מדוע הבטיחה התורה שכר של אריכות ימים לכל מי שמכבד אביו ואמו איזה מדה כנגד מידה יש כאן?

המצוות כולן נחבא שכרן ואין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות ,והנה כאן ,בדיבר החמישי, פורשת התורה את השכר כבשמלה :אריכות ימים. חז"ל לימדונו יסוד פלד בכל הנהגת הבורא עם עולמו – "מידה כנגד מידה" .רבא במסכת ראש

ניצבים אנו מול אחת ההבטחות המפורשות והמפליאות ביותר בתורה הקדושה .הנה ,בכל המצוות כולן נחבא שכרן ואין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות ,והנה כאן ,בדיבר החמישי, פורשת התורה את השכר כבשמלה :אריכות ימים. חז"ל לימדונו יסוד פלד בכל הנהגת הבורא עם עולמו – "מידה כנגד מידה" .רבא במסכת ראש השנה מעמידנו על כך שהקב"ה מנהיג את עולמו בדיוק נורא ,וכפי שהאדם נוהג במידותיו, כך נוהגים עמו מן השמיים; המעביר על מידותיו – מעבירין לו על פשעיו ,והמרחם על הבריות – מרחמים עליו .ואם כן ,תרעש הארץ ותשאל :היכן היא המידה כנגד מידה במצוות כיבוד אב ואם? לכאורה ,השכר המתבקש היה צריך להיות שבניו של המכבד יכבדוהו גם הם, בבחינת גמול על כבודו .מהו הקשר הפנימי והעמוק שבין כבוד ההורים לבין תוספת שנים וחיים לאדם עצמו? האם יש כאן סגולה נסתרת ,או שמא חשבון אלוקי המשיב לאדם את הזמן והכוח שהשקיע במולידיו? נצא למסע בין דברי רבותינו ,מן הראשונים ועד לאחרוני הדורות ,כדי לפענח את סוד החיים הארוכים המקופלים בתוך כבוד אב ואם. מתוך הפתיחה המעוררת למחשבה על סוד הגמול האלוקי ,נבוא אל המקראות ופירושי הראשונים ,המניחים את אבני היסוד להבנת הקשר שבין הכבוד לבין אריכות הימים.

584

ורתי תשרפ

"כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך" (שמות כ ,יב). רבנו סעדיה גאון (מובא ברבנו בחיי) מבאר ביאור פסיכולוגי ואנושי עמוק :לפעמים האבות מאריכים ימים והופכים למשא כבד על בניהם ,והבן עלול בטבעו להצטער על חייהם הארוכים של הוריו המצריכים ממנו טרחה מרובה .לכן קבעה התורה שהשכר על הטרחה הזו הוא אריכות ימיו של הבן עצמו .אומרת התורה לבן :דע לך ,שבאותם רגעים שאתה מצטער על אריכות ימי הוריך ,אתה בעצם מצטער על אריכות ימיך שלך ,שהרי הם תלויים זה בזה. כאן המידה כנגד מידה היא מוחלטת – חפצת בחיים? כבד את החיים של מי שנתן לך חיים. רבנו בחיי (שם) מוסיף בשם המדרש :כי השכר הוא אריכות ימים בעולם הזה ובעולם הבא. הוא מדגיש כי מצווה זו היא "חוב" המוטל על הבן ,וכאשר הוא פורע את חובו בעין יפה ,הוא זוכה שהבורא ינהג עמו לפנים משורת הדין ויאריך את שנותיו מעבר לקצוב לו. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מבאר" :למען יאריכון ימיך -דבק עם הדיבור הראשון (אנוכי ה' אלוהיך)" .האבן עזרא קושר את אריכות הימים לאמונה בבורא .כיוון שהאב הוא השותף ביצירה ,המכבד אותו מכבד את מציאות השם בעולם ,ומי שדבוק במקור החיים – ימיו מתארכים מעצמם כחלק מאותו דבקות בנצח. רבי משה בן נחמן ,הרמב"ן (שם) כותב" :כי היא מצווה למען יאריכון ימיך ,כי בשכר שתעשה כן יאריך השם ימיך" .הרמב"ן רואה בזה הבטחה אלוקית ישירה ,מעין "תעודת ביטוח" למי ששומר על רצף הדורות ועל כבוד העבר. מתוך יסודות המקראות וביאורי הראשונים ,נרד אל ים התלמוד ואל דברי חז"ל הקדושים, המלמדים אותנו את חוקי ההנהגה העליונה של מידה כנגד מידה ,וכיצד הם משתקפים במעשי החסד והרחמים. בגמרא במסכת ראש השנה (דף יז ע"ב) למדנו את היסוד הנורא של רבא" :כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" .רש"י הקדוש מבאר שמי שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ,אלא מניח למידותיו והולך לו ,כך גם בבית דין של מעלה אין מידת הדין מדקדקת אחריו אלא מנחת לו והולכת .הנה לנו בניין אב לכל הנהגת השמים עם האדם: העולם אינו פועל בשרירות לב ,אלא כמראה המשקפת את הנהגת האדם עצמו. בהמשך הסוגיה שם ,מספרת הגמרא על רב הונא בריה דרב יהושע שחלה עד שנטה למות. כשחזר לחיים ,סיפר כי אכן נגזרה עליו מיתה ,אך הקדוש ברוך הוא אמר" :הואיל ולא מוקים במיליה (אינו מעמיד על מידותיו) -לא תקומו בהדיה (אל תדקדקו אחריו)" .חז"ל מוסיפים שם פסוק ממיכה" :לשארית נחלתו -למי שמשים עצמו כשיריים" .מי שמבטל את כבודו ואת ישותו ואינו מתגאה ,זוכה שהקב"ה נושא לו עוון. בגמרא במסכת שבת (דף קנא ע"ב) מובא בשם רבן גמליאל ברבי" :ונתן לך רחמים ורחמך והרבך -כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" .הנה כי כן ,השכר של "ורחמך" – שהבורא ירחם עליך – תלוי לחלוטין ב"ונתן לך רחמים" ,באותה מידת רחמים שהאדם מפגין כלפי זולתו.

