!מאיזה גיל נעשה גוי בר מצוה לגבי שבע מצוות שמתחייב בהן? הוכח מפרשת השבוע

!מפרשת השבוע בתוך עולם המשפט האלוקי, שבו הדיוק והגבולות משורטטים בקו דק וחד, אנו מתבוננים על האדם – לא רק כיהודי בן ברית, אלא כבן נח, יציר כפיו של בורא עולם. השאלה המנקרת

מאיזה גיל נעשה גוי בר מצוה לגבי שבע מצוות שמתחייב בהן? הוכח !מפרשת השבוע בתוך עולם המשפט האלוקי, שבו הדיוק והגבולות משורטטים בקו דק וחד, אנו מתבוננים על האדם – לא רק כיהודי בן ברית, אלא כבן נח, יציר כפיו של בורא עולם. השאלה המנקרת בלב בתי המדרש היא מתי מתחילה אחריותו של הגוי כלפי שבע המצוות שניתנו לו כצו עולם. האם ברגע שהאדם מבשיל מבחינה שכלית ודעתו נתיישבת עליו, הוא נעשה בר מצווה, או שמא ישנו גיל מוגדר, גיל של שלמות ובגרות, המקביל למניין השנים שאנו מונים בישראל? המתח הזה בין הבשלות השכלית לבין ההגדרה ההלכתית של הגיל, מציב אותנו אל מול שאלות יסוד באחריות האדם. התפאורה סביבנו משתנה – אנו עוזבים את הגן המוגן אל מרחבי העולם המיושב, שבו החוקים חלים על הכל, והדאגה מתגנבת אל הלב: האם קטן בן נח, בטרם הבשיל דעתו, פטור מכל, או שמא האחריות תלויה על צווארו עוד לפני שהבין את עומק השליחות המוטלת עליו? הדיון הזה פותח פתח להתבוננות על מהות הבגרות והמקום .שבו החוק פוגש את נפש האדם בראשית צעדיו בחיים :בפתח דברינו, נביא את הפסוק המכונן מפרשת בראשית, המהווה את אבן הראשה לדיוננו ,. פסוק זה, הממוקם בלב סיפור גן העדן)(בראשית ב, טז ""ויצו ה' אלוהים על האדם לאמר . כמקור העיקרי לכל שבע מצוות בני נח)(דף נו ע"ב משמש את הגמרא במסכת סנהדרין האדם, בהיותו נציג האנושות כולה באותו רגע, קיבל על עצמו צווים שהפכו לנחלתם של .כל בני נח לדורות

תישארב תשרפ 225 225 ביאר: את הציווי ככולל בתוכו איסורים יסודיים שנועדו להציב גדרות)(בראשית ב, טז רש"י לאנושות. המפרש מבאר כי אף שהדברים נאמרו לאדם הראשון, הם מהווים את המסד .שעליו בנויה החברה האנושית המוסרית, כפי שדרשו חז"ל תרגם: ופקיד יי אלהים על אדם למימר. תרגום זה מדגיש את מושג)(שם תרגום אונקלוס . ככלי שבו הבורא מכוון את האדם אל הדרך הראויה)(פקיד הציווי . הוסיף: ופקיד יי אלהים על אדם למימר מכל אילן דגינתא מיכל תאכל)(שם תרגום יונתן תרגום זה מבליט את העובדה שהציווי המקורי כלל מרחב של היתר, ומתוכו הוצב הגבול .המיוחד שנועד להגדיר את יחסי האדם והבורא ביאר: מדוע למרות שהציווי נאמר לאדם הראשון, הוא מכונה בתורה)(בראשית ב, טז חזקוני ובגמרא בשם שבע מצוות בני נח. וכתב: כי אדם הראשון נצטווה בציוויים ייחודיים שאינם שייכים לכלל האנושות לדורות, כגון איסור אכילה מעץ הדעת, ולכן נקראו המצוות על שם נח, שהוא האב המשותף לכל העמים לאחר המבול, אשר עליו ועל צאצאיו נצטוו החוקים .שנותרו רלוונטיים לדורות ביאר: כי הדיוק בלשון התורה מלמד על העומק שבציווי, שנועד)(שם רבי אברהם אבן עזרא לבחון את דעת האדם. המפרש מסביר כי ההתייחסות לאדם כאל ראשית המין האנושי היא .