?מי שטעה ואמר ותן טל ומטר לאחר שמחת תורה ולפני ז' במרחשוון האם צריך לחזור !הוכח מפרשת השבוע

!האם צריך לחזור? הוכח מפרשת השבוע בפתח ימי הסתיו, כשהרוח מתחילה לשנות את כיוונה והעולם עומד על סף התחדשות, אנו נאספים אל תוך תפילת העמידה, מבקשים את צרכינו מבורא עולם. אך לפתע, מתוך הרגל

מי שטעה ואמר ותן טל ומטר לאחר שמחת תורה ולפני ז' במרחשוון !האם צריך לחזור? הוכח מפרשת השבוע בפתח ימי הסתיו, כשהרוח מתחילה לשנות את כיוונה והעולם עומד על סף התחדשות, אנו נאספים אל תוך תפילת העמידה, מבקשים את צרכינו מבורא עולם. אך לפתע, מתוך הרגל ,של אמונה או רצון עז להשקיית האדמה, נשמטת מפי המתפלל הבקשה ותן טל ומטר לברכה עוד בטרם הגיע הזמן שקבעו חכמינו. השאלה המהדהדת בבית המדרש מנקרת ומרעידה את הלב: האם בטעות זו נעקרת התפילה, האם עלינו לשוב ולעמוד לפני המלך, או שמא זעקת הנפש הזו כבר מצאה את מקומה לפני כיסא הכבוד, גם אם הקדימה את זמנה? האוויר בחדר הלימוד רטט ממתח המפרשים, המבקשים לפלס נתיב בין תקנת חכמים לבין המציאות של זמן הגשמים שכבר החל לתת אותותיו. אנו מבקשים כעת להסיר את הלוט מעל השאלה המופלאה הזו, ולהתבונן כיצד מבקשים חכמינו להבין את גבולות הבקשה ואת כוחו של הדיעבד בשעה .שהלב חפץ בגשם בבואנו לברר את שורשי הדברים במקרא, אנו נדרשים לפסוקים המגוללים את ראשית .ההשקיה בבריאת העולם, אשר בהם מצאו המפרשים רמזים למהות הגשמים הממתינים לעתם .)(ב, ו "וכך נאמר בפרשת בראשית: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה

תישארב תשרפ 171 171 ביאר: אד, ענן ואיד הוא. והשקה את כל פני האדמה, באותה שעה עלה האד והשקה)(ב, ו רש''י את הכל, ואחר כך ירד המטר וזרעו. נראה לבאר כי רש''י מדגיש את סדר הדברים – המים אינם רק גזירה מלמעלה, אלא תהליך שמתחיל מתוך האדמה עצמה, מתוך המוכנות של הקרקע לקבל את השפע. ביאור והרחבה: רש''י רומז לנו כי הבקשה למטר אינה רק עניין טכני של .תפילה, אלא היא תלויה במוכנות של העולם לקלוט את הברכה, כשם שהאד קדם למטר ביאר: ואד יעלה מן הארץ, כי לא ירד מטר על הארץ בימים ההם, כי ה' אלוהים)(ב, ו הרמב''ן לא המטיר על הארץ, אלא האד היה עולה מן הארץ ומשקה אותה. נראה להסביר כי הרמב''ן מצביע על שינוי בסדר הטבעי – בתחילה האד סיפק את הלחות, ורק לאחר מכן נפתחו שערי שמים. ביאור והרחבה: הרמב''ן מחדש שייתכן שישנם זמנים שבהם האדמה אינה זקוקה למטר חיצוני אלא ללחות פנימית, מה שמלמדנו כי ישנן תקופות שונות בטבע שבהן ההשקיה פועלת .