האם אפשר לסלוח לאדם ובכל זאת לא להשיב לו מיד את האמון?

האם אפשר לסלוח לאדם ובכל זאת לא להשיב לו מיד את האמון? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

סליחה יכולה לשחרר מן הנקמה, אך אמון נבנה מחדש באמצעות זמן, אחריות ומעשים. אין חובה לבלבל בין לב שאינו שונא לבין קשר שחזר להיות בטוח.

נקודת המבט של התורה

יוסף מוותר על נקמה ומכלכל את אחיו, אך סיפור הפיוס כולו כולל בירור ממושך של אחריות ושינוי. סליחה אינה מחייבת מחיקה של מה שאירע או מסירה מיידית של אותו אמון שנשבר.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.