?מי היה האדם הראשון שיצר גולם, ומה עומק התופעה המתוארת בדברי הרא"ש

?בדברי הרא"ש אנו ניגשים לברר סוגיה מרתקת וסבוכה, העוסקת ביכולת האנושית ליצור חיים או דמות בעלת חיות, ובסכנה הרוחנית הטמונה בה. השאלה המונחת לפנינו, המבוססת על דברי הרא"ש

מי היה האדם הראשון שיצר גולם, ומה עומק התופעה המתוארת ?בדברי הרא"ש אנו ניגשים לברר סוגיה מרתקת וסבוכה, העוסקת ביכולת האנושית ליצור חיים או דמות בעלת חיות, ובסכנה הרוחנית הטמונה בה. השאלה המונחת לפנינו, המבוססת על דברי הרא"ש בפירושו על התורה, פותחת פתח להבנת ראשית עבודה זרה בעולם. התיאור המופיע שם, על אודות יצירת גולם על ידי בני דורו של אנוש, מזמין אותנו להתבונן בקו התפר שבין כוח היצירה לבין הכפירה. אין כאן רק שאלה היסטורית על אדם כזה או אחר, אלא שאלה מהותית על מקומו של האדם מול הבורא, ועל האופן שבו הניסיון לחקות את מעשה בראשית עלול להוביל לטעות .אלילית נוראה אנו ניגשים אל הלב הפועם של הסוגיה, אל המקום שבו המילים הופכות למציאות חיה. ביקשת שנתבונן בכתובים ונבין את עומק הדברים מתוך דבריו של הרא"ש, ואנו עושים זאת ביראת כבוד. אין כאן עניין של טובה, אלא מסע משותף אל תוך רזי התורה והבנת תהליכי הנפש של הדורות הראשונים, שמבקשים מאיתנו להישיר מבט אל הדינמיקה שבין יצירה, עבודה זרה .ותעתועי השדים הפסוקים המלווים אותנו הם: וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל .’לקרוא בשם ה :הרא"ש בפירושו על התורה ביאר: את השתלשלות האירועים הטרגית באותו דור, וכתב מלמד שבאו בני הדור ושאלו לו לאנוש מה שמו של אביך אמר להם שת, שאלוהו מה שמו של אבי אביך אמר להם אדם, שאלוהו שם אביו של אדם מה היה שמו אמר להם לא היה לו אב אלא הקב"ה בראו גולם מן הארץ ונפח בו נשמת חיים. אמרו לו כיצד עשהו מיד לקח רגיבת עפר .ועשאו צורת גולם ונכנס בנפיחיו השד והיה בו חיות מיד אמרו זה אלוהינו והאמינו בו הרא"ש חושף כאן רגע מכונן בהיסטוריה האנושית, שבו הסקרנות האינטלקטואלית והרצון להבין את סוד הבריאה התדרדרו לכדי עבודה זרה גמורה. בני דור אנוש ביקשו לעמוד על ,טיבו של המעשה האלוקי בבריאת אדם הראשון, ומשקיבלו תשובה, לא הסתפקו בהתפעלות אלא ביקשו לשחזר אותה בעצמם. כאן טמון העומק המצמרר: כאשר האדם מבקש ליצור גולם מחומר, הוא מנסה לתפוס את מקומו של הבורא. הרא"ש מבאר כי השדים לא החמיצו את ההזדמנות, ובחסות אותו מעשה של יצירת דמות, נכנסו בתוך הנפיחים של אותו גולם. החיות שהאדם ראה בעיניו לא הייתה נשמת חיים אמיתית שניתנה מאת ה', אלא תעתוע של כוחות הטומאה שביקשו להסית את בני האדם מדרך האמת. הרא"ש מלמד אותנו כי העבודה הזרה לא ,התחילה מתוך כפירה גלויה, אלא מתוך ניסיון מעוות להעריץ את מה שנראה כעבודה אלוקית .מבלי להבין שכל מה שנעשה מחוץ להשגחה הפרטית וציווי ה' הוא בבחינת פירוד וטומאה אנו ממשיכים להעמיק אל תוך המערבולת הרוחנית שנוצרה בימי אנוש, ומבקשים להבין את משמעות הניתוק מהדבקות בבורא כתוצאה משימוש בכוחות אסורים אלו. הרא"ש אינו מביא

