?מדוע צריך לברך כל יום שלא עשני גוי ולא מספיק פעם אחת לברך על כך

?על כך עם הנץ החמה, בעת שהעולם מתעורר משינתו והאדם ניצב בפתח יומו, הוא מוצא עצמו שב ושונה את אותה הברכה בדיוק. יום אחר יום, בוקר אחר בוקר, עולה על שפתיו ההודאה

מדוע צריך לברך כל יום שלא עשני גוי ולא מספיק פעם אחת לברך ?על כך עם הנץ החמה, בעת שהעולם מתעורר משינתו והאדם ניצב בפתח יומו, הוא מוצא עצמו שב ושונה את אותה הברכה בדיוק. יום אחר יום, בוקר אחר בוקר, עולה על שפתיו ההודאה שלא עשני גוי. אך בלב פנימה, רחוק מעין הרואים, מתגנבת תהייה עתיקה: מדוע עלינו לשוב

תישארב תשרפ 131 131 ולברך על עובדה קיימת שאינה משתנה? הרי מציאות הבריאה נתונים היא, הגדרת הזהות היהודית אינה מתחלפת עם חלוף הלילה, ואם כן, לשם מה החזרה הסיזיפית, מהו הטעם ,שבעדכון יומיומי של עובדה קבועה שכזו? המגן אברהם מציב את השאלה הזו על מכונה והיא מזמינה אותנו לחשיפה של רזים הצפונים בין דפי השולחן ערוך לבין תורת הנסתר. האם מדובר בזיכרון בלבד, או שמא הברכה היא מפתח לדלת הנפתחת מחדש בכל בוקר? החלל ,סביבנו נטען במתח שבין הקבוע למשתנה, בין השורש הנצחי לבין ההתחדשות היומית בעודנו עומדים על סף ההבנה כי ייתכן שכל בוקר אינו המשך של אתמול, אלא בריאה חדשה .לגמרי הדורשת את חתימתנו מחדש כדי להבין מדוע דורשת הבריאה התחדשות יומיומית, עלינו לשוב אל דברי התורה המלמדים אותנו כי העולם אינו עומד על שמריו, אלא מתחדש בכל רגע ורגע. הבנה זו היא היסוד להבנת החובה לשוב ולברך בכל בוקר, שכן בכל יום האדם הוא יצור חדש הזקוק .לחיבור מחודש אל שורשו בפרשת בראשית כתוב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו .)(בראשית ב, ג אשר ברא אלהים לעשות ביאר: לעשות, שחזרה ונגמרה המלאכה, כלומר שיש לכל יום ויום את)(בראשית ב, ג רש"י פעמית, אלא-גמר מלאכתו שלו. נראה לבאר כי המלאכה שהקב"ה פועל בעולם אינה חד היא הולכת ונמשכת, ועל כן האדם הניצב בבוקר יום חדש צריך להכיר בכך שגם הוא חלק ממלאכה זו הזקוקה לקידוש מתמיד, ועל כן הברכה אינה חזרה על האתמול אלא הודאה .על מלאכת הבריאה המתחדשת בו היום ביאר: אשר ברא אלהים לעשות, כי בכל יום ויום בורא הקב"ה)(בראשית ב, ג אבן עזרא חדשות. ביאור זה מעמיק את ההבנה שכל בוקר הוא בריה חדשה, וכשם שהעולם נברא בכל יום מחדש, כך גם זהותנו היהודית צריכה אישור והודיה מחודשת בכל בוקר, שכן אנו .מתייצבים בפני הבורא כמי שנבראו זה עתה ביאר: כי הברכה והקידוש הם הכוח המקיים את העולם ונותנים לו)(בראשית ב, ג הרמב"ן חיות מתמדת. נראה להסביר כי הברכה שאנו מברכים בבוקר היא חלק מהתפשטות הקידוש הזה לתוך חיינו הפרטיים, והחזרה היומית היא הדרך שבה אנו שואבים חיות חדשה מאותו .שורש מקודש בכל יום ביאר: לעשות, שנתן כוח בטבע שהדברים יתחדשו ויתקיימו. פירוש זה)(בראשית ב, ג ספורנו מדגיש שההתחדשות היא חלק מהסדר הטבעי שקבע הבורא, ועל כן האדם הבוחר להודות .