בדרכים משתנות, וזהו הבסיס להבנה מדוע ישנם זמנים שבהם השאלה מוקדמת או מאוחרת ביאר: ואד יעלה מן הארץ, שהיה האד עולה להשקות את הארץ קודם שירד)(ב, ו הספורנו המטר, כי עוד לא היה לאדם צורך בו. נראה להוסיף כי הספורנו מבחין בין צורך הארץ לצורך האדם. ביאור והרחבה: לעיתים הטבע פועל ומספק מים ללא צורך ישיר בתפילה, אולם ברגע 'שהאדם נכנס למערכה, הוא הופך לשותף ומבקש את הגשם. זהו העומק שמאחורי ההמתנה לז .במרחשוון – אין זה עיכוב של קמצנות, אלא יצירת סדר אנושי מול הטבע ביאר: כי אד הוא לשון ענן, ומקורו מן הארץ. נראה ליישב כי האבן)(ב, ו רבי אברהם אבן עזרא עזרא רואה בזה תהליך טבעי שבו האדמה מתאדה וחוזרת אליה, ובכך הוא מחזק את הרעיון שגשם הוא חלק ממחזוריות העולם שקבע הבורא. ביאור והרחבה: האבן עזרא מחדד לנו את החשיבות של הבנת חוקי הטבע, שכן התפילה שלנו צריכה להיבנות על גבי ההבנה של זמני .העולם, ואין אנו מבקשים משהו שאינו טבעי, אלא משהו שיבוא בעיתו ובזמנו המסורת הקדומה על אודות מועד שאלת הגשמים נשתמרה בדברי רבותינו בגמרא, המציבים .את היסוד ההלכתי שעליו נבנית כל שאלתנו מבואר: בשלשה במרחשוון שואלים את הגשמים, רבן גמליאל)(י, ע"א בגמרא במסכת תענית אומר בשבעה בו, חמשה עשר יום לאחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. נראה לבאר כי הדיון כאן אינו רק בלוח שנה, אלא באחריות האדם כלפי רעהו. ביאור והרחבה: התקנה לאחר את שאלת הגשמים עד שבעה במרחשוון נועדה להבטיח כי עולי הרגלים, שסיימו את חג הסוכות בירושלים, יספיקו להגיע לבתיהם בנהר פרת מבלי שיירטבו בדרכם. חכמים מלמדים .אותנו כי צורכי הרבים ותחושת הערבות ההדדית גוברים על הדרישה המיידית למטר פסק: כי הלכה כרבן גמליאל, ששואלים את הגשמים בשבעה)(תענית י, ע"א רבנו יצחק הרי"ף במרחשוון. נראה ליישב כי הרי"ף רואה בתקנה זו הכרעה מחייבת שאינה משתנה, כדי לקבוע סדר אחיד לכלל ישראל. ביאור והרחבה: הרי"ף מבסס את ההלכה על העיקרון שהזמן שנקבע על ידי חכמים הוא המגדיר את עונת הבקשה, וממילא כל הקדמה של הבקשה נחשבת לחריגה .מהסדר הראוי שתיקנו חכמים

גם לנשמה מגיע אוכל 172 172 ביאר: כי מזכירין גבורות גשמים בתפילה)(הלכות תפלה, פרק ב הלכה טז רבנו משה בן מימון מיום טוב אחרון של חג ועד יום טוב ראשון של פסח, אבל שואלין את הגשמים בברכת השנים משבעה במרחשוון. נראה להוסיף כי הרמב"ם מבחין בבירור בין ההזכרה, שהיא שבח לה', לבין השאלה, שהיא בקשה על המטר. ביאור והרחבה: הרמב"ם מבהיר שההזכרה תלויה בעונה שבה הגשם ראוי לרדת, בעוד השאלה תלויה בצרכי הציבור. החלוקה הזו היא המפתח להבנת השאלה שלפנינו – האם ברגע שהעונה התחילה, הטעות נחשבת לחמורה או שמא היא רק הקדמה של .בקשה לגיטימית הראשונים, מתוך הבנתם העמוקה בדרכי הבריאה ובתקנת חכמים, ביקשו להעמיק את הדיון ולסלול דרך בתוך המקורות המסתוריים המצביעים על המתח שבין התקנה המקורית למציאות .