?מדוע לא ברא הקב"ה את חוה מהעפר כמו שאדם נברא מהעפר

בראשית הבריאה, במקום בו האדמה עודנה לחה מטל שמים וסודות יצירת העולם טרם פוענחו, ניצב אדם הראשון כנזר הבריאה, עשוי מעפר מן האדמה. ודווקא ברגע המכונן שבו .הוא נדרש להשלמה, ברגע שבו האישה נבראת כדי להיות עזר כנגדו, משנה הבורא את הנהגתו

מדוע לא ברא הקב"ה את חוה מהעפר כמו שאדם נברא מהעפר בראשית הבריאה, במקום בו האדמה עודנה לחה מטל שמים וסודות יצירת העולם טרם פוענחו, ניצב אדם הראשון כנזר הבריאה, עשוי מעפר מן האדמה. ודווקא ברגע המכונן שבו .הוא נדרש להשלמה, ברגע שבו האישה נבראת כדי להיות עזר כנגדו, משנה הבורא את הנהגתו במקום ליטול חופן עפר נוסף, במקום ליצור גוף חדש מן האדמה כדרך שנוצר האדם, נשלפת צלע מתוך גופו החי, וממנה נבנית האישה. השאלה המהדהדת בחלל עולמנו נוקבת: מה נשתנה בטבע הבריאה? מדוע נזנח העפר לטובת הבשר, ומדוע הבחירה ביצירה נגזרת היא זו שתוביל למהותה של האישה? ואם לא די בכך, ככל שאנו מעמיקים בנבכי הבריאה, מתעוררת שאלה

תישארב תשרפ 279 279 מטלטלת לא פחות על קדושת הקשר הזה. הלב רועד למשמע הדברים העתיקים, המבקשים לבחון את טהרתה של חוה לאחר אותו מפגש נורא עם הנחש בגן עדן. האם ייתכן שמוצאה מן הצלע הוא שהעניק לה את הכוח לשרוד את השבר, או שמא דווקא השוני המהותי שבינה לבין העפר הוא שיוצר את המורכבות המלווה את זיווגם לאורך הדורות? אנו ניצבים כאן, על סף עולם שהתחלק לשניים, ומבקשים להבין את עומק המחשבה האלוקית שטמנה בחובו את צלע האדם .כבסיס לבניין הבית, ואת הדרך שבה נשמרת האמת תחת עול ההיסטוריה והמעשה .)(בראשית ב, כב "" ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם ביאר: את כוונת הבורא בלקיחת הצלע, וכתב: שלא)(בראשית ב, כא רבינו שלמה יצחקי רש"י יראהו כשהוא לוקח הצלע ממנו ותתגנה עליו. וביאר: שדרך בריאה זו אינה רק טכנית, אלא ,נועדה לבנות יסוד של חיבה פנימית ושלמות, שכן כאשר האישה נבנית מתוך גופו של אדם היא אינה נתפסת כבריאה זרה או חיצונית, אלא כחלק מעצמותו, דבר המונע כל תחושת רתיעה .ומבטיח את הקשר העמוק והטבעי שביניהם , ביאר: את תכלית הלקיחה מהצלע, וכתב: כי הצלע אינה רק חומר)(שם רבי אברהם אבן עזרא אלא סוד האחדות שבין איש לאשתו. וביאר: שהבריאה מהעפר הייתה יוצרת אדם ונקבה נפרדים לחלוטין, ואילו הבריאה מהצלע מחייבת את האישה להיות קשורה לאדם באופן קיומי, דבר .המבטיח שהיא תהיה לו לא רק כבת זוג, אלא כעזר שמהותו אחדותית ביאר: את המעלה המיוחדת של בריאה זו, וכתב: כי ברא השם יתברך את האדם)(שם הרמב"ן יחידי, ולקח הצלע לבנות ממנה את האישה כדי שתהיה לו לעזר ולמסעד, שהרי היא נחשבת לו כאחד מאבריו אשר לו לשמשו. וביאר: שהבחירה בעפר הייתה הופכת את האישה ליצור עצמאי מדי, בעוד שהצלע הופכת אותה לחלק אינטגרלי מגופו ונפשו של האדם, ובכך היא משיגה את .