?האם אדם הראשון היה ישראל או גוי

בעומק הווייתנו, בתוך השורשים העמוקים ביותר של האנושות כולה, מונחת השאלה המסעירה הזו: מי היה אדם הראשון? בבואנו לעמוד על דמותו של הראשון לאדם, אנו .נכנסים אל תהום של מחשבה, אל רגע הבריאה שבו האיש היחיד עמד לבדו מול בוראו

האם אדם הראשון היה ישראל או גוי בעומק הווייתנו, בתוך השורשים העמוקים ביותר של האנושות כולה, מונחת השאלה המסעירה הזו: מי היה אדם הראשון? בבואנו לעמוד על דמותו של הראשון לאדם, אנו .נכנסים אל תהום של מחשבה, אל רגע הבריאה שבו האיש היחיד עמד לבדו מול בוראו האם הוא ניצב שם כיהודי הראשון, כמי שנושא באמתחתו את כל סגולת ישראל, או שמא היה הוא בבחינת בן נח, אדם אוניברסלי שטרם נפרדה ממנו האומה הנבחרת? דמיינו את גן עדן, את ריח האדמה הטרייה של יום השישי, את השקט המוחלט שלפני חטא, ואת דמותו של אדם הראשון המהלך בין העצים, כשהוא יצור שכולו אלוהות ואדמה משולבים. האם מהותית-השם אדם מרמז על היותו כלי קיבול לכל נשמות ישראל, או שמא הגדרתו הלכתית שונה לחלוטין? זוהי שאלה שמרעידה את אמות הסיפים של תפיסתנו העצמית, שכן אם הוא ישראל – מהיכן צמחו אומות העולם? ואם הוא גוי – כיצד זה שכל קדושת ישראל ,נובעת ממנו? אנו יוצאים למסע אל נבכי הראשונים והאחרונים, אל דברי גדולי המחשבה כדי לגעת בדמותו החידתית של אדם הראשון, ולנסות להבין את מקומו בהיסטוריה של .הנשמה היהודית כאשר אנו מביטים אל ראשית המעשה, אל השעות הראשונות של תולדות האנושות, אנו מוצאים את הפסוקים המגדירים את מהותו של אדם הראשון, פסוקים המהווים את התשתית לכל הדיון בשאלת זהותו הלאומית וההלכתית. בבואנו לנתח את הכתובים, נגלה את הרמזים .למהותו העילאית של הראשון לאדם “ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל .)(בראשית א, כו "הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ (בראשית "“ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם .)א, כז מבאר: נעשה אדם, לפי שהיה ענוותן, נמלך במלאכיו, ומכאן שהתורה)(בראשית א, כו רש"י מלמדת דרך ארץ. נראה להסביר כי עצם השיתוף של המלאכים ביצירת אדם מרמז על

תישארב תשרפ 95 95 גדלותו ועל היותו דמות שאינה מוגבלת לסטנדרטים אנושיים רגילים, אלא כזו שיש לה .שייכות אל המערכת העליונה, דבר המקשה על הגדרתו הפשוטה כבן נח גרידא מבאר: כי בריאת האדם בצלם אלוהים היא השארת נשמה אלוקית)(שם פסוק כו הרמב"ן בו, וכי הוא נעלה על שאר הברואים בדעתו וביכולתו להבין ולדעת את בוראו. נראה לבאר ,כי המעלה הזו של הצלם האלוהי היא השורש להגדרתו המיוחדת, שכן אם הוא נברא בצלם ייתכן שאין הוא בכלל אומות העולם הרגילות, אלא נמצא במדרגה שקדמה לכל חלוקה בין .ישראל לעמים , מבאר: כי נעשה אדם בצלמנו, היינו בשכל שיכול להשיג את האמת)(שם פסוק כו הספורנו כדמותנו, שיהיה בו יכולת לבחור בטוב ובאמת. ביאור זה מעמיק את ההבנה שאדם הראשון היה בעל השגה שכלית כה גבוהה, שייתכן שהגדרתו כגוי או כישראל אינה שייכת כלל, שכן .