?האם מי שאין לו אש להבדלה במוצאי שבת יכול לברך על אור הכוכבים

?הכוכבים עם צאת השבת, כשהשמש שוקעת והאופק נצבע בגוונים עמוקים של דמדומים, השקט השורר בעולם טומן בחובו רגע של פרידה והתחלה. האדם, המבקש להבדיל בין קודש לחול, מוצא את

האם מי שאין לו אש להבדלה במוצאי שבת יכול לברך על אור ?הכוכבים עם צאת השבת, כשהשמש שוקעת והאופק נצבע בגוונים עמוקים של דמדומים, השקט השורר בעולם טומן בחובו רגע של פרידה והתחלה. האדם, המבקש להבדיל בין קודש לחול, מוצא את עצמו בחיפוש אחר הניצוץ שיאיר לו את הדרך אל השבוע החדש. אך מה יעשה זה שחפץ להבדיל ואין תחת ידו אש? האם השמיים, הזרועים באלפי נקודות אור רחוקות, יכולים להוות תחליף ללהבה הארצית? האם ניתן להישיר מבט אל הכוכבים, אותם שרידי אש קדמונית, ולהכריז עליהם את הברכה הקדושה? השאלה הזו אינה רק טכנית; היא נוגעת במושג האש עצמו – האם היא מוכרחה להיות אש של מטה, בוערת ומרצדת, או שמא כל אור שמקורו ביצירה האלוהית נושא בחובו את כוחו של הניצוץ הראשון? הלב מבקש למצוא את האור גם כשהנר כבה, והשאלה האם הכוכבים הם בעלי "דין" של אש לברכה היא תעלומה המלווה את הפוסקים מדורי דורות. האם זו ?אש של ממש, או שמא אור רחוק ומנוכר שאינו יכול לבוא במקום האש שנתחדשה במוצאי שבת

תישארב תשרפ 8181 :)(דף נד עמוד א נפתח בבירור יסוד הברכה במוצאי שבת, כפי שמבואר בגמרא במסכת פסחים מברכין על האש במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הייתה במוצאי שבת. הגמרא מעמידה את .הברכה על היותה התחדשות של יצירה אלוהית שניתנה לאדם הראשון ביאר: את הטעם לברכה על האש במוצאי שבת, והעמיד את)(חלק א סימן קנט הרשב"א בשו"ת הדין על יסוד החידוש וההתרה. כתב כי הנאה שנאסרה בשבת וחוזרת להיות מותרת במוצאי שבת נחשבת כדבר שנתחדש עתה, ועל כן שייך לברך עליו כאילו נברא מחדש, וזו הסיבה .שמברכים אף במוצאי יום הכיפורים ביאר: כי אם אין לו לאדם אש, פושט ידו לאור הכוכבים שהן)(פרק כ ספר פרקי דרבי אליעזר ,של אש, ומסתכל בציפורניו ואומר ברוך מאורי האש. מקור זה, שזכה להד נרחב אצל הראשונים .קובע כי מהותם של הכוכבים היא אש, ולפיכך הם ראויים לברכת מאורי האש , ביאר: את המנהג במקרה של אדם הנמצא בדרך ואין לו נר)(סימן רצו ספר הטור באורח חיים כי יפשוט ידו לאור הכוכבים שהן מן האש ויברך בורא מאורי האש. הטור פוסק למעשה כשיטת .המקורות המקלים, ורואה בכוכבים אש לכל דבר ועניין לעניין ברכה זו ביאר: את הדין וצירף את דברי פרקי)(הלכות הבדלה רבינו יצחק אבן גיאת בספרו שערי שמחה דרבי אליעזר להלכה פסוקה, וכך נהגו מפרשים ופוסקים ראשונים נוספים, כגון הראבי"ה בספרו .אבי העזרי, והרוקח, המעידים על האפשרות לברך על אור הכוכבים בהעדר אש של מטה בגמרא ובספרי הראשונים נשנו הלכות המגדירות את מהות האור והאש, וסביב דבריהם .מתגבשת המחלוקת בשאלת ברכת הכוכבים במוצאי שבת נחקר מעמדו של אור הכוכבים, ונאמר שם: הנודר מהאור)(דף ב ע"א בגמרא במסכת פסחים ,אסור באורן של כוכבים. הגמרא מוכיחה מכאן שאור הכוכבים מוגדר כ'אור'. המפרשים במקום ובראשם רש"י, עומדים על כך שישנה זיקה בין המושגים, אך נותרת השאלה האם זיקה זו מספיקה כדי להגדירם כ'אש' הראויה לברכת מאורי האש במוצאי שבת, או שמא הגדרה זו .