?האם לאדם הראשון הייתה אישה אחרת לפני שהתחתן עם חוה

בפתחה של פרשת בראשית, בשעה שהעולם עדיין עטוף בערפילי הבריאה, אנו ניצבים בתוך הגן הקדמון, בין עצי הדעת לעצי החיים, כאשר הרוח נושבת בין הענפים ולוחשת סודות ,על ראשית האנושות. האדם עומד שם, יחידי ומיוחד, בלב מציאות שטרם עוצבה במלואה

האם לאדם הראשון הייתה אישה אחרת לפני שהתחתן עם חוה בפתחה של פרשת בראשית, בשעה שהעולם עדיין עטוף בערפילי הבריאה, אנו ניצבים בתוך הגן הקדמון, בין עצי הדעת לעצי החיים, כאשר הרוח נושבת בין הענפים ולוחשת סודות ,על ראשית האנושות. האדם עומד שם, יחידי ומיוחד, בלב מציאות שטרם עוצבה במלואה והשאלה העולה מבין הפסוקים חודרת אל ליבת ההוויה: האם הקשר הראשון שנוצר בגן היה אכן המפגש עם חוה, או שמא נפרס לפני כן מחזה אחר, נסתר וגנוז, שהותיר את רישומו על דברי רבותינו? האם ייתכן כי לפני השלמות שנמצאה בצלעו של אדם, עמד הוא אל מול

תישארב תשרפ 163 163 מציאות אחרת, זרה ומנוכרת, שסירבה להתחבר? האוויר בחדר הלימוד נעשה דחוס, רוטט ממתח המפרשים המבקשים לפענח את פשר הפסוקים "זאת הפעם", המרמזים על מה שהיה לפני כן. אנו מבקשים כעת להסיר את הלוט מעל השאלה המופלאה הזו, ולהתבונן כיצד .מבקשים חכמינו להבין את מורכבות הזיווג הראשון שפתח את תולדות האנושות בבואנו לברר את שורשי הדברים במקרא, אנו נדרשים לפסוקים המגוללים את בריאת ,(ב האישה, אשר בהם מצאו המפרשים רמזים לגלגולי הבריאה. וכך נאמר בפרשת בראשית .: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת)כג ביאר: זאת הפעם, מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד)(ב, כג רש''י .שבא על חוה. נראה לבאר כי המילה הפעם מורה על פעולה שלא הייתה כמותה קודם לכן אדם חיפש את השותפה הראויה לו מתוך המציאות הקיימת, אך מצא שהחיבור עם החי אינו מניח את הדעת, שכן חסר בו הממד האנושי המקביל לו. החיפוש הזה מלמד על תהליך נפשי שקדם לבריאת חוה, תהליך שבו האדם עמד אל מול שורות ארוכות של יצורים שאינם .מהווים לו השלמה, ובכך הוא למד להעריך את ייחודיותה של חוה שהופיעה לאחר מכן , ביאר: כי אדם ידע ברוח קדשו כי זאת היא הראויה לו, וזה שאמר זאת הפעם)(ב, כג הרמב''ן כדרך האומר עכשיו מצאתי את אשר ביקשתי, מה שלא היה כן בראשונה. נראה להסביר כי הרמב''ן רומז לניסיון קודם או ליצירה קודמת שלא נתנה מענה לשאיפת האדם. הביטוי זאת הפעם מבדיל בבירור בין מה שנוסה בראשונה לבין מה שנמצא עכשיו, כאשר ההבדל אינו רק כמותי אלא איכותי, שכן מדובר בהתאמה שנוצרה מתוך רצון עליון שבא לידי ביטוי .רק לאחר שלב ביניים , ביאר: כי הפסוק מלמד שקודם לכן לא נמצא לאדם עזר כנגדו)(ב, כג רבי אברהם אבן עזרא ורק כעת מצא את הראויה לו. נראה ליישב כי האבן עזרא רואה את המילה זאת הפעם כביטוי להתרחשות שלא קרתה בעבר. בראייה זו, אדם עבר תהליך של בדיקה והשוואה שבו נחשף למציאויות שונות, עד אשר הגיע למסקנה כי חוה היא המשלים היחיד למציאותו, מה שמוביל .