אם הכול גלוי וידוע מראש – מה ערך יש לבחירה החופשית?

דמיין אדם ההולך בשוק הומה .דוכנים פתוחים מכל צד ,ריחות תבלינים משכרים וקולות מסחר סוער .בידו כיס מלא מטבעות ,מתנה שקיבל זה עתה ,והוא ניצב בלב ההמולה. הוא יכול להוציאם על מאכלים אסורים או על

אם הכול גלוי וידוע מראש – מה ערך יש לבחירה החופשית? דמיין אדם ההולך בשוק הומה .דוכנים פתוחים מכל צד ,ריחות תבלינים משכרים וקולות מסחר סוער .בידו כיס מלא מטבעות ,מתנה שקיבל זה עתה ,והוא ניצב בלב ההמולה. הוא יכול להוציאם על מאכלים אסורים או על סעודה כשרה ,על משחקי הבל או על ספר קודש .הכול פתוח לרווחה ,אך בתוך הלב מהדהד קול אחר ,קולו של ציווי עתיק ונוקב "ובחרת בחיים". אלא שברגע הזה ,רגע של בחירה טהורה לכאורה ,מתגנב חשש .הלב שואל ,וכי יש כאן באמת בחירה? הלא הקב"ה ,צופה ומביט עד סוף כל הדורות ,יודע כבר עתה מה יבחר ,ואף נכתב ונחתם בספר בראש השנה .האם אין זו אשליה בלבד? האם כל מה שנראה כמאבק אנושי בין טוב לרע אינו אלא הצגה שמימית שתוצאותיה נכתבו מראש? הסתירה מכה בכל עוזה .מצד אחד ,ידיעתו של הבורא מקיפה הכול ,אין נסתר מנגד עיניו. מצד שני ,התורה מצווה ובחרת .ציווי מפורש ,חד וברור ,הדורש ממך אחריות מלאה .אם ידיעתו של הקב"ה שלמה ,איך ייתכן שנאמר לאדם ובחרת בחיים? מה ערך יש לבחירה אם תוצאתה ידועה וקבועה? האם המאבק האנושי הגדול ,שבו כל אדם שוקל ,מתלבט ומכריע, הוא רק תנועה בתוך מסגרת שנקבעה מראש ,או שמא כאן טמון סוד גדול יותר ,חידה שנפש האדם נדרשת לפצח מתוך חייה שלה? נפנה כעת אל פסוקי התורה ,אל המקור שממנו אנו שואבים את עצם הידיעה על אודות הבחירה ,אותם פסוקים שבהם נחתם הציווי האלוקי המעמיד אותנו מול ההכרעה הגדולה. הפסוקים מפרשת ניצבים עומדים כעמוד אש לפני המחנה ,ומציבים בפנינו את תביעת הבחירה בחיים כהכרעה מוחלטת של רצון האדם ,כשהם קוראים לנו להתעלות מעל המציאות ולבחור בדרך הנכונה" .העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך .לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם" (דברים ל ,יט-כ). הפסוקים הללו הם לב לבה של הדילמה .מצד אחד ,הקדוש ברוך הוא פורש לפנינו את הברכה ואת הקללה ,את החיים ואת המוות ,ומאידך ,הוא תובע מאיתנו ציווי ישיר ובחרת בחיים .פסוקים אלו מלמדים כי למרות הידיעה האלוקית ,התורה מניחה יסוד ברור :הבחירה היא המרחב שבו אנו חיים. תרגום אונקלוס (דברים ל ,יט) תרגם .ובתר דתריתי בכון יומא הדין ית שמיא וית ארעא מודית קדמיכון ית חיא וית מותא יהבית קדמיכון ברכתא ולואטתא ותבחר בחיין בדיל דתחי אנת וזרעך .התרגום מדגיש כי הבחירה בחיים היא לא רק פעולה ,אלא היא תנאי לחיים עצמם, שכן הבחירה מחברת את האדם אל מקור החיים. תרגום יונתן בספרו תרגום יונתן (דברים ל ,יט) תרגם .והלדכיתי עליכון יומא הדין ית שמיא וית ארעא די מרי עלמא חיים ומוות יהבית קדמיכון ית ברכתא וית לואטתא ותבחר באורח דחיי בדיל דתחי אנת וזרעך .ביאר כי הבחירה היא בדרך החיים ,אותה דרך שמובילה את האדם לחיות את חייו מתוך מודעות למצוות ה’. רש"י (דברים ל ,יט) כתב .ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים ,כמשל לאדם שאומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלה ומעמידו על חלק היפה ואומר לו זהו יפה בחר לך .ביאר כי הבחירה אינה חסרה כיוון ,אלא הקדוש ברוך הוא מגלה לנו היכן נמצא הטוב האמיתי ,ומתוך כך אנו נדרשים לבחור בו מתוך רצוננו. רבי אברהם אבן עזרא (דברים ל ,יט) ביאר .