מוגבלת לנדרים בלבד מבאר את סדר הבדלה, ובין השיטין עולה)(פרק א הלכה א התלמוד ירושלמי במסכת פסחים התייחסות למקורות האור השונים. המפרשים שם, בבואם לבאר את הדינים, עומדים על ההבחנה שבין אור המופק על ידי אדם, שהוא נדון כחידוש של בריאה במוצאי שבת, לבין אור .שמימי הקבוע וקיים מיום רביעי מבארים את היסוד להלכה שמברכין על האש)(דף נד ע"א, ד"ה הואיל התוספות במסכת פסחים משום שהיא תחילת ברייתה. בביאורם עולה כי יש להבחין בין אש שנבראה במוצאי שבת לבין .מאורות שנבראו ביום רביעי, והם מדגישים כי כל הדיון בברכה ממוקד באש שנתחדשה לאדם , המציין כי הברכה)(מסכת פסחים, פרק א הדברים נשנו בשיטתם של ראשונים נוספים, כמו הרא"ש אינה על כל אש, אלא על האש שנבראה במוצאי שבת, מה שמעורר את השאלה האם כוכבים .נכללים בקטגוריה זו לאחר שהבנו את המקורות המקלים, עלינו להאיר את הצד השני של המתרס, בו ניצבים

גם לנשמה מגיע אוכל 82 82 הראשונים והפוסקים המסתייגים מהגדרת אור הכוכבים כ'מאורי האש' הראויים לברכה במוצאי .שבת, ומעמידים את הדין על יסודות מצומצמים יותר , אף שציין את המנהג לברך על אור)(אורח חיים סימן רצו 'רבי יעקב בן אשר בפירושו 'טור ,הכוכבים בהיותו בדרך, לא השמיט את העובדה כי מדובר בהוראה המיועדת למקרה של דוחק .מה שמלמד כי לכתחילה ודאי שעדיף לברך על אש של מטה ביאר: כי הדין המובא בפרקי דרבי אליעזר נתון)(עמוד טז הגהות יצחק ירנן על הרי"ץ גיאת במחלוקת חריפה, ויתכן שהוא נובע משיטה הסוברת כבית שמאי, שדרכם הייתה למקד את הברכה באש שגוון אחד בה. הוא מבאר כי לדידן, שפסקנו כבית הלל, הברכה ב'מאורי' בלשון רבים מעידה על כך שאנו מחפשים אש בעלת גוונים מרובים בשלהבת, תנאי שאינו מתקיים .באור הכוכבים ביאר: את היסוד להלכות הבדלה, ומשתמע מדבריו כי)(סימן תקצא המרדכי במסכת פסחים הברכה נתקנה על האש שהאדם מפיק במוצאי שבת כחלק מהתחדשותו של עולם. מתוך כך עולה, כי אש שאינה יצירה אנושית או אש שנבראה במוצאי שבת במיוחד, אינה נכללת בגדר .ברכת מאורי האש, ועל כן אין לברך על הכוכבים ביאר: את ההבדל שבין מאורות השמיים)(הלכות שבת פרק כט רבינו מנוח בחיבורו על הרמב"ם לבין האש שעל הארץ, ומבאר כי ברכת מאורי האש מיועדת ספציפית לאש שהיא כלי עבודה ביד האדם. הוא אינו מזכיר את היתר הכוכבים, ובכך הוא מצטרף לשורה ארוכה של ראשונים שסמכו על דברי הגמרא בפסחים המדגישים את החידוש שבאש של מוצאי שבת, וממילא .השמיטו כל אפשרות לברך על כוכבים לאחר שהתוודענו לשיטות השונות בין הראשונים, נצעד לעבר עולמם של האחרונים וגדולי .הפוסקים, המבקשים להכריע במחלוקת מורכבת זו ולהעמיד את ההלכה על תילה ביאר: כי אין לסמוך על אותה)(סימן רצו הגאון רבי יעקב עמדין, היעב"ץ, בספרו מור וקציעה אגדה חיצונית שבפרקי דרבי אליעזר לעניין ברכה. הוא חידש כי אף על פי שאור הכוכבים קרוי 'אור' לעניין נדרים, אין הוא נקרא 'מאורי האש’. הוא נימק זאת בכך שברכת 'מאורי האש' בלשון רבים באה לציין את גווני השלהבת המשתנים, בעוד שבכוכבים אין אנו מוצאים גיוון זה במובן האש המוכר לנו. הוא מסיק כי יש להמתין ולא לברך על אור הכוכבים, ואם אין לאדם נר, יפשוט .ידו לאור הכוכבים בלא ברכה כלל ביאר: כי העובדה שרוב)(סימן מו הגאון רבי אברהם אליעזר הירשוביץ בשו"ת מעשה אברהם .