היכן נמצאת מערת המכפלה, והאם היא בארץ ישראל או שמא בחוץ לארץ ? הוכח מפרשת השבוע!

היכן נמצאת מערת המכפלה, והאם היא בארץ ישראל או שמא בחוץ לארץ ? הוכח מפרשת השבוע! בלב ליבה של חברון ,עיר האבות ,שוכנת מערת המכפלה ,מקום מנוחתם של אבות האומה ואמהותיה ,האתר המקדש את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו .אך מול המראה הכואב של בניין המשמש לתפילת אחרים על גבי המקום הקדוש הזה ,עולה תמיהה אנושית ואמונית גדולה :כיצד ניתן הדבר מלפני הקדוש ברוך הוא? האם…

היכן נמצאת מערת המכפלה, והאם היא בארץ ישראל או שמא בחוץ לארץ ? הוכח מפרשת השבוע! בלב ליבה של חברון ,עיר האבות ,שוכנת מערת המכפלה ,מקום מנוחתם של אבות האומה ואמהותיה ,האתר המקדש את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו .אך מול המראה הכואב של בניין המשמש לתפילת אחרים על גבי המקום הקדוש הזה ,עולה תמיהה אנושית ואמונית גדולה :כיצד ניתן הדבר מלפני הקדוש ברוך הוא? האם ייתכן כי מקום כה נשגב ,המזוהה עם אברהם ,יצחק ויעקב ,אינו נמצא כלל בתחום הקדושה של ארץ ישראל כפי שאנו מכירים אותה, אלא שייך למרחב אחר? לפנינו סוגיה המבקשת לפענח את סוד "קיפול הארצות" ואת ההשגחה הפרטית המופלאה העומדת מאחורי הנהגת העולם .האם לפנינו רצועה של טומאה שחדרה אל תוך הקודש ,או שמא מדובר בהשגחה עליונה הממנה "שומרים" על אוצרותיה הקדושים ביותר של האומה? זוהי שאלה הנוגעת בזהותה של הארץ ,בקדושת הקברים ,ובניסיון להבין את הנהגת ה' בהסתר פנים ,בתוך מציאות מורכבת שבין היסטוריה ,הלכה ואמונה יוקדת. בבואנו ללמוד על מערת המכפלה ,עלינו לשוב אל הפסוקים המייסדים בפרשת חיי שרה, המלמדים אותנו את היחס המקודש למקום בו נטמנו האבות. בתורה נאמר על רכישת המערה על ידי אברהם אבינו :ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון בארץ כנען (בראשית כג ,יט). רש"י (בראשית כג ,יט) פירש :היא חברון בארץ כנען -למה היה צריך לומר היא חברון? אלא לומר שחברון היא בארץ כנען ,להודיענו שאין לך ארץ מעולה בארץ ישראל כחברון ,לכך נבנית שבע שנים לפני צוען מצרים. רש"י מלמדנו כי חברון אינה רק מקום גיאוגרפי ,אלא פסגת המעלה של ארץ ישראל כולה. הקדושה של מערת המכפלה היא השורש והיסוד לכל מה שקורה לאחר מכן בהיסטוריה של עם ישראל בארצו .מכאן אנו למדים כי כל ערעור על מיקומה או על קדושתה של חברון הוא ערעור על עצם השייכות של האבות לארץ ישראל ,מה שהופך את השאלה כיצד מסגד עומד שם למורכבת ונוקבת פי כמה.