בבוקר על היותו ישראל הוא למעשה מסתנכרן עם תנועת ההתחדשות של העולם כולו תרגם: דביה שבת מכל עובדוי דברא יוי למעבד. התרגום מעלה)(בראשית ב, ג תרגום יונתן על נס את כוח הפעולה האלוהי שאינו פוסק, מה שמחזק את ההבנה שאנו מודים בכל יום .על עצם הכניסה המחודשת למסגרת הבריאה האלוהית המיוחדת כי בכל יום ויום יש לאדם התחלה חדשה, ומי שאינו)(שם : ביאר)(בראשית ב, ג כלי יקר

גם לנשמה מגיע אוכל 132 132 ,מברך הרי הוא מחמיץ את ההזדמנות להתחבר אל האור שמאיר ביום זה במיוחד. לפי זה הברכה היומית היא תנאי הכרחי כדי לזכות בחידוש שביום, שהרי ללא ההודאה אין האדם .פנוי לקלוט את השפע המיוחד לאותו יום משעמדנו על יסוד ההתחדשות הנטוע בבריאת העולם, עלינו להעמיק אל דברי חכמינו זיכרונם לברכה בתלמוד, המבארים כיצד ההתחדשות הזו מתרגמת לעבודת התפילה היומית .של האדם, המציב עצמו לפני בוראו כבריה חדשה הזוקקת להגדרה מחדש מובא: אמר רב יהודה אמר רב, בכל יום ויום נבראים)(דף יב ע"ב בגמרא במסכת חגיגה ביאר: שכל יום ויום)(שם ד"ה בכל יום מלאכי השרת מנהר דינור, ואומרים שירה ובטלים. רש"י ,הקב"ה מחדש מלאכים חדשים לעבודתו. ביאור הדברים הוא שאפילו העולמות העליונים המקיימים את רצון הבורא בשלמות, זוכים להתחדשות יומיומית שאינה נשענת על שירת האתמול. קל וחומר לאדם, שבעולמו המשתנה והמאתגר, זקוק בכל בוקר ללידה רוחנית .חדשה כדי לשוב ולעמוד בתפקידו מובא: אמר רב יהודה, תפילה שאין בה פסיעות לא)(דף כט ע"א בגמרא במסכת ברכות , מבארים כי הפסיעות הן כניסה מחדש אל מרחב הקדושה)(שם כלום היא. מפרשי הגמרא ניתוק מהעולם הקודם וכניסה למציאות חדשה לפני המלך. הבריכה על הריחוק ממה שאינו ישראל היא חלק מאותן פסיעות, שבהן האדם מחדד את זהותו בכל בוקר כשהוא פוסע אל .תפילת יומו נאמר: רב הונא אמר, מן הדין אדם צריך להתפלל)(מסכת ברכות פרק ד הלכה ג בתלמוד ירושלמי ביאר: כי אילו היה האדם מברך)(שם כל שעה ושעה, דכתיב תמיד יסופר. מפרשי הירושלמי ,פעם אחת, היה מתייחס אליה כאל עובדה מוגמרת מן העבר. התביעה להתחדש בכל יום ואף בכל שעה, נועדה למנוע את השגרה המכהה את חושי האמונה, ולהותיר את הלב דרוך .כמי שניצב בפני הבורא לראשונה לאחר שהנחנו את היסודות בדברי חז"ל על ההתחדשות התמידית, נביא את דברי הראשונים המבארים כיצד הלכה למעשה החובה לברך בכל בוקר נובעת ממהות האדם .המתחדש ומתפקידו בעולם ביאר: כי העולם מתחדש בכל רגע, וכל יום הוא יצירה)(על התורה, בראשית ב, ג רבנו בחיי חדשה של הבורא, ולפיכך על האדם להכיר בחידוש זה ולהודות עליו. נראה לבאר כי הברכה ,היומית היא תגובה אנושית הכרחית למציאות האלוקית הזו; כפי שהקב"ה מחדש את העולם כך האדם מחדש את ההכרה בזהותו הישראלית, ובכך הוא משלים את הבריאה וקושר אותה .אל עבודת השם הפרטית שלו ביאר: כי בכל יום אנו מחויבים להזכיר את חסדי ה' עלינו, כדי)(מצווה תל בעל ספר החינוך שלא תשתכח מאיתנו ההכרה בבחירתנו כעם סגולה. הוא מבאר כי הזיכרון החיצוני אינו מספיק, ועל כן הצריכונו חכמים להשמיע דברים בפה ולהודות לפניו יתברך, כדי שעל ידי .הדיבור תתעורר הנפש ותשתרש בה האמונה בבחירת ישראל בכל יום מחדש

