?מי היכה את אדם הראשון

בתוך סבך המילים של הפסוקים הראשונים בתורה, המעצבים את דמותו של אדם הראשון ואת ראשית היחסים בין איש לאשתו, מסתתרת תעלומה שמסעירה את לב הלומדים. הפסוק "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" נראה במבט ראשון כתירוץ אנושי פשוט

מי היכה את אדם הראשון בתוך סבך המילים של הפסוקים הראשונים בתורה, המעצבים את דמותו של אדם הראשון ואת ראשית היחסים בין איש לאשתו, מסתתרת תעלומה שמסעירה את לב הלומדים. הפסוק "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" נראה במבט ראשון כתירוץ אנושי פשוט ,של האדם המנסה להסיר מעליו את האשמה. אולם, הבעל הטורים, בפירושו המפתיע והנועז חושף רבדים נסתרים שמעוררים את הדמיון: האם ייתכן שהמשפט הזה אינו רק מילולי, אלא עדות למעשה פיזי של הכאה? העובדה שהתורה בחרה בניסוח המדויק "מן העץ" ולא "מפרי העץ", הפכה למפתח שדרכו תלו מאורות עולם מציאות של מאבק, אלימות ואף מניעים נסתרים מאחורי חטא אכילת העץ. הדרמה הזו, המעמידה את אדם וחוה לא כזוג הרמוני אלא כמערכת יחסים סבוכה שבה האשה מכה את בעלה כדי להניע אותו אל עבר חטאו, או שמא להצילו מעונש כבד יותר, מזמינה אותנו למסע מרתק אל עומקי הפרשנות, אל המפגש בין המדרש לבין ?ביקורת המקורות, ואל השאלה הנוקבת: מה באמת קרה שם, בגן עדן

גם לנשמה מגיע אוכל 252 252 בבואנו לברר את מקורות הדברים, אנו פוגשים את דברי הבעל הטורים, המציב רף גבוה של עומק וחידוש בפירושו לתורה. הוא אינו מסתפק ברובד הפשט, אלא מבקש לגלות את הרמזים הצפונים בניסוח המדויק של המקרא, כשהוא מנחה אותנו לחפש את המציאות הנסתרת .מאחורי המילים ביאר: את דברי אדם הראשון לאלוקים, וכתב: היא נתנה לי מן)(בראשית ג, יב הבעל הטורים העץ ואוכל, לפי הפשט שהכתני בעץ עד ששמעתי לדבריה. הסבר הדברים הוא שהבעל הטורים ראה בלשון התורה 'מן העץ' רמז מובהק לכך שלא רק הפרי ניתן לו, אלא כלי משחית – עץ .ממש – ששימש כאמצעי להפעלת כוח פיזי שהכריח אותו לאכול ביאר: באופן דומה את המילים הללו. וכתב: כי אדם)(שם המושב זקנים מבעלי התוספות הראשון ביקש להצטדק בכך שהופעל עליו לחץ בלתי נסבל, ובלשון פשוטה – הוא הוכה בעץ על ידי אשתו עד שנכנע. ביאור הדברים הוא שהפרשנים ביקשו להציג את אדם הראשון לא כמי שחטא מרצון חופשי מלא, אלא כמי שנתון במצוקה ובכפייה, ושימוש העץ ככלי הכאה מסביר .את ההיענות המיידית של האדם למעשה האכילה : ביאר)(קונטרס נפוצות ישראל, פ"ה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שם עולם את יסוד המדרש הזה. וכתב: כי ממה שנאמר במפורש היא נתנה לי מן העץ, ולא נכתב מן פרי העץ, למדנו שהיא הכתה אותו בעץ. ביאור הדברים הוא שהשינוי בלשון התורה, החסרת המילה 'פרי’, אינה מקרית, אלא באה ללמדנו על אופיו של המעשה – פעולת כפייה פיזית שנעשתה .באמצעות ענף שנתלש מן העץ לאחר שראינו את חידושו של בעל הטורים, אנו ניגשים אל הביקורת והיישובים שנכתבו על כך בספרי האחרונים. הסוגיה האם מדובר בפירוש אותנטי או בהשפעות זרות היא נושא שנדון .