האם הכרזת בת פלוני לפלוני היא רק בארץ ישראל או גם בחו"ל? הוכח מפרשת השבוע!

האם הכרזת בת פלוני לפלוני היא רק בארץ ישראל או גם בחו"ל? הוכח מפרשת השבוע! בלב פרשתנו ,עת אברהם אבינו משביע את אליעזר עבדו בנאמנות ללא חת ,נפתחת צוהר לעולם המסתורין של הזיווגים .האם הזיווג הוא גזירה קבועה מראש הנקבעת ברקיע עוד בטרם יבוא האדם לעולם ,או שמא שמא מציאות חיינו בארץ הקודש שונה בתכלית מהחיים בחוץ לארץ? האם קיים קו תפר רוחני ,גבול בלתי נראה המפריד…

האם הכרזת בת פלוני לפלוני היא רק בארץ ישראל או גם בחו"ל? הוכח מפרשת השבוע! בלב פרשתנו ,עת אברהם אבינו משביע את אליעזר עבדו בנאמנות ללא חת ,נפתחת צוהר לעולם המסתורין של הזיווגים .האם הזיווג הוא גזירה קבועה מראש הנקבעת ברקיע עוד בטרם יבוא האדם לעולם ,או שמא שמא מציאות חיינו בארץ הקודש שונה בתכלית מהחיים בחוץ לארץ? האם קיים קו תפר רוחני ,גבול בלתי נראה המפריד בין זיווג התלוי במזל ושמיים ,לבין זיווג המושפע ממעשיו של אדם? השאלה המהדהדת הזו ,המרחפת מעל הגמרות בברכות ובקידושין, שולחת אותנו למסע מרתק בין דברי האבן עזרא לבין תפיסותיהם של גדולי האחרונים ,המבקשים לפענח את סוד השילוב שבין בחירתו של אדם לבין ההשגחה העליונה .אנו עומדים כאן ,אל מול המושג הדרמטי של הכרזת הזיווגים ,ושואלים את השאלה הנוקבת :האם אנו יושבים בארץ ,תחת כנפי השכינה ,וזיווגנו מוכתב מן השמיים ,או שאנו תלויים בעמלנו וביגיע כפינו בדרכנו אל מציאת החצי השני של נשמתנו? התורה מתארת את השבועה החגיגית והמשמעותית של אברהם לעבדו במילים אלו :ואשביעך בה השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו (בראשית כד ,ג) .פסוק זה ,המציב את הקב"ה כאלקי השמים והארץ כעדים וכמכוונים לשבועה ,מהווה את נקודת המוצא להבנת סוד הזיווגים ,שכן אברהם אבינו מבקש להבטיח את עתיד זרעו על פי תוכנית אלוקית ברורה.

אונקלוס (שם) תרגם :ואומנינך ביי אלהא דשמיא ואלהא דארעא דלא תיסב אתתא לברי מבין בנת כנענאה דאנא יתיב ביניהון .התרגום מציב את השבועה כביטוי להכרה בהשגחה העליונה המקיפה את השמים ואת הארץ כאחד. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר :וטעם אלהי השמים ואלהי הארץ ,כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים .ביאור זה טומן בחובו רעיון עמוק ,לפיו השבועה בשם אלקי השמים והארץ קשורה ישירות לעובדה שהזיווגים נגזרים מן השמים ,ודווקא בהקשר של ארץ ישראל מתגלה סוד זה בצורה מיוחדת. רש"י (שם) ביאר :אלקי השמים ואלקי הארץ ,שהיה מוכר בפי כל ,שעל ידי שהיה אברהם מפרסמו בעולם .נראה להסביר ,כי פרסום שם שמים בעולם הוא המאפשר את ההכרה בכך שכל מה שקורה בארץ ,ובכלל זה מציאת זיווגים ,אינו מקרי אלא מכוון על ידי רצון עליון. הרמב"ן (שם) ביאר :כי אברהם השביעו בשם ה' ,שהוא אדון הכל ,כדי שתהיה השבועה חלוטה וברורה .