מטרת העזר בצורה מושלמת ביאר: את המניע להבדל שבין האדם לאישה, וכתב: כי הקב"ה רצה להבטיח את)(שם הספורנו :השלטון והאחדות בבית, ועל כן לא בראם כשאר הברואים שנבראו זכר ונקבה מהאדמה. וביאר שהבריאה מהצלע היא הדרך היחידה להבטיח שהאישה תהיה מיוחדת לבעלה, כמי שנלקחה ממנו ובשרו נתון בה, מה שמונע את הפירוד הטבעי שקיים בין זכר לנקבה בבעלי חיים שאינם .מכירים זה בזה לאורך זמן ביאר: את הניגוד שבין הבריאה מהעפר לבריאה מהצלע, וכתב: כי לא טוב)(שם החזקוני היות האדם לבדו, ואעשה לו עזר כנגדו. וביאר: שהשימוש בצלע הוא ביטוי לרצונו של הקב"ה לברוא את האישה כנגד האדם, במובן של עמידה מולו כמשלימה, דבר שאינו מתאפשר בבריאה .גולמית מהעפר שבה אין זיקה טבעית בין החלקים בפתחו של היכל התלמוד, אנו ניגשים אל הסוגיות המבקשות לפענח את סוד הבריאה הכפולה ואת שורשי המפגש הנורא שבין הנחש לחוה, בבקשנו להבין כיצד התורה משלבת בין מחשבת .הבריאה לבין המציאות שנרקמה בעקבות החטא מובא: אמר רב ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את)(דף סא ע"א בגמרא במסכת ברכות

גם לנשמה מגיע אוכל 280 280 .אדם הראשון דו פרצופין בראו, שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ,והסבר ישיבתי לזה, שהבריאה הראשונית אכן נשאה בתוכה את שתי הפנים, הזכרית והנקבית ,כגוף אחד. וביאר: שאין כאן סתירה בין הכתובים, אלא התגלות הדרגתית של המחשבה האלוקית שבתחילה עלתה במחשבה לברוא גוף אחד מאוחד, ורק לאחר מכן, בדרך של צלע, הופרדו .הפרצופים כדי לאפשר איחוד של ממש , מובא: בתחילה עלתה במחשבה לברוא שניים)(פרק ט הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות וביאר: ששינוי המחשבה מבריאת שני גופים נפרדים מהעפר ליצירה מתוך האדם נועד להבטיח .את הקשר והזיקה הנצחית שביניהם, שלא יהיו כשאר הברואים שאין בהם חיבור עמוק מבואר: עניין הזיקה בין הנחש לבין חוה, וכתוב: שהנחש)(דף קמו ע"א בגמרא במסכת שבת מפרש: הנחש השיאני – לשון נשואים. וביאר: שהגמרא מלמדת)(שם התחתן עם חוה. רש"י אותנו כי הנחש ביקש לפגוע בטהרתה של חוה ולהחדיר בה טומאה שתלווה את האנושות, מה .שמעורר את הקושי הגדול כיצד נותרה מותרת לאדם הראשון לאחר מכן בנוסחת הריב"ן מובא: ויאמר ה' אלוהים אל הנחש כי עשית)(דף כג ע"ב בגמרא במסכת נזיר זאת ארור אתה, איזה מעשה עשה הנחש? שבא על חוה. והסבר ישיבתי לזה, שהתורה חושפת כאן רבדים עמוקים של חטא וטומאה שדבקו באנושות בראשיתה, ומבארת את גודל הקלקול .שנוצר בעקבות אותו מעשה, המטיל צל על הטהרה הראשונית של הבריאה לאחר שהתבוננו בדברי חז"ל והגמרות, אנו פונים אל דברי הראשונים, אשר בדרכם המיוחדת מנסים ליישב את הסתירות שבין תיאורי הבריאה, ולהבין כיצד ניתן לקבוע שחוה נותרה טהורה .