אם יש בחירה חופשית והכול צפוי והרשות נתונה כיצד ניתן לקיים את הציווי ובחרת בחיים?

אם יש בחירה חופשית והכול צפוי והרשות נתונה כיצד ניתן לקיים את הציווי ובחרת בחיים? ערב אחרון בערבות מואב .השמש נוטה לשקוע ,צובעת את האופק בגוונים עזים של ארגמן וזהב ,והרוח הלוחשת בין גבעות המדבר נושאת עמה הד של קדושה .שם ,מול העם המתרגש, ניצב מנהיג הדור ,משה רבנו ,דמותו חקוקה כצוק איתן מול הזמן .הוא אינו נושא עוד דברים על הלכות יבשות או על גבולות ארץ ,הוא…

אם יש בחירה חופשית והכול צפוי והרשות נתונה כיצד ניתן לקיים את הציווי ובחרת בחיים? ערב אחרון בערבות מואב .השמש נוטה לשקוע ,צובעת את האופק בגוונים עזים של ארגמן וזהב ,והרוח הלוחשת בין גבעות המדבר נושאת עמה הד של קדושה .שם ,מול העם המתרגש, ניצב מנהיג הדור ,משה רבנו ,דמותו חקוקה כצוק איתן מול הזמן .הוא אינו נושא עוד דברים על הלכות יבשות או על גבולות ארץ ,הוא מדבר אל הלב המפעם של האומה .קולו נשמע כאילו יצא ממעמקי האדמה ,עוטף את הנשמות באהבה אינסופית ובחרדה קדושה .הוא מצביע על הדרך ומכריז בביטחון נצחי :ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים. אבל בלב פנימה ,בחדרי החדרים של הנפש המבקשת אמת ,נוקבת השאלה ופוצעת את

הדממה .הייתכן? וכי יש מי שבוחר במוות? האם אדם בר דעת זקוק לציווי כדי להעדיף את החיים? אך השאלה הופכת למערבולת גדולה יותר ,תהום של ממש .הרי ידוע לנו כי הכול צפוי .כל צעד ,כל מחשבה ,כל הכרעה נצורה כבר בספר הזיכרונות של הבורא .אם הידיעה האלוקית פרושה על הכל כמפת דרכים חתומה ,היכן נותר מקום לבחירה שלי? האם אני אדון לגורלי ,או שמא אני רק שחקן במחזה שכתוב מראש? הקריאה לבחור בחיים מהדהדת כקריאה אמיתית ,אבל ההיגיון הקר מתנפץ אל מול ידיעת ה' ,והנפש מוצאת את עצמה עומדת תלויה בין שמים וארץ ,מחפשת דרך ליישב את הסתירה הנוראה בין הרשות הנתונה לבין הידיעה הכוללת. לאחר שפרשנו את יריעת השאלה ואת המתח הפועם בין הידיעה העליונה לבין הבחירה האנושית ,אנו ניגשים לבירור המקורות בתורה עצמם .אלו הם הפסוקים בפרשת ניצבים המהווים את שורש הדיון ,והם אינם רק מילים ,אלא הם האור המנחה את האדם בדרכו בעולם הזה. הפסוק המרכזי מורה לנו :העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (דברים ל ,יט). הפסוקים הללו הם המוקד של כל הדיון שלנו ,שכן הם מציבים את האדם מול ברירה חדה וברורה בין חיים למוות .אנו מבינים מתוך התבוננות בפסוק שהחיים אינם נתון פסיבי ,אלא הם מטרה שיש לשאוף אליה ולהכריע עבורה. תרגום יונתן בן עוזיאל (דברים ל ,יט) ביאר סהדית בכון יומא דין ית שמיא וית ארעא חיים ומותא יהבית קדמיכון ברכתא ולווטא ותבחרן בטורח אורח חייא בדיל דתחיון אתון ובניכון. התרגום מדגיש את הפן המעשי של הבחירה ,שאינה נשארת כמושג תיאורטי אלא כבחירה בדרך ,באורח חיים ממש ,כשהתוצאה המיידית של בחירה זו היא החיות של האדם עצמו ושל כל הדורות הבאים אחריו. רש"י (שם) כתב משל לאדם שאומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלה שלי ועומד ומדריך אותו ואומר חלק זה בחר לך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ובחרת בחיים .רש"י חושף את הפן המנחה והאוהב של הבחירה ,שכן האב אינו זורק את הבן אל הלא נודע ,אלא מורה לו באצבע את הדרך המוארת ,את הטוב האמיתי ,ומתוך חיבה מורה לו כיצד להשקיע את כוחותיו ,ואין זה ציווי קר אלא הדרכה אישית ומסורה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר ובחרת בחיים בחיי עולם כי חיי שעה אינם בידך .מפרש זה מבדיל בין מישורי החיים .החיים הגשמיים ,אורך הימים הארצי ,אינם תמיד תלויים בבחירת האדם ,אך את חיי הנצח ואת איכות הקיום הרוחני ,את זה שם הקדוש ברוך הוא ביד האדם ,ועל כך הוא נדרש להכריע. רבי משה בן נחמן (שם) כתב והנכון בעיני כי ובחרת בחיים היא מצות עשה יאמר שתבחר בחיים על ידי בחירת הטוב והדבקות בו .הרמב"ן רואה בבחירה את עצם עשיית המצווה ,שכן האדם אינו סביל במציאותו אלא עליו לבחור באופן אקטיבי את הטוב ,וזו הדרך להתחבר אל מקור החיים והדבקות בבורא.