רבנו חיים בן עטר האור החיים (בראשית כג ,ט) ביאר :את מערת המכפלה אשר לו -אמר מערת המכפלה ,לומר שהיא כפולה בצדיקים ,כפולה במעלותיה ,כפולה בשיש בה זוגות זוגות .וכל מה שבא אברהם להשיג הוא לא רק חלקת קבר ,אלא נקודת חיבור נצחית בין עולם הזה לעולם הבא. האור החיים הקדוש מדגיש את כפילותה של המערה ,לא רק במובן הפיזי אלא במובן הרוחני העמוק .האבות והאמהות הקבורים שם מהווים את הכוח המניע של האומה לדורות .אם אנו מתבוננים במציאות הכואבת של ימינו ,שבה המקום הקדוש הזה נתון תחת שלטון זר ,עלינו להבין כי הדבר אינו מקרי .כפי שהאור החיים מלמדנו על סודות המערה ,כך אנו נדרשים לחפש את הסוד שמאחורי ההנהגה האלוקית המאפשרת את המציאות הזו ,מציאות המכריחה אותנו להסתכל מעבר לנראה לעין. הרמב"ן (בראשית כג ,יט) פירש :ויהי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים .ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון .וקרא אותה קרית ארבע על שם ארבעה זוגות שנקברו בה :אדם וחוה, אברהם ושרה ,יצחק ורבקה ,יעקב ולאה .הרמב"ן מבאר את שם המקום כעדות לקדושה הנצחית שבו .אם המערה היא מקום משכנם של אבות העולם ,הרי שהיא הלב הפועם של הארץ .מכאן עולה השאלה הגדולה ששאלנו :כיצד הלב הזה נותר מוקף בבניינים זרים? התשובה המסתתרת בדברי הראשונים והאחרונים ,כפי שנראה בהמשך ,היא שהשכינה אינה עוזבת את מקומה ,אך ישנן מדרגות שונות בהשגחה שנועדו להגן על הקודש בדרכים נסתרות ,לעיתים דרך העובדה שהמקום נעשה "שמור" על ידי אחרים. בבואנו להעמיק בשאלה כיצד ייתכן שמקום מקודש כל כך כמערת המכפלה נמסר להשגחתם או לכיבושם של זרים ,עלינו ללמוד את דברי חז"ל הנוגעים לקדושת המקום ולכוחות השומרים עליו. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף נח ע"א) ביאר :ר' בנאה הוה קא מסיים מערתא ,כי מטא למערתא דאברהם אבינו ,אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי התם .אמר ליה :מאי קא עביד אברהם? אמר ליה :קא דמיך בחיק שרה ,ושרה קא דמיא בחיק אברהם .אמר ליה :זיל אימא ליה בנאה קאי הכא .אמר ליה :ידוע דקמאי דליכא יצר הרע .אמר ליה :זיל אימא ליה ,דנפיק מפומא דגברא רבה לא מיתלי. חז"ל מלמדים אותנו כי המערה היא מקום של קדושה עליונה שאין לזרים דריסת רגל בו ,וכי אפילו צדיק כרבי בנאה נזקק לרשות מיוחדת כדי להתקרב .הקדושה הזו היא כה עזה ,עד שהיא אינה שייכת למימדים של העולם הזה ,שבו פועל יצר הרע .העובדה שרבי בנאה מצא שם את אליעזר עבד אברהם שומר על המקום ,מרמזת לנו כי מדובר במקום השמור בהשגחה מיוחדת, וכל התקרבות אליו חייבת להיעשות ביראת קודש. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף מ ע"ב) ביאר :אמר רב יהודה ,ברוך שמסר עולמו לשומרים. הגמרא מביאה את הביטוי הזה כהודיה לה' על כך שהוא מנהיג את עולמו ומפקיד עליו שומרים, גם כאשר הדבר נעשה בדרכים שאינן מובנות לנו במבט ראשון .חז"ל מלמדים אותנו כי ההשגחה האלוקית משתמשת בכלים מגוונים ,לעיתים דרך התרחשות היסטורית שנראית ככיבוש זר ,כדי לשמור על האוצרות הקדושים ביותר של עם ישראל מפני פגיעה חיצונית או חילול. רבנו יוסף חיים הבן איש חי בבן יהוידע במסכת עבודה זרה (דף מ ע"ב) ביאר :דברים אלו נאמרו על