המשתנה של חורבן הבית ביאר: שאף על פי שבזמן הזה לאחר שחרב בית)(על הרי"ף, מסכת תענית, דף ד ע"א בדפי הרי"ף הר"ן המקדש אין מצוות עליה לרגל נוהגת, מכל מקום גם לאחר החורבן היו נוהרים ומתאספים מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום, ומפני עולי רגל אלו ראוי לאחר שאלת טל ומטר עד שבעה בחשון, כדי שיספיקו לשוב לבתיהם. נראה להסביר כי הר"ן מחדש שהתקנה אינה בטלה, גם כאשר המציאות ההיסטורית משתנה, משום שהנוהג הציבורי נותר כשהיה. ביאור והרחבה: הר"ן מעלה אפשרות מרתקת שבה התקנה אינה תלויה רק בחיוב המצוות, אלא במציאות החברתית שבה אנשים מתאספים, ולכן גם היום עלינו להתחשב באותה .הליכה בדרכים, מה שיוצר רצף של התחשבות בצרכי הזולת הממשיך גם ללא בית המקדש , ביאר: שבזמן הזה שאין עולי רגלים מצויים)(הלכות תפלה, סימן קט הרמב"ן מובא בארחות חיים צריכים להתחיל לשאול טל ומטר בברכת השנים החל ממוצאי חג שמיני עצרת והלאה. נראה ליישב כי הרמב"ן רואה את התקנה ככלי בידי חכמים שנועד לזמן ספציפי, ומשנתבטל הטעם ,– בטלה התקנה. הרמב"ן מעלה הבנה מהפכנית שלפיה התפילה היא כלי ביטוי לצרכי האדם ,וכאשר אין עוד סכנת דרכים לעולי רגלים, אין מניעה לבקש גשם ברגע שמתחילה עונת הגשמים .שהרי הגשם הוא ברכה לכלל העולם ביאר: בדומה לרמב"ן, כי אין עוד מקום לאחר)(דף י ע"א הריטב"א בחידושיו על מסכת תענית את הבקשה. נראה לבאר כי הריטב"א מעמיד את ההלכה על העיקרון הפשוט שאין למונעו מן העולם את הברכה, כאשר אין עוד סיבה מוחשית לעיכוב. הריטב"א מדגיש כי התקנה המקורית הייתה כדי להציל את עולי הרגלים, ומשעה שפסקו, אין טעם הלכתי להמשיך את העיכוב, מה .שפותח פתח רחב יותר לכל מי שטעה והזכיר, שכן ייתכן שאין זו טעות גמורה לפי דעתם האחרונים, כדרכם בקודש, נדרשו להכריע במציאות המורכבת שבין פסיקת ההלכה הקבועה לבין טעויות השגרה, כשהם פורשים את היריעה לדיון בשאלה האם טעות של הקדמת בקשת הגשם בתוך עונת הגשמים נחשבת לשיבוש המחייב חזרה, או שמא יש כאן מקום לשיקול .דעת בדיעבד )(חלק ג, סימן ג ביאר: בשם שו"ת תורת חיים)(סימן קי"ז הגאון רבי עקיבא איגר בהגהותיו על או"ח

תישארב תשרפ 173 173 כי בחוץ לארץ, שאין שואלים טל ומטר עד ששים יום לתקופת תשרי, אם טעה ושאל בתוך הזמן הזה – אינו חוזר. וזה לשונו: הואיל ואינו סימן קללה, שאילו היה סימן קללה, לא היו מזכירים באותם ימים משיב הרוח ומוריד הגשם. עומק הדברים נעוץ בהבנה שהמדד לחזרה בתפילה אינו תלוי רק במועד המדויק שנקבע, אלא בשאלה האם הבקשה עצמה גוררת קללה או ברכה בתוך העונה. נמצא שרבי עקיבא איגר מעלה כאן יסוד עקרוני – אם התקופה היא עונת גשמים, הרי .