מה השופר מבקש להעיר בתוכנו שכבר התרגל להירדם?

מה השופר מבקש להעיר בתוכנו שכבר התרגל להירדם? זו אינה שאלה שנשארת בבית המדרש. היא מופיעה בתוך שיחות בבית, בהחלטות בעבודה, ביחסים הקרובים ובמקומות שבהם האדם יודע מה נכון אך מתקשה להפוך את הידיעה לדרך חיים.

יש אמיתות שאיננו צריכים ללמוד מחדש. אנחנו צריכים קול שיפריע להרגל, יעצור את המרוץ ויחזיר אותן אל מרכז החיים.

נקודת המבט של התורה

רבי משה בן מימון, הרמב״ם (הלכות תשובה ג, ד), רואה בתקיעת השופר קריאה לישנים להקיץ מתרדמתם. הקול אינו מוסר מידע חדש. הוא מחזיר אל מרכז החיים אמת שההרגל דחק הצדה.

כשהשאלה חוזרת אל החיים

התורה אינה מבקשת מן האדם להתעלם מן המורכבות או להעמיד פנים שיש פתרון מהיר לכל התלבטות. היא מזמינה אותו לבדוק מאיזה מקום הוא פועל, מה הוא מספר לעצמו, ומהי הבחירה הקטנה שבאמת נמצאת בידיו כעת.

כאשר השאלה מקבלת ניסוח מדויק, היא מפסיקה להיות ענן כללי שמכביד על החיים. אפשר להתחיל להבחין בין עובדה לפרשנות, בין אחריות לאשמה, בין תקווה לדחייה ובין מה שאיננו בשליטתנו לבין הצעד שכן מחכה לנו.