?מדוע בקללת האשה הקדים הפסוק את צער גידול בנים לצער ההיריון והרי ההיריון קודם

?ההיריון והרי ההיריון קודם אנו ניצבים מול הפסוקים המכוננים של ראשית האנושות, שבהם נחרץ גורלן של אמהות העולם תחת עול הקללה, ומתוך הסדקים של המילים העתיקות אנו מבקשים לגעת בנקודה

מדוע בקללת האשה הקדים הפסוק את צער גידול בנים לצער ?ההיריון והרי ההיריון קודם אנו ניצבים מול הפסוקים המכוננים של ראשית האנושות, שבהם נחרץ גורלן של אמהות העולם תחת עול הקללה, ומתוך הסדקים של המילים העתיקות אנו מבקשים לגעת בנקודה הכואבת והעמוקה ביותר של הוויית האישה. התורה, המדייקת בכל אות ואות, מניחה לפנינו סדר משונה: תחילה נזכר עצבון גידול הבנים, ורק אחר כך צער ההיריון והלידה. התמיהה זועקת מתוך פשוטו של מקרא – הרי הסדר הטבעי של החיים הוא הפוך, ראשית העיבור, אחר כך הלידה, ורק לאחר מכן יגיעת הגידול. מדוע בחר הבורא להקדים את המאוחר למוקדם? האם יש כאן רק סדר כרונולוגי שונה, או שמא מסתתר כאן סוד פנימי על מהותם של הייסורים, על המבנה הנפשי של האם, ועל הדרכים שבהן הקללה משתרגת בתוך חיי היומיום שלנו? אנו ,יוצאים למסע אל נבכי המפרשים, המנסים לפענח מדוע הוקדש משקל רב כל כך לגידול הבנים .ומדוע הוא עומד בראש הקללה, ככוח המעצב את כל סבלותיה האחרים של האישה

תישארב תשרפ 301 301 ,בפתח דברינו, אנו מבקשים לשוב אל שורשי הדברים כפי שהם חקוקים בפרשת השבוע ולהבין את סוד הקללה האנושית כפי שהיא חרוטה בפסוקים הראשונים, תוך העמקה בדברי גדולי המפרשים שזיהו במילים הללו לא רק סדר כרונולוגי, אלא עומק של הנהגה אלוקית. "ואל .)(בראשית ג, טז "האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים , זה צער גידול בנים- ביאר: את פשר המילים, וכתב: עצבונך)(שם רבינו שלמה יצחקי רש"י , זה צער העיבור. וביאר: שהתורה מצביעה על שני מימדים של קושי בחייה של האישה- והרנך .כאשר הגידול ניצב כמימד העיקרי והראשון במעלה בתוך המערכת של ייסורי הקללה ביארה: את סדר הדברים כפי שהם משתקפים בפירוש)(דף ק ע"ב הגמרא במסכת עירובין .המילים, וכתבו: עצבונך זה צער גידול בנים, והרנך זה צער העיבור, בעצב תלדי בנים כמשמעו ,וביארו: כי חז"ל מפרשים את הכתוב באופן המפנה את תשומת הלב למורכבות הגידול דווקא .תוך שהם מציבים אותו כראשון לכל שאר סוגי העצבון אנו מעמיקים כעת אל תוך היכל המחשבה והפרשנות, אל המקומות שבהם גדולי הדורות מנסים ליישב את תמיהת הסדר בפסוק, ומתוך כך מגלים את עוצמתה של הקללה והתפתחותה .על פני הזמן והנפש ביאר: את סוד ההקדמה, וכתב: כי בקללה זו)(בראשית ג, טז הגר"ח מוולוז'ין בספרו תורת חיים 'נכללה קללה נוספת, שנאמר לחוה כי בעוד תהיה האישה עסוקה בגידול בניה, כבר ייתן לה ה הריון חדש. וביאר: שאין כאן סדר כרונולוגי של לידה אחריה גידול, אלא מציאות שבה ההיריון .החדש חופף לגידול הקיים, מה שמכפיל את צער הגידול ויוצר עצבון מתמשך שאין לו הפסקה ביאר: את הקושי על פי המציאות ההיסטורית)(מסכת יבמות דף ס"ג ע"א הרי"ף בספרו עין יעקב של חוה, וכתב: כי קללה זו נאמרה לחוה שכבר ילדה את קין והבל קודם לחטא, ועל כן ההיריון ,קודם לחטא היה בלא צער. וביאר: שרק גידול בניה והריונה הבא, עיבורו של שת, היו בצער .