הוא היה במדרגה שכוללת את כל הטוב והאמת בטהרתם לפני שנתפלגו הנשמות מתרגם: את האדם כגבר, ומבאר כי הוא היצור שנברא עם היכולת לשלוט)(שם אונקלוס ולהבין. תרגום זה מדגיש את המעלה והשליטה שניתנה לאדם, ומחזק את ההבנה שהוא לא היה בריה מן המניין, אלא מלך עליון שכל העולם הופקד בידו, מה שמסביר את התמיהה .מדוע היה צורך להגדירו תחת מערכות החוק של בני נח או ישראל מבאר: כי נעשה אדם, היינו כוח היצירה שניתן לו כדי להמשיך את)(בראשית א, כו החזקוני ,פעולת השם בעולם. נראה ליישב כי לפי דבריו, אדם הראשון היה שותף לבריאה, וככזה מדרגתו אינה מדידה במושגים ארציים של אומה כזו או אחרת, אלא הוא המקור שממנו .התפצלו כל הכוחות, ישראל והעמים כאחד אחר שפתחנו פתח אל עומק בריאתו של אדם הראשון בפרשת השבוע, אנו צוללים אל עומק הים התלמודי, כדי לברר את שורש הדין והמעמד ההלכתי של הראשונים שקדמו למתן תורה. מתוך דברי הגמרא, ננסה להבין האם ניתן להחיל על דמויות קדומות אלו .הגדרות הלכתיות השייכות למציאות שלאחר מתן תורה מובא: אמר רב יהודה אמר רב, עבד שנמכר לעובד)(דף יח ע"א בגמרא במסכת קידושין .כוכבים קונה את עצמו, מאי טעמא? גזירת הכתוב היא, דכתיב אחרי מכר גאולה תהיה לו והתם, קרא כתיב, יאמר לכל זר. נראה לבאר כי הסוגיה עוסקת בדינם של גויים וביכולתם לרשת, ומשם מתפתחת השאלה על עשו, האם היה לו דין ישראל מומר. נראה להסביר כי עצם הדיון על דמות כמו עשו מעיד שחז"ל חיפשו הגדרות מדויקות גם למי שקדמו למתן תורה, אך הדחייה שהגמרא דוחה את ההוכחה, מלמדת שאין להחיל על התקופה הקדומה .משמעית-מושגים כה מוגדרים של ישראל או גוי בצורה חד מובא: אמר רבי יוחנן, הכל מודים שעובד)(פרק א הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת קידושין כוכבים יורש את אביו מן התורה. מפרשי הירושלמי, בביאורם לסוגיה, מבארים כי הדיון סביב הירושה של בני נח לעומת ישראל הוא יסוד להבנת ההפרדה בין המעמדות. נראה

גם לנשמה מגיע אוכל 96 96 להוסיף כי בירושלמי עולה תמונה המדגישה את ההבדל המהותי שבין מי שזכה בתורה לבין מי שנותר תחת מערכת השבע מצוות, דבר המקרין ישירות על שאלת מעמדו של אדם .הראשון, שייתכן שהיה שרוי במדרגה שקדמה לכל הפרדה זו מבאר: שדין ישראל מומר הוא לעניין)(דף יח ע"א, ד"ה ישראל מומר רש"י במסכת קידושין .ירושה ולעניין קניינים, אך אין זה הופך אותו ליהודי גמור במובן המלא של קבלת התורה נראה ליישב כי רש"י מלמדנו שגם כשחז"ל משתמשים במושגים כמו ישראל מומר, הם עושים זאת לצורך בירור הלכתי ספציפי, ולא כדי לקבוע את זהותם המהותית של האבות .או של אדם הראשון, שהיו קודם לכל המערכת הזו מבארים: כי כל הדיון על עשו כישראל מומר)(שם, ד"ה ודילמא תוספות במסכת קידושין הוא בגדר דחייה לוגית בתוך הסוגיה, ולא פסק הלכה מוחלט על מעמדו של האדם בתקופה הקדומה. נראה להוסיף כי בתוספות עולה העיקרון שלא כל אזכור של מושג הלכתי בגמרא מחייב אותנו לאמץ אותו כמציאות היסטורית, מה שמחזק את ההשערה שאדם הראשון .