!באיזה יום מששת ימי הבריאה נבראו הקופים? הוכח מפרשת השבוע

בתוך סודות הבריאה ודפי ההיסטוריה הקדומה, מהדהדת שאלה מרתקת שפותחת פתח להבנה עמוקה על טבע העולם ועל חילופי העיתים: האם יצור הקוף היה קיים בתוכנית הבריאה המקורית של ימי בראשית, או שמא הוא בבחינת שינוי מאוחר שבא לעולם בעקבות

באיזה יום מששת ימי הבריאה נבראו הקופים? הוכח מפרשת השבוע בתוך סודות הבריאה ודפי ההיסטוריה הקדומה, מהדהדת שאלה מרתקת שפותחת פתח להבנה עמוקה על טבע העולם ועל חילופי העיתים: האם יצור הקוף היה קיים בתוכנית הבריאה המקורית של ימי בראשית, או שמא הוא בבחינת שינוי מאוחר שבא לעולם בעקבות אירועים מכוננים בתולדות האנושות? המחשבה על דור הפלגה, על המרידה הגדולה כנגד הבורא, ועל העונשים שנחתו על דור המגדל, מעלה תהיות על הגבול הדק שבין האדם לבין ?עולם החי. האם ייתכן שצורות חיים מסוימות הן למעשה תולדה של שקיעה מוסרית העיסוק בשאלת בריאתם של הקופים אינו רק בירור עובדתי על לוח הזמנים של ששת ימי בראשית, אלא מסע אל עומק ההבנה של יחסי הגומלין בין מעשי האדם לבין המציאות הגשמית. האם אנו מדברים על יצור שנברא ביום השישי ככל החיות, או שמא עלינו להביט בעיניהם של המפרשים המצביעים על תופעה אנושית שעברה שינוי צורני? בשיחה זו, נבקש להאיר את השאלה המופלאה הזו מתוך המקורות, ולתת מענה שורשי לשאלה אם הקוף הוא .אורח מאוחר בבריאה או חלק מהמארג המקורי בניסיוננו להבין את מקורו של הקוף בתוך המארג הגדול של ששת ימי הבריאה, עלינו

גם לנשמה מגיע אוכל 108 108 להישיר מבט אל הפסוקים המגדירים את בריאת עולם החי, ולבחון האם יש מקום להניח .שהם נבראו כחלק מהסדר הטבעי המקורי כתוב: ויאמר אלוהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה)כה-(פרק א, כד בספר בראשית ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן. ויעש אלוהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת .כל רמש האדמה למינהו וירא אלוהים כי טוב ביאר: את חית הארץ למינה, שכל מיני החיות שנבראו ביום השישי)(בראשית א, כה רד"ק נכללו תחת הגדרה זו, כולל המינים הדומים לאדם. נראה להסביר כי לשיטתו, הקופים נבראו כחלק מהמערכת הטבעית של הבריאה, שכן הקדוש ברוך הוא ברא מגוון רחב של יצורים .בעלי דמיון זה לזה, ואין צורך להניח שמדובר בשינוי מאוחר ביאר: תוצא הארץ נפש חיה, כי הארץ הוציאה כוח יצירה שנועד)(שם פסוק כד ספורנו להעמיד את כל מיני החי הקיימים בעולם. נראה ליישב כי לפי דבריו, המושג למינהו כולל בתוכו את כל הוריאציות הביולוגיות שראינו לאורך ההיסטוריה, ולכן הקופים היו חלק .מהתוכנית המקורית, גם אם לא הוגדרו בשם זה באופן ספציפי בטקסט פירש: את חית הארץ למינה, כי כוח הבריאה שניתן לארץ ביום)(בראשית א, כה רבנו בחיי ,השישי היה כוח רחב ומקיף, שכלל בתוכו את כל היצורים שעתידים להופיע על פני האדמה ובכלל זה את הקופים שדומים במידותיהם לאדם. נראה להרחיב כי לפי שיטתו, הבריאה הייתה מלאה ומושלמת מהרגע הראשון, וכל היצורים שקיימים כיום הם ביטוי של אותה .