מדוע בחר יצחק אבינו לישא לאישה את רבקה, והרי רוב בנים דומים לאחי האם?

מדוע בחר יצחק אבינו לישא לאישה את רבקה, והרי רוב בנים דומים לאחי האם? בלב פרשת חיי שרה ,אנו פוגשים את תחילת בניינה של האומה הישראלית – נישואי יצחק ורבקה .אולם ,אל מול המראה הנשגב של זיווג האבות ,מתעוררת תמיהה אנושית עמוקה המלווה את לומדי התורה דורות רבים .הגמרא במסכת בבא בתרא מלמדתנו יסוד בעל משקל רב" :הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה" ,שכן הטבע מורה כי רוב…

מדוע בחר יצחק אבינו לישא לאישה את רבקה, והרי רוב בנים דומים לאחי האם? בלב פרשת חיי שרה ,אנו פוגשים את תחילת בניינה של האומה הישראלית – נישואי יצחק ורבקה .אולם ,אל מול המראה הנשגב של זיווג האבות ,מתעוררת תמיהה אנושית עמוקה המלווה את לומדי התורה דורות רבים .הגמרא במסכת בבא בתרא מלמדתנו יסוד בעל משקל רב" :הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה" ,שכן הטבע מורה כי רוב בנים דומים לאחי האם .כיצד ייתכן שיצחק אבינו ,עמוד העולם ,בחר לקשור את גורלו ברבקה ,אחותו של לבן הארמי – דמות המסמלת בתודעה היהודית את שיא הערמומיות והרשעות? האם ייתכן שגדול הדור נמנע מבדיקה? ואם אכן ידע ,כיצד בחר להתעלם מן הדין או מן העצה הטובה ,ובכך להסתכן בצאצאים הדומים לאחיו של אשתו? סוגיה זו מטלטלת את יסודות ההבנה שלנו על זיווגים ,על טבע האדם ,ועל הדרך שבה הקדושה מתמודדת עם המציאות הסבוכה של משפחה ומוצא .נצלול אל נבכי דברי הפוסקים והפרשנים כדי להבין את רזי הבחירה הזו ,ואת הדרך שבה התורה מגשרת בין חוכמת הטבע לבין הנהגת ההשגחה העליונה. בבואנו ללמוד על נישואי יצחק ורבקה ,עלינו לדייק בדברי התורה ובפרשנותם של רבותינו המבקשים להבין את מהות הזיווג הנשגב הזה.

בתורה נאמר על הבחירה ברבקה" :ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה" (בראשית כה ,כ). רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כה ,כ) ביאר :הקשה אור החיים מדוע צריך הפסוק לומר אחות לבן ללא צורך? אלא הטעם הוא שבא ללמד זכות על רבקה בראותנו שילדה בן רשע מובהק ,ותאמר איך מבטן ברוך יצא ארור ,לזה אמר כי זה הוא סיבה לדבר היותה אחות לבן הארמי פירוש הרמאי בתוספת רשע על אביו ,וכבר קדמו חז"ל בגמרא במסכת בבא בתרא ואמרו שרוב הבנים דומים לאחי האם ,ולזה יצא עשו ,וזולת זה צאצאיה צדיקים היו יוצאים ממנה, כי צדקת גמורה הייתה ,ושלא תאמר ואם כן ולמה לא נתן לב יצחק לבדוק באחיה ,לזה גמר אומר לו לאשה שידע שזה הזיווג שלו ,וזולת זה לא היה נושא אחות רשע. האור החיים הקדוש מלמדנו כי אין מקריות בבחירתו של יצחק .