על אף הטענות החמורות שדבקו במפגש עם הנחש ביאר: את השאלה מדוע לא ברא הקב"ה את האישה מהעפר)(בראשית ב, יח רבי יצחק אברבנאל כפי שנברא האדם, וכתב: כי הקב"ה ברא את האדם יחידי כדי שיהיה מיוחד במינו, ולא רצה .שהאישה תהיה בריה נפרדת שנוצרה מן האדמה ככל החיות, שכן אז היה ביניהם פירוד טבעי וביאר: שרק יצירה מתוך האדם עצמו, מתוך הצלע, מבטיחה את השלמות והזיקה שבין האיש .לאשתו, שהם בבחינת חלקים של מהות אחת, בניגוד לכל נברא אחר שנברא בנפרד מעפר ביאר: את עניין הנחש והשיאני, וכתב: כי הנחש לא היה)(שם, בראשית ג, יג רבי יצחק אברבנאל :שייך למין המדבר והחכם, אלא יצר הרע שהתלבש בדמות נחש כדי להטות את חוה. וביאר שכל עניין הנישואין המיוחס לנחש הוא משל להסחת דעתה והטייתה מהדרך הישרה, ואין כאן .משמעות פיזית של נישואין או קירבה, מה שמסיר את הקושי על טהרתה של חוה ביאר: את עומק הקשר שבין)(בספרו חוקי הנשים, בהקדמה רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי הבריאה מן הצלע לטהרה, וכתב: כי היותה נבראת מן הצלע מגן עליה בבחינה רוחנית שאין ,למי שנברא מן העפר. וביאר: שגם במקום שבו נדמה כי הטומאה ניסתה לאחוז, כוחה של הצלע שהיא אבר חי וקדוש שנתחבר לאדם, עומד לה למנוע את דבקות הטומאה המוחלטת, ולכן לא .נאסרה על בעלה ביאר: את דרשת חז"ל על המעשה, וכתב: שהעניין הוא)(בפירושו על מסכת נזיר, דף כג ע"ב הריב"ן

תישארב תשרפ 281 281 עמוק ונסתר, ונועד להמחיש את השפעת הרע על נפש האדם. וביאר: שכשם שהצלע נלקחה בנס, כך גם הטהרה נשמרת בנס, ואין להקשות מכאן קושיות על סדרי הטהרה הרגילים, שכן .חוה היא האם הראשונה שכל מהותה שונה ממהותן של נשים אחרות לאחר שהעמקנו בשיטות הראשונים, אנו באים בשערי האחרונים וגדולי הפוסקים, המפלסים דרך בסבך הדיונים הללו, תוך שהם מעמידים על מכונן את יסודות הטהרה והבריאה לאור .הסוגיות הקשות שהעלינו ביאר: את עניין הקשר שבין הנחש לחוה, וכתב: כי השאלה)(בראשית ג, יג רבי יצחק אברבנאל על איסור האישה לבעלה אינה מתחילה, שכן הנחש לא היה אלא משל ליצר הרע, ואין למעשהו כל תוקף של אישות שיהיה בה כדי לאסור את חוה על אדם הראשון. וביאר: שכל הביטויים של ביאה המובאים במדרשים ובדברי חז"ל אינם אלא תיאור ציורי למחשבה רעה ופיתוי עמוק שהטיל הנחש בנפשה, אך לא יצאו אל הפועל בגוף, ולפיכך טהרתה נותרה בשלמותה כפי .שהייתה בטרם החטא ביאר: את הקושי על טהרת)(פרשת בראשית הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו חכמת התורה חוה, וכתב: כי אפילו אם היינו מניחים כפשט הגמרא שהיה מעשה פיזי, הרי שדין סוטה האוסר אישה על בעלה הוא דין מיוחד לישראל, ולא חל על בני נח. וביאר: שבאותה שעה, אדם וחוה היו בבחינת בני נח שטרם קיבלו תורה, ועל כן לא שייך בהם איסור סוטה כפי שהוא נוהג לאחר .