ובחרת בחיים – איננו כפשוטו ,כי אין האדם בוחר אם יחיה או ימות ,אלא הכוונה שתבחר במעשים שמביאים חיים .הסביר כי כיוון שאין לאדם שליטה על החיים והמוות הפיזיים כפשוטם ,הרי שהציווי מכוון אל המעשים המוסריים והרוחניים המעצבים את דמות החיים הנצחיים. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (דברים ל ,יט) כתב .ובחרת בחיים – שתקבל עליך באהבה חיי התורה ,כדי שתירש בהם חיי העולם הבא .ביאר כי בחירת החיים אינה מסתכמת ברגע זה, אלא היא מהלך של קבלת עול תורה באהבה ,מהלך שפותח את השערים לחיי הנצח. הספורנו (דברים ל ,יט) ביאר .ובחרת בחיים – שתבחר בחיים שאין בהם מיתה ,והם חיי הנפש בהתדבקה בבורא יתברך ,וזהו עניין ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך .הסביר כי המטרה אינה רק חיים בעולם הזה ,אלא דבקות נפשית שמעניקה לאדם קיום נצחי ,וזהו הערך האמיתי של הבחירה. חזקוני בספרו פירוש על התורה (דברים ל ,יט) פירש .ובחרת בחיים – המעשים המביאים לידי חיים ,שהם המצוות ,כי השומר מצוותיו יחיה בהם .חידש כי הבחירה בחיים היא בחירה בפועל במצוות ,והמצוות עצמן הן המקור לחיים שניתנים לאדם. הכלי יקר בספרו (דברים ל ,יט) ביאר .ובחרת בחיים – אלו התורה והמצוות שנקראו עץ חיים למחזיקים בה ,והבחירה היא להחזיק בהם ולהתמיד בהם .הסביר כי החיים אינם עובדה נתונה ,אלא תוצאה של דבקות מתמדת בתורה ,ומי שבוחר בה ,בוחר בחיים. אנו רואים בדברי המפרשים כי הבחירה בחיים אינה עומדת בסתירה לידיעת הבורא ,אלא היא היא הביטוי הממשי של אהבת ה' ודבקות בו ,כיוון שהאדם בוחר בטוב מתוך כוונה פנימית ורצון חופשי. אנו צוללים אל המקורות התנאיים והאמוראיים ,המניחים את היסודות לכל בניין האמונה בדבר כוח הבחירה האנושית מול הידיעה וההשגחה האלוקית .בדברי חז"ל אלו אנו מוצאים את מפת הדרכים המדויקת המגדירה היכן נגמרת השגחת הבורא כביכול והיכן מתחילה אחריותו של האדם. בגמרא במסכת ברכות (דף לג ע"ב) נאמר .הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .ביארה הגמרא כי על אף שהקב"ה מנהיג את עולמו ביד רמה ,ישנה נקודה אחת שנותרה ברשותו הבלעדית של האדם ,וזוהי נקודת הבחירה הרוחנית ,שבה האדם קובע בעצמו את עמדתו מול הבורא, ואין כוח חיצוני כופה עליו את אופן יראתו. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג ע"א) נאמר .אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו .ביארה כי כוח הבחירה אינו דורש גבורות עילאיות ,אלא תנועה קטנה ,רצון פנימי של האדם להניע את הבחירה, ומרגע שהאדם עושה זאת ,השמים כביכול נפתחים לקראתו ומסייעים בידו להרחיב את המעשה הטוב. בגמרא במסכת ראש השנה (דף טז ע"ב) נאמר .שלשה ספרים נפתחין בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים .רש"י (שם) ביאר .שזהו יום הדין שבו נגזר גורלו של אדם .הסביר כי על אף הגזירה, קיימת דינמיות בבחירה האנושית ,שכן האדם בכל רגע יכול לשנות את מעמדו דרך תשובה ומעשים טובים ,ובכך הוא הופך את הגזירה למציאות חדשה שנוצרה מתוך רצונו ,ואינו נשאר כבול בתוך הכתיבה הראשונית. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ט הלכה ה) נאמר .אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים אמרו לו אף הן בידי שמים אמר להן לא אלא אם יזהר אדם ניצול .ביאר כי גם בהנהגה הגשמית ,הבחירה בזהירות ובשיקול דעת אינה נשללת על ידי ההשגחה ,אלא היא מהווה כלי להשתתפות האדם בהגנה על עצמו ובניהול חייו ,והיזהרותו היא המכריעה את התוצאה. תוספות במסכת חגיגה (דף טז ע"א) ביאר .