מדוע נאמרה פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר?

מדוע נאמרה פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר? פרשת חקת פותחת בצוהר אל המעמיקה והמסתורית שבחוקי התורה ,ומעמידה את נשמת האדם מול תהומה של חוכמה אלוקית העומדת מעבר להשגת השכל האנושי. המילים המרעידות את הלב ,זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על ,אינן רק תיאור של טקס פולחני לטהרת טמאי מתים ,אלא…

מדוע נאמרה פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר? פרשת חקת פותחת בצוהר אל המעמיקה והמסתורית שבחוקי התורה ,ומעמידה את נשמת האדם מול תהומה של חוכמה אלוקית העומדת מעבר להשגת השכל האנושי. המילים המרעידות את הלב ,זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על ,אינן רק תיאור של טקס פולחני לטהרת טמאי מתים ,אלא הן שער לדרמה מחשבתית וקיומית המלווה את האומה בכל דור ודור. כאן מתפרצת השאלה הנוקבת המזעזעת את הנפש :מדוע נאמרה פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר? הנה פרשת מצות פרה אדומה מופיעה כאן בתחילת פרשת חוקת, שהיא באמצע חומש במדבר .ונשאלת השאלה ,מה מצות פרה אדומה עושה כאן ,הרי אין זה מקומה? ולכאורה היה ניתן לשנותה במקומות אחרים מחמשה חומשי התורה .לכאורה נראה דישנם שלושה מקומות שלכאורה זהו מקומה הטבעי של פרשת פרה אדומה: ראשית לכאורה היתה צריכה להיות פרשה זו בפרשת בשלח ,שם מצינו שנתן הקב"ה לעם ישראל את מצות פרה אדומה ,וכך אומר רש"י (שמות ט"ו כ"ה) ששם שם לו במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם ,שבת ,ופרה אדומה ,ודינין ,והוא האמור בגמרא במסכת סנהדרין (דף נו ע"ב) יעוי"ש ,ואם כנים אנו בזאת ,מקומה של פרשה זו הוא שם -בפרשת בשלח ,אך אין זה מופיע שם. ולכאורה מקום נוסף לאחר מיכן שלכאורה היה מן הדין למנותו שם הוא עפ"י מש"כ לבאר בפרשתינו מרבו ר' משה הדרשן (לאחר פסוק כ"ב) וז"ל :ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו :ויקחו אליך -משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם :פרה אדמה – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך .אמרו תבא אמו ותקנח הצואה ,כך תבא פרה ותכפר על העגל .אדמה -על שם "אם יאדימו כתולע" (ישעיה א', י"ח) שהחטא קרוי אדום .תמימה -על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין ,תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם .לא עלה עליה עול – כשם שפרקו מעליהם עול שמים. אל אלעזר הכהן -כשם שנקהלו על אהרן ,שהוא כהן ,לעשות העגל .ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו ,שאין קטיגור נעשה סניגור .ושרף את הפרה -כשם שנשרף העגל .עץ ארז ואזוב ושני תולעת -שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם ,סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ,ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו :למשמרת -כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל ,שנאמר“ :וביום פקדי ופקדתי" (שמות ל"ב ,ל"ד) .וכשם שהעגלי טימא כל העוסקין בו ,כך פרה מטמאה כל העוסקין בה ,וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר" :ויזר על פני המים" (שמות ל"ב ,כ') ,כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו'' ,ע"כ. הרי לנו יוצא מדברי רש"י אלו ,שכל פעולה ופעולה שעושים בפרה אדומה הרי הוא בכדי לכפר על חטא העגל ,ואם כן הוא ,מקומה של פרשה זו ,הרי הוא בפרשת כי תשא ,שהרי

