כיצד מתיישב ובחרת בחיים עם עיקרון הבחירה החופשית האם זו כפייה סמויה?
כיצד מתיישב ובחרת בחיים עם עיקרון הבחירה החופשית האם זו כפייה סמויה? רגעים אחרונים של משה רבנו ,השמש בערבות מואב מתחילה לשקוע ,ודמותו של רעיא מהימנא ניצבת כחומה בצורה מול בני ישראל .פניו זוהרות באור קדוש ,קולו רועד אך חזק, והוא מציב בפניהם את הקריאה האחרונה :העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ,החיים והמות נתתי לפניך ,הברכה והקללה; ובחרת בחיים ,למען תחיה אתה…
כיצד מתיישב ובחרת בחיים עם עיקרון הבחירה החופשית האם זו כפייה סמויה? רגעים אחרונים של משה רבנו ,השמש בערבות מואב מתחילה לשקוע ,ודמותו של רעיא מהימנא ניצבת כחומה בצורה מול בני ישראל .פניו זוהרות באור קדוש ,קולו רועד אך חזק, והוא מציב בפניהם את הקריאה האחרונה :העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ,החיים והמות נתתי לפניך ,הברכה והקללה; ובחרת בחיים ,למען תחיה אתה וזרעך .זוהי אינה רק דרשה ,אלא צוואה נצחית ,הד חוצב להבות העובר דרך הדורות ומגיע עד אלינו ,לבית המדרש ולחיים האישיים שלנו. אך בלב מתעוררת שאלה גדולה ,שאלה שמרעידה את אמות הסיפים של תפיסתנו את הבחירה :וכי צריך לומר לאדם ובחרת בחיים? מי בכלל יבחר במוות? האם יש אדם שפוי המעדיף קללה על ברכה ,חושך על אור? ואם כך ,מהי בדיוק הבחירה שהתורה מצווה עליה? השאלה הזו הופכת נוקבת שבעתיים בימים שבהם אנו עומדים לפני הבורא ,בימי הדין .אם נכתב ונחתם כל אדם לחיים או למוות ,מה פירוש הציווי ובחרת בחיים? האם בידי האדם באמת ההכרעה ,או שהכל גזרת מלך מלמעלה? אנחנו עומדים כאן ,מבקשים לגעת בסוד הנשגב של חופש הבחירה ,לברר האם הציווי הזה הוא מסלול לחיים של חירות ,או שמא ,כפי שעולה בחשש בליבנו ,זוהי כפייה סמויה המסתתרת תחת מעטה של הדרכה. לאחר שפתחנו את היריעה בתיאור הדרמטי של המעמד שבו ניצב משה רבנו מול העם, ניגשים אנו להביא את דברי התורה עצמם ,המהווים את היסוד האיתן שעליו נבנה הכל .אנו צוללים אל עומק המילים המצויות בפרשת ניצבים ,אשר בהן נטמנו סודות הבחירה של עם
ישראל לדורות עולם .אשר הם המקור לכל הדיון שלנו על הבחירה החופשית" :העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל ,יט). רש"י (דברים ל ,יט) ביאר :משל לאדם שאומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלה שלי ,ועומד ומדריך אותו ואומר חלק זה בחר לך .כך אמר הקב"ה לישראל ובחרת בחיים .הסבר :המשל מראה שאין כאן כפייה אלא אהבה אינסופית המדריכה את הבן ,כשהקב"ה מראה לנו את הדרך הנכונה מתוך חיבה עמוקה ,מבלי ליטול מאיתנו את זכות ההחלטה האישית. רבי אברהם אבן עזרא (דברים ל ,יט) חידש :החיים והמוות כאן אינם רק עניינים גשמיים, אלא כוללים גם שכר רוחני .אם יקיימו את התורה יחיו חיי נצח ,ואם לאו יאבידו עצמם. לפי זה הציווי ובחרת בחיים הוא קריאה לבחור בחיי הנצח .הסבר :החיים המדוברים הם לא אורך ימים ארציים שתלויים במקרה ,אלא חיות הנשמה הנצחית ,שהיא התכלית האמיתית של הקיום האנושי. הרמב"ן (דברים ל ,יט) כתב :והנכון בעיני כי ובחרת בחיים היא מצות עשה ,יאמר שתבחר בחיים על ידי בחירת הטוב והדבקות בו .הסבר :הבחירה היא פעולה אקטיבית ומתמדת של דבקות בבורא ,ולא רק הימנעות מנזק ,אלא יצירה של ממש של קרבה אלוהית. רבנו בחיי (דברים ל ,יט) ביאר :ירמוז בזה על שלושה חלקים ,על החיים הנמשכים מן הנפש, ועל החיים הנמשכים מן הגוף ,ועל החיים הנמשכים בעולם הבא .