בהרחבה, תוך דקדוק במקורות ביאר: את הדיון סביב דברי)(דרושים, פרשת כי תצא רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו עוד יוסף חי טענה בשם י. רייפמאן, לפיה)(שנה י"ז, תרל"ג 'בעל הטורים. וכתב: כי מצא בכתב העת 'המגיד , ספר שנחשב לספר של ליצנות, שבו)(לעמנואל מרומי 'פירוש זה נלקח מספר 'מחברות עמנואל נכתב כי חוה הכתה את אדם הראשון בעץ כדי לכפותו לאכול. רבי יוסף חיים מבגדאד מביא דברים אלו ומסכים עם רייפמאן שאין זה מבעל הטורים, ומבאר שעל פי דברי ליצנות אלו צמחו .’אמירות עממיות שונות על 'מכת העץ . ביאר: את הדברים בדרך של בירור היסטורי ופרשני)(בקובץ אור תורה, סיון תשל"ו הגר"מ מאזוז וחידש: כי י. רייפמאן, שהעלה את הטענה שהדברים אינם מבעל הטורים, היה מגדולי המשכילים, ואין להסתמך על דבריו ככאלו המבטלים את המסורת שבידינו. וביאר: כי ניתן , המפרשת את המושג)(דף סג ע"א ליישב את הבעל הטורים על פי דברי הגמרא במסכת יבמות 'נגדתו' כלשון מלקות, מה שמעיד על כך שהיסוד לפירוש זה מצוי במקורות חז"ל ולאו דווקא .במקורות חיצוניים כפי שנטען רבי אברהם שמואל זילברשטיין בספרו תורה והלכה ביאר: את דברי בעל הטורים באופן

תישארב תשרפ 253 253 שיש בו סניגוריה. וחידש: כי ייתכן שחוה הלקתה את אדם כדי להוציאו מידי חיוב כריתות על ידי העונש שספג, ובכך לאפשר להם לחזור למצב שלפני החטא. הסבר זה מציע קריאה עמוקה ופנימית של המעשה, שאינה נזקקת לדברי ליצנות אלא רואה בהכאה מעשה שיש לו תכלית .רוחנית בתיקון האדם לאחר שיישבנו את דברי בעל הטורים מול הטענות המאוחרות, אנו פונים לבחון את הרובד .העמוק של המעשה – המציאות המטאפיזית של החטא ומשמעותה של ההכאה ככלי לתיקון אין המדובר כאן באלימות לשמה, אלא בניסיון להבין האם ניתן לראות בייסורים ובמכות אמצעי .מודע להצלת הנפש מכיליון גמור רבי אברהם שמואל זילברשטיין בספרו תורה והלכה ביאר: את עומק כוונת בעל הטורים במבט של חסד. וחידש: כי יסוד הדברים מונח בהבנה שאדם הראשון, על ידי הוספת איסור .הנגיעה, הביא על עצמו חובה של כריתות, ובעולם של דין אין דרך להינצל אלא על ידי התשלום ,וביאר: שחוה, בראותה את גודל הסכנה הרוחנית, בחרה להלקות אותו בעץ כפעולה משפטית שכן מלקות פוטרות מחייבי כריתות, ובכך ביקשה להשיב את האיזון לקדמותו כדי שיוכלו .להמשיך בקיום המצווה המשותפת של פרו ורבו הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו עוד יוסף חי ביאר: את היחס בין ה'עץ' לבין היכולת .לשלוט ביצרים. וכתב: כי השם 'עץ' אינו מקרי, אלא מסמל את עץ הדעת – המקור לטוב ורע וחידש: שהמכה המדוברת אינה רק פגיעה בגוף, אלא הכנעה של הטבע החומרי שבאדם על ידי הכוח הרוחני המיוצג בעץ, כדי להכריח את הרצון להישמע למצוות השם. ביאור הדברים הוא שהטלת המשמעת על ידי חוה היא ביטוי להשפעה שיש לבת זוג על בעלה, היכולה להוביל .אותו אל דרך הישר מתוך דחיפה חיצונית עוצמתית בספר שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה ביאר: את המושג 'עזר כנגדו'. וחידש: שמדובר בכוח שנועד לעורר את האדם מהתרדמה הרוחנית שבה הוא שרוי. הסבר הדברים הוא שכל מכה או תוכחה המגיעה מן האשה לאיש אינה אלא ניסיון להעמיד אותו על טעותו, וייתכן שגם פירושו של בעל הטורים בא ללמדנו שהאשה היא זו שדוחפת את האיש לעבר תכליתו, גם אם הדרך .