מתן תורה בתוך כלל ישראל, ולפיכך מותרת הייתה לו לחלוטין ביאר: עוד נדבך בהלכה, וכתב: דקי"ל בגמרא במסכת יבמות)(שם הגאון רבי שלמה קלוגר שאין זנות לבהמה, ואשה הנרבעת מהבהמה מותרת לבעלה. וביאר: שגם אם נאמר)(דף נט ע"ב שהנחש נחשב כבהמה או כמין הפחות מהאדם, הרי שעל פי ההלכה האמורה, זנות עם בהמה ,אינה אוסרת את האישה על בעלה, וממילא אין כל מקום לומר שחוה נאסרה על אדם הראשון .שכן אין כאן גדר של זנות המפקיע את הנישואין : ביאר: את עניין המקורות למעשה הנחש, וכתב)(מערכת ש החיד"א בספרו שם הגדולים שהדברים המובאים בספר הפליאה ובספרי הקבלה נסובים על רזי תורה וסודות הנפש, ואין להביאם לדיון הלכתי פשוט. וביאר: שהניסיון להקשות הלכות סוטה על חוה הוא ערבוב בין עולמות, שכן מציאותה של חוה כאם כל חי הייתה ייחודית במינה, ואינה נמדדת בכלים רגילים .של אדם מן השורה ,לאחר שסללנו את הדרך בעומק דברי האחרונים, אנו ניגשים אל גדולי הדורות האחרונים המיישבים את הדברים בדרכם המיוחדת, תוך חיבור רעיונות העומק להנהגה המעשית ולבירור המציאות הראשונית של עולם הבריאה, וזאת מבלי לשכוח את הדיוק הנדרש בכללי הציטוט .והצגת המקורות ביאר: את השאלה)(חלק ט, אבן העזר סימן א הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר על הבריאה מהצלע לעומת העפר, וכתב: כי השוני בבריאה מלמד אותנו על גודל המעלה של האישה, שאינה נבראת כעצם זר מן האדמה, אלא כחלק מעצמותו של האיש. וביאר: שזהו יסוד

גם לנשמה מגיע אוכל 282 282 החיבה והאחדות, שכן הבורא רצה למנוע מצב שבו האיש יראה באשתו בריה זרה, אלא שיראה בה את השלמתו האישית, וזהו עומק מה שנאמר עזר כנגדו, שאינו סיוע חיצוני אלא השלמה .פנימית שאין לה אח ורע בשאר הברואים ביאר: את סוד המחשבה הקדמונית)(חלק א, סימן מ מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר בבריאת האדם והאישה, וכתב: כי העובדה שעלתה במחשבה לברוא שניים אך בפועל נברא אחד, מלמדת אותנו את סוד הניסיון בזיווג. וביאר: שכשם שאצל אדם הראשון הייתה המחשבה לבריאה נפרדת והביצוע היה בדרך של צלע, כך גם בחיי הזוגיות של כל אחד, עלינו ללמוד שגם כשישנם קשיים ופערים, הם נועדו לאחד את בני הזוג לבשר אחד, וזהו התיקון הגדול שהוטבע .בבריאת האישה מהצלע ביאר: את)(חלק ב, פרק כד הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו אהבת חסד הטענות על הנחש וחוה, וכתב: כי אין להרהר אחר דברי חז"ל בסודות הבריאה, אך לדינא ברור שאין כל מקום לאסור את חוה על אדם הראשון. וביאר: שדווקא העובדה שהיא נבראת כחלק מאדם הראשון היא שהופכת אותה למציאות שאינה נתונה לדיני זנות הרגילים של בני אדם, שכן היא אינה אישה רגילה שנתקדשה לאיש, אלא היא בריה שנבנתה מתוך האדם כדי להיות איתו .