יצחק אבינו ידע בדיוק מי היא רבקה ומהו הרקע המשפחתי שלה ,אך הוא ידע גם ברוח קודשו כי זהו הזיווג המיועד לו משמים. הקושי ביציאת עשו לא נבע מחסרון בצדקותה של רבקה ,אלא מהשפעה גנטית-רוחנית של לבן, אך יצחק הכריע שקדושתה העצמית של רבקה גוברת על כל השפעה חיצונית ,וכי הוא מחויב לזיווג שנקבע משמים. החזקוני (פרשת תולדות כח ,ה) ביאר :שלא תתמה איך יצא רשע כעשו משני צדיקים כמו יצחק ורבקה ,לכך נאמר אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו להגיד לך כדאמרינן בעלמא רוב הבנים דומים לאחי האם ,עשו דומה אל לבן אחי אמו. החזקוני מבאר כי התורה הקפידה להזכיר את הקשר ללבן כדי להעמיד אותנו על המציאות המורכבת של עשו .אין כאן תמיהה על יצחק ,אלא הבנה של המציאות כפי שהיא התפתחה. השורש של עשו נמצא בלבן ,והתורה מורה לנו כי אכן ,ההשפעה של אחי האם היא גורם משמעותי במציאות האנושית ,גם כשמדובר בצדיקים גדולים כאבות האומה. הכתב סופר (פרשת חיי שרה) ביאר :על הפסוק ויען לבן ,שלכן לא חשש להא דרוב בנים דומים לאחי האם ,כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ,ולכן אין ללבן שום יחוס עם רבקה. הכתב סופר מעניק לנו זווית נוספת :יצחק לא חשש מלבן ,משום שהיה תהליך של גרות או היטהרות שהפך את רבקה לישות חדשה ,נפרדת מהשפעת אחיה .לפי גישה זו ,הקשר המהותי לאחי האם נמחק או התבטל ,ולכן לא הייתה ליצחק כל מניעה הלכתית או מוסרית לשאתה. כדי לרדת לסוף דעתם של רבותינו בהבנת טבעו של זיווג יצחק ורבקה ,עלינו להעמיק בדברי הגמרא ובאופן שבו פירשו אותה ענקי הפוסקים. בגמרא (מסכת בבא בתרא ,דף ק"י ע"א) ביאר :אמר רב יהודה ,הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר (דברי הימים א' ב' ,טו) אחותם של צרויה ,ודרשינן :רוב בנים דומים לאחי האם. הגמרא מציבה כאן כלל יסודי בהקמת בית בישראל .הלימוד אינו רק מהלך רפואי או גנטי ,אלא תובנה עמוקה על השפעת הסביבה הקרובה ביותר על צאצאיו של האדם .הידיעה שרוב הילדים מושפעים מאחי האם מציבה בפני האדם אחריות גדולה בבואו לבחור את בת זוגו ,שכן איכותו של הדור הבא תלויה במידה רבה במידותיו ובאופיו של האח המעצב את דמות אמו.

מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל ביאר :דכיון דאינו חיוב לא דאורייתא ולא דרבנן ,לכן לא קיים את זה קודם מתן תורה ,דרק חיוב דרבנן או דאורייתא קיים. הגר"ח קנייבסקי מיישב את הקושיה על יצחק אבינו בדרך נפלאה .יצחק ,כצדיק יסוד עולם ,היה דבק בכל מצווה וחוק שהיו בנמצא ,אך את הכללים שאינם בגדר חיוב מחייב ,לא העמיד כעיכוב בזיווגו .