מתוך „גם לנשמה מגיע אוכל”חומש ויקרא · פרשת מצורע · עמ׳ 300–307

4. פלאי השמות וסוד הלשון, מדוע זכתה פרשת המצורע להיקרא פרשת טהרה?

4. פלאי השמות וסוד הלשון, מדוע זכתה פרשת המצורע להיקרא פרשת טהרה? בלב ליבם של ימי האביב ,כאשר העולם כולו מתחדש ומתנער מקמילתו ,אנו פוגשים בפרשה שעל פניה עוסקת באחד המראות הקשים והמכוצים ביותר – נגע הצרעת .והנה, תופעה מופלאה נגלית לעינינו :גדולי הדורות ,חכמי ארם צובה ועד החיד"א הקדוש ,נמנעו מלקרוא לפרשה בשמה המקורי והעדיפו לכנותה "פרשת טהרה" או "פרשת זאת תהיה". מדוע חשו רבותינו צורך לשנות את שמה של הפרשה? האם מדובר רק בנימוס של "לשון נקייה" ,או שמא מסתתר כאן עומק רוחני המבקש ללמדנו כי גם בתוך שיא הטומאה והבידוד ,המבט התורני תמיד נשוא אל עבר הזיכוך וההיטהרות? זוהי שאלה המזמינה אותנו לחקור את כוחן של המילים ואת היכולת לשנות מציאות על ידי שינוי השם ,מתוך הבנה שהתורה אינה עוסקת במחלה ,אלא בדרך המופלאה לשוב ממנה אל הקודש. מתוך הכיסופים אל הטוהר ,אנו שבים אל מילותיה המדויקות של התורה ,שם חבוי המפתח לשינוי השם והמהות" .זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" (ויקרא י"ד ,ב'). רש"י (ויקרא י"ד ,ב') ביאר כי המילה "זאת" מרמזת על כך שהתורה קבעה סדר מדויק ובלתי משתנה לתהליך הטהרה .הוא מדגיש שהפסוק פותח בתיאור המצב העתידי – "ביום טהרתו" – עוד לפני שהחל תהליך הטהרה בפועל ,כדי ללמדנו שהמטרה הסופית היא העיקר.

ערוצמ תשרפ

רבי אברהם אבן עזרא (ויקרא י"ד ,ב') חידש כי "תורת המצורע" עוסקת במעשה הכהן ולא במחלה עצמה .לשיטתו ,התורה נקראת "תורה" משום שהיא מורה את הדרך החוצה מן הטומאה ,ולכן השם "טהרה" הולם אותה יותר מכל ,שכן כל הפרשה כולה מכוונת אל הרגע שבו האדם ישוב אל המחנה. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (ויקרא י"ד ,ב') פירש כי "יום טהרתו" הוא היום שבו נרפא הנגע ,והתורה קוראת לו כך כדי להדגיש שהרפואה הגופנית היא רק ההקדמה לטהרה הנפשית .הוא מבאר שהבאת המצורע אל הכהן נועדה לחבר אותו מחדש אל שורש הקדושה ממנו נותק. הספורנו (ויקרא י"ד ,ב') מבאר כי התורה השתמשה בלשון "זאת תהיה" כהבטחה .הוא כתב שהתורה מבטיחה לאדם שאף על פי שהוא מצורע כעת ,יש לו דרך חזרה ,וההתמקדות היא ב"יום טהרתו" כדי לטעת בו תקווה ואמונה ביכולת התיקון. רבנו בחיי (ויקרא י"ד ,ב') ציין כי בפרשה זו מוזכר השם "טהרה" פעמים רבות ,כנגד שלבי הזיכוך שעובר האדם .הוא מחדש שהשם "פרשת טהרה" משקף את המהות הפנימית של הפרשה – הפיכת המר למתוק והטמא לטהור על ידי כוח התורה. הכלי יקר (ויקרא י"ד ,ב') ביאר כי השם "זאת תהיה" בא ללמד שרק על ידי לימוד התורה ("זאת") יכול המצורע להגיע לידי טהרה .הוא מוסיף שהשימוש בלשון נקייה הוא חלק מתורת המצורע עצמה ,המלמדת את החוטא בלשונו כיצד לדבר בנחת ובשפה מרוממת. מתוך צלילה אל ים התלמוד ,אנו מגלים כי חכמינו זיכרונם לברכה העניקו משקל עצום לדרך שבו האדם מוציא את המילים מפיו ,וראו בשינוי הלשון כלי מהותי בעיצוב המציאות הרוחנית. בגמרא במסכת פסחים (דף ג' ע"א) נאמר" :לעולם יספר אדם בלשון נקיה" ,והגמרא מביאה דוגמאות מן התורה עצמה שעיקמה כתוב שלם כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיה .יסוד זה מהווה את התשתית להבנת המנהג לכנות את הפרשה בשם "טהרה" .אין זה רק נימוס חיצוני ,אלא הליכה בדרכיה של תורה המעדיפה להדגיש את החיוב ואת התיקון על פני הפגם והחולי. בגמרא במסכת ערכין (דף ט"ו ע"ב) דרש ריש לקיש" :מאי דכתיב 'זאת תהיה תורת המצורע' – זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע" .חז"ל קושרים כאן בין שם המחלה לבין חטא הדיבור .אם הצרעת היא תולדה של דיבור מקולקל ,הרי שהתיקון הראשון של האדם הוא לשנות את שפתו .לכן ,כאשר אנו קוראים לפרשה "טהרה" ,אנו מקיימים בעצמנו את התיקון של חטא המצורע – הופכים את הדיבור למקור של טוהר ולא למקור של נגע. במדרש ויקרא רבה (פרשה ט"ז ,ב') נאמר על הפסוק "זאת תהיה תורת המצורע" – "הדא הוא דכתיב :מי האיש החפץ חיים ...נצור לשונך מרע" .המדרש מלמד שהתורה שניתנה