נראית בתחילה ככואבת או כפוגענית לאחר שהעמקנו במורכבות שבין החטא לתיקון, אנו פונים לבחון את הרובד המעשי והנפשי של השפעת האשה על האיש בבניית הבית, כפי שהוא משתקף מתוך הפרשנויות המיוחדות ,הללו. השאלה המונחת לפתחנו היא כיצד ה'עזר כנגדו' הופך לכוח המניע את האדם להתעלות .גם כאשר התהליך כרוך בהתנגשויות או בשינויים כואבים ביאר: את כוח ההשפעה)(דרושים, פרשת כי תצא רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו עוד יוסף חי ,של האשה על בעלה. וחידש: כי הבית הוא המקום שבו מתרחש המפגש הקריטי בין הרצונות והתפקיד של האשה הוא לעיתים להעמיד את האיש במקומו, גם אם הדבר דורש תקיפות, כדי שלא יסטה מדרך האמת. הסבר הדברים הוא שכשם שהאשה בגן עדן לא הרפתה עד שהובילה את אדם למציאות חדשה, כך גם בביתנו, השפעת האשה נועדה לדחוף את האיש לממש את .פוטנציאל הגדולה שלו, לפעמים דרך תוכחה או דרישה שאינה מניחה לו לנוח על שמריו

גם לנשמה מגיע אוכל 254 254 . ביאר: את הדינמיקה הזוגית הזו)(בראשית ג, יב רבי שמשון רפאל הירש בפירושו על התורה וכתב: כי האשה מוגדרת כעזר המלווה את האיש בתהליכי התפתחותו, והיא זו שמותחת את גבולות הבנתו ומאתגרת את דרכו. ביאור הדברים הוא שההתנגשות שבין האיש לאשתו אינה סימן לקרע, אלא כלי שבו בונה האשה את עולמו של האיש, מכריחה אותו להתמודד עם .המציאות, ולעיתים, בתוך המאבק הזה, נוצרת קומה חדשה של הבנה הדדית המפרשים על ספר בראשית ביארו: את ההשלכה של דברי בעל הטורים על ימינו. וחידש: כי האשה רואה לעיתים את צרכיו של האיש ואת התיקון הנדרש לו הרבה לפני שהוא עצמו מודע .לכך, והפנייתו אל הדרך – גם אם היא חריפה – נובעת מאהבה עמוקה שרוצה בטובתו המוחלטת הסבר הדברים הוא שהבית היהודי נבנה מתוך הדיאלוג הזה שבין 'עזר' ל'כנגדו', שבו שני הצדדים משלימים זה את זה על ידי שהם מחדדים זה את זה, מתווכחים ומלובנים את הסוגיות החשובות .של החיים עד ליצירת אחדות שלמה ,לאחר שסקרנו את הרבדים המהותיים של מערכת היחסים בין איש לאשתו בבניית הבית אנו עוצרים כדי להביט במבט מפוכח על דרך הלימוד עצמה. המקרה שלפנינו, שבו התעורר דיון סוער סביב המקור לדברי הבעל הטורים, מלמד אותנו לקח מרכזי בדרכי הלימוד: הזהירות .המופלגת בייחוס דברים ובבחינת המקורות שאנו שואבים מהם את תורתנו רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו עוד יוסף חי ביאר: את חשיבות הבדיקה הקפדנית של המקורות ,בטרם נביאם בשם גדולי הדורות. וחידש: כי תלמיד חכם חייב להפעיל שיקול דעת וביקורת ואין לקבל כל פירוש המובא בספרים כדבר ברור מאליו, במיוחד כאשר יש יסוד סביר להניח שמדובר בהשפעה זרה או בליצנות שהשתרבבה לתוך הדפוס. הסבר הדברים הוא שקדושת .התורה דורשת מאיתנו סינון מתמיד של התכנים, כדי שלא יתערבבו בדברי חול ביאר: את היחס בין חכמת ישראל)(ברכות הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו עין איה לבין חכמות חיצוניות. וחידש: שחכמת האמת שרויה בטהרתה רק כאשר היא נשמרת מכל .סלסולי זרים, וכי השמירה על המסורת האותנטית היא המגן הגדול ביותר של עולם התורה ביאור הדברים הוא שהזהירות בייחוס דברים אינה רק עניין טכני, אלא מהות רוחנית השומרת .