?האם נהר הגיחון היוצא מגן עדן הוא הגיחון הנובע בירושלים? והאם נאסר על אדם הראשון לאכול בשר

?נאסר על אדם הראשון לאכול בשר .בפתחם של דברינו, אנו ניצבים מול שני נתיבים מרתקים המוליכים אל שורשי הבריאה הראשון הוא נתיב המים – נהר הגיחון, אותו זרם מסתורי המפלח את האדמה ומחבר בין גן העדן

האם נהר הגיחון היוצא מגן עדן הוא הגיחון הנובע בירושלים? והאם ?נאסר על אדם הראשון לאכול בשר .בפתחם של דברינו, אנו ניצבים מול שני נתיבים מרתקים המוליכים אל שורשי הבריאה הראשון הוא נתיב המים – נהר הגיחון, אותו זרם מסתורי המפלח את האדמה ומחבר בין גן העדן הקדמון לבין ירושלים של מטה, ונדמה כי הוא אוצר בתוכו סודות גנוזים של חיבור בין עליונים ותחתונים. הנתיב השני הוא נתיב הנפש – השאלה בדבר היתר האכילה של אדם הראשון, שבה אנו פוגשים את התביעה המוסרית הראשונה של האנושות: הדיאלוג שבין האדם לבין עולם החי. האם האדם נולד להיות טורף, או שמא נברא לחיות בהרמוניה מוחלטת עם סביבתו? האם גופו של אדם הראשון היה זקוק לבשר, או שמא רוחו העדינה דרשה ממנו התעלות מעל הצורך החומרי הזה? אלו שאלות המבקשות לברר את דמותו של האדם בראשית ימיו, ואת המעבר .מגן העדן אל המציאות המורכבת של עולם המעשה בנתיבות הפרשנות הקדומה, אנו מתחקים אחר עקבותיהם של הנהרות והציוויים הראשונים המשרטטים את גבולות עולמו של האדם. התורה מציבה בפנינו את נהר הגיחון כסמל לחיבור שבין מרומי גן העדן למציאות הארצית, ומנגד את שאלת אכילת הבשר כנקודת מפגש בין האדם לבין בעלי החיים. כיצד ניתן לגשר על הפער שבין זרימתו של נהר רחוק לבין המעיין הפועם תחת רגלינו בירושלים? ומה פשר ההגבלה המוסרית שנאמרה לאדם הראשון ביחס להיתר האכילה? המפרשים ניגשים אל הפסוקים הללו לא רק כאל סיפור היסטורי, אלא כאל מפת .דרכים למהותו של האדם ולתפקידו בעולם : ושם הנהר השני גיחון הסובב את כל ארץ כוש. האבן עזרא)(בראשית ב, יג על הפסוק בפרשתנו ביאר: כי נהר הגיחון המוזכר כאן הוא אכן נחל הגיחון אשר נמצא בירושלים. דברים אלו הובאו , והם עומדים במחלוקת מול שיטת רש"י בגמרא)(מסכת הוריות, דף יב ע"א בשם הרמ"ה בבאר שבע שביאר כי אין זה המעיין המצוי בירושלים. הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר)(מסכת ברכות, דף י ע"ב הוסיף וביאר לפי שיטת הרמ"ה, כי הנהר מתגלגל תחת קרקע העולם מכוש ועד)(פרק כ, אות ל לירושלים. ובפרקי דרבי אליעזר מבואר, כי ביום הראשון שלאחר השבת הראשונה, נכנס אדם הראשון אל מי הגיחון והתענה שם מ"ז יום; ועל כך כתב הרד"ל כי היות ואדם נברא בהר המוריה .שבירושלים, נכנס לגיחון השוכן בה ביארה: אמר רב יהודה אמר)(דף נט ע"ב באשר לסוגיית אכילת הבשר, הגמרא במסכת סנהדרין רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, שנאמר לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ, ולא חית הארץ לכם. רק עם בואם של בני נח הותר להם לאכול בשר, כפי שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. מתוך דברי הגמרא עולה כי האיסור היה מוחלט, והיתר האכילה של בעלי החיים הוא .התפתחות מאוחרת המלווה את הירידה במדרגת העולם לאחר המבול במעמקי הדיון על טבעו של האדם בראשית ימיו, אנו נדרשים אל מניעי האיסור לאכול בשר קודם המבול. מדובר בבירור עקרוני שאינו נוגע רק להלכה, אלא להבנת מעמדו של האדם מול הבריאה כולה. מדוע נאסר על האדם להטיל מרות של כוח על בעלי החיים לצורך אכילת בשרם? השאלה הזו מטלטלת את יסודות ההבנה של שייכות החי לעולם הצומח ולעולם