הפוסקים השמיטו את הדין שבפרקי דרבי אליעזר היא הוכחה ניצחת לכך שאין הלכה כמותו הוא מוסיף כי גם אלו שהזכירו זאת בדרך אגב או כמנהג המיועד למצבי דחק, לא קבעו זאת .כהלכה לכתחילה, ועל כן דעתו היא שיש להימנע מברכה זו מתוך חשש לברכה לבטלה ביאר: את השתלשלות)(חלק ב’, או"ח סימן יז הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר הדברים והכריע כי המנהג הפשוט בקהילות ישראל הוא שלא לברך על אור הכוכבים. הוא מבאר ,כי מאחר והגמרא במסכת פסחים תלתה את הברכה בתחילת ברייתה של האש במוצאי שבת

תישארב תשרפ 83 83 הרי שכל מקור אור שלא ניתנה בו תכונה זו אינו ראוי לברכה. הוא מחזק את דבריו בכך שפוסקי ההלכה המרכזיים לא הביאו את הדין של פרקי דרבי אליעזר כהלכה למעשה, ולכן יש לנהוג .כדעת השולחן ערוך והפוסקים שלא הזכירו זאת כלל ביאר: כי אף על פי שיש)(פרק כב, הערה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בספרו הליכות שלמה מקורות קדומים המדברים על הבטה באור הכוכבים בהעדר אש, אין לברך על כך כיום. הוא מבאר כי ברכת מאורי האש נתקנה על האש שהיא חלק בלתי נפרד מצרכי האדם והתחדשותו במוצאי שבת, ולא על גרמי שמיים המאירים מכוח הבריאה המקורית של יום רביעי, שאינה .מתחדשת במוצאי שבת השאלה האם ניתן לברך על אור הכוכבים בהעדר אש של מטה אינה נותרת כעיון תיאורטי בלבד, אלא משליכה על הנהגתנו המעשית במוצאי שבת. להלן ריכוז המקורות המלאים .והמפורטים כפי שהתבקש, מתוך שימת לב להצבתם בסדר המדויק ביאר: כי אם אין לו לאדם אש, פושט ידו לאור הכוכבים)(פרק כ ספר פרקי דרבי אליעזר שהן של אש ויסתכל בציפורניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך מאורי האש. המקור מלמד על תפיסה שרואה באור השמימי עצמו בחינה של אש, וממילא הוא מציע נתיב פעולה לאדם הנמצא .במחסור, תוך שהוא מגדיר את הציפורניים כמקום המאפשר להבחין באור המוחזר כתב: ואם היה בדרך פושט את ידו לאור הכוכבים שהן מן האש ומברך)(אורח חיים, סימן רצו הטור בורא מאורי האש. הטור מבסס את הלכה זו ומביאה כפתרון לאדם הנמצא בדרכים, ובכך הוא מעניק גושפנקה הלכתית לשימוש באור הכוכבים כמענה לצורך בקיום מצוות הבדלה במקום .שאין בו אש זמינה ביאר: כי אין לסמוך על אותה אגדה חיצונית ואין לברך)(סימן רצו היעב"ץ בספרו מור וקציעה במוצאי שבת על אור כוכבים, אלא פושט ידו בלי ברכה אף כשאין לו נר. הוא מחדש כי אף שאור הכוכבים נקרא אור לעניין נדרים, אין הוא מאורי האש, כיוון שברכה זו נתקנה בלשון רבים לציון גווני השלהבת שאינם מצויים בכוכבים, וכן משום שאין בהם את התחדשות הבריאה של .מוצאי שבת ביאר: כי המנהג הפשוט)(חלק ב, או"ח סימן יז הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר בקהילות ישראל הוא שלא לברך על אור הכוכבים כלל. הוא מבאר כי מאחר והגמרא במסכת תלתה את הברכה בתחילת ברייתה של האש במוצאי שבת, הרי שכל מקור)(נד עמוד א פסחים אור שלא ניתנה בו תכונה זו אינו ראוי לברכה, וכי השמטת הפוסקים את דברי פרקי דרבי אליעזר .קבלתם להלכה למעשה-מלמדת על אי ביאר: כי לא קימ"ל כדברי)(סימן מו הגאון רבי אברהם אליעזר הירשוביץ בשו"ת מעשה אברהם פרקי דרבי אליעזר בזה, ושכן דעת כל הפוסקים שהשמיטו להא דכוכבים. הוא מבאר כי העובדה שגדולי הפוסקים לא הביאו להלכה את הדין שבפרקי דרבי אליעזר היא הוכחה שאין זה הדין .המקובל, ועל כן יש לנהוג כספק ברכות להקל ולא לברך על אור הכוכבים ביאר: דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבירא ליה כבית)(עמוד טז ההגהות יצחק ירנן על הרי"ץ גיאת