אותנו למסקנה כי המציאות הקודמת לא הגיעה לרמה של עזר כנגדו כפי שחוה הגיעה ביאר: כי אדם הכיר בחוה שהיא מין המדבר כמוהו, משא''כ באלו שקדם)(ב, כג הספורנו ,לכן. נראה להוסיף כי הספורנו מעמיק את ההבחנה – לא רק מראה חיצוני או התאמה פיזית אלא התאמה בסגולת הדיבור והחכמה. ההבנה היא כי מציאויות קודמות שהוצעו לאדם לא היו בעלות המעלות הנפשיות הנדרשות, ולכן הוגדרו כמי שאינן ראויות להשלים את דמות .האדם, בשונה מחוה שנבראה במעמד אחר ונעלה יותר ביאר: כי זאת הפעם באה להוציא את הראשונה שלא היה בה את המעלה)(ב, כג הכלי יקר הזו, שכן בחוה ניכרת המהות של איש ואישה המחוברים בנשמתם. נראה לבאר כי הכלי יקר מצביע על סגירה של פרק. הציון זאת הפעם בא לומר לנו שההיסטוריה של הבריאה מורכבת מחוויות ראשוניות שנועדו להוביל את האדם לזיהוי המדויק של בת זוגו, ובכך הוא .מצביע על קיומה של ישות אחרת שקדמה לחוה ושהאדם חווה מולה חוסר סיפוק רוחני

גם לנשמה מגיע אוכל 164 164 בגמרות ובמדרשי רבותינו אנו מוצאים את הביטויים המפורשים למסורת הקדומה על .אודות הבריאה הראשונה, המעמיקה את ההבנה בשאלת הזיווג שקדם לחוה מבואר: בשם רבנו חננאל כי שתי יצירות הוו לו לאדם)(ח, ע"א בגמרא במסכת כתובות הראשון, אחת נוצרה עמו מקודם וברחה, ואחר כך ברא לו הקב"ה חוה מצלעו. נראה לבאר כי הדיבור על שתי יצירות אינו מקרי, אלא מלמד על הבדל תהומי בין שתי המהויות. היצירה הראשונה, שהייתה עמו מראשית הבריאה, לא הצליחה ליצור חיבור קבוע עם האדם, מה שהוביל לבריחתה. ביאור והרחבה: הירושלמי והבבלי עוסקים בחיפוש אחר השלמות. כאשר האדם נוצר, נברא עמו כוח שנועד להיות לו לעזר, אך כיוון שהיה זה כוח שנברא באופן חיצוני למהותו של האדם, לא נוצר הקשר המיוחל. הצורך בצלע, כפי שמופיע בהמשך, הוא המפתח לתיקון – רק מה שנוצר מתוך גופו של האדם יכול להוות עבורו השלמה אמיתית, מה שמוביל .למסקנה כי הניסיון הראשון היה חסר את נקודת החיבור הפנימית הזו מבואר: בשם רבי חנינא בר פפא כי חוה)(מסכת ברכות, פרק ט הלכה א בתלמוד ירושלמי הראשונה נבראה בשעת בריאת אדם, ועל כן אדם הראשון ראה אותה כשהיא מלאה רירים ודם, ומתוך כך לא חפץ בה. נראה להסביר כי הריחוק שחש אדם נובע מהמראה הטבעי של היצירה, דבר שגרם לו לרתיעה מול מה שלא היה חלק מעצמותו. ביאור והרחבה: הירושלמי מדגיש כי הדחייה לא הייתה מתוך מריבה, אלא מתוך חוסר בשלות להכיל יצירה זרה. החוויה של האדם הייתה חוויה של התבוננות חיצונית, והעובדה שהוא ראה את תהליך היצירה הפכה את האישה הזו בעיניו לדבר מוגמר שאינו קשור אליו, מה שמסביר את הקושי הגדול של .האדם להתחבר למה שלא נלקח מתוכו הראשונים, מתוך הבנתם העמוקה בדרכי הבריאה, ביקשו להעמיק את הדיון ולסלול דרך .