תישארב תשרפ 199 199 האנושי. המפרשים, בעומק רוחם, מציעים הסברים שונים המשרטטים תמונה של עולם תמים יותר, שבו כל יצור זכה להערכה עמוקה, והאדם, בטרם נפל מדרגתו, לא חש צורך לנכס לעצמו .את חיותם של אחרים ביאר: את טעם האיסור בכך שבעלי החיים שיש)(בראשית א, כט הרמב"ן בפירושו על התורה להם נפש התנועה, ניחנו במעלה מסוימת המדמה אותם במשהו לאדם, שכן גם להם יש בחירה בטובתם ורצון לברוח מן הצער. וזה לשונו: כי בעלי החיים יש להם קצת מעלה בנפשם שידמו בה לאדם, ועל כן אסר עליהם הקב"ה לשלוח יד בנפש חיה. ביאור עמוק לזה הוא שהאיסור היה ביטוי להערכת החיים של כל נברא, ורק לאחר שהושחת כל בשר את דרכו במבול, ניתנה לבני .נוח רשות לאכול בשר, כשהאדם קיבל תפקיד של ריסון העולם תחת הנהגתו ביאר: כי הריגת בעלי חיים טומנת)(מאמר שלישי, פרק טו רבי יעקב אלבו בספרו ספר העיקרים בחובה סכנה מוסרית חמורה לאדם. וזה לשונו: בהריגת בעלי החיים יש אכזריות ולימוד תכונה רעה לאדם לשפוך דם חינם. ביאור והרחבה: מלבד הסכנה המוסרית, מוסיף בעל העיקרים כי אכילת בשר בעלי חיים מולידה אטימות ועכירות בנפש האדם, דבר המרחיק אותו מהדבקות .הרוחנית שהייתה מנת חלקו בעולם הראשון, ולכן ציווה הבורא על מאכל צמחי בלבד ביאר: כי ייתכן שהאיסור נבע מהכרה מוקדמת של)(בראשית א, כט הרד"ק בפירושו על התורה הבורא כי דור המבול עתיד להישמד, ונוח יהיה זה שיציל את מיני החיות. וזה לשונו: הקב"ה רצה להעניק לנוח את בעלי החיים תמורת עבודתו בהם בשמירתם בתיבה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה. נראה להסביר שהיתר אכילת הבשר אינו ביטוי לשפלות בעלי החיים, אלא .עדות לשכר המגיע לאדם שדאג לקיומם, בדומה לנבוכדנצר שקיבל את מצרים תמורת עבודתו ביאר: כי אדם הראשון היה צריך)(פרשת נח הרב יהונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן להסתפק בפרי עמלו בלבד. וזה לשונו: קודם המבול, האדם היה עובד את האדמה ומלקט את תבואתה, ולכן הותר לו לאכול רק מה שהצמיח במו ידיו. ביאור והרחבה: רק לאחר שנוח הציל את בעלי החיים במבול והשקיע בהם את כל כוחו, נחשבו בעלי החיים הללו לתוצר של יגיע .כפיו, ומשום כך הותר לו לאכול גם מהם במסענו אל שורשי ההגבלות הקדומות, אנו פוגשים הסברים המרחיבים את אופק הדיון ומאירים את המניעים העמוקים של הבריאה הראשונה. אם עד כה ראינו את ההיבטים המוסריים והנפשיים, הרי שכעת אנו נחשפים לשיקולים של קיום, טבע וסדר העולם, המלמדים אותנו כי צעדי הבורא בתחילת הבריאה היו מכוונים להבטיח את שרידותם ושגשוגם של כל המינים. ההבנה כי האדם נדרש להמתין עד שיתרבו בעלי החיים, או כי המבנה הפיזיולוגי שלו מלכתחילה לא יועד לטריפה, מעוררת בנו התבוננות מחודשת על מקומנו בעולם ועל האחריות .המוטלת עלינו לשמור על האיזון העדין שקבע הבורא בטבע ביאר: את טעם האיסור מתוך דאגה לקיום)(בראשית א, כט רבי סעדיה גאון בפירושו הארוך המינים. וזה לשונו: בזמן הראשון היה מספר קטן מכל מין, ואילו היו אוכלים זה את זה, היו כל המינים כלים ונכחדים, ולפיכך דחה את היתר אכילת הבשר עד שיהיו רבים. ביאור עמוק לזה