שם מופיע חטא העגל ,ומן הדין היה צריך להיות :שמיד אחרי פירוט החטא כמבואר שם, תשנה ותיכתב פרשת פרה אדומה ,וא"כ נאמרה בפרשתינו ולא בפרשת כי תשא. המקום הבא שלכאורה היתה צריכה להאמר פרשת פרה אדומה הוא בפרשת שמיני ,שהרי פרשת שמיני הוא זמן תחילת העבודה במשכן ,שהרי אמור שם" :ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא ט' ,א') ,והיינו שמשה רבינו מסר את העבודה לאהרן ובניו ,והחלו לעבוד במשכן החל מן היום השמיני .ואמרינן בגמרא במסכת גיטין (דף ס ע"ב): אמר רבי לוי :שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן ,אלו הן :פרשת כהנים ,ופרשת לוים ,ופרשת טמאים ,ופרשת שילוח טמאים ,ופרשת אחרי מות ,ופרשת שתויי יין ,ופרשת נרות ,ופרשת פרה אדומה .ופרש"י (בגיטין שם) שופך אור ומבאר ופרשת פרה אדומה -לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן "והזה אל נכח פני אהל מועד" (במדבר י"ט) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה' .ואם כן לאחר דברי הגמרא ופרש"י ,אם היינו מחפשים אחר מקומה הראוי של פרשת מצות פרה אדומה ,הרי שפרשת שמיני הוא המקום המתאים -שם היה הוא המועד שנאמרה פרשת פרה אדומה ,ובתאריך ב' בניסן אף עשו את הפרה אדומה ,אבל בעיון בפסוקים נמצא -דאף בפרשת שמיני לא נשנתה פרשת פרה אדומה. והיכן בחרו כן להביא ולשנות את פרשת פרה אדומה לבסוף? לא פחות ולא יותר ,באמצע חומש במדבר ,בפרשת חוקת ,לא בחומש 'תורת כהנים' -ששם מקום כל הקרבנות והענינים הנעשים במשכן ובבית המקדש ,לא ביחד עם דיני זב וזבה וטמא ונידה ,לא יחד עם טומאת צרעת ,לא יחד עם טומאת הכהנים -שאף הם בחומש 'תורת כהנים' ,אלא דוקא באמצע חומש במדבר ,וזה אומר דרשני ,מדוע באה פרשת פרה אדומה פה דיקא -אף בסמיכות לפרשת קרח ,וצ"ע. הרמב"ן (במדבר יט ,ב) מבאר והפרשה הזאת תשלום תורת הכהנים ,ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה ,לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה .הרמב"ן מראה לנו קשר פנימי נפלא בין סמיכות הפרשיות למיקום המצווה .סיומה של פרשת קורח עסק בהרחבה במתנות הכהונה ובחובת השמירה של הכהנים על המשכן ,וכעת מגיעה פרשת פרה אדומה כדי להשלים את תפקידו הרוחני של הכהן .הכהן אינו עוסק רק בהקרבת קורבנות בתוך הקודש, אלא הוא זה שאמון על הבאת הטהרה אל האומה כולה ,להראות שכל כוח הטהרה של ישראל עובר דרך הנהגת הכהונה המשפיעה חסד וחיים. הדיון הלמדני סביב סוד מיקומה של פרשת פרה אדומה מעמיק שבעתיים כאשר אנו פונים אל דברי מפרשי הפשט ,המנסים לפצח את העיתוי ההיסטורי והנסיבתי שבו בחרה התורה לקבוע את הפרשה הזו ,דווקא לאחר סערת מחלוקתו של קורח ועדתו. החזקוני (במדבר יט ,ב) מבאר זאת חקת התורה חוק של הוריות טומאה ובאחד בניסן ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרים לפסחיהם וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד ווליכא .ואף על פי כן נכתב בה כאן לפי שהיו מהם טמאי מתים ממחלוקתו של קרח .החזקוני מחדש לנו יסוד עצום בעיקרון