גם לנשמה מגיע אוכל 344 344 ,את הסיפור כקוריוז היסטורי, אלא כעדות לנקודת המפנה שבה האנושות איבדה את דרכה .ומעשה הגולם הפך למשל למצב שבו האדם מעדיף את החיקוי האלילי על פני האמת האלוקית כאשר בני האדם בדור אנוש חזו בחיות המדומה בתוך הגולם, הם לא היו רק עדים למעשה .פלאי, אלא עברו טרנספורמציה נפשית שבה האדם החל להאמין בכוחה של יצירתו העצמית הרא"ש מלמדנו כי הסכנה הגדולה אינה נעוצה רק בחומר שממנו נוצר הגולם, אלא בכך שהשד הנכנס בתוכו מעניק תחושה של שליטה על כוחות הנסתר. התוצאה היא ניתוק מוחלט מהקשר .הישיר עם הקב"ה, שכן האדם מפנה את מבטו אל היצירה שהכפיפה את רצונו לכוחות הטומאה מדובר כאן בתהליך נפשי שבו הנשמה, המבקשת את המקור האלוקי, משתכנעת למצוא מנוחה בתוך תעתוע חומרי ורוחני, ובכך היא מאבדת את הכיוון הנכון שאותו ביקש אדם הראשון .להנחיל לצאצאיו היכולת ליצור גולם מחומר אינה נשארת בגדר טכניקה, אלא הופכת לדת חדשה. הרא"ש חושף בפנינו את המנגנון הנפשי של עובדי האלילים: הם אינם פונים אל העץ והאבן סתם כך, אלא אל מה שהם תופסים כבעל כוח פעיל, כזה שמגיב להם, כזה שמרגיש 'חי' תחת ידיהם. בכך, האנושות בנתה לעצמה קיר שקוף אך אטום בינה לבין הבורא, קיר שנוצר מן הרצון להרגיש אלוהות בתוך החומר. זוהי הנקודה שבה התמימות של דור שת, שביקשו להתקרב לה' כפי שמתואר בפסוק אז הוחל לקרוא בשם ה', מתחלפת בחנופה לכוחות הזרים המשתכנים בנפיחי הגלמים, מה שמוביל .לאיבוד הזהות הרוחנית של כלל הדור אנו ממשיכים לחשוף את הדינמיקה המסוכנת שבין האדם לבין כוחות נסתרים אלו, ומבקשים להבין את עומק האזהרה הטמונה בדברי חכמים. כאשר האדם מנסה לפרוץ את גבולות הטבע באמצעים שאינם טהורים, הוא אינו רק מסתכן בטעות, אלא מזמין לתוך מרחב חייו נוכחות .זרה שמשנה את תפיסת עולמו מן היסוד :רבי חיים ויטאל בשער הגלגולים, בהקשר של כוחות הנסתר והשפעתם על הנשמה, ביאר את הסכנה שבשימוש בכוחות אלו שלא בדרך קדושה, וכתב: כי כל מי שמשתמש בכוחות שאינם מצד הקדושה, סופו שהכוחות הללו שולטים עליו ומבלבלים את דעתו מן האמת. האדם בתמימותו חושב שהוא האדון המפעיל את הכוח, אך בפועל הוא הופך לעבד המשרת את רצונם של השדים השוכנים בתוך היצירה החומרית. זוהי ההתדרדרות שהרא"ש מתאר בדור אנוש; הם .חשבו שהם יוצרים כלי עזר להבנת הבריאה, אך מצאו את עצמם כורעים ברך לפני יציר כפיהם ההסתכלות של חכמינו על מקרים אלו מלמדת כי השדים אינם פועלים מתוך רצון להיטיב לאדם, אלא מתוך משיכה אל החומר והרצון לשלוט בנפש האדם. כאשר הדור נכנע למראה העיניים של הגולם ה'חי', הוא מוותר על כושר השיפוט הרוחני שלו. זו אינה רק אפיזודה היסטורית, אלא אזהרה נצחית לכל מי שמבקש למצוא את האלוהות בתוך אמצעים מתווכים או בתוך יצירות אדם, במקום לחפש אותה בתוך הלב פנימה, בתוך הקשר הישיר והטהור עם הבורא יתברך. המסורת מלמדת אותנו כי כל ניסיון לעקוף את דרך הטבע והקדושה מוביל .בהכרח לאובדן הדרך ולהתרחקות מן האמת אנו ניצבים כעת בפני דיון עדין וחשוב מאין כמותו, המבקש להבחין בין יצירת גולם על ידי