בתוך המקורות המסתוריים המצביעים על ראשית ימי האדם ביאר: כי הניסיון הראשון היה של יצירה שנבראה עם)(תוספות, כתובות ח, ע"א רבינו חננאל האדם כגוף אחד, ומשלא עלה הדבר יפה, נתפרדה ונפרדה ממנו. נראה להסביר כי רבנו חננאל מחדש שהיה כאן עניין של מהות אחת שחולקה, אך היא לא מצאה את מקומה הנכון עד שהופיעה חוה. ביאור והרחבה: רבנו חננאל מעלה אפשרות מרתקת שבה המציאות הראשונה לא הייתה חיצונית לאדם, אלא חלק מהמבנה המקורי שלו, אלא שהיא לא הצליחה לעמוד בפני עצמה ולשמש עזר, ולכן הוכרח הקב"ה לשנות את סדר הבריאה וליצור את חוה מתוך .הצלע, כדי להבטיח את החיבור העמוק והנצחי ביניהם ביאר: כי האישה הראשונה לא הייתה בת ת קיימא)(חידושי אגדות, כתובות ח, ע"א מהרש"א בגלל שלא הייתה כלי מוכשר לקבל את נשמת האדם כראוי. נראה ליישב כי המהרש"א רואה את הבעיה במישור הנשמתי; החיבור בין איש לאישה אינו רק פיזי, אלא הוא תלוי ביכולת של האישה להיות כלי קיבול לרוח האדם. ביאור והרחבה: לפי שיטת המהרש"א, מה שנראה לנו כדחייה של האדם מתוך מראה עיניים, היה למעשה אינטואיציה פנימית עמוקה שהרגישה כי המהות הזו אינה יכולה לשאת את הקדושה והנשמה שהוא נשא עמו, ומשום כך היא הייתה .מוכרחה לחלוף מן העולם לטובת יצירה מתוקנת יותר

תישארב תשרפ 165 165 ,האחרונים, בדרכם הייחודית, ביקשו להעמיד את הסוגיה על מכונה מתוך דקדוק במקורות .תוך שהם פורשים רשת של מחשבה והלכה על אודות אותו זיווג ראשון שלא צלח ביאר: את כוונת הפסוק זאת הפעם, כי אדם התכוון להוציא את אותה)(פני דוד, ב, כג החיד"א אישה ראשונה שנבראה מהאדמה ונקראה לילית, שלא היו שומעין זה לזה והיו מתגרין זה בזה. נראה להסביר כי החיד"א מדגיש את חוסר האיזון שנוצר כאשר שניים נבראו מאותו חומר גס – האדמה. השוויון ביצירה גרם לתחרות ולא להשלמה. ביאור והרחבה: לפי שיטת החיד"א, היצירה הראשונה הייתה בעלת גאווה עצמית גבוהה, משום שהיא הרגישה שוות ערך לאדם בכל המישורים. התוצאה הייתה מאבק על הנהגת הבית ועל הרצונות, מה שהוביל לבריחתה. לכן, הפתרון האלוהי היה בבריאת אישה מצלע האדם, כדי ליצור היררכיה של אהבה והתבטלות, שבה השלמות נוצרת מתוך הבנה שאיש ואישה הם חלקים המשלימים .זה את זה ולא מתחרים זה בזה ביאר: כי הריב בין קין והבל על אותה אישה הוא)(ים של שלמה, מסכת יבמות, פרק א המהרש"ל שורש הקנאה והרצח בעולם, וזה מלמד כי דחייה שאינה נעשית בדרך נכונה משאירה אחריה חלל ריק שעלול להתמלא ברוע. נראה ליישב כי המהרש"ל עומד על העומק המוסרי – האדם לא היה חייב לקבל את האישה שלא חפץ בה, אך ההתנהלות מול מה שנדחה היא שקובעת את גורל העולם. ביאור והרחבה: האחריות של האדם כלפי היצירה שנבראה עבורו, גם אם לא נבחרה בסופו של דבר, היא גדולה. המהרש"ל מבקש להדגיש כי הסדר האלוהי שברא את העולם מתוך בחירה חופשית, הטיל על האדם את התפקיד לא רק לבחור את הטוב, אלא גם .לנהל את המציאות שנדחתה בדרך שלא תוליד דמים וקנאה ביאר: כי הניסיונות הקודמים היו נחוצים כדי)(הכתב והקבלה, ב, כג רבי יעקב צבי מקלנבורג שהאדם יכיר בערכה של חוה. ללא ההשוואה למה שקדם לה, לא היה יכול האדם להגדיר את הייחודיות של חוה כעצם מעצמיו. נראה לבאר כי זהו תהליך של התבגרות רגשית – האדם צריך לעבור חוויות של חוסר התאמה כדי להגיע לזיהוי המוחלט של הזיווג המיועד לו. ביאור והרחבה: התובנה כאן היא שהעולם נבנה בצורה כזו שכל צעד, גם אם הוא נראה ככישלון או היא)(עצם למהות)(אדמה כניסיון שלא צלח, הוא בעצם הכנה לשיא. הבנת ההבדל בין חומר .