585

גם לנשמה מגיע אוכל

בגמרא במסכת קידושין (דף ל ע"ב) השוו חז"ל את כבוד ההורים לכבוד המקום" .בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו ,אמר הקדוש ברוך הוא :מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניכם וכבדתוני" .הגמרא מלמדת כאן שהכבוד להורים אינו רק מעשה חברתי ,אלא הזמנה של השכינה לדור בתוך עולמו של האדם .ואם השכינה ,שהיא מקור החיים ,דרה אצלו -הרי שאריכות הימים היא תוצאה מתבקשת של אותה נוכחות אלוקית. מתוך יסודות הש"ס ,אנו פוסעים אל עבר דברי רבותינו המבארים את המנגנון האלוקי של מידה כנגד מידה ,וכיצד הוא הופך את החסד שבין אדם לחברו למפתח של חיים ורחמים בדין. רבנו משה חיים לוצאטו ,הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יט) ,פורש יריעה רחבה על הנהגת השם .הוא מבאר כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה באופן מוחלט :מי שמרחם ועושה חסד עם הבריות ,הרי שגם בדינו ינהגו עמו בחסד וירחמוהו .הרמח"ל מדגיש שזו אינה רק מתנה ,אלא זוהי שורת הדין ממש – כיוון שהאדם ויתר על מידותיו ונהג בחסד, הדין נותן שגם עמו ינהגו כך .הוא מביא את תפילת דוד המלך "ואל תבוא במשפט את עבדך", ומלמד שהדרך היחידה לעמוד במשפט היא על ידי זכויות של חסד ורחמים שהאדם זורע בעולם ,אשר קוצרים עבורו רחמים משמיים. רבנו יצחק אברבנאל בפירושו לתורה מעמיק ביסוד זה לגבי מצוותנו .הוא מסביר שההבטחה "למען יאריכון ימיך" היא השתקפות של גלגל החיים .אומרת התורה לאדם: הבט קדימה ,הרי גם אתה תזקין ותאריך ימים על האדמה ,וגם אתה תזדקק בעתיד לבניך שיכבדוך ויסעדוך .אם אתה מכבד את הוריך כעת ,אתה זורע את הכבוד שאתה עצמך תקבל בזקנותך .המידה כנגד מידה כאן היא כפולה :אתה זוכה לאריכות ימים כדי להגיע לאותו גיל שבו תקבל בחזרה את הכבוד שהענקת. בספר תולדות יצחק (לרבי יצחק קארו) מבואר קשר ישיר עוד יותר :התורה מבטיחה אריכות ימים כי המאריך ימים זוכה לכבוד מצד הבריות ,כפי שנאמר "מפני שיבה תקום" .לכן ,השכר על כיבוד הורים (שהוא נתינת כבוד) הוא אריכות ימים ,המביאה את האדם למדרגת "שיבה" שבה הוא עצמו הופך למכובד על ידי כולם .המעניק כבוד לזקנה ,זוכה להגיע לזקנה מכובדת. רבנו יצחק אבוהב ,בספרו מנורת המאור ,מוסיף כי הנהגת מידה כנגד מידה במצווה זו היא יסוד החברה האנושית .מי שמכיר טובה להוריו בונה עולם של הכרת הטוב ,ועל כן העולם והשמיים מחזירים לו במידה טובה של חיים ושלווה. רבי אפרים לונטשיץ ,בעל הכלי יקר ,מעמיק בשאלה מדוע הדיבר החמישי חותם את הלוח הראשון העוסק בכבוד המקום .הוא מבאר כי מאחר ושלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא ,אביו ואמו – הרי שכיבוד ההורים הוא למעשה הכרה בשותפות האלוקית .הכלי יקר מצביע על כך שבחמשת הדיברות הראשונים נזכר שם ה' ,מה שאין כן באחרונים .מכאן הוא לומד שהמכבד את הוריו בגלל שהם יצרו את חומרו ,מעיד על כבודו לאביו שבשמים שנתן בו את הנשמה .אריכות הימים היא התוצאה הישירה של הדבקות במקור החיים; מי שמכבד את השותפים ביצירתו ,דבק בחיים עצמם ,וכמאמר הכתוב "ואתם הדבקים בה'