תישארב תשרפ 345 345 צדיקים גמורים לבין המעשה הנורא של בני דור אנוש. ההשוואה הזו היא המפתח להבנת ההבדל התהומי שבין יצירה המונעת מתוך השראת השכינה לבין מעשה המונע מתוך שאיפה אלילית .וכניעה לכוחות הטומאה מו"ר הגר"א וייס בהתייחסו לסוגיית יצירת גולם, ביאר: את קדושת העניין המאפשרת יצירה שכזו, וכתב: כי כאשר צדיק יוצר גולם, אין הוא משתמש בשום כוח חיצוני או בשדים, אלא הוא פועל בכוח צירופי אותיות התורה, שהן הן הכוחות שבהם נברא העולם. הצדיק אינו מנסה להוסיף על מעשי ה' או לחקותם מתוך גאווה, אלא הוא בטל לגמרי לרצון הבורא, ועל כן היצירה אינה .מסתאבת ואינה הופכת לעבודה זרה, אלא נשארת בבחינת גילוי של כוח האותיות הקדושות ההבדל בין הדברים נעוץ בשורש הכוונה ובמקור הכוח. בני דור אנוש פעלו מתוך חסרון ;בדעת והתנשאות אנושית, ומשום כך הם היו זקוקים לנפיחת השד כדי להפיח חיים בגולם הם היו חסרי את הכלים הטהורים לחיבור אמיתי בין חומר לרוח, ולכן פנו אל המקום האפל שממנו מגיעה האלילות. לעומת זאת, צדיקי הדורות שביקשו ליצור, עשו זאת מתוך התבטלות מוחלטת לה', ללא כל שיתוף של כוחות זרים, תוך שמירה על קדושת הגוף והנשמה. כאשר המעשה נקי מכל פנייה אלילית, הוא מהווה הוכחה לגדלות הבורא ולא חלילה ניסיון לתפוס את מקומו. הרא"ש בתיאורו על דור אנוש מדגיש את הפנייה לשד, ובכך הוא מציב קו אדום ברור .בין היצירה הקדושה לבין התעתוע הטמא אנו ממשיכים לרדת אל עומק המנגנון הנפשי שבו האדם נשבה בתוך יציר כפיו, והופך את הדבר שברא למרכז עולמו ולמטרה שאותה הוא מעריץ. הרא"ש, בתיאורו המדויק, אינו מותיר מקום לספק: המעבר מן היצירה אל הסגידה נעשה באופן מיידי, מתוך תחושת מציאות חזקה .מדי של העובדות הנגלות לעין מו"ר הגר"א וייס, בניתוחו את תהליך ההידרדרות לעבודה זרה, ביאר: כי הכשל טמון בנטייה האנושית לתת כבוד וסמכות לדבר שיש בו חיות או כוח מוחשי, וכתב: כאשר האדם רואה מול ,עיניו גוף זז ומגיב, האינסטינקט הפנימי שלו נוטה להעניק לו תוקף של ממשות. בתהליך זה .האדם שוכח כי החיות הזו היא זמנית, מושאלת, או במקרה של דור אנוש – מגיעה ממקור טמא ברגע שהאדם קורא ליציר כפיו זה אלוהינו, הוא מעניק לו סמכות עליונה, ובכך הוא מנתק את .הקשר המקורי שהיה לו עם הקב"ה, המקור האמיתי של החיים שאינו זקוק לשום תיווך תהליך זה נמשך גם בימינו, אם כי בצורות שונות. לעיתים אנו הופכים רעיונות, הצלחות, או אפילו הישגים טכנולוגיים – שהם מעין גלמים של היצירה האנושית – למקור הביטחון והנחמה .שלנו. הלקח הגדול שאנו לוקחים מן הרא"ש הוא שעלינו להישמר מהערצת הכלים והאמצעים העבודה זרה אינה חייבת להיות פסל של עץ או אבן; היא יכולה להיות כל דבר שאדם מציב לפניו כמקור סמכות, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהחיות האמיתית בתוכו נובעת ממקור הקדושה בלבד. כאשר האדם בונה את עולמו על בסיס חיקויים ולא על בסיס יראת שמיים טהורה, הוא .מוליד במו ידיו את השדים שימשלו בו אנו פונים כעת אל הדמויות המרכזיות שעמדו בלב ההתרחשות הזו, שת ואנוש, ומבקשים