נמצא שגידול קין בצער קדם לעיבורו של שת בצער, וזהו סדר הדברים כפי הופעתם בפסוק , ביאר: את הסוד הטמון בהקדמה)(מערכת א', אות י"א הראשל"צ מרן החיד"א בספרו דבש לפי וכתב: שלפעמים אדם משכחת צער גידול בנים בתחילה, כגון שמתה אם הבנים והאישה השנייה צריכה לגדלם. וביאר: שזהו צער כפול ומכופל לסבול צער בני צרתה, ולכן רמזה התורה לקללה .זו בהקדמת צער הגידול, כדי להורות שזהו הצער המלווה את האישה לאורך ימים ושנים : ביאר: את העניין על פי המדרש, וכתב)(על התורה, פרשת בראשית המהרי"ל דיסקין בחידושיו כי הכוונה לצער גידול האחים המגדלים על ברכי אחותם, צער זה קודם לנישואיה של האחות )(דף קמ"ה ע"א ולכן גם קודם לצער ההיריון. וביאר: כמו שמבואר בגמרא במסכת בבא בתרא שבת תחילה סימן יפה לבנים, לפי שבת מגדלת את אחיה, וצער זה כלול במושג גידול בנים .שהפסוק הקדים אנו ניצבים כעת מול העומק של המפרשים המנתחים את מהות הצער, ומבקשים להבין את האיזון העדין שבין היקף הסבל לבין עוצמתו. התובנה שמתגלה כאן היא שצער אינו נמדד רק .בנקודת זמן אחת, אלא במידת השפעתו על משך החיים ועל נפשו של האדם

גם לנשמה מגיע אוכל 302 302 ביאר: את בחירת הכתוב להקדים, וכתב: כי)(על התורה מהר"ש אלגאזי בספרו תאווה לעיניים ,נקט בתחילה צער גידול בנים שהוא קללה מתמשכת לעומת צער העיבור שהם תשעה חודשים ,ואחר כך צער לידה שהיא שעה אחת. וביאר: שהתורה שמה בראש את הצער הארוך והממושך .יום של האישה ומלווה אותה לכל אורך דרכה-שכן הוא המעיק ביותר על חיי היום ביאר: את הקשר שבין סוגי הצער, וכתב: שאם לא)(בראשית ג, טז הכתב סופר בספרו על התורה היה צער גידול בנים, גם צער העיבור והלידה לא היו נחשבים בגדר צער כלל. וביאר: כדאי הוא לאדם לסבול ייסורי עיבור ולידה כדי לשמוח אחר כך בפרי בטנו, אך מכיוון שגם גידול הבנים טומן בחובו צער, לכן גם צער העיבור והלידה נצבעים בצבע של עיצבון והופכים לייסורים .של ממש ביאר: את העדיפות של הגידול, וכתב: שאפשר)(בראשית ג, טז בספר משכיל לדוד על רש"י להקדים את הגידול שהוא נמשך לזמן מרובה, אחר כך העיבור שאינו אלא תשעה חודשים, ואחר ,זה הלידה שהיא לשעה אחת. וביאר: שבכמות גדול צער גידול בנים הרבה יותר מאשר הלידה והנפש נוטה להעדיף סבל רב לזמן קצר על פני צער שאין לו קץ, ומשום כך הציבה התורה את .הצער המתמשך כעצבון המרכזי אנו מעמיקים כעת אל תהומות הנפש, אל המקום שבו הפחד מן הנעלם והקושי המתמשך .נפגשים, תוך שאנו מנסים להבין מדוע צער גידול בנים נתפס כמכביד יותר מצער הלידה הקצר בירור זה חושף את היחס שבין זמן לבין עוצמת הכאב, ומלמד אותנו כיצד הנפש האנושית .תופסת ייסורים ומתמודדת איתם במרוצת החיים ביאר: נח לאדם שהוא מתייסר בייסורים קשין שימות)(אות קפ הרמב"ן בספרו שער הגמול בייסוריו לשעתו, יותר משיחיה ימים רבים ולא יהיה סוף וקץ לייסוריו וצערו. וביאר: שאין מדובר בייסורים המביאים למיתה, אלא בייסורים ממושכים המתישים את כוחו של האדם, והם קשים .