לפי דבריו ,העיסוק בבדיקת אחי האם הוא עצה טובה ,וקודם מתן תורה לא נדרש יצחק להעמיד עצמו במבחן של עצה ,אלא אך ורק בצו ה’. בשו"ת מהר"ם בריסק (סימן ק"ל) ביאר :כל מה שנאמר בגמרא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה זה אינו דין לא דאורייתא ולא דרבנן רק עצה טובה ,והביא ראיה לדבריו שהרי ברמב"ם ובטור וכן בשולחן ערוך דבר זה אינו מובא להלכה. המהר"ם בריסק מוכיח כי מדובר בהנהגה ראויה ולא בדין מחייב ,שכן חסרונה בשולחן ערוך מלמד שאין היא קריטריון הלכתי לקיום הנישואין או לבטלותם .השתיקה ההלכתית היא הוכחה לכך שמדובר בהדרכה חכמה לחיים ,שכל אדם ראוי שישקול ,אך אין היא מחייבת את יצחק אבינו בבחירתו המקודשת ,ובמיוחד כאשר הזיווג נעשה בהכוונה שמימית מפורשת. דבריהם של הפוסקים מעמידים אותנו על ההבחנה בין הדרכה לבין מחויבות ,ומלמדים אותנו כי בדרגתו של יצחק ,כל בחירה הייתה מוכוונת ממרום ,וגם אם הטבע מצביע על השפעת אחי האם ,הזיווג השמימי גובר על הכללים הטבעיים. בבואנו להתבונן לעומק בבחירתו של יצחק אבינו ,עלינו להבין כי המהלך הזה אינו בחירה אנושית רגילה בין אפשרויות ,אלא מימוש של תוכנית אלוקית .כאשר אנו שואלים מדוע יצחק לא עצר לבחון את אחיה של רבקה כעצה טובה ,אנו צריכים לזכור את הנסיבות המיוחדות שבהן רבקה הגיעה אליו ,לאחר שנתגלתה כאשת חיל מובהקת ליד העין. האור החיים הקדוש (בראשית כה ,כ) ביאר :ושלא תאמר ואם כן ולמה לא נתן לב יצחק לבדוק באחיה ,לזה גמר אומר לו לאשה שידע שזה הזיווג שלו ,וזולת זה לא היה נושא אחות רשע. יצחק אבינו לא היה זקוק לעצות של טבע ,כיוון שהיה לו בירור וודאי מן השמים שזהו הזיווג הנכון .הסוד הטמון כאן הוא שהצדקות הגמורה של רבקה עמדה בפני עצמה ,וביטלה את כל החששות שעשויים היו לעלות מקרבתה ללבן .יצחק ידע שגם אם "רוב בנים דומים לאחי האם", הרי שבמקרה של רבקה ,כוחות הנפש שלה היו כל כך חזקים וטהורים ,עד שהם יכלו להתגבר על השפעת משפחתה. העמקה נוספת בשיטה זו מובאת בדברי הכתב סופר (פרשת חיי שרה) ,שביאר כי מרגע שהייתה רבקה צדיקה הראויה ליצחק ,היא נחשבה כמי שיצאה מגדר משפחתה הראשונה .הרעיון הוא שגם בתוך מציאות מורכבת של משפחה ,האדם יכול להזדכך ולהפוך לבריה חדשה .יצחק זיהה את הניצוץ הזה ,ועל כן לא היה צריך לחשוש מהשפעות חיצוניות ,שכן רבקה לא הייתה עוד "אחותו של לבן" במובן המשפיע של המילה ,אלא אשתו של יצחק ,דמות של קדושה עצמאית. ניתן לומר כי הסוד של זיווג זה הוא בבחירה שמעל הטבע .בעוד שהגמרא נותנת עצה טובה לדורות,