גם לנשמה מגיע אוכל 200 200 ,הוא שהבורא, ברוב חוכמתו, הגן על הנבראים בתקופתם הראשונה כדי להבטיח את המשכיותם .ועיקרון זה הובא גם בגור אריה על דעת רש"י ביאר: את האיסור על רקע מדרגתם הרוחנית)(בראשית א, כט רבי אברהם סבע בספרו צרור המור ,הגבוהה של בני האדם הקדמונים. וזה לשונו: מאכלם היה מאכל דק כפי שהיו דקים בשכלם ואינם צריכים חומר עכור ממאכל בהמה ושאר שרצים. ביאור והרחבה: האדם בראשיתו לא היה זקוק לחומריות העבה שבאכילת בשר, שכן כל הווייתו הייתה מוכוונת אל הרוח, ולכן איסור .האכילה היה ביטוי טבעי למעלתם ביאר: כי מבנה גופו של האדם מעיד על כך)(בראשית א, כט המלבי"ם בפירושו על התורה שלא נברא לאכול בשר. וזה לשונו: האדם משורש יצירתו לא נברא לחיות מן הבשר, שכן נראה מבריאת השיניים המלתעות שלו, וחיות הנוחות בטבען הן אלו החיות מן הצמחים. ביאור והרחבה: המלבי"ם מוסיף כי האדם נולד באסיה, שם נמצאו צמחים בעלי שיקוי ומח ושמנונית .שיכלו להחליף את הבשר, ורק לבני נוח, שעתידים היו להתפזר על פני כל הארץ, ניתן היתר זה וכן בבראשית רבתי ביארו: את העובדה שהמוות לא היה אמור)(בראשית א, כט במדרש אגדה להיות חלק מהבריאה כלל. וזה לשונו: כשברא הקב"ה את האדם ואת בעלי החיים, לא היו אמורים למות כלל, וממילא לא היה צורך בבשר לאכילה. לאחר חטא האדם נגזרה מיתה גם על .בעלי החיים, ואף על פי שנוצר בשר, לא ניתן היתר מיד כדי שלא יהיה חוטא נשכר בצומת הדרכים שבין חומרה לקולא, אנו ניצבים מול שאלה נוקבת המעסיקה את ענקי עולם הפרשנות: האם האיסור שניתן לאדם הראשון היה איסור גורף על כל אכילת בשר, או שמא הותר לו ליהנות מבשר של בהמה שמתה מאליה? הדיון הזה אינו רק טכני, אלא הוא נוגע בשורש התפיסה של "בעלות" האדם על הבריאה. האם האדם מורשה להיות צרכן של מוות שקרה בדרך הטבע, או שמא כל נוכחות של בשר על שולחנו של האדם הקדמון הייתה מחוץ לתחום הקדושה שבה חי? המפרשים ניגשים אל סבך המקורות בגמרא במסכת סנהדרין, ומציעים .הבנות מרתקות שמשנות את כל התמונה ביאר: את האיסור באורח ייחודי, וזה לשונו: אין)(דף נט ע"ב הרמ"ה בגמרא במסכת סנהדרין ,הכוונה שנאסרה להם אכילת בשר במפורש, אלא כל הנבראים שבעולם היו אסורים להם מראש כעבד שאין לו רשות ליהנות משל רבו ללא נטילת רשות. ביאור עמוק לזה הוא שהצמחים הותרו להם בפירוש, אך הבשר שנותר ללא התרה מפורשת נשאר באיסורו הראשון. הרמ"ה מדייק זאת מלשון הגמרא, ומסביר כי על איסור אבר מן החי הוזהרו במפורש ונתחייבו מיתה, מה שמעיד .