גם לנשמה מגיע אוכל 84 84 ,שמאי דאמרי מאור האש, שגוון אחד יש באור, ומשום הכי קאמר שמברכין על אור הכוכבים פריך למאי נפק"מ)(דף ב משא"כ לדידן דקי"ל כבית הלל, ומשום הכי בגמרא במסכת פסחים דאור של כוכבים מקרי אור, לא מתרצת הגמ' דנפק"מ להבדלה, דבאמת אי אפשר לברך על זה. המקור מבהיר כי ההבדל בהשקפה על אופי הברכה משליך על האפשרות להחשיב את אור .הכוכבים כמאורי האש העומק הרעיוני הטמון בשאלה האם מברכים על אור הכוכבים נוגע ביסוד היחס שבין האדם לבין עולם היצירה. כאשר אנו ניגשים לברך במוצאי שבת, אנו חורגים מגדר הברכה הרגילה על הנאה, ואנו הופכים לשותפים בתיאור רגע הבריאה הראשון. האש שאנו מברכים עליה אינה סתם חומר בוער; היא הסמל לבינה יתרה שניתנה לאדם הראשון במוצאי שבת, היכולת ליצור, לתקן ולפעול בעולם. ברכת "מאורי האש" היא הכרה בכך שהבורא הטמין באדם את היכולת להוציא .מן הכוח אל הפועל, להדליק אור בתוך החושך כאשר אנו בוחנים את אור הכוכבים, אנו מתבוננים ב"יצירה" שנעשתה ביום הרביעי, יצירה שאינה תלויה באדם. כאן נעוץ שורש העניין: האם הברכה היא על "האור" באשר הוא, או על "האש" המייצגת את ההתחדשות האנושית? אלו הסוברים שאין לברך על הכוכבים מבקשים לשמר את קדושת הברכה כקשר ישיר בין האדם לבין הכוח המניע של השבת. הם טוענים כי ברכת האש היא זיכרון לבינה שניתנה לאדם במוצאי שבת, ולכן היא חייבת להיות קשורה לאש .שנוצרה מתוך רצון ופעולה אנושית מנגד, המבט המבקש לברך על הכוכבים, כפי שמופיע בפרקי דרבי אליעזר, אינו מחפש את פעולת האדם אלא את הנוכחות האלוקית הקבועה בטבע. הוא רואה בגרמי השמיים את המקור הראשוני, האש האלוהית שאין בה משוא פנים, ומציע לאדם הנמצא בחסרון להתחבר אל המקור הנצחי. העומק הרעיוני כאן הוא הבחירה בין אמונה המקדשת את פעולת האדם כשותף למעשה .בראשית, לבין אמונה המקדשת את ההתבוננות בטבע כעדות חיה לכוחו של בורא הוויכוח ההלכתי משקף אפוא שאלה פנימית של הנפש: האם במוצאי שבת אני מחפש את האש שאני מדליק, את ההישג שלי, את היכולת שלי לפעול בתוך המציאות, או שאני מחפש את האור השמימי הקיים ממילא? ההכרעה שלא לברך על הכוכבים מלמדת אותנו כי במוצאי שבת עלינו להתמקד בחידוש האנושי, באש המבדילה בין קודש לחול, ובכך שאנו, כבני אדם, נצטוונו להוסיף אור. זו אינה רק שאלה של ברכה, אלא תזכורת לכך שהשבת הסתיימה, והאחריות .להאיר את העולם עוברת כעת לידיים שלנו החיבור שבין שאלת הברכה על אור הכוכבים לבין עולמנו הפנימי טומן בחובו מסר מרטיט על האופן שבו אנו מנהלים את אמונתנו במצבי חסרון. לעיתים, אדם עומד במוצאי שבת, כשהוא מוקף בחשכה, וחש כי נעדרו ממנו הכלים הסטנדרטיים להתחבר אל הקדושה. הוא מחפש את האש, את הלהבה המוכרת, אך אינו מוצא. השאלה אם להישיר מבט אל הכוכבים ולברך עליהם .היא השאלה האם אנו יודעים למצוא אלוהות גם כשהכלים הרגילים אינם זמינים עבורנו הנפש המבקשת לברך על הכוכבים היא נפש המחפשת אישור אלוהי בכל מקום, גם במרחק