הבסיס לכל חוקי המוסר שיבואו אחריו וכאן ראוי לשאול את השאלה המתבקשת, מדוע אין אנו קוראים למצוות אלו "מצוות אדם הראשון", כיוון שאתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, ולכן ההגדרה הלאומית וההלכתית של המצוות כ"מצוות בני נח" מבדילה בין התפקיד המיוחד שניתן לאדם הראשון .לבין החוקים הכלליים המחייבים את האנושות כולה דרך נח לאחר שהצבנו את יסוד המצוות בפרשת הבריאה והבנו את ההבחנה בין אדם לנח, אנו פונים אל בית המדרש כדי לשמוע את קולן של הגמרות הקובעות את גדרי החיוב. במרחבי התלמוד, הדיון על גילו של בן נח המתחייב במצוותיו אינו רק טכני, אלא הוא נוגע בנקודת .המפגש שבין הכרה שכלית לבין חלות הלכתית איתא: תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נח, עבודה זרה)(דף נו ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין וברכת השם ושפיכות דמים וגילוי עריות וגזל ואבר מן החי ודינין. הסבר וביאור: הגמרא פורשת כאן את היריעה המלאה של חובות האנושות. כל מצווה היא עמוד תווך שמחזיק .את העולם, והשאלה העולה בראשנו היא אימתי אדם נעשה "בן חיוב" במערכת משפטית זו מבואר: כי האחריות למעשים תלויה)(פרק ב, הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת עבודה זרה בדעת. הסבר וביאור: העיקרון העולה מן הירושלמי הוא שהחובה של בן נח אינה מוגדרת רק לפי מניין שנים כפי המקובל בישראל, אלא לפי המדד הפנימי של התפתחות הדעת. כל ,עוד האדם אינו מודע למעשיו ואין דעתו בשלה להבין את חומרת האיסור, הרי הוא פטור .שכן אין ענישה ללא דעת . ביאר: את היסוד ששבע מצוות אלו הן המקור לכל המוסר האנושי)(בגמרא בסנהדרין שם רש"י

גם לנשמה מגיע אוכל 226 226 וכתב: כי השורש לכל המצוות הללו נמצא בציווי הראשוני שניתן בבריאת העולם, וכל דיון על גיל החיוב צריך להישען על היכולת של בן נח להבין את הצו האלוקי. רש"י מלמדנו שגיל החיוב אינו שרירותי, אלא הוא נגזר מהיכולת האנושית להכיר בבורא ולהכיר בערך החיים .והרכוש, ערכים שהם נחלת האנושות כולה : ביארו: את היחס שבין המצוות לבין מושג ה"דעת". וכתבו)(במסכת סנהדרין דף נו ע"ב תוספות כי בני נח מחוייבים בדינין, ודין מחייב הבנה ודעת. הסבר וביאור: בעלי התוספות מחדדים ,כי בהיעדר דעת אין כאן "בן דין", ולכן גם אם הגיל הכרונולוגי גבוה, אם אין דעת בסיסית .אין כאן חיוב עונשין לאחר שהנחנו את היסודות לחיוב בני נח מתוך הגמרות, אנו צוללים אל דברי הראשונים המבקשים לתחום את גדרי האחריות ולברר מדוע דורשת התורה דעת מיוחדת, ומדוע קטן המוגדר כחסר דעת פטור מעונש. הם מחדדים עבורנו את המושג "בני מצוות" בהקשר .האנושי הכללי, ומבהירים את גבולות הענישה בבואנו לדון את בן נח . ביאר: כי הדין אינו חל על כל מי שאינו בר דעת)(פרק ט, הלכה יד הרמב"ם בהלכות מלכים וכתב: לעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצוות. הרמב"ם מציב כאן רף משפטי ומוסרי – הענישה האלוקית והאנושית מותנית ביכולת ההבנה של האדם. החרש, השוטה והקטן חסרים את כלי הקיבול הנדרש להבנת הציווי, ולכן החוק אינו .