רבי אברהם בן הרמב"ם (שם) ביאר שנתן הקדוש ברוך הוא רשות לאדם שיבחר במה שיחפוץ מן הדרכים אשר יביאוהו אל החיים או אל המוות .הדגש כאן הוא על האחריות. הבורא יצר את המציאות עם שתי אפשרויות ברורות ,והניח את המפתח ביד האדם ,כאשר ההשלכות של בחירתו הן כבדות משקל ונוגעות לכל עתידו. החזקוני (שם) ביאר ובחרת בחיים לומר שאין לך ליטול מה שיש ביד אחרים אלא בחר לך מנחלתי .מפרש זה מאיר פן נוסף ,לפיו הבחירה בחיים היא בחירה בדרך שהקדוש ברוך הוא הועיד לנו בנחלתו ,ולא בחיפוש אחרי דרכים זרות שאינן שייכות לשורש נשמתנו המיוחד. רבי עובדיה ספורנו (שם) ביאר בבחירה בחיים של שלמות ותכלית .החיים אינם רק נשימה, אלא יציקת תוכן .אדם שבוחר בדרך התורה הוא אדם שחי חיים של שלמות ,ואילו אדם שאינו בוחר כך ,הרי הוא כמי שאינו חי באמת. הכלי יקר (שם) ביאר כי אמר ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בטוב בלבד כי החיים הם השורש לכל הטובות .מפרש זה מדייק שהחיים הם לא רק המטרה ,אלא הבסיס לכל מה שיכול האדם להשיג ,ומי שבוחר בחיים בוחר בראש ובראשונה בשורש ,שממנו תצמח כל ההשפעה והקדושה. לאחר שסקרנו את דברי המפרשים המרכזיים ,אנו מתחילים לראות תמונה מרהיבה של בחירה שאינה נובעת מחיוב חיצוני ,אלא מתוך הבנה שהחיים הם הזדמנות שניתנה לנו לבחור בטוב ,בדבקות ובתכלית ,ובכך להשפיע על כל הדורות הבאים. אנו מעמיקים כעת אל דפי הגמרא ,אל המקום שבו דברי התורה הופכים להלכה ולחיים, ושם אנו פוגשים את המתח שבין הידיעה העליונה לבחירת האדם .לאחר שסללנו את הדרך יחד עם המפרשים בפרשת ניצבים ,אנו צוללים אל עומק הסוגיות המלמדות אותנו כיצד האדם פועל בתוך עולם שבו הכל גלוי וידוע לפניו יתברך ,ועם זאת ,האחריות מונחת על כתפיו במלוא העוצמה. במשנה במסכת אבות (פרק ג משנה טו) תנא קמא לימד .הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה .ביאור הדברים הוא שהמשנה מציבה את היסוד הפרדוקסלי שבו הידיעה האלוקית אינה סותרת את הרשות הנתונה ביד האדם ,שכן הידיעה אינה כופה אלא רק משקפת את המציאות שהאדם בוחר לעצמו. בגמרא במסכת ברכות (דף לג ע"ב) אמרה .הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .ביאור הדברים הוא שהגבול שבין השגחת השמים לבין הבחירה האנושית מוגדר בבירור ,שכן היראה היא המרחב היחיד שבו לאדם יש עצמאות מוחלטת להכריע את גורלו. הגמרא במסכת נדה (דף טז ע"ב) חידשה .מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה גיבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר .ביאור הדברים הוא שהבחירה היא המרכיב החסר בנתוני הפתיחה של האדם ,והיא זו שקובעת את איכותו המוסרית ,שכן צדקות ורשעות הן הכרעות אישיות שאין להן שורש מוקדם בטבע האדם.