הסבר :החיים המבוקשים הם הוליסטיים ,נוגעים בכל רבדי הקיום של האדם ,מן הגוף הגשמי ועד לנצח הרוחני ,וכולם נתונים תחת מרות הבחירה שלנו. ספר החינוך (מצוה תקי"ג) חידש :נצטווינו לבחור בטוב ולדבקה בו ,והוא ענין אמרו ובחרת בחיים .הסבר :כל מצווה ומצווה היא כלי קיבול לחיים ,ואין קיום למצוות ללא הבחירה הזו שבלב ,שהיא התשתית לכל עבודת השם. ספורנו (דברים ל ,יט) ביאר :את החיים והטוב ואת המות ואת הרע ,בבחירה בחיים של שלמות ותכלית .הסבר :יש חיים של מתים ,חיים נטולי משמעות ומטרה ,והתורה קוראת לנו להחיות את חיינו על ידי תכלית ברורה של דבקות בא-ל. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (דברים ל ,יט) ביאר :והמילה ובחרת באה ללמד כי גם עצם כוח הבחירה הוא מתנה אלוקית .הסבר :הבחירה היא לא נטל המעיק על האדם, אלא מתנת מלך שסומך על הברואים שלו ומפקיד בידם את גורלם ,ובזה מתגלה גדולתו של האדם. אנו רואים שגדולי הראשונים ,כל אחד בדרכו ,פותחים לנו צוהר אל העובדה שהבחירה בחיים היא המהות של הנשמה היהודית .הם לא רואים כאן כפייה ,אלא קריאה של אב לבנו. אנו פותחים את אוצרות בית המדרש ,את דפי הגמרא והתלמוד ,המקום שבו הרעיונות הגדולים פוגשים את המציאות ההלכתית החותכת .כאן ,בין סוגיה לסוגיה ,אנו מוצאים
את היסודות לדיוננו על הבחירה החופשית ועל הכוח הנתון בידי האדם לפרוץ גבולות ולבחור בחיים. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט ע"ב) לימדונו על תנורו של עכנאי ,שיצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום ,ועל כך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא ,ומבארת הגמרא שמאי לא בשמים היא ,אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות. הביאור הוא שהתורה ,על חוקיה ועומקה ,אינה עוד נחלת השמיים אלא היא נמסרה לידי חכמי ישראל ,ובכך נתן הקדוש ברוך הוא את הכוח והאחריות לבני האדם להכריע במציאות מתוך עמל ויגיעה ,ללא כפייה מן המרום. בגמרא במסכת ברכות (דף לג ע"ב) שנינו ,הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .ביאור הדברים הוא שהקדוש ברוך הוא השאיר ביד האדם את המפתח האחרון והחשוב ביותר – הבחירה ביראה ובדרך חיים – ובעוד שעושר ,גבורה וחכמה יכולים להיות נגזרים משמים ,היראה נשארה המרחב הטהור שבו האדם הוא הריבון על גורלו הרוחני. בגמרא במסכת נדה (דף טז ע"ב) אמרו ,מלאך הממונה על ההריון אומר טיפה זו מה תהא עליה גיבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר .ביאור הסוגיה הוא שהבחירה המוסרית אינה מונחת בטבעו של האדם מראש ,אלא היא מהלך שאותו האדם נדרש לייצר בעצמו מתוך בחירתו החופשית ,שכן צדקות ורשעות הן הכרעות אישיות שאין להן שורש מוקדם בנתוני הפתיחה של האדם. בגמרא במסכת מכות (דף י ע"ב) לימדונו ,בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו .ביאור הדברים הוא שהשמיים מסייעים לאדם בדרך שאותה הוא בוחר לעצמו ,וברגע שהאדם קובע את כיוון צעדיו ,הוא מוצא שההשגחה העליונה סוללת לפניו את הדרך להוציא אל הפועל את בחירתו ,לטוב או חלילה לדרך אחרת. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג ע"א) מצאנו ,הבא לטהר מסייעין אותו הבא לטמא פותחין לו .ביאור הסוגיה הוא שהתחלת הדרך היא קריטית ,והשמיים נותנים את הסיוע המתאים למי שחפץ בטהרה ,או פותחין את הפתח למי שבוחר ברע ,וכל זאת כדי להותיר ביד האדם את מרחב ההחלטה הראשוני שהוא הגורם לכל ההמשך. בגמרא במסכת ראש השנה (דף טז ע"ב) למדנו ,שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים ,צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים .ביאור הדברים הוא שבכל ראש השנה ניצב האדם שוב על קו הזינוק ,כשההכרעה על חייו אינה אלא השתקפות של בחירתו בדרך החיים ,והוא מוזמן לתקן את דרכו ולבחור מחדש בטוב בתקופת הימים הנוראים. רבנו משה בן מימון הרמב"ם במשנה תורה ,הלכות תשובה (פרק ה ,הלכה א-ג) פסק :רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו .ביאור הדברים הוא שהרמב"ם מציב
את היסוד העמוק ביותר :עצם הציווי בתורה ובחירת הטוב מוכיח כאלף עדים שיש לאדם כוח בחירה אמיתי ,שכן ללא חירות מוחלטת לא היה שייך ציווי ,ולא היה שייך שכר ועונש, וממילא אין כאן כפייה אלא להיפך – עצם מתן הציווי הוא עדות לכך שהבורא נתן לנו את המפתחות לגורלנו. רבי יום טוב בן אברהם אשבילי ,בספר הזיכרון (עמוד כח) כתב :שהתורה הזהירה על הבחירה, שלא יאמר אדם שהכל גזירה ואין לי לעשות מאומה .ביאור הדברים הוא שהריטב"א מלמד שהציווי ובחרת בחיים בא לעקור מהלב את התירוץ של הגזירה ,והוא הופך להיות כלי עבודה להכרה בכך שהאדם הוא היוצר של מציאותו הרוחנית ,והוא האחראי הבלעדי על התוצאה הסופית של מעשיו. רבי שלמה בן אדרת ,שו"ת הרשב"א (חלק א ,סימן תטו) כתב :ידיעת השם אינה הכרחית לבחירה ,אלא הכל צפוי והרשות נתונה .ביאור הדברים הוא שהרשב"א מיישב את הסתירה בין ידיעת השם לבין הבחירה ,ומבהיר שהציווי לבחור בחיים לא נולד מחלל ריק ,אלא הוא עומד במקביל לידיעה העליונה ,כשהוא משאיר את הבחירה ביד האדם כאקסיומה שאין לערער עליה ,שכן החיים ללא בחירה זו היו מאבדים את ערכם כעבודה שאינה באה מתוך הכרעה עצמית. רבי יוסף אלבו ,ספר העיקרים (מאמר ד ,פרק א) כתב :מצוות התורה הן בחירה ,וציווי ובחרת בחיים בא להדריך את הבחירה שתהיה מופנית אל עבר הנצח .ביאור הדברים הוא שהעיקרים מדגיש שהציווי אינו כפייה ,אלא הדרכה לאדם כיצד להשתמש בכוח הבחירה שבו ,להסיט אותו מהחולף אל הנצחי ,ובכך הוא הופך את הבחירה לבעלת תוקף ומשמעות ,שכן הבחירה ללא הכיוון הנכון הייתה נשארת כפוטנציאל ללא מימוש. אנו עולים כעת אל קומת האחרונים ,אל המאורות שחיו בתוך עולמנו המורכב והציבו לנו נר לרגלינו בתוך ערפלי הבחירה .הם אינם מדברים על הבחירה כמושג מופשט ,אלא ככלי עבודה יומיומי ,כדרך להתמודד עם הנפילות ,עם היצר ועם החיים עצמם ,ומלמדים אותנו שוב ושוב שוב ובחרת בחיים הוא קול שבוקע ממעמקי הנשמה בכל רגע ורגע. לאחר שסללנו את הדרך יחד עם הראשונים והבנו את היסוד העקרוני של זכות הבחירה, נצלול כעת אל דברי האחרונים ,המראים לנו כיצד להוציא את העיקרון הזה מהכוח אל הפועל ,הלכה למעשה ,במאבקי החיים. רבי חיים מוולוז'ין ,נפש החיים (שער א ,פרק יב) .כתב כי אדם יכול להפוך את העולם כולו לטוב או לרע על ידי הלך מחשבתו ובחירתו הפנימית .ביאר כי הבחירה אינה רק פעולה חיצונית ,אלא היא מהלך של יצירה רוחנית; כאשר אדם בוחר בחיים ,הוא ממש מרחיב את גבולות הקדושה בעולם ,ופעולתו מהדהדת במרחבים שמעבר להשגתו ,שכן הלב הוא מרכז העולם. רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א ,עמוד קכה) חידש כי נקודת הבחירה היא המקום שבו האדם פוגש את האלוקות שבקרבו ,וכי בכל רגע ורגע יש לאדם את הכוח
להכריע מחדש את גורלו .ביאר כי מה שקורה לאדם בחיים הוא רק הרקע ,אך הלב הוא השדה שבו מתרחש הקרב ,ובכל רגע שבו אדם בוחר בטוב – הוא מנצח את כוחות הטבע המבקשים להכריעו ,ובזה הוא מממש את ה"ובחרת בחיים”.
