?מדוע ברא הקב"ה את העולם בששת ימים והרי היה יכול לברוא את זה ברגע

?זה ברגע אנו עומדים נפעם אל מול שורשי הבריאה, אל הרגעים הראשונים שבהם עלה ברצונו של הבורא יתברך להוציא אל הפועל את העולם המופלא הזה. התבוננות פשוטה במעשה

מדוע ברא הקב"ה את העולם בששת ימים והרי היה יכול לברוא את ?זה ברגע אנו עומדים נפעם אל מול שורשי הבריאה, אל הרגעים הראשונים שבהם עלה ברצונו של הבורא יתברך להוציא אל הפועל את העולם המופלא הזה. התבוננות פשוטה במעשה בראשית מעוררת מיד את השאלה המהותית: הרי כוחו של הקב"ה אינו מוגבל, ורצונו הוא המציאות, מדוע אם כן בחר להשתהות ולפרוס את הבריאה על פני שישה ימים שלמים? האם

תישארב תשרפ 155 155 היעדר היכולת הפיזי הוא שחייב זאת, או שמא מדובר בהנהגה מכוונת ומדויקת המבקשת להטמיע בנו תובנות עמוקות על טבעו של העולם, על תכלית האדם, ועל הקשר הנצחי שבין הבורא לבין מעשה ידיו? בשאלה זו טמונים סודות גנוזים על מהות הזמן, על שכר ועונש, על עדות ישראל, ועל גורלו של עולם העתיד לעבור בתיקון של ששת אלפים שנה. אנו יוצאים .למסע אל נבכי החכמה, לבקש את הטעמים המופלאים לדרך הנהגה זו בבואנו ללמוד את טעמי הבריאה בששת ימים, עלינו להקדים כי אין המדובר בתהליך פיזי בלבד, אלא בהטבעת סדר רוחני בעולם המהווה מופת לחיינו. נביא את דברי גדולי המפרשים .שראו בשישה ימים אלו מודל לנפש האדם ביאר: שלכן נברא בששת ימים אע''פ)(פרשת האזינו פרק לב הכלי יקר בפירושו על התורה ,שהיה יכול להיבראות ברגע אחד, אלא שאומרים לרשע שבחטאו הוא מאבד דבר גדול שנברא בששת ימים. נראה להסביר כי הבריאה האיטית, כביכול, נועדה להמחיש את ערכו העצום של העולם שנבנה בעמל ושקדושה, ומי שחוטא ומחריב את עולמו, מאבד יצירה .שכל הווייתה היא נצחית ומושקעת, ובכך הוא מבין את גודל ההפסד שנגרם על ידי מעשיו ביאר: שהיה צורך שהקב"ה יברא את)(שער היסודות פרק לא המבי"ט בספרו בית אלוקים העולם בששת ימים וישבות ויינפש בשביעי, כדי שיצווה עלינו שנעשה כך, כדי שנזכור בכל שבוע כי האל יתברך ברא העולם בששה ימים. נראה לבאר כי המטרה אינה רק עצם הפעולה, אלא חינוך האדם לחיות בתודעת השבת, שהיא תכלית הבריאה, ועל ידי מילוי ,חובתנו לחקות את הנהגת הבורא, אנו מטמיעים בקרבנו את האמונה שהעולם אינו הפקר .אלא יצירה מכוונת של בורא שנתן לנו את היום השביעי כמתנה , ביאר: כי הבריאה בששת ימים היא יסוד לאמונתנו בחידוש העולם)(מצווה כו ספר החינוך שכן אם היה נברא ברגע, לא היה ניכר סדר השתלשלות הרצון האלוהי. נראה להוסיף כי האדם, בחיקוי סדר זה, לומד שכל יצירה וכל מלאכה זקוקות לסבלנות ולבנייה הדרגתית, וכי .הדרך אל השלמות עוברת דרך ימי המעשה המפרכים המכינים את הקרקע למנוחת השבת הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בדרשותיו ביאר: כי כל יום מששת ימי בראשית מייצג כוח רוחני אחר שנחקק בבריאה, וכל יום הוא הכנה ליום שלאחריו. נראה לבאר כי הבריאה בששת ימים נועדה להראות לנו שגם עולמנו האישי נבנה נדבך על גבי נדבך, וכי אל לנו לצפות לתוצאות מיידיות, אלא להאמין בתהליך של צמיחה ובנייה הנמשך זמן, עד שמגיעים .