הדרך שבה האדם לומד לקדש את הקשר הזוגי שלו גדולי הדורות האחרונים והוגי הדעת בדורנו שבים אל הסוגיה המרתקת הזו, תוך שהם מאירים את הניגוד שבין היצירה הראשונה לבין חוה באור חדש, המשלב עומק פסיכולוגי .עם השקפה תורנית צרופה ביאר: כי אדם הראשון היה צריך)(על התורה, בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר לעבור שלב של הכרה בחסרונו כדי להיות ראוי לחוה. וזה לשונו: כי כל עוד אדם היה בטוח שהוא יכול להסתפק בעצמו או בחיבורים חיצוניים לאדמה, הוא לא היה מסוגל להעריך את המתנה המופלאה של עזר כנגדו. רק לאחר שראה את הניסיונות הקודמים שנדחו, הבין כי זיווג אמיתי אינו דבר המצוי בטבע או באדמה, אלא חיבור של נשמות ממקור אחד. ביאור והרחבה: הגר"א וייס מדגיש את הפן החינוכי – לעיתים הקב"ה מציב בפני האדם מציאויות

גם לנשמה מגיע אוכל 166 166 שאינן מתאימות לו, כדי שעל ידי הדחייה שלהן הוא יפתח בקרבו את הרגישות והעומק .הדרושים כדי לזהות את הזיווג האמיתי בבוא היום ביאר: כי העובדה שחוה)(הלכות קידושין הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף :נבראה מצלעו של אדם מלמדת על השוויון הנשמתי שאינו קיים ביצירה ארצית. וזה לשונו כי היצירות הקודמות, כלילית וכיוצא בה, ביקשו לשלוט ולהיות שוות במקורן לאדם, מה שהוביל להתנגשות. אולם בחוה, שנלקחה מתוך עומק גופו של אדם, התקיימה השלמה אמיתית, שכן היא הבינה שהיא חלק מהמהות שלו. ביאור והרחבה: נראה לבאר כי המאבק .המקורי בין היצירות הראשונות לאדם לא היה סתמי, אלא נבע מהיעדר כפיפות של אהבה , אין מקום להתבטלות, ולכן היצירה הראשונה)(אדמה כששני גורמים נבראים מאותו חומר פרחה וברחה. רק כאשר נוצר חיבור המבוסס על השתתפות בגוף ובנפש, מתאפשרת בניית .בית של אמת ביאר: כי הריב בין קין והבל)(חלק י, סימן קנג מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי על אותה דמות ראשונה הוא לקח נצחי לאדם שלא יחמוד את מה שאינו מיועד לו. וזה לשונו: כי הקב"ה ברא לכל אחד את זיווגו, ומי שמבקש לרדוף אחר מה שנדחה או לא שייך אליו, סופו שיביא חורבן על עולמו. דחיית היצירה הראשונה על ידי אדם הייתה פעולה של בירור והכרה באמת, אך ההמשכיות של קין והבל היא שהפכה את העניין לטרגדיה. ביאור והרחבה: הגרש"ה וואזנר מלמדנו כי האחריות של האדם היא לא רק בבחירה, אלא גם בדרך ,רצוי. אדם, בחוכמתו, ידע להתרחק מהאישה שלא הייתה בת זיווגו-שבה הוא מניח את הלא והלימוד הוא להבין כי בחירות הלב צריכות להיות מכוונות על פי האמת הפנימית ולא על .פי משיכה חיצונית או חמדה הבנת סוד הבריאה הכפולה ותהליך בחירתה של חוה אינה נותרת בין דפי הספרים, אלא .