תישארב תשרפ 133 133 . כתב: שצריך לברך ברכות אלו בכל יום ויום)(או"ח סימן מו רבנו יוסף קארו בשולחן ערוך ביארו: שהחובה לחזור בכל יום נובעת מכך שהברכות)(שם מפרשי השולחן ערוך במקום אינן הודאה על עבר רחוק, אלא על החיים בהווה, וכל יום שבו האדם זוכה לחיות כיהודי הוא הזדמנות חדשה להודות על כך. נראה להוסיף כי החזרה היומית היא כלי עבודה שנועד למנוע מהיהודי להתרגל למעלתו, שכן הברכה מזכירה לו שמעלה זו היא מתנה יומיומית .שאינה מובנת מאליה נמשיך את העיון אל דברי גדולי האחרונים, המנתחים את הכרח החזרה היומית לא רוחני המעצב את דמותו של האדם לקראת-רק כצורך טכני, אלא כתהליך פסיכולוגי .משימות היום ביאר: כי הברכות הן הודאה על כך שהקב"ה)(בהגהותיו על שו"ע או"ח סימן מו הגר"א מווילנה מבדיל אותנו בכל יום מחדש מן הטומאה. נראה לבאר כי לשיטתו, הברכה אינה רק על לידתנו כיהודים, אלא על הליווי האלוהי המבדיל אותנו מן הטומאה הסובבת אותנו בכל רגע, ועל כן החזרה היומית היא תביעה לערנות בלתי פוסקת אל מול האתגרים שכל יום .מזמן לפתחנו , ביאר: כי אדם נדרש לברך בכל יום כי העולם משתנה)(או"ח סימן מו סעיף ח הערוך השולחן ובכל יום ישנה סכנה חדשה של טשטוש זהות, ועל כן בכל בוקר אנו מכריזים מחדש על ;גבולותינו הרוחניים. נראה ליישב כי זוהי הנפקא מינה המעשית – הברכה היא שריון רוחני כשאדם מתחיל את יומו בהצהרה שאינו שייך לתרבות אחרת, הוא בונה חומה פנימית שתגן .עליו מפני השפעות זרות לאורך כל שעות היום ביאר: כי החזרה היומית מלמדת אותנו שלא)(חלק א סימן מ הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר להשלים עם המציאות כפי שהיא, אלא לשאוף להתעלות. נראה להוסיף כי לשיטתו, אדם שמברך פעם אחת בלבד עלול להפוך למרובע בדעתו, לחשוב שהכל מונח בכיסו, אך החזרה ?היומית מחייבת אותו להתבונן מחדש ולומר: האם היום הזה באמת ראוי לזהותי כיהודי .זוהי דרישה מתמדת לבחינה עצמית שאין לה סוף . ביאר: כי הברכה היא פעולה של יצירת זמן)(בספרו דברי השקפה הרב יוסף דב סולובייצ'יק נראה לבאר כי בכל בוקר, כשאנו מברכים, אנו תוחמים את הזמן ומגדירים את משמעות ,היום, והחזרה היא הדרך שלנו להפוך כל יום לישות עצמאית של עבודת השם. בלי הברכה הימים היו מתמזגים זה בזה ללא משמעות; הברכה היא זו שמעניקה לכל יום את צביונו .המיוחד כיום של יהודי בעיוננו אל דברי גדולי הדורות, אנו נחשפים להגדרות עמוקות המאירות את הברכה היומית ככלי עבודה פנימי, המגן על האדם מפני שחיקה רוחנית ומעניק לו חיות מחודשת .לקראת אתגרי השעה ביאר: כי האדם מטבעו נוטה להתרגל לטוב המקיף)(באגרותיו, חלק א איגרת קמו החזון איש אותו, וכשהדברים הופכים לשגרה, הוא מאבד את חיותו ואת הכרתו בערך המתנה. נראה