אל המנוחה השלמה .כעת נרחיב את היריעה ונתבונן בטעם הבריאה דרך המבט הרחב של ההיסטוריה והעדות הבריאה אינה רק פעולה טכנית, אלא היא רמז למערך שלם של עדות וקיום העולם לאורך .אלפי שנים ביאר: לכך מעשה בראשית נבראו בששה ימים כדי שיהיו שלושה)(סימן תפב המטה משה כיתות עדים, אחד על הקדוש ברוך הוא, ואחד על ישראל, ואחד על שבת. נראה להסביר כי הבריאה המדורגת מהווה עדות משולשת; ימי המעשה מעידים על כוחו של הבורא, על

גם לנשמה מגיע אוכל 156 156 תפקידם של ישראל בעולם, ועל קדושת השבת. ביאור והרחבה: המטה משה מבקש לומר כי הבריאה היא מערכת של הוכחות. כשם ששני עדים מעידים על מעשה, כך ששת הימים מציבים עדות קבועה ובלתי פוסקת הממחישה את הקשר המיוחד שבין הבורא לעמו, קשר .שבא לידי ביטוי ביום המנוחה המשלים את העדות ביאר: לכן היה בריאת העולם במספר הזה, להעיד ולרמוז מה דאיתא)(פרק ב האברבנאל שיהיה קיומו של העולם ששת אלפים שנה, שיומו של)(דף ט ע"א בגמרא במסכת עבודה זרה הקדוש ברוך הוא אלף שנים, וביום השביעי יהיה הפסק ושביתה. וזה לשונו: כי כשם שיש שישה ימי מעשה ויום שביעי למנוחה, כך העולם הזה נמשך ששת אלפים שנה, שכל אלף שנה הוא כנגד יום אחד ממעשה בראשית, והאלף השביעי הוא עולם שכולו שבת ומנוחה .לחיי העולמים. ביאור והרחבה: האברבנאל חושף בפנינו מפה של ההיסטוריה האנושית .השהיית הבריאה לשישה ימים אינה עיכוב, אלא תבנית שממנה אנו למדים על עתיד העולם האדם החי בעולם הזה יודע שכל יום שעובר וכל מלאכה שהוא עושה, הם חלק מהתהליך .הארוך של התיקון הגדול שיגיע בשביתה של האלף השביעי הוסיף וביאר: שכל יום מששת ימי בראשית נברא בו עניין מיוחד שמתאים)(שם הכלי יקר לאותה תקופה של אלף שנים שתבוא בעולם. נראה לבאר כי הבריאה היא תוכנית אב; היום הראשון מייצג את האור האלוהי שנתגלה בתחילת הבריאה, והיום השישי מייצג את שלמות האדם המביאה את העולם לתיקונו. כל יום בבריאה הוא זרע שנזרע ונועד להניב פירות .באלף השנים המקבילות לו :לאחר שראינו את הטעמים המופנים כלפי האדם וההיסטוריה, עלינו לצלול לעומק העניין כיצד ניתן ליישב את הרצון האלוקי האינסופי, שיכול היה לברוא את העולם ברגע אחד, עם הבחירה בשישה ימים? המפרשים עוסקים כאן בשאלת היחס שבין כוחו הבלתי מוגבל של .הבורא לבין רצונו לצמצם את הופעת האור כדי להעניק לעולם מקום ביאר: כי הבריאה בששה ימים אינה מגבלה אלא)(פרק מח 'המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה ביטוי לסדר פנימי. וזה לשונו: כי המציאות נבראה בשישה ימים משום שהמספר שש הוא , וכל מה שהוא בטבע)(מעלה ומטה וארבע רוחות המספר המורה על הטבע, שכן יש לו שש קצוות הוא תחת סדר זה, והקב"ה ברא את עולמו לפי החוקיות הזו, כדי שהעולם יוכל להתקיים במסגרת של מציאות ולא בבלילה אחת. ביאור והרחבה: המהר"ל מלמדנו שהבחירה בשישה ימים היא הכרחית כדי ליצור מציאות בעלת גבולות. אילו היה העולם נברא ברגע, הוא היה נשאר בבחינת אינסוף ולא היה נוצר כאן עולם הניתן לתפיסה אנושית. הבריאה המדורגת .