כיצד ייתכן לומר “קרוב אליך הדבר מאוד”, האם כל יהודי, אפילו הפשוט ביותר, באמת מסוגל להגיע לשלמות התורה?

כיצד ייתכן לומר “קרוב אליך הדבר מאוד”, האם כל יהודי, אפילו הפשוט ביותר, באמת מסוגל להגיע לשלמות התורה? תארו לעצמכם יהודי פשוט ,דמות שנשכחה אולי בין דפי ההיסטוריה ,יושב על ספסל עץ חרוש קמטים בבית כנסת קטן בעיירה נידחת ,כזו שרוחות הערב מנשבות בה ומטלטלות את תריסי העץ .מולו ,בתוך ארון הקודש הניצב כעדות אילמת לדורות של כמיהה ,מונח ספר התורה .האותיות הדיו…

כיצד ייתכן לומר “קרוב אליך הדבר מאוד”, האם כל יהודי, אפילו הפשוט ביותר, באמת מסוגל להגיע לשלמות התורה? תארו לעצמכם יהודי פשוט ,דמות שנשכחה אולי בין דפי ההיסטוריה ,יושב על ספסל עץ חרוש קמטים בבית כנסת קטן בעיירה נידחת ,כזו שרוחות הערב מנשבות בה ומטלטלות את תריסי העץ .מולו ,בתוך ארון הקודש הניצב כעדות אילמת לדורות של כמיהה ,מונח ספר התורה .האותיות הדיו השחורות שעל הקלף נראות כרוקדות באור העמום ,זוהרות ממרחק, מזמינות ומאיימות כאחד .הלב שלו ,לב שפעם באהבה תמימה ,מתמלא יראה מהולה בערגה. האם באמת אני ,אדם פשוט כל כך ,הנושא על כתפיו את משא היום יום ,את הדאגות הקטנות ואת עמל הפרנסה ,מסוגל לחיות על פי התורה כולה? האם אין גובהו של ההר הזה ,גובה התורה ,שמור רק ליחידי סגולה ,לאותם ענקי רוח שהשמים נשקו למצחם? האוויר בחדר כבד ,כמעט סמיך ,מלא בריח עתיק של דפי ספרים ושל געגוע ,והשקט ששורר שם דוקר את הנפש ,שואל את השאלה הגדולה מכולם :האם הקדושה הזו ,האם התורה הזו ,שייכת גם לי ,או שמא היא רחוקה ממני כרחוק רקיע מן הארץ? התורה בפרשתנו חושפת את סוד הקרבה הנצחית וכותבת" :כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא .לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה .ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה .כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל ,יא-יד). רש"י (דברים ל ,יא) ביאר :לא נפלאת היא ממך – אין היא מרוחקת וקשה ,אלא היא מזומנת וקרובה ללמוד .הוא מבהיר כי המצווה אינה מעבר להישג ידו של האדם ,והיא טבועה בתוך המציאות הישראלית. רבי אברהם אבן עזרא (דברים ל ,יא) ביאר :לא נפלאת היא ממך – לא תצטרך ללכת אל חוץ לארץ כדי לשמוע חכמים ,אלא היא קרובה בתוככם ,לכל מי שירצה לעסוק בה. הרמב"ן (דברים ל ,יא) ביאר :כי המצוה הזאת היא מצוות התשובה .השכינה קרובה לכל עובדיה ,והתשובה נעשית בפה בוידוי ,בלב בחרטה ,ובמעשה בעזיבת החטא ,וכל זה מצוי וזמין לכל יהודי בכל עת. הספורנו (דברים ל ,יד) ביאר :כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך – השי"ת נתן בלב כל אחד מישראל כוח מיוחד להבין את יסודות התורה ,וממילא אין היא זרה לאדם ,אלא קרובה לפנימיות נפשו. בתרגום אונקלוס (דברים ל ,יד) ביאר :ארי קריב לוותך פתגמא לחדא בפומיך ובלבבך למעבדיה .התרגום מדגיש את הקרבה המוחשית של המילה והמעשה כחלק מחיים טבעיים של עובד ה’. הכלי יקר (דברים ל ,יד) ביאר :כי בפיך ובלבבך לעשותו – התורה ניתנה לאדם כדי להשלים את מעשיו ,וכל אדם יכול להפוך את מחשבתו ודיבורו לכלים של קיום מצוות התלויים ברצון הפשוט שלו.