בריאה ראשונית , כתב: למינהו, המילה מופיעה בשלושה מקומות בפסוקים אלו)(בראשית א, כה בעל הטורים ,מה שמלמד על ריבוי מינים אינסופי שנוצר ביום השישי. נראה להוסיף כי על פי רמז זה ייתכן שכל המינים הקיימים, כולל אלו שנדמים לאדם, נכללו בתוך הפוטנציאל היצירתי של .יום השישי, ואין הם תוצאה של שינוי מטאמורפי מאוחר בלבד לאחר שהתבוננו במקורם של הקופים כחלק מהטבע שנברא בששת ימי בראשית, אנו ניגשים עתה אל המקורות המתארים את המפנה הדרמטי בדור הפלגה, שבו נשתנתה דמותו של אדם והפכה בדרכים מסוימות למה שאנו מכנים קופים. הדיון כאן אינו עוסק בהכרח .בבריאה הפיזית הראשונית, אלא בטרנספורמציה מוסרית ואנושית שהובילה לשינוי צורני נעשו- מבארת: זו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה)(דף קט ע"א הגמרא במסכת סנהדרין קופים ורוחות ושידים ולילין. נראה להסביר כי לדעת הגמרא, מדובר בעונש ישיר ומידי שניתן לאלו שביקשו להילחם בשמים, ושינוי צורתם לקופים היה ביטוי חיצוני לקלקול הפנימי שחל בהם, מה שמלמד אותנו כי אכן קיימת מציאות של בני אדם שנתגלגלו או .השתנו לצורת קוף בעקבות חטאם . מבאר: בעת שהפיצם, מה שנפלו ביער נעשו קופים)(בראשית פרק יא אות ח במדרש אגדה נראה להוסיף כי המדרש מדגיש את הקשר בין המקום שבו גורשו האנשים לבין הצורה שקיבלו, מה שמעיד על תהליך של התאמה או קללה שהפכה את בני האדם ליצורים שחיו .ביערות, וזהו מקור נוסף המאשש את הופעת הקופים כתוצאה משינוי במצבו של האדם

תישארב תשרפ 109 109 , מבאר: את הפסוק את חיית הארץ למינה)(בראשית א, כה הדעת זקנים לבעלי התוספות שהוא לרבות בני אדם שנעשו קופין בדור הפלגה. נראה ליישב כי לפי דבריהם, ייתכן שגם אם נניח שהקופים היו קיימים כמין בבריאה, הפסוק בא לכלול בתוכו גם את אותם אנשים שאיבדו את צלם האנוש שלהם והפכו לקופים, כך שאין סתירה בין עצם בריאת המין לבין .הופעתו המאוחרת כתוצאה מעונש מבאר: שארבעה דברים נשתנו)(מסכת כלאיים פרק ח משנה ו במלאכת שלמה על המשנה בימי אנוש בן שת, וביניהם שנעשו פניהן כקופות. נראה להרחיב כי לפי דבריו, התופעה של שינוי צורת האדם לקוף אינה מוגבלת רק לדור הפלגה, אלא היא תהליך שהחל עוד קודם לכן, כחלק משקיעת האנושות והידרדרותה המוסרית, מה שמעמיק את ההבנה שזהו ביטוי .מוחשי לשינוי פנימי עמוק לאחר שהנחנו את דברי הגמרא והמדרש המתארים את המציאות המופלאה והמצמררת שבה בני אדם הפכו לקופים בדור הפלגה, אנו ניגשים עתה אל מרחב הבירור של הפוסקים והאחרונים, המבקשים ליישב בין העובדות: האם הקופים הם יצורים שנבראו בששת ימי ?בראשית, או שמא הם כולם צאצאי החוטאים בדור הפלגה כתב: ומשמע קצת דקימ"ל דזהו מין הקוף ולא היו מששת ימי)(פרק מה השבט מוסר בראשית. נראה לבאר כי לשיטתו, הקופים כפי שאנו מכירים אותם הם אכן מציאות מאוחרת שבאה לעולם בעקבות החטא, והם אינם נכללים בבריאה המקורית של יום השישי. זוהי עמדה המדגישה את כוחו של החטא לשנות את המציאות הגשמית מן הקצה אל הקצה, עד .