יצרה מרחב שבו החוקיות והטבע יכולים להתקיים, ובכך העניקה לעולם את קיומו העצמאי : ביאר: את סוד החומר והצורה בבריאה. וזה לשונו)(בראשית א, א הרמב"ן בפירושו על התורה כי ביום הראשון ברא הקב"ה את החומר הגולמי, ובימים שלאחריו הוציא את הצורות מן הכוח אל הפועל, כדי להראות חכמתו יתברך בסידור הבריאה. ביאור והרחבה: הרמב"ן מפרש שהבריאה אינה רק עניין של זמן, אלא עניין של התפתחות מורכבת. הקב"ה רצה להראות

תישארב תשרפ 157 157 ,שהעולם אינו רק יצירה מוכנה, אלא תהליך שבו החכמה האלוהית משתלבת בכל פרט ופרט .ובכל יום נוסף רובד של משמעות ומורכבות לעולם, עד שהגיע לשלמותו ביאר: כי הבריאה היא בבחינת)(מסכת חגיגה השל"ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית צמצום. וזה לשונו: כי הקב"ה צמצם את אורו האינסופי כדי להניח מקום לעולם, והצמצום הזה נעשה בצורה הדרגתית כדי שהעולם יוכל לסבול את אורו ולא יתבטל מולו. ביאור .והרחבה: לפי השל"ה, השישה ימים הם שלבים של "התאקלמות" המציאות לאור הבורא העולם נברא לאט כדי שיוכל להכיל את הקדושה, כי לו היה האור האלוהי מתגלה במלוא .עוצמתו ברגע אחד, העולם לא היה מסוגל להתקיים מרוב השגה וקדושה נפנה כעת לבירור הקשר שבין ששת ימי הבריאה לבין חיי העמל של האדם. אם הבריאה תוכננה כדגם לחיים, הרי שהעובדה שהקב"ה עמל כביכול במשך שישה ימים באה ללמדנו .את ערכה של היגיעה והמלאכה בעולמו של אדם ביאר: כי הבריאה המדורגת)(בראשית א, א רבי שמשון רפאל הירש בפירושו על התורה מלמדת את האדם שלא להסתמך על נסים ועל יצירה פלאית ופתאומית, אלא להאמין בכוחה של ההשתדלות והעבודה הדרגתית. וזה לשונו: כי הקב"ה רצה להטביע בבריאה את חוק ההתפתחות, כדי שהאדם יבין כי כל מטרה נעלה בחיים מושגת רק על ידי יגיעה מתמדת, וכי המציאות כולה בנויה על שלבים של הכנה לקראת תכלית, כשם שכל יום בבריאה היה הכנה ליום הבא. ביאור והרחבה: רש"ר הירש מדגיש כי האדם הוא שותף בבריאה. כשם שהבורא ברא את העולם בשלבים כדי לתת לו קיום ויציבות, כך האדם מצווה לקחת את כישרונותיו ולפתח אותם לאורך ימים ושנים. המלאכה אינה רק אמצעי לפרנסה, אלא כלי שבו האדם .מעצב את עולמו הפנימי וממשיך את מעשה הבריאה האלוהי ביאר: כי עמל הבריאה בא ללמדנו שאין)(בראשית א, א האלשיך הקדוש בפירושו על התורה קדושה ללא עמל. וזה לשונו: כי לא רצה הקב"ה לברוא את העולם מוכן לגמרי כדי שנוכל אנו להוסיף בו אור על ידי עבודתנו. וכל יום ויום משישה ימים הוא כנגד מידה מסוימת .שצריך האדם לתקן בחייו. ביאור והרחבה: האלשיך רואה את העולם כאתר בנייה מתמיד הקב"ה ברא את התשתית בשישה ימים, והוא הותיר לנו "חלקים לא גמורים" כדי שאנו נהיה היא-המשלמים את הבריאה במעשינו. המלאכה שאנו עושים בכל יום מימי השבוע היא .