נראה להרחיב כי הבחירה בביטוי אלקי השמים והארץ מדגישה שהזיווג הוא חלק מהנהגת העולם המוחלטת ,וכי גם בתוך הארץ אנו כפופים להחלטות שמים. הספורנו (שם) ביאר :שביקש אברהם להבטיח שזיווג בנו לא יהיה מבוסס על ערכי הכנעני, אלא על הדרכה אלוקית .נראה להוסיף ,כי לפי תפיסתו ,הזיווג בארץ ישראל מושתת על קדושת השמים ,בעוד שמחוץ לארץ הדברים עלולים להתנהל על פי שיקולים אחרים. סוגיית הזיווגים העולה מן הכתובים נדונה בהרחבה בדברי חז"ל ,המבקשים להגדיר את אופן התערבות ההשגחה העליונה בבחירת בת הזוג של האדם ,כאשר ההבחנה בין הנהגת ארץ ישראל לבין הנהגת חוץ לארץ עולה כנדבך מרכזי בדברי רבותינו. הגמרא במסכת ברכות (ברכות ח ,ע"א) מבארת :אמר רב יהודה אמר רב ,ארבעים יום קודם יצירת הולד ,בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני .ביאר הגמרא כי הכרזה זו היא יסוד הדיון בדבר היות הזיווג גזירה מן השמים .נראה להסביר כי הגמרא מציבה כאן את נקודת המפגש שבין המזל לבין ההשגחה ,וכי דברי האבן עזרא שצוטטו לעיל מבקשים להגביל הכרזה זו לארץ ישראל בלבד, שכן ארץ ישראל היא המקום המושגח באופן ישיר על ידי השכינה ,ועל כן הזיווג בה נקבע בדרך של הכרזה שמיימית. התלמוד הירושלמי במסכת סוטה (סוטה פרק ח ,הלכה ב) חידש :אמר רבי שמואל בר נחמני ,הכל לפי המעשים .ביאר הירושלמי כי קיים מימד אנושי שבו האדם מעצב את גורלו ומביא את עצמו אל הזיווג הראוי לו מכוח מעשיו הטובים .הסבר זה מהווה את הצד השני של המטבע מול ההכרזה השמימית המיוחסת לארץ ישראל ,ומלמדנו כי מחוץ לארץ ישראל המציאות מושתתת במידה רבה על הכרעת הבחירה החופשית של האדם. הגמרא במסכת קידושין (קידושין כט ,ע"ב) פירשה :אמר רב יהודה אמר שמואל ,הלכה נושא אשה ואחר כך ילמד תורה ,ורבי יוחנן אמר ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה ,ולא פליגי הא לן הא להו. רש"י (שם ד"ה הא לן והא להו) הא לן ,לבני בבל נושא אשה ואחר כך ילמד תורה .הא להו ,לבני ארץ ישראל ילמד תורה ואחר כך ישא אשה .רש"י מבאר כי החילוק שקבעו רבותינו בקידושין נובע

מהאבחנה העמוקה שבין דרכי הזיווג :בבני ארץ ישראל ,שזיווגם מוכרז משמים כבת פלוני לפלוני, יש עדיפות ללימוד תורה תחילה ,שכן הם סמוכים על השולחן העליון ,ואילו בבני בבל ,שתלויים במעשיהם ובבחירתם ,הנישואין הם אלו שמסייעים להם בבניית תשתית החיים הרוחניים. הראשונים נדרשו להעמיק בהבחנה שבין זיווג המוכרז מן השמים לבין זיווג התלוי במעשי האדם ,תוך שהם משלבים את דברי חז"ל בתפיסת עולמם ההלכתית והמחשבתית. הריטב"א במסכת קידושין (קידושין כט ,ע"ב) ביאר :כי ההבדל בין בני ארץ ישראל לבני בבל אינו רק בהנהגה טכנית ,אלא בשורש נשמתם .