שבהם אנו נדרשים לנהוג בחוכמה ובזהירות לפי דרכי הטבע ,הרי שהאבות הקדושים חיו במדרגה שבה הנהגת ה' הייתה גלויה יותר .יצחק ,שידע כי הקדוש ברוך הוא הוא המזווג זיווגים ,נתן אמון מלא בכך שהבחירה הזו תביא לעולם את שרשי האומה .הלקח עבורנו הוא שההלכה והעצות הטובות הן מגדלור לחיינו ,אך כשאדם מבקש לדעת מהו רצון ה' האמיתי עבורו ,הוא זקוק לאמונה תמימה ולקשר עמוק עם הבורא ,שידריך אותו בדרך הישרה ,גם כאשר הנתונים החיצוניים נראים מורכבים. בבואנו להקיש מהנהגת האבות אל חיינו שלנו ,עלינו להבין כיצד יש להתייחס לכלל חז"ל של "רוב בנים דומים לאחי האם" .אם יצחק אבינו פעל במישור השמימי ,אנו ,המהלכים בדרכי הטבע, נדרשים לחוכמת חיים המאזנת בין אמונה לבין שיקול דעת. החפץ חיים ,הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,היה מרבה לעסוק בחשיבות הבחירה של בת זוג ומשפחתה .אף שלא מצאנוהו כותב זאת כאיסור הלכתי ,הוא ביאר כי אדם צריך להסתכל לא רק על האדם שעומד מולו ,אלא גם על המטען המשפחתי שהוא נושא עמו .השפעת הסביבה המשפחתית ,ובעיקר האח של האם ,אינה רק עניין ביולוגי אלא השפעה חינוכית ומידתית המלווה את הילד משנותיו הראשונות. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף שליט"א ,בשיעוריו ובפסקיו ,נוהג להביא דברים אלו כעצה טובה של חז"ל .הוא מדגיש כי בדיקה זו אינה נועדה לפסול אנשים חלילה ,אלא לסייע לזוג צעיר לבנות בית שיש בו התאמה של מידות והשקפות .הוא מבאר כי כאשר אדם בוחר בבת זוג ,הוא בוחר גם בדרך החינוך של משפחתה .לכן ,מי שמחפש יציבות ושלווה בביתו ,ראוי לו שייתן דעתו גם על הסביבה הקרובה שמהווה חלק בלתי נפרד מעולמה של רעייתו לעתיד. מו"ר הגר"א וייס מבאר לעיתים כי העצה הזו של חז"ל היא כלי להבנת "מזגו" של האדם .הילד סופג את הניואנסים הקטנים של ההתנהגות מהסובבים אותו .אם אחי האם הם אנשים של חסד, ישרות ויראת שמים ,הרי שהילד יגדל על ברכי מידות אלו .אך אם הסביבה שונה ,הרי שהילד נדרש למאמץ גדול יותר כדי לפתח אופי עצמאי. מכאן אנו למדים שעיקר העניין אינו "חיטוט" באחרים ,אלא התבוננות בהשפעות הסביבתיות שעמן אנו בונים את ביתנו .יצחק אבינו ,בהיותו במדרגה שלמעלה מהטבע ,ידע כי כוחה של רבקה יכריע כל השפעה ,אך עבורנו ,ההבנה שחז"ל כיוונו לעצה טובה מעשית ,היא הדרך הנכונה לפלס בה את נתיב חיינו בחוכמה ובזהירות. השאלה כיצד עלינו לנהוג בהדרכת חז"ל בדבר בדיקת אח האם ,אינה נותרת רק כסוגיה עיונית במחשבה ,אלא משליכה על חיי המעשה של המבקשים להקים בית בישראל בדרך סלולה וראויה. נפקא מינה ראשונה נוגעת לבירור בשידוכין .אם נתייחס להדרכת הגמרא כעצה טובה ומשמעותית ,הרי שהנפקא מינה היא שעלינו להשקיע מאמץ בבירור על מידותיו והשקפתו של הבית שממנו באים בני הזוג .אין הכוונה לחפש פגמים ,אלא להבין את האקלים הערכי שבו גדלה האישה ,שכן השפעת האחים על האחות היא כוח משמעותי שמעצב את דמותה וממילא גם את דמות ילדיה .המסקנה המעשית היא שבירור רציני ומכובד הוא חלק מחובת ההשתדלות של האדם בהקמת ביתו.