על כך שהבשר עצמו היה אסור מיסודו, בין אם הוא שחוט ובין אם מת מאליו ביארו: כי הותר להם לאכול בשר)(דף נו ע"ב, ד"ה אכל לעומת זאת, התוספות במסכת סנהדרין של בהמה שמתה מאליה. ביאור והרחבה: שיטה זו מתבססת על כך שהאיסור המקורי נגע להמתת הבריאה, אך מיתה טבעית אינה בגדר איסור זה. כפי שדייק רבי אליהו מזרחי מדברי רש"י, האיסור הוגבל ל"המתת בריה", ולכן בשר שלא הומת על ידי האדם נשאר מותר. גם רבנו אחז בשיטה זו, והסביר כי האיסור הייחודי על אבר מן החי היה)(דף נט ע"ב יונה במסכת סנהדרין .הכרחי דווקא משום ששאר הבשר לא נאסר באופן מוחלט בכל מצב

תישארב תשרפ 201 201 ביאר: בדעת רש"י שגם בהמה שמתה)(בראשית א, כט המהר"ל בספרו גור אריה על התורה מאליה אסורה באכילה. וזה לשונו: הטעם הוא שחס הקדוש ברוך הוא על הבהמה, שכן אילו .היה מותר בשר מתה מאליה, היה האדם מרעיב את הבהמות בכוונה כדי שתמותנה ויוכל לאכלן ביאור עמוק לזה הוא שהבורא לא רצה שהאדם ישלוט בחיים ובמוות של הנבראים, ועל כן אסר כל צורה של אכילת בשר, עד שבא נוח ובירך הקדוש ברוך הוא את הבהמות, ורק אז ניתן היתר .מפורש המאפשר שימוש מבוקר בבעלי החיים לטובת האדם :במעגלי החיים והשכר, אנו נחשפים למימד חדש בהבנת היחסים שבין האדם לבעלי החיים : ביאר)(בראשית א, כט לא רק איסור, אלא מערכת של עבודה ושכר. הרד"ק בפירושו על התורה את טעם האיסור כפיצוי על טרחתו של נוח. וזה לשונו: הקב"ה העניק לנוח את בעלי החיים תמורת עבודתו בהם, שהרי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה. ביאור עמוק לזה הוא שהשימוש בבעלי החיים כמאכל אינו מובן מאליו, אלא הוא תוצאה של שותפות ושירות; נוח עבד, טיפל והציל את החיות בתיבה, ועל כך הוא קיבל את הזכות ליהנות מהן, כפי שנאמר על .נבוכדנצר שקיבל את מצרים תמורת עבודתו בצור ביאר: את חומרת האיסור להרוג בעלי חיים גם שלא)(בראשית א, ל הרא"ש בפירושו על התורה לצורך אכילה. וזה לשונו: היה בעיניהם איסור הריגת אחד מבעלי החיים כמו שבזמן הזה בעינינו איסור הריגת אדם. ביאור והרחבה: הרא"ש מדגיש כי בתקופה ההיא, הקדושה של החיים הייתה כל כך מוחלטת, עד שכל פגיעה בחיה נתפסה כפגיעה קיומית, כמעט אנושית, דבר המלמד על .הרגישות הגבוהה שנדרשה מן האדם בראשית ימיו ביאר: את הקשר שבין היתר האכילה לבין הזכות להרוג. וזה)(ויקרא קו"א, אות ב הכלי חמדה לשונו: לדעת הראשונים שהותרה להם אכילת בשר מתה מאליה, הרי שעצם אכילת הבשר מותרת, ועל כן גם ההריגה לצורך אחר מותרת. ביאור עמוק לזה הוא שקיים שוויון ערך בין השימוש בחיה למאכל לבין השימוש בה לצרכים אחרים; אם הבשר אינו טמא מראש, הרי .שהאדם רשאי להשתמש בבעלי החיים במסגרת הבנתו את צרכיו, מבלי שזה יוגדר כהריגת נפש (סנהדרין והערוך לנר)(מאמר חקור דין, חלק ג, פרק כא עם זאת, הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות ביארו: הבחנה מדויקת בין הריגה לצרכים שונים. וזה לשונו: רק הריגת בעלי חיים)דף נט ע"ב לצורך אכילה נאסרה עליהם, אבל הריגה לצרכים אחרים לא נאסרה. ביאור והרחבה: לפי הבנה זו, הריגת חיה לצורך עבודה או לבוש לא נכללה באיסור המקורי, והאיסור נגע אך ורק למניעת הפיכת בעל החי למזון, שכן זהו המעשה שמבטל את הקשר המיוחד בין הנפש המשכלת לאדם .