נמצא במדרגה שמעבר להגדרות הללו לאחר שהנחנו את היסודות מתוך סוגיות הגמרא, אנו ניגשים עתה אל מרחב הדיון של .הראשונים, המבקשים להכריע בשאלת הזהות המהותית של האבות הקדושים ואדם הראשון מתוך דבריהם עולה מחלוקת עמוקה, הנוגעת בשאלה האם ניתן להחיל הגדרות של ישראל .על תקופות שקדמו למתן תורה , כתב: כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל)(ויקרא כד, י הרמב"ן בפירושו על התורה ובגוים לא יתחשבו, וכן הוכיח מהגמרא בקידושין שגם עשו היה לו דין ישראל, ולכל היותר היה לו דין ישראל מומר. נראה לבאר כי לשיטת הרמב"ן, הברית שכרת הקב"ה עם אברהם שינתה את מהותם של האבות וזרעם, והפכה אותם מדרגת בני נח לדרגת ישראל, כך .שמבחינה מהותית הם אינם מתחשבים עוד כאומות העולם, גם בטרם ניתנה התורה למשה חידשו: כי טעם הגירות שהוצרכו חלק מהאנשים)(המובאים ברמב"ן שם חכמי הצרפתים .בתקופה ההיא הוא מפני שהיו קודם מתן תורה, והיה משפטם לילך אחר הזכר כבני נח ,נראה להסביר כי לשיטתם, עד מתן תורה היה דין האבות וזרעם כבני נח לכל דבר ועניין ורק להחמיר על עצמם קיימו המצוות, ומשום כך כאשר נולד בן לאם ישראלית מאב מצרי .קודם מתן תורה, היה דינו כמצרי לכל דבר, והיה צורך בגיור מיוחד ביאר: את הצורך בגירות בתקופה זו מתוך ההנחה שטרם מתן תורה הלך)(שם החזקוני ,היחס אחר האב ולא אחר האם, כפי שהיה נהוג אצל בני נח. נראה ליישב כי לפי דבריו המושג ישראל הוא יצירה שנוצרה רק במתן תורה, ועד אז כל הבריות היו במערכת החוק של בני נח, מה שמוביל למסקנה שגם אדם הראשון, שחי בראשית הימים, לא היה שייך כלל .לקטגוריה של ישראל כתב: כי מה שאמרו בגמרא שדין עשו היה)(חלק ב פרק כב הרמ"ע מפאנו בספרו חקור הדין

תישארב תשרפ 97 97 כישראל מומר, נאמר רק כדי לדחות הוכחות הלכתיות ספציפיות, אך לאמיתו של דבר לא היה לו דין של ישראל כלל. נראה להוסיף כי לשיטתו, ייתכן שגם האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, לא היה להם דין ישראל אלא רק להחמיר, ולא להקל, מה שמאשש את העמדה .שהגדרות של ישראל וגוי הן הגדרות המאוחרות לתקופת אדם הראשון ,לאחר שהתוודענו לעמדת הראשונים, נצעד לעבר עולמם של האחרונים וגדולי הפוסקים המבקשים להכריע במחלוקת המורכבת הזו בין התפיסות השונות, ולהעמיד את ההלכה .למעשה בתוך המבט הרחב על מעמד האבות ואדם הראשון הפרשת דרכים בספרו דרך האתרים ביאר: כי הראיה שהביא הרמב"ן ממה שאמרו בגמרא .גבי עשו ודילמא ישראל מומר שאני היא ראיה חותכת להוכיח כי האבות היו בבחינת ישראל נראה ליישב כי הוא מקבל את דעת הרמב"ן כקבועה ומוצקה, ומחזק את ההבנה שמרית אברהם והלאה השתנתה מהותם של בני ישראל והם הופרדו מיתר אומות העולם, אך הוא .מסייג את דבריו לגבי אדם הראשון, שבוודאי היה קודם למילה, ולכן דינו כגוי ביאר: את קושיית הרמ"ע מפאנו על)(דף לט ע"א המהרי"ט בחידושיו למסכת קידושין הדין בעניין עשו, כיצד ייתכן שמחשבה רעה נצטרפה למעשה אם היה לו דין ישראל. הוא מתרץ כי הגויים הם למודי הרע ונעשו העבירות כהותרה להם, ולכן אצלם מחשבה נחשבת כמעשה, וכן ישראל מומר שהורגל בחטא, נעשית לו העבירה כהיתר, ולכן גם אצל עשו ,נחשבה המחשבה למעשה, מה שמוכיח שגם אם היה לו דין ישראל, הרי זה במובן של מומר .