גבוהה של תיקון עולם. כפי שביאר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לעיתים המוסר הגבוה ביותר .הוא דווקא לאפשר לשני לטעות במעט כדי למנוע ממנו חטא גדול יותר של ביטול תורה המוסר היהודי מבקש מאיתנו לראות את האדם שמאחורי ההלכה, להבין את המורכבות של קשיי הפרנסה מול גודל המשימה הרוחנית, ולנהוג בחסידות ובלפנים משורת הדין. בניית מצפן כזה בתוכנו הופכת אותנו לאנשים שמחפשים את האמת לא רק בדפי הספר, אלא גם .ובעיקר בדרך שבה אנו נושאים ונותנים זה עם זה בממון וברוח, מתוך יראה וכבוד הדדי מתוך הצלילה אל עומקי הסוגיה וההתבוננות במאבקי הנפש והממון שבין המלמד ,לתלמידו, אנו דולים פנינים של הדרכה מעשית המאירות את נתיב חיינו ביום יום. ראשית עלינו לאמץ את מידת היושרה והאחריות המוחלטת בכל התקשרות ממונית, ולוודא כי מילתנו היא מילה; אם הסכמנו לשלם עבור לימוד או שירות רוחני, עלינו לעמוד בכך בשמחה ולא לחפש פרצות הלכתיות לאחר מעשה. שנית, הסוגיה מלמדת אותנו את סוד סדרי העדיפויות – עלינו להבין כי ישנם ערכים, כמו חינוך ילדינו וצמיחתנו הרוחנית, שהם .בגדר פיקוח נפש ממש, ובעבורם עלינו להיות מוכנים להשקיע את מיטב הוננו ללא היסוס ,שלישית, עלינו לפתח רגישות חברתית וענווה; לא להיות "שוטרים" של מצפונו של הזולת אלא לדעת לפעמים להעלים עין מחולשות של אחרים כדי להשיג מטרה נעלה יותר של שלום וריבוי תורה. לבסוף, התובנה המזקקת היא שכל אחד מאיתנו הוא בבחינת "מלמד" או "תלמיד" ברגעים שונים, ועלינו לשאוף תמיד לנהוג בנקיות כפי שהורה רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש, להעניק מחכמתנו בחינם ככל הניתן, ומאידך להעריך ולכבד את עמלם .של אלו המנחילים לנו דעת :עיקר העניין:עיקר העניין בירור השאלה המרתקת מדוע מותר לתלמיד לשלם שכר למלמד אף שהוא מכשילו לכאורה באיסור, חושף לפנינו תמונה מרהיבה של היררכיה ערכית בתורת ישראל. בעוד שהמלמד מוזהר בלאו של אל תמכור, התלמיד מצווה בחיוב של אמת התחדש היסוד המרעיד כי)(גארמיזאן זרעים וליקוטים עמוד תל''ח קנה. בספר אמרי בינה לימוד התורה הוא הצלת נפש ממש, ובמקום של פיקוח נפש רוחני, נדחה איסור לפני עיוור מפני הצורך לזכות בחיי עולם. מו"ר הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי הוסיף ודייק כי התלמיד רשאי לקפח את המלמד)(דף כ''ט חמד על מסכת בכורות באיסור קל יחסית של ביטול עשה כדי להציל את נשמתו מחשיכה, ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ''ל הכריע כי לעיתים התשלום הוא דווקא מעשה של חסד המונע .מהמלמד חטא חמור יותר של מניעת תורה

: המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין תמצית הדברים מלמדת כי התורה, שהיא אמת נצחית, ניתנה אמנם בחינם כדי להישאר הפקר לכל צמא, אך כאשר עולם החומר מציב מחסומים, נתנה התורה כוח ביד הצמא לפדות את האמת בממונו. המאבק המרתק בין "אמת קנה" ל"אל ;תמכור" אינו סתירה, אלא הרמוניה המבטיחה שקול התורה לא ייאלם לעולם .התלמיד עושה את שלו כדי לחיות, והמלמד נושא באחריות על טהרת מעשיו בסופו של יום, הסוגיה מזקקת את ההבנה שהתורה היא חיינו, וההיתר לשלם שכר במקום שאין מושיע בחינם הוא ביטוי לאהבה האינסופית של הבורא לבניו, שפתח להם פתח של תקווה לגאול את חכמתם מתוך כבלי המציאות הממונית, ולהפוך כל .מטבע לגשר המוביל אל חיי הנצח