לבין נפש הבהמה בנבכי הידיעה האנושית, אנו מגלים כי הקשר שבין האדם לטבע לא היה מקרי, אלא היה מבוסס על תבונה עליונה שנטע הקדוש ברוך הוא בלב האדם. רבי סעדיה גאון בפירושו הארוך ביאר: את כוחו של האדם לדעת ולהשתמש בכל צמחי האדמה. וזה לשונו: הקדוש)(בראשית א, כט ברוך הוא נתן בשכלו של האדם את ידיעת כל הצמחים המזינים ואת הצמחים שהוא מתרפא בהם, ולא סמך בזה על ניסיון ובחינה, שכן היה האדם עובד אם היה נחפז לאכול דבר הממית או גווע ברעב. ביאור והרחבה: במילים עשב, זורע ואשר על פני כל הארץ, טמונות כל תורות

גם לנשמה מגיע אוכל 202 202 החקלאות, הרפואה וההנדסה החקלאית – כיצד לזרוע, מתי, באיזו אדמה ואיך להפיק את המיטב מהפירות. זוהי הוכחה לכך שהבורא צייד את האדם בכל הכלים הדרושים כדי להתקיים ברווחה .מן הצומח, מבלי להזדקק לחיים אחרים , ביאר: את השאיפה הנצחית של)(בראשית א, כח רבינו בחיי, בשם רבי אברהם בר חייא הנשיא האדם המשתקפת בברכת הבורא. וזה לשונו: פסוק זה הוא השלמת הברכה שיהיו קיימים לנצח .ויחיו לעולם בגוף ובנפש, והמאכלים ימלאו את חסרון גופם עד שלא יגיעו עליהם חולשה וזקנה ביאור עמוק לזה הוא שהמזון הצמחי שניתן לאדם הראשון היה מזון של חיים, מזון שנועד לקיים את האדם בשלמותו המקורית, כפי שהיה בטרם החטא, וכפי שיהיה בעתיד לבוא. זוהי התמונה האידיאלית של האדם החי בהרמוניה גמורה עם עולמו, כשהטבע כולו משרת את התעלותו .הנפשית והגופנית הרב שמשון רפאל הירש ביאר: כי הציות לצומח מסור בידי האדם הוא גם האחריות שלו על המשך התפתחותו של הצומח עצמו. ביאור והרחבה: האדם אינו רק צרכן, אלא שותף להוצאת .הפוטנציאל מן הכוח אל הפועל, ומכאן שהתפתחות הצמח תלויה בטיפוחו ובידו של האדם ,היחס הזה לטבע, שבו האדם הוא המעבד והמטפח, הוא התשתית ליכולת להסתפק במזון צמחי .שכן עבודה נכונה עם האדמה מניבה שפע מספק לכל צרכי הקיום ,בצלילה אל מפרשי המקורות, אנו מוצאים דעות המבקשות להעמיד את הסוגיה באור שונה המעלה על נס את חכמת הבורא והטבע המותאם לאדם. הרלב"ג ביאר: כי אין הכוונה כאן :לאיסור הלכתי על אכילת בשר, אלא לתיאור מציאותי של החסד האלוהי בבריאה. וזה לשונו השם יתברך נתן כוח מיוחד בצמחים שיהיו נאותים למזון האדם ובעלי החיים, ונזכר דבר זה כאן כדי להורות על הדרך שבה יתקיימו כל הברואים בראשיתם. ביאור עמוק לזה הוא שהטבע עצמו, כפי שנברא, סיפק את כל מחסורו של האדם דרך הצמחים, והצורך בבשר לא עלה על .הפרק פשוט כי הוא לא היה נחוץ למערכת החיים הראשונית והמתוקנת ביאר: את דעת רבי יוחנן בגמרא)(סימן תקמב בסוגיית האיסור על אדם הראשון, שו"ת הרשב"ש , בצורה מאלרת. וזה לשונו: רבי יוחנן סובר כי אבר מן החי נאסר לאדם הראשון)(סנהדרין דף נו ע"ב ומכאן אנו למדים שאם הייתה נאסרת עליו אכילת בשר ככלל, לא היה צורך מיוחד לאסור איבר מן החי בנפרד. ביאור והרחבה: השיטה הזו מבקשת לדייק שהאיסור על אדם הראשון לא היה איסור מוחלט על אכילת בשר באשר הוא, אלא איסור על דרך האכילה – שלא לאכול איבר מן החי, מה שמלמדנו שהתורה נתנה לאדם גבולות אתיים כבר מתחילת הדרך, גם בתוך מרחב .