נראה להסביר ,כי בארץ ישראל ,שהיא בחינת התגלות השכינה ,ההשגחה הפרטית פועלת באופן גלוי יותר ,ועל כן הזיווגים מוכרזים מן השמים ,מה שמאפשר לאדם להתפנות ללימוד התורה ללא דאגה לזיווגו ,שכן הוא סמוך ובטוח בהשגחה עליונה. רבנו ניסים גאון בחיבורו המפתח (ברכות ח ,ע"א) חידש :כי הכרזת בת פלוני לפלוני בארץ ישראל היא בגדר הבטחה שהאדם יזכה לזיווג הראוי לו ,ודווקא משום כך עליו להקדים תורה ,כדי להכין את כליו לקבלת הזיווג הזה .נראה להרחיב ,כי לפי שיטתו ,הידיעה שהזיווג מובטח מן השמים אינה פוטרת את האדם מעבודה עצמית ,אלא מחייבת אותו לבנות את אישיותו בטרם יבוא בברית הנישואין. המרדכי במסכת קידושין (קידושין כט ,ע"ב) פירש :כי הכלל האמור דהא לן והא להו אינו נחלת העבר בלבד ,אלא הוא עיקרון המנחה את כל ההנהגה בבית ישראל .נראה להסביר ,כי כאשר חז"ל הבחינו בין המקומות ,הם הורו לנו כי יש לבחון את הנהגת האדם בהתאם למקום מגוריו וסביבתו הרוחנית ,שכן אדם הנמצא בארץ ישראל נדרש לדרגת ביטחון גבוהה יותר בהשגחה מאשר אדם השרוי בחוץ לארץ ,שם עליו להשתדל יותר במעשיו כדי לזכות בזיווג הגון. האחרונים העמיקו בבירור ההבדלים בין בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ ,תוך שהם מסיקים מסקנות מעשיות לגבי סדר העדיפויות בחיי האדם והשפעתו של המקום על סגולת הזיווג. הגאון רבנו יוסף חיים בספרו בן איש חי (שנה ראשונה ,פרשת ויצא) ביאר :כי אף שהכרזת בת פלוני לפלוני היא עניין שמימי ,הרי שהאדם צריך להשתדל ולהתפלל שזיווגו יהיה מהוגן ומאיר פנים, ואין לו לסמוך על הנס בלבד .נראה להסביר ,כי גם לשיטת הסוברים שהכרזה זו היא בדווקא בארץ ישראל ,העבודה הפנימית של האדם בתיקון מידותיו היא המזמנת את הזיווג הראוי לו מן השמיים ,שכן המעשים והשמיים שלובים זה בזה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק א ,אבן העזר סימן א) ביאר :כי החילוק שבין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ נשאר כעיקרון יסודי בהלכה ,אך יש להשליך ממנו גם על זמננו .נראה להוסיף ,כי דעתו היא שגם היום ,בחיים בארץ ישראל ,ישנו מעלה מיוחדת ללימוד התורה כשלב מקדים לנישואין ,מתוך הבנה שהקדושה של הארץ משפיעה על השלמות של הזיווג המיוחל. החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות (קידושין כט ,ב) פירש :כי הנהגת בני ארץ ישראל ללמוד תורה קודם נישואין אינה רק כורח הלכתי ,אלא כוח רוחני המעלה את הזיווג לדרגה גבוהה יותר .נראה להרחיב כי לפי דבריו ,כאשר אדם בונה את עולמו הרוחני מתוך תורה ,הוא מכשיר את עצמו לקבל זיווג שהוא בבחינת מציאה אמיתית ,שכן התורה היא המגנט המושך את הברכה לביתם של הזוג.