כי ידיעת ה' אינה מכריחה את האדם ,שכן הידיעה היא חיצונית למעשה ,והבחירה נותרת שלמה .חידש כי הידיעה האלוקית היא מחוץ לזמן, בעוד המעשה האנושי הוא בתוך הזמן ,ולכן אין ידיעתו של הקב"ה סותרת את החופש לפעול ולבחור בכל רגע נתון. לאחר שספגנו את היסודות העמוקים הללו ,אנו מבינים כי החכמים שרטטו לנו קו ברור: ההשגחה אינה מבטלת את האדם ,אלא קוראת לו להיות שותף מלא למציאות חייו. אנו ניגשים כעת אל הוגי הדעות הגדולים של תקופת הראשונים ,שעיצבו את אבני הבניין של מחשבת ישראל .בדבריהם אנו מוצאים את ההתמודדות האמיצה עם המתח שבין הידיעה האלוקית הבלתי מוגבלת לבין חירות הבחירה האנושית ,כשהם מניחים את היסודות לכל העיסוק המאוחר יותר בסוגיה. רבנו סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות (מאמר רביעי פרק ה) כתב .כי אין לומר שהקב"ה יודע את העתיד ולכן נשללת בחירת האדם ,אלא אדרבה ,הידיעה האלוקית אינה מכריחה את האדם .ביאר כי כשם שהצופה מן הגג רואה את ההולכים ברחוב ואין ראייתו מכריחה אותם, כך ידיעת ה' רואה הכל מראש אך הבחירה נשארת ביד האדם. הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות תשובה פרק ה הלכה ה) כתב .דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים וגדולה היא רזי התורה .ביאר כי למרות שאנו מוגבלים בהשגת דעתו של הבורא ,עלינו לדעת בלא ספק שמעשה האדם בידו ,ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו ,והבחירה היא עובדה קיימת שאינה נסתרת על ידי הידיעה. רמב"ן בספרו פירוש התורה (דברים ל ,יא) כתב .כי המצווה הזאת איננה רחוקה ממך כי קרוב אליך הדבר מאוד לעשותו .ביאר כי עצם העובדה שהקב"ה ציווה את האדם לבחור בחיים, היא ההוכחה הניצחת לכך שהבחירה אכן בידו ,שאילולא כן היה הציווי ריק מתוכן. רבנו בחיי בספרו פירוש התורה (בראשית כב ,א) חידש .הקב"ה בחכמתו יודע הכל ובכל זאת מסר לאדם הבחירה ,כי בלי בחירה אין שכר ועונש .ביאר כי הבחירה היא היסוד ההכרחי למערכת הגמול האלוקית ,שכן ללא בחירה חופשית המושג של שכר ועונש מאבד את משמעותו. ספר החינוך בספרו ספר החינוך (מצוה תקיג) כתב .הכל צפוי והרשות נתונה ,ה' יודע מה יהיה אבל האדם נידון על מעשיו כי הוא בחר בהם מרצונו .ביאר כי הידיעה האלוקית עומדת לצד הרשות הנתונה לאדם ,והשילוב ביניהם הוא המאפשר את הדין והמשפט בעולם. לאחר שראינו את דברי רבותינו הראשונים ,אנו מתחילים לראות את הקווים המאחדים בפתרון הסתירה ,מה שמאפשר לנו לעבור הלאה ולראות כיצד האחרונים הרחיבו את היריעה. לאחר שהנחנו את יסודות הראשונים ,אנו מתקרבים אל גדולי האחרונים והפוסקים ,אשר לקחו את השאלה המופשטת והורידו אותה אל המעשה בפועל .בדבריהם אנו רואים את המלחמה האישית של האדם ,את הניסיון לשמור על חירותו הפנימית אל מול כובד המשקל של הידיעה האלוקית ,ואת העמידה האיתנה על כך שהאחריות למעשה אינה ניתנת לערעור. המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב הבחירה פרק א) כתב .הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי כל ענייני האדם מסורים אל הטבע ואל הגזירה ,אבל היראה זה מסור לאדם לבדו ,שאילו לא כן ,לא היה עניין מציאותו של האדם שונה משאר הנבראים .ביאר כי הבחירה היא עצם מהותו של האדם ,ובלעדיה אין הוא אלא כלי משחק בטבע ,שכן דווקא היכולת לחרוג מן הגזירה היא המעלה הגדולה המייחדת את בן האנוש. הגר"א בביאורו לספרי (דברים פרשת ניצבים) כתב .