586

ורתי תשרפ

אלוהיכם חיים כולכם היום" .השכר הוא אינו "פרס" חיצוני ,אלא מציאות של דבקות במקור הנצח המאריכה את חיי האדם. רבי חיים בן עטר ,אור החיים הקדוש ,חושף זווית סגולית נפלאה .הוא מדקדק בלשון "יאריכון" – לשון המורה על פעולה עצמית של הימים .אור החיים מבאר כי במצווה זו טמונה סגולה טבעית ורוחנית המאריכה את חיי האדם מעצמם ,מעבר לשכר שהקב"ה קבע לה. המצווה עצמה פועלת בתוך המציאות ומוסיפה חיות וזמן למקיימה ,כביכול הימים עצמם מקבלים כוח להימתח ולהתארך בזכות הכבוד שחלק הבן לשורשיו. הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל מביא ביאור מעשי ומרגש במידת הדין והחסד .פעמים רבות מצוות כיבוד אב ואם דורשת זמן רב ,ונדמה לאדם כאילו הוא "מפסיד" שעות יקרות של לימוד תורה או עשייה .על כך מבטיחה התורה "למען יאריכון ימיך" – הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל הזמן ,מבטיח להחזיר לאדם את כל השעות והימים שהקדיש להוריו .השכר הוא השלמת הזמן החסר בסוף ימיו ,כך ששום אדם המקיים רצון בוראו אינו יוצא מופסד. עוד נראה לומר בדרך המידה כנגד מידה :כיוון שחלק מהותי במצווה הוא להאכיל ולהשקות את ההורים ,ובכך הבן גורם להם חיות ואריכות ימים ,הרי שבמידה שהוא מודד בה – מודדים לו .הוא המציא חיים וכוח להוריו ,והוא זוכה לקבל חיים וכוח מהבורא. מתוך בירור דברי האחרונים והסגולות הגנוזות במצווה ,אנו עולים לקומת ההרחבה הרעיונית ,המבקשת להבין את עומק הקשר שבונה האדם בין העבר לבין העתיד דרך צינור החיים של ההווה .העומק הרעיוני הטמון במידה כנגד מידה של אריכות הימים הוא תפיסת החיים כרצף אחד בלתי פוסק .כאשר האדם מכבד את הוריו ,הוא בעצם מכיר בכך שהחיים שלו אינם מתחילים ממנו ,אלא הם המשך של שלשלת דורות עתיקה .מי שמנתק את עצמו מהעבר על ידי זלזול בהוריו ,הופך את עצמו לאי בודד בזמן ,ובכך הוא מקצר את משמעות קיומו .לעומת זאת ,המכבד את אביו ואמו מחבר את חייו אל השורשים ,ומי שמחובר לשורש -ימיו מאריכים ומתפשטים אל העתיד .אריכות הימים אינה רק תוספת טכנית של שנים, אלא היא הענקת מימד של נצח לזמן המוגבל של האדם. זאת ועוד ,יש כאן יסוד מוסרי של הכרת הטוב כבסיס לקיום העולם .העולם עומד על הכרת הטוב ,ומי שמפתח בקרבו את המידה הזו כלפי הוריו ,הופך להיות כלי ראוי לקבל את טובו של הבורא .אריכות הימים היא הביטוי העליון לטוב האלוקי ,והיא ניתנת למי שהוכיח שהוא יודע להעריך חיים של אחרים .המידה כנגד מידה פועלת כאן באופן פנימי :אתה הענקת חשיבות ומרחב לחיים של הוריך ,על אף הקושי והטורח ,ולכן השמיים מעניקים לך מרחב וחשיבות לחיים שלך. במבט עמוק יותר ,כבוד ההורים הוא הדרך שבה האדם לומד לכבד את עצמו כצלם אלוקים .ככל שהאדם מעריך יותר את המקור שממנו בא ,כך הוא מעריך יותר את המציאות שלו כעת .הערכה זו משרה על האדם שלווה פנימית ובריאות הנפש ,שהן כידוע הגורמים