ולא במובן של ישראל המקיים מצוות ביאר: את הסוגיה בהרחבה, ומביא את)(מסכת קידושין דף לט ע"ב החיד"א בספרו פתח עיניים דברי הראשונים והאחרונים בביאור מעמדו של עשו. נראה לבאר כי החיד"א מבקש לעדן את ההגדרה, ורומז כי אין לראות בדמויות אלו הגדרות הלכתיות יבשות של זמננו, אלא יש להסתכל עליהם מתוך המבט הנשמתי של דורות האבות, שבו הגבולות היו נזילים יותר .ושונים בתכלית ,הרמ"ע מפאנו בביאורו המאוחר בחקור הדין מבאר: כי לא רק עשו לא היה לו דין ישראל אלא גם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ובניהם אחריהם, עד מתן תורה, לא היה להם דין ישראל כי אם להחמיר עליהם, ולא להקל. נראה להסביר כי לשיטתו, המושג ישראל התקדש והתגבש במלואו רק במעמד הר סיני, ועד אז, כל ניסיון לקבוע את מעמדם הוא .חיצוני בלבד, ולא נוגע בנקודה המהותית שהיא מדרגתם העילאית שקדמה לחלוקה בין עמים ,לאחר שהעמקנו בדברי הפוסקים והראשונים, אנו מתקרבים אל גדולי הדורות האחרונים אשר מביאים אל הדיון מימד נוסף, פנימי ונשמתי, המעתיק את הדיון מהגדרות הלכתיות .יבשות אל מדרגות של גדלות שמעבר למושגי האנושות המוכרים לנו הגרב"ד פוברסקי ביאר: מתוך שיחתו עם האדמו"ר מויז'ניץ, את תמיהתו של רבי אלחנן וסרמן בילדותו, ששאלה: האם אדם הראשון היה יהודי או גוי? התשובה הייתה שאי אפשר

גם לנשמה מגיע אוכל 98 98 לומר שהיה יהודי, שהרי אם הוא היה יהודי, לא היו גויים בעולם, שכן כל יוצאי חלציו היו צריכים להיות יהודים. נראה להסביר כי הטיעון הזה מעביר אותנו מהגדרות הלכתיות למציאות עובדתית: שורש האנושות חייב להיות כזה שיכול להוציא מתוכו גם את ישראל .וגם את אומות העולם, ולכן הוא מצוי במדרגה שקודמת לפיצול הזה הגרב"ד פוברסקי הוסיף וחידש: כי האמת היא שאדם הראשון היה בבחינת מלאך. הקב"ה אמר למלאכים נעשה אדם, והם היו משמשים אותו בגן עדן, שכן הוא היה היצור היחיד שיש לו גם חלק מן האדמה, אך מהותו הייתה מלאכית. נראה לבאר כי לפי גישה זו, השאלה האם הוא גוי או ישראל מאבדת את רלוונטיותה, שכן מלאך אינו מוגדר באף אחת מהקטגוריות הללו. הוא היצור המחבר בין העליונים לתחתונים, בין הרוחני לחומרי, ולכן הוא עומד מעל .לכל סיווג לאומי או הלכתי שאנו מכירים מציאותנו המוגבלת האדמו"ר מויז'ניץ בשיבתו על דברי הגרב"ד ביאר: כי בספרי החסידות מבואר שהשם אדם הוא מלשון אדמה, אך גם מלשון אדמה לעליון. נראה להרחיב ולומר כי זוהי הנקודה שבה נפגשים שמיים וארץ. אדם הראשון הוא הבריאה המושלמת שמאחדת את שני הקצוות הללו, ולכן הוא לא יכול להיות שייך רק לעם ישראל או רק לאומות העולם, אלא הוא המקור .