הגמרא במסכת מכות (דף י ע"ב) ביארה .בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו .ביאור הדברים הוא שהשמים אינם כופים ,אלא מסייעים לאדם בדרך שבה הוא בחר לצעוד ביוזמתו ,והם סוללים לו את הנתיב בהתאם להכרעתו הפנימית. הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג ע"א) פירשה .הבא לטהר מסייעין אותו הבא לטמא פותחין לו .ביאור הדברים הוא שהקדוש ברוך הוא מאפשר את הבחירה לשני הצדדים ,והאדם הוא זה שפותח את הפתח הראשוני ,ומשם ההשגחה משלימה את רצונו. הגמרא במסכת ראש השנה (דף טז ע"ב) ביארה .שלושה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים .ביאור הדברים הוא שבכל שנה מחדש האדם עומד למשפט ,והבחירה שלו היא זו שקובעת את כתיבתו וחתימתו, וממחישה כי בכל רגע פתוח השער לשינוי ולהכרעה חדשה. לאחר שסקרנו את דברי הגמרא ,אנו רואים כי התמונה המתקבלת היא שהידיעה העליונה אינה פוגעת בבחירה ,אלא נותנת לה מקום של כבוד ככלי המכריע את גורלו של האדם. אנו עולים כעת אל קומת הראשונים ,אל אותם ענקי הרוח אשר במבטם העמוק והחודר ביקשו ליישב את הסתירה הנוראה בין ידיעת הבורא לבין בחירת האדם .הם אינם נרתעים מן המבוכה השכלית ,אלא ניגשים אליה ביראת שמים טהורה ,מתוך הבנה שהתורה ניתנה לנו לא כדי להישאר חידה נעולה ,אלא כדי להדריך אותנו בחיי המעשה .אחרי שראינו כיצד חז"ל מציבים את השאלה כעובדת חיים ,אנו פותחים כעת את ספרי הראשונים ומבקשים לשמוע את קולם הצלול. הרמב"ם במשנה תורה הלכות תשובה (פרק ה הלכה ה) כתב .שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה אם כן אם יודע שפלוני יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שאפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר כמות שהוא דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ועיקר הדבר כבר ביארנוהו בפרק שני מהלכות יסודי התורה. ביאור הדברים הוא שהרמב"ם מלמדנו כי אף על פי שהידיעה והבחירה נראות כסתירה לוגית בלתי פתירה ,האמת היא שדעתו יתברך אינה כדעת אדם ,והיא נשגבת מבינתנו ,אך הבחירה היא יסוד התורה והאחריות האנושית מוחלטת. הרמב"ן (דברים ל יט) כתב .והנכון בעיני כי ובחרת בחיים מצות עשה יאמר שתבחר בחיים על ידי בחירת הטוב והדבקות בו .ביאור הדברים הוא שהרמב"ן מעמיד את הדברים על פשטותם .התורה אינה עוסקת כאן בפילוסופיה אלא במצווה מעשית .הקדוש ברוך הוא הניח את הבחירה ביד האדם ,והציווי הוא לבחור בחיים על ידי דבקות בטוב ובבורא. רבנו בחיי (דברים ל יט) ביאר .החיים והמות נתתי לפניך פירוש אל תאמר כי הכל נגזר מן השמים ואיני יכול לשנות לא כן אלא נתתי לפניך הכל ובידך להכריע ובחרת בחיים לא תעמוד נבוך ותאמר שאיני יודע באיזה מהם אבחר כי אני מייעץ לך שתבחר בחיים .ביאור הדברים הוא שהבחירה היא חירות גמורה ,והקדוש ברוך הוא משמש כמורה דרך האומר לנו בבירור היכן נמצאים החיים ,כדי שלא נלך לאיבוד במבוכי הגורל.