587

גם לנשמה מגיע אוכל

הטבעיים ביותר לאריכות ימים .אדם החי בהשלמה ובהוקרה עם עברו ,פנוי לבנות עתיד ארוך ומבורך ,ללא המשקולות של טינה או כפיות טובה המקצרות את נפשו של האדם. מתוך יסודות המחשבה על רצף הדורות ,אנו פונים אל עולמו הפנימי של האדם ,אל המקום שבו המחשבה הופכת לעבודה שבלב ,ומגלים כיצד אריכות הימים היא תוצאה של סדר פנימי נכון בנפש. המבט המחשבתי על הקשר שבין כבוד הורים לאריכות ימים מלמד אותנו כי הזמן אינו רק כמות של שעות ,אלא איכות של חיבור .אדם החי בתודעה של כבוד להוריו ,חי בתודעה של הכנעה בפני מי שקדם לו .הכנעה זו היא המפתח לבריאות הנפש והרוח .גאוות האדם ורצונו להרגיש כ"יציר כפיו של עצמו" יוצרים מתח פנימי בלתי פוסק עם המציאות ,מתח שמכלה את כוחות החיים .לעומת זאת ,הענווה המתבטאת בכיבוד הורים מאפשרת לאדם לזרום עם נהר החיים הגדול שזורם מדור לדור .במובן המחשבתי ,המכבד את הוריו "מרחיב" את קיומו מעבר לשנותיו שלו ,שכן הוא רואה את עצמו כחלק מחטיבה אחת גדולה של חיים ,וחיבור זה מביא עמו ברכה של אריכות ימים. במישור של עבודת השם ,כבוד ההורים הוא התרגיל המעשי הגדול ביותר באמונה .הקדוש ברוך הוא רצה שנתרגל את מידת הכרת הטוב על גורם מוחשי – אבא ואמא – כדי שנוכל להעפיל ממנה אל הכרת הטוב לבורא שאינו נראה .אריכות הימים מובטחת כאן כמידה כנגד מידה של דבקות במציאות .מי שמוקיר את סיבת היותו ,מוכיח שהוא חפץ בחיים ובמטרתם .המחשבה המלווה את המצווה היא שכל רגע של כבוד להורה הוא רגע של הכרה במלכות השם בעולם ,ומי שממליך את הבורא על ימיו ,זוכה שימיו יהיו מלאים וגדושים בברכת הנצח. החיבור לנפש נעשה כאשר האדם מבין שכיבוד הורים הוא הריפוי לחרדת הזמן .כשאנו רואים בהורינו את דמותנו העתידית ומכבדים אותם ,אנו משלימים עם מחזור החיים .השלמה זו מורידה מהנפש עומס רב של פחד מהזקנה ומהזמן החולף .כפי שביאר האברבנאל" ,גלגל הוא שחוזר בעולם" ,והידיעה שהחסד שאני זורע היום יחזור אלי מחר ,יוצרת שלווה נפשית שהיא הסגולה הטובה ביותר לחיים ארוכים וטובים. ההרחבה המוסרית בסוגיה זו מציבה בפנינו תביעה פנימית המזככת את מידות האדם ומעמידה אותו על יסודות של אמת ויושר הלב .המצפן המוסרי העולה מן הקשר שבין כבוד הורים לאריכות ימים מלמדנו כי אין בעולם חסד שנותר ללא מענה ,ואין פעולה מוסרית שאינה משנה את מציאותו של הפועל אותה. המוסר של מידה כנגד מידה כאן הוא שיעור ביציאה מן האנוכיות .הטבע האנושי נוטה להשקיע במקום שבו יש עתיד וצמיחה – בילדים ,בקריירה ,בבניין המחר .לעומת זאת, הטיפול בהורים מזקינים נראה לעיתים כהשקעה בעבר ,במקום שכביכול הולך ודועך .באה התורה ומלמדת מוסר נעלה :דווקא ההשקעה במי שנתן לך ולא יכול להחזיר לך כעת כפי שהעניק בעבר ,היא המבחן האמיתי של אישיותך .המצפן הפנימי של האדם המוסרי מכוון