כאחד, ולכן אין שום תוקף למעשה הנחש לעקור את הזיקה הטבעית הזו ביאר: את דברי הריב"ן והראשונים)(חלק ח, סימן רמד מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי ,בפרשת הנחש, וכתב: כי דברי הגמרא בעניין הנחש באו ללמדנו על עוצמת הפיתוי של יצר הרע אך מובן מאליו שאין ללמוד מזה הלכה למעשה לעניין טהרתה של חוה. וביאר: שחז"ל לא נתנו ,לנו רשות לדון את האם הראשונה בדין סוטה, שכן היא המקור לכל הנשים הבאות אחריה וטהרתה יסוד לכל הדורות, וכל דברי הגמרא שם אינם אלא להורות על גודל הנס שנעשה לה .בתיקון החטא ,לאחר שצללנו אל מעמקי הסוגיה וביררנו את דברי הפוסקים, אנו ניגשים אל רגעי המעשה אל אותן נקודות שבהן תורת הבריאה פוגשת את הליכות הבית וההלכה למעשה, והופכת את .הסיפור הרחוק למצפן חי ומכוון בבניית הזוגיות נפקא מינה למעשה היא בהבנת גדר הזיקה שבין איש לאשתו. כפי שביאר הראשל"צ רבנו , הבריאה מן הצלע אינה רק עובדה היסטורית, אלא)(יביע אומר חלק ט, אבן העזר סימן א עובדיה יוסף הגדרה למהות הקשר. הנפקא מינה היא שאין לאדם לראות את אשתו כגורם חיצוני שיש לנצחו הבנה, הגישה-או להסתדר מולו, אלא כבשר מבשרו ממש. כאשר מתעוררת מחלוקת או אי המעשית חייבת לנבוע מההכרה שפגיעה באשתו היא פגיעה בעצמו. זהו היסוד ההלכתי של שלום בית – ההבנה ששני הצדדים הם אדם אחד, וכל פעולה של אהבה והקשבה היא פעולה .של בניין עצמי בנוגע)(מנחת אשר חלק א, סימן מ נפקא מינה נוספת עולה ממה שביאר מו"ר הגר"א וייס להתמודדות עם מורכבויות בזיווג. הנפקא מינה למעשה היא היכולת להכיל את הפערים שבין בני הזוג, כפי שהיה במחשבת הבריאה המקורית לעומת ביצועה בפועל. כאשר זוג חווה תקופות

תישארב תשרפ 283 283 .של קושי, עליהם לדעת כי זהו חלק מתיקון הקשר, שנועד לאחד אותם למציאות עמוקה יותר הלקח המעשי הוא שלא להירתע משונות או מקשיים, אלא לראות בהם הזדמנות לבניית אחדות .מחודשת, מתוך אמונה שהקב"ה הניח את הפערים כדי שנוכל לגשר עליהם ולהפוך לבשר אחד נפקא מינה שלישית נוגעת ליסוד הטהרה והעמידה מול משברים חיצוניים, כפי שביאר הכהן . הנפקא מינה היא החשיבות של)(אהבת חסד חלק ב, פרק כד הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן חיזוק האמון וההגנה על קדושת הבית מפני שמועות או הרהורים חיצוניים. כפי שחוה נותרה טהורה על אף ניסיונות הפיתוי, כך על כל בן זוג לפתח חסינות נפשית ולתת אמון מוחלט בבן זוגו, גם כאשר נדמה שיש מקום לספק. המסקנה המעשית היא שבניית הבית מחייבת סינון קפדני של רעשים חיצוניים, והתמקדות בנאמנות הפנימית, שהיא הערובה היחידה ליציבותו .