ובחרת בחיים – אין זה משל בלבד ,אלא בחירה ממשית נתונה ביד האדם ,ומי שאומר שהכל נגזר מראש הרי זה מבטל את התורה כולה. ביאר כי הציווי אינו סמלי ,אלא הוא דרישה חותכת ונוקבת ,שכן ביטול הבחירה משמעותו מחיקת הציוויים של התורה והפיכת המציאות למערכת כפויה שאין בה מקום למצוות. רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (אות קנד) כתב .ידיעתו של הקב"ה היא למעלה מן הזמן ,ולכן אינה מכריחה את מעשי האדם ,כי הבחירה קיימת בתוך הזמן ,וכיוון שהקב"ה למעלה מן הזמן ,ידיעתו אינה שוללת את הבחירה .ביאר כי הסתירה נפתרת כאשר מבינים שיש שני מישורים נפרדים – הקב"ה הניצב מחוץ לזמן והאדם הפועל בתוך הזמן, ולכן הידיעה אינה כובלת את הבחירה. החפץ חיים בספרו שמירת הלשון (שער התבונה פרק א) כתב .האדם נדרש להבין שכל מעשה שלו בידו ,ואם יאמר הרי ה' יודע מראש ,אין זה אלא ערמה של היצר כדי להפילו בייאוש ולפטור עצמו מן האחריות .ביאר כי הטיעון של הגזירה אינו אלא תחבולה של יצר הרע להרפות את ידיו של האדם ולמנוע ממנו את העבודה והעמל הנדרשים ממנו. רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א קונטרס הבחירה) כתב .בחירה חופשית אינה בכל תחום ,אלא בנקודת האמת של כל אדם – שם הוא נאבק ,אך עצם קיומה של נקודת בחירה זו ,שאינה מוכרעת מראש ,היא יסוד עבודת האדם .ביאר כי לכל אדם יש קו חזית שבו הוא נלחם ,ובמקום הזה מתנהלת הבחירה האמיתית שאינה מוכרעת על ידי העבר או הגורל. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים עמוד קלה) כתב .על האדם לדעת כי אין לו לתלות במזל או בידיעת ה' ,אלא הכל תלוי במעשיו ,ואם יאמר אדם שהכל נגזר ואין בידו לשנות ,הרי הוא כופר בעיקר התורה ,שהרי כתיב ובחרת בחיים .ביאר כי האחריות למעשי האדם היא מוחלטת ,וכל תלייה בתירוצים של גזירה אינה אלא ניסיון התחמקות שאין לו מקום בהשקפת התורה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות תשובה סימן תרז סעיף ה) כתב .כבר ביארו הראשונים שאין הידיעה מכריחה את הבחירה ,וחובה על כל אחד לנהוג כאילו הכל תלוי בו ,ולא יאמר כיון שה' יודע מה אעשה אין טעם להתאמץ ,כי זו עצת היצר .ביאר כי למרות ידיעת ה' השגובה ,על האדם לפעול מתוך תחושת אחריות מלאה ,שכן עבודת האדם נמדדת בנחישותו ובבחירותיו המעשיות. דברי האחרונים הללו מראים לנו כי הדיון אינו נשאר בחדרי החדרים של המחשבה ,אלא הוא נדרש מאיתנו ברגעים המכריעים של חיינו ,כאשר אנו נדרשים לבחור מחדש בכל בוקר. אנו צועדים כעת אל משנתם של ענקי הרוח ,מאורות הדורות האחרונים ,אשר ליבנו את דברי רבותינו באזמל פסקם ועומק עיונם ,והאירו את נתיבות המחשבה וההלכה מתוך מבט מקיף הממזג את עילוי הלמידה עם עבודת הלב הפנימית. רבי יצחק בלאזר בספרו פרי ישראל (על התורה פרשת ניצבים) כתב .כי כל רגע של בחירה הוא זמן של התגלות ,שבו השמים והארץ מעידים על האדם שהוא אכן חי .ביאר כי הבחירה החופשית אינה פעולה מקרית ,אלא עדות נצחית לחיוניותו הרוחנית של האדם ,וככל שהאדם מעמיק לבחור באמת ,כך הוא מוסיף חיות וקדושה בעולמו ובנשמתו. רבי יהודה אריה לייב אלתר בספרו שפת אמת (פרשת ניצבים שנת תרלא) כתב .כי המילה לבחור היא מלשון לב חור ,כלומר להוציא את הלב מהחיצוניות ולהתחבר לפנימיות .ביאר כי הבחירה האמיתית אינה מאבק חיצוני ,אלא תהליך פנימי של הסרת המחיצות והקליפות המכסות את הלב ,ומתוך כך מגלה האדם שרצונו הפנימי השורשי משתוקק תמיד לעשות רצון קונו. רבי שלום נח ברזובסקי בספרו נתיבות שלום (מאמרים לפרשת ניצבים) כתב .