יוהרב יוסף ויצמןתורה. מחשבה. חיים.לחיפוש
מתוך „גם לנשמה מגיע אוכל”חומש ויקרא · פרשת מצורע · עמ׳ 261–262

בעומק הפרשה – פרשת מצורע

בעומק הפרשה – פרשת מצורע המעבר מבידודו המוחלט של המצורע מחוץ למחנה אל רגע הטהרה הוא אחד המהלכים המורכבים והעמוקים בתורת הקדושה .התורה מצווה על סדר טהרה ייחודי: "ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (ויקרא יד ,ד). יש להעמיק מבחינה למדנית ומחשבתית :מדוע נבחר דווקא השילוב הזה בין החי לצומח ,ובין הגבוה לנמוך ,ומהו הסוד הטמון בשחיטת…

בעומק הפרשה – פרשת מצורע המעבר מבידודו המוחלט של המצורע מחוץ למחנה אל רגע הטהרה הוא אחד המהלכים המורכבים והעמוקים בתורת הקדושה .התורה מצווה על סדר טהרה ייחודי: "ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (ויקרא יד ,ד). יש להעמיק מבחינה למדנית ומחשבתית :מדוע נבחר דווקא השילוב הזה בין החי לצומח ,ובין הגבוה לנמוך ,ומהו הסוד הטמון בשחיטת הציפור האחת אל מול שילוח הציפור החיה על פני השדה? בגמרא במסכת ערכין (טז ע"ב) מבואר כי הנגעים באים על חטא לשון הרע ,ועל כן המטהר מביא ציפורים שמפטפטות תמיד בקול צפצוף ,כדי לכפר על מעשה פטפוטי דברים .המהר"ל מפראג (נתיבות עולם ,נתיב לשון הרע) צולל אל עומק המושג הזה ומבאר כי כוח הדיבור הוא המגדיר את האדם כ"חי מדבר" .כאשר האדם משתמש בדיבורו לרעה ,הוא מחלל את המדרגה האנושית שלו ומשתעבד לכוחות הפירוד .הציפורים מייצגות את כוח החיים התוסס של הדיבור ,והצורך להביא שתי ציפורים מלמד על הבחירה הניצבת בפני האדם בכל רגע :האם להמית את הדיבור השלילי או להשתמש בדיבורו כציפור חופשית המפיצה אור וקדושה בעולם. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (ויקרא יד ,ד) מחדש ביאור מרטיט על שחיטת הציפור האחת אל כלי חרס על מים חיים .הוא מסביר כי הציפור השחוטה רומזת לגוף האדם שסופו למות ולחזור לעפר (כלי החרס) ,ואילו הציפור החיה רומזת לנשמה הנצחית .הטבילה של הציפור החיה בדם הציפור השחוטה באה ללמד שהנשמה צריכה "להיצבע" בדם של מסירות נפש וביטול היצר .האור החיים מדגיש כי המים החיים המעורבים בדם מייצגים את התורה והחסד ,שרק דרכם ניתן לטהר את הנפש מהשפעת הנגע ולתת לה את הכוח לפרוח מחדש אל מחוץ לעיר ,אל מרחבי החיים המקודשים. בחידושי רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז על הרמב"ם ,הלכות טומאת צרעת) נידונה מהותה של הזיית הדם על המטהר שבע פעמים .הגרי"ז מבאר כי אין זו פעולה רפואית ,אלא "דין טהרה" המחזיר את האדם לכלל ישראל .עומק הלמדנות כאן חושף כי המצורע היה בבחינת "מת" ,כפי שדרשו חכמים ,והטהרה היא מעשה של תחיית המתים רוחנית .המספר שבע רומז לבניית עולם הטבע מחדש בתוך אישיותו של המצורע .הדיוק של הגרי"ז מלמד שכל עוד לא נעשתה ההזייה כהלכתה ,האדם נותר

בבידודו ,שכן רק כוח הקדושה הנובע מהמקדש יכול לגשר על התהום שיצר החטא בין האדם לחברה. השם משמואל (מצורע ,שנת תרע"ג) מעמיק בסמליות של עץ הארז והאזוב .הארז הוא הגבוה שבאילנות והאזוב הוא הנמוך שבהם .הוא מבאר כי הנגע בא לאדם בגלל שהגביה עצמו כארז ,והתיקון הוא שישפיל עצמו כתולעת וכאזוב .השם משמואל מחדש כי אין התורה דורשת מהאדם לבטל את קומת הארז שלו לגמרי ,אלא לחבר אותה לאזוב .השילוב שבין הארז והאזוב באגודה אחת מלמד שעל האדם להשתמש בכישרונותיו ובכוחו (הארז) מתוך ענווה והכרה שהכל מאת ה' (האזוב) .האחדות הזו היא המרפא האמיתי לצרעת ,ששורשה בפירוד שבין הגאווה למציאות. השפת אמת (מצורע ,שנת תרל"ה) מבאר את עניין נגעי בתים המופיעים בסוף הפרשה. הוא שואל :מדוע הקדוש ברוך הוא מבשר להם על הנגעים בלשון "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"? השפת אמת מלמד כי בתוך קירות הבית של הכנענים היו חבויים אוצרות זהב ,והנגע אילץ את ישראל לנתץ את הקירות ולמצוא את המטמון. ברובד הפנימי ,הנגע בבית האדם בא לגלות לו אוצרות של קדושה החבויים בתוך החומריות שלו .לפעמים הבית צריך "להישבר" כדי שהאדם ימצא את האוצר הרוחני שנסתר בו .הקדושה מחלחלת גם לאבנים ולעפר ,ופרשת מצורע מלמדת אותנו שאין מקום במציאות שאינו ניתן לזיכוך ולטהרה. רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (אות קטו) מביא כי המצורע ביום טהרתו נקרא "חי" .הוא מסביר כי מי שעבר את כור ההיתוך של הבידוד והצער ,זוכה לחיים חדשים במדרגה גבוהה יותר ממה שהיה קודם לכן .רבי צדוק מלמד כי הציפור המשתלחת על פני השדה נושאת איתה את כל כוחות הרע והפירוד אל המדבר ,ומשאירה את האדם נקי וטהור .תהליך הטהרה הוא הזדמנות לבריאה מחודשת של ה"אני" ,שבו האדם בוחר מחדש להיות חלק מכנסת ישראל מתוך דעת מזוככת ודיבור של אמת. האקטואליה של פרשת מצורע בימינו היא ההבנה כי התיקון החברתי והלאומי מתחיל בתיקון הבית והלשון .בעולם שבו קירות הבתים שלנו לעיתים מנוכרים ודיבורנו בראש חוצות מלא בפירוד ,באה התורה ומלמדת אותנו את סוד ה"אגודה אחת" .הארז והאזוב, הציפור השחוטה והחיה ,כולם שותפים בתהליך החזרה אל הקודש .התובנה המורחבת של הפרשה היא שהטהרה אינה סוף הדרך אלא תחילתה של שליחות חדשה – להיות "חי מדבר" המשתמש בכוח הדיבור כדי לבנות בתים של חסד ,קהילות של אחדות ועולם שבו השכינה שוכנת בתוך מרחבי החיים הפשוטים ביותר ,בקדושה עילאית המאירה את הכל באור יקרות.

הדברים נגעו בכם? שתפו אותם עם אדם נוסף