נפקא מינה נוספת עולה בחינוך הילדים .אם אנו מבינים שקיימת נטייה טבעית של בנים להיות דומים לאחי האם ,הרי שהנפקא מינה היא שעל ההורים להשקיע מאמץ חינוכי מוגבר כדי לנטרל השפעות שליליות אם קיימות ,ולחזק השפעות חיוביות .ההבנה שזו נטייה שקיימת בטבע מאפשרת להורים להיות דרוכים יותר ,ובידיעה הזו יש משום סייעתא דשמיא למנוע השפעות זרות ולהטמיע בילדים את דרך התורה והיראה שבה הם חפצים. נפקא מינה אחרונה היא בביטחון העצמי של הורים בדרכם .לעיתים הורים חשים חרדה כאשר הם רואים מידות שאינן חפצות לבם בילדיהם ,והם מיד תולים זאת במוצא או במשפחה .הנפקא מינה היא שעלינו לזכור את דברי יצחק ורבקה :גם אם יש נטיות טבעיות ,כוח הבחירה והקדושה של ההורים והסביבה החינוכית גוברים על הטבע .הידיעה שהכלל של חז"ל הוא טבעי ואינו גזירת גורל ,מעניקה להורים את הכוח להמשיך לחנך ולהשפיע ,מתוך הבנה שהחינוך והתפילה הם הכלים החזקים ביותר שברשותנו. ברמה הרעיונית ,הסוגיה של רוב בנים דומים לאחי האם חושפת בפנינו את המורכבות של הבית היהודי כמפגש בין טבע לבין נשמה .האבות והאמהות לא חיו בבועה ,אלא בתוך מציאות אנושית רחבה ,והעובדה שרבקה הייתה אחותו של לבן מעידה על כך שהקדושה צומחת דווקא מתוך האתגרים הגדולים ביותר .הרעיון הוא שהיכולת להתעלות מעל הטבע אינה נובעת מהתעלמות ממנו ,אלא מהכרה בו והכרעה בידי שמים .כפי שיצחק הכיר במציאות של רבקה ובחר בה ,כך גם בדרכו של כל יהודי :אנו באים משרשים שונים ,לעיתים מסובכים ,אך הבחירה בדרך התורה היא הקובעת את הזהות החדשה שלנו .הקדושה היא כוח הפועל בתוך הטבע ,מזכך אותו ומעניק לו משמעות שמימית. התבוננות רעיונית נוספת נוגעת למושג "אחוות גורל" .היחסים בין אחים אינם רק קשר דם ,אלא שותפות רוחנית .כאשר התורה מזכירה את לבן ,היא אינה רק מציינת עובדה ביולוגית ,אלא מציבה מראה למידת ההשפעה של הסביבה הקרובה .הרעיון הרעיוני הוא שהאחריות ההדדית של עם ישראל מחייבת אותנו להכיר בכך שמעשינו משפיעים לא רק על ילדינו הישירים ,אלא על כל הדורות הבאים .אנו מהווים את ה"אחי האם" של הדור הבא ,והמידות שאנו מפגינים היום הן אלו שיוטבעו בלבם של הילדים שיראו בנו דוגמה .זוהי קריאה לאחריות עמוקה :עלינו להקפיד על הליכותינו ,לא רק עבורנו ,אלא כחלק ממערכת העברת התורה והמידות לדורות הבאים. לבסוף ,הסיפור מלמד אותנו על כוחו של התיקון .אם אכן קיימת נטייה מושרשת ,הרי שהיא שם כדי שנוכל להתמודד איתה ולעלות למדרגה גבוהה יותר .המאבק של עשו ויעקב ,שמקורו בטבעו של לבן ,הוא המאבק הנצחי של עולם המעשה .אך הרעיון העמוק הוא שהטבע הזה הוא חומר גלם. יצחק ורבקה ידעו שהזיווג שלהם נועד להוציא אל הפועל את עם ישראל ,וגם עשו ,לו היה בוחר בדרך הנכונה ,היה יכול להיות חלק מזה .הרעיון הוא שאין בטבע "רע מוחלט" שלא ניתן לתיקון, והבחירה היא תמיד בידי האדם .הקדושה שאנו מביאים לעולם דרך הנישואין היא הדרך שבה אנו מכריעים את נטיות הטבע ומנצחים את הקשיים ,עד ליום שבו כולנו נתאחד תחת הנהגת הקב"ה. מחשבתית ,אנו ניצבים בפני תפיסה המקדשת את הבחירה האנושית מול כוחות הטבע המולדים. הטבע הגנטי והמשפחתי ,כפי שביטאו חז"ל בדין של רוב בנים הדומים לאחי האם ,אינו עומד כקיר