שהבקשה היא עקרונית ברכה, ולכן הטעות אינה פוגעת בנפש התפילה, וממילא אין חיוב לחזור ביאר: כי הנידון הוא סביב השאלה)(חלק ה, סימן ב אלפים נ"ה רבי דוד בן זמרא הרדב"ז בשו"ת האם הגשם הוא סימן קללה או ברכה. וזה לשונו: ומזה הטעם אני סובר שאם שאל טל ומטר .בתוך ששים לתקופה במצרים אין מחזירים אותו לפי שאין הגשמים בימים אלו סימן קללה בדבריו הוא מדגיש את המציאות המקומית והטבעית – כל עוד אין הגשם מזיק במועד זה, אין בו כל חיסרון הלכתי המצריך כפרה בתפילה חוזרת. מכאן אנו למדים כי הפוסקים שמים דגש על המהות של סימן קללה, שאליו התייחסו חז"ל בתענית כסיבה המרכזית לחזרה, ובהיעדר .סיבה זו, הכוח של טעות בלשון נחלש עד כדי כך שאין מקום לתיקון נוסף ביאר: כי הלכה כדברי הרדב"ז שאין)(סימן קי"ז, סק"ג רבי חיים יוסף דוד החיד"א בברכי יוסף מחזירים. הוספה חשובה לעניין זה היא שהחיד"א מבסס את ההלכה על היסוד שאין אדם נדרש לחזור על תפילתו אלא במקום שבו נגרם עוות לדין או קללה. תפיסה זו מחזקת את המגמה המקלה בדיעבד, מתוך ההבנה שתפילה שנאמרה בתוך עונת הגשמים, אף אם הוקדמה, אינה .חורגת מהסדר הטבעי שקבע הבורא לעולמו, ולפיכך היא נשמעת לפני מי שאמר והיה העולם במבט אל הדורות האחרונים, גדולי הפוסקים נדרשו להחיל את עקרונות הראשונים על המציאות המשתנה של זמננו, והעלו מסקנות מעשיות המאירות את הדרך למי שנתקל יום. הם אינם רק מנתחים את הסוגיה ההלכתית, אלא גם משרטטים את-בשאלה זו בחיי היום גבולות האחריות של המתפלל, תוך הענקת מרווח נשימה הלכתי שנועד להפיג את החשש .משיבושים בתפילה ביאר: כי אין צורך לומר)(או"ח חלק י, סימן י הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ,שלדעת הרמב"ן וסיעתו בנידון דידן יצא ידי חובת תפילה, אלא אף לדעת הפוסקים האחרים שהלכה כמותם, וכן אנו נוהגים כדבריהם, בדיעבד שכבר שאל טל ומטר לפני שבעה בחשון יצא ידי חובתו, ואינו צריך לחזור ולהתפלל. עומק דבריו טמון בהבחנה שדווקא השואל טל ומטר בקיץ צריך לחזור ולהתפלל מפני שאז הגשמים סימן קללה הם, אך לאחר חג שמיני עצרת, שהוא עונת הגשמים, אין להקפיד בדיעבד על שאלת טל ומטר. נמצא שהראשל"צ מרן רבנו עובדיה .יוסף מכריע כי העונה עצמה היא המגדירה את הברכה, ולכן אין כאן מקום לחשש קללה ביאר: שמי שטעה ואמר)(הלכות תפילה, פרק ח, סעיף יח הרב שלמה זלמן אוירבך בהליכות שלמה ותן טל ומטר לאחר החג קודם שבעה במרחשוון אינו צריך לחזור. טעמו ונימוקו עמו הוא משום דסוף סוף חשוב זמן גשמים, ומכל מקום בזמננו אין הדבר המפריע כל כך להולכי דרכים אם ירד ,גשם מקודם. נראה כי מו"ר הגרש"ז אוירבך מבסס את הכרעתו על המציאות המשתנית של ימינו שבה היעדר הסכנה המוחשית לעולי הרגלים מפחית את חומרת ההקפדה על זמן התקנה. זהו