הראי"ה קוק באורות התשובה (פרק א ,פסקה א) ביאר :כי התשובה היא מהלך טבעי של הלב השב אל מקורו ,ואינה רק תיקון של שגיאות העבר .ביאר כי הבחירה בחיים היא לא מאמץ של כפייה ,אלא היא הגילוי הכי טבעי של הנשמה ,שכן הנשמה מצד עצמה תמיד בוחרת בחיים ,והתפקיד שלנו הוא רק להסיר את המחיצות המפריעות לאור הזה לפרוץ החוצה.
רבי צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק (אות י) ביאר :כי כל עת מצוא הוא לכל איש ישראל, ואין רגע בחיים שאין בו את ההזדמנות להכריע את הכף לטובה .ביאר כי הבחירה בחיים היא לא החלטה חד פעמית שאדם מקבל בראש השנה ,אלא היא אטמוספירה של התחדשות תמידית ,שבה האדם מבין שכל רגע הוא פתח לשמיים ,וכל החלטה קטנה היא בניין עולם.
רבי שלמה יוסף זוין ,בספרו לאור ההלכה (עמוד רסד) ביאר :כי בחירה חופשית אינה סתירה להשגחה ,אלא היא הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מאפשר לאדם להפוך לשותף במעשה בראשית .ביאר כי עצם העובדה שאדם ניצב מול שתי דרכים ומכריע בדעתו ,היא הוכחה לכך שהקדוש ברוך הוא העניק לו חלק ממלכותו ,ובכך הפך את האדם ליצור הבוחר את גורלו מתוך קשר חי ומתמיד עם הבורא.
אנו ניגשים כעת לראות כיצד גדולי הדורות האחרונים ,אלו אשר נשאו על כתפיהם את משא הדור ,האירה עליהם רוחם את עומק הבחירה ,והם מלמדים אותנו כי הבחירה בחיים אינה מסתכמת בדפי ההיסטוריה ,אלא היא הכרעה חיה וקיימת בכל פעימת לב של כל יהודי ויהודי.
לאחר שסללנו את הדרך יחד עם הראשונים והבנו את היסוד העקרוני של זכות הבחירה, נצלול כעת אל דברי גדולי הדורות האחרונים ,המראים לנו כיצד להוציא את העיקרון הזה מהכוח אל הפועל ,הלכה למעשה ,בתוך מאבקי הנפש של ימינו.
הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק א ,סימן קמה) .כתב כי אילו לא היה האדם בעל בחירה ,לא היה מקום לציווי מפורש לבחור בטוב ,ומכאן שהפסוק הוא יסוד ההכרעה החופשית ,והוא הראיה לכך שהתורה אינה ניתנת אלא למי שיש בידו כוח בחירה אמיתי ולא כפוי .ביאר כי לדעת מרן רבנו עובדיה יוסף ,הבחירה היא המהות של צלם האלוהים באדם ,ובלעדיה כל עבודת ה' הייתה חסרה את המרכיב החיוני ביותר ,שהוא הרצון החופשי המקדש את המעשה.
מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (דברים ל ,יט) .חידש כי הציווי ובחרת בחיים הוא עצה טובה מאת הקדוש ברוך הוא ,אב רחום שאינו מניח את בנו להתבלבל ,אלא עומד עליו ומכוון אותו לבחור בדרך שתביא לו את הטוב האמיתי .ביאר כי הבחירה אינה עומס של חובה בלבד ,אלא
הדרכה איפה טמון האוצר ,והיא נובעת מחמלה עליונה המבקשת עבור האדם את שלמותו וקיומו ,ומתוך כך האדם מבין שאין כאן כפייה אלא אהבה עמוקה.
הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (הלכות ראש השנה ,סימן תקפד) .כתב שהפסוק מעניק תקווה עצומה גם לרחוקים ביותר ,שכן אף מי שנפל בחטא ,התורה אומרת לו שהחיים מונחים לפניו והבחירה בידו ברגע זה ממש .ביאר כי דבריו מעוררים את הלב להבין שאין מצב של אבוד מראש ,אלא בכל רגע ורגע הבחירה נפתחת מחדש כדלת שרק מחכה ליד שתושיט אותה ותפתח אותה אל האור ,וכל אדם בכל מצב יכול להכריע את הכף לטובתו.
מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י) .ביאר כי הבחירה בחיים היא הבחירה להיות דבק בתורה ,שהיא עץ חיים למחזיקים בה ,ומי שאינו בוחר בדרך זו ,הרי הוא כמרחיק את עצמו מהחיים עצמם .ביאר כי חיי התורה אינם אורח חיים חיצוני ,אלא הם עצם החיות ,וכל החלטה ללמוד או לקיים מצווה היא למעשה נשימה עמוקה של אוויר פסגות רוחני ,שמחייה את האדם ומחברת אותו למקור החיים.
הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במכתבי החפץ חיים (קובץ א) .כתב כי האדם צריך להרגיש בכל יום כאילו הוא עומד לפני בריאתו מחדש ,וכל פעולה ופעולה היא הכרעה על העתיד שלו .ביאר כי לפי דבריו ,אדם שחי בתודעה כזו אינו שוקע בבינוניות או בייאוש, אלא הוא חי בתחושה של זכות ושליחות ,שכן הוא יודע שכל רגע ביומו הוא אבן בניין במבנה הנצחי של נשמתו ,והבחירה היא כוח שבונה עולמות.
כאשר אנו מבקשים להוריד את התובנות הנשגבות הללו אל קרקע המציאות ,אנו מגלים כי הבחירה בחיים אינה מסתכמת ברגעים של התעלות ,אלא היא קורעת דרך בתוך סבך החיים היום-יומי ,בכל פינה ובכל צומת שבה אנו ניצבים .אלו הם הרגעים שבהם הבחירה הופכת ממושג מופשט למעשה של קדושה.
לאחר שסללנו את הדרך יחד עם גדולי הדורות והבנו את היסוד העקרוני של זכות הבחירה ,נצלול כעת אל המציאות המעשית ,שבה המצפן הפנימי מתרגם את צוואת משה רבנו להנהגות חיים בכל רובדי היום.
רבי משה חיים לוצאטו ,במסילת ישרים (פרק א) .כתב כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק כדי לעמוד בניסיון ,ובכל רגע ורגע הוא בוחר את דרכו ,ועל כן עליו להיות תמיד עירני שלא תכריע אותו כף המאזניים .ביאר כי הנפקא מינה המעשית היא שהאדם חייב לפתח מודעות תמידית לכל צעד ,גם בדברים הקטנים ביותר ,שכן כל פעולה היא אבן בניין בבניית האישיות שלו ,והוא אינו יכול להרשות לעצמו לפעול מתוך הרגל עיוור.
רבי יצחק אבוהב ,בספרו מנורת המאור (נר ג ,חלק א ,פרק ג) .כתב כי האדם חייב להרגיל את עצמו בדיבור של אמת ,שכן הדיבור הוא הכלי שבו הוא בוחר בכל פעם מחדש את החיים. ביאר כי הנפקא מינה למעשה היא שכל מילה שיוצאת מפינו היא בחירה אקטיבית ,וכשאנו
בוחרים לומר מילה של עידוד ,של חסד או של אמת ,אנו למעשה מקיימים את הציווי ובחרת בחיים בדיבורנו ,ויוצרים סביבנו אווירה של קדושה. המהר"ל מפראג ,בספרו נתיבות עולם (נתיב התשובה ,פרק א) .חידש כי הבחירה בחיים פירושה שהאדם יחדש את ימיו כקדם בכל יום ,ולא ייתן לשגרה לשחוק את קדושת הבחירה .ביאר כי הנפקא מינה היא שאין להסתפק בבחירה שעשינו אתמול ,אלא בכל בוקר מחדש עלינו לקבל על עצמנו את הבחירה בטוב ,וכך אנו מונעים את המוות הרוחני של הקיבעון והשגרה. רבי יואל סירקיש הב"ח (או"ח ,סימן תקפ"א) .כתב כי בתוך תפילות הימים הנוראים ,ההכנה הנפשית של האדם היא הבחירה האמיתית שלו ,ולא רק המילים שהוא אומר .ביאר כי הנפקא מינה למעשה היא שכשאדם עומד בתפילה ,עליו להקדיש רגע של מחשבה לפני שהוא מתחיל ,כדי להחליט שהוא בוחר בחיים ובקרבה לאלוקים ,ולא רק יוצא ידי חובה של נוסח תפילה. רבי יונה מגירונדי ,בספר היראה (אות א) .כתב שעל האדם לשים לב לכל רצונותיו ,ולבחון האם הם נובעים ממקום של קדושה או ממקום של נטייה גופנית .ביאר כי הנפקא מינה היא שכל רצון שעולה בליבנו הוא צומת בחירה ,ועל ידי עצירה קלה ובחינה פנימית האם הרצון הזה מוביל אותי לחיים של דבקות או לחיים של ריקנות ,אנו מקיימים הלכה למעשה את המצווה להטות את עצמנו לטוב. כשאנו נכנסים אל עובי הקורה של מושג הבחירה ,אנו נדרשים להבין שהמושגים חיים ומוות ,כפי שהם מופיעים בתורה ,אינם גבולות פיזיים בלבד ,אלא מרחבים רוחניים שבהם הנשמה פועלת .