על רצף הדורות ומבטיחה שמה שאנו לומדים אכן נובע ממעייני חז"ל הטהורים החפץ הגדול רבי ישראל מאיר הכהן בספרו מחנה ישראל ביאר: את חובת הזהירות בדיבור ובכתיבה. וכתב: כי כל מי שמוציא דבר בשם אחר, הרי הוא נושא באחריות כבדה, שכן הטעות עלולה להפוך לנחלת הכלל ולהטעות את הרבים. הסבר הדברים הוא שדיוק במקורות הוא חלק בלתי נפרד ממידת האמת הנדרשת מכל לומד, והוא המבטיח שהתורה תישאר חקוקה בלבנו .כפי שקיבלנו אותה מרבותינו לאחר שביררנו את מקורות הדברים ואת גבולות הדיון, אנו מבקשים לזקק את הלקח המעשי העולה מתוך פרשנותו של בעל הטורים על יחסי האיש ואשתו בגן עדן, והשלכתם על המציאות ההורית והחינוכית בביתנו. המוקד הוא שאלת השימוש בכוח ככלי לתיקון מול הנהגת הבית .בדרכי נועם

תישארב תשרפ 255 255 ביאר: את היסוד העמוק של)255 '(חלק ד, עמ הגאון רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו התוכחה המגיעה מתוך אהבה. וחידש: כי אין המדובר בהכאה לשם פריקת כעס, אלא בתביעה רוחנית המיועדת להציל את הזולת משקיעה בחיצוניות. וכתב: כי כאשר אחד מבני הזוג או ההורים רואה את חברו בסטייה מהדרך, החובה המוסרית שלו היא להעמיד אותו על טעותו .בנחישות, שכן העמדה פנים כאילו הכל כשורה היא בגידה באחריות המשותפת ביאר: את הסייגים)(חלק ט, יורה דעה סימן מ הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר הנדרשים בכל הנוגע להנהגת הבית וחינוך ילדים. וכתב: כי אף על פי שיש מקום לתוכחה, הרי שההלכה מגבילה את השימוש בכוח פיזי, ומורה כי כל פעולה שאינה מונעת מתוך אהבה זכה וסבלנות עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך. וחידש: כי הבית צריך להיות מושתת על עקרון 'דרכיה דרכי נועם', וכל סטייה מדרך זו בשם החינוך היא טעות חינוכית חמורה, שכן לב הילד אינו נקנה .אלא במילים חמות המביעות רצון להטיב עמו ביאר: את האופן שבו האיש)(שנה ראשונה, פרשת שמות רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי והאשה משלימים זה את זה בבית. וכתב: כי השלום אינו אומר ויתור על האמת, אלא יצירת מרחב שבו לכל צד יש את התפקיד המשלים, כאשר האשה לעיתים מהווה את הכוח המעורר ,את האיש לתיקון מעשיו. וחידש: כי היכולת להעיר הערה, ואפילו קשה, מתוך כוונה של קירבה .היא זו שמחזקת את קשר הנישואין, והיא ההבדל בין מחלוקת של פירוד לבין מאבק של בניה לאחר שהבהרנו את גבולות התוכחה והצבת גבולות בחינוך ובחיי הנישואין, אנו מגיעים אל הפסגה שבה נבנה הבית מחדש מתוך עפרן של מחלוקות: כוחה של הסליחה וההתפייסות. אם ההכאה, כפי שנדונה בדברי בעל הטורים, באה ללמדנו על עוצמת ההתנגשות שבין רצונות, הרי .שההתפייסות היא התיקון השלם שמאפשר לאותה התנגשות להפוך למנוף לצמיחה ביאר: את)(הלכות לשון הרע, כלל ו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים מעלת השלום והסליחה כמי שמכפרת על כל הקפדה. וכתב: כי אין בית יכול להתקיים ללא :היכולת לוותר ולבקש סליחה, שכן אדם באשר הוא אדם נוטה לטעות ולפגוע בזולתו. וחידש כי הסליחה אינה מוחלשת האמת, אלא ביטוי לעוצמה פנימית המבינה כי הערך של השלום בין .איש לאשתו וההורים לילדיהם גדול מכל ויכוח צודק ככל שיהיה ביאר: את הקשר שבין)(שנה שנייה, פרשת ויגש רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי ההתפייסות לבין המשכת הברכה בבית. וכתב: כי כאשר אדם פועל כלפי בן זוגו או ילדו בדרך .