כדי יצירת מין ביולוגי חדש שלא היה קיים בתוכנית הבריאה , מבאר: את דברי הגמרא על דור הפלגה)(מסכת סנהדרין דף קט ע"א המהרש"א בחידושי אגדות וכתב כי השינוי לקופים היה אמיתי ומוחשי, אך אין זה אומר שכל סוגי הקופים בעולם ,מקורם בחטא זה. נראה ליישב כי ייתכן שקיים מין קוף שנברא ביום השישי כחלק מהטבע ,ולצדו התווספו אלו שנעשו קופים כעונש, ואין מניעה שהשניים יתקיימו זה לצד זה בעולם .שכן הקדוש ברוך הוא ברא עולם עשיר ומגוון מבאר: כי מה שנשתנה לדור הפלגה היה)(בראשית יא, ח המהר"ל מפראג בספרו גור אריה ,בחינת העונש, וכי השינוי לקוף מסמל את איבוד הצלם האלוהי. נראה להסביר כי לשיטתו הופעת הקופים כתוצאה מהעונש היא המחשה מוחשית לניתוק מהאלוהות, וייתכן שהקוף המקורי שנברא ביום השישי הוא בריה שונה במהותה מהקופים שנוצרו בדור הפלגה, גם אם .מבחינה חיצונית הם נראים דומים מבאר: את דברי המדרש על הנפילה למים)(מסכת סנהדרין שם החיד"א בספרו פתח עיניים וליער, וכתב כי אלו דברים שנסתרו מבינתנו, אך הם מלמדים על השגחה פרטית שהופכת את האדם לבהמה כאשר הוא מואס בצלם אלוהים. נראה להוסיף כי על פי דבריו, העיסוק בשאלה אם הקוף נברא ביום השישי או נוצר מאוחר יותר הוא פחות חשוב מהלקח המוסרי .העמוק: האדם שנברא בצלם אלוקים מחויב לשמור על מעלתו, פן ירד למדרגת הבהמה

גם לנשמה מגיע אוכל 110 110 בבואנו להעמיק בפתרון התעלומה, אנו פוגשים עמדה המבקשת למתן את ההבנה הפיזית והגשמית של השינוי. מפרשים רבים סוברים כי אין כאן יצירה של יש מאין – כלומר, יצירת ,מין ביולוגי חדש שלא היה קיים כלל בעולם – אלא מדובר בתהליך של שינוי צורה ופנימיות .המושפע מהמצב המוסרי של האדם ביאר: כי הפיכת אנשי דור הפלגה לקופים)(בראשית יא, ח האברבנאל בפירושו על התורה אינה כפשוטה שהפכו ממש לחיות אלו, אלא שהיו כאנשים מורדים ופראיים שאיבדו את יכולת הדיבור והחברה האנושית, ולכן נקראו בשם קופים משום דמיונם בהתנהגותם לבעלי חיים אלו. נראה להסביר כי לשיטתו, לא נברא מין חדש ביום השישי ולא בדור הפלגה, אלא .מדובר בשינוי התנהגותי קיצוני שהוביל להגדרתם של אותם אנשים כקופים בפי העם ביאר: כי הקללה של דור הפלגה הייתה)(בראשית יא, ז המלבי"ם בפירושו על התורה שהם איבדו את כוח המחשבה והשפה, ולכן נראו כקופים שאין בהם דעת. נראה ליישב כי לפי דבריו, אין צורך להניח שנוצר מין ביולוגי חדש, אלא שהעונש על החטא היה סילוק המדרגה האנושית, מה שהותיר את האדם במצב גשמי וחייתי, ומשום כך תוארו כקופים .בתלמוד ובמדרש ביאר: את העניין כשינוי)(בראשית א, כה רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו הכתב והקבלה פנימי המשפיע על החיצוניות, וכתב כי כאשר האדם מואס בצלם אלוהים, הצורה האנושית שלו מתעוותת ונראית כלפי חוץ כקוף. נראה להוסיף כי על פי דבריו, לא מדובר בהכרח בבריאה של מין חדש, אלא בתופעה שבה הקיום האנושי משתנה לצורה חייתיות, וזהו המסר .