אישיים-היא מהווה מצפן מעשי המנחה את האדם בבואו לבנות את ביתו ואת קשריו הבין .מתוך המקורות עולות נפקא מינות ברורות המדריכות את האדם בנתיבי החיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר: כי אדם צריך להישמר מלבחון את סביבתו ואת האנשים סביבו רק על פי המראה החיצוני. נראה לבאר כי הנפקא מינה היא שבעת חיפוש זיווג או בקשירת קשרים עסקיים וחברתיים, אין לאדם להיתלות ברושם ראשוני שנובע ממראה חיצוני בלבד, שכן אלו עלולים להטעות כפי שקרה בניסיונות הראשונים שנדחו. אדם נדרש לחפש את העצם מעצמו ואת הבשר מבשרו, דהיינו .את השותפות המהותית והערכית, ולא להסתפק בחיצוניות שעלולה להתברר כזרה ורחוקה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ביאר: כי השלום בבית יסודו בהבנה שבן הזוג הוא חלק בלתי נפרד ממהותו של האדם. נראה להוסיף כי הנפקא מינה היא שאין לנהל קשר מתוך תחרות או רצון לשלוט, כפי שהיה בחיבורים הקודמים שקדמו לחוה. מי שמבין שהזיווג האמיתי נוצר מתוך השלמה פנימית, ינהיג את ביתו בדרך של התבטלות הדדית והערכה, ולא מתוך מאבקי כוח שסופם הרס הקשר, כפי שקרה עם אותה יצירה .שברחה משום שלא יכלה להתחבר לאדם

תישארב תשרפ 167 167 , ביאר: כי על האדם להבין שכל יום בחייו)(על התורה מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר וכל ניסיון שלא צלח, הוא שלב בדרך אל השלמות. נראה לבאר כי הנפקא מינה היא שאסור לאדם להתייאש מכישלונות בבחירותיו האישיות. אדם שעבר חוויות שלא הולידו פרי, צריך לראות בהן הכנה והבשלה. כפי שאדם נזקק לניסיונות של לפני חוה כדי להעריך את זאת הפעם, כך גם אדם בימינו צריך לדעת כי הדרך אל היעד רצופה בירורים, ואין לפסול את .העבר אלא להשתמש בו כמנוף להגעה אל האמת המדויקת והנכונה לו החיבור בין ימי הבריאה לבין תיקון המידות אינו מקרי, וכך גם בעניין הזיווגים – החיפוש אחר האחדות אינו אלא שיקוף של השאיפה לנשמה אחת המפוצלת לשניים. כאשר אנו מתבוננים בגלגולי יצירתה של האישה, אנו מגלים כי המבנה הארכיטקטוני של נפש האדם מחייב את התאמת החומר והצורה. המידות הן החומר ממנו נבנה עולמו הפנימי, וסדר ,היצירה מלמדנו כי ללא שורש נשמתי משותף, גם היצירה המופלאה ביותר תישאר זרה .דחויה ורחוקה , ביאר: כי הצורך של אדם הראשון בצלע)(על התורה רבי דוב יפה בספרו עטרת שלמה במקום ביצירה חיצונית מאדמה, מלמד על היסוד של הכרת ה'אחר' כחלק מהעצמי. וזה לשונו: כי כל עוד אדם ביקש השלמה בדברים שאינם ממהותו, הוא לא יכול היה להגיע למנוחה, שכן העצמיות לא מצאה את בבואתה. רק כאשר נלקחה הצלע, נתגלה שגם מחוץ לאדם קיים חלק פנימי שלו, וזהו סוד האהבה שאינה תלויה בדבר – ההכרה בזולת כחלק בלתי נפרד מנשמתי שלי. ביאור והרחבה: המידות שלנו הן הכוחות שדרכם אנו פועלים .בעולם, וכאשר אדם בוחן את יחסו לבן זוגו, עליו לשאול האם הוא רואה בו עצם מעצמו ,השלמות האנושית מושגת רק כאשר המידות המאחדות גוברות על מידות הפירוד והגאווה .