של הבית לאורך שנים לאחר שהנחנו את היסודות המעשיים והלכתיים, אנו מוזמנים כעת לנסוק אל על, אל המרחבים הנשמתיים שבהם הבריאה מן הצלע מתפענחת כסוד עצום של התחברות נשמות, וכמבט אלוקי .על מהותה של הזוגיות המתגברת על כל פירוד ונראה לבאר: כי עצם הבחירה בצלע כבסיס ליצירת האישה אינה אלא רמז לכך ששורש ,נשמתם של האיש והאישה הוא אחד. כאשר נלקחת צלע מן האדם, אין זה חסרון של גוף בלבד אלא גילוי של מהות שחיכתה להתגשם. השינה שקדמה לבריאה מלמדת כי הזיווג האמיתי מתרחש במקום שבו הגוף נח והנשמה מתגלה, במקום שבו האדם מתעלה מעל הפירוד הגשמי אל האחדות הרוחנית המקורית. ההתחברות אינה מתחילה בחיפוש חיצוני של השלמה, אלא בהכרה שחוה הייתה קיימת בתוך אדם הראשון גם קודם לכן, בבחינת נשמה אחת שהתפצלה .לשניים כדי לשוב ולהתאחד מתוך בחירה ואהבה ונראה להסביר: כי הפירוד הוא רק כלי שרת לאחדות נעלה יותר. העולם הזה בנוי על השניות – אור וחושך, זכר ונקבה, עפר וצלע. אך הדרך לבריאת האישה דווקא מתוך האדם מלמדת שכל מטרת הפירוד היא לאפשר מפגש מחודש ומודע. הזוגיות אינה מצב סטטי שבו שני גופים עומדים זה לצד זה, אלא תהליך דינמי שבו כל אחד מבני הזוג מחפש את אותו חלק נשמתי שהשלים אותו בראשית הבריאה. ההתגברות על הפירוד היא תמצית החיים המשותפים, והצלע שנלקחה היא הערובה לכך שתמיד יהיה געגוע פנימי המושך את בני הזוג זה לזה, עד שישובו .להיות בשר אחד ,ונראה ליישב: כי הסוד המרהיב הוא שדווקא לאחר החטא והמורכבויות שהגיעו בעקבותיו התגלה כוחה של הצלע כקשר בל ינתק. כאשר הבורא בונה את האישה מהצלע, הוא טומן בה את היכולת לשאת את העומס של המציאות מבלי להישבר. הפירוד המדומה שיוצר החטא מתבטל אל מול כוחו של החיבור הנשמתי שנטע הקב"ה בעת הבריאה. האדם הלומד להסתכל על אשתו לא כעל בריה חיצונית שנוצרה מעפר, אלא כעל המשך קיומו הרוחני, זוכה להפוך את .ביתו למקדש מעט, שבו השכינה שורה כי הנשמות שבו מצאו את תיקונן ואת שורשן האחד אנו מעמיקים כעת אל המרחב המחשבתי שבו הנפש פוגשת את הנסתר, בוחנים את עוצמת

גם לנשמה מגיע אוכל 284 284 האמונה והשקט הפנימי כמפתחות לתיקון הפנימי בבית, מתוך השלמה עם הנהגתו המופלאה .של הבורא בבריאת חוה מן הצלע ונראה לבאר: כי המחשבה על בריאה מתוך צלע מחייבת את האדם להשקיט את הרעשים ,החיצוניים של השוואה וחיפוש תמידי. בעולם שבו כל דבר נמדד לפי החומר שממנו הוא עשוי ,הבריאה מן הצלע היא תזכורת לכך שהערך של הקשר אינו נקבע על פי הנתונים הגלויים אלא על פי החיבור הפנימי שביניהם. המחשבה המזוקקת כאן היא שהשקט הפנימי שצריך אדם לטפח בביתו, נובע מהידיעה שהזיווג הוא נס אלוקי שאינו זקוק להצדקות, אלא רק לאמונה פשוטה ועמוקה בכך שהבורא המציא את האישה כחלק בלתי נפרד ממנו, מתוך דאגה .