ועתה ,אנו מבקשים לזקק את התובנות העולות מגדולי האחרונים ,המיישמים את היסוד ההלכתי של הזיווגים על מציאות החיים המודרנית ,תוך שהם מדגישים את ההבדל הסגולי שבין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ והשלכותיו על סדרי העדיפויות של האדם. הגאון רבי חזקיה פלויט בספרו ליקוטי חבר בן חיים (ברכות ח ,א) ביאר :כי הדיון בבת פלוני לפלוני נוגע בשאלה עקרונית של השגחה ,וכי הגאון רבי הלל ליכטנשטיין זצ"ל עמד על כך שבארץ ישראל ,המקום שבו ההשגחה גלויה ,היו שואלים את הנושא אשה אם מצא או מוצא ,כביטוי להכרה כי הזיווג הוא אכן דבר ה' ולא השתדלות גרידא .נראה להסביר ,כי הבחנה זו מלמדת אותנו שמי שחי בארץ הקודש פועל תחת מערכת כללים אחרת ,שבה הציפייה היא לראות את ההשגחה מתממשת בדרך נסית ,ולכן התביעה ללימוד תורה קודם הנישואין גבוהה יותר. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א ,סימן מ) ביאר :כי ההבדל בין בבל לארץ ישראל אינו רק גיאוגרפי ,אלא מהותי בתפיסת הקשר שבין האדם לזיווגו ,וכי ההכרעה ללמוד תורה קודם הנישואין בארץ ישראל היא ביטוי להכרה שמי שזוכה לחיות בארץ הקודש ,נדרש לפתח כלים של ביטחון ושקידה בתורה שיוכלו להחזיק את הקשר הזוגי בדרגה גבוהה .נראה להוסיף ,כי דבריו מבארים שההשגחה הפרטית בבת פלוני לפלוני היא בבחינת הכוונה אלוקית המחייבת את האדם להכין את עצמו בכלים של תורה בטרם יתייחד עם זיווגו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (קידושין ,הלכות נישואין) ביאר :כי גם בדורנו עלינו לשאוף לדבוק במידת האפשר בהדרכות חז"ל ,מתוך הבנה שהחיים בארץ ישראל הם זכות המטילה חובות רוחניות מיוחדות ,וכי השאיפה להתחיל את חיי הנישואין מתוך תורה היא בבחינת יסוד איתן לבניית בית נאמן .נראה להרחיב כי לפי תפיסתו ,העבודה על המידות והלימוד המעמיק בטרם הנישואין הם אלו שמאפשרים את התממשות הזיווג שהוכרז מן השמים ,שכן האדם נעשה ראוי לאותה הכרזה. אחר שפרסנו את היריעה ההלכתית והמחשבתית סביב הכרזת הזיווגים וסדר בניית הבית בין בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ ,אנו ניצבים בפני השאלה המעשית כיצד עלינו לנהוג בימינו אנו .האם גדרי העבר מחייבים אותנו גם כיום ,וכיצד משתקפת ההשגחה העליונה בבחירות האישיות שלנו? נראה ליישב כי הנפקא מינה המרכזית למעשה נוגעת לסדרי העדיפויות בבניית הבית .אף שבימינו השתנו דפוסי החיים והלימוד ,הרי שהעיקרון התורני שקבעו חז"ל בקידושין נותר אבן בוחן :למי שזכה לחיות בארץ ישראל ,העדיפות הראשונה היא בניית עולמו הרוחני מתוך לימוד תורה יציב ,מתוך הכרה כי זיווגו מוכתב מלמעלה ואין לו מה למהר ולבנות את הבית בטרם יכין את הכלים הרוחניים הנדרשים .למעשה ,צעירים החיים בארץ ישראל נדרשים לפתח מידת ביטחון גבוהה בהשגחה ,ולהבין כי השתדלותם המרכזית צריכה להיות בהעמקת הקשר עם התורה ,שכן מתוך קשר זה יצמח הזיווג הראוי להם. עוד נראה להסביר כי נפקא מינה נוספת עולה בגישה לחיפוש השידוכים עצמם .מי שחי בארץ ישראל צריך לאמץ גישה של השתדלות מתוך רגישות להכוונה עליונה ,מבלי ליפול ללחצים חברתיים או לבהילות חומרית ,שכן הוא יודע שזיווגו נקבע ברקיע .לעומת זאת ,מי שנמצא מחוץ