הבנייה של עולם הבא שלנו, והיא הביטוי המעשי לכך שאנו הולכים בדרכי הבורא ביאר: כי המלאכה מבררת את)(ראש חודש ניסן רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק הניצוצות שבעולם. וזה לשונו: כי בתוך כל מלאכה שהאדם עושה, ישנם ניצוצות של קדושה הצריכים בירור, והבירור הזה לוקח זמן, כשם שהבריאה לקחה שישה ימים כדי לברר את החושך מן האור, את המים מהיבשה. ביאור והרחבה: לפי רבנו צדוק, מלאכתו של האדם היא .עבודה של בירור. הבריאה המדורגת מלמדת אותנו שכל דבר דורש הפרדה, זיכוך ותיקון העמל שאנו משקיעים בעבודתנו הוא התהליך שבו אנו מנקים את העולם מהחומריות הגסה .שלו וחושפים את השכינה השרויה בתוכו לאחר שהתבוננו ביסודות הבריאה כמודל לתיקון המידות וככלי לבירור ניצוצות בעמל

גם לנשמה מגיע אוכל 158 158 .האדם, עלינו להביט על גשר המעבר – התנועה שבין ששת ימי המעשה לבין יום השבת המעבר הזה אינו סיומו של תהליך, אלא שיאו, והוא נועד ללמדנו את היחס המדויק בין .המאמץ האנושי לבין ההכרה בריבונות הבורא ביאר: כי הבריאה בששת ימים היא)(בראשית א, א הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר :התשתית לכל עבודתנו בעולם הזה, שכן השבת היא המטרה שלשמה נברא הכל. וזה לשונו כי בשישה ימים ברא הקב"ה את החומר, וביום השביעי הוא השרה את הרוח, וכל מטרת הימים היא להגיע ליום השביעי שבו אנו מתנתקים מן החומר ומתחברים אל הרוח. ביאור והרחבה: הנצי"ב מלמדנו כי ימי המעשה הם הימים שבהם אנו מעצבים את העולם, אך השבת היא היום שבו אנו מכירים בכך שכל מה שעיצבנו הוא שייך לה'. הדינמיקה הזו של ימי עבודה ויום מנוחה היא הסוד המאזן את נפש האדם – מצד אחד יצירה, ומצד שני הכנעה .והכרה באמת שאין עוד מלבדו ביאר: כי המעבר בין)(שנה ראשונה, פרשת בראשית רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי הימים אינו רק רצף של זמן, אלא טיהור של המציאות. וזה לשונו: כי כל יום מששת ימי המעשה מוריד קדושה לעולם, וכל מלאכה שאנו עושים בכל יום היא מכינה את הלב ליום השבת, עד שבהגיע השבת, כל הקדושות שנאספו במשך השבוע מתאחדות ליום אחד של "קדושה עליונה. ביאור והרחבה: הבן איש חי מציע לנו דרך חיים שבה השבת אינה "ניתוק מהשבוע, אלא ה"תוצאה" של השבוע. אם אדם פועל נכון בששת הימים, הוא מרגיש כיצד .השבת פורצת לתוך חייו בעוצמה, כי הוא כבר הכין לה את הכלים הראויים ביאר: כי הדין של שביתה)(חלק ב, סימן לד רבי שלמה זלמן אוירבך בספרו מנחת שלמה .בשבת הוא השתקפות של שביתת הבורא, וזה מה שמעניק לנו את הכוח לחזור לשבוע חדש וזה לשונו: כי ביום השבת האדם מפסיק מכל פעולה, ובכך הוא מצהיר שהבורא הוא המנהיג את העולם, וכל פעולותיו בששת ימי המעשה הם רק כלים שניתנו לו על ידי הבורא כדי לפעול. ביאור והרחבה: המעבר לשבת הוא הצהרת נאמנות. השבת מלמדת אותנו שהעולם לא נברא כ"שעון" שמתקתק מעצמו, אלא כעולם שדורש השגחה מתמדת, וביום השבת אנו מושבתים כדי להפנות את כל כולנו לקשר עם המנהיג, מה שנותן לנו כוח לצאת שוב .