כי הבחירה בחיים היא הבריח התיכון של כל עבודת האדם ,והיא המתחילה בהכרה שהאדם לא נברא אלא כדי לגלות את כבוד שמים במעשיו .ביאר כי אף שהכל צפוי וידוע בשמים ,הרי שהרשות שניתנה לאדם בארץ היא כלי הקיבול היחיד שדרכו משפיע הבורא את שפעו ואורו ,ועל ידי התגברותו של האדם נרקמת ההשגחה העליונה. רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות הקודש (חלק ג עמוד קנ) כתב .כי השאיפה לבחור בטוב היא התגלות של הרצון העליון בתוך הנפש האנושית .ביאר כי הבחירה אינה רק הכרעה קרה בין שתי אפשרויות ,אלא היא קפיצה פנימית אל עבר השלמות האלוקית ,שבה הנשמה מזהה את האמת כמקומה הטבעי ומבקשת להתמזג עם מקורה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו מכתבי החפץ חיים (מכתב יד) כתב .כי מי שמניח את ידיו מן העמל והבחירה בטענה שהכל ידוע מראש ,אינו אלא כמי שמוותר על פרנסתו וזורע שדותיו ברוח באומרו שהכל נגזר בשמים .ביאר כי כשם שבענייני העולם הזה אין האדם פועל בפסיביות ,כך ואף יותר מכך בענייני הרוח ,הבחירה היא המחרשה שבה האדם חורש את עולמו. מתוך דבריהם הקדושים של רבותינו ,נראה לבאר כי הפרדוקס שבין הידיעה האלוקית לבחירה האנושית אינו בא להחליש את ידינו ,אלא אדרבה ,הוא בא לרומם את מעמדנו. כאשר אנו מבינים כי הבחירה שלנו נובעת מעומק הנשמה ,מעבר לגבולות הזמן שבו שרויה הידיעה העליונה ,אנו מקבלים את העוז להכריע בכל רגע מתוך גדלות ואחריות. לאחר שצללנו לעומק העיון וראינו כיצד גדולי המפרשים והוגי הדעות מתמודדים עם המתח הגדול שבין ידיעת ה' לבין בחירת האדם ,עלינו להביא את הדברים אל שולחן העבודה שלנו .התורה אינה נשארת בחדרי הדיונים של המחשבה ,אלא היא יוצאת אל הרחוב ,אל מקום העבודה ,אל הבית פנימה ואל נבכי הנפש ,ומבקשת מאיתנו להכריע .ההלכה והחיים המעשיים הם הם המקום שבו הבחירה פוגשת את המציאות ,ושם אנו מגלים כיצד הידיעה שהכל בידי שמים משתלבת עם האחריות המוטלת על כתפינו. רבינו ניסים בדרשותיו (דרשה יא) ביאר .כי אילו הייתה הידיעה מכריחה את המעשה ,היה מתבטל כל דין ושכר ועונש ,שכן אדם האנוס לעשות דבר מה אינו ראוי לענישה או לשבח. על כן ,הנפקא מינה המעשית הראשונה היא ההכרה שכל אדם חייב לנהוג בדרכי עבודת ה' כאילו הכל תלוי בו ,שכן במציאות הגלויה לפנינו אנו פועלים כבעלי בחירה ,ואחריות זו היא שמחייבת אותנו בכל פסיעה בחיים. אלשיך בספרו תורת משה (דברים ל ,יט) חידש .כי הבחירה בחיים היא היכולת לשוב בתשובה גם לאחר שנחתם הדין ,שכן האדם תמיד יכול לשנות את מעשיו .הנפקא מינה כאן היא בימי הדין ובכל רגע נתון – אסור לאדם להתייאש או לומר שמאוחר מדי או שגורלו נחתם ,שכן פעולת הבחירה האנושית בכוחה לבקוע כל גזירה ולשנות את מהות האדם לטובה. מהר"ל בספרו גור אריה (דברים ל ,יט) ביאר .כי האדם המבקש לדעת מה עליו לעשות אינו צריך לחפש סימנים בשמים אלא להתבונן בדרך התורה המונחת לפניו .הנפקא מינה היא שבעת הכרעה הלכתית או מוסרית ,עלינו להפסיק לחפש רמזים חיצוניים או להשליך את האחריות על גורל כזה או אחר ,ולבחור את המסלול הנכון על פי שורת הדין והתורה ,שכן זהו המקום שבו אנו מביאים את רצון ה' אל הארץ. רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (מאמרים לפרשת ניצבים) ביאר .כי החינוך וההתקדמות העצמית אינם יכולים להישען על טבעו המולד של האדם או על גזירה קדומה ,אלא על העמל וההתמדה .