מתוך הבנת פסוקי התורה המאירים את זמינותה של המצווה לכל בר ישראל ,נבוא בשערי היכלי הש"ס ,שם חז"ל מציבים את היסודות האיתנים לקרבתה של התורה ולדחיית כל טענה של ריחוק. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט ע"ב) נאמר :לא בשמים היא .הגמרא מספרת על ויכוח הלכתי שבו הובאו אותות מן השמים להכרעת ההלכה ,ורבי יהושע עמד על רגליו וקרא כי אין אנו משגיחים בבת קול .רש"י (שם ד"ה לא בשמים היא) ביאר :לאחר שניתנה תורה בהר סיני ,שוב אין אנו מחויבים בנביאים ובקולות מן השמים ,אלא הדין מסור לידי חכמי התורה המכריעים לפי השכל והמסורת שבידם .תוספות (שם ד"ה לא) ביאר :כי אילו הייתה התורה בשמים ,לא היינו יכולים להשיגה כלל ,ועל כן העובדה שהיא על הארץ היא המאפשרת את קיומה בידי בשר ודם. בגמרא במסכת עירובין (דף נה ע"א) נאמר :כי קרוב אליך הדבר מאוד .הגמרא מביאה את דברי התנאים המלמדים שאילו הייתה התורה בשמים היית צריך לעלות אחריה ,ואילו הייתה מעבר לים היית צריך לעבור אחריה ,אך היא נמצאת כאן .רש"י (שם ד"ה קרוב) ביאר :שכל עמל התורה והבנתה נמצאים בטווח השגתו של האדם ,ואין לאדם לומר כי המצוות רחוקות ממנו. בתלמוד ירושלמי (מסכת שקלים פרק ה הלכה א) נאמר :אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה .מפרשי הירושלמי במקום מבארים כי הקרבה המוזכרת בפסוק אינה מוותרת על עמל ויגיעה ,אלא שהיא מכוונת לכך שכל אדם ,כפי כוחו ומרצונו ,יכול להפוך את התורה לחלק מחייו ,ודווקא דרך העמל היא הופכת לקרובה ומובנת. מתוך יסודות חז"ל הקובעים כי התורה נתונה ביד אדם והיא מזומנת לכל מבקש ,נפתח את ספרי הראשונים ,אשר העמיקו לבאר כיצד הקרבה הזו אינה רק אמירה כללית ,אלא חובה ומציאות מחייבת המוטלת על כל איש מישראל. הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ג הלכה ח) כתב :כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר ,בין שלם בבריאותו בין בעל ייסורין ,בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו .דבריו מיוסדים על כך שהתורה אינה נחלת יחידי סגולה ,אלא ירושה השייכת לכל אחד ואחד ,ועל כן הקרבה המובטחת בפסוק היא המניע לחיוב גורף זה ,שאין בו פטור לאף אדם באשר הוא. הרא"ש בפירושו לתורה (דברים ל ,יא) ביאר :המצוה הזאת ,היינו מצוות התשובה ,היא זמינה ונגישה כפי שהדבר קרוב אליך בפיך ובלבבך .הרי שאין צורך לעלות למרומים כדי למצוא את הדרך אל ה' ,שכן היכולת לשוב ולהתקרב מונחת בתוך האדם פנימה ,ככוח טבעי שהקב"ה נטע בנפש כל אחד מבני עמו. רבנו בחיי (דברים ל ,יד) ביאר :כי הדבר הזה שהוא התורה והמצוות הוא קרוב אליך מאד, בפיך ובבך לעשותו .הוא מפרש כי הקרבה מתבטאת בשלושה מישורים :בפה ,בלב ובמעשה, והיא מלמדת שאין האדם נדרש לפעולות נשגבות מבינתו ,אלא להפנות את כוחותיו הקיימים והזמינים לעבודת ה' ,ובכך הופכת התורה לנחלתו הפרטית והנגישה.