היתרים אפשרי רבי יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי בספרו אדרת אליהו ביאר: חלוקה מעניינת בין צרכי האדם ,לצרכי הבהמה. וזה לשונו: הקדוש ברוך הוא נתן כוח בזרע ובפירות שיזונו ויסעדו את לב האדם ולא כן עשב השדה שנועד לבעלי החיים. ביאור עמוק לזה הוא שהעולם נברא במערכת של התאמה מדויקת: לכל יצור הותאם המזון המדויק לו, המזין את כוחותיו המיוחדים. האדם, בהיותו יצור המורכב מנשמה וגוף, הותאמו לו המזונות המעודנים יותר – פירות וזרעים – כדי לשמר .את בהירותו המחשבתית, בעוד לבהמה הותאם העשב הפשוט שמתאים למדרגתה הקיומית

תישארב תשרפ 203 203 בחיפושנו אחר פשט הכתובים, אנו פוגשים את הגישה המפוכחת של חכמי ישראל, המלמדת אותנו כיצד לקרוא את התורה לא רק לפי מה שנכתב בה במפורש, אלא גם לפי מה שמשתמע מתוך השתיקה. לעיתים, השמטת פרט מסוים בטקסט אינה מעידה על העדרו במציאות, אלא (חלק ג, פרק על היותו מובן מאליו, כזה שאינו זקוק להרחבה או פירוט. הרמב"ם במורה נבוכים . ביאר את דרך הכתובים הזו: שאין צורך לפרט את כל האפשרויות, אלא את המצויות ביותר)יג וזה לשונו: אמרו בצמח שהוא מסור לבני אדם ויתר בעלי החיים, וזה עניין פשוט, כי הצמח לא .נמצא כי אם בגלל בעלי החיים שהמזונות ההכרחיים להם ביאור עמוק לזה הוא שהכתוב בחר להדגיש את המזון הצמחי, שכן הוא המזון הבסיסי וההכרחי לקיום החיים בעולם, בעוד אכילת בשר היא עניין מצוי פחות, שלא היה בו צורך הכרחי וקיומי לכל ברייה באותה עת. הרמב"ם מדגיש כי התורה אינה ספר טכני המפרט את כל תפריטי המזון האפשריים, אלא היא מתמקדת במה שמהווה את יסוד הקיום. רבנו סעדיה גאון בפירושו הארוך מוסיף ברוח דומה: שהתורה מדברת על הרוב ומניחה את המועט, ולכן הזכירה רק את הצמחים שבלעדיהם אי אפשר לאדם להתקיים, ואילו הבשר לא הוזכר משום שאינו .דרך חיים שכיחה או הכרחית הרחבה בעניין זה מובאת בדברי רבי אברהם בן הרמב"ם, המביא הוכחות לכך שהתורה בוחרת להבליט את העיקר המקיים את הבריאה. ביאור והרחבה: גישה זו מאירה באור חדש את כל הדיון שלנו; אולי השאלה האם הותר בשר או נאסר אינה מחלוקת על חוק יבש, אלא מחלוקת על אופן ההבנה של שתיקת הכתוב. לפי שיטה זו, ייתכן שאין כאן איסור מוחלט ומפורש, אלא פשוט העדר היתר משום שהבשר לא היה חלק מהמערכת התזונתית הנורמטיבית של אותם .הימים, כשם שאדם אינו מפרט היתרים לדברים שאינם חלק מסדר יומו במעבר שבין גן העדן למציאות שלאחר החטא, אנו מזהים נקודת שבר ששינתה את סדרי הבריאה כולה, ובעיקר את היחס שבין האדם לטבע. החטא לא רק גירש את האדם מן הגן, אלא פתח דלת למציאות של מוות וכליה, ובכך הפך את הבשר למציאות קיימת בעולם. התיקון והשינוי בסדרי המזונות מבטאים את הירידה במדרגת הבריאה, אך גם את המענה האלוקי לצורך ,שנוצר בנפילה זו. המפרשים מלמדים אותנו כי ההיתרים והאיסורים לא היו גזרות שרירותיות אלא תגובה עמוקה למצב הרוחני והפיזי של האנושות, שאיבדה את שלמותה הראשונית ונזקקה .