שממנו מתפצלים ומתגלים הכוחות הללו בעולם ,בעל הכתב סופר על התורה ביאר: ברוח דומה, כי אדם הראשון נברא בצלם אלוהים ומשמעות הדבר היא היותו כלי מוכן להשראת השכינה בכל העולם כולו. נראה לבאר כי לפי תפיסה זו, אדם הראשון היה במדרגה שבה כל העולם כולו היה גן עדן, וכל העולם כולו היה ראוי לקדושה, ורק לאחר החטא החלה הירידה למדרגות שבהן יש צורך בהגדרות כמו .ישראל ואומות העולם, כדי לתקן את מה שנתקלקל לאחר שהרחבנו את היריעה ונגענו ברובד המלאכי והנשמתי של אדם הראשון, אנו נדרשים להוריד את הדברים אל שולחן הדיונים שלנו. הנפקא מינה המעשית לדיוננו אינה רק תיאורטית, אלא היא נוגעת בשורש תפיסתנו את עצמנו ואת הכלל האנושי. כשאנו בוחנים את אדם הראשון, אנו לומדים כי קיימת מדרגה של קדושה שקדמה לחלוקה בין קודש לחול .ובין ישראל לעמים, מדרגה שבה הכל היה מאוחד תחת הנהגת הבורא הנפקא מינה המעשית למסקנתנו היא שאדם הראשון אינו נכנס תחת הגדרת גוי במובן , שכן)(פרק ט הלכה א המצומצם והמשפטי של התורה, כפי שמופיע בהלכות מלכים לרמב"ם הוא היה השורש שממנו התפצלו האומות. אדם הראשון עומד במקום שבו הבחירה בטוב הייתה מוחלטת, ללא המחיצות שנוצרו לאחר מכן. לכן, כאשר אנו עוסקים בדין גוי או ישראל בימינו, אנו מדברים על הבחנה שנוצרה מתוך תהליכי ההיסטוריה והתורה, בעוד .אדם הראשון מייצג את האחדות האנושית בטהרתה לפני שהתפצלה לדרכים השונות ביאור נוסף לנפקא מינה הוא בהתייחסותנו למושג של אדם. בבואנו לעשות חסד או לנהל .קשר אנושי עם מי שאינו מעם ישראל, אנו יכולים לזכור את שורשו של אדם הראשון

תישארב תשרפ 99 99 אין אנו מביטים על האדם רק דרך משקפי ההלכה המגדירים את השייכות הלאומית, אלא ,דרך המבט העמוק על צלם האלוהים שבו הוא נברא. ההבנה שאדם הראשון היה מלאך כפי שביאר הגרב"ד פוברסקי, מלמדת אותנו שכל אדם נושא בתוכו ניצוץ מאותה בריאה .ראשונית, ועל כן עלינו לנהוג בדרכי נועם עם כל הברואים, מתוך כבוד לצלם זה למעשה, עלינו לזכור כי המושג ישראל וגוי הוא מושג שקיבל תוקף הלכתי מחייב ומשפטי , התקדשות ישראל)(ויקרא כד, י רק לאחר מתן תורה. כפי שכתב הרמב"ן בפירושו על התורה התגבשה עם הברית והתורה. לכן, ביחס לאדם הראשון, המסקנה היא שהוא מייצג את ,הכלל האנושי במדרגה עילאית, וממנו נמשך הכוח לישראל להתקדש בקדושת התורה ולעמים לשמור את שבע מצוות בני נח. ההבנה הזו מעניקה לנו שקט נפשי ויכולת להכיל .את מורכבות העולם, תוך דבקות במסורתנו הייחודית העומק הרעיוני הטמון בזהותו של אדם הראשון פותח בפנינו צוהר להבנת השליחות שלנו – בעולם. אם אדם הראשון לא היה מוגדר כיהודי או כגוי, אלא כבבואה של הבריאה כולה ,מלאך המהלך על פני האדמה – הרי שתפקידו היה איחוד הניגודים. הוא נברא בצלם, כלומר ביכולת להשפיע על המציאות כולה, ולחבר בין שמיים וארץ. כאשר אנו דנים בשאלה זו, אנו ,בעצם שואלים על השורש של תיקון העולם: האם התיקון הוא תהליך של הפרדה וגדרים ?