גם לנשמה מגיע אוכל

למצורע היא למעשה תורת החיים .הכינוי "פרשת טהרה" מבטא את העובדה שהתורה אינה חפצה בבידודו של המצורע ,אלא כל חפצה הוא להשיבו אל החיים ואל חברת בני האדם בטהרה. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ט' הלכה ב') מבואר שכוחו של השם הוא גדול, ושמות הפרשות משקפים את המהות הפנימית שלהן .כאשר הגאונים והראשונים השתמשו בשמות ארוכים כמו "זאת תהיה" או "טהרה" ,הם ביקשו לחבר את הלומד אל התכלית – אל היום שבו המצורע נטהר ושב אל קדושת המחנה ,ולא להשאיר את המחשבה תקועה בנגע עצמו. מתוך דברי חז"ל על חשיבות הלשון הנקייה ,אנו עולים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר בכתביהם וברשימותיהם הנציחו את השמות הקדומים של הפרשה ,ומהם אנו דולים את היסודות לכינוי המרומם הזה. רבנו משה בן מימון הרמב"ם (בסדר התפילה בסוף ספר אהבה) מביא את רשימת ההפטרות ונוקט בלשון "זאת תהיה תורת המצורע" .הוא פותח את הכינוי במילים המבשרות על תהליך הטהרה ,ובפירושו למשניות (הקדמה לסדר טהרות) ביאר יסוד עקרוני" :וקרא שמה טהרות בלשון נקיה ,שהדיבור בה הוא בטהרת הטומאה" .הוא מלמדנו שגם כאשר עוסקים בנושאים הקשים ביותר של טומאה ונגעים ,השם הכולל חייב לשקף את התכלית החיובית – הטהרה. בעל ספר החינוך (ברשימת המצוות שבתחילת הספר) מונה את המצוות לפי סדר הפרשיות ומכנה את הפרשה בשם "זאת תהיה" .הוא מבאר כי שם הפרשה צריך להיגזר מן המילים הראשונות המגדירות את מצוותה ,ובכך הוא מחבר אותנו אל ה"תורה" וההוראה של המצורע ,שהיא הדרך לשוב אל הטהרה. רבנו דוד אבודרהם (בספר אבודרהם ,סדר הפרשיות וההפטרות) נוקט אף הוא בכינוי ארוך ומכובד לפרשה .הוא מחדש כי בתקופות קדומות לא הסתפקו במילה אחת אלא השתמשו בפסוק הפותח ,ובמיוחד בפרשתנו בחרו במילים המדגישות את "יום טהרתו" ,כדי להרחיק את הלשון מן הנגע ולקרבה אל המזור. בספר האשכול (הלכות קריאת התורה) מובא בשם הגאונים כי יש לקרוא לפרשות בשמות המעוררים את הלב לטובה .הוא מבאר כי הכינוי "זאת תהיה" נבחר משום שהוא פותח בפתח של תקווה ,בניגוד לפרשה הקודמת "תזריע" העוסקת בתחילת הנגעים ,כאן אנו כבר עוסקים בתורת הריפוי והחזרה למחנה. מתוך שבילי הראשונים שסללו את הדרך ללשון נקייה ומרוממת ,אנו באים אל שולחנם של האחרונים ,ובראשם החיד"א הקדוש וחכמי ארם צובא ,אשר הפכו את הכינוי "פרשת טהרה" לשם שגור המבטא את המהות העמוקה של ימי הבידוד.