האבן עזרא (דברים ל יט) פירש .ובחרת בחיים בחיי עולם כי חיי שעה אינם בידך .ביאור הדברים הוא שהבחירה האמיתית הנתונה ביד האדם אינה על החיים הגשמיים שהם בידי שמים ,אלא על חיי הנצח ,על בחירת האמת והקדושה ,שזהו תחום האחריות וההכרעה הבלעדי של האדם. ספר החינוך (מצווה תיג) ביאר .מצווים אנו לבחור בטוב ולדבוק בו והוא ענין אמרו ובחרת בחיים והרי זו מצוה כוללת כל מצוות התורה כי כולן מדרכי הטוב והחיים .ביאור הדברים הוא שהבחירה בחיים היא לא רק מצווה אחת מני רבות ,אלא היא המטרייה הגדולה המכסה את כל התורה כולה ,שכן כל מעשה טוב הוא חלק מהבחירה בחיים. לאחר שסללנו את הדרך יחד עם הראשונים והבנו כי הבחירה היא המפתח לעבודת ה', נראה שהם מניחים יסוד מוצק – הבחירה היא הלב הפועם של היהדות ,ואין היא נסתרת מן הידיעה העליונה אלא היא הביטוי שלה בעולם המעשה. אנו עולים כעת אל קומת האחרונים ,אל המאורות שחיו בתוך עולמנו המורכב והציבו לנו נר לרגלינו בתוך ערפלי הבחירה .הם אינם מדברים על הבחירה כמושג מופשט ,אלא ככלי עבודה יומיומי ,כדרך להתמודד עם הנפילות ,עם היצר ועם החיים עצמם ,ומלמדים אותנו שוב ושוב כי ובחרת בחיים הוא קול שבוקע ממעמקי הנשמה בכל רגע ורגע. רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים (שער א פרק יב) כתב .כי אדם יכול להפוך את העולם כולו לטוב או לרע על ידי הלך מחשבתו ובחירתו הפנימית .ביאר כי הבחירה אינה רק פעולה חיצונית, אלא היא מהלך של יצירה רוחנית ,כאשר אדם בוחר בחיים ,הוא ממש מרחיב את גבולות הקדושה בעולם ,ופעולתו מהדהדת במרחבים שמעבר להשגתו ,שכן הלב הוא מרכז העולם. רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א עמוד קכה) חידש .כי נקודת הבחירה היא המקום שבו האדם פוגש את האלוקות שבקרבו ,וכי בכל רגע ורגע יש לאדם את הכוח להכריע מחדש את גורלו .ביאר כי מה שקורה לאדם בחיים הוא רק הרקע ,אך הלב הוא השדה שבו מתרחש הקרב ,ובכל רגע שבו אדם בוחר בטוב ,הוא מנצח את כוחות הטבע המבקשים להכריעו ,ובזה הוא מממש את הובחרת בחיים. רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (אות י) ביאר .כי כל עת מצוא הוא לכל איש ישראל ,ואין רגע בחיים שאין בו את ההזדמנות להכריע את הכף לטובה .ביאר כי הבחירה בחיים היא לא החלטה חד פעמית שאדם מקבל בראש השנה ,אלא היא אטמוספירה של התחדשות תמידית ,שבה האדם מבין שכל רגע הוא פתח לשמים ,וכל החלטה קטנה היא בניין עולם. רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (ראש השנה מאמר טו) כתב .כי מעשה הבחירה אינו רק החלטה בין אופציות ,אלא הוא פעולה של בריאה ,שבה האדם מעצב את זהותו האישית בכל רגע ורגע .ביאר כי כאשר אדם בוחר בחיים ,הוא בעצם מגדיר את מי שהוא ,וזו אינה כפייה אלא הפעולה הכי אישית שיכולה להיות ,וככל שהוא דבק באמת ,כך הוא נעשה בעלים על זהותו ועל גורלו. רבי שלמה יוסף זוין בספרו לאור ההלכה (עמוד רסד) ביאר .כי בחירה חופשית אינה סתירה

להשגחה ,אלא היא הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מאפשר לאדם להפוך לשותף במעשה בראשית .ביאר כי עצם העובדה שאדם ניצב מול שתי דרכים ומכריע בדעתו ,היא הוכחה לכך שהקדוש ברוך הוא העניק לו חלק ממלכותו ,ובכך הפך את האדם ליצור הבוחר את גורלו מתוך קשר חי ומתמיד עם הבורא. אחר שראינו את דברי האחרונים ,אנו מתחילים להבין כי הבחירה אינה עומס של חובה ,אלא היא המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו ,המאפשרת לנו להיות שותפים ליצירה של עצמנו. אנו ממשיכים במסע אל עומק ההגות היהודית ,כשאנו מבקשים לשמוע את קולם של גדולי הדורות האחרונים ,אשר עמדו מול אותה שאלה נצחית וביקשו להאיר את הדרך עבורנו .