לארץ ישראל פועל במישור של השתדלות יתרה במעשיו ,שם המודל הוא של אדם הבונה את דרכו במו ידיו ובמעשיו הטובים ,ולכן תהליך בחירת בת הזוג מלווה ביותר יוזמה אנושית ובבנייה משותפת של הדרך כבר מן השלבים הראשונים. לבסוף ,נראה לבאר כי תרגום הסוגיה למציאות החיים דורש מאיתנו לפתח השקפה אמונית על מוסד הנישואין .הנישואין אינם רק חוזה משפטי ,אלא חיבור של נשמות שהוכרזו משמים, ודווקא מי שחי בארץ ישראל צריך להרגיש את כובד האחריות הרוחנית הזו .ההנהגה הנכונה היא לראות בכל יום של לימוד תורה כחלק מהכשרת הבית העתידי ,מתוך הבנה שהשגחת השם על הזיווגים בארץ ישראל היא הזמנה להשקיע יותר ברוח ופחות בדאגות החומר ,ובכך ליצור בסיס איתן לדורות הבאים. בעומק הסוגיה טמון יסוד רוחני המבקש להגדיר את הקשר הסגולי שבין הנהגת ארץ ישראל לבין הכרזת השמיים על הזיווגים .נראה לבאר כי המושג בת פלוני לפלוני אינו רק קביעה גורלית, אלא תיאור של מציאות שבה ההשגחה האלוהית נוכחת באופן מוחשי עד כדי כך שהיא מקדימה את המציאות הארצית. המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק יג) ביאר :כי ארץ ישראל היא מקום שבו העולם הגשמי אינו מסתיר על האמת האלוקית ,ולכן השמיים והארץ בארץ ישראל הם כמקשה אחת ,מה שמאפשר את ההכרזה המוקדמת הזו .נראה להרחיב ,כי לפי תפיסתו ,הזיווג המוכרז אינו כובל את הבחירה החופשית ,אלא מהווה גילוי של שורש הנשמה שמוצאת את השלמתה בעולם הזה; בארץ ישראל השורשים הללו גלויים יותר ,ולכן האדם יכול לפעול מתוך ביטחון בשורש הזה. הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר (בראשית כד ,ג) ביאר :כי כוחה של ארץ ישראל הוא ביכולת להפוך את המציאות הטבעית לרוחנית ,ועל כן זיווג בארץ ישראל מוכתב משמים ככלי לשלמות הנשמה .נראה להוסיף ,כי דבריו מבארים שדווקא משום שהזיווג נקבע משמים ,האדם נדרש לעבודה עצמית אינטנסיבית של תורה לפני הנישואין ,כדי שיוכל לעמוד בדרגה הרוחנית הגבוהה הנדרשת ממי שזיווגו הוא מן המוכן ומאת ה’. השפת אמת בפרשת ויצא (שנת תרנ"ד) חידש :כי הכרזת בת פלוני לפלוני היא בבחינת גילוי של אור אינסוף בתוך העולם המוגבל ,והיא נחלתם של בני ארץ ישראל שהם דבקים במקור הקדושה. נראה להסביר ,כי המציאות של ארץ ישראל מחייבת את האדם להשתחרר מהבהילות האנושית ולסמוך על ההנהגה האלוהית ,מה שמאפשר לו לגשת לבניית הבית מתוך שלמות נפשית שאינה תלויה בחיפוש חיצוני אלא בהתחברות לאור המופקד בשמים. בשלב זה אנו מתבוננים על הסוגיה לא רק כהלכה בשדה השדכנות ,אלא כצומת דרכים בנפש האדם המבקש לעצב את זהותו באמונה בתוך מרחבי ארץ הקודש .נראה להסביר ,כי ההבחנה בין מי שזיווגו מוכרז לבין מי שזיווגו מושפע ממעשיו ,טומנת בחובה תביעה עמוקה לאחריות אישית ולביטחון בהשגחה .האדם הוא יצור הניזון מהכרה בערכו ובמקומו בעולם ,וכאשר הוא מבין כי חיים בארץ ישראל הם כניסה למערכת שבה ההשגחה עוטפת אותו ,משתנה כל מבט נפשו כלפי מוסד הנישואין.