מנשוא יותר מאשר כאב עז וחד המגיע אל קצו מהרה ביאר: אם מעט הם ימי אשאל ממך שאמות)(פרק לט, פסוק ה הרד"ק בפרושו על תהילים מהחולי מהרה, כי לא אוכל לסבול הצער הגדול מבלי תקוה אחריו בעולם הזה. וביאר: שחוסר התקווה לסוף קרוב לייסורים הוא הגורם המרכזי למרירות הנפש, ולכן צער הגידול, המלווה את .יום ללא אופק של סיום, הוא כבד מכל כאב אחר-ההורים יום הדיון המעמיק כאן מתמקד בביאור הפער שבין האיכות לכמות. בצער הלידה, אף שהוא עז, ישנה ידיעה ברורה כי מדובר בשעה אחת שחולפת, ואין הוא מותיר צלקת מתמשכת של לבון שערות או ייאוש. לעומת זאת, שכיח מאוד לראות הורים שאינם מסוגלים לשאת את צער גידול הבנים, תחושת האובדן והקושי המתמיד, מה שמוביל אותם להיאנח ולבקש מנוחה, שכן כאב הגידול אינו מרפה ואינו עוזב. זוהי ההוכחה שחז"ל כיוונו את דבריהם למציאות חייהם של בני האדם, המזהים את הסבל הממושך כמקור הראשי לעצבון, שכן הכאב המצטבר שוחק את .הנפש לאט ובכובד ראש, עד שהוא הופך לחלק מהווייתם הקיומית של ההורים אנו ניגשים כעת אל היכלם של גדולי האחרונים, אשר מפלסים נתיבות בתוך הסוגיה המורכבת

תישארב תשרפ 303 303 הזו, ומעמידים את הנהגת הדין האלוקי אל מול המציאות האנושית המשתנה. רבותינו אלו אינם מסתפקים בביאור הפסוקים כשלעצמם, אלא מחדשים כיצד הבנת סדר הקללה משפיעה על .השקפת עולמו של האדם מול סבלו וייסוריו : ביאר)(פרשת בראשית הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק בספרו חידושי הגרי"ז על התורה את סוד העדיפות של צער הגידול, וכתב: כי צער גידול בנים הוא חלק בלתי נפרד ממהות הקשר שבין האם לבנה, שכן הוא מבטא את האחריות הנצחית. וביאר: שאין מדובר בייסורים חיצוניים הבאים על האדם, אלא בכאב פנימי שנובע מהרצון להעניק חיים ודרך, ועל כן הקדימה התורה .את הגידול, שכן הוא מהווה את הלב הפועם של הקללה, המעצב את כל הווייתה של האם ביאר: את הדינמיות שבסדר)(מערכת א', אות י"א הראשל"צ מרן החיד"א בספרו מדבר קדימות הקללה, וכתב: כי הקללה אינה עומדת על מקומה, אלא משתנה בהתאם למצבו הרוחני של האדם. וביאר: שכאשר האדם מבין שצער הגידול הוא חלק מהתיקון האלוקי שלו, הוא זוכה ,להפוך את הקללה לברכה, שכן הגידול אינו עוד יגיעה לריק, אלא בנייה מודעת של קדושה .המעניקה משמעות עמוקה לכל רגע של סבל וקושי ביאר: את השאלה המוסרית העולה)'(חלק א', סימן מ מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר מסדר הקללה, וכתב: שאל לנו לתהות מדוע הוקדם הגידול ללידה, שכן התורה באה ללמדנו מהם סדרי העדיפויות בחיים. וביאר: שהעיקר אינו הלידה עצמה, אלא התהליך הארוך של החינוך והגידול, ולכן הקדימה התורה את הצער המהותי ביותר, המלווה את האדם לאורך כל שנותיו, כדי להזכיר לנו כי האחריות לדורות הבאים היא היא המשימה הגדולה ביותר המוטלת .על כתפי האדם יום-אנו יורדים כעת אל השדה המעשי, אל המקום שבו תורת הקללה הופכת למצפן בחיי היום של כל בית יהודי. בירור זה אינו נותר רק ברובד העיוני, אלא מזמין את האדם להתבונן מחדש .