לעולם ביום ראשון הבנת סוד הבריאה בששת ימים אינה נותרת בין דפי הספרים, אלא היא מהווה מצפן מעשי המנחה את האדם כיצד לנהל את חייו, את עבודתו ואת הקשר שלו עם המציאות. נביא כעת .את הנפקא מינות וההשלכות למעשה העולות מן הנידון ביאר: כי על האדם להכין את כל צורכי השבת בתוך ימי)(סימן רעא סק"א המשנה ברורה המעשה, שכן זהו רצונו של הבורא שהכין עולם מושלם במשך שישה ימים. נראה לבאר כי .הנפקא מינה היא שאין לאדם לזלזל בזמן החול או לנסות להגיע לתוצאות ללא השקעה ,מי שמבין שהעולם נברא בתהליך של בנייה, ינהיג את חייו בהכנה מדוקדקת לכל משימה ויידע כי ההצלחה אינה מגיעה כדרך נס, אלא כפרי של עבודה מתוכננת וסבלנית המקדימה .את המנוחה

תישארב תשרפ 159 159 ביאר: את חשיבות קביעת עתים לתורה)(הלכות שבת הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף דווקא בתוך ימי העבודה. נראה להוסיף כי הנפקא מינה היא שאדם אינו יכול לומר שהוא ממתין לזמן של פנאי או לשלב שבו הכל יסתדר מאליו. עליו לבנות את עולמו הרוחני נדבך .על גבי נדבך, יום אחר יום, ממש כפי שכל יום בבריאה הוסיף רובד של שלמות למציאות לכן, לכל יום בחיינו יש תפקיד מוגדר – אם זה בפרנסה, אם זה בלימוד, ואם זה בבניית הבית .– ואין לוותר על אף יום בתהליך התיקון העצמי החפץ חיים בספרו שמירת הלשון ביאר: כי אדם שרוצה להגיע לתיקון המידות, צריך לעשות זאת בדרך של עבודה איטית ומדורגת. נראה ליישב כי הנפקא מינה היא שאסור לאדם להתייאש מכישלונות בדרך. אם העולם כולו נברא בתהליך של ששה ימים, קל וחומר שהתיקון הפנימי של האדם דורש זמן וסבלנות. אדם צריך להציב לעצמו יעדים קטנים לכל היא הדרך שבה הבורא הנהיג את עולמו, והיא-יום, ולדעת שההתקדמות ההדרגתית היא .הדרך הנכונה לכל אדם ביאר: כי אדם צריך לראות בכל)(על התורה, בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר יום הזדמנות חדשה. נראה לבאר כי הנפקא מינה למעשה היא שהאדם צריך להודות על כל יום ויום מחדש. כשם שהקב"ה עצר בכל יום וראה את יצירתו, כך על האדם לעצור בסוף כל יום עבודה, לבחון מה הוא בנה היום, להודות על הקיים, ולהתכונן ליום הבא. זוהי דרך חיים המונעת שחיקה ומעניקה טעם לכל יום ויום, כחלק ממפעל החיים הגדול שאנו בונים .יחד עם הבורא החיבור בין ימי הבריאה לבין תיקון המידות אינו מקרי, שכן ששת ימי הבריאה מהווים את המבנה הארכיטקטוני של נפש האדם. כל יום בבריאה הטביע בעולם ובלב האדם כוח רוחני ייחודי, והאדם, בבואו לתקן את מידותיו, אינו אלא משחזר את סדר הבריאה בתוך תוכו. המידות הן החומר ממנו נבנה עולמו הפנימי של האדם, וסדר הימים הוא המדריך .