בדיוק כפי שהעולם הגיע לתיקונו רק כאשר הופיעה האישה שנוצרה מן הפנים ולא מן החוץ ביאר: כי הדרגתיות יצירת)(על התורה האדמו"ר מאוסטרובצה בספרו מאיר עיני חכמים האישה היא הרפואה למידת הגאווה של האדם ושל האישה כאחד. וזה לשונו: כי לו הייתה האישה נבראת מן האדמה כמותו, היה כל אחד מבקש להוכיח את עליונותו על רעהו, כפי שהיה בבריאתה של אותה דמות ראשונה שסירבה להכנע. אך משנבראה מן הצלע, מובנה בתוך הקשר יסוד של שותפות ושפלות, המאפשרת לאהבה לשכון. ביאור והרחבה: הענווה היא המידה המאפשרת לאדם לקבל את השפעת הבורא ולקיים בית. כשאדם מבין שעולמו הפרטי אינו מוגמר וכי הוא זקוק להשלמה מהזולת, הוא מפסיק לדרוש מעצמו ומזולתו דומיננטיות. הוא לומד להעריך את החיבור כמקור של קדושה, ובכך הוא הופך את מידותיו .לכלים שניתן לשכון בהם אור ביאר: כי הסדר של יצירת האישה לאחר)(על המידות רבי ירוחם ליבוביץ בספרו דעת תבונה הניסיונות הוא המודל של סדר העבודה בנפש. וזה לשונו: כי עבודת הזיווג היא עבודה של בירור וזיכוך, ומי שרוצה להגיע לשלימות צריך להעביר את נפשו דרך הבנת החסרון והצורך בהתבטלות. ביאור והרחבה: הרב ליבוביץ מלמדנו כי אין קיצורי דרך בבניית קשר. כשאדם .מבקש למצוא את זיווגו, הוא חייב לעבור דרך כל התחנות הללו של בירור מה אמת ומה שקר

גם לנשמה מגיע אוכל 168 168 העובדה שהקב"ה הניח לאדם לעמוד מול יצירות שונות לפני שנתן לו את חוה נותנת לגיטימציה לאדם להבין שרק מתוך רצון עמוק לחיבור נשמתי, ולא מתוך משיכה חיצונית גרידא, יכולה .לצמוח האמת ,כשאנו מתבוננים במעמקי הנפש, השאלה בדבר הזיווגים הראשונים אינה רק בירור היסטורי אלא היא הופכת למראה שקופה המשתקפת אל תוך חיי האמונה שלנו. בנפש האדם קיימת – שאיפה מתמדת לשלמות, והבריאה כולה – כפי שהיא מתגלה בגלגולי היצירה המוקדמים מעידה על כך שהאדם נברא חסר כדי שיוכל לחתור אל תיקונו. כל ניסיון, כל דחייה וכל אכזבה שהאדם פוגש בדרכו אינם מקריים; הם שלבים בבניית כלי הקיבול לנשמה האמיתית, לשותפות .הקדושה שבין האדם לבין בת זוגו, ובסופו של דבר – לקשר הנצחי שבין כנסת ישראל לקב"ה רבי יוסף דב סולובייצ'יק בספרו איש האמונה ביאר: כי בדידותו של האדם היא הכוח המניע אותו לחפש את הדבקות באלוהיו. וזה לשונו: כי הקב"ה הניח את האדם בתחילה בבדידות, כדי שיכיר בערכו העצמי לפני שיזכה להתחבר לאחר. דחיית המציאויות הקודמות היא ביטוי לכך שהאדם הבין כי אין הוא יכול להתמזג עם הבריאה הגשמית, אלא רק עם מה שנוצר מתוך הממד הפנימי שלו. ביאור והרחבה: האמונה נבנית מתוך ההכרה הזו – כשאדם מבין ששום דבר מחוץ ,לו, מכל השפע הגשמי שסביבו, לא יכול להשקיט את צמאונו הרוחני, הוא פונה אל פנימיותו אל אותו חלק אלוה ממעל, ושם הוא פוגש את הזיווג האמיתי שלו. הבדידות אינה עונש, אלא .מרחב להכשרת הלב לפגישה עם הנצח ביאר: כי הזיווג הוא השתקפות של רצון ה' בתוך)(שער ב רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים המציאות. וזה לשונו: כי הקב"ה ברא את העולם בזיווג, וכל רצון של אדם למצוא את בת זוגו אינו אלא ניצוץ מהרצון העליון להשיב את הנשמות למקורן. והניסיונות שלפני חוה היו בירורים .