הספורנו (שם) ביאר :והנה כל אחד מישראל יש בו כוח טבעי להבין ולקיים את יסודות התורה ,שהרי הקב"ה הטביע זאת בנפש כל יצור מישראל .בכך הוא מחזק את התפיסה שקרבת התורה אינה חיצונית בלבד ,אלא היא עניין פנימי ומהותי ,ורק על האדם מוטל להוציא את הכוח הגנוז אל הפועל. מתוך משנת הראשונים המבססת את חובת התורה והתשובה כעניין הנגיש לכל איש מישראל ,נפנה אל דברי האחרונים ,אשר נטעו את ההבנה הזו בלבבות וביארו כיצד הקרבה הזו היא המנוע העיקרי לעבודת ה' בעתות עמל ומצוקה. החתם סופר בחידושיו למסכת בבא מציעא (דף נט ע"ב) כתב :העובדה שמסירת התורה נתונה לידי חכמי ישראל מלמדת כי רצון ה' מתממש דווקא בהכרעות בני אדם העוסקים בתורה בעולם הזה .אין זה חיסרון אלא מעלה ,שהרי התורה ירדה מן השמים אל חיי היום יום שלנו ,ומעתה היא קרובה אלינו ומשתקפת בכל פעולה אנושית המכוונת לשמים. הנצי"ב בהעמק דבר (דברים ל ,יד) ביאר :כי קרוב אליך הדבר מאד – הקרבה היא גם מצד הבנתה וגם מצד קיומה .כל אחד מישראל ניחן בכוח פנימי להבין את יסודות התורה ,ועיקר המצוות אינן מעבר ליכולת האדם ,אלא הן משולבות בתוך מסגרת חייו ומציאותו ,מה שמאפשר לכל יהודי למצוא את מקומו בתוך עולמה של תורה. המלבי"ם (דברים ל ,יד) ביאר :שלוש המילים בפיך ,ובלבבך ,לעשותו רומזות לשלושה מישורים של עבודת ה' .הדיבור בלימוד תורה ובתפילה ,הלב בכוונת המחשבה והאמונה, והמעשה בקיום המצוות בפועל .כל אלו קרובים לכל אדם ,והם אינם עניינים נפרדים אלא שלמות אחת שכל יהודי יכול להגיע אליה ברצונו. המשנה ברורה (או"ח סימן ס ס"ק ב) ביאר :כי כיוון שהתורה קרובה לכל אחד ,מחויב כל יהודי ללמוד כפי כוחו .אין מקום לומר שאדם טרוד במלאכתו פטור מלימוד תורה ,שכן הפסוק עצמו שולל טענה זו ומדגיש כי חובת הלימוד היא נחלת הכלל ולא נחלתם של מורמי העם בלבד. מתוך דברי האחרונים אשר הציבו את קרבת התורה כבסיס לחובת כל יחיד ,נבוא בשערי דברי גדולי הדורות האחרונים ,אשר האירה רוחם והעמיקו לבאר כיצד הפשטות היא המפתח לקרבת ה' ולגילוי התורה בלב. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות תשובה ,סימן תרה) ביאר :פסוק זה מהווה הבטחה עצומה שאין אדם יכול לטעון כי התשובה קשה או בלתי אפשרית בעבורו .כל יהודי, אפילו הרחוק ביותר ,יכול לשוב ,כי התשובה קרובה בפה באמצעות הוידוי ,בלב באמצעות החרטה ,ובמעשה על ידי עזיבת החטא ,והכל נמצא בהישג יד ללא עיכובים. הבן איש חי בדרשותיו (שנה שנייה פרשת ניצבים) ביאר :התורה ניתנה לישראל כמאכל מתוק שכל אדם יכול לטעום ממנו כפי יכולתו .מי שפותח פיו בפשטות ומכניס את דברי התורה אל לבו ,זוכה שקרבת ה' תהיה מוחשית בעבורו .אין התורה תובעת מן האדם עלייה למרומים, אלא פתיחת לב כנה שמובילה להארה פנימית.