מוחל עליהם במובן של אחריות פלילית, שכן הם מחוץ למעגל הבחירה המודעת ביאר: את המקור לכך שקטן פטור. וכתב: ומקורו)(פרק י, הלכה ב הרמב"ם בהלכות מלכים .מהא דכתיב בפרשת וישלח ויהרגו כל זכר ואת טפם שבו, חזינן דקטן אינו נענש אף בבן נח הרמב"ם מוכיח ממעשה שכם, שבו הושמדו הזכרים אך הוטפלו הקטנים למושג הטף, כי הקטן, בעצם היותו כזה, נמצא מחוץ לטווח הענישה של בני נח. הטף אינו נושא באחריות על מעשי אבותיו ואינו חייב בדין תורה, מה שמעיד על כך שהתורה מבחינה בין בוגר לבין .מי שטרם הגיע לכלל דעת :הרא"ש בכלל טז ביאר: את היחס שבין הגיל הכרונולוגי לבין המושג "בר מצווה". וכתב כי השעורים שנמנו בהלכה, ובפרט גיל י"ג שנים, הינם הלכה למשה מסיני שניתנה לישראל בלבד. הרא"ש מלמדנו כי החשבון המדויק של י"ג שנים אינו גזירה עולמית החלה על כל ברואי תבל, אלא שייך למסגרת הברית הייחודית של ישראל. אצל בני נח, המדד הוא מהותי .יותר – הגעת האדם לכלל דעת והבנה, ולאו דווקא עמידה במניין שנים ספציפי לאחר שהבהרנו את דברי הראשונים על העדר הענישה בטף ועל כך שהגיל אינו תלוי במספר השנים אלא בבשלות הדעת, אנו פונים אל שולחנם של האחרונים. הם מבקשים לפצח את הקשר שבין מציאות של קטנות לבין מושג ה"אונס", ומעמיקים בשאלה האם .החיוב הוא עובדה התלויה בגיל י"ג או שמא בדעת שאינה תלויה בזמן ביאר: כי לא ייתכן להשית חובות על קטן)(מהדורה תנינא, חלק א, סימן יד בשו"ת שואל ומשיב בן יומו, שכן הוא נמצא במצב של אונס גמור. וכתב: דלא מיסתבר לומר שקטן בן נח יהא

תישארב תשרפ 227 227 חייב במצוות אף כשהוא קטן בן יומו, משום דאונס הוא, ואונס רחמנא פטריה אמרינן אף בעכו"ם, אלא נראה דבן נח מתחייב במצות כשיגיע לכלל דעת. השואל ומשיב מבסס כאן את הפטור של הקטן על עיקרון יסודי: התורה אינה דורשת מהאדם את הבלתי אפשרי. היעדר הדעת אינו רק חוסר טכני, אלא הוא מהווה מצב של כפייה אובייקטיבית שבה הקטן אינו .מסוגל לבחור בטוב או ברע, ולכן הוא מוגדר כאנוס ביאר: את סוגיית החיוב בדעת לעומת הגיל. וכתב: דלא מיסתבר)(מצווה קצ במנחת חינוך לומר שקטן בן נח יהא חייב במצוות, אלא צריך שיגיע לכלל דעת. המנחת חינוך מדגיש כי הדעת היא כלי עבודה שבלעדיו המצווה נותרת כגוף ללא נשמה. חיוב המצוות בבן נח מניח .קיומה של מערכת שיקולים מוסרית, וכל עוד הנפש בוסרית, אין מקום לתביעה אלוקית ביאר: את השקפתו בעניין זה. וכתב: דבן נח מתחייב)(יורה דעה, סימן א בשו"ת מהרי"א במצוות כשמגיע לכלל דעת ולאו דווקא בגיל י"ג. המהרי"א מחדד את ההבדל המהותי שבין ישראל לבן נח; בעוד ישראל נכנסים לעול המצוות מכוח הברית והשנים, בן נח נכנס לעול המצוות מכוח המציאות וההכרה, והדבר מתרחש ברגע שבו האישיות מתגבשת לכדי הבנה .מוסרית עצמאית לאחר שסקרנו את השיטות המעמידות את חיוב בן נח על השגת הדעת והבשלות המוסרית, אנו פונים אל אותם אחרונים המבקשים להציב רף ברור וקבוע, בדומה למסורת ישראל, ומעלים את האפשרות שגם בקרב בני נח קיים מושג של גיל י"ג שנים כמפתח לבגרות הלכתית. הם מבארים כי בחיפוש אחר סדר בבריאה, ייתכן וישנו קו גבול כרונולוגי המבדיל .