הספר שערי אורה (שער שביעי) ביאר :כי השמות וההכרזות שמקורם בשמים נועדו לרומם את רוח האדם ולהוציאו ממצרי הדאגה החומרית אל מרחבי הביטחון .נראה להוסיף ,כי החיבור לאמונה מתבטא ביכולתנו להבין שגם כאשר נדמה לנו שהזיווג תלוי רק ביוזמתנו ,הרי שבאמת ישנה הכוונה עליונה הממתינה לנו בבואנו לעשות את ההשתדלות הראויה .אדם החי בארץ ישראל נקרא לאמץ את הלך הרוח הזה ,להבין שכל פעולה שלו היא חלק ממארג שמיימי ,ושהתורה שהוא לומד היא האור המגלה את הזיווג המיועד לו משמים. נראה להרחיב ,כי ההנהגה הנכונה היא לראות בכל יום ובכל רגע של עמל בתורה בארץ ישראל כבנייה של הנפש לקראת החיבור המיוחל .כאשר אדם פועל מתוך הכרה שהוא נמצא בדרגה של מי שזיווגו מוכרז ,הוא אינו פועל מתוך לחץ או פחד שמא יחמיץ ,אלא מתוך שלווה של מי שיודע כי הקב"ה מנהיג את עולמו .החיבור לנפש אינו נגמר במציאת בת הזוג ,אלא הוא תחילתה של עבודה יומיומית שבה השניים ,מתוך קדושת הארץ ,משתדלים להצדיק את הזיווג שנבחר עבורם משמים ,ולהפוך את ביתם למקום שבו השכינה שרויה. המוסר היהודי ,כפי שהוא משתקף בסוגיית הכרזת הזיווגים ,מלמד אותנו לפתח מבט פנימי המשלב בין ביטחון מוחלט בהשגחה לבין חובת ההשתדלות האישית .כאשר אנו בוחנים את המצפן המנחה אותנו ,אנו נדרשים להבין שהבחירה לחיות בארץ ישראל אינה רק עובדה גיאוגרפית ,אלא עמדה מוסרית של התמסרות להנהגה אלוקית גלויה .נראה ליישב כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך דיון זה הוא ההכרה שהחיים הם מרחב של שותפות ,שבו האדם מעניק את חלקו בלימוד ובתיקון המידות ,והשמיים מעניקים את חלקם בהכרזת הזיווג ובסיוע להצלחת הבית. נראה להרחיב ,כי המוסר כאן דורש מאיתנו לצאת ממעגל הבהילות והדאגה .בעולם המודרני, שבו הלחץ למצוא זיווג מוביל לעיתים לפשרות מוסריות או לשיקולים זרים ,התורה מציבה בפנינו מודל אחר :אדם שבונה את עצמו בטהרה ,בביטחון שהטוב שממתין לו מן השמיים יתגלה בעתו ובזמנו ,ובלבד שישמור על נתיב התורה .מוסר זה אינו פאסיבי ,אלא הוא מוסר של אצילות; הוא תובע מהאדם להאמין בעצמו ובערכו ,מתוך ידיעה שהוא אינו לבדו במערכה ,וכי כל צעד של התעלות ברוח הוא כלי קיבול לברכה שתבוא אל פתחו. לבסוף ,נראה לבאר כי המצפן הפנימי מתחדד כאשר אנו מבינים את ההבדל שבין דרך בני בבל לבין דרך בני ארץ ישראל .המוסר התורני אינו מבטל את הצורך בהשתדלות ,אלא נותן לה את צורתה הראויה בהתאם למקום ולדרגה .ההחלטה המוסרית להעדיף בניית עולם רוחני כשלב מקדים היא ביטוי של אהבה עצמית ושל כבוד לזיווג העתידי .אנו מבקשים להגיע אל הקשר הזוגי לא מתוך חסרון ,אלא מתוך שלמות שהושגה בעמל תורה ,ובכך אנו מבטיחים שהבית שיוקם יהיה מושתת על יסודות של אמת וקדושה המקשרים את האדם אל שורשו הנצחי. מתוך עיון מקיף בסוגיית הכרזת הזיווגים ,אנו יוצאים עם תובנות מעשיות המאירות את דרכנו בחיים .ראשית ,אנו למדים כי השהות בארץ ישראל תובעת מאיתנו דריכות רוחנית וביטחון עמוק בהשגחה; כאשר אנו מבינים שזיווגנו הוא חלק מתוכנית עליונה ,החרדה מפני המחר מתחלפת בשלוות נפש המאפשרת לנו להתמקד בבניית כלי הקיבול לברכה – הלוא היא התורה .שנית, התובנה שאין מקום ואין שעה דומים זה לזה ,מלמדת אותנו לבחון את הנהגתנו בהתאם למקום