כף החיים (או"ח סימן מז ס"ק כט) ביאר :קרבת התורה אינה מיועדת רק לבני ישיבה או למי שעמל יומם ולילה בלימוד ,אלא היא שייכת לכל אחד ואחד .הקב"ה נתן את התורה לעם ישראל כולו ,ועל כן גם האנשים הפשוטים יכולים לקיים את מצוותיה בשלמות ,מתוך ידיעה שהם חלק בלתי נפרד מן הברית הנצחית. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (דברים ,סימן נה) ביאר :הקרבה המובטחת בפסוק היא הכוח שמאפשר לכל אדם להתגבר על קשיי החיים .כאשר אדם מרגיש שהתורה היא חלק מאישיותו ,הוא אינו תופס אותה כחוק חיצוני שנכפה עליו ,אלא כחלק מעצמיותו ,ועל כן העמל בה הופך להיות ביטוי חי וממשי של הקשר בינו לבין בוראו. מתוך כל דברי המפרשים והפוסקים שהבאנו ,נבקש כעת לרדת אל המציאות ולהפיק נפקא מינות מעשיות ,אשר מתרגמות את הרעיון הגדול של קרבת התורה אל תוך שגרת חיינו. הראשונה שבהן היא לעניין סמכות הפסיקה .ממה שאמר רבי יהושע לא בשמים היא בבא מציעא נט ע"ב נפקא מינה שאין בת קול קובעת הלכה ,ולא נסים משנים דין .ההכרעה מסורה לחכמי התורה שבדור ,על פי כללי הפסיקה .לכן אם יקום אדם ויאמר שראה אותות מן השמים להכריע מחלוקת ,אין שומעים לו ,שהרי התורה נמסרה לידי בני אדם המשתמשים בשכלם ובידיעתם. השנייה היא לעניין התשובה .לפי דברי הרמב"ן שראינו ,הפסוק עוסק בעיקר במצוות התשובה .נפקא מינה מעשית היא שאין לאדם לטעון חטאתי יותר מדי או אין לי דרך לשוב. התורה הבטיחה שהתשובה קרובה ,וביד כל אחד לשוב בכל עת ,שכן היסוד הוא הוידוי שבפה ,החרטה שבלב ועזיבת החטא שבמעשה. השלישית היא לעניין תלמוד תורה .אין אדם פטור מללמוד תורה בטענה שהדבר קשה או מרוחק .אפילו אדם טרוד במלאכתו חייב ללמוד כפי כוחו ,כי התורה קרובה לכל אחד. זו נפקא מינה להלכה ברמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ח ,המבאר שכל איש מישראל חייב בלימוד ,ואיש אינו רשאי להדיר את עצמו מהקשר הזה. הרביעית היא לעניין הוצאת אחרים ידי חובה .מפני שהתורה קרובה לכולנו וערבה לכולנו, כל יהודי יכול להוציא את חברו ידי חובה בברכות ,בקידוש ,בתקיעת שופר וכדומה ,אף אם הוא עצמו כבר יצא .הקרבה מלמדת שהתורה איננה עניין פרטי אלא שייכת לכלל ישראל כאחד. החמישית היא לעניין חינוך .נפקא מינה ברורה היא שאין לטעון כלפי ילד או כלפי אדם פשוט שהוא רחוק מדי מלימוד התורה .כל יהודי יכול וצריך להיות מחונך וקרוב אליה כפי כוחו .החובה המוטלת על ההורים ועל המחנכים איננה להעביר חכמה נעלית בלבד ,אלא להנגיש את התורה כקרובה ונגישה לכל לב. השישית היא לעניין דרכי העבודה .הפסוק מדגיש שלושה מישורים בפיך ,ובלבבך ,לעשותו. נפקא מינה שמצוות דורשות שלמות בכל שלושת המישורים :לא די באמונה בלב בלא דיבור או מעשה ,ולא די בדיבור בלא לב או מעשה .כל שלושתם נדרשים יחד כדי ליצור את שלמות העבודה שכל אדם יכול להגיע אליה.