להצבתן במקומן הראוי ביאר: כי ששת ימי בראשית הם כנגד שש)(על התורה רבי דוב יפה בספרו עטרת שלמה המידות שבלב האדם, וכל יום בבריאה הוא הזדמנות לתקן מידה מסוימת. וזה לשונו: כי ,ביום הראשון נברא האור, המקביל למידת החסד המאירה; ביום השני נבראה ההפרדה המקבילה למידת הדין והגבורה המציבה גבולות; ביום השלישי נבראה הארץ, המקבילה למידת התפארת המאחדת; וכן הלאה. ביאור והרחבה: המידות שלנו הן הכוחות שדרכם אנו פועלים בעולם, וכאשר אדם בוחן את מידותיו, עליו לשאול את עצמו לאיזה יום יצירתו שייכת. האם הוא מאיר בחסד? האם הוא יודע להציב גבולות בגבורה? הסדר האלוהי שברא את העולם בששת ימים מלמדנו שהשלמות האנושית מושגת רק כאשר כל מידה מופיעה .בזמנה ובתפקידה הנכון, בדיוק כפי שהעולם נבנה בשלבים מדויקים וסדורים ביאר: כי)(על התורה, פרשת בראשית האדמו"ר מאוסטרובצה בספרו מאיר עיני חכמים הדרגתיות הבריאה היא היא הרפואה למידת הגאווה של האדם. וזה לשונו: כי לו היה האדם נברא בבת אחת, היה עלול לחשוב שאין לו צורך בהתפתחות ובעבודה, אך כשהוא רואה שכל

גם לנשמה מגיע אוכל 160 160 העולם נבנה לאט ובהדרגה, הוא לומד ענווה – להבין שהוא יצור מתפתח הזקוק לבוראו בכל רגע ובכל שלב של צמיחתו. ביאור והרחבה: הענווה היא המידה המאפשרת לאדם לקבל את השפעת הבורא. כשאדם מבין שעולמו הפרטי אינו מוגמר וכי הוא בתהליך של בנייה, הוא ,מפסיק לדרוש מעצמו ומזולתו שלמות מיידית. הוא לומד להעריך את התהליך, את הדרך ואת כל יום שמוסיף נדבך של קדושה, ובכך הוא הופך את מידותיו לכלים שניתן לשכון .בהם אור ביאר: כי הסדר של ששת ימי בראשית)(על המידות רבי ירוחם ליבוביץ בספרו דעת תבונה ,הוא המודל של "סדר העבודה" בנפש. וזה לשונו: כי עבודת המידות היא עבודה של עמל ומי שרוצה להגיע לשלימות צריך לעבור את כל ששת השלבים של הבריאה בנפשו – החל , ועד להגעת האדם לשלמותו ביום)(גבורה , דרך תיקון הגבולות)(חסד מהתעוררות האור .. ביאור והרחבה: הרב ליבוביץ מלמדנו כי אין קיצורי דרך בעבודת הלב)(יסוד ושפלות השישי כשאדם מבקש לתקן את מידותיו, הוא חייב לעבור דרך כל התחנות הללו. העובדה שהקב"ה "התעכב" לברוא את העולם בששת ימים נותנת לגיטימציה לאדם להשקיע בעצמו, להסכים .לזמן, לא להילחץ מהתהליך, ולדעת שהתמדה יומיומית היא המפתח לכל תיקון אמיתי .כשאנו מתבוננים בבריאה לאורך שישה ימים, אנו נחשפים לתפיסה מהפכנית של הזמן המחשבה האנושית נוטה לראות בזמן משאב מצומצם שיש לנצלו במהירות, או מחיצה המפרידה בינינו לבין השאיפות שלנו. אך הבריאה המדורגת מלמדת אותנו כי הזמן הוא המרקם שבו נארגת הנצחיות; הוא אינו מכשול, אלא אכסניה שבה האלוהות מתגלה .בתוך החול הרב יוסף דב סולובייצ'יק בספרו איש האמונה ביאר: כי הזמן אינו חולף, אלא הוא נבנה על ידי האדם. וזה לשונו: כי הקב"ה נתן לאדם את היכולת להיות שותף בבריאה על ידי עיצוב הזמן. כשאדם מנצל את זמנו לעבודת ה', הוא הופך את הזמן החולף לנצחי, שכן המעשה ,האנושי המכוון אל הנצח נטמע בתוך המציאות ומשנה את מהותה. ביאור והרחבה: לפי הרב הבריאה בששת ימים היא פתיחת פתח לאדם להבין שכל יום הוא יחידת זמן ייחודית בעלת משמעות נצחית. הזמן אינו רק מרוץ נגד השעון, אלא שרשרת של רגעים שבהם אנו מעגנים .