גם לנשמה מגיע אוכל 174 174 מבט מפוכח המשלב בין נאמנות להלכה לבין התחשבות בצרכי החיים המשתנים, מה שמאפשר .למתפלל לעמוד לפני קונו בנחת, ביודעו שתפילתו התקבלה כראוי כשאנו מעמיקים בנבכי ההלכה, מתחדד ההבדל בין הטעויות השונות שאדם עלול ליפול בהן במהלך תפילת העמידה. אין דין מי ששכח להזכיר את גבורות הגשמים, כדין מי שטעה ושאל את הגשמים בטרם עת. ההבחנה בין הברכות השונות אינה טכנית בלבד, אלא היא נוגעת למקום שבו עומד האדם בתוך מערכת היחסים שלו עם בוראו, ולמידת האחריות המוטלת .עליו בתיקון הטעות ביאר: את הדין המבחין בין השכחה לבין הזכרה)(או"ח סימן קי"ז רבי יעקב בן אשר בעל הטורים שגויה. וזה לשונו: מי ששאל טל ומטר בקיץ, צריך לחזור לראש הברכה, משום שזו טעות בבקשת צרכים שאינה מתאימה לעונה. נראה להסביר כי הטור מדגיש שהברכה היא הלב של התפילה, ובמקום שבו הבקשה פוגעת במהות העונה, נדרשת חזרה. ביאור עמוק יותר מלמדנו כי טעות בברכת השנים משנה את הדיאלוג שבין האדם לבין הקב"ה, שכן האדם מבקש את המים .בזמן שהם אינם מהווים ברכה, ובכך הוא יוצר סתירה בתוך התפילה ביאר: שאם טעה ושאלה בקיץ, צריך לחזור)(או"ח סימן קי"ז, סעיף ה רבי יוסף קארו בשולחן ערוך לראש הברכה. נראה להוסיף כי מרן רבי יוסף קארו מבסס את הדין על חומרת הקללה שבגשם בעיתו הלא נכון. מאידך, בטעות שלנו, שהיא בתוך עונת הגשמים, הדברים משתנים. כאן עלינו להבחין בין טעות שהיא נגד הטבע לבין הקדמה של זמן שכולו טוב. הבחנה זו היא שעומדת בבסיס ההקלה שאנו מוצאים אצל הפוסקים האחרונים, המבחינים בבירור בין טעות של חורף .לטעות של קיץ ביאר: את היסוד להבחנה זו בתפילה. וזה לשונו: דאף דבקיץ הוי)(סימן קי"ז, סק"כ המשנה ברורה סימן קללה, מכל מקום בתוך עונת הגשמים אין כאן קללה. נמצא שהמשנה ברורה מחזק את הדעה שכל עוד אנו נמצאים בתוך עונת הגשמים, גם אם הקדמנו את השאלה, אין אנו נחשבים כמי שטעה בברכה, שכן הגשם הוא חלק מהנהגת העולם בעונה זו. זהו ההבדל המהותי שבין טעות שהיא חריגה מהותית, לבין טעות שהיא רק שינוי קל בלוח הזמנים שאינו משנה את .המהות הטובה של הבקשה .במסע ההלכתי שלנו, אנו נדרשים לבחון את השפעתו של מנהג המקום על נוסח התפילה ההלכה אינה מנותקת מהקשר גיאוגרפי ותרבותי, והמסורת של בני מקומות שונים יוצרת .לעיתים הבדלים דקים בהנהגה, המשליכים על האופן שבו האדם עומד בתפילתו לפני בוראו ביאר: כי במקומות שבהם)(או"ח חלק ט, סימן יא הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר המנהג הוא שונה, יש לנהוג על פי מה שהסכימו גדולי הפוסקים באותו המקום. וזה לשונו: מנהג .אבותינו תורה היא, ואין לסטות ממנו אלא אם כן נתברר כי מנהג המקום מנוגד להלכה הפסוקה עומק הדברים נעוץ בהבנה שמנהג אינו רק נוהל חיצוני, אלא ביטוי של הקהילה כולה המבקשת להתחבר אל הקב"ה בדרך המיוחדת לה. כאשר אדם מתפלל בתוך הקהילה, תפילתו אינה רק אישית אלא היא נשזרת בתוך התפילה הכללית של הציבור, ולכן יש למנהג המקום משקל .מכריע בהכרעה ההלכתית