בין קטנות לבגרות גם בקרב אומות העולם ביאר: כי על אף ההבדלים בין ישראל לאומות, ישנה הלימה)(חלק א, עמוד קג בחמדת ישראל בטבע העולם המביאה את האדם לידי בגרות בגיל י"ג שנים. וכתב: כי אף בן נח נעשה בר מצווה בבן י"ג כמו ישראל. הסבר והרחבה: המחבר מציע כאן מבט רחב, שלפיו גיל י"ג אינו רק גזירה ייחודית לישראל, אלא הוא משקף תהליך התפתחותי טבעי וביולוגי שקבע הבורא .בעולמו, המאפשר לאדם להבשיל לכלל מודעות ואחריות ביאר: את הקושי הגדול הניצב בפני המבקשים)(חלק ג, סימן תלב בשו"ת תשובה מאהבה . וכתב: כי מצינו שיש דין של)(דף סב ע"א להשוות את הגילאים, לאור הסוגיה במסכת נזיר מופלא הסמוך לאיש גם בנכרי, מה שמעיד על דינמיקה דומה לזו הקיימת בישראל. אם אנו נזקקים לדין המופלא הסמוך לאיש כדי להקדים את גיל החיוב, הרי שהדבר מלמד כי ישנה מסגרת זמן קבועה שסביבה נבנה החיוב, וקשה לומר שהחיוב תלוי אך ורק בדעת אישית .שמשתנה מאדם לאדם ללא גדר זמן ברור ביאר: כיצד ניתן ליישב את השיטות ולהבין מתי)(יורה דעה, סימן שיז בשו"ת חתם סופר ,מתחייב הגוי. וכתב: הא דבן נח מתחייב כשהגיע לכלל דעת הוי מילי במצוות של דינייהם משא"כ בנדר דילפינן מאיש איש לרבות עכו"ם שנודרים כמו ישראל, ולכך חיוביהם נמי כמו – ישראל בגיל י"ג, ולכך שפיר מרבינן מופלא הסמוך לאיש. החתם סופר מחדש יסוד עצום

גם לנשמה מגיע אוכל 228 228 קיימת הבחנה בין מצוות החובה המוטלות על בן נח, התלויות בהשגת דעת, לבין מצוות הנדר שבהן בן נח משתלב בדרכי ישראל. בכך הוא מצליח ליישב את הסתירה: במקומות שבהם .התורה השוותה אותם לישראל, גיל י"ג הוא הקובע, ובמצוות הכלליות, הדעת היא המדד לאחר שדנו בנפקא מינות המעשיות, אנו מבקשים לברר את היסוד הרעיוני המונח בבסיסו של הדיון – הקשר בין הדעת האנושית לבין האחריות המוסרית. השאלה אינה רק מתי מתחיל החיוב, אלא מהי המהות של אותו "רגע" שבו אדם הופך ממי שפועל מכוח דחפים וטבעים, למי שנמצא תחת עול הציווי האלוקי. בירור זה חושף את התפיסה היהודית על ערכו .של האדם באשר הוא אדם, ועל תפקידו במערכת המוסרית שייסד הבורא נראה לבאר כי הדעת היא הכלי שבאמצעותו האדם מתנתק מן העולם הבהמי ומזדהה עם רצון הבורא. בעוד שהחי ברגיל פועל על פי אינסטינקטים וסיפוק צרכים מיידיים, האדם נקרא להתעלות מעל אלו. הדעת שבה מדובר אינה רק השכלה, אלא היכולת לשקול, לבחון ולהכריע כנגד הדחף הטבעי. זוהי ההכרה שהעולם אינו פקר, אלא עולם שיש בו מערכת ,של חוקים ודינים, והאדם, בדעתו, נעשה שותף למערכת זו. זהו ההבדל התהומי שבין הקטן .הפטור משום שאינו מודע למורכבות זו, לבין המבוגר, הנושא בנטל האחריות ביאור נוסף עולה בדעתנו: המעבר לחיוב בדעת מלמד כי כל ציווי הוא ביטוי למפגש אישי בין בורא לנברא. כל עוד האדם אינו מסוגל להבין את המוסר, הוא נמצא בבחינת "טף", שאינו מבין את משמעות הקשר. ברגע שהאדם מגיע לכלל דעת, הוא נכנס אל מרחב האחריות שבו הוא נדרש להוכיח כי בחירתו אינה אקראית, אלא מכוונת. בכך, הופכת הדעת למפתח .