מדוע מנהיגות נבחנת דווקא בשגרה?

פינחס מתגלה ברגע חריג של משבר. יהושע מתגלה במשך שנים של נאמנות שקטה: משרת את משה, לומד, נשאר באוהל ומוכן בכל יום מחדש. כשמגיע הזמן לבחור מנהיג לעם, התורה מצביעה דווקא על יהושע.

אנחנו נמשכים לאנשים שיודעים לזרוח ברגע דרמטי. אבל ארגון, משפחה או קהילה אינם חיים רוב הזמן ברגעי קצה. הם זקוקים למי שיודע לקבל החלטות טובות גם ביום רגיל, לחזור על מעשה נכון ולשמור על כיוון בלי קהל ובלי כותרת.

השגרה אינה הזמן שבין הדברים החשובים

קל להפוך את החיים לחיפוש אחר משבר הבא: מה נעשה אם הילד יספר דבר קשה, אם תגיע מחלה, אם העבודה תתערער. ההיערכות חשובה, אבל אם כל תשומת הלב מופנית לרגע החריג, אנחנו עלולים להחמיץ את הזירה שבה העתיד באמת נבנה.

שיחה קבועה בבית, סדר יום ישר בעבודה, לימוד עקבי והקשבה לאנשים לפני שהקושי מתפרץ, כל אלה אינם אפורים. הם המנגנונים שמונעים מבעיות קטנות להצטבר לממדי משבר.

יציבות אינה בינוניות

מנהיג יציב אינו אדם שאינו משתנה. הוא אדם שאפשר לסמוך על הערכים שלו גם כאשר מצב הרוח משתנה. הוא יודע להתאים את הדרך לאדם שמולו, אבל אינו מאבד את המצפן.

זו מנהיגות שאינה מבקשת להרשים בכל רגע. היא מבקשת להשאיר אחריה אנשים חזקים יותר, מערכת בריאה יותר וימים רגילים שיש בהם טעם.