על הקשיים המלווים את בניין המשפחה, ולגלות בהם פתח לאמונה גדולה יותר ביאר: את הנפקא מינה)(חלק ט, אבן העזר סימן א הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ,למעשה בחיי הנישואין, וכתב: כי ההכרה שצער גידול בנים הוא חלק אינטגרלי מהנהגת השמיים צריכה להוביל את ההורים לא לראות בקושי כישלון, אלא כתיקון שלם. וביאר: שכאשר האדם ניגש אל גידול ילדיו מתוך הבנה שזהו חלק מהייעוד והקללה שנתהפכה לברכה, כוחות הנפש שלו מתחדשים, והוא מוצא תעצומות לגדל את בניו בנחת, מתוך ביטחון שהקב"ה עומד לימינו .גם ברגעי העצבון ביאר: את המשמעות המעשית בהתמודדות)(חלק א, סימן מ מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר עם פערים בין בני הזוג, וכתב: כי הנפקא מינה היא היכולת להכיל את המורכבות שבגידול, לא כעול מעיק, אלא כשותפות. וביאר: שבאותם רגעים שבהם הנטל כבד מנשוא, על ההורים לשאוב כוח מהידיעה שצער זה הוא המזכך את הנשמה, והופך את הבית ממקום של דאגה למקום שבו .השכינה חונה בגלל המסירות המוחלטת של ההורים זה לזו ולילדיהם : ביאר)(פרשת בראשית הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים על התורה

גם לנשמה מגיע אוכל 304 304 את היסוד להשקפה המעשית, וכתב: כי החשיבות היא לראות את הקושי בגידול כתיקון אישי 'מכוון. וביאר: שהמסקנה למעשה היא שגם בתוך הסערה, על האדם להשכיל ולראות את יד ה המנהיגה את עולמו הפרטי, ואז הבית נעשה למקום שבו השכינה מוצאת את מקומה, דווקא .משום שההורים בחרו לקבל את המציאות כשיעור אלוקי ולא כקונפליקט אנושי גרידא אנו נושאים כעת עיניים אל המרחבים הנשגבים, אל הסוד שבו הבית הופך למקדש מעט, שבו השכינה שורה לא מפני שהכל חלק, אלא דווקא מתוך היכולת להתגבר על הפירוד ולהפוך את העצבון לאחדות. נתבונן כיצד הבנת סדר הקללה – שבו הגידול קודם להריון – מלמדת אותנו .על האופן שבו בני זוג בונים את ביתם כמשכן להשראת שכינה ביאר: את היסוד להקמת)(אבן העזר, הלכות פריה ורביה מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך ,בית בישראל, וכתב: כי השראת שכינה בבית אינה תלויה בהיעדרם של חיכוכים או ייסורים אלא ביכולת להפכם למקפצה רוחנית. וביאר: שכשם שסדר הקללה מלמד שהצער הממושך הוא המעצב את המציאות, כך בבית, הזוג עומד מול האתגר של הגידול והחינוך, ובבחירה שלהם ,להפוך את היגיעה למשותפת, הם מזמינים את השכינה לשרות בביתם, הופכים את הכנגדו לעזר .ואת הייסורים למנוף של קדושה ביאר: את כוחה של)'(חלק ג', פרק י הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו אהבת חסד האחדות בבית, וכתב: כי העלייה על המחלוקת היא היא הדרך לתיקון העולם. וביאר: כל רגע של איפוק, כל רגע שבו אדם בולע את רוקו ובוחר בשתיקה או בקירוב מתוך הכרה כי הגידול הוא .ייסורים של אהבה, בונה קומה בבניין השכינה, ומוכיח כי הנשמה התעלתה מעל לאגו האישי ביאר: את הסוד הגדול שמתגלה)(הלכות כתובות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף כאן, וכתב: כי השכינה היא האמצעי והיא התכלית. וביאר: כאשר בני הזוג מבינים שהמאבקים שלהם הם לא נגדם אלא בעדם, הם יוצרים מרחב שבו הקב"ה יכול לשכון, וכאשר הבעל מבין שהאישה היא הכלי הכי חזק שיש לו כדי להתקרב לבורא עולם, דווקא דרך שותפותם בצער .