של תוכחה, עליו לסיים את הדברים במחווה של אהבה וחיבוק, כדי שהצד השני לא ירגיש דחוי וחידש: כי הלב היהודי רגיש וזקוק לחיזוק מיד לאחר המכה, והסליחה היא המרפא המאפשר .לנפש הפגועה להיפתח מחדש לשמוע את האמת שהייתה טמונה בתוכחה . ביאר: את מהותה של האחדות בבית)(חלק א, מאמר על השלום הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו וכתב: כי האהבה האמיתית נמדדת לא ברגעי הנחת, אלא ברגעי המשבר, ביכולת להניח בצד את העלבון ולראות את המטרה המשותפת. וחידש: כי ההתפייסות היא הדרך שבה אנו מבטלים את ה'אני' הפרטי שלנו לטובת ה'אנחנו' המשפחתי, ובכך אנו הופכים את הבית לכלי המזמין את .השכינה לשרות בינינו, שכן במקום שבו יש מחילה – שם שוכן הקדוש ברוך הוא

גם לנשמה מגיע אוכל 256 256 לאחר שעמדנו על כוחה המרפא של הסליחה, אנו ניגשים לבחון את הממד העמוק והעדין ,ביותר בתקשורת שבין איש לאשתו ובין הורים לילדיהם – כוחה של השתיקה. פעמים רבות דווקא המקום שבו המילים חסרות, הוא המקום שבו צומחת ההבנה האמיתית, והשתיקה הופכת .להיות החומה המגנה על שלום הבית מפני גלי הפירוד ביאר: את מעלת)(שער התבונה, פרק ג החפץ הגדול רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון השתיקה במצבי כעס ומחלוקת. וכתב: כי כאשר אדם חש שזולתו פגע בו, היכולת לשתוק היא :גבורה עילאית, שכן היא מונעת את התדרדרות הדיון למחוזות שאין מהם דרך חזרה. וחידש כי השתיקה אינה חולשה, אלא ביטוי של שליטה עצמית המעידה על דעת צלולה המבינה כי .מילה אחת מיותרת עלולה להרוס את מה שנבנה בעמל רב ביאר: את תפקיד האישה בבית ביצירת)(פרק א רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו חוקי הנשים ,אווירה של מתינות וסבלנות. וכתב: כי השתיקה של האישה אל מול דברי הבעל בעת כעסו היא היא המביאה את השלום ומשיבה את הרוח הרעה לכלל רגיעה. וחידש: כי יש בכוחה של השתיקה החכמה להמיס את ליבו של הצד השני ולהביא אותו לידי הכרה בטעותו, מבלי שיהיה .צורך במילים של תוכחה או בוויכוחים מתישים ביאר: את היחס שבין)(חלק ב, מאמר על השתיקה הגאון רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו הדיבור הפנימי לבין השקט החיצוני. וכתב: כי השתיקה היא המקום שבו האדם נפגש עם ,עצמו ובוחן את כוונות ליבו. וחידש: כי דווקא בתוך השקט אנו לומדים להקשיב לזולת באמת שכן כשאנו שותקים, אנו מותירים מקום לאחר להיות נוכח, ובכך אנו בונים גשר של הקשבה .המאפשר פתרון של בעיות מורכבות ללא צורך במאבק כוחני לאחר שהבנו את גודל כוחה של השתיקה כמעצבת מציאות של שלום, אנו ניגשים אל השער ,האחרון והחשוב ביותר – כוחה של התפילה. כאשר אנו ניצבים מול מורכבות היחסים האנושיים מול חילוקי דעות ומול האתגרים בחינוך הבית, התפילה היא האמצעי שבו אנו מעבירים את .ההכרעה לידיו של בורא עולם, מתוך הבנה שאנו זקוקים לסיעתא דשמיא כדי להצליח באמת ביאר: את כוחה של התפילה)(דרושים, פרשת מקץ רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו עוד יוסף חי להפוך את הלבבות. וכתב: כי אין דבר העומד בפני התפילה, ובפרט תפילתם של איש ואשה על .שלום ביתם ועל חינוך ילדיהם, שהיא בבחינת בניין המזבח של יחיד לפני הקדוש ברוך הוא וחידש: כי כאשר האדם מודה בתפילתו שאין בכוחו בלבד ליצור את ההרמוניה הנדרשת, הוא מזמין את השכינה לשרות בתוך המרחב המשפחתי, וזוהי התפילה שפותחת שערים של הבנה .