המוסרי המרכזי של הסיפור ביאר: כי החטא של דור הפלגה היה הניסיון)(בראשית יא, ד הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר להתנתק מהבורא, ולכן העונש היה ניתוק מהאנושיות. נראה להסביר כי לשיטתו, הפיכתם לקופים היא משל לניתוק הזה, ואין זה אומר בהכרח שהם הפכו למין ביולוגי שנברא ביום השישי, אלא הם חזרו למצב טבעי נטול דעת, שהוא ההפך הגמור מהייעוד של האדם .שנברא בצלם לאחר שהבנו את המורכבות ההלכתית והביולוגית של השינוי הצורני, אנו מתעלים אל המבט הנפשי והרוחני, המבקש לחדור אל פנימיותם של הדברים. גדולי הדורות לימדו אותנו כי כל שינוי בבריאה, ובוודאי שינוי כה דרסטי בדמותו של אדם, אינו מהלך מקרי אלא ביטוי ,של תהליכים נשמתיים עמוקים. העיסוק בשאלת בריאת הקופים הופך למסע בנפש האדם .המבקש להבין את הגבול בין חופש הבחירה לבין איבוד צלם האנוש ביאר: כי הפיכת האדם לקוף בדור הפלגה)(בראשית יא, ז הגר"א מווילנא בספרו אדרת אליהו היא ביטוי למידת הדין הקשה שפגשה את המורדים בבורא. נראה להסביר כי לשיטתו, הקוף הוא היצור המזכיר ביותר את צורת האדם אך חסר את כוח הדיבור והשכל השלם, ולכן בחרה ההשגחה בעונש זה דווקא – להראות להם כי מי שאינו משתמש בצלם האנושי כראוי, סופו .שיאבד את מהותו ויישאר רק עם הקליפה החיצונית המדמה לאדם

תישארב תשרפ 111 111 ביאר: כי נפש)(שנת תרע"ו האדמו"ר מהרש"ב מליובאוויטש בספרו מאמרי אדמו"ר הרש"ב האדם היא המרכז, וכאשר הנפש נתונה בקלקול, הגוף נמשך אחריה. נראה להרחיב ולומר כי הקוף מסמל את הכוחות הבהמיים המצויים בתוך האדם, ואלו שחטאו בדור הפלגה נתנו לכוחות אלו להשתלט על כל הווייתם, עד שהגוף עצמו נאלץ להתלבש בצורה שמשקפת .את הפנימיות הזו. זהו אינו שינוי חיצוני בלבד, אלא התממשות של השקר הפנימי שחי בהם ביאר: כי המדרש על הקופים)(חלק א סימן נח מו"ר הגר"א וייס בספריו שו"ת מנחת אשר מלמד אותנו על גודל האחריות של האדם. נראה ליישב כי השינוי לקופים הוא אות ואזהרה לדורות, כי הבחירה בדרך של גאווה ושרירות לב, כפי שעשו אנשי דור הפלגה, מובילה בהכרח לנסיגה רוחנית שסופה ירידה למדרגת בהמה. לפי דבריו, לא הבריאה הטכנית ביום .השישי היא העיקר, אלא האזהרה הנצחית שלא לאבד את הערך האנושי המקודש מבאר: כי מה שכתבו)(יור"ד ח"ג הלכות כלאים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף הראשונים והמלאכת שלמה על השינוי לדורות הוא כדי להדגיש את החומרה שבירידה ממדרגת אדם. נראה להוסיף כי על פי דבריו, הקוף שנברא ביום השישי הוא חלק מהטבע כפי שקבעו חכמים, אך התיאור של דור הפלגה בא ללמדנו כי ההיסטוריה האנושית היא .רצף שבו הטבע והבחירה שזורים זה בזה, ושום דבר אינו מובן מאליו לאחר שהעמקנו ברובד הרוחני של השינוי הצורני, עלינו להביא את הדברים אל שולחן ,ההלכה, שכן השאלה האם הקוף הוא מין שנברא ביום השישי או תוצאה של חטא דור הפלגה .