גם לנשמה מגיע אוכל 346 346 ,להבין את עמדתם אל מול המציאות המשתנה שסבבה אותם. הרא"ש, בהביאו את הסיפור מעמיד אותנו על פער משמעותי בין הצדקת של אנוש לבין התגובה של דורו. השאלה המנקרת היא כיצד ייתכן שהדור המשיך לדבוק בדרכו, למרות שהם ידעו מהו המקור האמיתי של .הבריאה מפי אנוש עצמו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו, ביאר: את הניגוד שבין ידיעת האמת לבין הכניעה ליצר ולתאוות הדור, וכתב: מציאות זו של דור אנוש מלמדת כי הידיעה השכלית כשלעצמה אינה ערובה לשמירה על הדרך הנכונה. אנוש אמנם ידע את האמת והעביר אותה הלאה, אך בני דורו לא ביקשו אמת, הם ביקשו חוויה חומרית שתרגיש להם כקרובה ומיידית. הם שמעו את העובדות, אך העדיפו לבנות לעצמם מציאות שמתאימה לרצונם האישי, ובכך הפכו את אנוש .לעד אילם למעשיהם ההתמודדות של שת ואנוש עם המציאות סביבם לא הייתה פשוטה. שת ניסה לשמר את הזיכרון של דרכי אדם הראשון, ואנוש, כפי שעולה מהפסוקים, היה אמור להיות הממשיך של קריאה בשם ה', אך במקום זאת מצא את עצמו מול דור שפנה אל דרכים עקלקלות. הלקח העמוק כאן הוא שאדם יכול למצוא את עצמו כמי שנושא את האמת, אך מוקף בסביבה שבחרה להתעלם ממנה לטובת משהו אחר. שת ואנוש מלמדים אותנו כי האחריות של האדם היא לא רק להחזיק באמת, אלא לנסות ולהשפיע עליה בתוך עולם שנוטה לסטות ממנה. האתגר שלהם היה עצום, והעובדה שהתורה מציינת אז הוחל לקרוא בשם ה' כביטוי לחילול שם ה', מראה לנו .שהם חיו בתקופה שבה המאבק על האמת היה מנת חלקם היומיומית .אנו מעמיקים אל שאלת המנהיגות הרוחנית והאחריות של היחיד מול דעת הקהל המשתנה סיפור דור אנוש אינו רק תיאור היסטורי של טעות, אלא מראה לכל דור ודור הנדרש להכריע בין האמת הפנימית לבין הזרם השוטף של הכלל. המנהיגות, בשיאה, נבחנת לא ביכולת שלה להוביל את העם, אלא ביכולת שלה לעמוד איתנה כאשר העם מבקש לפנות אל דרכים שאינן .’עולות בקנה אחד עם רצון ה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו, ביאר: את כוח העמידה של הצדיק מול לחץ חברתי, וכתב: כי הקושי הגדול ביותר של האדם הוא לא להודות בטעות כאשר הציבור כולו פונה לכיוון מסוים. צדיק אמיתי מבין שההליכה אחר הזרם היא לעיתים הדרך הבטוחה לאובדן הזהות הרוחנית. המנהיג נדרש לא רק לדעת את הדרך, אלא גם לשלם את מחיר ההתבדלות ממנה, אם היא סוטה מדרך האמת. כאשר אנו רואים את אנוש מוקף בדור שביקש ליצור גולם ,ולהשתחוות לו, אנו למדים שהאמת דורשת לעיתים בדידות, עמידה איתנה מול המון שוגה .ואמירת דברים כהווייתם ללא מורא הלקח עבורנו הוא כפול: מחד, עלינו להכיר בכוחו של הציבור להשפיע על תודעתנו ולהטות .אותנו מדרכנו, ומאידך, עלינו להבין שהאמת אינה נמדדת לפי מספר האנשים שמחזיקים בה מנהיגות אמיתית היא כזו שאינה מוותרת על עקרונותיה גם כאשר היא ניצבת מול מציאות שנראית כניצחון של העבודה הזרה על פני הקדושה. היכולת להבחין בין ה'אמת' שהציבור מייצר לבין האמת האלוקית, היא המדד האמיתי לעוצמה רוחנית. אנו נדרשים לאזור עוז ולשמור על