הנפקא מינה בחיי המשפחה והחינוך היא שאין לאדם לומר על עצמו או על בני ביתו שזהו אופיים ואין לשנותו ,אלא עליו להאמין בכוח הבחירה להשתנות ולעלות בדרגות ,וכל צעד של התגברות הוא בניין של חיים חדשים. אור החיים בספרו פירוש על התורה (דברים ל ,יט) ביאר .כי העמל וההשתדלות של האדם הם המכשירים את הקרקע להשפעת השפע האלוקי .הנפקא מינה בעסקים ובפרנסה היא שהאדם מחויב לעשות את השתדלותו המלאה ולקבל החלטות ישרות ,בידיעה שגם אם הכל מושגח ,ההכרעה המוסרית בדרך הפרנסה היא הערוץ שדרכו יורדת הברכה למעשיו ,ואין לו רשות להימנע מפעולה מתוך מחשבה שהכל ממילא יקרה. אנו רואים כי בכל תחומי החיים ,מתפילה ועד משא ומתן ,מעבודת הנפש ועד הנהגת הבית, התורה תובעת מאיתנו להחזיק בבחירה כאילו היא הדבר היחיד שקיים ,ומתוך כך אנו בונים את המציאות שבה אנו חיים. המתח שבין ידיעת ה' לבין בחירת האדם אינו חידה שנועדה למצוא פתרון לוגי שיניח את דעת השכל ,אלא הוא עצם החיים .אנו ניצבים כבני אדם בתוך עולם של זמן ,של הגבלה, של סוף ,מול ידיעה אלוקית שהיא למעלה מן הזמן ,אינסופית ומקיפה הכל .ההבנה כי הבחירה שלנו מתרחשת במרחב שבו נפגשים הנצח והזמן ,הופכת את כל תנועת הנפש של האדם להתרחשות שיש לה משמעות קוסמית .אין זו סתירה ,אלא הרמוניה מופלאה שבה כל הכרעה אנושית היא אבן בניין בבניינו של עולם ,וכל רצון שמתעורר בלב האדם הוא הד לצינורות השפע העליונים שמשתוקקים להתגלות. המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק סז) חידש .כי הידיעה האלוקית היא מצד אחד, והבחירה היא מצד שני ,ואין האחד מונע את השני ,שכן הידיעה אינה כופה .הרי היא כמי שיודע את העתיד ,אך אין בידיעתו כדי לחייב את המעשה ,וכל עוד הפעולה נעשית על ידי האדם בבחירתו ,הרי היא נחשבת כמעשהו המוחלט ,שכן הידיעה היא חיצונית למציאות המעשה. הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק א פרק ה) כתב .כי הקב"ה רצה להעמיד את האדם במצב שבו יהיה הוא הפועל האמיתי לזכייתו ,ולכן הניח את הבחירה בידו ככוח מניע ויוצר .הרי כל מהותו של האדם נבנית מתוך אותו מאבק פנימי בין רצונות מנוגדים ,ודווקא בתוך חוסר הוודאות של הבחירה ,הוא זוכה לעצב את דמותו ולהפוך לשותף בבריאה ,מציאות שלא הייתה מתאפשרת אילו היה הכל גלוי ומוכרע מראש. רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים (שער א פרק ד) ביאר .כי נשמת האדם היא חלק אלוה ממעל ,ובכוחה להטות את המציאות הרוחנית העליונה על ידי מעשיה ומחשבותיה .כאשר האדם בוחר בטוב ובאמת ,הוא משפיע כביכול על העולמות העליונים ,וזהו הסוד הגדול של הבחירה – היא לא רק מנהלת את חייו של האדם כאן בעולם הזה ,אלא היא פועלת ומשפיעה בשורשי הבריאה ,שכן האדם הוא הפועל והמשפיע במערכת השמימית כולה. השפת אמת בספרו שפת אמת (חנוכה שנת תרלה) ביאר .כי כוח הבחירה הוא ניצוץ מן האור הראשון שקדם לזמן ולמציאות הגלויה ,ולכן בכל פעם שאדם בוחר ,הוא מתחבר לאותה נקודה עליונה שאינה תלויה בסיבות ובגורמים של העולם הזה .הבחירה היא היכולת להתעלות מעל המגבלות של הטבע וההכרח ,ולממש רצון שנובע ממקור החיים ,מקור שאינו כפוף לשום חוקיות של סיבה ותוצאה. המתח הזה ,שבו מצד אחד אנו נתונים להשגחה מלאה ומצד שני מחזיקים בבחירה גמורה, הוא הריקוד של הנשמה בתוך גוף .אנו נדרשים לאחוז בשני הקצוות :להאמין בכל לבנו שהכל בידי שמים ,ובאותה נשימה להרגיש בכל איבר ואיבר שהכל תלוי בנו .