המאפשר לאדם לממש את צלם האלוקים שבו – היכולת לבחור בטוב מתוך מודעות והכרה מתוך כך מתברר כי הסבלנות וההמתנה עד לגיבוש הדעת אינן סימן לחולשה, אלא לדיוק אלוקי. בורא עולם, שנתן לאדם את תורתו, יודע כי לא ניתן לדרוש ממנו דין לפני שהוא מסוגל להכיל את משמעותו. האחריות המוסרית של האנושות היא אפוא נדבך שנבנה מתוך תהליך פנימי של צמיחה, שבו כל פרט בבריאה נקרא למצוא את מקומו במערכת הכללית של הטוב והצדק. האדם, המשתמש בדעתו כדי לקבל עליו את שבע המצוות, מוסיף בכך .אור לעולם והופך את קיומו הפרטי למעשה של קידוש שם שמיים כעת, לאחר שביררנו את כובד המשקל של הדעת ככלי ליצירת אחריות, אנו ניגשים אל הרבדים העמוקים יותר: החיבור שבין ההכרה השכלית לבין האמונה הפנימית הפועמת בלב בן נח. האמונה בבורא עולם אינה רק הבנה תיאורטית, אלא היא הכוח המניע את האדם .לראות את עצמו כחלק ממערכת אלוקית שלמה, המצפה ממנו להתנהלות מוסרית ראויה נראה לבאר כי המצוות שניתנו לבני נח אינן רק קוד התנהגותי קר, אלא הן מהוות את גשר האמונה שבין האדם לבוראו. כאשר בן נח שומר על איסורי עריות או על דינין, הוא מבטא בכך את הכרתו בכך שהעולם אינו הפקר ושקיימת סמכות עליונה הבוחנת כליות ולב. החיבור השכלי להבנת חשיבותם של המצוות הופך לאמונה חיה, שכן הוא מלמד את .האדם כי החיים הם פיקדון, וכי עליו להישמר מלהשחית את המציאות שהופקדה בידיו

תישארב תשרפ 229 229 ביאור נוסף הוא שהמעבר לחיוב בדעת הוא רגע של התגלות פנימית. האדם, המגלה בתוך תוכו את היכולת להבדיל בין טוב לרע, מגלה בו זמנית את נוכחות הבורא בנפשו. זוהי האמונה המלווה אותו בדרכו; הוא מבין כי הבחירה שלו אינה פעולה מבודדת, אלא היא ,אקט של חיבור למקור החיים. כל מצווה שהוא מקיים הופכת לביטוי של נאמנות לבורא .וכל הימנעות מעבירה הופכת למעשה של קידוש שם שמיים במרחב הציבורי של האנושות בכך, האמונה והדעת משלימות זו את זו. הדעת מעניקה את הכלים לבחור והאמונה מעניקה את הכיוון. בן נח, בדרכו המוסרית, בונה את עולמו לא כזר בבריאה, אלא כבן המכיר באביו. הוא לומד שהעולם אינו מקום של מקריות, אלא יצירה מתוכננת שבה כל אדם, בהגיעו לבגרות דעתית, נקרא לתרום את חלקו בשמירה על צלם האלוקים ועל קיומו התקין של העולם. זוהי הדרך שבה האנושות כולה יכולה להפוך למשפחה אחת, המאוחדת .תחת הבנה של מוסר אלוקי פשוט וברור, המקשר את השכל אל הלב במסענו אל המצפן המוסרי של האנושות, אנו מגלים כי הידיעה שבן נח מתחייב במצוות ברגע שהגיע לכלל דעת, אינה רק נתון הלכתי יבש, אלא קריאה להתעוררות מתמדת. המצפן הזה מנחה את האדם להבין כי בכל רגע ורגע שבו הוא בוחר בטוב, הוא בונה את אישיותו ואת עולמו הפנימי. המוסר אינו גזירה חיצונית שנחתה עליו בגיל מסוים, אלא תהליך אורגני .