הנהגת העולם ,שה' יתברך משגיח על בריותיו וממנה שומרים לכל דבר .וכמו שביארנו במקומות אחרים ,לעיתים השמירה נעשית על ידי גורמים שנראים כפועלים בניגוד לרצוננו ,אך הם בעצם מבצעים את רצון ה' לשמור על מה שקדוש ,שלא ייפול לידיים לא ראויות ,ולא ייטמא על ידי חפירה או חילול .רבנו יוסף חיים הבן איש חי מבאר כי השגחת ה' אינה תמיד גלויה ,וכי השומרים שחז"ל מדברים עליהם הם זרועותיו של הקב"ה המבטיחות את שלמות הקודש .המערה ,שהיא מקום מנוחתם של האבות ,נשמרה לאורך ההיסטוריה על ידי כוחות שונים ,וייתכן כי העובדה שהיא נותרה כפי שהיא ,על אף תהפוכות העתים ,היא הוכחה חותכת לכך שהקב"ה שמר עליה בדרך של "מסר עולמו לשומרים" ,כדי שלא תעמוד חשופה לחטטנות אנושית. בבואנו לפתור את חידת הימצאותם של מסגדים על מקומות כה קדושים כמקום המקדש ומערת המכפלה ,עלינו להישען על דבריו המופלאים של הגאון רבי מרדכי הכהן זיע"א ,תלמידו המובהק של רבנו האר"י ,אשר חשף טפח מהנהגת הנסתר של הקב"ה בעולמו. רבי מרדכי הכהן בשפתי כהן על התורה (פרשת בראשית ,על הפסוק :ויהי האדם לנפש חיה) ביאר :איך עתה בנו הישמעאלים בית תורפה על מקום המקדש? ואפשר לומר שבקיפול ארצות נכנסה רצועה מארם שבחוץ לארץ למקום המקדש ,והישמעאלים חשבו שבנו בירושלים את בית התורפה שלהם והם מכזבים משום שבנו בחוץ לארץ ,וכן אמר הכתוב :הרחיבי מקום אהלך. רבי מרדכי הכהן מחדש כאן יסוד מפעים :המציאות שאנו רואים בעינינו אינה בהכרח כפי שהיא נראית .מכוח ההנהגה העליונה המכונה "קיפול ארצות" ,ייתכן שחלקים המוגדרים כחוץ לארץ "נדדו" וחדרו לתוך גבולות המקום הקדוש .לפי דבריו ,הישמעאלים שחשבו שהם בונים במקום המקודש ביותר ,למעשה טועים ובונים בטריטוריה רוחנית שונה לחלוטין .זהו ביאור המיישב את הלב – הקודש נותר קודש ,ומה שנתפס בעינינו כחילול הוא במידה רבה אשליה של מקום ,שכן המקום עצמו התקדש באופן שאינו מאפשר לטומאה אמיתית להידבק בו. הדברים מקבלים תוקף משנה דרך דבריו של הגאון בעל הדברי יציב (שו"ת דברי יציב ,חו"מ סימן פ"ג). הדברי יציב אימץ את דברי השפתי כהן והשליך אותם גם על מערת המכפלה .הוא ביאר :שאלתו של הש"ך לגבי מקום המקדש יש לשאול גם במערת המכפלה ,איך נתנו מן השמים לטמאים הללו לבנות בית תורפה שלהם במקום קדוש ונורא כזה .ואשר שמה ג"כ מערת אדם הראשון ,שאף לר' בנאה אסרו להיכנס שמה .לכן כתב שבודאי שגם לשם באה איזה רצועה טמאה שעליה עומד בית התורפה דעבודה זרה שלהם ,ומי יודע לכמה מדות משתרעת ,עד יעביר השי"ת רוח הטומאה מן הארץ במהרה בימינו אמן. הדברי יציב מדגיש כי מדובר בהסדר שמימי :הקדושה הגמורה נותרה מוגנת ,ומה שעומד עליו בניין הזרים הוא אותה "רצועה טמאה" שסביב הקודש ,אשר בדרך פלאית נמשכה למקום הזה. זוהי נחמה עצומה ,המלמדת אותנו כי גם במקומות שבהם אנו חשים כאב מול המראות העכורים, השכינה שומרת על גבולותיה ,ואין לטומאה יכולת לחדור אל לב ליבו של המקום הקדוש .ההנהגה הזו נועדה להרחיק את ידי האדם מהמקום שבו קבורים אבות העולם ,ובכך היא ממלאת תפקיד של הגנה אלוקית סמויה. בבואנו להעמיק ביישוב הדעת מול המציאות הבלתי נתפסת של בניית מסגד מעל אתרים