תישארב תשרפ 175 175 ביאר: את החשיבות של שמירה)(הלכות תפילה, סימן קי"ז הגאון רבי יצחק יוסף בילקוט יוסף על מנהג המקום גם בשאלת הגשמים. וזה לשונו: אף על פי שבדיעבד אינו חוזר, לכתחילה יש .להקפיד על נוסח התפילה המקובל בבית הכנסת שלו, כדי שלא ייווצר בלבול בקרב המתפללים נמצא כי החידוש כאן הוא שההלכה משתלבת עם הסדר הציבורי; אין אנו מבקשים רק לעמוד בדין, אלא ליצור הרמוניה שבה כל יחיד מתפלל בדרך המקובלת על העדה. תפיסה זו מלמדת אותנו כי התפילה היא כוח המאחד את הציבור, וההקפדה על המנהג היא הדרך לשמר את .האחדות הזו ביאר: כי המנהגים השונים)(פרשת ברכה, שנה ראשונה רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי בבקשת הגשם בין המזרח למערב נובעים מהבדלים באקלים ובתנאי הארץ. וזה לשונו: כי הקב"ה הטביע סדרי טבע שונים במקומות שונים, ועל פי זה תיקנו חכמים את מנהגי התפילה בכל מקום ומקום. דברים אלו מחדדים את ההבנה שההלכה אינה מתעלמת מהמציאות הארצית, אלא רותמת אותה לעבודת השם. המנהג הוא הגשר שבין השמיים והארץ, והיכולת שלנו להתאים .את תפילתנו למקום שבו אנו נמצאים היא ביטוי לעומק הקשר שלנו עם בורא עולם כשאנו עומדים בתפילה, ההבדל בין עמידת היחיד לבין שליחותו של השליח ציבור אינו רק טכני, אלא הוא מהותי ונוגע לאחריות הכוללת המוטלת על הכתפיים. השליח ציבור אינו מתפלל רק את תפילתו האישית, אלא הוא נושא את תפילת הקהילה כולה, ולכן הטעויות שלו עלולות .להשליך על הציבור כולו ולהוות משקל נכבד בבית הדין של מעלה ביאר: כי גם בשליח ציבור)(או"ח חלק י, סימן י הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר שטעה בתוך עונת הגשמים, אנו נוקטים בגישה מקילה, ואין לחייבו לחזור אם כבר החל בברכה ,הבאה. וזה לשונו: כי סוף סוף הקהל יצאו ידי חובתם, שכן גם לדעת הפוסקים המחמירים בטעות ,בתוך עונת הגשמים המצב שונה. העומק כאן הוא שהתפילה בציבור היא כלי חזק ועוצמתי והקב"ה מקבל את תפילת הציבור גם כשיש בה חספוסים של טעות, שכן לב הציבור מכוון לאמת ולברכה. רבנו עובדיה יוסף מדגיש כי האחריות של שליח הציבור היא להוביל את התפילה, אך אין עליו להכביד על הקהילה בחזרות מיותרות שאינן מעלות ואינן מורידות במישור המהותי .של העונה ביאר: את עדיפות המנהג של שליח)(הלכות תפילה, סימן קי"ז הגאון רבי יצחק יוסף בילקוט יוסף הציבור בתוך קהילתו. וזה לשונו: שליח ציבור הטועה צריך להיזהר שבעתיים, אך אם כבר סיים את הברכה, אין הקהל צריך לחזור ולענות אמן על תפילה שגויה, אלא ימשיכו בתפילתם. נמצא כי החידוש הוא בהבחנה שבין התיקון הנדרש לבין המשך הרצף הציבורי; השליח ציבור נושא את התפילה, אך הציבור מחובר לבורא עולם באופן ישיר. הדרכה זו מלמדת אותנו כי גם בתוך ,המבנה ההיררכי של בית הכנסת, הנשמה האישית של כל מתפלל נשארת עומדת בפני עצמה .