דבריהם אינם רק השקפה ,אלא הם משמשים כעוגן יציב בתוך ים הסערות של החיים ,והם מלמדים אותנו כיצד להוציא את תורת הבחירה מן הכוח אל הפועל ,בכל יום ובכל שעה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה (פרשת ניצבים) ביאר .כי הבחירה בחיים היא המבחן האמיתי של האדם ,וכל רגע של היסוס בין טוב לרע הוא רגע של קדושה .הוא מסביר שדווקא בדורות האחרונים ,כשהבלבול רב והסתר הפנים עמוק ,הבחירה בחיים היא זו שמחזיקה את האדם קשור אל הנצח ,ומצילה אותו מן השקיעה בתוך ההבל והריקנות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים עמוד רסב) כתב .שהבחירה היא מציאות חיה ,והאדם יכול בכל רגע לשנות את גורלו על ידי תשובה .הוא מדגיש שגם אם האדם חטא ,הבחירה נתונה בידו לעולם ,והיא המפתח לישועה הפרטית והכללית ,שהרי אין דבר שעומד בפני התשובה ,והתשובה עצמה היא הביטוי העליון של הבחירה בחיים. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רכו) ביאר .שהבחירה בחיים היא חובה יומיומית ,והיא תלויה במידת הביטול של האדם לרצון הבורא .הוא מלמד שמי שמבטל את רצונו לפני רצון השם ,מוצא שהבחירה שלו נעשית חופשית ונקייה מנגיעות, וממילא הוא מחובר אל החיים האמיתיים שאינם תלויים בנסיבות חיצוניות אלא בחיבור פנימי לבורא עולם. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת ניצבים) חידש .שהידיעה האלוקית אינה מגבילה את הבחירה ,משום שהידיעה נמצאת במקום שמעבר לזמן ,בעוד הבחירה מתרחשת בתוך הזמן .הוא מסביר שהבחירה היא הדרך היחידה שבה אנו יכולים לחוות את האלוקות ,שכן דווקא כשאנו בוחרים בטוב מתוך חופש גמור ,אנו מגלים את צלם האלוקים השוכן בתוכנו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות תשובה) ביאר .שהבחירה בחיים מתבטאת בהקפדה על מצוות קטנות וגדולות בשווה ,שכן בכל אחת מהן טמון הכוח לחיות חיים של נצח .הוא מדגיש שהבחירה היא תמיד נגישה ,והיא הדבר הכי פשוט והכי גבוה שכל יהודי יכול לעשות ,והיא ההבדל בין חיים שיש בהם תוכן לחיים שחולפים מבלי להותיר רושם. אחר שראינו את דברי גדולי הדורות ,אנו מרגישים כיצד הדברים מחלחלים פנימה ,וכיצד הבחירה בחיים הופכת ממצווה רחוקה לחלק בלתי נפרד מההוויה היומיומית שלנו.

אנו יורדים כעת מן הפסגות אל עמק החיים ,אל המקום שבו האדם פוגש את עצמו מול המראה המוסרית .אין די בידיעה שהבחירה קיימת ,עלינו לתרגם את האמת הזו לשפת המעשה .עבודת המידות היא השדה שבו מתבצע הניצחון האמיתי של ובחרת בחיים ,שכן היכולת לבחור בטוב נבחנת דווקא ברגעים הקטנים של כעס ,של גאווה או של עצלות .החיים הם רצף של החלטות פנימיות המעצבות את האדם ,וההכנה לעבודה זו היא הידיעה שאנו אדונים למידותינו ולא עבדים לדחפינו. הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק א) כתב .כי יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ומה המטרה שאליה עליו לצפות .ביאר כי עבודת המידות מתחילה בהכרה שהאדם לא נברא להנאות העולם הזה ,אלא כדי להכין את עצמו לעולם הבא ,ודווקא מתוך תפיסה זו הוא מקבל את הכוח לבחור בחיים ולהכריע את יצרו. רבנו בחיי אבן פקודה בספרו חובות הלבבות (שער עבודת האלהים) ביאר .כי חובת האדם היא לשעבד את כל כוחות נפשו לרצון הבורא ,וכי הבחירה בחיים היא היכולת לכוון את הכוונה הפנימית לכל מעשה .ביאר כי מידת הזריזות והכניעה הן הכלים שבהם האדם בוחן את בחירותיו ,ומי שמרגיל את עצמו לשקול כל מעשה לפי ערכו הנצחי ,זוכה להפוך את חייו למסלול של בחירה בטוב. המחבר האלמוני בספרו אורחות צדיקים (שער הגאווה) חידש .כי השורש לכל מידה רעה הוא השכחה של מקור האדם והיעדר הבושה מול הבורא .