או שמא הוא תהליך של העלאת הכל אל עבר שלמות אחת ,התובנה המרכזית היא שאדם הראשון הוא האבטיפוס של האדם המתקן. בדרכו המלאכית שבה שירתה אותו הבריאה כולה בגן עדן, הוא הוכיח כי העולם אינו מקום של פירוד, אלא מקום שנועד להתקדש. כאשר אנו מתבוננים במדרגתו, אנו מבינים שההלכות המבחינות ,בין ישראל לעמים, שנקבעו לאחר מתן תורה, אינן באות כדי להפריד את האדם מן העולם ,אלא כדי לתת לישראל כלים ספציפיים להשפיע קדושה על כלל הבריאה. אדם הראשון שקדמו לחוקים אלו, היה זקוק לאיזון הפנימי של גוף ונשמה, אדמה ושמים, כדי להחזיק .”את העולם כולו במדרגת "גן עדן עלינו להפנים כי השאיפה שלנו לחזור אל שלמות התיקון קשורה קשר הדוק להבנה שאנחנו (בשיחתו המובאת בספר ניחום יורשיו של אדם הראשון ברוחניותו. כפי שביאר האדמו"ר מויז'ניץ , הצירוף בין אדמה לבין אדמה לעליון הוא שילוב של שפלות וענווה עם גדלות)אבלים, שם מוחין. זהו הדיאלוג הפנימי שכל אדם, ובפרט בן תורה, צריך לנהל עם עצמו: כיצד אני חי בעולם הזה, אוחז באדמה, אך פועל כמלאך המכיר בצלם האלוהי שבו? הדיון בשאלת זהותו .של אדם הראשון הוא למעשה הדיון על התפקיד של כל אחד מאיתנו בשרשרת הדורות יתרה מכך, ההבנה שאדם הראשון היה שורש לכל הנשמות מלמדת אותנו שכל אדם פוגש בתוכו רבדים של גדלות שמעבר ללאום או לשיוך טכני. בבואנו לתקן את העולם, אנו פועלים לא רק למען עצמנו, אלא כדי להשיב את המציאות כולה למצב שבו הצלם האלוהי ניכר בכל. זוהי עבודה של אחדות, שבה אנו מזהים את הניצוץ המשותף לכל בני האדם שנבראו

גם לנשמה מגיע אוכל 100 100 בצלם, גם כשאנו מקפידים על הגדרותינו ההלכתיות כעם נבחר, שתפקידו להאיר לעולם .כולו את הדרך אל השלמות בבואנו לתרגם את המחשבות המרוממות הללו אל שפת הנפש והאמונה, אנו מגלים כי ,השאלה על זהות אדם הראשון היא המפתח לאמונה העמוקה באחדות הבורא. אדם הראשון בהיותו יצור שכולו אלוהות ואדמה, מלמד אותנו כי האמונה אינה מופרדת מהמציאות , השם אדם)(שם הארצית, אלא היא הכוח המפעיל אותה. כפי שביאר האדמו"ר מויז'ניץ הוא מלשון אדמה לעליון, וזוהי התנועה הנפשית של האדם המאמין – היכולת להיות נטוע .באדמה, במציאות היומיומית, ובו בזמן לשאוף אל העליון, אל הדבקות בבורא האמונה המזוקקת הזו מלמדת אותנו כי כל אחד מאיתנו הוא עולם קטן, בבואה של אדם הראשון. כשם שהוא לא היה שייך לקטגוריה אחת בלבד, אלא היווה שורש לכל, כך בנפשנו פנימה אנו נושאים את הפוטנציאל לכל המדרגות. האמונה אינה מבקשת מאיתנו לצמצם את עצמנו לתוך הגדרה טכנית בלבד, אלא להרחיב את הלב כך שיכיל את כל העולמות. כאשר על התקדשות ישראל בברית, אנו מבינים שהתורה)(ויקרא כד, י אנו קוראים את דברי הרמב"ן היא הכלי שניתן לנו כדי להוציא אל הפועל את המדרגה המלאכית הגנוזה בנו, שהייתה מנת .חלקו של אדם הראשון מחשבה עמוקה נוספת העולה מכאן היא שהאמונה בבורא מחייבת אותנו להכרה בערכו המוחלט של כל אדם. אם אדם הראשון היה שורש לכל הברואים כולם, הרי שכל אדם שאנו פוגשים הוא קרוב משפחה רחוק, יציר כפיו של אותו בורא. החיבור לנפש מתרחש כאשר אנו מבינים שההבדל ההלכתי בין ישראל לעמים, שקבע ה' בתורתו, אינו מבטל את העובדה שכולנו יצאנו מאותו מקור ראשוני. האמונה דורשת מאיתנו לחיות בתוך ההבדלים הללו, תוך שמירה על נאמנות לתורתנו, אך מבלי לאבד את הקשר הנשמתי העמוק לשורש .