השאלה בדבר הכפייה הסמויה נוגעת בנקודה רגישה – האם כאשר האמת כה זוהרת וכה ברורה ,האם עוד נותר לאדם מקום להיות הוא עצמו? כאן אנו מגלים שהבחירה אינה הפעלה של רצון כנגד הרצון האלוקי ,אלא היא ההזדמנות הנדירה של האדם לחבר את רצונו האישי אל הרצון העליון ,ובכך להפוך את עצמו למי ששותף בבריאה .אין זו כפייה ,אלא שחרור מוחלט ,שכן בבחירה בטוב האדם אינו מאבד את עצמיותו ,אלא מוצא את השורש האמיתי של הווייתו ,את הנקודה שבה הוא מתאחד עם אין סוף. הראי"ה קוק (אורות הקודש ,כרך ג) ביאר כי החיים האמיתיים אינם רק תנועה של חומר ,אלא הם ההתפשטות של הנשמה אל עבר האינסוף ,וכל בחירה נכונה של האדם היא למעשה פעולה שבה הוא מרחיב את כלי הקיבול שלו לחיים .נראה לבאר על פי דבריו ,שהבחירה בחיים אינה צמצום של הבחירה האישית ,אלא היא הדרך היחידה שבה האדם יכול לבטא את חירותו האמיתית ,שכן כל בחירה אחרת היא היענות לדחפים חיצוניים וזמניים ,ורק הבחירה בטוב היא החלטה שנובעת ממעמקי הנשמה ,המבקשת להתחבר אל המקור הנצחי. מהר"ל מפראג (גבורות השם ,פרק א) חידש כי החיים מוגדרים כחיבור ואיחוד ,והמוות הוא הפירוד וההתפרקות ,ועל כן הציווי לבחור בחיים הוא למעשה קריאה לאדם לאחד את כל כוחותיו תחת רשות אחת .נראה להסביר ,שהשאלה על כפייה סמויה מקבלת כאן פשר חדש,
שכן אם הבחירה היא פעולה של חיבור ,הרי שהאדם הבוחר בטוב אינו נכפה על ידי כוח חיצוני ,אלא הוא מחבר את עצמו אל מה שהוא באמת – אל אחדות העולם ואל מקור החיים, וממילא אין כאן משעבוד ,אלא השלמה של מהות האדם.
השפת אמת (פרשת ניצבים) ביאר כי כוח הבחירה שניתן לאדם הוא היכולת לגעת במה שלמעלה מן הזמן ,ובכל רגע שבו אדם בוחר בטוב הוא מוציא את עצמו מהמגבלות של המציאות היומיומית .נראה לחדד כי הבחירה אינה תלויה בלחץ או בהכרח של המציאות, אלא היא בוקעת מנקודה פנימית שהיא מעל לכל חישוב ,ודווקא משום כך היא המקום היחיד שבו האדם הוא בן חורין באמת ,שכן הוא אינו פועל כתוצאה מסיבה אלא מתוך הכרעה עצמית טהורה.
מו"ר הגר"י הוטנר (פחד יצחק ,מאמרי התשובה) ביאר כי מעשה הבחירה אינו רק החלטה בין אופציות ,אלא הוא פעולה של בריאה ,שבה האדם מעצב את זהותו האישית בכל רגע ורגע. נראה ליישב כי כאשר אדם בוחר בחיים ,הוא בעצם מגדיר את מי שהוא ,וזו אינה כפייה אלא הפעולה הכי אישית שיכולה להיות; אם האדם היה בוחר ללא חירות ,הוא היה נשאר בבחינת יצור שמגיב בלבד ,אך הבחירה בטוב היא העדות לכך שהאדם הוא יצור שיוצר את עצמו, וככל שהוא דבק באמת ,כך הוא נעשה בעלים על זהותו ועל גורלו.
מתוך דברים עמוקים אלו אנו מבינים שהבחירה בחיים אינה מנגנון שבא להגביל את האדם ,אלא להיפך – היא המרחב שבו האדם זוכה להכיר את כוחו העצום ,להכריע את הכף ולגלות שדווקא כשהוא בוחר בטוב ,הוא אינו מוותר על עצמו ,אלא הוא מקדש את כל כולו למען מטרה שגדולה ממנו ,ובכך הוא משיג את השלמות המקסימלית של היותו בן חורין.
הנפש האנושית היא עולם ומלואו של שאיפות ,מאבקים וכמיהות .היא מבקשת את האמת, היא צמאה לקדושה ,אך היא גם יודעת את חולשותיה ואת הפיתויים המבקשים להטותה מדרכה .כאשר עולה בלב הקריאה ובחרת בחיים ,אין זו רק הוראה חיצונית ,אלא היא קריאה לפנימיות של האדם להתעורר מתרדמתו .זהו המפגש של האדם עם הרצון האמיתי שלו, אותו רצון עמוק שאינו מושפע מן הרעשים והסערות של עולם הזה ,אלא מחובר בטבורו אל נצחיות הנשמה .השאלה כיצד אנו בוחרים בחיים הופכת לשאלה על מי הוא האדם באמת, והאם הוא מסוגל להקשיב לקול העדין הלוחש בתוכו את האמת הגדולה.