ביאר כי מי שבוחר בחיים הוא זה שזוכה למידת הענווה ,שכן הענווה מאפשרת לאדם להודות בטעותו ולתקן את דרכו ,ורק מתוך הכרה בחולשת עצמו יכול האדם לבחור באמת בצורה אמיתית. הפלא יועץ בספרו פלא יועץ (ערך בחירה) ביאר .כי על האדם להרגיל את עצמו להשגיח על תנועות נפשו ,שכן הבחירה בחיים מתחילה במחשבה .ביאר כי בכל בוקר ובכל ערב צריך האדם לעשות חשבון נפש מדוקדק ,ולשאול את עצמו האם המעשים שעשיתי היום היו בחירה בחיים או שהיו סחף של הרגל ,ובכך הוא מפתח את שריר הבחירה הפנימי שלו. הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות דעות פרק א) ביאר .כי דרך הממוצעת היא הדרך שבה האדם בוחר בחיים ,שכן הוא אינו נגרר אחר הקיצונים המזיקים את הנפש .ביאר כי עבודת המידות אינה דיכוי של כוחות הנפש ,אלא כיוונם אל האפיק הנכון ,וזהו עומק הבחירה ,להיות אדון על תגובותיך ולא להיות מובל על ידי רגשות חולפים. לאחר שראינו את דברי רבותינו ,אנו מבינים כי עבודת המידות אינה מלאכה נפרדת, אלא היא היא ההוצאה אל הפועל של הבחירה בחיים .בכל מידה ומידה שאנו מתקנים ,אנו בוחרים בחיים ויוצרים את דמותנו הרוחנית. הקיום האנושי אינו מצב של מנוחה ,אלא הוא תנועה מתמדת .האדם אינו יצור שרק קיים, אלא יצור שבורא את עצמו בכל רגע מחדש .הפער שבין מה שאני כעת לבין מה שאני יכול להיות ,הוא המרחב שבו חיה הבחירה .הבחירה אינה כלי עבודה חיצוני או תוספת לחיים ,אלא היא היא ההגדרה של החיים עצמם .כאשר אנו בוחרים ,אנו נוגעים בשורש הנצחי של נשמתנו, וזהו הרגע שבו האדם מפסיק להיות חפץ שמונח בעולם ,והופך לסובייקט הפועל ומניע עולמות.

רבי יהודה ליווא בספרו נתיבות עולם (נתיב הבחירה פרק א) ביאר .כי הבחירה היא המעלה הגדולה של האדם על פני המלאכים ,שכן המלאכים אינם יכולים לבחור אלא הם משועבדים לטבעם ,ואילו האדם בבחירתו נותן לעצמו צורה חדשה .ביאר כי זהו העומק של צלם אלוקים ,היכולת לחרוג מן הטבע ולהכריע על פי הרצון הפנימי ,ובכך הוא נדמה לבוראו שרצונו חופשי ואינו תלוי בדבר. הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות הקודש (חלק ג עמוד קנ) ביאר .כי השאיפה לבחור בטוב היא התגלות של הרצון העליון בתוך הנפש האנושית .ביאר כי הבחירה אינה מאבק בין יצרים ,אלא היא קפיצה אל עבר השלמות ,שבה האדם מרגיש שהאמת היא המקום הטבעי שלו ,וכל רגע של בחירה הוא התמזגות נוספת של הנשמה עם האור הגדול שבו היא חצובה. רבי יהודה אריה לייב אלתר בספרו שפת אמת (פרשת ניצבים שנת תרלא) ביאר .כי המילה לבחור היא מלשון לב – לב חור ,כלומר להוציא את הלב מהחיצוניות ולהתחבר לפנימיות. ביאר כי הבחירה היא פעולה של חשיפת הנקודה הפנימית ,וכאשר אדם מתבונן פנימה הוא מגלה שהרצון האמיתי שלו הוא תמיד טוב ,והעבודה היא רק להסיר את הקליפות המסתירות את אותו רצון קדוש. רבי יצחק בלאזר בספרו פרי ישראל (על התורה פרשת ניצבים) חידש .כי כל רגע של בחירה הוא זמן של התגלות ,שבו השמים והארץ מעידים על האדם שהוא אכן חי .ביאר כי החיים הם המדידה של איכות הבחירה ,וככל שאדם בוחר ביותר אמת ,כך הוא חי יותר ,שכן החיות אינה נמדדת בשנים אלא בתוכן שבו הוא ממלא את ימיו. לאחר שסקרנו את דברי ההוגים והמחשבה ,אנו רואים כי הבחירה היא המפגש שבין האינסוף האלוקי לבין הסופיות האנושית ,והיא הדרך שבה אנו הופכים את חיינו ליצירת אמנות של קדושה. אנו מעמיקים עתה אל השכבה הפנימית ביותר של הדיון .לאחר שהבנו את היסודות ההלכתיים וההגותיים ,אנו נדרשים לשאול :מהו הכוח המניע את האדם לרצות באמת? מדוע הבחירה בחיים אינה רק החלטה שכלית קרה ,אלא היא רטט של הנשמה המבקשת את מקורה? כאן אנו מגלים שהבחירה אינה עבודה זרה לנפש ,אלא היא השפה שבה הנשמה מדברת עם הבורא ,שפת האמת שאין לה מילים ,אלא רק מעשים של דבקות. רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים (שער א פרק ד) ביאר .