השביעית היא לעניין ההבנה הפשוטה של התורה .נפקא מינה שגם אם לאדם אין יכולת להגיע לעומק הסוגיות ,מכל מקום בפשטי תורה ובקיום המצוות יש לו חלק מלא ,כי זהו עיקר הכוונה של הפסוק קרוב אליך הדבר מאוד ,להעניק שייכות לכל אחד. בירור עומק הרעיון של קרבת התורה והשלכותיו על מהות הקשר שבין האדם לבוראו. מתוך בירור המקורות עולה כי הקביעה שהתורה קרובה אלינו אינה רק תיאור מציאות טכני ,אלא מהפכה רוחנית המשנה את תפיסת האדם את עצמו .הרעיון העמוק הוא שהתורה, בבואתה מן השמים ,לא נשארה במרומי גבהים כאידיאל מופשט ,אלא ירדה אל תוך החומר, אל תוך הפה ,הלב והמעשה האנושי .כשאנו אומרים שהתורה אינה בשמים ,אנו מבטאים את הרצון האלוקי שהקדושה תהיה שזורה בחיי היום יום .אין זו תורה של מלאכים ,אלא תורה של בני אדם ,עמלים וטרודים ,המבקשים למצוא את האור בתוך המציאות היומיומית. ההבנה כי התורה קרובה אליך מאוד ,מפרקת את המחיצות המדומיינות שבין האדם לבין הקדושה .פעמים רבות האדם חש כי כדי להגיע לדרגה רוחנית עליו לנתק את עצמו מהארץ, לטפס אל מחוזות נעלמים ,או להמתין להארה חיצונית גדולה .אך התורה מלמדת אותנו שהקרבה היא בתוכנו .הלב ,שהוא המקום שבו מתרחשים הרצון והאמונה ,והפה ,שהוא הכלי להוצאת הרעיונות אל הפועל ,הם הם המקדש שבו שורה השכינה .ברגע שאדם מבין שכל רחש של תשובה בלבו וכל מילה של תורה בפיו הם גילוי של ברית נצחית ,הוא מפסיק לחפש את השמים בחוץ ומוצא אותם בפנים. בתוך כך ,נלמד כי הקרבה היא גם ביטוי לאמון אלוהי בנו .אם הקדוש ברוך הוא בחר למסור את תורתו בידינו ולהפקיד אותה בידי חכמי ישראל ,הרי שזהו ביטוי לאמונה עמוקה באדם. אנו ניצבים כשותפים לעולם של יצירה והכרעה .התורה אינה נזקקת לבת קול מן השמים כדי להנחות אותנו ,אלא ללב פתוח ולעמל כנה של יהודי המכיר בכך שבריתו עם ה' היא קשר חי, דינמי וקרוב ,המלווה אותו בכל רגע ורגע .זוהי הזמנה לחיים של ענווה ,שכן האדם יודע שלא בכוחו הבלעדי הוא פועל ,אלא מתוך מתנה אלוקית שהופקדה בידיו ,והזמנה לביטחון ,שכן הוא יודע שכל מאמץ שלו ,קטן ככל שיהיה ,נספר ונרשם כחלק מהבניין הגדול של התורה. כשאדם מתבונן בדברי התורה על קרבתה ,הוא נדרש לבחון את המרחב הנפשי שבו הוא חי .הקרבה אינה רק הבטחה רעיונית ,אלא היא קריאת כיוון לנפש :היכן אתה נמצא בתוך הקשר שלך עם בורא עולם? הנפש האנושית נוטה לעיתים למצוא מקלט באשליה שהיא רחוקה ,שהמשימות הרוחניות גדולות עליה ,ושפנייתה אל הקודש מצריכה רגעים של התעלות שאינם מצויים בחיי השגרה .אך התורה ,בביאורה כקרובה אליך מאוד ,משיבה לכל אדם את האחריות על עולמו הפנימי .היא מלמדת שהאמונה אינה דורשת ניתוק מן המציאות ,אלא הופכת את המציאות עצמה לכלי לביטוי האמונה. הנהגת האדם נובעת מתוך ההכרה הזו .מי שמאמין שהתורה קרובה ,אינו מחכה לאירועים חיצוניים כדי להשתנות .הוא מבין שכל רגע הוא הזדמנות ,וכל פעימת לב היא פתח לחיבור. הדיבור ,המחשבה והמעשה הם המקום שבו האדם פוגש את הקדושה בכל יום ובכל שעה.