רבי ירוחם ליבוביץ בספרו דעת תורה (פרשת ניצבים) ביאר כי הבחירה אינה עומדת על הפרק רק ברגעים דרמטיים ,אלא היא מתרחשת בכל רגע שבו האדם נדרש להבחין בין האמת הפנימית לבין השקר החיצוני העוטף אותו .האדם סבור לעיתים שהבחירה היא הכרעה בין שתי דרכים חיצוניות ,אך באמת הבחירה היא בתוך הנפש פנימה – האם להסיר את המחיצות המסתירות את הקדושה או להמשיך לחיות בתוך ההסתר .הבחירה בחיים היא ההחלטה להיות אמיתי עם עצמך ,להפסיק לשקר ללבך ,ולהכיר בכך שהחיים האמיתיים נמצאים בנקודת המפגש שבין הנשמה לבין דבר השם.
רבי שלמה וולבה בעלי שור (חלק א ,שער התשובה) ביאר כי הבחירה בחיים היא ביטול הרצון הפרטי מפני רצונו של מקום ,וכי כל זמן שהאדם מנסה לשמר לעצמו פינה של אנוכיות ,הוא מונע מעצמו את החיים המלאים .התשובה האמיתית ,לפי עומק זה ,היא כניסה למרחב שבו הזמן עצמו מזכך את הנפש ,מרחב שבו אין מקום לחישובים אנושיים קטנים .כאשר אדם בוחר בחיים ,הוא משליך מעליו את כל מה שאינו חיוני ,את כל מה שמרחיק אותו מבוראו, ובכך הוא הופך את רצונו הפרטי לכלי קיבול לרצון האלוקי ,וזוהי הדרך שבה האדם נעשה שותף אמיתי בתיקון עולמו. רבי אברהם גרודזינסקי בתורת אברהם (מאמרי המוסר) ביאר כי האחריות המוטלת על האדם בבחירתו היא הביטוי הגבוה ביותר לצלם אלוקים שבו .הוא מחדש שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם כשותף למעשה בראשית ,והדרך שבה אדם בוחר בחיים היא לא רק הצלה של עצמו ,אלא השפעה על כל הבריאה כולה .כל מחשבה טהורה ,כל רצון לעשות טוב ,הם כוחות שבוראים אור בעולם .האדם אינו יצור סביל המגיב למציאות ,אלא הוא יוצר ,והבחירה שלו היא הלבנה שבונה את היכל הקדושה בתוך המציאות החומרית. הנהגת האדם צריכה להיות מושתתת על ההבנה שאין אנו יכולים לנהל משא ומתן עם קודשא בריך הוא .האמת אינה יכולה להיות מחולקת למקטעים שבהם האדם בוחר מתי להיות קשור אל הנצח ומתי להתמסר אל הזמני .התשובה היא דרך חיים ,לא אירוע חד פעמי .בכל יום ויום אדם נדרש לקבל על עצמו מחדש את האמת שלו ,לבחור שוב בחיים, ולהחליט שוב לעמוד מול הבורא ביושר ובענווה .כאשר אדם חי בתודעה שכזו ,הוא אינו מפחד מהעתיד ואינו נרתע מהמרחק שנותר לו לעבור ,שכן הוא יודע שבכל רגע הוא יכול לבחור שוב ,ובכל רגע הוא יכול להפוך לבריה חדשה ,אהובה ורצויה לפני המקום. כשאנו מבקשים לגעת בנקודה הפנימית ביותר של האדם ,אנו נדרשים להקשיב לקול העדין המהדהד בתוך הנפש פנימה .זהו אותו מצפן פנימי ,שאינו מורה על מפת דרכים חיצונית שקבועה מראש ,אלא על הכיוון המדויק של הלב באותו רגע נתון .הבחירה אינה רק תיקון טכני של מעשה שנעשה ,אלא היא בירור מתמיד של הרצון העמוק ביותר של האדם, כזה שמכוון אותו אל האמת גם כאשר העולם שבחוץ רועש ומבלבל .המצפן הזה הוא הכלי העדין ביותר שניתן לנו ,והוא עובד בדממה ,בתוך אותם רגעים שבהם אנו נדרשים לבחור בין האמת לבין הנוחות. הנתיבות שלום (פרשת ניצבים) כתב כי עיקר עבודת האדם בעולם הזה היא לגלות את נקודת הבחירה הפנימית ,שכן כל יהודי יש לו בלב כוח אלוקי המטה אותו תמיד לטוב .ביאר כי המצפן הפנימי שלנו מכוון על ידי הרצון לחיות חיים של אמת ,ומי שמקשיב לקול הפנימי הזה מגלה שהבחירה אינה פעולה כפויה מבחוץ ,אלא היא ביטוי למהות הפנימית ביותר של הנשמה שמבקשת לשוב אל המקור. המאור ושמש (פרשת ניצבים) חידש כי הבחירה בחיים היא היכולת של האדם להאיר את חשיכת העולם במעשיו ,וכל החלטה לבחור בטוב היא הוספת אור שמאירה את דרכו של האדם .ביאר כי כשאדם ניצב בפני דילמה מוסרית ,עליו להבין שהמצפן אינו מורה רק על