588

ורתי תשרפ

אותו לראות בחלשים ובזקנים את המקור והשורש ,ולא נטל .לכן השכר הוא אריכות ימים – מי שמכבד את החיים גם כשאין בהם "תועלת" מיידית עבורו ,מוכיח שהוא ראוי לחיים עצמם כערך מוחלט. זאת ועוד ,יש כאן לקח מוסרי לגבי יושר הדין .כפי שביאר הרמח"ל ,הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ביושר ,ומי שנוהג לפנים משורת הדין עם הוריו ,זוכה להנהגה דומה מהשמיים. המוסר הזה מחייב אותנו להבין שכל תלונה שיש לנו כלפי שמיים על גורלנו ,צריכה להיבחן דרך האופן שבו אנו מתייחסים לאלו שחייבים אנו להם .המצפן המוסרי דורש מאיתנו להפוך לאנשים של חסד ורחמים ,מתוך הבנה שהעולם הוא מראה גדולה :אם תרצה שיאריכו לך, הארך אתה לאחרים; אם תרצה שיכבדוך בזקנותך ,כבד אתה את הזקנה שסביבך. מתוך בירור המקורות והעמקה ביסודות המידה כנגד מידה ,אנו יוצאים עם תובנות בהירות המאירות את נתיב חיינו ומעניקות משמעות לכל רגע של חסד עם מולידינו .למדנו כי אריכות הימים המובטחת אינה רק שכר עתידי ,אלא היא הנהגה חיה וקיימת; כשאדם מקדיש מזמנו ,מכוחו ומממונו להוריו ,הוא אינו "מפסיד" דבר ,אלא משקיע בקרן קיימת של חיים .עלינו לאמץ אל ליבנו את דברי הגר"י חיים זוננפלד ,ולהבין שכל דקה שניתנת להורים מוחזרת לנו בברכת זמן מהבורא .בחיי המעשה ,עלינו לראות בכבוד ההורים את הביטוי העליון של אמונתנו – חיבור לשורש המבטיח את עתיד הענפים .המכבד את הוריו בונה בתוכו אישיות של הכרת טוב ,ענווה וחסד ,ובכך הוא הופך לכלי ראוי שבו שורה השכינה, המעניקה לו חיים של איכות ,נחת ואורך ימים ושנים.

עיקר העניין: סוד המידה כנגד מידה במצוות כיבוד אב ואם נעוץ בחיבור שבין מקור החיים לזרימתם בפועל .התורה הבטיחה אריכות ימים למכבד את הוריו ,שכן הוא זה שמכיר בערך החיים שקיבל וממשיך את שרשרת הדורות בכבוד וביראת רוממות. כפי שביארו רבותינו ,יש כאן חשבון צדק אלוקי מדויק :מי שאינו מצטער על חיי הוריו ומכבדם גם בזקנותם ,זוכה שהשמיים יכבדו את חייו שלו ויאריכו את שנותיו. בין אם מדובר בסגולה עצמית המאריכה את הימים כפי שכתב אור החיים ,ובין אם מדובר בביטוח לעתיד שבו בניו יכבדוהו כפי שביאר האברבנאל ,היסוד נותר אחד – העולם מונהג במידה שבה האדם מודד .הכבוד להורים הוא למעשה הכבוד לקדוש ברוך הוא השותף ביצירתם ,והדבקות בשותפי הבריאה מביאה לדבקות במקור החיים הנצחי .בסופו של יום ,אריכות הימים היא פריו המתוק של עץ החסד שנטע האדם בחייו ,המלמד כי מי שזורע כבוד והכרה בעבר ,זוכה לקצור חיים וברכה בעתיד.

589

גם לנשמה מגיע אוכל