כה מקודשים ,מצאנו כיוון נוסף ומפעים המובא בספר דברי ירמיהו ,המאיר את עינינו בראייה היסטורית ואמונית שונה. הרב חיים ירמיהו פלענסבערג זצ"ל בספרו דברי ירמיהו (על התורה ,פרשת בשלח ,יד ב) ביאר :תראה כי הישמעאלים העמידו על מקום המקדש בית מסגד שלהם הלא יתחמץ על זה לב איש ישראל בראותו כי על מקום הקדוש ההוא עומד בית מסגד שלהם .אבל תנוח דעתו בזה על פי מה שאמרו חז"ל בגמרא במסכת יומא (דף נג ע"ב) ארון במקומו נגנז .והנה בעת הזאת אשר במדינת בריטניא ישנה אגודת חופרים החופרים בכל מיני המקומות אשר עמדו שם היכלי המלכים הקדמונים כמו במצרים ואשור ,ומוצאים שם זיכרונות ימי קדם עתיקי ימים ,הלא בטח היו חופרים על מקום המקדש למצוא את ארון האלוקים אוצר כל כלי חמדה ,על כן מסר הקב"ה את המקום הזה לשומר, כמו שאמרו חז"ל בגמרא במסכת עבודה זרה (דף מ ע"ב) ברוך שמסר עולמו לשומרים ,שאין רשות לכלאיש אירופא לגשת לשם. הרב פלענסבערג זצ"ל מציע כאן זווית ראייה מבריקה :אין כאן רק ביזיון ,אלא תוכנית הגנה אלוקית מתוחכמת .בעולם שבו החיפוש אחר ממצאים ארכיאולוגיים הפך לשיגעון המוני ,ובעת שבה חוקרים אירופאים מחטטים בכל קבר עתיק ,הקדוש ברוך הוא הציב חומה .המבנה הזר שעל גבי מקום המקדש ,ובהשאלה גם מעל מערת המכפלה ,משמש כמעטפת מגן .הוא מונע מאותם "מחטטי שכבי" לגשת אל הקודש פנימה .זהו ביטוי מופלא למידת "ברוך שמסר עולמו לשומרים" ,שבה הקב"ה משתמש בדרכים שנראות לנו כהתרסה ,כדי להגן על מה שקדוש מכל משמר – דמותם וקבריהם של אבות האומה. ההבנה הזו מעמיקה את אמונתנו בכך שכל תנועה בהיסטוריה ,גם זו המכאיבה לנו ביותר ,היא חלק ממהלך אלוהי רחב ומוגן .המקום של האבות אינו מופקר ,אלא הוא מוחזק תחת "שמירה" מיוחדת שנועדה להבטיח שקדושת המקום לא תיפגם על ידי ידים אנושיות סקרניות וחסרות כבוד .כך מתברר לנו כי מה שחשבנו כחולשה הוא בעצם עוצמה של הגנה ,שנועדה להותיר את קדושת המערה חתומה ומוגנת עד יבוא השילוח ,עת תתגלה האמת בכל תפארתה. הדיון ההלכתי וההשקפתי בשאלת מעמדה של מערת המכפלה אינו נותר בתחומי הדרש והמחשבה בלבד ,אלא משליך באופן ישיר על ההתנהלות המעשית שלנו מול המקום הקדוש הזה ,ועל השאלה כיצד על יהודי לנהוג בבואו אל סביבות המערה. נפקא מינה ראשונה נוגעת לעצם המושג של כניסה למקום שבו עומד מבנה זר .על פי דברי הדברי יציב והשפתי כהן ,הסוברים כי ייתכן שחלקים מהמבנה עומדים על "רצועה" שאינה קדושה במובן המוחלט של המקום ,ייתכן שישנה הקלה מסוימת בהגדרת הדין לגבי כניסה למקומות מסוימים סביב המערה ,אך עדיין עלינו לעמוד על המשמר מחשש איסורי תורה .הנפקא מינה היא שאין לנו להתיר לעצמנו פריצות גדר על בסיס סברות אלו ,אלא יש להישמע לפסיקת גדולי הפוסקים שקבעו גבולות ברורים לכניסה למערה עצמה ולסביבתה ,בשל קדושת המקום והחשש מאיסורי כרת במקום שבו שכנה השכינה. נפקא מינה נוספת עולה מתוך התפיסה של "ברוך שמסר עולמו לשומרים" .אם המבנה הזר

