מתי עצה טובה הופכת לניסיון לנהל לאדם אחר את החיים?

מתי עצה טובה הופכת לניסיון לנהל לאדם אחר את החיים? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

אנחנו עשויים לדעת, לדאוג ולאהוב באמת, ובכל זאת לשכוח שההחלטה שייכת לאדם שיצטרך לחיות עם תוצאותיה.

נקודת המבט של התורה

רבי שלמה יצחקי, רש״י (במדבר כז, יח), מתאר את יהושע כמי שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד. הנהגה ועצה אינן מכריחות את האדם להיכנס לתבנית אחת, אלא פוגשות את רוחו ואת אחריותו.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.