ערוצמ תשרפ

החיד"א בספריו (ראש דוד ,פני דוד ,ויומן המסעות "מעגל טוב") אימץ באופן עקבי ומובהק את השם "פרשת טהרה" .הוא כתב כי השם שבו אדם מכנה דבר מה משפיע על הצינורות הרוחניים הנפתחים באותו זמן .ביומנו האישי תיעד תאריכים כמו "ניסן 3טהרה ג'", ובכך חידש כי עבודת השם בפרשה זו אינה התעסקות בטומאה ,אלא התמקדות בזיכוך המידות שהביא לטהרה .לשיטתו ,השם "טהרה" פועל כסגולה להמשיך אור של רפואה וניקיון הלב על הלומדים. חכמי ארם צובא (כפי שהובא בקובץ סיני ניסן–תמוז תשנ"ח) נהגו לכנות את הפרשה בשם "טהור". הם ביארו כי בעקבות המסורת הקדומה להשתמש בלשון נקייה ,יש להפוך את שם הפרשה משם של "תואר החולה" (מצורע) לשם של "תואר המטרה" (טהור) .מנהג זה פשט בקרב בני העדה ,והוא משקף תפיסה עמוקה שגם כאשר האדם נמצא בשפל המדרגה ,התורה מגדירה אותו על פי הפוטנציאל העתידי שלו להיטהר. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר (ויקרא יד ,ב) ציין כי המילים "זאת תהיה" באות ללמד שאין ייאוש בעולם כלל .הוא מחדש שקריאת הפרשה בשם "טהרה" או "זאת תהיה" היא חלק מתהליך הריפוי של המצורע ,שכן הוא לומד שהתורה רואה בו איש שעתיד להיטהר .המילים הללו הן "תורה" בפני עצמה – תורת האופטימיות והתקווה שמלווה את האדם בדרכו חזרה אל הקהילה. בעל ספר תורה תמימה (ויקרא יד ,ב) העיר על שינוי השמות וכתב כי בדורות האחרונים החלו לקרוא לפרשות בשם אחד בלבד לשם הקיצור ,אך בפרשה זו נשמר הכינוי הארוך "זאת תהיה" או "טהרה" בגלל רתיעה פנימית מלהזכיר שם רע על ישראל .הוא מבאר כי השימוש בשם "טהרה" הוא יישום מעשי של דברי חז"ל "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו" ,והוא מהווה כבוד לתורה שאינה חפצה להנציח את הקלקול אלא את התיקון. מתוך דבריהם המרוממים של האחרונים ובראשם החיד"א ,אנו באים אל דבריהם של גדולי דורנו ,המאירים באור חדש ובהיר את הסיבות העמוקות לכך שפרשתנו זכתה לכינוי כה נעלה ,ומדגישים כי השם "טהרה" אינו רק תחליף למילה קשה ,אלא מהות חיה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (חזון עובדיה ,הלכות ברכות) ביאר כי הבחירה בלשון נקייה היא יסוד מוסרי ראשון במעלה .הוא כתב כי "התורה האריכה שמונה אותיות כדי שלא להוציא דבר טמא מפיה ,ועל אחת כמה וכמה שעל האדם להרגיל לשונו לדבר טובות על ישראל" .לשיטתו ,הכינוי "פרשת טהרה" שרווח אצל חכמי הספרדים והחיד"א ,נועד להטמיע בנפש הלומד את החובה לראות בכל יהודי את צד הטהרה שבו ,גם כשהוא נראה נגוע ומבודד. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר ,פרשת מצורע) חידש כי "עצם הקריאה לפרשה בשם 'טהרה'

גם לנשמה מגיע אוכל

שאלות קשורות מן הסדרה

נשמת הפרשה - פרשת מצורע

בעומק הפרשה – פרשת מצורע

מדוע בזמננו אנשים מדברים לשון הרע ואין להם נגעים בגוף?

אדם המדבר לשון הרע מפסיד את כל התורה והמצוות שלו האם כאשר חוזר בתשובה חוזר אליו?