האם קיים שיעור זמן הלכתי קבוע שלאחריו ניתן לקבוע שאדם שטבע מת, ומה משמעות הדבר בדיני עגונה?
גוף היחידה משתמש בתיבת משה רק כפתיחה ומדגיש שמשה הונח על שפת היאור ולא היה שקוע במים. מרכז הסוגיה הוא הפער בין אומדנת טבע לבין ודאות הלכתית: מים שיש/אין להם סוף, ראיית טביעה ממש, אפשרות אחיזה/יציאה, פירוש "שעה" בדברי חז"ל, וחומרת היתר אשת איש. שכבת החיים הנתמכת בגוף: בהחלטות כבדות משקל לא הופכים תחושה סבירה לוודאות; יש לברר את המציאות, את איכות הראיות ואת מחיר הטעות.
השאלה והתשובה המלאה מופיעות במקור המצוין בסדרת „גם לנשמה מגיע אוכל”. עמוד זה מאפשר למצוא את הסוגיה לפי שאלת החיים וההקשר שלה.