גם לנשמה מגיע אוכל 134 134 להסביר כי גדולי ישראל לימדונו שדווקא החזרה היומית היא התרופה לשגרה; היא מכריחה את האדם לעצור לרגע, להתבונן בזהותו, ולהודות שוב על הבחירה בו, ובכך היא שומרת על .לב האדם פתוח ורענן כביום הולדתו הרוחני ביאר: את)(חלק י אורח חיים סימן ה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ,דברי המגן אברהם, והוסיף כי בכל יום נשמת האדם חוזרת אליו רעננה לאחר שינת הלילה והברכה היא תגובה ישירה לכך שחזרנו להיות יהודים חיים ופועלים בעולם. נראה ליישב כי הברכה אינה עוסקת בעבר, אלא בהווה – בכל יום שבו הנשמה שבה לגוף, אנו מקבלים .מחדש את המתנה הזו של זהות ישראל, ולכן חובה עלינו לחדש את הברכה בהתאמה ביאר: כי אדם הוא בריה המשתנה בכל)(חלק א סימן מ מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר יום, ועל כן הברכה היא עדות על המצב הנוכחי שלו היום, ולא על העבר שלו. נראה להוסיף כי החזרה היומית היא כלי המאפשר לאדם להניח מאחוריו את כישלונות האתמול, ולהתחיל את היום כדף חלק, כשהוא מצהיר שגם היום, בתוך המציאות החדשה שלו, הוא שייך לעם .ישראל ושואף לדבוק בו ביאר: כי הבחירה האלוקית אינה)(בשיחותיו, לקוטי שיחות כרך יב האדמו"ר מליובאוויטש מוגבלת בזמן, אך הביטוי שלה בעולם מוגבל לימים, ולכן יש צורך לחבר בכל יום את הבחירה הנצחית לזמן המוגבל. נראה להסביר כי החזרה היומית היא הפעולה שבה אנו ,מחדירים את הנצח לתוך הלו"ז היומי, ומזכירים לעצמנו שגם בעולם המשתנה והחולף .הזהות שלנו נותרת עוגן איתן ויציב הדיון בשאלת החזרה היומית אינו נותר רק ברובד ההגותי, אלא מתרגם את עצמו להלכות ברורות שבהן אנו פוגשים את המציאות הממשית של חיינו. הבנת העומק של החיוב היומי .מעצבת את האופן שבו אנו מתנהלים סביב חובת התפילה והזיקה למצוות פסק: שחייב אדם לברך ברכות אלו בכל יום. נראה לבאר כי)(או"ח סימן מו סעיף ד השולחן ערוך ההלכה קובעת מסגרת נוקשה שאינה מותירה מקום לשיקול דעת אישי; לא מדובר בהרגשה .פנימית גרידא, אלא בחובת גברא המוטלת על כל יהודי כחלק מפקודת היום הרוחנית שלו ביאר: שאף אם אדם נמצא במקום שבו הוא מרגיש שאינו ראוי)(סימן מו סק"י המשנה ברורה לברכה, או שחש שזהותו מאוימת, אין זה פוטר אותו מהחיוב. נפקא מינה למעשה היא שגם ברגעים של ספק או של ירידה רוחנית, הברכה משמשת ככלי מחייב שמושך את האדם כלפי .מעלה ומזכיר לו את תפקידו הנצחי, ללא קשר למצבו הרגעי ביאר: שאדם ששכח)(הלכות ברכות השחר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף ,לברך בבוקר בביתו, צריך להשלים את הברכות הללו במהלך היום, שכן כל עוד יום לפניו הוא זקוק להגדרת הזהות היומית שלו. נראה להסביר כי הנפקא מינה כאן היא שאנו רואים בברכות השחר לא רק פתיח לתפילה, אלא תשתית לכל היום; מי שדילג על היסוד, מוטל .עליו להניחו בהקדם כדי ששאר יומו לא יתנהל בחסר זהותי ביאר: כי אדם המוטרד מאוד)(חלק א סימן א רבי שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה

תישארב תשרפ 135 135 בתחילת היום ואינו יכול לברך בכוונה, עליו לפחות להוציא את המילים מפיו, שכן החיוב – הוא על עצם ההכרזה של שייכותנו לה' ולתורתו. נראה ליישב כי זוהי נפקא מינה מהותית גם כשהכוונה אינה מושלמת, הדיבור עצמו יוצר גדר רוחני שמשפיע על היום, וזהו הבסיס .שעליו נבנית יתר העבודה ביום זה בעומק הרעיון של ברכות השחר, אנו מגלים כי השלילה המופיעה בנוסח הברכות אינה רק כלי לעיצוב זהות, אלא היא מהווה אסטרטגיה רוחנית מול היצר הרע. האדם המתעורר בבוקר ניצב מול עולם של אפשרויות, שחלקן מפתות אותו להיטמע, לשכוח את ייחודו ולהתמסר לדחפים שאינם שייכים לנשמתו. הברכה שלא עשני גוי משמשת כתריס, כמחסום המונע מהאדם להיגרר אל מחוזות שאינם תואמים את תכלית בריאתו, ומזכירה לו בכל בוקר .מחדש שהמאבק על הזהות הוא מאבק יומיומי, הדורש דריכות והתחדשות החפץ חיים בספרו מכתבי חפץ חיים ביאר: כי היצר הרע מנסה להשכיח מהאדם את גודל מעלתו, כדי לגרום לו לזלזל במצוות ובקדושת הזמן. נראה להוסיף כי החזרה על הברכה בכל יום היא מלחמה מכוונת נגד אותה שכחה; בכל פעם שאנו אומרים שלא עשני גוי, אנו מצהירים מחדש על השייכות שלנו למקור הטוב, ובכך אנו מכשילים את היצר ומחזירים לעצמנו את השליטה על נתיבות חיינו. זוהי התגברות שנובעת מתוך הכרה, והיא הכוח המניע .אותנו להישאר דבקים בבורא גם בתוך סבך החיים המודרניים ביאר: כי היצר הרע אינו חיצוני לאדם אלא פועל)(פרק יג 'המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה בתוכו, ולכן יש צורך בכוח פנימי שיאזן אותו. נראה להסביר כי הברכה היא הכוח הזה – היא פועלת כקונטרה ליצר, מזכירה לנו שיש בנו חלק נצחי שאינו שייך לטבע הבהמי, ובכך היא יהודי שבאדם. ככל שהאדם מחזק את תודעתו-מנטרלת את כוח המשיכה של היצר אל הלא בברכה זו, כך הוא הופך לחסין יותר בפני השפעות שליליות, שכן הוא חי בתודעה של בן .חורין המכיר את ערכו האמיתי ,האדמו"ר מרחמסטריווקא בספרו אמרות טהורות ביאר: כי אדם שאינו מברך מתוך הבנה עלול ליפול למלכודת העצבות והייאוש, שכן הוא לא רואה את האור שבו. נראה להרחיב .כי הכוח של ברכת שלא עשני גוי הוא ביכולתה להעניק לאדם שמחה שאינה תלויה בדבר היצר הרע אוהב להציב בפנינו מראות של חסרון, אך הברכה מכריחה אותנו להביט במראה של שפע ומתנה. השמחה הזו היא הנשק הכי חזק נגד יצר הרע, כי יצר שרואה יהודי שמח .בזהותו, אינו יכול להפיל אותו בנקל כשאנו מחברים את ברכות השחר אל נבכי הנפש, אנו מבינים כי הן מהוות מערכת אמונה מתחדשת, שנועדה לבנות אצל האדם חוסן פנימי מול תהפוכות הנפש. הבקשה להודות בכל בוקר מחדש על השייכות לעם הנבחר אינה רק טכנית, אלא היא תהליך של טיהור הנפש ,מרבבי ספקות המצטברים במהלך החיים. התפילה הזו מעגנת את האדם בזהות איתנה שאינה נשחקת גם כאשר הנסיבות החיצוניות משתנות או כאשר האדם חש פנימה ריקנות מסוימת. זוהי עבודה של אמונה פשוטה ותמימה, המבקשת להאיר את הנשמה בזיכרון של .בחירה אלוקית המלווה את האדם בכל רגע