המרחב הנפשי הזה מוביל ליציבות :כאשר אדם יודע שהבורא קרוב אליו כפי שהתורה קרובה ,הוא מוצא בתוך חייו מקום של מנוחה ושלווה ,גם בתוך עומס הטרדות .זוהי הנהגה של ענווה ,כי האדם מבין שאין הוא נדרש להמציא את הגלגל ,אלא רק לפתוח את לבו למה שכבר נמצא שם ,למה שכבר נחתם בו משחר ימיו. יתר על כן ,הקרבה הזו מעניקה לנפש כוח עמידה מול ניסיונות .הקושי הגדול ביותר בעבודת ה' הוא הייאוש מהמרחק הנתפס .ברגע שהאדם מבין שאין אמת שרחוקה ממנו, שהתשובה נמצאת בפה ובלב ,הייאוש מאבד את כוחו .כל מחשבה טובה ,כל החלטה להשתפר, הופכת למעשה של גאולה אישית .הנפש מתחילה להרגיש שהיא אינה פועלת לבדה ,אלא שכל תנועה שלה מלווה בהבטחה אלוקית שהיא אכן קרובה ,שהיא אכן מסוגלת ,ושהיא אכן שייכת .זוהי תנועה נפשית של התקרבות בלתי פוסקת ,שבה האדם לא רק לומד תורה ,אלא הופך את חייו לסיפור של תורה. מתוך המצפן המוסרי ששרטטנו ,נבקש כעת לשרטט את השלכותיו על בניית קומת האדם העובד והלומד ,הבונה את אישיותו מתוך הדרכה זו שהתורה אינה בשמים ,אלא נטועה בתוך המציאות הממשית של חיינו. האדם הניצב בדרכו המוסרית לומד כי השלמות אינה מחכה לו בקצה הדרך ,כאידיאל מרוחק ,אלא היא טבועה בו כבר עתה מכח הידיעה שהתורה קרובה אליו מאוד .הנטייה לחפש את השלמות במקום אחר ,להרגיש רחוק מהשייכות הזו או להמתין להזדמנות רוחנית גדולה שתנחת עליו מן השמים ,היא מלכודת המסיחה את דעתנו מהמשימה המונחת לפתחנו. המצפן שלנו מכוון אותנו להבין כי העבודה האמיתית מתבצעת ברגעים הפשוטים ,כאשר האדם פועל מתוך מודעות שהוא שומר את הגחלת שניתנה לו .זוהי גבורה שאינה דורשת בת קול ,אלא אמונה פשוטה ומתמידה בכך שהכרעה של אדם אחד ,כאן ועכשיו ,בביתו או במקום עבודתו ,מהדהדת את רצון ה' בעולם. בנוסף ,עלינו להפנים את ערך האחריות האישית בבניית האישיות .מכיוון שהתורה קרובה אלינו ,הרי שכל אחד מאיתנו הוא שומר של תורה בסביבתו .אין כאן עבודה של בודדים הממתינים למנהיג שירד מן השמים ,אלא פעולה אישית המאגדת את הכלל כולו .ככל שאדם מבין שהוא שותף להכרעה ,כך גדל כובד המשקל על מעשיו ,ובהתאם לכך גדלה השפעתו על סביבתו .המוסר שלנו אינו מסתכם בשמירה על עצמנו ,אלא בשמירה על הגחלת התורתית בתוך העולם הזה ,כדי שכל מי שסביבנו יוכל לחוש שהתורה איתו ,נוכחת ונגישה. לסיום ,אנו מפתחים את מידת הביטחון בבורא .הידיעה שהתורה לא נפלאת ולא רחוקה, נותנת לנו כוח להשליך את כל יהבנו עליו .אם הוא סמך עלינו שנצליח להעביר את דברו הלאה בפינו ובלבבנו ,הרי שזהו ביטוי לאמון אלוהי בנו .השלווה הזו אינה מגיעה מתוך אדישות ,אלא מתוך הכרה עמוקה שהאדם הוא כלי שרת ביד הקדוש ברוך הוא .המצפן המוסרי שלנו הופך למצפן של תקווה ,המאמין ביכולתם של בשר ודם להוציא אל הפועל את רצונו של בורא העולם ,מתוך הבנה שאנו הולכים בדרך שכבר נסללה בעבורנו בתוך ליבנו ובפינו.