לטובתו המוחלטת ונראה להסביר: כי האמונה היא הכלי שבאמצעותו אדם מסוגל להתגבר על כל ספק שמתעורר במציאות החיים. כאשר אדם נותן אמון באשתו, הוא בעצם מבטא את אמונתו בכך שהיא אכן נלקחה מצלעו, וממילא אין שום מקום לפקפוקים שנובעים מחיצוניות. התיקון הפנימי בבית מתחיל ברגע שבו האדם מפסיק לחפש חיצוניות ומפנה את מבטו פנימה, אל השקט שבו הוא מרגיש את השלמות שלו דרך בן זוגו. השקט הזה אינו רק היעדר דיבור, אלא נוכחות של ביטחון מלא, שבו כל אחד מבני הזוג מבין שהוא מוגן בתוך המערכת הזוגית הזו, כי הוא מחובר .לשורש נשמתו – ונראה ליישב: כי הקשר בין השקט לבין התיקון הוא הדוק. כשאדם מבין שכל רעש חיצוני בין אם הוא דעה של הבריות או פיתוי של יצר – הוא רק הסחת דעת, הוא מתחיל לבנות את הבית שלו מתוך המקום הנכון. התיקון הפנימי של חוה לאחר השבר שחוותה, מתחיל בכך שאדם הראשון בחר להסתכל עליה לא דרך העיניים של המציאות המקולקלת, אלא דרך העיניים של הבריאה המקורית. זהו יסוד האמונה: היכולת לראות את הטוב והטהור גם כשהעולם מנסה להציג מציאות הפוכה. זוהי עבודה מחשבתית שדורשת מסירות, אך התוצאה היא ברכה ושכינה .ששורה בתוך הבית, כי הוא הפך למקום שבו האמת האלוקית גוברת על כל רעש חיצוני אחר שעמדנו על השקט והאמונה כבסיס לבניית הבית, אנו ניגשים לברר את המצפן המוסרי הנדרש מן האדם כדי לשמור על קדושת הקשר מול הרוחות המנשבות בחוץ. המוסר בזוגיות אינו נמדד רק בנאמנות ההדדית, אלא במידת היכולת של בני הזוג להגן על סוד הבית מפני .חשיפה ופגיעה, מתוך הבנה שקדושתם היא נכס פרטי המיועד להישאר סמוי מן העין ונראה לבאר: כי המצפן המוסרי נבנה מתוך ההכרה שכל אדם זכאי למרחב אינטימי שבו הוא אינו חשוף לביקורת או להשוואה. כפי שראינו בבריאת חוה, התרדמה יצרה מעטפת מגן שאיפשרה לאדם לקבל את בת זוגו ללא שיפוטיות מוקדמת. המוסר דורש מאיתנו להפעיל את אותו מצפן כלפי בני זוגנו, ולהימנע מלהוציא את ענייני הבית החוצה. כאשר אנו בוחרים להסתיר את רגעי המורכבות והבנייה בבית מן העין הציבורית, אנו בונים חומה של כבוד והערכה, המונעת .מהפרעות חיצוניות לערער את היסודות שנבנו בנסתר ונראה להסביר: כי הפיתוי להחצין את הזוגיות, להשוותה לאחרים או לחפש אישורים חיצוניים

תישארב תשרפ 285 285 לטיב הקשר, הוא האויב הגדול של הברכה השרויה בנסתר. המצפן המוסרי מחייב אותנו לזכור שהקשר הזוגי הוא זיווג שנוצר בהשגחה עליונה, וכל ניסיון להפוך אותו למופע חיצוני פוגע :בשורש הקדושה שלו. הברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין, והיא מהווה עבורנו מצפן ברור ככל שנשמור על ייחודיות הקשר ועל פרטיותנו, כך יגדל החן והאמון ההדדי, והקשר יהיה חסין .