מתוך העמידה הכפולה הזו ,אנו מגלים את עומק הקשר שלנו עם הבורא ,קשר שאינו מבוסס על הבנה שכלית ,אלא על דבקות נפשית שבה האדם בוחר בחיים מתוך חיבור עמוק למקורם. הלב הפועם בקרבנו אינו רק איבר ביולוגי ,הוא המקום שבו האמונה פוגשת את המציאות. כאשר אנו ניצבים בפני צומת הדרכים של החיים ,הקול הפנימי המבקש לבחור בטוב הוא הקול של הנשמה ,המבקשת להתחבר אל מקורה האינסופי ולהוכיח כי האמונה אינה מושג מופשט ,אלא כוח חי ,נושם ויוצר המשנה את פני העולם. רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א עמוד קיב) ביאר .כי הנקודה שבה מתרחשת הבחירה היא נקודת האמת של האדם ,שם אין שקר ואין מסתור ,ורק שם האדם יכול לומר באמת שהוא חי .ביאר כי העבודה הפנימית אינה לנסות להבין את רזי השמיים ,אלא להקשיב למה שקורה בתוך הלב באותו רגע קטן של הכרעה ,שכן שם הקב"ה מחכה לאדם שיעשה את הצעד הראשון. רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים (שער א פרק ח) חידש .אין עוד מלבדו – לא רק כרעיון אלא כמציאות שמחייבת את האדם להבין שכל תנועה שלו משפיעה על העולמות העליונים .ביאר כי הידיעה הזו אינה אמורה להפחיד את האדם אלא להעניק לו כוחות נפש אדירים ,כי הוא מבין שכל בחירה שלו אינה פעולה פרטית אלא חלק ממערכת קוסמית רחבה שבה הוא שותף מלא. החפץ חיים בספרו שמירת הלשון (שער התבונה פרק ה) ביאר .כי האמונה בהשגחה פרטית היא התרופה לכל חרדה ודאגה שמחלישה את הבחירה ,שכן מי שיודע שה' מנהיג אותו ,אינו פוחד מהעתיד אלא מתמקד בהווה .ביאר כי ככל שהאדם מעמיק את אמונתו בטובו של ה' ובנוכחותו ,כך הוא משתחרר מהפחדים החיצוניים שגורמים לו לבחור בדרכים עקלקלות, ומוצא את השלווה הנדרשת כדי לבחור באמת ובביטחון. רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו עין איה (ברכות פרק ה) ביאר .כי הבחירה בטוב היא השתקפות של הרצון האלוקי המבקש להתלבש בתוך הרצון האנושי ,וזהו עומק השאיפה לחיים .ביאר כי כאשר האדם בוחר בחיים ,הוא בעצם מוותר על הרצון האגואיסטי המצומצם שלו ומאפשר לאור האינסופי לזרום דרכו אל העולם ,והבחירה הופכת להיות מעשה של דבקות ולא רק משימה מוסרית. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (הלכות ימים נוראים עמוד רלט) ביאר .כי גם בשעה שמרגישים שהמציאות קשה ולוחצת ,על האדם להאמין בכוחה של התפילה ושל התשובה לשנות את המצב ,כי אין גזירה שאינה ניתנת לביטול על ידי בחירה אמיתית .ביאר כי האמונה ביכולת השינוי היא עצמה תנאי להצלחה ,שכן אדם שאינו מאמין בכוחו לבחור בטוב ,ממילא אינו מתאמץ ,והאמונה היא המנוע שדוחף אותו לפעול. כשאנו מתבוננים כך ,הבחירה הופכת לשפת אם של הנשמה .אין זו עוד התמודדות שכלית, אלא דיאלוג מתמיד עם הבורא ,שבו כל פעולה שלנו היא תשובה לשאלה אילמת שנשאלה עלינו מן השמים. המתח הגדול שבין הידיעה האלוקית האינסופית לבין הבחירה האנושית אינו נועד להישאר כשאלה פילוסופית מרוחקת ,אלא הוא מהווה את יסוד המצפן המוסרי שעל פיו אדם מנווט את חייו .כאשר האדם מבין שכל רגע של בחירה הוא רגע שבו הוא נוגע בנצח ,המוסר שלו אינו נובע מתוך כפייה חיצונית או מתוך פחד מעונש ,אלא מתוך הכרה עמוקה באחריותו לשותפות בבריאה. המצפן הזה מתכוונן לא דרך מדידה של תוצאות ,אלא דרך בירור מתמיד של הרצון והכוונה. רבנו בחיי אבן פקודה בספרו חובות הלבבות (שער הביטחון פרק ג) כתב .כי על האדם להשליך יהבו על הבורא ,אך בד בבד עליו לעשות את המוטל עליו בבחירתו כמי שכל הדברים תלויים בו .