משמש כשומר על המקום הקדוש מפני חילול ארכיאולוגי ,הרי שעל פי הנהגת גדולי ישראל לאורך הדורות ,הנפקא מינה היא שעלינו להפנות את משאבינו ואת מאבקנו לחיזוק הקשר הרוחני וההתיישבותי בחברון ,ולאו דווקא לניסיונות של חפירה או פתיחה אלימה של הקברים .ההבנה היא שהקדושה אינה צריכה "שחרור" אנושי שעלול לפגוע בקדושת המקום ,אלא היא זקוקה לחיזוק האחיזה היהודית האמיתית ,שתוביל בבוא העת להסרת רוח הטומאה מאליה ,כפי שנכתב בדברי יציב. נפקא מינה אחרונה נוגעת ליחס הנפשי שלנו למראה המערה .במקום לחוש ייאוש או כעס מר ,הנפקא מינה היא שאנו מחויבים להפנים את מבט התורה :המקום נשמר .הזרים המופקדים עליו הם כלי שרת של ההשגחה העליונה ,ואין הם אדונים במקום ,אלא שומרים בעל כורחם על הפיקדון האלוקי .נפקא מינה זו משנה את תפילתנו :במקום רק לבכות על המצב ,אנו מתפללים שהקב"ה יסיים את תקופת השמירה הזו ,ויחזיר את עטרת המקום ליושנה ,תוך שאנו מבינים כי הקדושה נותרה מוגנת ושלמה לאורך כל השנים. ברמה הרעיונית ,הסוגיה של מערת המכפלה תחת המבנה הזר מעלה לדיון את המושג "קדושה בגלות" .האבות הקדושים ,שהם שורש הנשמות של עם ישראל ,אינם יכולים להיות מושפעים מטומאה או משליטה זרה .הרעיון הוא שגם במקום שבו נראה כי הקדושה נדחקה אל מתחת לפני השטח ,היא ממשיכה לפעום ולהשפיע על המציאות .בדומה לזרע הנטמן באדמה ,המערה אינה אתר מת ,אלא מקום הממתין להתגלות מחדש .הרעיוני שבכאן הוא שההיסטוריה אינה מורכבת רק ממהלכים פוליטיים ,אלא משכבות של קדושה שאינן ניתנות לכיבוש ,והן נותרות כעוגן רוחני יציב לכל אורך תלאות הגלות ,מחכות לרגע שבו תתפוגג ההסתרה. התובנה הרעיונית הנוספת נוגעת למושג "התחפושת ההיסטורית" .לעיתים ,המציאות נראית לנו הפוכה – מי ששולט בקרקע נראה כאדון .אך התורה מלמדת אותנו את היפוך המבט :האדון האמיתי הוא מי שנושא את הקדושה ,גם אם הוא נראה כפוף או נרדף .הישמעאלים ,המוסלמים או כל כוח זר ששלט במערה לאורך הדורות ,שימשו למעשה כמתחזקים של האתר ,מבלי שהם מבינים כלל את עומק מהותם .זהו שיעור בענווה :אנו מבינים שההיסטוריה היא הצגה גדולה שבה הקב"ה מנהל את המערכה ,והוא משתמש בכל הגורמים כדי לשמור על האוצרות שלו .הרעיון הוא שהאמת אינה זקוקה לאישור חיצוני; היא קיימת מצד עצמה ,ונוכחותה של הקדושה היא כוח הפועל בתוך המציאות בדרכים נסתרות. לבסוף ,הסיפור מאיר את המושג "גבולות הקודש" .חברון ,עיר האבות ,היא המקום שבו האדם הראשון והאבות הראשונים נפגשו עם האדמה .הרעיון הוא שהקדושה אינה מוגבלת לבית כנסת או למבנה מפואר ,אלא היא טבועה באדמה עצמה ,בעפר שבו נקברו הצדיקים .כאשר אנו מתבוננים במערה ,אנו רואים את הנצח הניבט מבעד לזמן .היכולת להכיל את המתח שבין הכאב על המצב הנוכחי לבין האמונה השלימה בכך שהמקום שייך לנו ,היא המפתח לחיבור הנפשי של כל יהודי לשורשיו .האמונה שמקום זה נשמר בנס עבורנו מלמדת אותנו שלעולם לא ניתקנו משורשנו ,וכי הכוח של האבות הוא המנוע המלווה אותנו בכל רגע של גלות ,עד לשיבת השכינה השלמה למקומה. מחשבתית ,אנו ניצבים בפני תפיסת עולם שבה הגלות אינה רק היעדר פיזי ,אלא מצב של