מתוך המצפן המוסרי שסללנו והעומק המחשבתי שהעמקנו ,נבקש כעת להפיק את התובנות המעשיות המלוות אותנו אל חיי היום יום ,ולסכם את עיקר העניין בדרכנו הייחודית. תובנה ראשונה לחיים היא ההבנה כי האחריות הרוחנית אינה נחלתם של יחידי סגולה בלבד ,אלא מונחת על כתפיו של כל אדם .ככל שאדם מפנים שהתורה אינה דבר רחוק שדורש מאמצים על אנושיים ,כך הוא מתמלא בעוז פנימי להחליט ,לפסוק ולנהוג על פי אמת ה' בכל צעד ושעל ,בידיעה שאין הוא פועל לבדו. תובנה שנייה היא החשיבות של מציאת הקרבה בתוך המציאות הממשית .כל מעשה של לימוד תורה וכל רצון טוב להשתפר ,הם הכלים שבאמצעותם אנו מגלים את הקרבה שנחתמה בנשמתנו .החיים הממשיים ,על מורכבותם וטרדותיהם ,הם הזירה היחידה שבה אנו יכולים להוציא אל הפועל את מה שכבר הוטבע בנו משחר היותנו. תובנה שלישית היא רכישת הענווה והביטחון בעמלנו .ההבנה שהתורה ניתנה לכל ישראל, מן הראשונים ועד האחרונים ,מסירה מעלינו את עול הדרישה לשלמות דמיונית .היא מדרבנת אותנו להשקיע את כוחותינו בעמל יומיומי ,מתוך אמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא חפץ במאמץ האנושי שלנו ,גם כשהוא רווי בחולשות ובניסיונות.

עיקר העניין: הסוגיה המרתקת של כי קרוב אליך הדבר מאוד מעמידה את האדם בנקודת הכרעה מרכזית :האם הוא רואה את תורת ה' כדבר חיצוני ומרוחק ,או כנשמת חייו שנחתמה בקרבו עוד לפני שבא אל העולם .מתוך בירור המקורות בתורה ,בדברי חז"ל ובשיחות האחרונים ,עלה בבירור כי הבחירה האלוקית להוריד את התורה אל הארץ היא ביטוי לאמון אינסופי בנברא .הקדוש ברוך הוא ויתר כביכול על הגבלה של שמים וים כדי להעניק לנו את הזכות להיות שותפים נצחיים .התורה אינה נזקקת לחידושים חיצוניים כדי להכריע את המציאות; היא נזקקת ללב פתוח ולעמל של יהודי המכיר בכך שקרבת התורה היא קשר שאין לו סוף .הריחוק הוא לעולם אשליה של הגאווה ,בעוד הקרבה היא נחלתם של הענווים המבינים כי כל פעולה אנושית בפה ,בלב ובמעשה היא גילוי של הקדושה הקדומה .כל אדם מוצא את תורתו במקום שבו הוא נמצא ,ומחויב להחיות אותה באמונה תמימה שהבורא קשר אותו בברית אהבה שאינה תלויה בדבר .אינך צריך לחפש את השייכות במקומות רחוקים או בדרגות על אנושיות ,התורה כבר נמצאת אצלך בפה ובלב. כל פעולה פשוטה של לימוד ,וידוי או מעשה טוב היא הדרך הממשית והקרובה ביותר להתחבר אל בורא עולם.