את הנצח בתוך הזמן המוגבל ביאר: כי הזמן הוא כלי שבו הקב"ה בוחן את)(שער ג רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים דבקות האדם בו. וזה לשונו: כי בכל רגע ורגע שהאדם פועל בעולם הזה, הוא מעורר כוחות עליונים, והזמן שניתן לו הוא כפיקדון יקר שבאמצעותו הוא יכול לבנות את עולמו הרוחני "הנצחי. ביאור והרחבה: הבריאה בששת ימים משמשת כמודל להבנה שהקב"ה "התפנה כביכול לתוך הזמן, ובכך נתן לנו את האפשרות להרגיש אותו בתוך כל רגע. כשאדם מבין זאת, הוא מפסיק לחשוש מהזמן ומפסיק לנסות "לברוא ברגע". הוא מתחיל לחיות כל יום .במלואו, מתוך ידיעה שהנצח נבנה מתוך הפרטים הקטנים של הימים האלו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ביאר: כי הזמן הוא המתנה היקרה ביותר שניתנה לאדם, וביזבוזו הוא אובדן מהותי. וזה לשונו: כי החיים הם כמו ספר, וכל יום

תישארב תשרפ 161 161 הוא דף שנכתב. הקב"ה ברא את העולם בששה ימים כדי ללמדנו שכל פרט נכתב בדיוק, ואף אנו צריכים לנהל את דפי חיינו בחוכמה ובזהירות, מתוך הכרה שכל יום הוא חלק מסיפור גדול שסופו בנצח. ביאור והרחבה: ההסתכלות על הבריאה כסיפור בהמשכים מחייבת את האדם לאחריות. אם הבורא השקיע יום שלם כדי להוציא את האור, ואחר כך יום נוסף להפרדה בין המים, הרי שגם אנו מצווים להשקיע בפרטים הקטנים של חיינו. התפיסה הזו .משנה את היחס לזמן – הוא הופך ממסגרת מלחיצה למסגרת של משמעות במעגלי החיים, כאשר אנו מפנימים את סוד הבריאה בששת ימים, צומחת בתוכנו הבנה מוסרית נוקבת: אחריותנו בעולם אינה מסתכמת בקיום גרידא, אלא בהמשכיות היצירה האלוהית. אם הבורא, במלוא יכולתו, בחר לפרוס את עבודת הבריאה על פני זמן, הרי שהמסר המוסרי הניצב לפנינו הוא שגם אנחנו נדרשים לגלות אחריות, סבלנות והתמדה ,בכל אשר ידינו עושות. המצפן הפנימי שלנו מכוון כעת לא רק לשאלה מה עלינו להשיג אלא בעיקר כיצד עלינו להשיג זאת – מתוך כבוד לזמן, מתוך התחשבות בתהליכים, ומתוך .הבנה שכל פעולה קטנה היא לבנה בבניין עולמו של הקב"ה : ביאר)(על התורה, פרשת בראשית הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים כי האחריות המוסרית של האדם מתחילה בהכרה שהעולם אינו הפקר, וכל רגע בו הוא הזדמנות לעשיית טוב. וזה לשונו: כי הקב"ה ברא את העולם בששה ימים כדי ללמדנו שכל ,יום הוא יחידה של עשייה, וכשם שביום הראשון לא היה אפשר לבצע את מלאכת היום השני כך על האדם לנצל כל זמן לפי משימותיו, ולא לדחות את עבודת תיקון המידות או עשיית החסד לזמן אחר. ביאור והרחבה: המצפן המוסרי שלנו מורה על דייקנות ועל עקביות. החפץ חיים מלמדנו שהזמן הוא המשאב היקר ביותר להשפעה חיובית, וכי האחריות שלנו היא .