"הסתרה" שבו הקדושה מוסתרת תחת מעטה של חול .המחשבה היהודית מלמדת אותנו כי כאשר אנו רואים מבנה זר על גבי אתר קדוש ,עלינו להסתכל מעבר לפני השטח ולראות את ההשגחה הפרטית המכוונת את הכל .המחשבה שמובילה אותנו כאן היא שאין מקרה בעולם .אם הקדוש ברוך הוא הניח את האבות במקום הזה ,והוא אפשר למציאות להתפתח כך שהמקום יישמר תחת מעטפת חיצונית ,הרי שיש לכך תכלית עמוקה .המחשבה המאירה היא שהשמירה על קברי האבות היא בעצם שמירה על העתיד שלנו .כל עוד אבות האומה חתומים ומוגנים ,שורש האומה נותר רענן וחי ,ממתין לשעת כושר שבה יתגלה אורם מחדש לכל העולם כולו. התבוננות מחשבתית נוספת מעלה את השאלה על מקומם של הסמלים ביהדות .מערת המכפלה אינה רק קבר ,היא סמל של אחדות ושל התחברות לדורות הראשונים .המחשבה העמוקה כאן היא שהקושי שאנו חשים כשאנו רואים אחרים שולטים במקום ,הוא קושי שמחייב אותנו לברר מהו הקשר האמיתי שלנו למקום .האם הקשר שלנו מבוסס רק על שליטה פיזית ,או שמא הוא מבוסס על אמונה וחיבור פנימי? המחשבה היהודית מדגישה שהקדושה היא תמיד פנימית יותר מהגשמיות .גם אם הבניין הוא זר ,השורש הוא יהודי ,והנשמה של האבות נוכחת שם בכל רגע. המחשבה הזו מאפשרת לנו להתעלות מעל המציאות הכואבת ולראות את הנצח הקבוע שאינו משתנה לעולם. שורש המחשבה טמון בהבנה שהקב"ה שולט בהיסטוריה ומשתמש בכלים מפתיעים כדי לקדם את תוכניותיו .הרעיון ש"ברוך שמסר עולמו לשומרים" אינו רק תפילה ,אלא תפיסת עולם המאפשרת לנו לשלוות נפש .במקום לראות בזרים אויבים שגנבו את הקודש ,המחשבה המרוממת מאפשרת לנו לראות בהם "שומרי חומות" בעל כורחם ,המונעים מאחרים לחלל את המקום .זוהי עמידה מחשבתית איתנה ,שאינה מתבטלת בפני כוח חיצוני ,אלא מחזקת את האמונה בהנהגה הנסתרת והטובה של הבורא .זוהי המחשבה שמלווה אותנו בכל פעם שאנו חושבים על עיר האבות ,מתוך הבנה שהכל חלק מתוכנית גדולה ומופלאה שסופה להתגלות. השאלה המוסרית העמוקה העולה מסוגיית מערת המכפלה היא שאלת האחריות שלנו למקומות הקדושים ,גם כאשר הגישה אליהם מוגבלת או נתונה בידי אחרים .המוסר היהודי תובע מאיתנו לא להתייאש ולא להשלים עם המצב כאידיאל ,אלא להחזיק בכיסופים ובתקווה מתמדת .המוסר כאן אינו מסתכם ברגש בלבד ,אלא באחריות שלנו כבנים לאותם אבות הקבורים שם .כשאנו רואים בנייה זרה על המקום ,המוסר מחייב אותנו לעמוד על זכותנו ההיסטורית והרוחנית ,מתוך תביעה פנימית מתמדת לתיקון המצב ,תוך הקפדה על דרכי שלום ועל חוסר פגיעה בקדושת המקום בעצמנו. בנוסף ,האחריות המוסרית כלפי האמת ההיסטורית והדתית באה לידי ביטוי בחינוך הדורות הבאים .המוסר דורש מאיתנו להעביר את המסר כי המקום הזה הוא נכס צאן ברזל של האומה, ולא להניח לשכחה לכסות את זהות האבות .המוסר כאן הוא מוסר של זיכרון והמשכיות :אנו שומרים על הגחלת בוערת ,גם בתנאים הקשים ביותר ,מתוך הבנה שהזיכרון שלנו הוא הכוח המניע את השינוי ההיסטורי .החובה המוסרית היא להבטיח שגם אם פיזית אנו מורחקים ,רוחנית אנו נוכחים שם ,בתפילה ובלימוד ,ושומרים על הזיקה החיה למקום.