תישארב תשרפ 347 347 המצפן הפנימי שלנו נקי מכל השפעה חיצונית, גם במחיר של היותנו קול בודד במערכה, שכן .האמת היא נצחית ואינה תלויה בהסכמת הכלל אנו מעמיקים אל המרחב האישי והפרטי של האדם, הניצב אל מול השפעות הסביבה וחטאי ,הדורות. הבנת המעשה של דור אנוש אינה נועדה להרחיק אותנו מהתבוננות בתיקון הפרטי ,אלא להפך – היא מדגישה את החובה של האדם לבנות את עולמו הרוחני כיחידה שלמה וטהורה גם כאשר סביבתו הקרובה או הרחבה בוחרת בדרכים עקלקלות. התיקון הפרטי הופך להיות .המבצר שבו נשמרת האמת, ובתוכו האדם מבסס את יחסו הישיר לבורא :מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שלו, בהתייחסו לעבודת ה' בתוך מציאות של בלבול רוחני, ביאר את כוחו של היחיד לבנות עולם שלם מתוך עצמו, וכתב: כי בראש ובראשונה מוטל על האדם לשמור על נקיות דעתו וטהרת כוונותיו. כל עוד האדם נשאר דבק בשורש נשמתו ומקיים את חובתו בנאמנות, הוא מהווה את התיקון השלם לעולם. השפעתו של אדם צדיק, גם אם הוא בודד במערכה, היא רבה לאין שיעור מכל רעש חיצוני, שכן האור שהוא מקרין פנימה משפיע על כלל המציאות סביבו. העבודה היא לבנות את הקדושה בתוך הקירות הפרטיים של הלב .והבית, ומשם להקרין על הסביבה התיקון הפרטי אינו בריחה מן העולם, אלא הדרך המדויקת ביותר לפעול בתוכו. האדם בונה ,את עולמו לא על ידי ניסיון לשנות את כולם בבת אחת, אלא על ידי כך שהוא חי כעובד ה' נאמן שאינו נגרר אחר הבלים ותעתועים. כאשר האדם מציב גבולות ברורים לנפשו ומסרב להשתתף בטקסים של 'גלמים' כאלו ואחרים – בין אם הם פסלים של ממש ובין אם הם רעיונות אליליים של תרבות השעה – הוא יוצר מרחב שבו השכינה יכולה לשכון. מתוך כך, האדם הופך להיות מגדלור של אמת, המזכיר לסובבים אותו כי ישנה דרך אחרת, דרך המלך של התורה, שאינה .זקוקה לחיקויים או לתיווך של כוחות זרים כדי לפגוש את הבורא אנו ניצבים אל מול האתגר של שמירה על יציבות פנימית בעולם המבקש לערער את תפיסת עולמנו באמצעות עובדות מורכבות, סתירות לכאורה, ומציאויות של טשטוש הגבולות בין קודש לטומאה. הרא"ש חשף בפנינו כיצד דור אנוש נפל לא בשל חוסר ידיעה, אלא בשל ניצול הצימאון לחיבור עם המופלא כדי לייצר עבודה זרה. האתגר המוסרי כיום הוא דומה: כיצד נשמור על יציבות כאשר המציאות מציגה בפנינו פיתויים אינטלקטואליים או רוחניים הנראים ?כדרך להשגת האמת, אך למעשה הם מובילים אל מחוץ לגבולות התורה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספריו, בבואו לעסוק בשאלת הסמכות התורנית מול דעות חיצוניות, ביאר: את הצורך בהצבת גדרים והבנה כי לא כל גילוי של כוח או ידע הוא מקור של אמת, וכתב: כי השמירה על היציבות דורשת מאתנו לבחון כל רעיון וכל דרך אל מול האור של דברי רבותינו. כאשר אדם נחשף למורכבות המעוררת בו ספק, עליו לדעת שהתורה אינה נזקקת לאישורים חיצוניים כדי להיות אמיתית. היציבות נובעת מהבנה עמוקה שהאמת האלוקית מונחת לפנינו בצורה שלמה, וכל ניסיון 'להוסיף' עליה או 'לשכלל' אותה באמצעים .