משליכה על שאלות מעשיות רבות בתחומי כלאיים, ברכות, וקדושת החי הפוסקים דנו בשאלה האם מותר להרכיב קופים עם מינים אחרים, והשאלה יסודה במקורו כתב: כי כל מין שיש לו דמיון לאדם, יש להסתכל)(יורה דעה של הקוף. הבית יוסף בסימן רצז עליו בזהירות יתרה. נראה להסביר כי לשיטת הפוסקים, גם אם נניח שהקוף במקורו נברא ביום השישי, הרי שקיים בו דין מיוחד עקב הדמיון לאדם, ולכן ההלכה מתייחסת אליו לא .כאל בהמה רגילה אלא כאל מין העומד בפני עצמו, ויש להחמיר בכלאיים ובקדושתו (אורח בנוגע לברכות, נשאלת השאלה האם הקוף נכלל בברכת משנה הבריות. המגן אברהם פסק: כי המברך משנה הבריות על קוף, יש לו על מה לסמוך. נראה)חיים סימן רכה סעיף ח ליישב כי הסיבה לכך היא שהקוף מהווה ספק מבחינה הלכתית – האם הוא בריה רגילה או בריה שיש בה משהו מהפגם המוסרי של דור הפלגה, ולכן הברכה עליו היא בבחינת הכרה .בשינוי שנעשה בו, המזכיר את גדולת הבורא ששינה פני הבריות : ביאר)(מערכת כ אות ק נפקא מינה נוספת היא בשאלת קדושת החי והיחס אליו. השדי חמד כי הקופים שנוצרו בדור הפלגה הם יצורים שאיבדו את יכולת הדיבור, אך נותרה בהם תבונה מסוימת, ולכן יש לנהוג בהם בזהירות ולא להטיל בהם מום, כפי שנוהגים בבעלי חיים שנוצרו ביום השישי ללא קשר לחטא. נראה להסביר כי לשיטתו, הקדושה אינה תלויה

גם לנשמה מגיע אוכל 112 112 במוצא אלא בעצם קיומם כיצורים חיים שנבראו או נוצרו על ידי הבורא, וכל מה שביד .הקב"ה הרי הוא ראוי ליחס של כבוד כי כל חיה שאינה מעלת)(הלכות מאכלות אסורות פרק ב לבסוף, בשאלת אכילתם, פסק הרמב"ם גרה ואינה מפריסה פרסה אסורה באכילה. נראה להוסיף כי ללא קשר לשאלת בריאתם ביום השישי או הפיכתם לקופים בדור הפלגה, הקוף הוא חיה טמאה שאין לה חלק במאכלות המותרים לישראל, מה שמוכיח שההלכה קובעת את מעמדו העכשווי ללא תלות בסיפור .ההיסטורי של התהוותו לאחר שהנחנו את המסד ההלכתי, אנו מתבוננים ברובד הרעיוני העמוק הטמון בהקשר שבין השפלות המוסרית לבין איבוד צלם האנוש. הפיכת האדם לקוף אינה רק עונש פיזי, אלא ,שיקוף של תהליך שבו האדם מוותר על מותר האדם מן הבהמה. כאשר המבט המוסרי נמוך כאשר האדם בוחר להפנות עורף למטרתו הרוחנית ולשקוע בהנאות חומריות או במרידה גאוותנית, הוא ממילא משיל מעליו את המעלות שניתנו לו ביום בריאתו. זהו תהליך שבו .החיצוניות מתאימה את עצמה לפנימיות: מי שמתנהג כבהמה, סופו שצורתו תעיד על מהותו התובנה המרכזית היא שהקוף מהווה אזהרה חיה לאדם באשר לערכו. הקוף הוא היצור הדומה ביותר לאדם מבחינה חיצונית, אך חסר את כוח הדיבור והשכל השלם. בכך הוא מהווה תזכורת מתמדת לכך שהתואר אדם אינו מובן מאליו; הוא תואר המחייב דרישה מתמדת של עבודה על המידות, לימוד תורה ושמירה על צלם אלוהים. כפי שביאר הגר"א , העונש של דור הפלגה היה מידה כנגד מידה – הם רצו להיות משהו אחר, רצו)(שם מווילנא לשלוט ולמרוד, ובסופו של דבר איבדו את הדבר היקר ביותר שהיה להם: את הצלם המבדיל .