ביאר כי זהו סוד המצפן המוסרי – לדעת שהתוצאה הסופית והידיעה העליונה שייכות להקב"ה ,בעוד הפעולה ,ההשתדלות והמאמץ המוסרי הם המרחב היחיד שבו האדם נדרש לפעול כאילו הוא אדון לגורלו. רמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק ב) ביאר .כי מידת הזהירות היא היסוד שעליו נבנה המצפן, שכן אדם שאינו ער למעשיו ולבחירותיו בכל רגע ,נופל אל זרועות ההרגל והיצר .הסביר כי האחריות המוסרית נבנית מתוך הפיכת הבחירה למודעת ,כלומר לבחון בכל רגע מהו המעשה שמוביל לחיים ,ולא ללכת אחרי הזרם או אחרי התחושות החולפות המקהות את המצפון. כלי יקר בספרו פירוש התורה (דברים ל ,יט) ביאר .כי הבחירה בחיים אינה פעולה חד פעמית, אלא עבודה של התמדה מוסרית יום-יומית ,שבה האדם מעמיד את עצמו תמיד בשורה אחת עם הטוב .הסביר כי המצפן המוסרי מתגלה כאשר אדם בוחר בדרך של יושרה ואמת, גם במקומות שבהם השקר עשוי להיראות משתלם יותר ,שכן בבחירה זו הוא מוכיח כי לבו מכוון אל רצון ה' ולא אל האינטרס הרגעי. רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (מאמרים לפרשת ניצבים) ביאר .כי העמידה המוסרית של האדם אינה נמדדת בכיבושים גדולים ,אלא בנאמנות לנקודת הבחירה הפנימית שבה הוא מרגיש את האחריות שלו .חידש כי כאשר אדם פועל מתוך הבנה שהוא עומד לפני ה' בבחירתו ,המצפן המוסרי שלו נעשה מדויק ,שכן הוא אינו מחפש צידוקים חיצוניים למעשיו, אלא פועל מתוך ידיעה פנימית ברורה של מהו הטוב. ההתבוננות הזו מלמדת אותנו כי המוסר אינו אוסף של חוקים קפואים ,אלא הוא חי ונושם בתוך הבחירה .כאשר האדם יודע שכל רגע הוא הכרעה בעלת משקל נצחי ,הוא אינו יכול להרשות לעצמו להיות אדיש למעשיו ,והמצפן הפנימי הופך להיות כלי העבודה המרכזי שדרכו הוא בונה את אישיותו. מן השאלה העמוקה הזו ,המלווה את חיינו בכל צעד ושעל ,אנו יוצאים אל עולם המעשה עם תובנות שמשנות את זווית הראייה שלנו על כל אירוע ואירוע .כאשר אדם ניצב מול פיתוי רגעי ,כמו מילה חדה העומדת לצאת מפיו או רצון לוותר על תפילה ,עליו לזכור כי הבחירה אינה מושג מופשט ,אלא קו החזית של חייו .אין זה מותרות ,אלא צו החיים עצמו, והוא הקובע את כיוון נשמתו. במערכת היחסים בתוך הבית ,הבחירה מתבטאת בוויתור ,בחיוך ,בהבלגה ובהענקת תשומת לב ,גם כשקשה .ההבנה שהבחירה בידינו משחררת אותנו מהאשליה שהכל מוכתב על ידי אופי או מזג ,ומעניקה לנו את הכוח ליצור הרמוניה מתוך רצון חופשי .גם בעבודת ה' ,כל פעולה ,קטנה כגדולה ,הופכת למעשה של דבקות ,כיוון שהיא ביטוי לבחירה המודעת של האדם בבורא עולם .השחרור מהתפיסה שהכל נגזר מראש הוא הכלי החזק ביותר של האדם לשבירת מחסומים אישיים ,שכן כל רגע הוא הזדמנות ליצירה חדשה. עיקר העניין: הפרדוקס שבין הידיעה האלוקית המוחלטת לבין הבחירה האנושית איננו מחסום, אלא הפתח הגדול ביותר לחירות .התורה מגלה לנו סוד נשגב :הקדוש ברוך הוא, המכיר כל מחשבה עוד בטרם נולדה ,העניק לאדם את המפתחות לגורלו .הכל בידי שמים ,אך יראת שמים מופקדת בידי האדם ,ובהפקדה המופלאה הזו ,בתוך הערפל של עולם העשייה ,האדם הופך לשותף של ממש בבריאה .ידיעת ה' אינה מאיינת את מעשינו ,אלא נותנת להם משקל של נצח ,שכן כל הכרעה אנושית נקלטת במערכת האלוקית ומשפיעה על מציאות העולם כולו .החיים המלאים הם החיים שבהם אנו חיים את המתח הזה באהבה ,בידיעה גמורה שהכל צפוי ומושגח, ובו בזמן שהרשות נתונה בידינו לפעול כרצוננו. האדם אינו נוצה ברוח הגורל ,אלא מנווט המבקש את האמת בתוך ים של בחירות יומיומיות .הידיעה שה' נוכח בכל מניעה מוחלטת של ייאוש ,והבחירה היא הקריאה האינסופית של האדם אל האינסוף.