כי נשמת האדם היא חלק אלוק ממעל ,וממילא היא שואפת מטבעה אל האמת שהיא שורשה .ביאר כי הבחירה בחיים אינה עול חיצוני ,אלא היא השיבה של הנשמה אל ביתה ,אל המקום שבו היא מרגישה את האמת האלוקית פועמת בה ,והיא אינה יכולה למצוא מנוח עד שתשוב אל המקור. הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק א) כתב .כי האדם מרגיש בטבעו חוסר שביעות רצון מכל מה שאינו אמת ,שכן הנשמה היא טהורה ושייכת לעולם האמת .ביאר כי הבחירה בחיים היא היכולת להקשיב לדחף הזה ,ולא לתת להבל העולם לערפל את הקול הפנימי המבקש שלמות ודבקות ,וזהו תהליך של טיהור שבו הנשמה משילה מעליה את השקר שדבק בה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות (עמוד סז) חידש .כי כל רצון טוב שמתעורר באדם הוא ניצוץ מן האמת הגדולה ,וכשאדם בוחר בטוב הוא פשוט מאפשר לניצוץ הזה להאיר .ביאר כי זוהי אינה פעולה של הכרעה חיצונית ,אלא של התגלות פנימית ,שבה האדם מגלה שהטוב והחיים הם הם העצמיות האמיתית שלו ,והבחירה היא רק הסרת המחיצות. רבי שמואל בורנשטיין בספרו שם משמואל (פרשת ניצבים שנת תרע"ב) ביאר .כי בחירה בחיים היא סילוק הפירוד ,שכן החיים האמיתיים הם דבקות באחדות ה' ,וכל רצון לבחור בטוב הוא רצון להתאחד עם המקור .ביאר כי התיאבון של הנשמה לאמת הוא ההוכחה לכך שהיא אינה שייכת לעולם הזה כפי שהוא ,אלא לחיים שיש בהם נצחיות שאינה תלויה בזמן ובמקום. רבי אליהו לופיאן בספרו לב אליהו (חלק א עמוד קג) כתב .כי האמת היא שפת האם של הנשמה ,וגם אם אדם טועה ובוחר ברע ,הרי שבתוך תוכו הוא תמיד מחפש את האמת ,אך הוא מתבלבל בדרכים .ביאר כי כל ציווי ובחרת בחיים הוא בעצם פנייה אל הנשמה שמתחת לכל השכבות ,להזכיר לה מי היא באמת ,ולאן היא אמורה לחזור. לאחר שראינו את דברי ההוגים ,אנו מתחילים לחוש כי האמת אינה נמצאת מחוץ לנו, אלא היא קרובה מאוד ,בתוך הפה והלב ,מחכה שנתיר לה לפעום ולהניע אותנו לבחור בטוב. לאחר שהבנו את עומק הבחירה ואת שורשה בנשמה ,אנו מגיעים אל המעשה הממשי. הפסוק בתורה מסיים במילים למען תחיה אתה וזרעך ,והדבר מלמדנו כי בחירתו של היחיד אינה תופעה מבודדת ,אלא היא אבן דומינו המפילה אחריה שרשרת של השפעות על הדורות הבאים .הבחירה בחיים היא הירושה הגדולה ביותר שאדם יכול להנחיל לילדיו ,שכן האמת שאנו חיים היא החינוך העמוק ביותר שיכול להיוולד. הרמב"ן בספרו פירוש על התורה (דברים ל יט) כתב .כי ההבטחה למען תחיה אתה וזרעך מלמדת שמעשיו של אדם בבחירתו בטוב אינם נשארים בגדר האישי ,אלא הם בונים את התשתית הרוחנית שבה יגדלו הדורות הבאים ,וכי זכותו של האב עומדת לו ולזרעו כהגנה וכמקור חיים. רבי שמשון רפאל הירש בספרו פירוש על התורה (דברים ל יט) ביאר .כי האדם אינו חי עבור עצמו בלבד ,אלא הוא חוליה בשרשרת ההיסטוריה של עם ישראל ,וכל מעשה של בחירה בחיים הוא נטיעת אילן שפירותיו יזינו את כל העתיד ,שכן החיים הם שליחות שאותה אנו מעבירים הלאה. רבי יהודה אריה לייב אלתר בספרו שפת אמת (פרשת ניצבים שנת תרלא) חידש .כי הכוח לבחור בחיים מוטבע בנשמת כל יהודי כחלק מהברית הנצחית ,וכאשר אדם ממש את בחירתו הוא מעורר את כוח הבחירה הרדום אצל צאצאיו ,שכן הנשמה מורישה את העוצמות שרכשה בעמל הבחירה. רבי שלום נח ברזובסקי בספרו נתיבות שלום (מאמרים לפרשת ניצבים) ביאר .כי החינוך האמיתי אינו מה שאנו אומרים לילדינו אלא מה שאנו חיים בפועל ,וכאשר הילד רואה את הוריו עומדים בנקודות של מבחן ובוחרים בחיים מתוך עקביות ואמת ,הרי שהוא מקבל את הדוגמה החיה לכך שהבחירה היא המפתח לכל עתידו.