אטום שאין לעברו ,אלא כמעין נטייה או כיוון רוח .המחשבה המאירה אותנו כאן היא שהתורה אינה באה להכחיש את הטבע ,אלא להדריך את האדם כיצד לפעול בתוכו .יצחק אבינו לימד אותנו כי הבחירה בזיווג נעשית ממקום של התקשרות נשמתית גבוהה ,ובמקום שבו הקדושה מופיעה בעוצמה ,הטבע המולד מקבל תפנית והופך לכלי שרת לאור האלוקי .זוהי מחשבה מנחמת לכל הורה ואדם – הכוחות שאנו יורשים אינם חותמים את גורלנו ,אלא מהווים נקודת זינוק לעבודת השם אישית ומיוחדת. התבוננות מחשבתית נוספת מעלה על נס את כוחה של הצדקת ,רבקה אמנו .אם אנו שואלים כיצד צדקת גמורה כמותה קשורה ללבן הארמי ,הרי שהמחשבה היהודית מלמדת כי דווקא בתוך הקושי ובתוך סביבה שאינה מאירה פנים ,היכולת לשמור על זהות טהורה היא המעידה על גדלות הנשמה .רבקה לא הושפעה מאחיה ,אלא עמדה כצוק איתן מול כל מה שהבית שממנו באה ייצג. מחשבה זו מחזקת בנו את ההבנה שאין אדם נשפט על פי סביבתו בלבד ,אלא על פי כוח עמידתו האישי .אנו לומדים כאן להעריך את האיכות הפנימית ,את אותו ניצוץ טהור שאינו כבה ,ואשר בכוחו להאיר גם את המקומות החשוכים ביותר. לבסוף ,שורש המחשבה טמון בהכרה כי זיווג הוא מהלך של בניית דורות .כאשר יצחק נושא את רבקה ,הוא בונה את יסודות האומה .המחשבה המרוממת כאן היא שהשפעת הדורות אינה עוברת רק דרך הטבע ,אלא דרך החיבור הרוחני של ההורים .כאשר אב ואם מתחברים בברית אמת ובמטרה משותפת של עבודת השם ,הם יוצרים מציאות רוחנית חדשה שגוברת על כל השפעה גנטית .זהו יסוד מחשבתי איתן המעניק לנו אופטימיות – כל בית יהודי שקם על אדני התורה ,מייצר כוח של קדושה שמתגבר על כל הטבעים ,ומבטיח כי דורות העתיד יהיו דבקים בשם יתברך ,כפי שביקשו אבותינו. השאלה המוסרית העמוקה שמעוררת סוגייתנו נוגעת לאחריות שלנו בבחירות המכוננות של חיינו .אם חז"ל הציבו את הכלל של בדיקת אחי האם כעצה מוסרית לדורות ,הרי שהמוסר היהודי תובע מאיתנו לא להתנהל בחיינו בדרך של "מה שיהיה יהיה" ,אלא לקחת אחריות מלאה על בניין הבית שלנו .המוסר כאן אינו עוסק בחיפוש מומים באחרים ,אלא בבירור עומק של ערכים ומידות .האחריות המוסרית שלנו היא להבין כי הבית שאנו מקימים אינו מבודד מהעולם ,אלא חלק ממסורת ארוכת שנים של דורות קודמים ,וההשפעות הללו הן נתון שעלינו להתחשב בו בבואנו לתכנן את עתידנו הרוחני והחינוכי. בנוסף ,האחריות המוסרית כלפי הדורות הבאים באה לידי ביטוי בדרך שבה אנו עצמנו מתנהגים היום .כשאנו בוחנים את לבן הארמי כגורם משפיע ,המוסר מחייב אותנו לשאול את עצמנו :איזו דמות אנו משדרים לאחיינינו ולדור הצעיר שמתבונן בנו? האם המידות שלנו הן כאלו שאנו היינו רוצים שצאצאינו יירשו? המוסר דורש מאיתנו להבין כי אנו מהווים את ה"מודל" החי עבור הדור הבא ,והאחריות שלנו היא להיות אנשים של אמת ,חסד ויראת שמים ,כדי שצאצאינו יזכו לינוק מאיתנו את הטוב ביותר שניתן להעניק. יתרה מכך ,המוסר משתרע אל היחס המכבד לכל אדם ולכל שורש .העובדה שרבקה ,שהגיעה מבית של לבן ,הפכה לאם האומה ,מלמדת אותנו שמוסר אינו מסתכם בשיוך משפחתי .האחריות המוסרית