וחיבור שלא היו קיימים קודם לכן ביאר: את מעלת התפילה)(סימן קו החפץ הגדול רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה במקום של צרה או מועקה. וכתב: כי בכל עת שחש האדם קושי ביחסיו עם הזולת, הדרך הנכונה היא להתפלל על הצד השני, שכן התפילה משנה את נקודת המבט שלו ומסירה את המחיצות המפרידות. וחידש: כי מי שמתפלל על זולתו, זוכה לראות כיצד גם הלבבות הקשים ביותר נפתחים לקראתו, וכי התפילה היא הכלי המשפיע ביותר על המציאות הביתית, הרבה .יותר מכל תוכחה או מילה חריפה

תישארב תשרפ 257 257 ביאר: את מהותה של)(חלק ג, מאמר על התפילה הגאון רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו התפילה ככלי של ביטול העצמי. וכתב: כי התפילה אינה מבקשת רק לשנות את המציאות לטובתנו, אלא מבקשת שהבורא ינחה אותנו לפעול בדרכו. וחידש: כי הבית שהתפילה שרויה בו הוא בית המזמין את השפע האלוקי, שכן כל פעולה הנעשית לאחר תפילה היא פעולה המחוברת לשורש הקדושה, ואין דרך בטוחה יותר להבטיח את הצלחת הבית מאשר להפקיד את כל ניהולו .בידי מי שאמר והיה העולם בסיומו של מסע רוחני זה, שבו פסענו בין דפי הפרשנות וההגות, אנו מבינים כי שאלת הכאת אדם הראשון אינה רק חידה היסטורית או טקסטואלית, אלא מפתח להבנת עומק היחסים האנושיים והאחריות ההורית והזוגית. למדנו כי הבעל הטורים, בדרכו המופלאה, לא ביקש להעמיד לנגד עינינו תמונה של אלימות, אלא להאיר את המתח שבין התביעה לתיקון לבין ,המציאות המורכבת של עולם החומר. הבנו כי כל פעולה, גם אם היא נראית חיצונית וקשה צריכה להימדד באמת המידה של ה'עזר כנגדו', הבוחן תמיד את היכולת להוביל את הזולת אל .שלמותו, וכי הזהירות במקורות אינה רק כלל של למדנות, אלא יסוד בשימור קדושת התורה בסופו של יום, הבית היהודי נבנה לא על יסודות של כוח, אלא על יסודות של הקשבה, שתיקה .חכמה, סליחה עמוקה ופנייה מתמדת אל בורא העולם בתפילה :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהתביעה לאדם לגלות עירנות, הבנה ואחריות במעשיו כלפי זולתו, היא הלב הפועם של עבודת השם. המסקנה המזוקקת היא שההכאה אינה אמצעי אלא דימוי למאבק המתרחש בתוך נבכי הנפש, שבו האדם נדרש להכניע את הרצון העצמי כדי לפנות מקום לצמיחה. עיקר העניין הוא שהבית ,הוא המקום שבו אנו לומדים את מלאכת החיים: לדעת מתי לתוכח ומתי לשתוק מתי להוכיח ומתי לסלוח, וכיצד להפוך את הקושי להזדמנות של קידוש השם. עיקר העניין הוא שהתורה, בכל דור ודור, קוראת לנו להביט מעבר לפשט המילולי אל עבר הערכים המזוקקים שביסוד קיומנו, ולהבין כי הבית הוא המזבח הפרטי שבו אנו מקריבים את האגו כדי לבנות עולם של קדושה. עיקר העניין הוא שחובתנו להיות ראויים לשליחותנו, מתוך הבנה שכל מילה וכל מעשה שלנו בתוך הבית .פועלים בעולמות עליונים ומאירים את העולם כולו באור של חסד ואמת היחסים בין איש לאשתו ובין הורים לילדיהם הם מלאכת אומן, הדורשת יד עדינה ולב פתוח. הדרך שבה אנו בוחרים להוביל את ביתנו היא המסר העמוק ביותר שאנו מנחילים לדורות הבאים – מסר של אהבה שאינה תלויה בדבר, אלא בחיבור .מתמיד לבורא ולרצונו יתברך

גם לנשמה מגיע אוכל 258 258