אותם מכל יצור אחר .עלינו להבין כי השפלות אינה רק מעשה חיצוני, אלא תהליך הדרגתי של שחיקה פנימית אדם שמרגיל את עצמו לפעול ללא דעת, ללא כוונת הלב וללא קשר לבוראו, הופך את אט למי שחי במישור החומרי בלבד. זהו המסלול שמוביל את האדם להתרחק-עצמו אט ממקורו הרוחני. השינוי לקוף מסמל את הקצה של תהליך זה – המצב שבו האדם כבר אינו נלחם על עליונות הרוח, אלא נכנע לחוקי הטבע הגסים. המצפן המוסרי שלנו חייב להיות ער לניואנסים האלו, ולהבין כי כל פעולה שלנו היא הצהרה על זהותנו: האם אנו שואפים .להיות בני אדם הראויים לתוארם, או שאנו נכנעים לכוחות הבהמיים המושכים אותנו למטה יתרה מכך, ההבנה שדור הפלגה איבד את צלמו מלמדת אותנו על חשיבותה של הקהילה והשפה. השפה היא הכלי שבאמצעותו אנו מעבירים ערכים ומקיימים קשר עם הבורא ועם הזולת. הבלבול והפירוד שאירע שם לא היה רק טכני, אלא רוחני. כאשר האדם מפסיק לדבר את שפת הקודש, את שפת המוסר והאמת, הוא מתחיל לדבר בשפת הכוח והחומר. התוצאה היא אובדן הקהילתיות והשייכות לכלל ישראל. השינוי לקוף הוא אפוא הסמל המוחשי ביותר לניתוק הזה – היות האדם לבדו, ללא היכולת להוציא את פנימיותו אל העולם בצורה

תישארב תשרפ 113 113 שבונה קדושה. זהו הלקח הגדול: צלם האנוש נשמר רק בתוך הדיאלוג עם התורה והחיבור .לקהילת הקודש כשאנו מעמיקים באמונה בתיקון האדם, אנו נדרשים לשאול: האם אדם שנפל למדרגה כה נמוכה יכול לשוב ולעלות? האם ישנה דרך חזרה מאותו איבוד צלם שהתרחש בדור ,הפלגה? האמונה שלנו מלמדת כי גם במקום שבו נראה כי האדם נפל אל מדרגת הבהמה שורש הנשמה נותר טהור וקשור לבורא עולם. זוהי התנועה הנפשית של התשובה – היכולת .להכיר בשפלות, לשוב אל המקור, ולבנות מחדש את הצלם שהתעמעם ביאר: כי בכל נפש מישראל טמון)(אות כ רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק ניצוץ שאינו יכול להזדהם לעולם, גם אם האדם עצמו ירד למדרגה שפלה ביותר. נראה להסביר כי על פי גישה זו, גם אם אנו מוצאים תיאורים על הפיכה לחיות בדורות עברו, הרי שבשורשם הרוחני הם נותרים בני ברית, והתיקון שלהם מונח בתוך היכולת שלהם לחזור אל השם. האמונה בתיקון אינה מתעלמת מהנפילה, אלא מזהה את הנקודה הפנימית שנותרה .חיה וקיימת תחת כל הקליפות מחשבה עמוקה נוספת העולה מכאן היא שהאמונה בבורא אינה מוגבלת רק לעולם המציאות הנוכחית, אלא היא פורצת את גבולות הזמן והמדרגות. כפי שביאר בעל התניא , התשובה היא למעלה מן הזמן והמקום, והיא מסוגלת להפוך)(ליקוטי תורה, דברים דף ח ע"א זדונות לזכויות. לפי תפיסה זו, החיבור שלנו לשורש נשמתו של אדם הראשון או לדורות שקדמו לנו, אינו מעיד על כך שאנו כבולים לעבר, אלא על כך שיש לנו את הכוח לשנות את המציאות הנוכחית שלנו. האמונה בתיקון היא התרופה לנפילה; היא הכוח שמאפשר לנו לא להתייאש מהמצב שבו אנו מוצאים את העולם, אלא להאמין כי האור האלוהי יכול להופיע .