שבו האדם הופך את המודעות שלו לכלי של חסד ויושר נראה להסביר כי המצפן הפנימי שלנו נבנה מתוך ההכרה שכל החלטה, אפילו הפעוטה ביותר, יש לה משקל בעולם. כאשר אדם מתחיל להבין את משמעותם של הדינים, של איסור עבודה זרה או של שמירת כבוד האדם, הוא לא רק ממלא חובה, אלא הוא יוצק משמעות לחייו. המצפן הזה דורש ממנו ערנות: האם המעשים שלי כעת, בדעתי המלאה, מבטאים הכרה בבורא ובערך החיים שניתנו לי? זוהי הדרך שבה אדם לומד לחיות בתוך העולם מבלי .להשחית אותו, אלא להפך – להוסיף בו אור מוסרי ביאור נוסף הוא שהרגישות המוסרית הנבנית מתוך אחריות זו, יוצרת אדם שאינו פועל מכוח הרגל, אלא מכוח בחירה. אדם שנמנע מליטול רכוש שלא כדין לא מפני שהוא מפחד .מהעונש, אלא מפני שהדעת שלו מורה לו שזהו אינו המעשה הנכון, הוא אדם שחי בתיקון החיים הופכים להיות מעבדה שבה אנו בוחנים את היחס שלנו לכל סובבינו, מתוך ידיעה .שכל פעולה מעצבת את המציאות האנושית הכללית ,המצפן הזה מנחה אותנו לראות את האחר לא רק כאובייקט, אלא כבעל דעת בעצמו הזכאי לחיים ולכבוד. המוסר שניתן לבני נח נועד לאפשר לאנשים לחיות זה לצד זה בהרמוניה, מתוך הבנה שהחוק האלוקי הוא המגן על הקיום המשותף. כשאנו משתמשים במצפן הזה, אנו הופכים להיות שותפים לבניית עולם שבו הדעת והמוסר משמשים כערובות לשלום ולאחווה, וכל אדם, לפי מדרגת דעתו, תורם להעלאת העולם אל מדרגה גבוהה יותר .של קדושה בסיומו של מסע הלכתי ומחשבתי זה, אנו מגלים כי השאלה מאיזה גיל מתחייב בן נח

גם לנשמה מגיע אוכל 230 230 במצוותיו, אינה רק שאלה של מניין שנים, אלא בירור עמוק על מהותו של האדם ועל כוחה של הדעת. למדנו כי בעוד שבישראל הברית נכרתת בתוך מסגרת זמן קבועה של גיל י"ג, הרי שאצל בני נח המדד המרכזי הוא הבשלות הפנימית וההכרה המוסרית – ה"דעת" שהיא הכלי .המאפשר לאדם להתעלות מעל דחפיו ולהפוך לחלק ממערכת הצדק והמשפט האלוקי ,מצאנו כיצד דברי הראשונים והאחרונים מאירים את ההבחנה בין קטן, המוגדר כאנוס ופטור לבין בוגר שדעתו עמו, וכיצד שיטות שונות מנסות ליצור סדר והלימה בין הטבע האנושי .לבין החובה המצוותית :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהאחריות המוסרית בעולם אינה תוצאה של .גיל כרונולוגי גרידא, אלא היא פרי של מפגש אישי בין שכל האדם לבין צו הבורא המסקנה המזוקקת היא שהתביעה האלוקית מהאדם באשר הוא אדם, תלויה ביכולתו להכיר את המציאות ולהבחין בין טוב לרע, מה שהופך את הדעת לשער ,הכניסה אל עולם הדין והאחריות. עיקר העניין הוא שהתורה, בדרכה המדויקת מציבה גבול ברור המגן על הטף ומסיר מהם את נטל העונשין, אך בו בזמן קוראת .לכל מי שדעתו בשלה לקחת אחריות על מעשיו ולקיים את יסודות הקיום האנושי עיקר העניין הוא שהדעת, המעוגנת במסורת ובאמונה, היא המצפן המאפשר לכל .אדם, ללא הבדל, להפוך את חייו למסלול של קידוש השם ושל תיקון העולם כולו .האדם אינו נמדד רק בשנים שחלפו, אלא בדעת שצבר כדי להבין את רצון הבורא מי שבוחר לקחת אחריות מתוך הכרה, הופך כל רגע בחייו למעשה של עבודת .השם אמיתית