של 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' .הוא מסכים מבחינה כרונולוגית שהפרשה נאמרה ועובדה כבר בראשית חודש ניסן של השנה הראשונה ,אך מדגיש שהסיבה להצבתה כאן ,בתוך רצף מאורעות השנה הארבעים ,נובעת מצורך שעה מוחשי .חטא קורח והמגפה שבאה בעקבותיו הותירו חללים רבים בקרב המחנה ,והעם ,שהיה שרוי בטומאת מת המונית ,נזקק בדחיפות לדיני הטהרה של אפר הפרה כדי לשוב ולהיכנס אל הקודש. בספר שירת דוד חידש שבקרח זה שונה מכיון שהוצרכו להכנס למקדש וכמו שנאמר: "אמר אל אלעזר בן אהרון הכהן וירם את המחתות" (י"ב י"ב) .בעל שירת דוד מנסה להעמיק בדעת החזקוני ולתרץ את המיוחד שבטומאת מת זו של עדת קורח .הוא מבהיר כי המאורעות בפרשת קורח דרשו כניסה ישירה ומידית אל תוך מקום המשכן לצורך הרמת המחתות והקטרת הקטורת לעצירת המגפה ,ובשל הנגיעה הישירה הזו בקודש פנימה בשעת המשבר, עלה הצורך להביא את פרשת הטהרה דווקא בנקודה זו. ואולם לענ"ד דבריהם צריכים ביאור גדול ,והדברים עומדים אצלי בצריך עיון גדול, שהרי מצינו שמתו כבר קודם לכן כמות גדולה מאוד של אנשים בעם ישראל .בפרשת בהעלותך מתו המונים בקברות התאווה מתוך תבערת ה' ובשר התאווה ,ובפרשת שלח מתו כל האנשים שהיו שותפים לעדת המרגלים במגפה לפני ה' ,ואם כן ,מה פתאום וכיצד ניתן לומר שדווקא כאן ,בגלל מתיה של עדת קורח ,נכתבה פרשת פרה אדומה? מדוע מיתתם של אלפים במתאוננים ובמרגלים לא הצריכה את כתיבת הפרשה ,ודווקא חללי קורח הם שהכריעו את מיקומה של פרה אדומה באמצע חומש במדבר? אשמח מאוד אם אחד מתלמידי החכמים הלומדים את הדברים יאיר את עיני על כך. כדי לפשוט את הצער הגדול והקושייה הנוקבת המלווה את דברי החזקוני ,אנו פותחים כעת את שערי הביאור אל כיוונים דינמיים וחדשניים ,המאירים את מיקומה של פרשת פרה אדומה באור פנימי עמוק ,המקשר בין תהליכי הנפש של האומה במדבר לבין מהותה של המצווה. רבינו מאיר שמחה מדווינסק בספרו משך חכמה (במדבר יט ,ב) חידש שכל זמן שהיו ישראל מנודים לשמים לאחר חטא המרגלים ,לא נאמרו להם פרשיות המצוות הקבועות לדורות ,ורק כעת בסיום ארבעים שנה ,כשחזרו לחיבתם ,נכתבה הפרשה .המשך חכמה מוליך אותנו בדרך מחשבתית נפלאה ,ומבאר שחטא המרגלים חולל שבר כה עמוק ,עד שכל הדור ההוא נחשב כמי ששרוי בנזיפה וריחוק פנימי .במצב כזה ,התורה לא קבעה את מצוות הטהרה לדורות בתוך ימי הנידוי והמגפה של המרגלים .רק כאן ,עם תום הגזירה וההתקרבות המחודשת אל פתח הארץ ,חזרה השכינה לדבר עם משה רבינו בחיבה וכתבה את חוקת הטהרה שתלווה את ישראל לעד. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (במדבר ,שיעורים לפרשת חקת) ביאר שפרה אדומה היא תשתית האמונה והכניסה לארץ ,שכן היא מייצגת את ביטול השכל לחוק האלוקי, ודווקא בסיום המסע נצרכו ליסוד זה .מו"ר הגר"א וייס מעתיק את נקודת המבט אל המימד החינוכי והנפשי של האומה .ארבעים שנות המדבר היו רוויות במלחמות אמונה

ובמחלוקות שכלתניות ,החל מהמרגלים ועד לקורח ,שביקשו להבין ולשפוט את ההנהגה האלוקית בכלים אנושיים .רגע לפני שהם עוברים את הירדן ונכנסים אל עולם המעשה והטבע ,התורה מציבה בפניהם את חוקת הפרה האדומה – חוק חקקתי גזירה גזרתי – כדי לטבוע בנשמתם ענווה שכלית מוחלטת ואמונה תמימה ,שהן המפתח האמיתי לישיבת הארץ ולקדושת החיים. המסע הפנימי אל סוד מיקומה של פרה אדומה מביא אותנו כעת אל התבוננות מעמיקה במהותה של הטומאה והטהרה ,המקשרת את הפרשה בקשר בל ינתק אל כל המאורעות הקשים שעברו על בני ישראל במהלך שנות המדבר. הכלי יקר (במדבר יט ,ב) ביאר שכל עניינה של פרה אדומה בא לרפא את המחלה הרוחנית שהביאה את המיתה לעולם ,והיא חטא העגל שנגרם מתוך גאווה ורום לבב .הכלי יקר פותח בפנינו שער להבנת המהות הקיומית של האומה במדבר .חטא המרגלים וחטא קורח לא היו מקרים מבודדים ,אלא המשך ישיר של אותו שורש פגום של חטא העגל – הרצון להשליט את השכל האנושי והגאווה הפרטית על פני הציווי האלוקי .מיתתם של אלפי האנשים לאורך הדרך במדבר הטילה על העם מועקה נפשית ורוחנית כבדה ,תחושה של טומאה ואובדן דרך. דווקא כאן ,בסיומו של המסע הרוחני הגדול ולאחר תום המגפות ,מציבה התורה את פרה אדומה כתשובת המשקל .האזוב הנמוך ועץ הארז הגבוה הנשרפים יחד באים ללמד את האדם להשפיל את גאוותו הגבוהה כארז ולנהוג בענווה כאזוב .הטהרה מטומאת המת אינה רק פעולה טכנית ,אלא היא תהליך של התחדשות והבראה נפשית ,המודיע לדור הנכנס לארץ כי גם מתוך התהומות של המיתה והחטא במדבר ,ניתן להיטהר ,לקום מן העפר ולצעוד אל עבר קדושת החיים. הסבר פנימי זה מאיר באור חדש את סוד קיומנו .התורה נכתבה דווקא בנקודה זו כדי להראות שהטהרה מגיעה מיד לאחר המשבר הגדול ביותר ,ללמדנו שאין קלקול שאין לו תיקון ,ואין טומאה שאי אפשר להיטהר ממנה באמצעות כניעה מוחלטת להנהגתו של בורא עולם. בשלב האחרון ובסיכום אני מתחיל וכותב את עיקר העניין .עיקר הדברים שנתבארו במדורנו הוא שתעלומת מיקומה של פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר אינה מקרית ,אלא מהווה את נקודת המפגש המרתקת בין תום ימי הגזירה והנידוי של דור המדבר לבין ראשית צמיחתו של הדור החדש הנכנס לארץ .ראינו כיצד דברי החזקוני והשירת דוד הקושרים את הפרשה לטומאת מתיה של עדת קורח מעוררים קושיא נוקבת לאור המיתות הקודמות במתאוננים ובמרגלים ,קושיא המובילה אותנו אל היסודות העמוקים של המשך חכמה ומו"ר הגר"א וייס .הפרשה נקבעה כאן כדי לטבוע באומה את חוקת האמונה והענווה השכלית ,ולרומם אותם מטומאת הייאוש של המדבר אל טהרת החיים והקדושה של ארץ ישראל. המסע הפנימי אל סוד מיקומה של פרה אדומה מביא אותנו כעת אל התבוננות מעמיקה