שנועדו להוכיח שהאדם אינו יכול למצוא מנוח בלא שיהיה לו כלי שנועד לו משורש נשמתו ביאור והרחבה: האמונה שהכל מנוהל בהשגחה פרטית מתחדדת כאן. כשם שהקב"ה הוליך את ,אדם בדרכים עקלקלות עד שהגיע לחוה, כך הוא מוליך כל אדם בדרכי החיים – דרך חיפוש דרך ניסיונות ולעיתים דרך חוסר מציאה – עד שהוא מגיע אל השלמות שנועדה לו מששת .ימי בראשית הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ביאר: כי הקדושה שבקשר הזוגי היא ,שמאפשרת לשכינה לשרות בבית. וזה לשונו: כי כאשר האיש והאישה זוכים, שכינה ביניהם וזהו התיקון השלם לבדידות הראשונית. הבחירה בחוה, מתוך ידיעה שהיא העצם מעצמו, היא שמאפשרת את הקידושין שהופכים את החיים למפעל של קדושה. ביאור והרחבה: ההסתכלות על הזיווג כעל תיקון למציאות שלפני כן מחייבת את האדם להשקיע בבית. אם הבריאה דרשה שלבים של בירור, הרי שגם בניית הבית דורשת השקעה מתמדת, ויתור על ה"אני" הפרטי לטובת .ה"אנחנו" המשותף, מתוך ידיעה שזהו רצון ה' שנועד להשיב את העולם למקומו הראשון והטהור ,במעמקי הניסיונות של האדם הראשון, כאשר הוא עומד מול המציאות המשתנה סביבו מתגלה לנו המצפן המוסרי של חיינו: הבחירה אינה רק פעולה טכנית, אלא היא ביטוי לערכים הפנימיים שאנו נושאים. האחריות המוסרית שלנו מתחילה במקום שבו אנו עוצרים לשאול

תישארב תשרפ 169 169 – האם המשיכה שלי למציאות, לאנשים או לדרכי פעולה נובעת מחיבור אמת לנשמתי, או שמא מדובר בהיענות שטוחה למה שמונח לפניי? האדם הראשון לימדנו שגם כאשר מוצעת לנו מציאות שאינה תואמת את ייעודנו, עלינו לדעת להתרחק ממנה בכבוד, מבלי להותיר הרס ,ומבלי לדרדר את עולמנו לריב ולקנאה. המצפן שלנו מכוון אל היושר הפנימי, אל ההבנה שזיווג .עבודה, או כל קשר משמעותי, דורשים התאמה של מהות ולא רק של חומר ביאר: כי האחריות המוסרית של האדם)(שמירת הלשון, שער התבונה, פרק ו רבי ישראל מאיר הכהן מתחילה בשמירה על הדיבור והמחשבה בעת בחירותיו. וזה לשונו: כי אדם שאינו בוחן את צעדיו בזהירות, עלול למצוא את עצמו נסחף לחיבורים שאינם משלימים אותו, ומשם הדרך ללשון הרע ולריב קצרה מאוד. האחריות היא לדעת להבחין בין עיקר לטפל, ולהבין שכל דחייה של מציאות שאינה מתאימה צריכה להיעשות בדרך שתשמור על כבודו של הזולת ועל שלוות הנפש. נראה לבאר כי המוסר כאן מלמדנו שגם בסירוב, יש דרך ארץ. אדם הראשון ידע להבחין בחיסרון, אך עלינו להישמר שדחייתנו לא תהפוך למקור של מריבה, אלא תישאר בגדר בירור .אישי המוביל אל הטוב האמיתי המיועד לנו ביאר: כי המוסר האמיתי הוא)(דעת תבונה, מאמרים על המידות, עמוד קכא רבי ירוחם ליבוביץ היכולת לזהות את ה'עצם מעצמי' במציאות שסביבנו, ולא להיתלות בחיצוני. וזה לשונו: כי המוסר של האדם נמדד במידת העקביות שלו עם נשמתו. אם האדם רץ אחר מה שאינו שייך לו רק בגלל שהוא זמין או בולט לעין, הוא מאבד את דרכו. הניסיונות שלפני חוה באו ללמד את האדם שיושרה מוסרית היא היכולת לומר 'לא' למציאות חיצונית, כדי לומר 'כן' עמוק ומחייב לאמת הפנימית שלו. נראה ליישב כי זהו מצפן לחיים – אל תתפשר על האמת שלך בשביל נוחות רגעית. המוסר דורש מאיתנו אומץ לחכות לזיווג, לעבודה או לדרך חיים שבאמת מהדהדים את .