תישארב תשרפ 85 85 רב, גם בנקודות האור הרחוקות והקרות ביותר. זוהי אמונה המבקשת לראות את יד הבורא גם בטבע הקיים והקבוע, בלא צורך בפעולה אנושית משנה מציאות. היא מבטאת כיסופים לחיבור שאינו תלוי בדבר, לחיבור שמקורו בעצם העובדה שהבורא ברא עולם שבו יש אור, גם אם אינו .מחמם ואינו קרוב מנגד, ההכרעה שלא לברך על הכוכבים מנחילה לנו שיעור בענווה ובאמת. היא מלמדת אותנו .כי אמונה אינה רק חיפוש אחר אור בכל מקום, אלא התמקדות במקום שבו הוטל עלינו להאיר האמונה האמיתית היא זו המבינה כי ברכת מאורי האש נועדה לעורר בנו את ההבנה שנתחדש במוצאי שבת – הכוח לפעול, ליצור, ולהוסיף אור. אדם שאינו מוצא אש ואינו מברך על הכוכבים אינו אדם חסר אמונה; הוא אדם המכיר בכך שישנם גבולות להלכה, ושהחיבור להשם צריך להיעשות בדרך המלך, כפי שנקבע בבית המדרש, ולא מתוך תחושות סובייקטיביות המבקשות .להמציא דרכים חדשות במובן העמוק, העמידה הזו, ללא ברכה על הכוכבים, היא תרגיל נפשי של ביטול. האדם מוותר על הניסיון להגדיר בעצמו מהו "אור" ומקבל עליו את גבולות ההלכה שהציבו חכמים. זוהי אמונה שאינה נזקקת לאישורים חיצוניים מהכוכבים; היא אמונה פנימית שקטה, היודעת שהשם נמצא איתנו גם בתוך החשכה, גם כשאין לנו ברכה בפינו על איזה אור חיצוני. זוהי הכרה בכך ,שהאור האמיתי אינו נמצא במרחק שנות אור, אלא בנשמה האלוקית שאנו נושאים בקרבנו .הממתינה לנו להדליק את האש האישית שלנו בכל שבוע מחדש ,במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי אינו מכוון אותנו להסתמך על תעתועי המראה החיצוני אלא לחתור אל האמת הצרופה שמאחורי ההלכה. אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש ליושרה עמוקה שאינה תלויה בנסיבות חיצוניות או בחיפוש דרכים עוקפות. אם נלמד מן הדיון על ברכת הכוכבים, נבין כי גם במידותינו ובמעשינו, עלינו לפעול מתוך תודעה פנימית ומדויקת ולא מתוך רצון להציג סימנים או לצאת ידי חובה בדרכים שאינן סלולות. המוסר האמיתי אינו מחכה שהסביבה תספק לו פרצות, אלא הוא נשען על המסורת ועל ההכרעה ההלכתית שקיבלו .חכמים, גם כאשר הלב מבקש למצוא פתרון קל או דרך מתוחכמת להקל מעלינו הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני ההלכה, אלא פועלים תחת מסגרת ,שנקבעה על ידי גדולי האומה. אדם שמוותר על הברכה על הכוכבים למרות המקורות המקלים הוא אדם שאינו פועל ממניעים של חיפוש הכרה או של רצון להפגין ידע. כשם שהלילה נכנס בצו אלוהי, כך גם האדם המוסרי יודע לקבל עליו את הגבולות שהציבו חכמים בדממה, ביושרה :פנימית ובאמונה, גם אם הוא מרגיש חסרון בכך שאין לו אש זמינה. זהו המצפן המדויק ביותר לעשות את רצון השם כפי שהתברר בפוסקים, ולא כי הוא נראה לנו הגיוני או כי הוא נוח לנו .בסיטואציה הנוכחית המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל. אנו נקראים להאיר בחושך לא כדי להוכיח שאנו מסוגלים למצוא היתרים, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שחיים תחת הנהגת התורה. אדם המבין שההלכה היא לבוש לדיבור האלוהי, לומד לראות גם את סביבתו לא ,דרך העיניים של מה שנוח או מה שזמין, אלא דרך מה שראוי ונכון. זוהי דרך של חסד ואמת