לכלים חדשים כדי לשרוד ולהתקיים בעולם גשמי יותר ביאר: את התמורות שחלו בבריאה בעקבות החטא, ומדגיש כי המזון)(בראשית א, כח רבינו בחיי המקורי נועד לקיים את האדם בשלמותו המלאה. וזה לשונו: כי המאכלים היו ממלאים את ,חסרון הגוף עד שלא יגיעו אליו חולשה וזקנה. ביאור עמוק לזה הוא שהשינוי בסדר המזונות שכלל בהמשך את היתר הבשר לאחר המבול, מבטא ירידה מהרמה המטפיזית שבה האדם לא היה זקוק לחומר גס כדי לקיים את נפשו. החטא הכניס את המוות אל תוך העולם, ומאז ואילך .הפך הבשר למציאות שקיימת בשל השפלות שנכנסה לטבע הבריות המהר"ל בספרו גור אריה ביאר: כי אכילת בשר הותרה רק לאחר שבא נוח, שכן רק אז זכה האדם לברכה חדשה שביססה את שלטונו על בעלי החיים. וזה לשונו: קודם לכן לא התברכו

גם לנשמה מגיע אוכל 204 204 :הבהמות, ואילו היה האדם אוכל מהן, היו הבהמות כליות ונכחדות מן העולם. ביאור והרחבה השינוי בתזונה אינו רק טכני, אלא הוא נובע מהתפתחות היחס שבין האדם לבהמה. נוח, בדאגתו לחיות בתיבה, יצר חוזה חדש של שותפות, וזהו הבסיס להיתר החדש שניתן לבני האדם .לאחר המבול הוסיף: כי אכילת בשר מולידה עכירות)(מאמר שלישי, פרק טו רבי יעקב אלבו בספר העיקרים בנפש, והיא תוצאה של הנפילה אל תוך החומריות. ביאור עמוק לזה הוא שהתיקון שביקשה התורה להנהיג הוא ניסיון לרסן את האכילה הזו ולהגביל אותה, כדי שהאדם לא ישקע באכזריות ובאטימות לב. השינוי במזונות מבטא את הכרה של הבורא בשינוי שחל בטבע האנושי, שאיבד את יכולתו להזדקק למזון דק בלבד, והפך למי שנזקק למזון עבה יותר כדי להחזיק את גופו .בעולם השבור בסיומו של מסע זה בין נתיבי הנהרות לתהפוכות התזונה האנושית, אנו אוספים אל ליבנו את ,התובנות המאירות את מקומנו בבריאה. הדיון על נהר הגיחון המקשר בין גן העדן לירושלים לצד הבירור בשאלת היתר אכילת הבשר, מלמדים אותנו כי עולמנו אינו עומד בחלל ריק. כל נחל זורם וכל בחירה תזונתית טומנים בחובם זיכרון עתיק של שלמות, לצד חובה מוסרית בהווה. למדנו כי השתיקות בתורה והמחלוקות בין המפרשים אינן סתירות, אלא שפות שונות שדרכן הקדוש ברוך הוא מדבר אל שכלו ואל מצפונו של האדם, כשהמטרה היא אחת: להשיב את האדם אל מדרגתו הגבוהה ביותר, שבה הוא חי בהרמוניה עם סביבתו ובמודעות מתמדת .למקור חיותו :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא היחס המורכב שבין האדם לבעלי החיים וסדרי הבריאה בראשיתה, והמסקנה המזוקקת היא שהאדם לא נברא כטורף, אלא כבעל השפעה. עיקר העניין הוא שהתפתחות היתר אכילת הבשר אינה מעידה על – מדרגה נעלה, אלא על הכרה בירידת העולם וביכולתו של האדם – החל מנוח לקחת אחריות על הבריאה כולה מתוך שותפות ושכר. עיקר העניין הוא שהרמזים בנהרות והדקויות במאכלים מורים לנו כי האדם הוא הצינור המחבר בין העליונים לתחתונים, וכל החלטה גשמית שלו, אפילו בבחירת מזונו, היא בבואה למצבו .הרוחני ולמידת הקדושה שהוא מבקש להשכין בתוך המציאות הארצית האדם נברא להיות שומר הבריאה, לא רק צרכן שלה. בכל טיפת מים ובכל בחירה יומיומית, אנו משחזרים את גן העדן שאבד – לא על ידי חזרה לעבר, אלא על ידי .עידון ההווה והפיכתו למקום של ברכה וחסד

תישארב תשרפ 205 205 ?