האנושי המשותף -החיבור לאמונה מתחזק כאשר אנו מבינים את גדלות הבורא בבריאת עולם כה מגוון ורב , אדם הראשון היה צריך להכיל כוחות מלאכיים)(שם ממדי. כפי שביאר הגרב"ד פוברסקי בתוך גוף גשמי, וזוהי המשימה של האדם המאמין בכל דור: לא להילחם בחומריות, אלא לקדש אותה. זוהי עבודת השם מתוך אהבה, מתוך הכרה בכך שהשם נמצא בכל פרט ובכל שלב של הבריאה, ושהבחירה שלנו לחיות כבני תורה היא הדרך הטובה ביותר לממש את .השליחות שהוטלה על אדם הראשון בעת שנברא בצלם במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי אינו מכוון אותנו להסתמך על הגדרות חיצוניות כדי להגדיר את ערכנו, אלא לחתור אל האמת הצרופה של צלם האלוהים שבקרבנו. כאשר אנו ,דנים באדם הראשון, אנו לומדים כי המוסר האמיתי אינו נמדד לפי שיוך משפטי או לאומי אלא לפי עומק הקשר שלנו לבורא ולצלם שבו נבראנו. אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש ליושרה עמוקה, שבה הוא מכיר בערכו של כל יצור שנברא בצלם, תוך שמירה קפדנית ,על גבולות ההלכה שניתנו לישראל. המוסר הזה אינו מחכה שהסביבה תגדיר לו את גבולותיו

תישארב תשרפ 101 101 אלא הוא נשען על המקור האלוהי שבאדם, שמחייב אותנו לנהוג בדרכי שלום ובחסד, מתוך .הכרה עמוקה באחדות המקור של כל הנשמות הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני הבריאה, אלא שליחים המנסים לשחזר את מדרגתו המלאכית של אדם הראשון בעולמנו המורכב. אדם שמוותר על גאווה ועל התנשאות מתוך הבנה שכולנו בני אותו שורש, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו. כשם שאדם הראשון עמד בגן עדן כמי שמאחד שמים וארץ, כך גם האדם המוסרי יודע לקבל עליו את גבולות היכולת וההלכה בדממה, ביושרה פנימית ובאמונה, מתוך הבנה שכל פעולה קטנה שלנו היא חלק מתיקון ,הבריאה כולה. זהו המצפן המדויק ביותר: לעשות את רצון השם כפי שהתברר בפוסקים .ולא כי הוא נראה לנו מרשים או כי הוא מתאים לציפיות הסביבה המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל ולצניעות בביתנו. אנו נקראים לחיות את חיינו לא כדי להוכיח שאנו עולים על אחרים, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שחיים תחת הנהגת התורה. אדם המבין שההלכה היא לבוש לדיבור האלוהי, לומד לראות גם את סביבתו לא דרך העיניים של מה שנוצץ או מפריד, אלא דרך מה שראוי ונכון. זוהי ,דרך של חסד ואמת, שבה אנו מכבדים את גדרי חכמים כחלק מהסדר האלוהי המופלא מתוך הבנה שהכל נברא בחוכמה ובדעת, וכל הכרעה הלכתית היא למעשה כלי שרת בידינו .להתחבר אל המקור מבלי להיגרר אחר תאוות חיצוניות התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את השמחה גם כשהיא אינה מוגשת בדרך המנקרת עיניים. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי בחירה מורכבים, הבחירה היא הזדמנות לעבודת השם מזוקקת, ללא עזרת סממנים חיצוניים. אדם שמוכן לקבל את המציאות כפי שהיא, ללא עזרת עיטורים מיותרים, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום – דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו. השאיפה המתמדת לשוב אל השורש ,אל הברכה הראשונה שניתנה בבריאה – היא שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם סביבנו משתנה, מעלה ומוריד הזדמנויות חומריות, אך .האמת האלוקית כפי שהיא משתקפת בהלכה הפסוקה נותרת נצחית וקבועה בתום מסענו המרתק אל שורשי הבריאה ודמותו המופלאה של אדם הראשון, אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה מעשית חדה וברורה: זהותו של אדם הראשון אינה חידה שנועדה להפריד אותנו מן העולם, אלא עוגן המזכיר לנו את אחדות הבריאה ואת אחריותנו כבני אדם שנבראו בצלם. התובנה המעשית הראשונה היא שאדם הראשון מייצג את המקור האחד של כלל האנושות, ובמובן זה הוא אינו שייך לקטגוריה ההלכתית המאוחרת של ישראל או גוי, אלא לדרגה נעלה שקדמה לחלוקה הזו. התובנה השנייה היא שההלכה הפסוקה כיום מנחה אותנו במדויק בדרכנו כעם נבחר, אך היא אינה פוטרת אותנו מהחובה לנהוג בצלם אלוהים כלפי כלל הבריות, מתוך הכרה בשורש המשותף. הידיעה כי אדם הראשון היה שרוי ,במדרגה מלאכית שאיחדה אדמה ושמים, מעניקה לנו את הביטחון כי גם בעולמנו המורכב

גם לנשמה מגיע אוכל 102 102 עבודת השם שלנו – הנעשית בתוך ד' אמות של הלכה – היא שמחברת את כל המציאות אל .מקורה האלוהי :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה אם אדם הראשון היה ישראל או גוי מובילה אותנו להכרה כי הוא היה בבחינת שורש לכל, מלאך האדמה שנועד לחבר בין המציאות הגשמית לבין השראת השכינה. כפי שהעמיקו גדולי הדורות, ההגדרות הלאומיות וההלכתיות שאנו מכירים כיום נוצרו במרוצת הדורות וקיבלו את תוקפן המלא במתן תורה, אך .אדם הראשון עומד מעל לחלוקות אלו, כמי שהכיל את הפוטנציאל לכלל האנושות המסקנה העולה היא שאנו נדרשים לחיות בתוך ההבדלים ההלכתיים המגדירים את זהותנו כיהודים, אך לעשות זאת מתוך ענווה וראייה רחבה המכירה בצלם האלוהים הטמון בכל אדם. הדיון הזה אינו רק פלפול תיאורטי; הוא מצפן לחיים. הוא מלמד אותנו כי דביקות ברצון השם אינה סותרת אהבה לכל הברואים שנבראו בצלמו, וכי כל מעשה שלנו – אם בשימור תורה ומצוות ואם בדרכי שלום עם הבריות – הוא ,נדבך נוסף בתיקון העולם שראשיתו בבריאת האדם. כשאנו זוכרים את מקורנו אנו זוכים לחיות את חיינו מתוך שלמות נפשית, בביטחון בדרך האבות, ובתקווה .מתמדת להשבת העולם למדרגת גן עדן שבה האור האלוהי מאיר בכל פינה ,ההכרה כי אנו ממשיכי דרכו של אדם הראשון, לא רק בביולוגיה אלא ברוחניות יום ביושרה ובאמונה. אנו מבינים שכל-מאפשרת לנו להתמודד עם אתגרי היום בחירה שאנו עושים היא הזדמנות לקדש את החומר, להעלות את האדמה אל העליון, ולהיות אור איתן בעולם המשתוקק לגילוי שכינה. התבוננות זו מעניקה לנו שקט פנימי וחיבור עמוק למסורת, שכן אנו יודעים שדרכנו סלולה על ידי התורה והפוסקים, אך נשמתנו רחבה מספיק כדי להכיל את האמת על שורשינו .הקדומים והנצחיים