הגידול, שם נוצר חיבור שלא ניתן לשבור אותו אנו מעמיקים כעת אל המרחב המחשבתי שבו הנפש פוגשת את הנסתר, בוחנים את העבודה ,הפנימית הנדרשת מן האדם כדי להפוך את הקושי הטבעי שבקללת הגידול לפתח של ברכה מתוך הבנה שכל עצבון הוא לא עונש, אלא קריאה לבירור מחודש של הרצון העצמי מול .רצון הבורא ביאר: את המחשבה המזוקקת)'(שער הביטחון, פרק ד רבנו בחיי אבן פקודה בספרו חובות הלבבות שצריך אדם לאמץ, וכתב: כי הקושי אינו פרי דמיון או מזל רע, אלא כלי שרת שנועד לקלף את השכבות החיצוניות של ה'אני'. וביאר: שכשם שהאישה פוגשת בקושי המתמשך של גידול הבנים, כך גם האדם בעבודתו הכללית צריך להבין שכל התנגדות פנימית או חיצונית היא הזמנה לביטול הרצון. השקט הנפשי שנוצר מתוך הבנה זו הוא שקט של עוצמה, שבו האדם מבין שהבית הוא מעבדה לעיצוב הנשמה, וכל צער הגידול הוא ניסוי שנועד לזקק את מידותיו ולהפכו .לכלי קיבול לברכת שמיים

תישארב תשרפ 305 305 )'(חלק א', שער התבונה, פרק ה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון :ביאר: את הכוח שבביטול הרצון העצמי, וכתב: כי זהו המפתח להפיכת הצער לעזר. וביאר האדם מטבעו רוצה שהכל יתנהל לפי תוכניותיו, אך המציאות בתוך הבית היא המקום שבו התוכניות הללו מתנפצות פעם אחר פעם כדי לפנות מקום לתוכנית האלוקית. כשאדם מניח בצד את העקשנות ומקבל את הייסורים המלווים את חייו כרצון ה', הוא מבצע פעולה אדירה של ביטול הרצון, ופעולה זו היא שפותחת את שערי השמיים להשפעת שפע, כפי שנאמר ברצות ה' דרכי איש, שהרצון של האדם נבלע ברצונו של הבורא, וממילא גם המציאות בתוך הבית .מתיישרת בהתאם ביאר: את היכולת)(חלק ח', פרשת בראשית הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו הליכות עולם ,לקרוא נכון את המציאות, וכתב: כי העבודה המחשבתית הזו אינה דורשת התעלמות מהקשיים אלא קריאה נכונה שלהם. וביאר: במקום לראות בייסורי הגידול נטל מעיק, האדם מתחיל לראות בהם מראה שמציבה בפניו את חולשותיו בצורה המדויקת ביותר. הברכה שורה דווקא בנקודת המפגש הזו, שבה האדם מודה בטעותו או מוותר על דעתו, כי זהו המקום שבו הוא משתחרר .מהאחיזה של עצמו, והשלום הפנימי שנוצר הוא בסיס לכל שפע הברכות אחר שעמדנו על העבודה המחשבתית של ביטול הרצון, אנו ניגשים לברר את המצפן המוסרי הנדרש מן האדם כדי לשמור על קדושת הקשר גם בעיצומם של רגעי משבר. המוסר בזוגיות אינו נמדד רק בשעות של נחת, אלא במידת היכולת של הבעל להישאר נאמן לאמת הפנימית .שלו ולהוראות התורה, גם כאשר הבית סוער והרוחות בחוץ מנסות לערער את היסודות ביאר: את המוסר שבבית, וכתב: כי קדושת הבית היא)'(פרק ב הרמב"ן בספרו אגרת הקודש .נכס שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות, והוא מיוסד על הכרה פנימית שקדושת הקשר היא המטרה ,וביאר: המוסר דורש מאיתנו להפעיל מצפן כדי לא לתת למשברים לחדור אל ליבת הקשר ,והאדם אינו מחפש ניצחונות אישיים בוויכוחים, אלא מחפש את דרך התורה להשבת השלום .