המהות שלנו, גם אם נדמה כי הדרך ארוכה ומלאת בירורים ביאר: כי השותפות שלנו עם הקב"ה דורשת מאיתנו)(מנחת אשר, על התורה, בראשית הגר"א וייס אחריות על הבית שאנו בונים. וזה לשונו: כי כשאדם בונה את עולמו מתוך הכרה שהזולת הוא חלק ממנו, הוא אינו מניח מקום לאנוכיות או למאבק כוח. האחריות המוסרית היא להשקיע בחיבור הזה מדי יום, מתוך הבנה שהזוגיות או השותפות אינן עובדה מוגמרת, אלא מפעל שנבנה צעד אחר צעד על גבי בסיס של התאמה נפשית. נראה להסביר כי המצפן הפנימי שלנו מכוון להבנה שכל אינטראקציה היא הזדמנות לבנות הרמוניה. כשם שאדם הראשון הבין שחוה היא המשלים היחיד למציאותו, כך אנו נקראים לראות את האנשים המשמעותיים בחיינו כחלק .בלתי נפרד מאיתנו, ובכך להפוך כל יום לעוד לבנה בבניין הקדושה הפרטי שלנו בסיומו של מסע זה, אנו אוספים אל תוך חיינו את התובנות המעשיות והעמוקות ביותר שנגענו בהן בבירור סוד הבריאה הראשונה. הלימוד מלמדנו כי היעדר הבהילות בבחירת הזיווג של אדם הראשון אינו רפיון, אלא שפע של חכמה אלוהית המבקשת להטמיע בנו את הערך -העליון של בירור האמת מתוך עומק הנפש ולא מתוך רפרוף חיצוני. התובנה המעשית ליום יום היא שעלינו להפסיק לחפש את הדרך המהירה והקצרה אל היעד, ולהתחיל להוקיר את הדרך עצמה, את הצעדים הקטנים, ואת העמל שבו אנו בונים את עולמנו הרוחני והזוגי. כשאנו

גם לנשמה מגיע אוכל 170 170 פועלים מתוך הבנה שהשלמות דורשת בירור של איכות ולא רק של כמות, אנו משתחררים מהלחץ להגיע לתוצאות מיידיות ומאפשרים לעצמנו לצמוח בנחת, תוך ידיעה שכל פעולה .קטנה המכוונת לאמת הפנימית היא חלק ממבנה נצחי שנועד להשראת השכינה בתוכנו :עיקר העניין:עיקר העניין ,עיקר העניין שביקשנו לברר הוא הטעם לבריאת אישה נוספת טרם בריאת חוה והמסקנה המזוקקת היא שהקב"ה לא רצה ליצור עולם מוכן מראש, אלא להניח תשתית המאפשרת לאדם לעמוד על איכותו של הזיווג האמיתי מתוך הכרה במהות ולא בחיצוניות. עיקר העניין הוא שהדחייה של היצירות הראשונות מלמדת אותנו על חשיבות ההתאמה הפנימית, עצם מעצמי ובשר מבשרי, שהיא היא היסוד להרמוניה זוגית של אהבת אמת, ולא של תחרות וגאווה. עיקר העניין הוא שהעולם הזה הוא עולם של מלאכה, של עמל בירור הניצוצות ושל בנייה מתמדת, שנועדה כולה להכין אותנו אל השלמות שבה האדם פוגש את השלמתו הראויה לו מששת .ימי בראשית, ובכך להשיב את הנפש אל מקורה החיים מורכבים מניסיונות של בירור שנועדו להוביל אותנו אל האמת הצרופה .הממתינה לנו בצלע של קדושה התאמה אמיתית אינה נמדדת בחיצוניות האדמה המשותפת, אלא בחיבור נשמתי .הנובע מעומק העצמיות של כל אחד מאיתנו