במהותה של הטומאה והטהרה ,המקשרת את הפרשה בקשר בל ינתק אל כל המאורעות הקשים שעברו על בני ישראל במהלך שנות המדבר. הכלי יקר (במדבר יט ,ב) ביאר שכל עניינה של פרה אדומה בא לרפא את המחלה הרוחנית שהביאה את המיתה לעולם ,והיא חטא העגל שנגרם מתוך גאווה ורום לבב .הכלי יקר פותח בפנינו שער להבנת המהות הקיומית של האומה במדבר .חטא המרגלים וחטא קורח לא היו מקרים מבודדים ,אלא המשך ישיר של אותו שורש פגום של חטא העגל – הרצון להשליט את השכל האנושי והגאווה הפרטית על פני הציווי האלוקי .מיתתם של אלפי האנשים לאורך הדרך במדבר הטילה על העם מועקה נפשית ורוחנית כבדה ,תחושה של טומאה ואובדן דרך. דווקא כאן ,בסיומו של המסע הרוחני הגדול ולאחר תום המגפות ,מציבה התורה את פרה אדומה כתשובת המשקל .האזוב הנמוך ועץ הארז הגבוה הנשרפים יחד באים ללמד את האדם להשפיל את גאוותו הגבוהה כארז ולנהוג בענווה כאזוב .הטהרה מטומאת המת אינה רק פעולה טכנית ,אלא היא תהליך של התחדשות והבראה נפשית ,המודיע לדור הנכנס לארץ כי גם מתוך התהומות של המיתה והחטא במדבר ,ניתן להיטהר ,לקום מן העפר ולצעוד אל עבר קדושת החיים. הסבר פנימי זה מאיר באור חדש את סוד קיומנו .התורה נכתבה דווקא בנקודה זו כדי להראות שהטהרה מגיעה מיד לאחר המשבר הגדול ביותר ,ללמדנו שאין קלקול שאין לו תיקון ,ואין טומאה שאי אפשר להיטהר ממנה באמצעות כניעה מוחלטת להנהגתו של בורא עולם.

עיקר העניין: עיקר הדברים שנתבארו במדורנו הוא שתעלומת מיקומה של פרשת פרה אדומה באמצע חומש במדבר אינה מקרית ,אלא מהווה את נקודת המפגש המרתקת בין תום ימי הגזירה והנידוי של דור המדבר לבין ראשית צמיחתו של הדור החדש הנכנס לארץ .ראינו כיצד דברי החזקוני והשירת דוד הקושרים את הפרשה לטומאת מתיה של עדת קורח מעוררים קושיא נוקבת לאור המיתות הקודמות במתאוננים ובמרגלים ,קושיא המובילה אותנו אל היסודות העמוקים של המשך חכמה ומו"ר הגר"א וייס .הפרשה נקבעה כאן כדי לטבוע באומה את חוקת האמונה והענווה השכלית ,ולרומם אותם מטומאת הייאוש של המדבר אל טהרת החיים והקדושה של ארץ ישראל.