מתוך הבנה שכל רגע של התגברות הוא בניין של מקדש מעט בתוך ביתו ביאר: את)(או"ח, סימן תר"ט הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה חשיבות השמירה על רוח הבית, וכתב: כי הפיתוי להחצין את המשברים או לחפש צדק חיצוני הוא האויב הגדול של קדושת הקשר. וביאר: המצפן המוסרי מחייב אותנו לזכור שהמשברים הם ,כלי לבירור הנשמות, וכל ניסיון להפוך את הקונפליקט למאבק של כבוד פוגע בשורש הקדושה .שכן הברכה שורה רק בדבר שנותר שמור בתוך גבולות הבית , ביאר: את היכולת לבנות מצפן פנימי)'(חלק א', סימן מ מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר וכתב: כי בניית המצפן הפנימי דורשת אימון מתמיד של הלב במידת הסבלנות. וביאר: המוסר בבית דורש מאיתנו לדעת מתי לשתוק ומתי להאיר פנים, מתוך הבנה שהשלמות מגיעה כאשר הבעל סומך על הנהגת ה' גם כשהמציאות אינה תואמת את ציפיותיו, והיכולת לזהות את רגעי .החסד בתוך הקושי היא המצפן שמבטיח את שרידות הקשר בסיומו של מסע רוחני ובירור יסודי זה, אנו ניצבים מול התמונה המלאה של סוד הקללה

גם לנשמה מגיע אוכל 306 306 והתפתחותה בחיי האישה, כפי שהוא משתקף בסדר הפסוקים. הבנו כי הקדמת צער גידול הבנים לצער ההיריון והלידה אינה מציאות מקרית, אלא ביטוי עמוק למורכבות החיים ולמשקלם המכריע של הייסורים הממושכים על פני הכאב החד והקצר. העמקנו בדברי גדולי יום, הוא המבטא את עוצמת-המפרשים, שביארו כי הצער שאין לו קץ, השוחק את הנפש יום הניסיון האנושי ואת האחריות הכבדה המוטלת על הכתפיים. התובנה שזיקקנו היא שהתורה בחרה להציב בראש את הקושי המתמשך, כדי להזכיר לנו כי הבית הוא המקום שבו האדם נקרא לצאת מעצמו, לבטל את הרצון האישי ולגלות כי השלום והברכה אינם תלויים בחיים ללא כאב, אלא ביכולת לקבל את הנהגת הבורא בתוך הקושי, ולהפוך את העצבון לבנייה של .קדושה נצחית :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהקדמת צער גידול הבנים אינה רק סדר כרונולוגי, אלא עומק פנימי המגלה שצער ממושך שוחק את הנפש יותר מכאב עז וחד, ולכן הוא עומד כראש לקללה. עיקר העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו כי הבית הוא המרחב שבו צער הגידול הופך לתיקון אלוקי, כאשר ההבנה שהסבל הוא חלק ממסע של בניית דורות הופכת את הקושי לעזר ולא למכשול. עיקר העניין הוא שהבחירה לראות בכל יום של התמודדות שיעור מאת הבורא ולא אשמה חיצונית היא המפתח לשינוי המציאות, שכן כאשר האדם לוקח אחריות על תיקון דרכיו והשלמה עם ההנהגה, הבית משתנה מאליו והופך למקדש. עיקר העניין הוא שהצניעות וההתבוננות הפנימית הם התנאי להשראת השכינה, שכן השלום האמיתי אינו נבנה בצעקות, אלא בשקט של הבנה הדדית ואמון בשליחות המשותפת. עיקר העניין הוא שהאדם נדרש לאמץ מצפן פנימי של ביטחון, המכיר בכך שכל צער הוא פעולה אלוקית הדורשת מאיתנו להניח את ה'אני' המדומה ולגלות את הנס הגלום .בתוך חיי היומיום הסוד הגדול הוא שהברכה שורה רק כאשר האדם מבין שהבית הוא המראה האמיתית לנשמתו, וכי כל קושי ממושך הוא מנוף להתעלות אל מול פני הבורא -יתברך. בסופו של תהליך, אנו למדים שהכאב הגדול ביותר, הגידול ללא סוף, הוא הוא המקום שבו נבנית האמונה הגדולה ביותר, מתוך הבנה שכל רגע של קושי הוא .נדבך נוסף בבניין עולמנו הרוחני, הנכתב באותיות של אהבה ואמונה בדרך האלוקית