גם לנשמה מגיע אוכל 86 86 שבה אנו מכבדים את גדרי חכמים כחלק מהסדר האלוהי המופלא, מתוך הבנה שהכל נברא .בחוכמה ובדעת, וכל הגבלה הלכתית היא למעשה כלי שרת בידינו להתחבר אל המקור התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את הלילה גם כשהוא אינו מואר בדרך הרגילה. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי מחסור, החוסר הוא הזדמנות לעבודת השם מזוקקת, ללא עזרת היתרים חיצוניים. אדם שמוכן לקבל את המציאות כפי שהיא, ללא עזרת סימנים חיצוניים, הוא .אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו השאיפה המתמדת לשוב אל השורש – אל הדיבור הראשון שאמר יהי אור ושקרא לחשוכא לילה – היא שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים, אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם סביבנו משתנה, מעלים ומוריד הזדמנויות, אך האמת האלוקית כפי שהיא משתקפת בהלכה הפסוקה .נותרת נצחית וקבועה :בתום מסענו האינטלקטואלי והנפשי, אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה מעשית חדה וברורה .אל לנו לחפש היתרים המבוססים על אגדות שאינן משמשות כמקור הלכתי מוסכם לברכות התובנה הראשונה היא שההלכה קבעה גדרים ברורים לברכת מאורי האש, וגדרים אלו מחוברים להתחדשות האנושית במוצאי שבת, ולא לגרמי שמיים הקיימים מקדם. התובנה השנייה היא שגם במצבים שבהם אנו חשים חוסר, עלינו לדעת להמתין ולנהוג ביושרה הלכתית, שכן ברכה אינה מיועדת למלא את חסרוננו האישי, אלא להלל את הבורא על סדר עולמו. הידיעה שאנו כפופים להכרעות חכמי הדורות, גם כשנראה לנו שיש מקור המקל בדבר, היא המבטיחה שחיינו .יתנהלו על פי אמת צרופה ולא על פי נטיות הלב :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם לברך על אור הכוכבים בהעדר אש של מטה נוגעת בשורש הקשר שלנו אל הברכה. ההבנה כי ברכת מאורי האש נתקנה על התחדשות הבריאה במוצאי שבת – אותה בינה שניתנה לאדם הראשון – מלמדת אותנו כי הברכה חייבת להיות קשורה לאש המבטאת את כוח הפעולה האנושי. הכוכבים, על אף היותם עדים לאור אלוהי, אינם עונים על הגדרת הברכה שתיקנו חכמים, ועל כן העקביות ההלכתית מובילה למסקנה הברורה: אין לברך על אור הכוכבים. השמטת הפוסקים את הדין שבפרקי דרבי אליעזר היא עדות חיה לכך שעם ישראל הלך בדרך המלך, תוך הימנעות מברכות שאינן מבוססות על יסודות מוצקים. ההכרעה שאין לברך על הכוכבים אינה צמצום של האמונה, אלא העצמה של דייקנותה; היא .תזכורת לכך שהקדושה מוצאת את ביטויה בתוך הגבולות ששרטטו לנו חכמים כאשר אנו מוותרים על הברכה במקום שבו ההלכה אינה מאפשרת אותה, אנו זוכים לקיים את המצווה בצורה השלמה ביותר: מתוך הכרה בגבולות, מתוך ענווה .ומתוך דביקות ברצון השם כפי שהתברר לנו במסורת הדורות

תישארב תשרפ 87 87 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין ידיעת האמת הזו היא המפתח ליציבות נפשית: הידיעה שהליכה בדרכם של גדולי הפוסקים היא היא הדרך הבטוחה להתחבר אל המקור, גם כשאנו מרגישים ,שחסרה לנו אש להבדלה. ההכרה בכך שהלכה היא אינה רק פשרה אלא דרך חיים מאפשרת לאדם לנהל את חייו באמונה מלאה, מתוך ביטחון שגם החוסר החומרי .במוצאי שבת אינו מפריד בינו לבין בוראו