ואין הטעות של השליח ציבור עוקרת את הקשר הפרטי שבין המתפלל לאביו שבשמים ביאר: כי תפקידו של השליח ציבור אינו רק)(סימן קי"ז רבי חיים יוסף דוד החיד"א בברכי יוסף להוציא ידי חובה, אלא להיות שופר לרחשי הלב של הקהל. וזה לשונו: השליח ציבור צריך לכוון .את תפילתו לשם שמים באופן שגם אם תבוא טעות, היא תהיה מתוך כוונה לברכה ולא לקללה

גם לנשמה מגיע אוכל 176 176 דבריו מחדדים את ההבנה שתפילה שנתמכת בכוונה טהורה של עונה מבורכת, אינה מאבדת את ערכה גם אם נפלה בה טעות קטנה בלשון. זהו העומק שמאחורי ההלכה – לא הטכניקה היא העיקר, אלא המקום שבו נמצא הלב, והעובדה שכל הקהילה מכוונת לברכה של גשמים .בעונתם הראויה במעמקי התפילה, כאשר האדם עומד בודד מול בוראו, המצפן המוסרי של תפילתו אינו נמדד רק בדיוק המילולי, אלא ביושר שבו הוא ניגש לבקש את צרכיו. טעות בשאלת טל ומטר בתוך .עונת הגשמים, הגם שהיא חריגה מן התקנה, חושפת את לב האדם המשתוקק להשפעת הברכה המצפן המוסרי מורה לנו כי האחריות האישית בתפילה מתחילה בחיבור העמוק אל עיתותי העולם ואל צורכי הכלל, תוך הבנה שגם כשנפלנו בטעות, הלב הפונה אל הטוב ומבקש את קיום העולם זכאי למחילה והתפילה אינה נעקרת. האדם נקרא להכיר בכך שטעויות אנושיות הן חלק .מהתהליך שבו אנו לומדים להקשיב לקצב של הבריאה, ולא רק להכתיב לה את רצוננו האישי ביאר: כי המוסר)(מאמרים על המידות, עמוד קכא הגאון רבי ירוחם ליבוביץ בספרו דעת תבונה ,האמיתי הוא היכולת לזהות את התיאום בין רצון האדם לבין רצון הבורא במציאות שסביבנו ולא להיתלות בחיצוני. וזה לשונו: כי המוסר של האדם נמדד במידת העקביות שלו עם נשמתו ,ועם הנהגת העולם. אם האדם רץ אחר בקשות שאינן מתאימות לשעה, הוא מאבד את דרכו אך אם הוא פועל בתוך עונה של ברכה, גם בטעותו יש ביטוי של כמיהה לטוב. נראה ליישב כי זהו מצפן לחיים – אל תתפשר על האמת הפנימית שלך, אך דע לקבל את העובדה שבעולם של .בירור, התפילה נמדדת לפי הכוונה הכוללת ולא רק לפי הדיוק היבש (שער רבי ישראל מאיר הכהן הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר: כי האחריות המוסרית של האדם מתחילה בשמירה על הדיבור והמחשבה)התבונה, פרק ו בעת בחירותיו, ובוודאי בעת עמידתו לפני הבורא. וזה לשונו: אדם שאינו בוחן את צעדיו בזהירות, עלול למצוא את עצמו נסחף לחיבורים שאינם משלימים אותו. נראה לבאר כי המוסר כאן מלמדנו שגם בטעות בתפילה, יש דרך ארץ. אדם ששם לב למהות הבקשה ומבין שאין כאן כוונה לקללה אלא לבקשת מים, הופך את טעותו לבירור אישי המוביל אל הטוב האמיתי, מבלי .