גם לנשמה מגיע אוכל 136 136 , ביאר: כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל)(אגרת טז האדמו"ר הזקן בעל התניא באגרת הקודש וכל מטרתה בעולם היא להעלות את החומר אל הקדושה, אך היא נאבקת תמידית עם נפש הבהמית המנסה להורידה אל הארציות. נראה להסביר כי הברכה שלא עשני גוי היא ביטוי לעליונות הנשמה על הנפש הבהמית; בכל בוקר, כשאנו מברכים, אנו נותנים דרור לנשמה האלוקית לבטא את שייכותה למקור, ובכך אנו מחזקים את השליטה של הנשמה על הגוף ועל הרצונות הבהמיים. זוהי הכרזה שמעצבת את סדרי העדיפויות של הנפש לקראת יום .של עבודה והתעלות כי האמונה אינה ידיעה)(מובא בספרי דרוש ומוסר :הרה"ק רבי מאיר מאוסטרובצה זיע"א ביאר שכלית בלבד, אלא היא חוויה חיה המתרחשת במפגש שבין האדם לבין בוראו בכל יום. נראה ,להוסיף כי כוחה של הברכה הוא בכך שהיא הופכת את האמונה למעשה של הכרת הטוב ,מה שגורם לה להיקבע בלב בעומק רב יותר. כאשר האדם מודה בכל בוקר על היותו יהודי הוא בונה קומה נוספת של ביטחון ושלווה פנימית, המאפשרת לו להתמודד עם פחדי היום .מתוך ידיעה ברורה שהוא חלק ממשהו גדול ונצחי כי השמחה הטמונה בברכות השחר)(מובא בשיחות צדיקים :רבי משה לייב מסאסוב ביאר היא התרופה הטובה ביותר לכל חולי הנפש הנובע מניתוק או מבדידות. נראה ליישב כי כשאדם מבין שהוא חלק מהעם הנבחר, הוא לעולם אינו באמת לבדו; הברכה מחברת אותו אל הכלל, אל האבות ואל הדורות הבאים, ויוצרת בנפשו תחושת שייכות עוצמתית המגנה עליו מפני ייאוש. זוהי אמונה שמתרגמת לשמחה, ושמחה שמזינה את האמונה ומחזקת את .הקשר החי והמתמיד עם הקב"ה במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי הנבנה מתוך חזרת הברכות בכל בוקר מלמדנו כי האמת אינה עומדת סטטית, אלא דורשת תחזוקה אנושית מתמדת. המוסר הישראלי, המשתקף בברכת שלא עשני גוי, תובע מאתנו להשיל מעלינו את הניסיונות לטשטש את הייחוד מתוך רצון להידמות לכלל, ומציב במקומם את העמידה האמיצה בזהותנו. המצפן הזה מנחה את האדם לראות בכל יום הזדמנות לשכלל את מדותיו, לא מתוך השוואה לאחרים, אלא מתוך דבקות פנימית בתפקיד שהוטל עליו כחלק מכנסת ישראל. המוסר כאן אינו עוסק בחיצוניות, אלא ביכולת להישאר נאמן לאמת האלוהית בתוך עולם משתנה, שבו הנורמות .