מה מותר ומה אסור ,אלא הוא מכוון את האדם להוסיף חיות וקדושה בכל מעשה ,ובכך הוא הופך את חייו למסלול של הארה בלתי פוסקת. אור גדליהו (מאמרי מוסר ,מאמר על הבחירה) ביאר כי המצפן המוסרי של האדם בנוי על ההבנה שכל רצון טוב הוא ביטוי של הקדושה השרויה בתוכנו .ביאר כי כאשר אדם פועל מתוך המקום הזה ,הוא חווה את הבחירה לא כדרישה שמונחת עליו מבחוץ ,אלא כצורך פנימי שמאיר את דרכו בכל צעד שהוא עושה ,והופך את ההחלטות המורכבות לפשוטות יותר, שכן האדם מרגיש שהדרך נחקקה בתוך נפשו פנימה. אנו למדים מכל אלו כי המצפן המוסרי שלנו אינו תלוי בנסיבות חיצוניות ,אלא ביכולת להקשיב לקול האמת הפנימי .כשאדם מזהה בקרבו את הרצון להיטיב ואת הכמיהה להתחבר, הוא אינו צריך לחשוש מהדרך .הדברים עמוקים ,אך הם קרובים אלינו מאוד ,והם שזורים בתוך חיינו כחוט של אור ,המנחה אותנו גם בימים של ערפל .הבחירה בחיים היא ההכרה בכך שאנו שייכים אל הטוב ,ושהמצפן שלנו תמיד מצביע לכיוון הזה ,כל עוד נשמור על הלב פתוח ללא תכנונים זרים. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :בבית ובמשפחה ,האדם נוטה לעיתים לומר בלבו כי הוא יכול להרשות לעצמו לפגוע ,להתפרץ או להקפיד ,מתוך ידיעה שהשלום יחזור ושלאחר זמן הוא ידע לבקש מחילה .זוהי התגלמות המחשבה של דחיית הבחירה בחיים למועד נוח יותר .התובנה המעשית היא שכל פגיעה מותירה צלקת ,גם אם הסליחה נאמרת. אין התנצלות הבונה עולם על הריסות של רגע ,ועל כן החובה היא לא לנהל את מערכות היחסים כמי שמתכנן את התיקון העתידי ,אלא לנהל אותן כמי ששומר על החיים עצמם בטהרתם ,מתוך כבוד הדדי שאינו זקוק למחיקה ,כי זהו הניצחון האמיתי של ובחרת בחיים בתוך החדרים הפנימיים ביותר. בעולם העבודה והחברה ,קיימת נטייה מסוכנת לדחות את איכות הביצוע או את היושר המקצועי ,תחת ההנחה שניתן יהיה לתקן את הדרוש לאחר מכן .אך השענות על תיקון עתידי בתוך פעולה שמלכתחילה נעשתה בחוסר תום לב ,פוגעת בשם הטוב ובאמינות של האדם. התובנה היא שכל מעשה צריך להיעשות מתוך מחשבה שהוא הוא התיקון האמיתי .האדם צריך לבנות את דרכו לא כמי שמחכה להזדמנות לתקן ,אלא כמי שמשתדל שלא לקלקל מלכתחילה ,ובכך הוא מונע מעצמו את המלכודת המחשבתית של חישוב התיקון. בעבודת ה' ,הנטייה לדחות התעלות ,תפילה או לימוד מתוך תחושה שניתן יהיה להשלים את החסר בזמן אחר ,היא מחלה של הנפש .היכולת להבין שכל רגע הוא הזדמנות בלעדית שאינה חוזרת ,היא המפתח להשתחררות מהתחושה של גזירה או כפייה .כאשר האדם מפנים שמה שאבד לא ישוב ,הוא מפסיק לתכנן את עבודתו על בסיס של השלמות עתידיות, ומתחיל לחיות באמת של ההווה ,שבה הקרבה אל ה' היא הדבר המוחשי ביותר. בחינוך ילדים ,הדוגמה האישית היא המראה המדויקת ביותר .אם הילד רואה שהורה משתמש בתירוצים כדי להצדיק התנהגות שאינה ראויה ,הוא לומד לפתח את אותו מנגנון