צורך להזדקק לחזרה מרובה על תפילתו ביאר: כי האחריות של)(הלכות תפילה, סימן קי"ז הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף האדם בתפילה היא לכוון לדעת הפוסקים המקילים שנועדו להקל על הציבור ולא להטריחו. וזה לשונו: הבורא יתברך חפץ בלבם של ישראל, ולא רק בדקדוקי הלשון. נראה להסביר כי המצפן הפנימי שלנו מכוון להבנה שכל אינטראקציה בתפילה היא הזדמנות לבנות הרמוניה עם רצון השם. כשם שאדם הראשון הבין את משמעות ההתאמה בעולמו, כך אנו נקראים לראות את התפילה כחלק בלתי נפרד מחיינו, ובכך להפוך כל טעות בתום לב לעוד לבנה בבניין הקדושה .הפרטי שלנו, מתוך הבנה שהקב"ה שומע לשוועתנו בסיומו של מסע זה, אנו אוספים אל תוך חיינו את התובנות המעשיות והעמוקות ביותר שנגענו בהן בבירור הדין למי שטעה ושאל גשמים קודם זמנו. הלימוד מלמדנו כי ההלכה אינה מערכת של עונשים, אלא מפת דרכים המכוונת אותנו אל הברכה האמיתית. כשאנו פועלים

תישארב תשרפ 177 177 מתוך מודעות למחזוריות של הטבע ולתקנת חכמים, אנו בונים עולם פנימי שבו כל בקשה ,יום היא שכאשר נפלה שגגה בתפילתנו-מעוגנת בתוכן ולא רק בצורה. התובנה המעשית ליום אין עלינו להיכנס למרה שחורה או לבלבול, אלא להבין כי אם הלב היה מכוון אל הטוב, הרי שהבקשה כבר מצאה אוזן קשבת לפני מי שאמר והיה העולם, כל עוד אנו נמצאים בעונה שבה הגשם הוא אכן מטר לברכה ולא לקללה. השלווה הזו שחכמינו מעניקים לנו בדיעבד, מאפשרת לנו להמשיך את עבודת השם בנחת, תוך ידיעה שכל פעולה קטנה המכוונת לאמת הפנימית היא .חלק ממבנה נצחי שנועד להשראת השכינה בתוכנו :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא הטעם לכך שטעות בשאלת טל ומטר בתוך עונת הגשמים אינה מחייבת חזרה על התפילה, והמסקנה המזוקקת היא שהדין תלוי במהות הברכה שבדבר. עיקר העניין הוא שהתקנה המקורית של חכמים לא נועדה ,למנוע את הגשם מן העולם, אלא לאפשר סדר חברתי של עולי רגלים, ומשום כך כאשר אדם טועה בתוך העונה שבה הגשם הוא ברכה טבעית, אין כאן הטיה של המציאות לקללה, וממילא אין עקירה של התפילה. עיקר העניין הוא שהקב"ה חפץ בלבם של ישראל ובכוונה העמוקה המפעמת בתוך הדיבור, וכי הידיעה הזו מעניקה למתפלל יציבות רוחנית המונעת ממנו לשקוע בחרדות שווא, ומאפשרת לו להוסיף ,לעמוד לפני קונו בביטחון, תוך הבנה שהעולם הזה הוא עולם של צמיחה, של בירור .ושל אמון מלא בברכתו של בורא עולם החיים מורכבים מניסיונות של בירור שנועדו להוביל אותנו אל האמת הצרופה הממתינה לנו בצלע של קדושה. תפילה אמיתית אינה נמדדת בדיוק המילולי לבדו, אלא בחיבור נשמתי הנובע מעומק העצמיות ומכוונת הלב אל הטוב והברכה .המצפים לנו בעולם