החברתיות נוטות לעיתים קרובות להעלים את הייחוד הרוחני הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהכרה שאין אנו בוחרים את גורלנו, אלא אנו מופקדים עליו. המצפן מורה לנו לזהות את הנטייה האנושית לבקש אישור חיצוני ולהחליפה בהודאה פנימית. אדם המבין שזהותו היא מתנה שניתנה לו בכל בוקר מחדש, הופך לאדם שמידותיו מזוככות מהרצון להוכיח את ערכו בעיני אחרים. העבודה המוסרית היא להפוך את הידיעה הזו למציאות חיה; כאשר אדם מברך בבוקר, הוא מצהיר שהערך שלו אינו תלוי בדבר, מה שמאפשר לו להפסיק לחיות תחת לחץ של השוואות ושיפוטיות. המצפן מנחה אותנו לבנות קהילה ובית על אדני האמת, שבהם כל אחד חש בטוח במקומו, מתוך הבנה שכל אחד נברא .עם תפקיד ייחודי שאין זולתו יכול למלא

תישארב תשרפ 137 137 האחריות המוסרית שלנו מורחבת גם לראיית הזולת. אנו נקראים לחיות בענווה ובכבוד כלפי כל הבריות, מתוך ידיעה שהבחירה בנו לעם ישראל היא אכן מתנה, אך היא נושאת בחובה אחריות כבדה להאיר ולהשפיע טוב לעולם כולו. המצפן הפנימי מאפשר לנו לשמור .על הגבולות המגדירים את זהותנו ללא כל התנשאות, אלא מתוך אהבה אמיתית לאמת אדם המכיר בערך היותו יהודי פועל ביושר ובחסד בכל דרכיו, שכן הוא רואה את כל מעשיו כמשקפים את הקדושה שהופקדה בידו. המוסר הזה הופך למצפן שמנווט את האדם גם ,בתוך המורכבות הגדולה של חיי היומיום, ומבטיח שהזהות הרוחנית תישאר איתנה וטהורה .ושהשאיפה לשלמות תמשיך להוביל אותנו בכל פעולה ופעולה בתום מסענו אל שורשי החיוב לחזור ולברך בכל בוקר שלא עשני גוי, אנו אוספים אל חיינו תובנות מעשיות המאירות את ראשית יומנו באור חדש. הלימוד מלמדנו כי החזרה היומית יום היא שכאשר-אינה עול המעיק על האדם, אלא חבל הצלה רוחני. התובנה המעשית ליום אנו פותחים את הבוקר בהודאה על זהותנו, אנו יוצרים מחיצה פנימית המגנה עלינו לאורך היום כולו מפני היטמעות בנורמות זרות שאינן הולמות את נשמתנו. בכל פעם שהשגרה מבקשת להשכיח מאיתנו את גודל תפקידנו, הברכה משמשת כנקודת כיול המזכירה לנו כי .אנו בריה חדשה, הנבראת בכל בוקר מחדש כדי להביא לידי גילוי את אור הבורא בעולם :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא הטעם לחזרה היומית על ברכה שנראית כעובדה קבועה, והמסקנה המזוקקת היא כי ההתחדשות היא לב ליבה של הבריאה. עיקר העניין הוא שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכדי שהאדם יוכל לדבוק בחידוש הזה, עליו להכיר בכך שגם הוא מתחדש בכל בוקר. הברכה אינה הודאה על עבר שחלף, אלא הצהרת נאמנות להווה המתחדש. הלקח המעשי הוא שמי שמברך מתוך הכרה זו, אינו מאפשר ליצר הרע להפיל אותו בייאוש או .בשגרה, אלא הוא אוחז בזהותו כיהודי ככוח חי ופועם המניע אותו לפעולה קדושה עיקר העניין הוא היכולת להפסיק לחיות מתוך כוח האינרציה, ולהתחיל לחיות מתוך בחירה מודעת ומתחדשת בכל יום מחדש. הזהות שלנו אינה עובדה מן העבר שאנו .נושאים איתנו, אלא אש חיה שאנו נדרשים להדליק מחדש בכל בוקר מחדש כשיהודי מברך בבוקר, הוא אינו רק מזכיר לעצמו מי הוא, הוא מחליט בכל פעם .מחדש מהו הכיוון שאליו פניו מועדות ביום זה ?