נשמת הפרשה - פרשת ראה

נשמת הפרשה - פרשת ראה ראה אנוכי נותן לפניכם היום -המבט שבורא את המציאות יש רגעים שבהם האדם מרגיש שהעולם סוגר עליו ,שהבחירות שהוא מקבל בחדרי ליבו נראות כחסרות משמעות אל מול כוחו האדיר של הגורל ,או אל מול שטף החיים שגורר אותו למקומות שלא תמיד בחר בהם .בתוך תחושת הקטנות הזו ,בתוך המבוכה של המציאות היומיומית ,פותחת פרשת ראה פתח של אור נדיר ,שער של חירות אמיתית…

נשמת הפרשה - פרשת ראה ראה אנוכי נותן לפניכם היום -המבט שבורא את המציאות יש רגעים שבהם האדם מרגיש שהעולם סוגר עליו ,שהבחירות שהוא מקבל בחדרי ליבו נראות כחסרות משמעות אל מול כוחו האדיר של הגורל ,או אל מול שטף החיים שגורר אותו למקומות שלא תמיד בחר בהם .בתוך תחושת הקטנות הזו ,בתוך המבוכה של המציאות היומיומית ,פותחת פרשת ראה פתח של אור נדיר ,שער של חירות אמיתית .התורה קוראת לנו במילה אחת עוצמתית ,ראה ,והקריאה הזו אינה מופנית אל העיניים הפיזיות בלבד .היא קריאה לנשמה להתעורר ,לצאת מהעיוורון של השגרה ,ולהבין שיש לו לאדם כוח בסיסי, ראשוני ,שלא ניתן לקחת ממנו -כוח הבחירה .הבט אל מול עיניך ,אומר הבורא ,ראה כי המציאות אינה גזירת גורל אלא מרחב פתוח ,שבו אתה הוא הבונה ,אתה הוא הבוחר ,ואתה הוא זה שמעצב את דרכך מתוך התודעה הפנימית שלך. הבעל שם טוב הקדוש ביאר כי המילה ראה רומזת על הראייה הפנימית ,שכן האדם צריך לראות את האלוהות השורה בכל דבר ודבר בבריאה ,ומתוך כך הוא מגיע לידי בחירה נכונה. הוא הורה כי הראייה הזו היא המנוע שמניע את כל הוויית האדם ,שכן כשהעין הפנימית מוארת באור התורה ,אין האדם רואה עוד את המציאות כנתון קפוא ,אלא כחומר גלם שניתן לעצבו מחדש בכל רגע. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו קדושת לוי (פרשת ראה) חידש כי ראייה זו היא בחינת גילוי שכינה ,שכן כשם שהקב"ה רואה את הנולד ,כך האדם שזוכה לראות את האמת בדרך התורה, זוכה להבין את השורשים של כל המאורעות הפוקדים אותו ,ועל ידי כך הוא מתעלה מעל הזמן ומעל המקרה. כשאדם זוכה להביט אל העולם מתוך המבט הזה ,כל המציאות סביבו משתנה .הוא לא עוד צופה מהצד בדרמה של חייו ,אלא שותף פעיל ליצירה הגדולה שמתרחשת בכל רגע. הבחירה בטוב אינה משימה חיצונית שנוחתת עליו מלמעלה ,אלא תנועה טבעית של הנשמה שזיהתה את מקורה .כשאנו בוחרים לראות את הטוב ,כשאנו בוחרים להציב את הקדושה בראש סולם העדיפויות שלנו ,אנו בעצם מגלים את האנוכי שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. האנוכי הזה הוא אינו עניין של אגו או של גאווה ,אלא ההכרה בכך שהבורא נתן לנו את היכולת להחליט ,להכריע ,ולתת כיוון לחיים שלנו .כפי שביאר הכלי יקר בפירושו על התורה (דברים יא ,כו) ,האנוכי הוא לשון חשיבות ,המלמד כי הקדוש ברוך הוא מפקיד בידינו כוח כה עצום שבו אנו יכולים לבחור את הדרך הטובה ביותר לתיקון עולמנו.

הראייה הזו ,ה-ראה של פרשתנו ,היא היא התיקון לנפש .כשהאדם מרגיש אבוד ,כשהוא חושב שאין לו לאן לפנות ,הפרשה מזכירה לו שהדרך נתונה לפניו ,שהחיים נמצאים מולו כלוח חלק שממתין לנגיעת ידו .אין כאן מועקה של ציוויים יבשים ,אלא הזמנה חמה להפוך את הקיום למסע של בחירה מודעת .כשאנו בוחרים בחיים ,כשאנו בוחרים לראות את השפע ואת הברכה שנמצאים בתוך כל מצב ,אנו מתחילים לחיות חיים של משמעות .החיים אינם קורים לנו ,אלא הם מתהווים מתוך הראייה שלנו ,מתוך הנחישות שלנו לראות את האלוהות שזרועה בכל פינה בבריאה .הלב מתרחב למחשבה שהבורא סומך עלינו ,שהוא מפקיד בידינו את המפתח למציאות שלנו ,ושהוא מצפה מאיתנו שנתבונן ,שנבחר ,ושנחיה את החיים הללו במלוא עוצמתם ,מתוך הבנה שכל בחירה קטנה שלנו היא אבן בניין בבניין המקדש הפנימי שבו שורה השכינה. סופה של הראייה הזו הוא השקט הפנימי ,אותה מנוחה שנובעת מתוך ידיעה ברורה שאינני מופקר בזרם החיים ,אלא אני נווט בתוך עולם מלא פלאים .כפי שלימדנו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה ,האדם השומר על מבטו ועל כיוון מחשבתו בדרך התורה ,זוכה לראות את היד המכוונת בכל פרט .כשהאדם מסתכל אל האופק ומבין שבידו להביא את השמיים אל הארץ ,הכל הופך למואר .החרדה מפני העתיד מתפוגגת אל מול הידיעה שהיום ,כאן ועכשיו ,הבחירה היא בידיים שלי ,והיא כולה טוב ,היא כולה חיים ,והיא כולה הזמנה אינסופית לקרבת אלוהים.