גם במקום שבו נראה היה שכבוי החיבור לאמונה מתחזק כאשר אנו מבינים את גדלותו של הבורא בבריאת עולם המאפשר , העובדה שהתורה מספרת)(שם לאדם לבחור בעלייה או בירידה. כפי שביאר מו"ר הגר"א וייס לנו את סיפור דור הפלגה, אינה כדי להפחיד אותנו, אלא כדי להדריך אותנו. האמונה בתיקון היא ההבנה שאנו תמיד נמצאים בתנועה, וכי כל צעד שלנו לעבר קיום המצוות הוא בנייה ,מחדש של צלם אלוהים בקרבנו. זוהי עבודת השם מתוך הכרת הטוב ומתוך יראת שמים שבה אנו לומדים שגם במצבים שבהם אנו מרגישים שאיבדנו את הדרך, השם קורא לנו .לשוב אליו במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי אינו מורה לנו רק להתרחק מן השפלות, אלא להקדים רפואה למכה על ידי טיפוח איכותי של צלם האלוהים הטמון בנו. כאשר אנו מתבוננים בסיפור דור הפלגה ובהפיכתם של האנשים לקופים, המצפן הפנימי מורה לנו כי הערובה היחידה לשמירה על צלמנו היא הענווה והדבקות בתורה. אדם המבקש לשמור על ערכו האנושי המקודש נדרש ליושרה, שבה הוא מכיר בכך שכשרונותיו ואישיותו הם מתת שמים שנועדו לשירות הבורא, ולא מנוף למרידה או לגאווה. המוסר הזה אינו מחכה למשבר שיכריח אותו להשתנות, אלא הוא נשען על המקור האלוהי שבאדם, המחייב אותנו לנהוג בדרכי

גם לנשמה מגיע אוכל 114 114 נועם, בהקשבה לזולת, ובנאמנות לדרך שסללו לנו רבותינו, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה .להיוותר קשורים לשורש הקדוש הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני הבריאה, אלא שליחים המופקדים על שמירת צלם אלוהים במציאות מורכבת ומשתנה. אדם שמוותר על הרצון להגביה עוף בדרכים זרות, מתוך הבנה שהנחת רוח של הבורא מצויה בתוך הגבולות שהתווה לנו, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול להסיט אותו מדרך הישר. כשם שדור הפלגה בנה מגדל כדי להוכיח את כוחו ואיבד את כל עולמו, כך המצפן המוסרי שלנו מורה לנו לבנות את חיינו על אדני האמת והצניעות, בתוך ד' אמות של הלכה, במקום שבו הדיבור הוא דיבור של קדושה והמחשבה מחוברת אל הנצח. זהו המצפן המדויק ביותר: לעשות .את רצון השם ביושרה פנימית, ולא כי הוא נראה מרשים או כי הוא מתאים לציפיות זרות המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל ולצניעות בביתנו. אנו נקראים לחיות את חיינו לא כדי להוכיח שאנו עולים על אחרים, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שחיים תחת הנהגת התורה. אדם המבין שההלכה היא לבוש לדיבור האלוהי, לומד לראות גם את סביבתו דרך העיניים של מה שראוי ונכון, ולא דרך הערצה למה שרק נראה חיצונית כמתקדם או מתוחכם. זוהי דרך של חסד ואמת, שבה אנו מכבדים את גדרי חכמים כחלק מהסדר האלוהי המופלא, מתוך הבנה שהכל נברא בחוכמה ובדעת, וכל הכרעה הלכתית היא למעשה כלי שרת בידינו להתחבר אל המקור מבלי להיגרר אחר תאוות חיצוניות שעלולות .לערפל את הצלם האנושי התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את השמחה גם כשהיא אינה מוגשת בדרך המנקרת עיניים. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי בחירה מורכבים, הבחירה היא הזדמנות לעבודת השם מזוקקת, ללא עזרת סממנים חיצוניים. אדם שמוכן לקבל את המציאות כפי שהיא, ללא עזרת עיטורים מיותרים, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום – דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו. השאיפה המתמדת לשוב אל השורש ,אל הברכה הראשונה שניתנה בבריאה – היא שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם סביבנו משתנה, מעלה ומוריד הזדמנויות חומריות, אך .האמת האלוקית כפי שהיא משתקפת בהלכה הפסוקה נותרת נצחית וקבועה בתום מסענו המרתק אל עומקי הבריאה, דור הפלגה וסודו של צלם האנוש, אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה מעשית חדה וברורה: היות האדם נברא בצלם אינה רק הגדרה ביולוגית או רוחנית, אלא מחויבות יומיומית. התובנה הראשונה היא שהופעת הקופים במקורותינו – בין אם כמין שנברא ביום השישי ובין אם כתוצאה מהדרדרות מוסרית של דור הפלגה – באה ללמדנו כי התואר אדם הוא פרי של עבודה, של שמירה על השפה, ושל דבקות ,במידות הטובות. התובנה השנייה היא שגם במקומות שבהם נראה כי האדם איבד את צלמו פתח התשובה נותר פתוח, והנשמה הישראלית לעולם אינה מאבדת את שורשה העליון. אנו לומדים כי כל פעולה של אדם, מן הקטנה ועד הגדולה, נושאת בחובה את הכוח להגביה את .האדם אל מדרגת המלאך או, חלילה, להורידו אל מדרגות נמוכות

תישארב תשרפ 115 115 :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה באיזה יום נבראו הקופים מובילה אותנו אל ההבנה כי העולם הוא מערכת מופלאה שבה הרוח והחומר שלובים זה בזה. כפי שביארו גדולי הדורות, הדיון ההלכתי והמדרשי בדבר מוצאם של הקופים אינו עוסק רק בביולוגיה, אלא בראש ובראשונה באזהרה מוסרית מפני איבוד המהות האנושית. המסקנה היא שאנו מחויבים להמשיך ולקיים את רצון הבורא כפי שהתברר לנו בתורה ובפוסקים, תוך שמירה קפדנית על ;צלם האלוהים שבנו. האמת היא שאין לנו צורך לחפש אישורים חיצוניים לערכנו הערך שלנו נמצא בעצם הבחירה שלנו ללמוד תורה, לקיים מצוות, ולנהוג בחסד וברחמים. הלקח מכל השיעור הזה הוא אחד: השמירה על צלם האנוש היא העבודה החשובה ביותר שלנו בכל יום, והיא המפתח לכל תיקון העולם. כשאנו זוכרים שכל אדם נושא בתוכו ניצוץ אלוקי, אנו זוכים לחיות חיי משמעות, מתוך ביטחון מלא .בדרך האבות ובתקווה מתמדת לגילוי מלכותו יתברך בעולם כולו ההכרה כי אנו יצורי כפיים שנבחרו להאיר את העולם מאפשרת לנו להתמודד עם ,אתגרי השעה ביושרה ובאמונה. אנו מבינים שכל בחירה שאנו עושים – בדיבור במחשבה ובמעשה – היא הזדמנות לקדש את החומר, להעלות את האדמה אל .העליון, ולהיות אור איתן בעולם המשתוקק לגילוי שכינה התבוננות זו מעניקה לנו שקט פנימי וחיבור עמוק למסורת, שכן אנו יודעים שדרכנו סלולה על ידי התורה והפוסקים, אך נשמתנו רחבה מספיק כדי להכיל את האמת .על שורשינו הקדומים והנצחיים