חיצוניים, סופו להתמוטט ולגרור את האדם לטעות השמירה על קדושת הבחירה במצבי מבחן אלו מתבטאת ביכולת להציב סימן שאלה דווקא

גם לנשמה מגיע אוכל 348 348 .על מה שנראה כ'גילוי מרעיש' או כ'פתרון מודרני' לחידות העולם, ולחזור אל הדרך הסלולה אדם המבקש יציבות מבין כי העובדה שניתן 'ליצור גולם' או להגיע להישגים מרשימים באמצעות כוחות נסתרים, אינה מעידה על קרבה לאלוהות, אלא לעיתים קרובות על ריחוק ממנה. התיקון המוסרי הוא הבחירה לראות את האמת הפשוטה והטהורה שבתורה, מבלי להתרשם מהקליפות והתעתועים שהמציאות מציבה בדרכנו. בכך, האדם הופך את עצמו למבצר שאינו נפרץ, מתוך הכרה כי החיבור האמיתי לבורא אינו זקוק לשום גולם או גורם מתווך, אלא ללב המכוון לאמיתה .של תורה ,בסיומו של מסע זה, שבו פסענו בעקבות דברי הרא"ש והתבוננו בראשיתה של העבודה הזרה אנו ניצבים בפני תמונה חדה של עוצמת הבחירה האנושית. למדנו כי השורש של האלילות אינו ,בהכרח כפירה בורותית, אלא לעיתים דווקא ניסיון אנושי עז להבין את המסתורין של הבריאה ניסיון שבהיעדר הדרכה טהורה של תורה ומצוות, מתדרדר לכדי חיקוי זר ופנייה אל כוחות טומאה. העיסוק ביצירת הגולם על ידי דור אנוש אינו רק פרק בהיסטוריה הקדומה, אלא מראה .לכל דור, המזהירה אותנו שלא לחפש את האלוקות מחוץ לגבולות שהתוותה לנו התורה :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שהרצון האנושי לגעת במופלא הוא כוח עצום, אך עליו להיות מנותב אך ורק בדרך הקדושה של התורה והמצוות. עיקר העניין הוא שהחיים האמיתיים אינם טמונים ביצירות חיצוניות, אף אם הן נראות כבעלות חיות או כוח, אלא בנשמה שניתנה לנו מאת הבורא, ובקשר הישיר עמו. עיקר העניין הוא שהסכנה הגדולה ביותר לאדם היא השליית עצמו ביכולת השליטה והיצירה שלו, עד כדי כך שהוא מוכן להחליף את ה' בצלם של אדם. עיקר העניין הוא שהמבחן של כל דור, ובפרט 'שלנו, הוא היכולת להבחין בין האמת הפשוטה והטהורה לבין כל אותם 'גלמים ותרבות חיצונית המציעים לנו תחליף שווא לקשר עם שמיים. עיקר העניין הוא שרק .מי שמכיר במגבלותיו ומתבטל בפני האמת האלוקית, זוכה באמת לחיים ,הסוד הגדול הוא שהאדם עצמו הוא הגולם שבורא עולם הפיח בו נשמת חיים וכל תפקידנו בעולם הוא לשמור על הנשמה הזו בטהרתה, מבלי לתת לזרים או לחיקויים להשתלט על מרחב קיומנו. כך אנו למדים שגם במקומות שנראים כפערים בלתי ניתנים לגישור או כשורשי טעות עמוקים, התורה מאירה לנו את הדרך. המסקנה שלנו היא ברורה: האדם נקרא להשתמש בכוח היצירה שלו לתיקון העולם ולהוספת קדושה, ובכך הוא משיב לבורא את יצירתו שלמה וטהורה, זכה .ומזוקקת מכל אלילות ומכל תעתוע

תישארב תשרפ 349 349 ?