החזון איש בספרו אמונה וביטחון (פרק א) כתב .כי בכל מעשה של ביטול רצון עצמי למען כבוד שמים ,אנו מחזקים את אמונתנו ואת אמונת כל המקיפים אותנו ,וזהו המעגל שבו הבחירה הפרטית הופכת לנחלת הכלל ,והיא המשפיעה על אווירת הבית ועל החוסן הרוחני של הזרע שבא אחרינו. אחר שראינו את דברי רבותינו ,אנו מבינים כי האחריות שלנו אינה נגמרת בגבולות נפשנו, אלא היא מתרחבת אל עבר הדורות כולם .כל בחירה בטוב היא השקעה נצחית ,והיא הבטחה שזרענו ימשיך בדרך שסללנו עבורם בעמל ליבנו. לאחר שהעמקנו בכל שלבי המסע שלנו ,אנו מגיעים אל נקודת החיבור שבין התיאוריה לבין החיים עצמם .השאלה בדבר הבחירה החופשית והידיעה האלוקית אינה צריכה להישאר על גבי הדפים ,אלא היא חייבת לחלחל אל תוך היום-יום שלנו ,להפוך לחלק מהמנגינה שבה אנו חיים את חיינו .התורה אינה מבקשת מאיתנו להבין את סוד הבורא ,אלא היא תובעת מאיתנו לחיות את השליחות שלנו כאן בעולם הזה ,מתוך הבנה שכל רגע הוא צומת שבו אנו מעצבים את נצחיותנו. כאשר אדם קם בבוקר ,הוא יכול להתחיל את יומו באנחת עייפות מול מטלות היום ,או במילה של תודה לבורא ,וזו הבחירה הראשונה בחיים .במקום העבודה ,כל עסקה וכל מילה הן הכרעה בין יושר לבין עיגול פינות ,וזו הבחירה בחיים במרחב הציבורי .בתוך המשפחה ,כשהילד או בן הזוג זקוקים לתשומת לב ,הבחירה להעניק חום וסבלנות במקום להסתגר באדישות היא כוח החיים עצמו .גם בשעות משבר ,כשנדמה שהדרך חסומה ,התורה קוראת לנו להאמין בנקודת הבחירה שבנו ולהכריע מחדש לטוב .כל אלו הם הכלים המעשיים שבהם אנו מוציאים לפועל את ובחרת בחיים ,והם ההוכחה לכך שהבחירה היא הכוח המניע של הקיום שלנו.

עיקר העניין: הסוד הגדול של הבחירה אינו טמון בפתרון הלוגי של הידיעה מול הרצון ,אלא בעצם העובדה שהאדם נקרא להיות שותף למעשה בראשית .הקדוש ברוך הוא ברא עולם שבו יש ידיעה אלוקית מקיפה ונצחית ,ובתוך העולם הזה הוא נטע נקודת חירות אנושית שמאפשרת לנו להכריע את גורלנו .הבחירה בחיים היא לא מליצה פיוטית אלא עמוד השדרה של האמונה ,שכן אנו מכריזים בכל פעולה טובה שאנו בוחרים בנצח על פני ההבל .כל מעשה של אמת ,כל מילה טובה שנאמרה בלב שלם ,כל רגע של התגברות ,הם אבני הבניין של עולמנו הרוחני ,והם מבטיחים שגם בתוך עולם מורכב ,הבחירה שלנו תישאר אמיתית ,חיה ופועמת. הבחירה אינה חובה המוטלת עלינו מן החוץ ,אלא היא הכוח האלוהי המאפשר לנו להפוך את חיינו ליצירה שאין לה סוף .מי שבוחר בכל רגע לצעוד בדרך הטוב ,מגלה כי החיים אינם רצף מקרי ,אלא הם שירה מתמשכת של דבקות ומשמעות נצחית.