יתרה מכך ,האחריות המוסרית משתרעת אל השמירה על הקדושה בכל מקום ומקום .העובדה שהקב"ה הפקיד "שומרים" על המערה ,מחייבת אותנו לשאול את עצמנו :האם אנו משמשים שומרים נאמנים על הערכים שהאבות הורישו לנו? המוסר דורש מאיתנו להבין כי כבוד האבות אינו מתחיל ונגמר בביקור במערה ,אלא מתבטא בחיים על פי דרכם .כאשר אנו חיים ביושר, בחסד ובתורה ,אנו הופכים להיות ה"מערה" החיה שלהם בעולם .זהו מוסר של אימוץ המידות – אברהם שרה יצחק רבקה ויעקב ולאה אינם רק נתונים היסטוריים ,אלא מודלים לחיים .המוסר שלנו הוא המפתח להשבת השכינה ,וכל מעשה טוב שלנו הוא לבנה נוספת בבניין המקדש והמערה שיוקמו במהרה. מתוך עיון בסוגיה נצחית זו ,עלינו לאמץ תובנות שיאירו את שגרת חיינו :ראשית ,עלינו לאמץ את מבט האמונה בהשגחה הפרטית .כשם שהקב"ה שומר על מערת המכפלה באמצעים נסתרים, כך הוא שומר על כל אחד מאיתנו בדרכים שאיננו תמיד מבינים .תובנה זו מעניקה רוגע פנימי מול טלטלות החיים. שנית ,עלינו ללמוד להבדיל בין עיקר לטפל .המציאות החיצונית – המבנה הזר ,הרעש שסביב – אינם משנים את האמת הפנימית והקדושה של המקום .כך גם בחיינו ,עלינו ללמוד לזהות את הליבה האמיתית של מעשינו וערכינו ,ולא לתת לקליפות החיצוניות להסיח את דעתנו מהעיקר. שלישית ,האחריות המוסרית לשמר את הקשר לשורשים .כפי שמערת המכפלה היא עוגן הקשר שלנו לאבות ,כך עלינו לשמר את הקשר האישי למשפחתנו ולמסורת הדורות .כל מעשה שלנו ביומיום משפיע על היכולת שלנו להיות שומרים נאמנים של הערכים שקיבלנו בירושה. הגוף והנשמה שלנו הם מקדש מעט ,וכבודם הוא ביטוי לאמונתנו בנצחיות הקשר עם אבות האומה ובהבטחה לעתיד של גאולה שלמה.

עיקר העניין: עיקר העניין בשאלת מערת המכפלה אינו עוסק בגיאוגרפיה בלבד ,אלא בבירור עומק הקשר בין עם ישראל לאבותיו ולקדושת הארץ ,גם במצבי גלות והסתרה. דרך דברי גדולי הדורות ,שפתי כהן והדברי יציב ,למדנו כי הקדושה נותרת מוגנת ושמורה ,גם כאשר על פני השטח נראית מציאות זרה .ההבנה שכל דבר בהיסטוריה ,גם זה שנראה כמנוגד לרצוננו ,מכוון על ידי השגחה עליונה של ברוך שמסר עולמו לשומרים ,מאירה את העובדה כי הקודש אינו זקוק להגנה אנושית גסה ,אלא הוא חתום ומוגן בידי שמים .המסקנה המזוקקת היא שהתביעה מאיתנו אינה רק לחפש שליטה חיצונית ,אלא להעמיק את הזיקה הפנימית והאמונית למקום האבות ,תוך ידיעה שכל פעולה היסטורית היא חלק מתוכנית אלוקית רחבה ,שבה המציאות הגשמית משרתת בסופו של דבר את שמירת הקודש עד להתגלות העתידה לבוא.