לנהל את חיינו מתוך מודעות לכך שכל יום הוא עולם ומלואו של הזדמנויות ביאר: כי האחריות)(חלק א, קונטרס החסד רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו המוסרית של האדם נובעת מיכולתו להידמות לבוראו בהנהגה. וזה לשונו: כי המוסר הגבוה ביותר הוא היכולת לצאת מעצמנו אל הזולת, וזאת על ידי שאנו מתמידים בעבודתנו מבלי להישחק. כשם שהבורא בנה את עולמו באהבה ובהדרגה, כך אנו נקראים לבנות את יחסינו .עם הזולת באותה אהבה וסבלנות, תוך הבנה שכל קשר וכל עזרה דורשים השקעה וזמן ביאור והרחבה: הרב דסלר חושף כי המוסר האמיתי אינו בהישגים מהירים, אלא בנכונות להתמיד בדרך החסד. הבריאה המדורגת היא מודל לאהבה – אהבה שאינה מבקשת קיצורי .דרך, אלא משקיעה זמן כדי להבטיח את יציבות הבניין הנבנה בין בני אדם ביאר: כי האחריות של האדם)(חלק י, סימן קנג מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי מול הבריאה היא לשמור על הסדר האלוהי בתוך המציאות המשתנה. וזה לשונו: כי האדם הוא שומר הבריאה, ועל ידי התנהגות מוסרית וקיום מצוות, הוא מקיים את העולם שהבורא ברא בשישה ימים. אם האדם מזלזל בזמן או בעבודה, הוא פוגע במבנה הבריאה, אך אם הוא פועל ביושר ובהתמדה, הוא משלים את הבניין הזה ומקרב את העולם לשלמותו. ביאור והרחבה: המצפן המוסרי מחדד את התובנה שאנו שותפים פעילים במפעל הבריאה. לכל

גם לנשמה מגיע אוכל 162 162 פעולה שלנו יש משמעות קוסמית; העמל שלנו בששת ימי המעשה אינו רק בשבילנו, אלא הוא חלק מהחזקת העולם כולו, מה שמעניק משקל עצום לכל מעשה קטן שאנו עושים .במהלך השבוע בסיומו של מסע זה, אנו אוספים אל תוך חיינו את התובנות המעשיות והעמוקות ביותר שנגענו בהן. הלימוד מלמדנו כי היעדר הבהילות בבריאת העולם אינו רפיון, אלא שפע של חכמה אלוהית המבקשת להטמיע בנו את הערך העליון של התהליך. התובנה המעשית יום היא שעלינו להפסיק לחפש את הדרך המהירה והקצרה אל היעד, ולהתחיל להוקיר-ליום את הדרך עצמה, את הצעדים הקטנים, ואת העמל היומי שבו אנו בונים את עולמנו הרוחני והגשמי. כשאנו פועלים מתוך הבנה שהעולם נברא בשלבים, אנו משתחררים מהלחץ להגיע לתוצאות מיידיות ומאפשרים לעצמנו לצמוח בנחת, תוך ידיעה שכל פעולה קטנה היא חלק .ממבנה נצחי :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא הטעם לבריאת העולם בששת ימים על אף יכולתו של הקב"ה לברוא הכל ברגע, והמסקנה המזוקקת היא שהקב"ה לא רצה ליצור עולם מוכן מראש, אלא להניח תשתית המאפשרת לאדם להיות שותף מלא ביצירה ובתיקון. עיקר העניין הוא שהבריאה המדורגת מהווה מופת חינוכי לאדם – ללמדו ערך של יגיעה, סבלנות, והתמדה בעבודת הלב. עיקר העניין הוא שהעולם הזה הוא עולם של מלאכה, של עמל, של בירור ניצוצות ושל בנייה מתמדת, שנועדה כולה להכין אותנו אל יום השבת – יום שבו מתבטלת העשייה כדי לפנות מקום להכרה .הטהורה בריבונותו של הבורא יתברך, ובכך להשיב את הנפש אל מקורה ,העולם נברא בששת ימים כדי שנוכל לחיות בתוכו כבוני עולמות, צעד אחר צעד עד שנזכה לשבות אל תוך הנצח. הזמן אינו מפריד בינינו לבין הבורא, אלא הוא .האכסניה שבה אנו פוגשים את האמת המוחלטת בכל יום מחדש ?