מפני משברים המגיעים מהסביבה החיצונית ונראה ליישב: כי בניית המצפן הפנימי דורשת אימון מתמיד של הלב במידת הענווה. המוסר בבית דורש מאיתנו לדעת מתי להפסיק לנתח ומתי להתחיל להאמין. אדם הראשון למד מהבריאה מן הצלע שהשלמות מגיעה כאשר הוא נותן לקב"ה להשלים את בניית ביתו. המצפן המוסרי הוא אפוא היכולת לזהות את רגעי החסד בבית ולהוקיר אותם בחשאי, מתוך הבנה שהערך האמיתי של הקשר הזוגי אינו נמצא במה שנראה כלפי חוץ, אלא בחיבור הנשמתי שנוצר .בצלם הבורא, הרחק מעיני העוברים ושבים בסיומו של מסע רוחני ובירור יסודי זה, אנו ניצבים מול התמונה המלאה של מעשה הבריאה ,המופלא מתוך צלע האדם. הבנו כי הדרך שבה בחר הבורא ליצור את האישה אינה פרט טכני אלא יסוד נשמתי עמוק המלמד על אופיו של כל זיווג בישראל. ביררנו כיצד הבריאה מן הצלע נועדה למנוע גנאי ולהבטיח שראשית המפגש תהיה כולה חיבה ושלמות, כיצד השוני בין עפר לצלע מלמד על היות האישה חלק בלתי נפרד מעצמותו של האיש, וכיצד היא מלמדת אותנו את סוד הברכה השרויה רק בדבר הסמוי מן העין. התובנה שזיקקנו היא שהזיווג אינו תוצר של השתדלות אנושית בלעדית, אלא השלמה אלוקית המתרחשת במרחב של אמון, שבו האדם נדרש להרפות את אחיזתו, לוותר על השליטה החיצונית ולסמוך על הנהגתו של הבורא, המזמן .לו את עזרתו בעת הנכונה ובדרך הנכונה ביותר לנשמתו :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהבריאה מהצלע היא הכלי שבאמצעותו .מאפשר הבורא לאדם לזכות בזיווגו ללא חציצות נפשיות של זרות או רתיעה המסקנה המזוקקת היא שהזיווג נבנה במקום גבוה שבו הנשמות מאוחדות, ושכל ניסיון אנושי לנתח או לחשוף את תהליכי הבריאה האינטימיים הללו עלול לפגום בברכה. עיקר העניין הוא שהבחירה בצלע אינה ביטול העשייה, אלא מעבר ממצב של עשייה גופנית למצב של השגחה רוחנית, שבו האדם מבין שגם כשהוא מניח את הצרכים הגשמיים בצד, הבורא פועל לבנות לו את ביתו. עיקר העניין הוא שהצניעות וההסתרה אינן מגבלה, אלא תנאי הכרחי להשראת שכינה בבית, שכן .מה ששמור ומוגן מן העין החיצונית נושא בחובו עוצמה של קדושה שאין לה גבול עיקר העניין הוא שאנו נדרשים לאמץ מצפן פנימי של ביטחון, המכיר בכך שכל זיווג הוא פעולה אלוקית הדורשת מאיתנו להניח את החשבונות המשתנים בצד .ולאפשר לנס להתגלות בלב החיים

גם לנשמה מגיע אוכל 286 286 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין הסוד הגדול הוא שהברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין, הרחק מכל רעש חיצוני ומכל שיפוטיות אנושית, כיוון שהיא נטועה בתוך עצמותו של האדם. הזיווג הנכון נבנה ברגעים של תרדמת השלווה והאמון, שבהם האדם מניח להשגחה העליונה .להשלים את בניין חייו מתוך צלעו ומתוך נשמתו